פסקי דין על ש. לרנר יצור מוצרי אריזה בע"מ | פסקי דין על סויסה אליהו | פסקי דין על סויסה יצחק | פסקי דין על סויסה שמעון |

4790/03 א     19/01/2006




א 4790/03 ש. לרנר יצור מוצרי אריזה בע"מ נ' סויסה אליהו, סויסה יצחק, סויסה שמעון




1
בתי המשפט

א 004790/03
בית משפט השלום קריות
19/01/2006
תאריך:
כב' השופטת קראי-גירון ישראלה

בפני
:
התובעת
ש. לרנר יצור מוצרי אריזה בע"מ

בעניין:

עו"ד שדה גבריאל

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד

הנתבעים
1 . סויסה אליהו

2 . סויסה יצחק

3 . סויסה שמעון
1 . עו"ד כהן רפאל

2 . עו"ד חצרוני אילן

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

א. מבוא
1. בתביעה שבפני
עותרת התובעת, שהיא חברה בע"מ העוסקת בין השאר, ביצור ובשיווק (להלן: "חברת לרנר"), לתשלום סכומים המגיעים לה בגין אספקת סחורה (מדבקות) לנתבע 1 (להלן: "אלי סויסה). זאת בעבור עסק שהופעל על ידו ברח' הפטיש בטירת הכרמל ונקרא ברכת אברהם, ועסק בשיווק חלקי בשר.

2. נטען כי הסחורה סופקה לנתבע בשנת 2003 ובגינה נותר מר אלי סויסה חייב סך של 18,147 ₪, כעולה מכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לכתב התביעה, ומתעודות משלוח וחשבוניות שצורפו אף הן לכתב התביעה.

3. בתחילה הוגשה התביעה גם כנגד שני נתבעים נוספים יצחק ושמעון סויסה, אחי הנתבע, אלי סויסה. לאחר ששוכנעה התובעת שנתבעים אלו אינם מעורבים בענין. זאת כעולה מהעובדות בבקשות, למחיקת כותרת ורשות להתגונן שלוו בתצהירים והוגשו ביום 17.3.04, הסכימה התובעת לדחות ללא צו להוצאות התביעה נגדם.

4. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ובהסכמה ביום 18.2.04 נתנה למר אלי סויסה רשות להתגונן והותר לו להגיש כתב הגנה מטעמו. כן הוסכם בין הצדדים כי האחים יצחק ושמעון סויסה יעידו במסגרת ההליכים שבפני
וימסרו כל המידע הקיים בידם והרלוונטי לענין.

5. בהגנתו טוען מר אלי סויסה כי:
א. במועדים הרלווונטים לתביעה פעל, לא כעצמאי, אלא כשכיר בחברה בשם ברכת אברהם סויסה בע"מ (להלן: "חברת אלי סויסה") וכל פעילותו בקשר לעסק שהופעל על ידי החברה ברח' הפטיש, היתה בסמגרת זו.
ב. לחברת אלי סויסה היה במועדים הרלוונטים שיתוף פעולה עסקי עם חברה בבעלות ובניהול שני אחיו של אלי סויסה בשם חברת ברכת אברהם אבינו בע"מ. נטען כי חברת אלי סויסה רכשה מחברת ברכת אברהם אבינו בע"מ, סחורות ומאידך ספקה לה שירותים בתחום חיתוך ואריזה של מוצרי עוף. טוען מר אלי סויסה כי במסגרת שירותים אלו הזמינו שני אחיו מהתובעת - חברת לרנר את המדבקות נשוא התביעה, אלו אכן הובאו לעסקו ברח' הפטיש בעבור החברה של שני אחיו, כדי להדביקם על מוצרים שחברתו יצרה בעבורם, ולפיכך עליהם לשאת בחוב לשלם בעבור הסחורה וכנגדו אין כתב התביעה מגלה עילה.

6. מן האמור לעיל עולה, וכך הוסכם במפורש גם בישיבת יום 28.6.05, כי סכום התביעה לא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים. גם לא היתה מחלוקת כי חברת לרנר אכן סיפקה הסחורה בגינה נתבע סכום התביעה. המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים היתה מי הזמין הסחורה, בעבור מי, ולצורך מה, ועל מי מוטלת החובה לשלם בעדה.

