פסקי דין על אבנר מיכאל עמר | פסקי דין על דן שעייה | פסקי דין על עוזי עמר | פסקי דין על איילון חברה לביטוח |

50901-10/18 תק     28/05/2019




תק 50901-10/18 אבנר מיכאל עמר נ' דן שעייה, עוזי עמר, איילון חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 50901-10-18 עמר נ' שעייה ואח'



לפני
כבוד השופט יאיר חסדיאל


ה
תובע
:

אבנר מיכאל עמר


נגד


ה
נתבעים
:

1.דן שעייה

2.עוזי עמר

3.איילון חברה לביטוח בע"מ


פסק דין



מונחת בפני
תביעה כספית, מהותה נזיקית, בסך של 10,261 ₪, בגדרה עותר התובע לקבלת סעד בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים בה היו מעורבים רכבו הפרטי ומשאית בבעלות הנתבע מס' 2, שהייתה נהוגה ע"י הנתבע מס' 1.

פסק הדין ניתן עתה, לאחר עיכוב בהמצאת החלטתי מיום 5.3.19 בגדרה אפשרתי פתחון פה לנתבעים להשיב לתגובת התובע מאותו יום.

לאחר בחינת כלל טענות הצדדים, ועיון בכלל הראיות והמסמכים באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה.

התאונה נגרמה שעה שהנתבע מס' 1 הסיע את המשאית לאחור אל תוך רחוב יגאל אלון שבתל-אביב,
ולמעשה פנה חזרה לאותו רחוב מתוך רחבה המצויה מצד ימין של הנתיב בו נסע התובע. לטענת התובע חרף בלימה וסטייה שמאלה שביצע על מנת להימלט תוך עלייה על אי תנועה, ספג רכבו פגיעה מחלקה האחורי של המשאית.

נסיעה לאחור אינה נסיעה שגרתית, ויש להימנע ממנה ככל האפשר. מחוקק המשנה קבע כי נסיעה אחורנית ניתן לבצע בהתקיימותם של שלושה תנאים מצטברים
[ראו סעיף 45 לתקנות התעבורה התשכ"א- 1961]:

א.
רק אם יש צורך בכך

ב.
בהתאם למידת הצורך בכך

ג.
לאחר שהנהג נקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות בכדי למנוע סיכון או פגיעה, הטרדה או הפרעה.


נטל הוכחת התנאים המצטברים מוטל על כתפי הנהג שנוסע אחורנית ואשר חלה עליו חובת זהירות מוגברת [
ראו לעניין זה ת"ק 7766/04 אלון נ' צבי, ת"ק 29535-02-17 סיף נ' הכשרת היישוב].

"עיקרו של דבר, נדרשת כאן נקיטת אמצעים, היינו: לא רק מודעות לכך, שהנסיעה לאחור טמונה בה סכנה לפי עצם טבעה, אלא מי שעושה צעד זה, בעת הצורך וכמידתו של הצורך, חייב לנקוט אמצעים, כנדרש בתקנה, המפרטת מהות הרעות שיש למנען." [ראו עדי סומך "תאונות פח ושיבוב רכב" 253 (2013)].

כשעומת הנתבע מס' 1 עם תמונה שהציג התובע והמוכיחה כי ניתן לפרוק סחורה באותה רחבה ולצאת ממנה אל הרחוב באופן זהיר יותר ללא צורך בנסיעה לאחור לתוך הרחוב
[ת/1],
השיב שלא נוח לו לפרוק סחורה כך
"
כי אני פורק את הסחורה בצד ימין
".
תשובה זו אינה מניחה את הדעת ביחס לשאלה האם עשה הנתבע מס' 1, נהג משאית, רכב ששדה הראיה שלו מוגבל משמעותית, את
"כל האפשר מעיקרו על מנת שלא להיכנס למצב בו יהא עליו להסיעה לאחור" [ראו ד"נ 22/83 מדינת ישראל נ' חדריה, פ"ד לח, 285, להלן – "פס"ד חדריה"].

