פסקי דין על אייל ברוך | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

32400-10/16 בל     29/06/2019




בל 32400-10/16 אייל ברוך נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 32400-10-16


29 יוני 2019

לפני
:

כב' השופטת
אסנת רובוביץ
- ברכש
נציג
ציבור (עובדים)
מר מרדכי נגר
נציג ציבור (מעסיקים)
מר אבי איילון

ה
תובע
אייל ברוך
ע"י ב"כ: עו"ד איתן ליברמן
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אירית רייכנברג



פסק דין


בפני
נו
תביעת התובע לקבלת גמלת הבטחת הכנסה בגין חודש אוקטובר 2014 .
העובדות
התובע יליד 1972. ביום 16.12.2014 הגיש התובע תביעה להבטחת הכנסה . ר' נספח א' לכתב ההגנה.

ביום 26.4.2015
אושרה תביעתו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה לחודשים נובמבר-דצמבר 2014. במכתב זה נרשם על ידי פקיד תביעה הבטחת הכנסה: "אישור תביעתך לגמלה להבטחה הכנסה...לאחר בדיקת תביעתך מתאריך 16/12/2014 הוחלט לאשר זכאותך לגמלה להבטחת הכנסה. האישור מ-11/2014 עד 12/2014 (כולל) וזאת כל עוד מתקיימים התנאים המזכים אותך בגמלה. ... המשך תשלום הגמלה מותנה בשיתוף פעולה שלך עם שירות התעסוקה...01/15 אינך זכאי לגמלה הואיל ולא דרשת עבודה כנדרש בשירות... ערעור תוך 12 חודשים מתאריך
קבלת מכתב זה".

ביום
12.4.15 התובע הגיש השגה על דחיית בקשתו להבטחת הכנסה מאוקטובר 2014. ר' נספח ב' להשלמת פרטים מטעם התובע.
ביום 16.6.2016 הוציאה גב' בן אבו מנהלת מחלקת הבטחת הכנסה מכתב לעו"ד עינת אביב
בעניינו של התובע וכתבה שם
:
"...מר אייל ברוך
הגיש תביעה להבטחת הכנסה בתאריך 16.12.2014. עפ"י תקנה 6 (ד) לתקנות הבטחת הכנסה זכאותו של דורש עבודה יכולה להתחיל מחודש שקדם למועד הגשת התביעה, באם פנה ללשכת התעסוקה ודרש עבודה כנדרש. ולכן, מאחר והתביעה הוגשה בתאריך 16/12/14 וקיים עילת זכאות, התביעה אושרה מתאריך 1/11/2014". ר' נספח א' להשלמת פרטים מטעם התובע.

התובע הגיש ערר לשירות התעסוקה
משלא אושרה התייצבות בחודש 10/14 אך מנהל הלשכה לא קיבל את הערעור. ביום 5.3.16 ניתנה החלטתו:"לאחר שהוועדה עיינה וקראה את כתב הערר לרבות כל המסמכים שצורפו ע"י הצדדים ושמעה את טענות הצדדים להלן החלטתה. באוקטובר 2014 הלשכה לא היתה בעיצומים בכל החודש והיתה פעילה בימים בודדים נכון שחל חג סוכות באוקטובר והלשכה היתה סגורה אז, אבל היו ימי עבודה פעילים בחודש זה גם אם מבודדים. מצאנו כי ... הובא בפני
נו ערר שהגיש דו"ע ב 30.7.15. ערר זה הוגש בחלוף 6 חודשים מאוקטובר 2014 ודינו להימחק על הסף בשל כך שלא הוגש בתוך 60 ימים. מעבר לנ"ל ומבלי לגרוע
מהנ"ל אנו מורים ללשכה למסור לדו"ע את תדפיס ימי העבודה בפועל של הלשכה באוקטובר 2014 עם התדפיס הזה יוכל דו"ע לגשת לב"ל ולבחון אם הוא זכאי לגמול. בדיוק כפי שדו"ע קיבל מהב"ל גמול בגין נובמבר 2014 כיוון שהלשכה היתה בעיצומים. כך עליו לפעול גם בענין אוקטובר 2014. יתכן שעל סמך ימי העיצומים של הלשכה יקבל גמול גם עבור חודש זה. מכל מקום אין זה מצדיק את הערר כלפי הלשכה. בנוסף כיוון שבאוקטובר 2014 ביקש דו"ע לפתוח תיק בלשכה בפעם הראשונה, הרי שלא ניתן לראות בו כמי שפתח את התיק ב7.12.14 כאילו פתח אותו רטרואקטיבית ב10/14 וגם בשל כך דין הערר להידחות. היה על דו"ע לעקוב ולוודא מתי הלשכה פתוחה ואז היה עליו לגשת ולפתוח את התיק ...." צורף כנספח להודעה התובע.
התובע הגיש ערעור על החלטה זו של שירות התעסוקה בתיק על"ח 28850-06-18. ביום 31.10.18 התקיים דיון בתיק זה . במסגרת הדיון ציין ב"כ שירות התעסוקה כי :" שרות התעסוקה מצהיר שבחודש אוקטובר , השירות היה פתוח לקבלת קהל ב7/10/14. מאחר והמערער טוען ומצהיר שהוא רצה להתייצב ב- 5/10/14 ושירות התעסוקה היה סגור עקב עיצומים שהיו אז, ולדברי המערער לא יכול היה לחזות ולא ידע בפועל שהשרות יהיה פתוח ב7.10.14, לפיכך שירות התעסוקה מקבל את הצהרתו". נוכח הצהרה זו התיק הנדון נסגר.
התביעה דנן הוגשה ביום 16.10.16.