7. במסגרת ההליכים שנוהלו בפני
ובמטרה להזים טענות מר אלי סויסה, כי פעל במועדים הרלוונטים רק כשכיר בחברה ולא כעצמאי, הגישה חברת לרנר שורת בקשות להתיר לה להמציא או לקבל מסמכי מע"מ הקשורים לבקשת מר אלי סויסה לסגירת תיק המע"מ לרבות בקשה למתן צו לעיון במסמכים מיום 22.12.04 ובקשה למתן צו כנגד צד ג' (מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ) מיום 2.11.04. הבקשות נדונו בהחלטתי מיום 23.1.03 ובהחלטתי קבעתי כי הוצאות הבקשה ידונו ויקבעו בפסק דיני אם לא ידונו קודם לכן.

ב. הראיות
כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים באשר לסכום הנתבע או באשר לעובדה כי הסחורה בגינה הוגשה התביעה, סופקה ע"י חברת לרנר. המחלוקת היא למי ובעבור מי סופקה הסחורה, מי הזמינה, ועל מי החבות לשלם בגינה. מטעם התובעת שמעתי עדות מר סויסה יצחק
אחי הנתבע, מר אלי סויסה, וכן עדות מר סקורביוניק יצחק, מנהל היחידה לאכיפת חובות אצל הנתבעת אשר אף נתן תצהיר עדות ראשית (ת/2).

מטעם מר אלי סויסה שמעתי עדות אחיו מר שמעון סויסה ועדות הנתבע עצמו, אשר נתן תצהיר עדות ראשית מטעמו - נ/6.

במהלך שמיעת הראיות בפני
, הוסכם בין הצדדים כי בתוך 30 יום ממועד שמיעת הראיות, יגיש ב"כ אלי סויסה רשימת מסמכים שהוא מבקש להגיש לצורך קעקוע מהימנות העד יצחק סויסה, ובאם תוגש רשימה כזו, זו תועבר לתגובה כאשר לאחר מכן מסכימים הצדדים להגשת מסמכים אלו כראיה ללא צורך בסימונם לא לצורך ראיה לאמיתות תוכנם, אלא לצורך קעקוע מהימנות העד וכפוף לטענת הצדדים באשר להעדר רלוונטיות המסמכים בסיכומים.

דא עקא רשימה כזו לא הוגשה במועד אלא צורפו מסמכים רק לסיכומי הנתבעים אשר הוגשו לאחר הגשת סיכומי התובעת, ובכך נמנעה מהתובעת היכולת להתיחס למסמכים אלו.

לפיכך ולמעט המסמכים שהם פסקי דין שצורפו לסיכומי הנתבע, אין בדעתי להתיחס למסמכים אחרים שצורפו לסיכומי הנתבע.
במהלך שמיעת הראיות הגישו הצדדים בפני
מוצגים שונים לרבות מסמכי מע"מ בקשר לעסקו של הנתבע, חתימת מר סויסה שמעון
, הזמנות שבוצעו אצל התובעת ע"י מר שמעון סויסה ועוד.

ג. המסקנה
לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים על כל נספחיהם במוצגים מטעמם ובמסמכים וכן האזנתי רוב קשב לעדויות שבפני
והתרשמתי מהם, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.

נחה דעתי כי בנסיבות הענין, בפני
תביעה בגינה מודה מר אלי סויסה בעובדות המהותיות בכתב התביעה אך מוסיף עובדות נוספות בעטין לדעתו לא קמה עליו חובה לשלם את סכום התביעה. במצב זה מוטל נטל השכנוע על מר אלי סויסה, זה לא הורם לדעתי ולפיכך, יש לקבל התביעה.

