פסקי דין על סיסאי נוגה | פסקי דין על רון יוספי | פסקי דין על דוד סחייק | פסקי דין על אופיר ערן ואח' |

183/03 פ     12/01/2006




פ 183/03 מדינת ישראל נ' סיסאי נוגה,רון יוספי,דוד סחייק,אופיר ערן ואח'




בעניין:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ
עו"ד משה סעדה

המאשימה
נ ג ד
1. סיסאי נוגה

2. רון יוספי

3. דוד סחייק

4. אופיר ערן
5. דורון בירו
6. איתן לייב
7. פקדו סמו
8. אסף גלוסקא
9. אשר אברהם
10. יעקב בן שלוש
11. מקסים קרבצוב
ע"י ב"כ
1, 2. עו"ד הורוביץ מיכאל

3. עו"ד שנקולבסקי זכריה

4, 8. עו"ד זילברברג יוסף
5, 10. עו"ד רוטנברג ניר
6. עו"ד המבורגר ראובן
7. עו"ד מוטי איוס
9. עו"ד ארנון איתן
11. עו"ד זכריה שנקולבסקי
הנאשמים
גזר דין - נאשם 2

העובדות
1. הנאשם 2 (להלן - "הנאשם") הורשע על-פי הודאתו בארבע עבירות של שוד - עבירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - "החוק"), בארבע עבירות של שימוש לרעה בכוח המשרה - עבירות לפי סעיף 280(1) לחוק ותקיפה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 379 לחוק בצירוף סעיף 382א לחוק.
2. בכתב האישום, בו הודה הנאשם, מפורטות העובדות הבאות:
בעת התרחשות האירועים מושא כתב האישום היה הנאשם שוטר במשמר הגבול ושירת בעיר חברון. על-פי העובדות באישום הראשון, שובץ הנאשם עם הנאשם 3 ושוטר נוסף (להלן - "השוטר"; כל השלושה יקראו להלן - "השלושה") למשמרת, שמטרתה לאכוף את העוצר שהוטל על העיר חברון ביום 15.2.03. השלושה נכנסו למספר חנויות ובאמתלא של אכיפת העוצר שדדו מחנויות של סוחרים בעיר רכוש וכספים כמפורט להלן:
המקרה הראשון: השלושה נכנסו באותו יום, בשעה 13:00 לערך לחנות מכולת, שבבעלותו של המתלונן הראשון, ברחוב ואדי תופח, והודיעו לו כי ברצונם לערוך חיפוש בחנותו. השלושה ערכו חיפוש על גופו של המתלונן הראשון והורו לו להוציא את כספו, שהחזיק בכיסו. המתלונן הראשון נלקח על-ידי אחד מהשלושה למחסן החנות ואילו השניים האחרים גנבו מהחנות 10 חפיסות סיגריות "מלברו" בשווי 175 ₪ ו-200 ₪ במזומן.
המקרה השני: לאחר שהמתלונן השני סגר את חנותו באותו רחוב, בשל ההודעה על העוצר, הוא התבקש על-ידי השלושה לפתוח את החנות. השלושה נכנסו לחנות וערכו חיפוש בארון החנות ובמגירותיו. השלושה הורו למתלונן להניח את ארנקו ואת הטלפן הנייד שברשותו על השולחן. בעוד המתלונן השני עומד כשגבו מופנה לשולחן, צעק עליו השוטר שהפר את העוצר והכה אותו בראשו. בה בעת גנבו הנאשם והנאשם 3 מארנקו של המתלונן השני סך של 900 ₪ במזומן.
המקרה השלישי: השלושה המשיכו במעלליהם ונכנסו לחנות שלישית, touch תקשורת, ברחוב אל חאווז אל אוול, בה עבד המתלונן השלישי. השלושה הודיעו למתלונן השלישי כי הוכרז על עוצר והורו ללקוחות לעזוב את החנות. השלושה הורו למתלונן השלישי להפנות את פניו לקיר וערכו חיפוש בחנות ועל גופו של המתלונן השלישי. השלושה גנבו במעמד זה כ-800 ₪ ממגירת השולחן.
המקרה הרביעי: בשעה 17:35 נכנסו השלושה לחנות לממכר טלפונים ניידים ברחוב אל סאלם, בה עבד המתלונן הרביעי וערכו בה חיפוש. במהלך החיפוש גנבו השלושה מכשירי טלפון ניידים, כ-50 כרטיסי טוקמן של "אורנג'" ו"סלקום", שחלקם בשווי 50 ₪ ואחרים בשווי של 75 ₪. כמו כן, גנבו השלושה 500 ₪ במזומן.
השלושה והנאשם 1 חלקו ביניהם את הכספים והרכוש שגנבו.
באישום השני הואשם הנאשם כי ביחד עם הנאשמים 7 ו-8 ושוטר נוסף (להלן - "אנשי הצוות") עצרו באזור התעשיה של חברון רכב ששני נוסעיו (להלן - "הנוסעים") הפרו את העוצר. אנשי הצוות הורו לנוסעים לרדת מהרכב. המתלוננים עמדו ופניהם אל הקיר. במהלך בדיקת הנוסעים הכו אותם אנשי הצוות בקתות נשקם, באגרופים ובבעיטות, הטיחו את ראשם בקיר ויידו לעברם אבנים. אחד מהנוסעים נפל לקרקע מעוצמת המכות, אך אנשי הצוות המשיכו להכותו. לאחר מכן, ניקבו אנשי הצוות את צמיגי המכונית וניפצו את שמשותיו.