ניהול ההליך
לאחר הדיון המקדמי התובע, באמצעות ב"כ הגיש הודעת השלמת פרטים בה ציין כי לאחר שהתובע קיבל את מכתב מנהל מחלקת הבטחת הכנסה מיום 16.6.16
ניתן לתובע סיוע בשאלת זכאותו לגמלה לחודש 10/14. התובע הבהיר כי טענתו לזכאות לחודש 10/14 נוגעת לשביתה שנתקיימה בלשכת התעסוקה החל מחודש 10/14, בעטייה סוכלה יכולתו להתייצב באותו חודש ומכאן שהנציגה בקבלת קהל אצל הנתבע עדכנה את התובע שאין טעם כי תוגש התביעה ללא התייצבות ראשונה בלשכת התעסוקה אלא רק בתום השביתה בשירות התעסוקה שאז תירשם לו התייצבות ראשונה , ולכן התביעה בפועל הוגשה רק ב-12/14, בתום השביתה.
ביום 16.8.18 ניתנה החלטת בית הדין בנוגע לפלוגתאות בתיק זה, כמצוטט: "א.האם התביעה התיישנה? ב. האם נמנע מהתובע בשל סיבות שאינן קשורות אליו- להגיש תביעה להבטחת הכנסה ולהתייצב בשירות התעסוקה בחודש 10/14? ג. זכאות התובע להבטחת הכנסה בגין חודש 10/14 כאשר התביעה הוגשה ב12/14.
בית הדין קיבלת את בקשת התובע לקבלת צו כנגד שירות התעסוקה למתן תעודת עובד ציבור בנוגע למועדים בהם הלשכה היתה פתוחה. כפועל יוצא מכך הוגשה תעודת עובד ציבור.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.
התיק נקבע לדיון הוכחות , אולם ב"כ הצדדים הגישו הודעה לפיה הם לא מבקשים לחקור
חקירות נגדיות ומבקשים הם להגיש סיכומים ועל בסיס האמור יינתן פסק הדין.

טענות הצדדים
לטענת התובע
תביעתו לא התיישנה. עניינה של התובענה באי מתן החלטה בבקשת התובע לאשר לו גמלת הבטחת הכנסה לחודש 10/14. לטענת התובע התייצב בחודש 10/14 בלשכת התעסוקה, אולם
בלשכת התעסוקה נקטו בשביתה ולפיכך נבצר מהתובע לבצע התחייבות זו בחודש זה.

לאחר דין ודברים נאות הנתבע לשלם לתובע את הגמלה אולם החל מחודש 11/14. לטענת התובע הוא זכאי לגמלת קיום בחודש 10/14 אשר נמנעה ממנו שלא בטובתו ולא באשמתו ומטעמים אובייקטיביים שאינם תלויים בו, ולכן ראוי לשלם לו גמלה לחודש זה.
מנגד לטענת הנתבע דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות וזאת בהתאם להוראת תקנה 1 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל – 1969. לטענת הנתבע התביעה עניינה החלטת הנתבע מיום 26.4.15 הדוחה את תביעת התובע להבטחת הכנסה. התובע הגיש את תביעתו לבית הדין רק ב10/16 , קרי בחלוף 18 חודשים ממועד ההחלטה ומשכך תביעתו התיישנה.
כמו כן טוען הנתבע כי התובע אינו זכאי לתשלום
רטרואקטיבי של מעל החודש שקדם להגשת התביעה בהתאם להוראת תקנה 6 (ד) לתקנות הבטחת הכנסה ( כללי הזכאות והוראות ביצוע), התשמ"ב- 1982.