זאת ועוד, אם טעיתי לענין העברת נטל ההוכחה, נחה דעתי כי מצויות בפני
די ראיות לקבוע כי התביעה הוכחה כנדרש. כך בפני
הודאות מר אלי סויסה עצמו כי קיבל לידיו הסחורה בגינה נתבע תשלום והשתמש בחלקה לצרכיו. אציין כי הטענה לפיה מדובר בכמות מזערית הושמעה רק בחקירה חוזרת לאחר שבחקירה נגדית הודה מר סויסה כי השתמש בסחורה.
כן קיימים בפני
מסמכים המעידים כי מר אלי סויסה עצמו חתם על תעודות משלוח ולא קיימת ראיה מספקת להוכחת טענתו כי פעל כמנהל חברה ולא באופן עצמאי.

עוד נחה דעתי כי טענת מר אלי סויסה כי השתמש בסחורה נשוא התביעה עבור אחיו, להם נתן שירותי חתוך ואריזת חלקי עוף, נסתרה בעדות האחים אשר טענו בפני
כי לא עסקו בשיווק חלקי עוף. טענה זו של האחים נתמכה גם בעדות מר אלי סויסה עצמו. זה הודה בפני
כי לעסק של אחיו לא היה רשיון לשיווק חלקי עופות והוא היתיר להם להשתמש ברשיון שלו (עדותו עמ' 10 לפרוטוקול).

האמור לעיל בצרוף העובדה כי לא הוכח בפני
שהרשיון לפעול ניתן לחברה בבעלות מר אלי סויסה, בה טען כי עבד כשכיר בשנת 2003 ובצרוף האמור במסמך ת/4 ממנו ניתן ללמוד כי תיק המע"מ של מר אלי סויסה כעוסק מורשה עצמאי עדיין פתוח, בצרוף עדותו כי אינו יודע מתי הוגשה בקשתו (נ/7) לסגור תיק המע"מ, ולא נסתרה הטענה כי ניתן לבקש רטראוקטיבית סגירת תיק כזה, ובצרוף העובדה כי במדבקות שסופקו ובהם השתמש גם מר אלי סויסה, לא מוזכרת חברה בע"מ, כל אלו די בהם לטעמי גם לדחות טענות הנתבע החלופיות. יש לדחות איפוא הטענה כי לא קמה לנתבע חבות משום שבמועדים הרלוונטים, הוזמנה הסחורה ע"י חברה בבעלותו ולא על ידו, ולפיכך לא קמה לו חבות אישית כלשהי.

לחילופין, מכיוון שמדובר בחברה בה משמש מר סויסה בעל מניות יחיד ומנהל, נדמה כי העובדות שהוכחו בפני
די בהם, אפילו היה מוכח כי חברה בע"מ הזמינה הסחורה שתמורתה לא שולמה, כדי לקבוע כי יש מקום להטיל חבות אישית על מר אלי סויסה מנהלה היחיד ובעל המניות היחיד.

לענין זה יפים דברי כב' השופטת נתנאל בפסק דינה מיום 2.8.05 בת.א. 9642/03 אול סיקיורטי שובל אבירם נ. ברכת אברהם (94) בע"מ, אשר צורף לסיכומי הנתבע.
גם בפני
יש לקבוע את שנקבע ע"י כב' השופטת נתנאל שרון בענינו של מר שמעון סויסה שם. דהיינו גם לטעמי הוכח בפני
כי מר אלי סויסה השתמש בשם החברה ובאישיות המשפטית שלה על מנת להתחמק מאחריות להזמנה אשר ביצע אצל התובע. מר אלי סויסה הציג מצגי שווא או נמנע מלהציג מצגים רלוונטים ולפיכך, חייב הוא לשלם אישית עבור ההזמנה.
במיוחד נכון הדבר משלא נטען ולא הוכח כי מר אלי סויסה הודיע עובר לביצוע ההזמנה, או קבלת הסחורה לתובעת, כי יש לספק הסחורה לחברה בע"מ בניהולו או לחברה אחרת לה נותן הוא שירותים.

