פסקי דין על אברהם בן משה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

66866-09/14 בל     02/06/2019




בל 66866-09/14 אברהם בן משה נ' המוסד לביטוח לאומי





בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

ב"ל 66866-09-14
ב"ל 6568-06-16
ב"ל 32908-11-15

02 יוני 2019

לפני:

כב' השופט תומר סילורה

נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הופר

התובע
אברהם בן משה

ע"י ב"כ: עו"ד פריינטה

-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד עדי אשכנזי

פסק דין
1. התובע הגיש שלוש תביעות שאוחדו ועניינן הכרה בתסמונת התעלה הקרפלית cts דו צדדי וכאבים במרפקים דו צדדים epicondylitis, כאבים והגבלה בצוואר ופגיעה בכתפיים מהם הוא סובל כתאונת עבודה על פי תורת המיקרטראומה.

2. הפלוגתאות שנקבעו בתיק הן כדלקמן: האם קיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה במסגרת עבודת התובע כבעל עסק למיזוג אויר/מסגר? קשר סיבתי בין מחלת התובע בכתפיים, בצוואר, ידיים ומרפקים לבין תנאי עבודתו ומאזן השפעות (החלטת בית הדין מיום 15.2.2017).

3. ביום 12.2.2018 התקיים דיון הוכחות בתיק בתיק במסגרתו התובע נחקר על תצהירו בחקירה נגדית וכן עד נוסף מטעמו (מר צור בן יהודה).

4. ביום 30.9.2018 קבענו כי התובע ביסס תשתית עובדתית לקיומה של מיקרוטראומה בצוואר, בכפות הידיים ובכתפיים ועל יסוד מסקנתנו האמורה ימונה מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תסמונת התעלה הקרפלית cts דו צדדי, כאבים במרפקים דו צדדים epicondylitis, כאבים והגבלה בצוואר ופגיעה בכתפיים מהם סובל התובע לבין תנאי עבודתו.

5. עוד באותו יום מינה בית הדין מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה") בתחום האורתופדי לבדיקת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגיעה בצוואר, בכפות הידיים ובכתפיים לפי תורת המיקרוטראומה, לפי העובדות הבאות:

5.1 התובע עובד בהרכבת ופירוק תעלות מיזוג אויר תעשייתיות משך כשלושים ושש שנים.

5.2 חלק מעבודתו מבוצע על גבי סולם, כאשר ידיו מורמות כלפי מעלה בין לצורך תמיכה בתעלת מיזוג האויר ובין לצורך קידוח והתקנת התעלה למקומה. עבודת התובע על הסולם נמשכת כשלוש שעות ביום.

5.3 התובע מבצע כ 40-50 קדיחות ביום תוך שימוש בכלים כגון: עם פטישונים, ובקירות בטון או קירות בלוקים באמצעות קונגו התובע נדרש לעבודה באמצעות קונגו משך כשעה וחצי ליום לערך.

6. בהתאם לאמור, מונה ד"ר דוד אנג'ל כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והתבקש להשיב על השאלות, כדלקמן:

6.1 מהו הליקויים/המחלות מהם סובל התובע?

6.2 האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, לרבות על דרך של החמרה, את קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקויים מהםהוא סובל?

6.3 ככל שהתשובה לשאלה הקודמת בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי לליקוי - האם ניתן לומר כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו?

6.4 ככל שהתשובה לשאלה הקודמת בחיוב - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית (מעל 20%) על ליקויו?
6.5 האם לאור החומר הרפואי והחלטת העובדות, התקיימו בתובע התנאים להכיר במחלתו כמחלת מקצוע, ולו על דרך של החמרה, בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, ואם כן לאיזו מחלת מקצוע מתאים מצבו?

7. בחוות דעתו מיום 7.11.2018 השיב ד"ר אנג'ל לשאלות בית הדין כדלקמן:

א. הליקויים שנמצאו אצל התובע הינם:
* תסמונת תעלה קרפאלית בשתי הידיים;
* אפיקונדיליטיס לטראלית ומדיאלית בשני המפרקים (מה שמכונה מרפק טניס ומרפק גולף);
* ממצאים בבדיקה קלינית שמתאימים לפגיעה בגיד השרוול המסובב בשתי הכתפיים (אין במסמכים רישומים שמצביעים על בדיקת אולטראסאונד או mri שיאשרו חשד קליני זה אולם הממצאים בבדיקה גופנית הינם ניכרים);
* כאב צוואר על רקע שינויים ניווניים וכאב גב על רקע בקע בדיסק מותני.

ב. ניתן להגיד בסבירות של מעל 50% כי יש בעבודתו תרומה כלשהי לכל אחת מהמחלות האלה.