הכרעת הדין
סעיף 396 לחוק הביטוח לאומי ( נוסח משולב) , התשנ"ה- 1995 קובע כי :"שר המשפטים, בהתייעצות עם השר, רשאי לקבוע הוראות בדבר מועדים להגשת תובענות וערעורים לעניין חוק זה לפני בית הדין לעבודה".

תקנה 1 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי ( מועדים להגשת תובענות) , תש"ל – 1969 קובעת: "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שנים עשר חודשים מיום מסירה ההודעה".
ביום
24.8.18 ניתן

פסק דין
בתיק עב"ל ( ארצי) 59462-12-15 מוניקה מאלו נ' המוסד לביטוח לאומי
, שם שינה בית הדין הארצי את ההלכה הפסוקה הנוהגת ופסק כי תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב 1991, חלה גם על תקנה 1 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי ( מועדים להגשת תובענות) , תש"ל – 1969, ומאפשרת לבית הדין סמכות להארכת מועד הקבוע בדין להגשת תביעה לבית הדין כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי
. בית הדין פסק כי נוסחו ותכליתו של סעיף 396 לחוק באספקלריה של זכות הגישה לערכאות וחשיבותה, מלמדים כי מטרת החוק המסמיך הייתה לאפשר למחוקק המשנה לקבוע את המועדים הראויים בעיניו להגשת תובענות, כאשר לצידם תמשיך לעמוד המעטפת של שיקול הדעת השיפוטי שמוסדר בתקנה 125 לתקנות בית הדין, המאפשרת הארכת מועדים במקרים מתאימים, כמצוטט:
"
נוכח כל האמור לעיל, שוכנענו כי
תקנה 125

לתקנות בית הדין חלה גם על
תקנה 1(ב)

לתקנות המועדים, ומאפשרת לבית הדין סמכות להארכת המועד להגשת תביעה לבית הדין על החלטת המוסד. להסרת ספק נבהיר את המובן מאליו, כי מתן הארכת מועד להגשת תביעה לבית הדין אינו פוגע בהוראות החוק העוסקות בתשלום הרטרואקטיבי, ובדרך זו נשמר איזון עם התכלית המדגישה כי זכויות סוציאליות נועדו למימוש בזמן אמת ולא בדיעבד. אשר לאמות המידה להפעלת הסמכות - ראוי שאלו תיקבענה עקב בצד אגודל בהלכה הפסוקה העתידה לבוא, בהתבסס בין היתר על אמות המידה שנקבעו בפסיקה לצורך יישום הסמכות הקבועה
בתקנה 125

לתקנות בית הדין בנושאים אחרים (והשוו: חמי בן נון וטל
חבקין, הערעור האזרחי

(מהדורה 3, 2012), בעמ' 170-182)), ובשינויים המחויבים בהתחשב בתכליתו של
חוק הביטוח הלאומי

כחקיקה סוציאלית. ככלל, ומבלי לקבוע מסמרות, אמות המידה המרכזיות נוגעות לכאורה לסיכויי התביעה לגופם; משך האיחור (כנתון אובייקטיבי וכן בהשוואה לפרק הזמן שנקבע בדין לצורך הגשת התביעה); התנהגותו של המבוטח (לרבות מאפיינים מיוחדים שלו המלמדים על היותו חלק מאוכלוסייה מוחלשת המתקשה במימוש זכויותיה) והאם קיימות נסיבות אובייקטיביות שלא אפשרו את הגשת התביעה במועד או סיבה סבירה אחרת לאיחור; האם חלוף הזמן פוגע באינטרסים של המוסד או באינטרסים ציבוריים אחרים, וכדוגמא נוכח קושי בהתגוננות מפני התביעה; וכן מהותו של העניין וחשיבותו - הן מבחינה ציבורית והן ביחס למבוטח המסוים. במסגרת שיקול אחרון זה ראוי לקחת בחשבון את חשיבותה של הזכות מושא ההליך למבוטח ומידת הנזק שייגרם לו ככל שתימנע ממנו זכות התביעה בגינה. כך, ולמשל, אין דין תביעה שניתן להגישה למוסד פעם נוספת כדין תביעה שדחייתה משמעה סגירת הגולל באופן סופי על זכויות המבוטח לשארית חייו.
ככל שמידת האיחור גדולה יותר נראה כי יידרשו טעמים טובים יותר כהצדקה לו, כאשר בכל מקרה נדרשים בהתאם להוראת התקנה "טעמים מיוחדים שיירשמו" כך שלא די בכל טעם שהוא.
בכל האמור לעיל אין כדי לשלול את שני מקורות הסמכות הנוספים שהוזכרו בהלכת דולאני כמקור אפשרי לסמכות בית הדין להארכת מועד במקרים המתאימים, ורלוונטיים גם בהתייחס להארכת המועד להגשת תובענות, והם הסמכות הטבועה (וראו בקשר לכך גם את
רע"א 4990/05