טענות ב"כ הצדדים
3. עו"ד סעדה, ב"כ המאשימה ביקש למצות את הדין עם הנאשם, בהתחשב בחומרת מעשיו ובעובדה שבעת שעבר את העבירות לבש מדים של שוטר משמר הגבול והיה חמוש בנשק. תפקיד הנאשם היה לשמור על החוק, אך תחת זאת היה מעורב בארבעה מקרים של שוד ובשני מקרים של שימוש באלימות.
אין לתת משקל רב להודאתו של הנאשם, שכן גם במח"ש וגם בבית המשפט הכחיש המיוחס לו. מכפירתו חזר רק לאחר שראה את המתלוננים באולם בית המשפט, אשר התייצבו להעיד נגדו.
הנאשם, שתפקידו לשמור על החוק, רמס את כבודם של המתלוננים, השפילם ובחלק מהמקרים הכה אותם והתעלל בהם.
במעשיו אלה רמס הנאשם את שלטון החוק במקום לדאוג לכיבודו. מעשיו הטילו כתם בשוטרי משמר הגבול ובמדינה ששלחה אותו להשליט חוק וסדר ולהגן על חיי התושבים.
המאשימה אינה מתעלמת מגילו הצעיר של הנאשם, נסיבות שירותו ונסיבותיו האישיות, אך השיקולים שפורטו לעיל מטים את הכף לצד החומרה. ענישה שאינה משמעותית תפגע בשלטון החוק ובמסר שצריך בית המשפט להעביר למי שמופקד על שמירת שלטון החוק.
לאור האמור, ביקש ב"כ המאשימה, כי יוטל על הנאשם עונש מאסר משמעותי לריצוי בפועל, החזר הכספים שנשדדו ופיצוי כספי למתלוננים.
4. ב"כ הנאשם, עו"ד הורוביץ, ביקש להקל בעונשו של הנאשם. לדבריו, הנאשם הודה וחסך מזמנו של בית המשפט. הנאשם גם הביע חרטה בפני
קצין המבחן. הנאשם אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי. אין למצות את הדין עם אדם בעל נתונים כאלה. אין לנתק את העבירות שהנאשם עבר מהרקע לביצוען. ארבעה מחבריו נרצחו בציר המתפללים והדבר השפיע עליו קשות. לא ייתכן להטיל עונשים קלים על הנאשמים האחרים שהודו ולמצות את הדין עם הנאשם. עוד יש לזכור שנקפו שלוש שנים מאז ביצוע העבירות. הנאשם בינתיים השתחרר מהצבא ועובד למחייתו. הטלת עונש מאסר בפועל על הנאשם בעת זו תפגע בו באופן בלתי מידתי. לפיכך, יש להיעתר להמלצות שירות המבחן והממונה על עבודות שירות ולדון את הנאשם למאסר בעבודות שירות, למרות שגם עונש זה הוא חמור, משום שיפגע בפרנסתו.

