פסקי דין על יצחק רייטמן | פסקי דין על הכונס הרשמי | פסקי דין על אייל רייף |

34017-10/17 פשר     30/06/2019




פשר 34017-10/17 יצחק רייטמן נ' הכונס הרשמי, אייל רייף








בית המשפט המחוזי בבאר שבע

בפני
:


כב' השופט
גיל דניאל
30 יוני 2019
פש"ר 34017-10-17





בעניין:

פקודת פשיטת הרגל התש"ם – 1980
להלן: "הפקודה"




ובעניין:
יצחק רייטמן
להלן: "החייב"





הכונס הרשמי


1.
א.י.ק.נ בע"מ

2.
אייל רייף


עו"ד נדב לב
עו"ד דורון שמעוני


להלן: "הכונ"ר
"




להלן :"המשיבים"



להלן: "המנהלים המיוחדים"



החלטה

בקשת המנהלים המיוחדים להורות על מחיקת משכנתא שנרשמה על זכויות החייב במקרקעין הידועים כגוש 6410, חלקה 135, בהוד השרון, לטובת המשיבה 1, חברת א.י.ק.נ בע"מ, שהיא חברה שבבעלותו ובשליטתו של המשיב 2, עו"ד אייל רייף
(בקשה 31).

המדובר במשכנתא שנרשמה לטובת חברת א.י.ק.נ
ביום 6.4.17.

הבקשה המקורית התבססה על כך שהמשיבים לא פעלו בהתאם להחלטת בית המשפט להציג את מלוא המסמכים הנוגעים לרישום המשכנתא, לרבות הסכם ההלוואה והוכחות על העברת כספים.

החייב והמשיבים הגישו תגובות וכן הוגשה תגובה מעודכנת של המשיבים, אשר מתייחסות לנסיבות רישום המשכנתא, תוך הפניה להסכם הלוואה ומשכנתא נושא תאריך 11.7.16 וכן לשטר משכנתא שנחתם ביום 11.7.16, כאשר העסקה הוגשה לרישום המשכנתא רק ביום 6.4.17.

לגרסת המשיבים בתגובה המעודכנת, החייב יצר כלפי המשיבים חוב על סך של 284,000 ₪ וכן פנה למשיבה 1 וביקש כי תעמיד לו מסגרת אשראי על סך של 300,000 ₪. המשיבה 1 העמידה לחייב הלוואה על סך כולל של 584,000 ₪, הכוללת הן את סכום החוב והן את מסגרת האשראי. המשיבים מצביעים על עסקת ניכיון שיק בסך של 134,000 ₪, אשר במסגרתה נעשתה העברה בנקאית בסך של 123,000 ₪ לחשבון החייב בחודש 7/2106.

לצורך הבטחת תשלום ההלוואות התבקש החייב לחתום על הסכם הלוואה וכן נדרש להעמיד נכס כבטוחה להחזר ההלוואה, וכך נחתמו ביום 11.7.16 הסכם ההלוואה ושטר המשכנתא.

לטענת המשיבים, ההלוואה הוענקה לחייב במועד בו היה החייב בעל כושר פירעון והמשיבים לא העלו על דעתם כי יאלצו לממש את המשכנתא שהועמדה לטובת תשלום ההלוואה.

החייב בתגובתו תומך בעמדת המשיבים. לגרסת החייב, הוא קיבל מהמשיבים את מלוא התמורה עבור הלוואה שניתנה לו ובהתאם נרשמה המשכנתא על הנכס. החייב מדגיש, כי המשכנתא נרשמה להבטחת חוב ספציפי.

עוד טוען החייב, כי ההלוואה והמשכנתא בוצעו ונרשמו טרם המועד בו היה החייב חדל פירעון ובעת שלא היו חובות משמעותיים אחרים לחייב.

המנהלים המיוחדים בתשובה לתגובות טוענים, כי אין כל חוב אשר בגינו נרשמה משכנתא. ביחס לעסקת ניכיון השיק על סך של 134,000 ₪ שנערכה בחודש 7/2016 מצביעים המנהלים המיוחדים על דפי החשבון של חברת א.י.ק.נ מהם עולה כי כבר באותו חודש נעשו העברות כספים מהחייב לחברת א.י.ק.נ כפרעון התשלום, כך שהחייב שילם את חובו בעסקת הניכיון.

עוד נטען, כי המשיבים הציגו מסמכים חלקיים בלבד, כאשר גם מהתמונה החלקית שנחשפה עולה כי לא נותר כל חוב של החייב כלפי חברת א.י.ק.נ בגין עסקת הניכיון של השיק בסך 134,000 ₪, המוזכרת בתגובת המשיבים. זאת, גם כעולה מכרטסת החייב אצל חברת א.י.ק.נ.