ג. מנגנון התרומה של העבודה למחלותיו הינו בנזקים זעירים, מוגדרים ובלתי הפיכים, שמצטברים בהדרגה לכדי תרומה למחלתו (מיקרוטראומה).

ד. השפעת העבודה על התפתחות תסמונת התעלה הקרפאלית עולה על 20% (העבודה עם מכשירי קונגו ופטישונים).
השפעת העבודה על התפתחות אפיקונדיליטיס במרפקים עולה על 20% (העבודה המאומצת המתוארת שמעבירה כוחות ניכרים בשרירים שמתחברים לאפיקונדילים שליד המרפקים)
השפעת העבודה על התפתחות תסמונת השרוול המסובב בשתי הכתפיים עולה על 20% (העבודה הממושכת והמאומצת על ידיים מורמות למעלה)
השפעת העבודה על התפתחות מחלת הצוואר והגב התחתון פחותה לדעתי מ 20% (אין בעבודה כמעט העברת כוחות לצוואר ולמרות היותה עבודה פיסית, תרומתה למחלת הגב התחתון פחותה להערכתי מ 20%).

ה. תסמונת התעלה הקרפאלית מתאימה למחלת המקצוע מספר 14 בחלק ב' לתוספת השנייה. האפיקונדיליטיס במרפקים מתאים למחלה מס' 26 בחלק א' של התוספת השנייה.

8. ביום 3.1.2019 הגיש ב"כ הנתבע למומחה שאלות הבהרה כדלקמן:

8.1 בדיקת emg האחרונה שנערכה לתובע הנה מיום 2.6.2013. האם ניתן לדעתך לבסס אבחנה של קיום cts כעת על סמך בדיקה זו?.

8.2 בבדיקת ה- emg מיום 2.6.2013 נמצאו הערכים הבאים: 3.9 מימין ו- 3.8 משמאל. האם לדעתך המדובר בערכים פתולוגים? אנא נמק תשובתך.

8.3 ככל שתשובתך לשאלה 2 חיובית מה הם המקורות (מאמרים/אסמכתאות) עליהם אתה נסמך בתשובתך זו?

8.4 בחוות דעתך קבעת שאין כל בדיקת הדמייה של הכתפיים אשר תומכת באבחנה של פגיעה בשרוול המסובב, תוך שאתה קובע קש"ס על סמך הממצאים הקליניים. האם אין פגימות אחרות של הכתפיים אשר עלולות לגרום לקליניקה מאוד דומה לנזק של שרוול מסובב? האם לקביעתך יש בסיס בספרות?

8.5 האם לדעתך נחוצה בדיקה עדכנית של emg – us shoulder or mri כדי לברר לאשורו מה מצבו של התובע כעת ולקבוע האם קיימות פגימות?

9. במענה לשאלות ההבהרה מטעם הנתבע, השיב המומחה ביום 9.1.2019 כדלקמן:

א. לא הומצאה לי בדיקת emg. תשובתי מבוססת על לרישום רפואי מיום 11.6.14 בו נרשם כי בבדיקת emg אובחנה תסמונת תעלה קרפאלית בשני הצדדים. אני מניח שהרופאה לא המציאה זאת וזה מה שנכתב בתוצאות הבדיקה.

ב. הערכים של 3.9 ו 3.8 לעיכוב מוטורי הינם בתוך טווח הנורמה. עם זאת אפשרי שראו עיכוב בהולכה תחושתית. בנוסף אציין שהאבחנה של תסמונת תעלה קרפאלית מתבססת גם על תלונות וממצאים קליניים וגם על בדיקת ה emg. היו תלונות על נימול בכפות הידיים וצויין מבחן טינל חיובי בשורשי כפות הידיים. אם יש ספק בנקודה זו ניתן כמובן לחזור על בדיקת emg.

ג. כל ספר לימוד שדן בתסמונת תעלה קרפאלית מסביר שבחלק מהפגיעות (בדרך כלל הפגיעות היותר קלות) יכולה להיות הפרעה בהולכה תחושתית ולא בהולכה מוטורית.

ד. בוצעו מבחנים ספציפיים לליקויים בשרוול המסובב. מבחן neer היה חיובי. מבחן howkins היה חיובי ומבחן jobe היה חיובי. בדיקה גופנית של הכתף אינה פשוטה ויכול לעיתים להיות מצב בו גם ליקויים אחרים יגרמו למבחנים להיות חיוביים.

ה. כן. אני חושב שיש מקום לבדיקת אולטרא-סאונד ועדיף mri כדי לאשר אבחנה קלינית זו.

10. הצדדים הגישו סיכומים בתיק.

טענות הצדדים

11. בסיכומיו טען התובע כי יש לפסוק על פי חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר קבע כי קיים קשר סיבתי בין תסמונת תעלה קרפאלית בשתי הידיים, אפיקונדלקטיס לטראלית ומידיאלית בשני המרפקים ופגיעה בכתפיים בגיד השרוול המסובב בשתי הכתפיים שמהן סובל התובע לבין תנאי עבודתו ודי בכך כדי להביא להכרה במחלות אילו כפגיעה בעבודה כהגדרתה בחוק.