5. הנאשם הסתפק בדברים שגלגל בזכותו בא-כוחו.

תסקיר שירות המבחן
6. שירות המבחן אישר את דברי סנגורו של הנאשם כי הנאשם - לאחר סיום שירותו במשמר הגבול ובצה"ל, לשם הועבר בעקבות גילוי הפרשה מושא כתב האישום – עובד למחייתו בעבודות חשמל בעסק של קרוב משפחתו.
שירות המבחן ציין בתסקיר כי הנאשם סובל מחרדות ומאירוע טראומטי, בעקבות מה שחווה, רצח ארבעה מחבריו בציר המתפללים. בעת שהנאשם שוחח על המקרה עם קצין המבחן, חש צורך לצאת מהחדר כדי להירגע. לנאשם קשה לבקר את המעשים בגינם הורשע ולהתייחס עליהם באורח בוגר. הנאשם התקשה ליטול אחריות לאירועים בהם הואשם והכחיש את מרביתם, למרות שבשלב קודם אמר כי הוא מצטער על מעורבותו. הנאשם נטל אחריות רק על האיומים שהפנה כנגד המתלוננים, שהפרו את הוראות העוצר והצדיק את התנהגותו במקרים אלה. יחד עם זאת, סבור שירות המבחן כי לנאשם שאיפות לתפקוד חיובי ונורמטיבי. הנאשם על-פי רוב אינו נוטה להתנהגות אלימה וכואב לו כי כעת יש לו הרשעה פלילית.
שירות המבחן ניסה לעזור לנאשם ולסייע לו לבחון עצמו באורח בוגר יותר אך הנאשם לא הצליח להיעזר בהזדמנויות שניתנו לו. שירות המבחן גם איפשר לו ליצור עימו קשר, אך הנאשם לא ניצל הזדמנות זו.
לאור האמור, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם עונש מאסר מוחשי בעבודות שירות ולפצות את המתלוננים.