מעבר לצורך, לנוכח המפורט לעיל, ואשר יפורט בהמשך, אעיר
כי על פי פס"ד חדריה קיימת חובה בנסיבות מסוימות לבצע נסיעה אחורנית בכלי רכב כגון משאית או אוטובוס תוך הסתייעות באדם מכוון, ודומני כי נסיעה לאחור מתוך מבואה צדדית אל רחוב כאשר המשאית מגיחה ופונה אל הרחוב בין מכוניות חונות, מקימה חובה שכזו. לעניין זה יוער כי בתגובת הנתבע מס' 2 מיום 20.5.19 הוא טען כי "
נהג המשאית נסע באיטיות לתוך הכביש תוך שהוא נעזר במראות ובמצלמת הרוורס",
וכן
"צופר הרוורס עבד גם הוא",
ברם רוב הפרטים הללו לא צוינו בעדותו של הנתבע מס' 1 עצמו בפני
בית המשפט.

עדות התובע הייתה מפורטת וחד משמעית, ובשל כך נתתי בה אמון. האירוע תועד במצלמת רכבו של התובע, הסרטון הוצג בדיון והוגש לעיוני בטרם מתן פסק הדין, וכן הוגשו מקטעים מצולמים מתוכו. לאחר צפייה בהם נחה דעתי כי מן הרגע בו ניתן היה לראות מרכב התובע את אורות הנסיעה לאחור של המשאית כשהיא מגיחה אל הרחוב בין רכבים חונים, לא היה בידי התובע לעשות יותר ממה שעשה.

מסמך
"שחזור התאונה"
שהוגש במפתיע על ידי הנתבעים במהלך הדיון, והטוען כי התובע יכול היה למנוע את התאונה, אינו ערוך כחוות דעת מומחה בהתאם לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971,
עורכו לא נחקר, והוא מבוסס על הנחות שיסודן אינו ברור, ואף נראה כי הן סותרות זו את זו
[ראו לדוגמא סעיף 1 לפרק ה"עובדות שאינן שנויות במחלוקת" וסעיף 4 לפרק "שחזור התאונה"]
. לעניין זה ראו גם חישוביו הנגדיים של התובע בתגובתו מיום 5.3.19, ואת תגובת הנתבע מס' 2 מיום 20.5.19, לרבות סעיף 3 לה המעלה טענה חדשה בלתי מגובה שאינה מופיעה אפילו במסמך האמור שהוגש מטעמו, ולפיה נסע התובע במהירות מופרזת.

התקשיתי לתת אמון בעדות הנתבע מס' 2 אשר העיד בקצרה כך "
ראיתי שאין שום רכב, נסעתי לאחור, יצאתי ויישרתי את הרכב אל המסלול הימיני ביותר פתאום שמעתי חריקת בלמים מישהו נכנס בי".
תיאור זה אינו
מתיישב עם הנראה בסרטון ולפיו כשאירעה התאונה לא ניצבה המשאית בזווית ישרה לרחוב, אלא חסמה את רוב נתיב הנסיעה ברחוב בזווית עקומה.

במכלול האמור לעיל, משמצאתי את גרסת התובע מהימנה, קיבלתי את הסברו ביחס לפער הזמנים בין קרות התאונה לבין בדיקת השמאי, ומצאתי כי יש לדחות את טענות ההגנה הסתמיות בדבר מקור אחר לנזק שלא בוססו כלל ואף נזנחו במהלך הדיון, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע, בהתאם לדו"ח השמאי ולחשבון שכה"ט בגינו, סך כולל של 9,261 ₪.

על סך זה יתווספו הוצאות משפט בסך כולל של 1,500 ₪, כאשר בקביעת ההוצאות שיוויתי לנגד עיני גם את הסרבול הדיוני שיצרו הנתבעים לתובע בהגשת מסמך הגנה מורכב בהפתעה במהלך הדיון.

כל הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על

פסק דין
זה בתוך 15 ימים מקבלתו.

ניתן היום,
כ"ג אייר תשע"ט, 28 מאי 2019, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 50901-10/18 אבנר מיכאל עמר נ' דן שעייה, עוזי עמר, איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/05/2019)