ממן נ' עיריית הרצליה
[פורסם בנבו]
(7.10.09)), ואפשרות הביקורת השיפוטית מכוח כללי המשפט המנהלי על החלטת המוסד להעלות את טענת ההתיישנות. עם זאת אין עוד תחולה לטעמנו לחריגים השונים של
חוק ההתיישנות

(שממילא לא הוחלו במלואם - עניין אבו רמוז בו נדחתה החלת
סעיף 16 לחוק ההתיישנות

), וכל ההצדקות לאיחור בהגשת התובענה תיבדקנה במסגרת שיקול הדעת שיופעל מכוח
תקנה 125

לתקנות בית הדין"
. ( להלן: "הלכת מאלו").
עיון בכתב ההגנה מעלה כי לטענת הנתבעת:" דין התביעה להדחות על הסף מטעמי התיישנות.... התביעה עניינה החלטת הנתבע מיום 26.4.15 הדוחה את תביעת התובע להבטחת הכנסה. התובע הגיש את התביעה שבנדון באוקטובר 2016, בחלוף 18 חודשים ממועד ההחלטה"
עיון במכתב הדחיה
מטעם הנתבע מעלה כי אין
בו התייחסות ספציפית לחודש 10/14.
במכתב זה נרשם על ידי פקיד תביעה הבטחת הכנסה: "אישור תביעתך לגמלה להבטחה הכנסה...לאחר בדיקת תביעתך מתאריך 16/12/2014 הוחלט לאשר זכאותך לגמלה להבטחת הכנסה. האישור מ-11/2014 עד 12/2014 (כולל) וזאת כל עוד מתקיימים התנאים המזכים אותך בגמלה. ... המשך תשלום הגמלה מותנה בשיתוף פעולה שלך עם שירות התעסוקה... 1/15 אינך זכאי לגמלה הואיל ולא דרשת עבודה כנדרש בשירות... ערעור תוך 12 חודשים מתאריך
קבלת מכתב זה".
רק ביום 16.6.2016 הוציאה גב' בן אבו מנהלת מחלקת הבטחת הכנסה מהביטוח לאומי מכתב לעו"ד עינת אביב בעניינו של התובע וכתבה שם
:
"מר אייל ברוך
הגיש תביעה להבטחת הכנסה בתאריך 16.12.2014. עפ"י תקנה 6 (ד) לתקנות הבטחת הכנסה זכאותו של דורש עבודה יכולה להתחיל מחודש שקדם למועד הגשת התביעה, באם פנה ללשכת התעסוקה ודרש עבודה כנדרש. ולכן , מאחר והתביעה הוגשה בתאריך 16/12/14 וקיים עילת זכאות, התביעה אושרה מתאריך 1/11/2014". ר' נספח א' להשלמת פרטים מטעם התובע.