דיון
7. בגזירת דינו של הנאשם 10 אמרתי את הדברים הבאים:
"הנאשם היה שוטר בעת ביצוע העבירה. הוא נשא את דגל שמירת החוק באשר הלך ולאן שפנה. הוא נתפס בעיני הציבור הרחב כמי שיוכל לשים בו מבטחו, בעת צרה. היה עליו להגן על החלש מפני האלים והבריון. אם הנאשם הופך לבריון - כלו כל הקיצים ואין תקומה לשלטון החוק. לפיכך, על בתי המשפט להעביר מסר ברור, צלול, חד משמעי ושאינו משתמע לשתי פנים, למען ישמעו וייראו. שוטר המועל בתפקידו - אין מנוס מהרשעתו וזאת כדי להשיב את אמון הציבור בכל הממונה על אכיפת החוק".
ראוי גם להביא מדבריו של השופט (כתוארו אז) חשין בבש"פ 2224/94 מדינת ישראל
נ' שטרית, תק-על 94(2), 1653:
"מדים של משמר הגבול עטו המשיבים; על שמירת החוק והסדר הציבורי הופקדו; ותוך ביזוי המדים והשפלת משמר הגבול - ולא אך משמר הגבול - פרעו חוק וסדר והיכו אדם ללא רחם. מה לנו שמדברים אנו בכבוד האדם וחירותו כזכות יסוד של האדם; מה לנו שמדברים אנו על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן חורין, וכי יש לכבד כל אלה ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל
; מה לנו שמדברים אנו על איסור פגיעה בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם. כל מלים אלו המבטאות ערכי יסוד של חברה, של עם ושל אדם - יינשאו ברוח ויפוצו אל-כל-עבר אם ניטול היתר לעצמנו לעבור אל יום המחרת על מעשים אלה הנעשים נגד עינינו, ולא נאמר דברינו צלול וברור.
עם ישראל
מצוי עתה בתקופה קשה של חייו. אירועים שיבואו אפשר יקשו עלינו ואולי אף יקשו במאוד-מאוד. בתוך כל אלה מחובתנו הראשונה היא לשמור על צלם-האנוש שבנו, שארועים שסביבנו לא יפגעו בנו ובטפנו ויהפכו אותנו לחייתו-יער. אין ענייננו אך בעבירת שוד, בעבירת אלימות קשה או בעבירת סמים. ענייננו בעבירה שאם תפשה במחנה תביא להרס החברה בהחיים אנו, להתפוררות מוסדי שלטון. מה לי אסכולה מקילה מה לי אסכולה מחמירה. אם כך ייפרעו פרעות בישראל
, לא תיכון ממלכה ולא תישמר מדינה. האם ייאמר עלינו כי בימים ההם אין מלך בישראל
איש הישר בעיניו יעשה? אם כך נוהגים מי שכוח הממלכה הופקד בידם, מה יאמר אדם הנושא עיניו אל מנהיגיו כי יורו אותו הדרך.
נאמר על כך במקום אחר, ואחזור על הדברים:נ אם פשה הנגע במחנה, נעשה בכל כוחנו לבערו, ואם טרם פשה - נעשה בכל כוחנו ולא יפשה. אכן, פסיכולוגים ואנשי חינוך - ואפשר אף אנשי מדינה - ילמדונו היכן טעינו וכיצד נתקון את דרכינו, ואולם עד שייעשה כן יעלו בתי המשפט את תרומתם לביעור הנגע. יצא הקול וילך מקצה הארץ ועד קצה:ב יישמע וידעו הכל, כי לא נשקוט ולא ננוח עד אשר ירפא לנגע ויהודי לא יתעלל באדם, לא ביהודי, לא בערבי ולא בכל האדם".
הנאשם נשא בצקלונו, בכל אשר פנה או הלך, את דגל שמירת החוק. גם אם הפרו המתלוננים את הוראות העוצר, לא היה מקום להשפילם, להכותם וליטול רכושם תוך שימוש באיומים או באלימות.
8. אמנם הנאשם וחבריו פעלו בתנאים לא תנאים בעיר חברון. הם היו מושא למשטמה מצד חלק מהאוכלוסיה היהודית, הרואה בהם "שלטון זר" והם היו חשופים לפגיעה פיזית מצד התושבים הערבים, כפי שאירע בציר המתפללים. אין לי ספק שהנאשם, בתנאי חיים "נורמאליים" לא היה עובר את העבירות שבהן הורשע. אווירת המתח שבה פעלו הוא וחבריו היה המאיץ שגרם למעשים הנפשעים שעבר. לזכותו של הנאשם ניתן גם לזקוף את עברו הנקי והנורמטיבי, את פרק הזמן שעבר מאז עבר את העבירות - כשלוש שנים - ואת הודאתו בעובדות כתב האישום.
9. קשה קריעת ים סוף היא גזירת עונשו של נאשם. עמד על כך בהרחבה השופט ברק (כתוארו דאז) בע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד לד(2), 421 ,בעמודים 434-
435, באומרו:
"המשפט הפלילי מגדיר התנהגות אסורה וקובע את הסנקציה שבצדה. מטרתה של הסנקציה היא להבטיח את קיומה של הנורמה, ולהביא לידי כך שההתנהגות אשר אותה מבקשים למנוע אכן תימנע. בדרך כלל קובע המחוקק סנקציה מקסימלית, ומעניק שיקול דעת לשופט לקבוע את הסנקציה הספציפית אשר הנאשם האינדיבידואלי צריך לשאת בה. הפעלתו של שיקול דעת זה הוא אחד מתפקידיו האחראיים והקשים ביותר של השופט. הפעלתו של שיקול הדעת מכוונת תמיד לענין אינדיבידואלי - ובכך, בין השאר, נבדל השופט מהמחוקק - אך השיקולים אותם רשאי וחייב השופט לשקול הם רבים ומגוונים, והם כוללים בחובם הן שיקולים כלליים והן שיקולים שהם אינדיבידואליים לנאשם העומד לדין. מקובל לציין, בין מכלול השיקולים שיש לקחתם בחשבון, את שיקולי ההרתעה הכללית וההרתעה האינדיבידואלית, את שיקולי המניעה והתגמול, ואת השיקול השיקומי. כל אחד מאלה הוא שיקול לגיטימי. אלה שיקולים העומדים ביסוד מעשה החקיקה הקובע את העבירה והעונש שבצדה, ועל כן זה אף שיקול העומד ביסוד מעשה הענישה הבא להוציא את דבר החקיקה מהכוח אל הפועל. ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה 'משוקללת' - אם תרצה פשרה - של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת 'שקלול' זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא ענין שבשיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על-ידי בתי-המשפט."
גם השופט אלון בע"פ 1399/91 רוני ליבוביץ נ' מדינת ישראל
, פ"ד מז(1) 177, 180, מתייחס לקושי בגזירת דינו של נאשם, באומרו כהאי לישנא:
"קשה היא משימתו של בית המשפט בבואו להכריע, אם פלוני חייב הוא או פטור, אם אשם הוא או זכאי. אך לעניין הכרעה זו מצויים בידיו עקרונות וכללים, פרטי דינים ודקדוקיהם, שאותם הוא מיישם לעניין המסוים שלפניו. לא כן משסיים מלאכת ההכרעה בעניין שבפלילים, ועלה בידו שיש להרשיע את הנאשם, ובא הוא לגזור את עונשו. גזירת הדין, מידתה ושיעורה קשים הם שבעתיים מהכרעת הדין, במיוחד משמדובר בהשתת עונש מאסר. המחוקק קובע במסכת דיניו את הגבול המירבי של העונש, שעדיו ניתן להגיע בעבירה פלונית או אלמונית, ומקביעה זו אין להסיק אלא מה מידת החומרה של אותה עבירה בעיני המחוקק; ומדרכו של המחוקק שעונש המאסר יש לו שיעור למעלה ואין לו שיעור כלשהו למטה (פרט למקרים יוצאים מן הכלל). אכן, במסורת הפסיקה נקבעו כללים כלליים בדבר דרכי הענישה ומטרותיה, שעל השופט לשוקלם בבואו לגזור את הדין: אופייה של העבירה ונסיבותיה; עולמו של העבריין, עברו ועתידו; הצורך בהרתעתו של העבריין שהורשע ובהרתעתם של עבריינים בכוח; מידת התגמול וחובת השיקום; תיקון היחיד ותקנתה של החברה. כל אלה השיקולים יפים ונוחים הם לעיון ולדיון, אך קשים הם ביותר ליישמם להלכה ולמעשה, שהרי מעצם מהותם וטיבם אין בהם אלא משום הכוונה כללית לשופט בעשותו במלאכת הענישה, ואין בהם אלא משום נקודות מוצא בלבד. ומובן ואין צריך לומר, ששיקולים אלה לעתים רחוקות עולים הם בקנה אחד ולעתים קרובות נוגדים הם זה לזה. זיווגם של שיקולים אלה והאיזון ביניהם קשים הם כקריעת ים סוף, ויישומם להלכה ולמעשה במקרה המסוים שלפני השופט מסור הוא לחוכמתו, ללבו ולמצפונו".