12. בסיכומיו חוזר הנתבע וטוען כי הוא אינו סבור שקיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה מלכתחילה. לגופו של עניין טוען הנתבע כי המומחה קבע לגבי הפגיעה בצוואר כי לעבודת התובע אין השפעה משמעותית על הליקוי ודין התביעה בהתייחס לפגימה בצוואר להידחות.
בהתייחס לפגימות בידיים (cts ומרפקים) וכן לפגימה בכתפיים – המומחה מנמק את קביעתו כי העבודה הממושכת והמאומצת הביאה אותו למסקנה בדבר המסקנה שקיימת לעבודה השפעה משמעותית, אולם לטענת הנתבע, בהתאם להלכה הפסוקה עבודה מאומצת אינה מקימה את עילת המיקרטראומה ולכן נימוק זה אינו יכול להוות נימוק בקביעת מאזן ההשפעות.
עוד טוען הנתבע כי לא ייתכן שהמומחה הרפואי אשר מצא לקבוע כי התובע סובל מ- cts לא ביקש מהצדדים להמציא לו בדיקת emg וקביעתו נסמכת על רישום רפואי בודד מיום 11.6.2014. הנתבע סבור שנוכח תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, חוות הדעת אינה סבירה ולוקה בפגמים מהותיים. לפיכך יש למנות מומחה אחר ולחלופן לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

13. הלכה פסוקה היא כי:
"אין המומחה - היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליהם בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים" (דב"ע לו/8/0 סימון דוידוביץ –המוסד לביטוח לאומי
, פד"כ 374).

14. מעיון בחוות דעתו הראשונה של המומחה (מיום 7.11.2018) עולה כי המומחה סבור כי "ניתן להגיד בסבירות של מעל 50% כי יש בעבודתו תרומה כלשהי לכל אחת מהמחלות האלה". וכן ציין "מנגנון התרומה של העבודה למחלותיו הינו בנזקים זעירים, מוגדרים ובלתי הפיכים, שמצטברים בהדרגה לכדי תרומה למחלתו (מיקרטראומה). בהמשך חוות הדעת ציין המומחה שהשפעת העבודה על התפתחות תסמונת התעלה הקרפאלית, אפיקונדיליטיס במרפקים ותסמונת השרוול המסובב עולה על 20%. באשר למחלת הצוואר - המומחה מציין כי השפעת העבודה פחותה מ- 20%.

15. על עמדה זו חזר המומחה גם במענה לשאלות ההבהרה שהגיש הנתבע (חוות דעתו מיום 9.1.2019).

16. קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין. הפסיקה קבעה כי הגם שבית הדין אינו כבול לה, סטייה מחוות דעתו של המומחה הרפואי תיעשה במקרים בהם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן [ולעניין זה ראה ס' אדלר, "מומחים יועצים-רפואיים בבתי דין לעבודה, "המשפט", כרך ב' 199, 1994; דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי
נ' יצחק פרבר, [פורסם בנבו] מיום 26.2.1997; ר' דב"ע לו-0/8 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ז', 374; דב"ע נא/191-0 המוסד לביטוח לאומי
- יוסף נחתום, פד"ע כ"ד, 89; דב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה – המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם)].

17. על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק [עב"ל 110/98 זאב מנדל – המוסד לביטוח לאומי
(22.8.09); עב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ' המוסד לביטוח לאומי
(18.5.03)].

18. בעב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי
(6.6.05) (להלן: "עניין ביקל") נפסק:

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין..."

ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי
– מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)"
19. בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממסקנות חוות הדעת של המומחה שהוגשה בתיק ומכאן שדין התביעה - להתקבל. המומחה התייחס לשאלות שהופנו אליו, ענה בפירוט ובענייניות וטענות הנתבע בסיכומיו לפיהן יש מקום למנות מומחה אחר– להידחות.

סוף דבר:
20. התביעה מתקבלת.
21. אנו קובעים כי הפגיעה של התובע בכפות הידיים (cts ומרפקים) והפגימה בכתפיים הינן תוצאה של תאונת עבודה על פי תורת המיקרוטראומה. הנתבע יזמן את התובע לוועדה רפואית לקביעת דרגת נכותו כמקובל.
22. הנתבע ישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור כחוק לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת

פסק דין
זה.
ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ט, (02 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
נ.צ. מעסיקים מר חיים הופר

תומר סילורה
, שופט

7 מתוך 7








בל בית דין אזורי לעבודה 66866-09/14 אברהם בן משה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 02/06/2019)