ביחס ליתר הכספים הנטענים על ידי המשיבים, המנהלים המיוחדים טוענים כי המשיבים לא הוכיחו קיומו של חוב קודם של החייב, כגון טענה לחוב שכר טרחה בסך של 150,000 ₪. למעלה מהצורך, נטען כי אפילו היה לחייב חוב כספי למשיבים, הרי ששדרוג מעמד החוב מחוב רגיל לחוב מובטח, מהווה פעולה אסורה, שכן לא ניתן להפוך חוב מהעבר לחוב מובטח על ידי רישום משכנתא, במועד בו היה החייב חדל פירעון.

לפי החלטה שניתנה בבקשה ביום 28.2.19 נקבע הדיון בבקשה במעמד הצדדים ליום 18.4.19. בהחלטה מיום 31.3.19 (שנצפתה על ידי המשיב 2 ביום 2.4.19) נדחה הדיון בכלל הבקשות שנקבעו לדיון, ליום 10.6.19.

המשיבים לא התייצבו לדיון שנערך ביום 10.6.19.

ב"כ החייב מסר בפתח הדיון כי שוחח עם המשיב 2, והלה מסר כי לא הבין שהדיון בבקשה מתקיים באותו מועד ולכן לא הופיע. מאחר וההחלטה על קביעת הבקשה לדיון היתה ברורה, קבע בית המשפט בהחלטה שניתנה בדיון כי הדיון ייערך במועד הקבוע, אך אם תוגש על ידי המשיבים בקשה המבססת את העדר ההתייצבות, אזי ניתן יהיה לדון בה לגופה. המשיבים לא הגישו כל התייחסות ולא הוגשה כל בקשה הנוגעת להעדר ההתייצבות.

בדיון שנערך כאמור, הועלתה על ידי החייב טענה חדשה, אשר לא הועלתה בתגובתו, לפיה "יתכן ונרשמו כספים ששייכים לבנו של החייב בכרטסת של החייב אצל רייף". טענה זו מהווה הרחבת חזית, לגביה הועלתה התנגדות מיד בעת שהועלתה. מכל מקום, גם לגופה, לא הוצגה לגביה כל אסמכתא או ראיה. לפיכך נקבע בהחלטה שניתנה בדיון, כי יש לדון בבקשה על יסוד החומר הקיים.

בחינת המסמכים שהוגשו, על רקע טענות הצדדים, מלמדת כי יש להורות על מחיקת המשכנתא, שכן לא הוכח קיומו של חוב הראוי להיות חוב מובטח במשכנתא.

צו לכינוס נכסי החייב ניתן ביום 26.10.17.
הסכם ההלוואה נחתם ביום 11.7.16 והמשכנתא לטובת המשיבה 1 נרשמה על זכויות החייב בנכס ביום 6.4.17, היינו מדובר בפרק זמן של פחות משנתיים לפני מועד מתן צו הכינוס.

המשיבים העלו טענות לגבי חובות שונים של החייב, אשר הצטברו קודם למועד חתימת הצדדים על הסכם ההלוואה וכן נטען לעסקת ניכיון שיק על סך של 134,000 ₪, שבוצעה במועד החתימה על הסכם ההלוואה.

הסכם ההלוואה נוקב בסך של 584,000 ₪, המורכב מהסכומים הבאים: אשראי קודם שהועמד לחייב בסך של 300,000 ₪, חוב בסך של 150,000 ₪ בגין ייצוג משפטי בעבר וכן חוב חדש העומד על סך של 134,000 ₪ בעסקת ניכיון השיק.

הסך של 300,000 ₪ בגין אשראי קודם והסך של 150,000 ₪ בגין ייצוג משפטי מהווים חוב לתקופת העבר. המשיבים לא הביאו כל מסמך היכול לבסס את קיומו של חוב העבר. מכל מקום, בתקופה בת פחות משנתיים לפני מועד מתן צו הכינוס הרי שלפי הכללים בדבר ביטול הענקה, המשיבים לא היו זכאים לשדרג את חוב העבר, למעמד של חוב מובטח.