10. בבואי לשקלל את האמור לעיל, סבורני כי המשקל שיש לתת לאינטרס הציבור גובר על שיקולי השיקום של הנאשם. יש לראות בחומרה את מעשיו השיטתיים של הנאשם, שפגעו בכבודם של המתלוננים שלא עוולו וכל חטאם היה שהם נמנים על האוכלוסיה הפלסטינאית בחברון. לא רק שהנאשם פגע במתלוננים, אלא שבמקום לאכוף את החוק, גרם להפרתו בריש גלי, בכך ששדד רכושם של אנשים שלווים ולא הגן על רכושם, כפי שהיה אמור לעשות כשוטר כשעטה עליו את מדי המדינה. לכך יש להוסיף, כי כעולה מתסקיר שירות המבחן, הנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו וגם בבית המשפט לא היה מוכן לומר, ולו מן השפה ולחוץ, כי הוא מבין את חומרת מעשיו ומתחרט עליהם.
בנסיבות אלה אין בידי לאמץ את מסקנות שירות המבחן ולדון את הנאשם למאסר בעבודות שירות. להמלצת שירות המבחן נותן בית המשפט משקל, אך לא משקל מכריע, שכן שירות המבחן בוחן רק גזרה צרה ממכלול השקולים לעונש. כך גם נאמר מפי השופטת חיות ברע"פ 5176/03 סוריאנו נ' מדינת ישראל
, תק-על
2003(2) 2255:
"עמדת שירות המבחן אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני
בית המשפט בגוזרו את הדין, ועליו מוטלת החובה לערוך את האיזונים הנדרשים: לעיתים יקבל את עמדת שירות המבחן ולעיתים ידחה אותה"
(ראו גם, רע"פ 8902/02 נבולסי נ' מדינת ישראל
, תק-על 2002(3) 2597; רע"פ 35/02 בנימין נ' מדינת ישראל
, תק-על 2002(1) 284).ו
בגזירת העונש לא הופלה הנאשם לרעה בהשוואה לנאשם 6. הנאשם 6 הורשע בשתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט ובעבירה של תקיפה, עבירות שחומרתן פחותה מהעבירות בהן הורשע הנאשם ולכן עונשו היה פחות.