ד. דיון
i. i. הודאה והדחה.
כאמור, מודה הנתבע בסכום התביעה ובקבלת הסחורה, כעולה מעדותו עמ' 11 לפרוטוקול. יתר על כן, הנתבע מודה כי מכר סחורה בעצמו עם אותן תוויות שסופקו לטענתו בעבור אחיו. עוד מודה הנתבע כי המידע על התויות שתמורתן לא שולמה והמתיחס אליו ותואם את פרטיו, נכתב משום שקיימת לו אחריות כיצרן וכמחזיק רשיון יצרן כלפי משרד הבריאות (עדותו עמ' 11 לפרוטוקול).
עוד מסכים בעדותו עמ' 11 הנתבע, כי הפרטים המופיעים במדבקות, הם שלו, כי הוא בעל הרשיון.

יצויין כי בכל עדותו בעמ' 11 בחקירתו הנגדית ובמענה לשאלות בית המשפט, נוקט הנתבע בלשון "אני". רק בחקירתו החוזרת מבהיר מר אלי סויסה כי הכוונה לחברה בבעלותו.

מן האמור לעיל עולה כי בפני
מצב של הודאה והדחה. מצב בו מודה נתבע בעובדות מהותיות של כתב התביעה, אך מציג עובדות נוספות בעטין לדעתו חברת לרנר אינה זכאית ממנו לסעד המבוקש. במצב ענינים זה, מועבר נטל השכנוע על כתפי הנתבע ובמקרה דנן, לטעמי, נטל זה לא הורם.
ראה לענין זה:
ע.א. 166/90 מרדכי אזואלי נ' א"ב מפעלי תיירות אילת בע"מ פ"ד מ' (5) 344, 351.
בר"ע (ת"א) בלפונטה אורן נ' יצחק מיטל פס"ד מיום 26.12.05.

התרשמותי מעדות העדים בפני
אכן מקשה עלי לקבוע מימצאים עובדתיים ע"פ עדותם בפני
. עד התובעת אשר התרשמתי מכנותו ואמינותו הודה בפני
כי אכן לא היה מעורב בביצוע ההזמנה נשוא התביעה, ואכן יש לזקוף מחדלי התובעת להביא עדים רלוונטים לביצוע ההזמנה או משלוח הסחורה, לחובתה. ואולם מחדלים אלו רופאו ע"י הנתבע שהודה בקבלת הסחורה ובחתימתו על תעודות המשלוח.

מאידך התקשיתי עד מאד לקבל עדות מר אלי סויסה כזו המאפשרת לקבוע מימצאים עובדתיים ע"ס עדותו היחידה. עד זה לא הרשים אותי במהימנותו גירסתו, שכח פרטים מהותיים שלא סייעו לדעתו להגנתו, והיה מודע מאד לפרטים אחרים המסייעים לדעתו לטיעוניו.
עדותו של מר אלי סויסה נסתרה בפרטים מהותיים בעדויות אחיו אפילו בעדות שהובאה לסייע להגנתו. מאידך נתגלעה תמימות דעים בין שני אחיו של הנתבע כי החברה שנהלו, ולה כך טען הנתבע, הוא נתן שירותי חיתוך ואריזות חלקי עוף, כלל לא עסקה בכך משום ששווקה רק עופות שלמים. משהודה הנתבע עצמו כי לחברות בבעלות אחיו לא היה רשיון לשיווק חלקי עוף, תמך גם הוא בגירסא זו והשמיט הקרקע מתחת טענתו כי נתן לחברה של אחיו שירותי אריזה וחיתוך עופות ולכן הם ולא הוא הזמינו המדבקות.

כך גם אם אקבל טיעוני הנתבע כי בינו ובין אחיו מחלוקת כספית המניבה התדיינויות רבות בגינה אין לקבל כאמינה עדויותיהם, הרי הנתבע בעצמו תומך בגירסתם ובכך מספק הנדרש לקבלת התביעה נגדו.