המשיבים טוענים, כי במועד ביצוע עסקת ההלוואה ובמועד רישום המשכנתא, לא היה החייב חדל פירעון. בטענה זו אין ממש. חובו
העיקרי של החייב הוא לחברה סינית, בגין פסק הדין שניתן בשנת 2009 לטובת החברה הסינית בבית משפט בסין. בשנת 2012 פתחה החברה הסינית בהליך בבית המשפט המחוזי בתל-אביב לאכיפת פסק הדין בישראל. ביום 6.10.15 ניתן פסק הדין בתביעה לאכיפת פסק החוץ, לפיו נקבע כי הוא אכיף בישראל והחברה הסינית רשאית לנקוט בהליכים בישראל לגביית החוב הפסוק. החייב הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון וביום 14.8.17 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור לפיו נקבע כי פסק הדין אכן ניתן לאכיפה בישראל. בין החייב והמשיב 2 קיימת היכרות קרובה, מעבר לביצוען של עסקאות האשראי וההלוואות. מכלול הנסיבות מלמד, כי המשיב 2 ידע על קיומו של החוב הכספי העצום של החייב כלפי החברה הסינית, כאשר במועד מתן ההלוואה הנטענת וכן במועד רישום המשכנתא, כבר הוכר פסק הדין כתקף וכאכיף בישראל על ידי בית המשפט המחוזי.

במצב בו החייב היה חדל פירעון, רק תמורה של ממש, בהעברת כספים, יכולה להיחשב כתמורה
בת-ערך, היכולה לעמוד בתנאים מפני ביטול הענקה אסורה. לעניין תמורה בת ערך, כבר נפסק בע"א 315/59 יעקובוביץ' נ' ד"ר נובל, פ"ד יג 1751, 1755 (27.10.59) כי "עצם קיומו של חוב המגיע מראובן לשמעון אינו מספיק כתמורה בעלת ערך למתן בטוחה על-ידי ראובן לשמעון, על-מנת להבטיח את סילוק החוב".

ההלכה בדבר ביטול שעבוד המהווה שדרוג מעמד נושה רגיל לנושה מובטח, נקבעה בפסק הדין ברע"א 6795/06 עו"ד שאול קוטלר נ' רו"ח אמיר גולן (מיום 30.5.07):

"המבקש היה נושה רגיל של אחיו. בשלב מסוים שודרג מעמדו של המבקש מזה של נושה רגיל לזה של נושה מובטח. השדרוג נעשה עת ששועבד הבית. המבקש לא טען כי עם עריכת השעבוד ניתנה על ידו תמורה נוספת. מה שארע, כך לפי העובדות שאין לגביהן מחלוקת ממשית, הוא שחוב רגיל קיים הפך לחוב מובטח. פעולה זו אסורה היא מכוח סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980... "

נוכח האמור, חוב העבר, בין אם קיים ובין אם לאו, אינו יכול להוות חוב מובטח, ואין בטענה לקיומו של חוב העבר כדי להצדיק רישום המשכנתא.

יש לבחון את הטענה למתן כספים נוספים, במועד חתימת הסכם ההלוואה, והכוונה לעסקת ניכיון שיק על סך של 134,000 ₪. בחינת המסמכים שהוצגו מלמדת, כי החייב לא נותר חייב כספים
לחברת א.י.ק.נ בגין עסקה זו. כך עולה מכרטסת החייב אצל החברה, לפיה נערכה פעולת זיכוי לגבי השיק ולא נותר חוב בגינו. המשיבים הצביעו על העברה בנקאית בסך של 123,000 ₪ שבוצעה ביום 18.7.16, אולם המנהלים המיוחדים הצביעו על העברות כספים נגדיות באותו סכום (בסך של 114,000 ₪ ובסך של 9,000 ₪ מהחייב ומחברה שבבעלות החייב) ביום 20.7.16.

לפיכך יש לקבוע, כי המשיבים לא הוכיחו קיומו של חוב שנוצר בתקופה בה נחתם הסכם ההלוואה ונרשמה המשכנתא, היכול לבסס טענה לחוב מובטח במשכנתא.

בהעדר חוב מובטח במשכנתא, הרי שדין המשכנתא להימחק.

המשיבים עדיין יכולים להגיש בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, ובקשה כזו, ככל שתוגש, תיבחן לגופה, כאשר יש לציין כי טענת נושה לקיומו של חוב מובטח, אשר נדונה ונקבע כי אינו חוב מובטח, יכולה לשמש כנימוק הראוי להיבחן להארכת מועד להגשת תביעת חוב רגילה בגין החוב הנטען.

המשיבים יישאו בתשלום הוצאות המנהלים המיוחדים בגין הבקשה בסך של 5,000 ₪.




ניתנה היום,
כ"ז סיוון תשע"ט, 30 יוני 2019, בהעדר הצדדים.

גיל דניאל
, שופט







פשר בית משפט מחוזי 34017-10/17 יצחק רייטמן נ' הכונס הרשמי, אייל רייף (פורסם ב-ֽ 30/06/2019)