לולא חלפו כשלוש שנים מאז המקרה ולולא הודה הנאשם וחסך מזמנו של בית המשפט הייתי מטיל עליו עונשים חמורים בהרבה.

11. לאור האמור, אני דן את הנאשם לעונשים כדלהלן:
(א) מאסר בפועל של 18 חודשים, בניכוי 7 ימי מעצרו.
(ב) מאסר על-תנאי של 8 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו, עבירות של שוד, או עבירות אלימות, למעט תקיפה סתם, או שימוש לרעה בכוח המשרה.
(ג) להחזיר למתלוננים את הסכומים ששדד מהם. חיוב זה יהיה ביחד ולחוד עם הנאשם 3, בהנחה שנאשם זה יורשע.
(ד) פיצוי כל אחד מהמתלוננים בסך 10,000 ₪. גם חיוב זה יהיה ביחד ולחוד עם הנאשם 3, בהנחה שנאשם זה יורשע.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.
ניתן היום י"ב בטבת, תשס"ו (12 בינואר 2006) במעמד הצדדים.

משה רביד
, שופט

עו"ד הורוביץ: אבקש עיכוב ביצוע על מנת להגיש ערעור לבית המשפט העליון. מדובר באדם משוחרר ששהה שבוע במעצר באפריל 2003.

עו"ד סעדה: מסכים לעיכוב ביצוע, לפרק זמן מוגדר.

החלטה

ניתן עיכוב ביצוע למשך 45 יום ואם יוגש ערעור, עד למתן ההכרעה בערעור.

ניתנה היום י"ב בטבת, תשס"ו (12 בינואר 2006) במעמד הצדדים.

משה רביד
, שופט

א.צ.ז.
??

??

??

??

1
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בירושלים
פ 183/03
בפני
:
כב' השופט משה רביד
12/01/2006









פ בית משפט מחוזי 183/03 מדינת ישראל נ' סיסאי נוגה,רון יוספי,דוד סחייק,אופיר ערן ואח' (פורסם ב-ֽ 12/01/2006)