ii. ii. הוכחת התביעה ע"י התובעת.
גם ללא קביעתי כי מדובר בטענת הודאה והדחה, נחה דעתי כי הוכיחה התביעה תביעתה גם בראיות שהובאו בפני
.
משהודה הנתבע בפני
כי הסחורה התקבלה על ידו, משחתימתו על תעודות המשלוח שנשלחו לכתובת עסקו בטירת הכרמל מופיעה במקום השמור למקבלי הסחורה (כך חתימתו על נספח א' לת/2 זהה לחתימתו על נ/6, ולחתימתו על תצהיר עדות ראשית מטעמו), ומשהודה כי השתמש במדבקות אלו לצרכי חברתו, אין זאת אלא שקיימת בפני
השלמת החסר בעדויות התביעה, ע"י הנתבע.
אכן מר סקרובניק בעדותו לא יכול היה לאשר שמר אלי סויסה ביצע ההזמנה ואולם, מר סויסה אלי אישר קבלת הסחורה ושימוש בה.

האמור לעיל בצרוף העובדה כי הסחורה סופקה למקום עסקו של הנתבע, פרטיו מופיעים על המדבקה (עדותו עמ' 11 לפרוטוקול) וכך יאה משום שלו ולא לאחים רשיון היצרן, ומשלא קיימת ראיה מספקת לתמיכה בטענה כי ביצוע הזמנה נעשה ע"י אחיו של הנתבע או חברה בשליטתם, ומשלא הוצגה כל ראיה כי היתה בין האחים הסכמה לפיה הזמנת המדבקות נעשית בעבור אחי הנתבע, והסכמה כזו הובאה לידיעת התובעת, הוכיחה התובעת לטעמי תביעתה.

iii. iii. חבותו האישית של הנתבע.
לטעמי, נסתרה כראוי טענת התובע כי במועדים הרלוונטים כלל לא עבד כעצמאי. הוכחת עובדה זו מכח האמור לעיל, על הנתבע. משהתקשה הנתבע להסביר את קיומו של ת/4 המעניק לעסקו העצמאי (לא לחברה בבעלותו) אישור לצורך ניכוי מס עד שנת 2004 למרות טיעוניו כי חדל להיות עצמאי כבר בתחילת שנת 2003, יש בכך תמיכה מספקת לטענת התובעת כי הנתבע לא הוכיח טיעוניו לענין זה.

גם העדר שיתוף פעולה מטעם הנתבע בהמצאת מסמכי מע"מ שיוכיחו המועד בו הגיש הבקשה לסגירת תיקיו כעצמאי במשרדי המע"מ, ראוי שיזקף לחובתו. לו רצה הנתבע להוכיח מועד בו חדל להיות עצמאי, יכול בנקל היה להביא לכך ראיה בכתב או תצהיר רואה חשבון מטעמו. משלא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו. הנתבע גם לא הראה שהתקשרותו עם אחיו, להם טען כי נתן שירותים, נעשתה בכתב באמצעות חברה בע"מ.

זאת ועוד, גם לו תתקבל טענת הנתבע לענין זה, נסיבות הענין כפי שהוכחו בפני
, די בהם כדי להטיל חבות אישית עליו גם לו בוצעה ההזמנה ע"י חברה. מדובר בחברה בבעלותו המלאה ובניהולו האישי אשר קיבלה סחורה והשתמשה בה . לא נאמר ולא הוצג לתובעת כי רוכשת הסחורה הינה חברה בע"מ ואופן פעילות הנתבע לענין זה, די בו כדי להטיל עליו חבות אישית.

ה. סיכום
מכל האמור לעיל, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.
הנתבע ישלם לתובעת סכום התביעה המוסכם בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.10.03 ועד התשלום בפועל. כן ישיב הנתבע לתובעת הוצאותיה בגין תשלום אגרת בית המשפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום שבוצע על ידה, וכן ישלם לה הוצאות משפט בסך 20% מכל הסכומים שנפסקו על ידי (לא כולל השבת אגרה) ובצרוף 1,000 ₪ ומע"מ הוצאות בגין בקשות הביניים.
ניתן היום י"ט בטבת, תשס"ו (19 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.
קראי-גירון ישראלה

שופטת
קלדנית: דליה








א בית משפט שלום 4790/03 ש. לרנר יצור מוצרי אריזה בע"מ נ' סויסה אליהו, סויסה יצחק, סויסה שמעון (פורסם ב-ֽ 19/01/2006)