עיון בחומר הראיות שהציג הנתבע מעלה כי לא נמסרה לתובע הודעה ברורה, מפורשת ומנומקת
על דחיית גמלת הבטחת ההכנסה לחודש אוקטובר אלא רק ביום 16.6.16 ומשכך נראה שהנתבע לא הרים את הנטל הנדרש כדי להוכיח כי תביעת התובע
התיישנה.
מעבר לאמור, נוכח הפרמטרים שנקבעו בהלכת מאלו אנו סבורים כי בכל מקרה גם אם יש לראות במכתב מיום 26.4.15 הודעת הנתבע על דחיית גמלתו
של התובע, הרי שבנסיבות העניין יש להאריך את המועד. מדובר על איחור של שישה חודשים
ומדובר על גמלה לה נזקק התובע לקיום יומיומי כעולה מפרוטוקול הועדה של הערר לשירות התעסוקה שלא ניתן לתבוע בגינה בשנית. מעבר לאמור, התובע פעל במישור נוסף ותקף את החלטת שירות התעסוקה. כמו כן,
במסגרת הליך זו ב"כ השירות התעסוקה קיבל את עמדתו של התובע כנכונה כעולה
מפורטוקול הדיון בתיק על"ח 28850-06-18 מיום 31.10.18 . במהלך
הדיון ציין ב"כ שירות התעסוקה כי:"שרות התעסוקה מצהיר שבחודש אוקטובר, השירות היה פתוח לקבלת קהל ב-7/10/14. מאחר והמערער טוען ומצהיר שהוא רצה להתייצב ב- 5/10/14 ושירות התעסוקה היה סגור עקב עיצומים שהיו אז, ולדברי המערער לא יכול היה לחזות ולא ידע בפועל שהשרות יהיה פתוח ב7.10.14, לפיכך שירות התעסוקה מקבל את הצהרתו". נוכח הצהרה זו התיק הנדון נסגר. כמו כן כפי שיפורט לעיל, אכן שוכנענו כי היו נימוקים אובייקטיבים לאי י הגעתו של התובע ללשכת שירות התעסוקה בחודש 10/14.
משכך לא שוכנענו כי יש לקבל את טענת הנתבע להתיישנות.
לגופו של עניין, עיון בתעודת עובד ציבור
שהוגשה לתיק ועיון ביומן השנה שהוצג מעלה כי לשכת שירות התעסוקה היתה סגורה בימים הבאים בחודש אוקטובר 2014 : 3-4/10 (כיפורים ויום שישי ושבת), 5-6/10 ( עיצומים) , 8-16 ( סוכות) 17-18/10 ( שישי –שבת) , 19/10-5/12
(עיצומים).
עיון בתצהירו של התובע בנדון מעלה כי הצהיר כי : " .... אני הגעתי מספר פעמים במהלך חודש 10/14 ללשכת התעסוקה ואולם הלשכה היתה סגורה. לא ראיתי כל הודעות או מודעות על פתח הכניסה ללשכה בראשל"צ בדבר מועד שבו תפתח הלשכה להתייצבות לדורשי העבודה, לא שמעתי ולא ידעתי על כי הלשכה תפתח שעריה ביום אחר במהלך חודש 10/14 וזאת בכל אמצעי התקשרות שעמדו לרשותי... ניהלתי תכתובת עניפה עם הנתבע על מנת שישאר לי הגמלה לחודש 10/14 משום שהגשת התביעה בחודש זה סוכלה שלא בטובתי או באשמתי עקב השביתה בלשכת התעסוקה".
יצויין כי הגם שבית הדין קבע מועד דיון הוכחות, הצדדים הודיעו שהם מוותרים על חקירות בתיק. שעה שרק התובע הגיש תצהיר, הרי שלמעשה הנתבע בחר שלא לחקור את התובע על תצהירו ומשכך נראה כי יש לקבל את האמור בו.
משכך שוכנענו כי נוכח הצהרתו של התובע ונוכח תעודת עובד הציבור שהוגשה לתיק, ממנה עולה כי כמעט ולא היו ימים בחודש 10/14 בהם היתה הלשכה פתוחה, הרי שיש לקבל את טענת התובע לפיה אכן לא חתם והגיש את תביעתו במועד שהגיש,
בשל נסיבות מוצדקות שאינן תלויות בו.
ערים אנו לכך שביום 7.10.14
לשכת שירות התעסוקה היתה פתוחה, אולם שעה שביום 5.10.14 אין
חולק כי היו עיצומים,
לא ניתן בנסיבות העניין לצפות מהתובע שידע כי אכן ביום זה הלשכה פתוחה
או כי ימנע ממנו להגיע בימים אחרים בחודש בשל עיצומים שהמשיכו ברצף מיום 19/10/14 ועד 5/12/14 .
משכך שוכנעו כי יש לקבל את התביעה. משכך
התובע זכאי לתשלום גמלה בגין חודש 10/14.
משקיבלנו את התביעה הנתבע יישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד של התובע בסך של 3000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.






נציג ציבור עובדים, מר מרדכי נגר

אסנת רובוביץ - ברכש
, שופטת

נציג ציבור מעסיקים, מר אבי איילון



ניתן היום, כ"ו סיוון תשע"ט, (29 יוני 2019
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 32400-10/16 אייל ברוך נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 29/06/2019)