פסקי דין על ועד עובדי המשרד להגנת הסביבה | פסקי דין על הסתדרות העובדים הכללית החדשה מרחב ירושלים | פסקי דין על | פסקי דין על המשרד לאיכות הסביבה/המשרד הראשי | פסקי דין על משרד האוצר/המשרד הראשי |

49399-01/19 סק     24/06/2019




סק 49399-01/19 ועד עובדי המשרד להגנת הסביבה, הסתדרות העובדים הכללית החדשה מרחב ירושלים, נ' המשרד לאיכות הסביבה/המשרד הראשי, משרד האוצר/המשרד הראשי








בית דין אזורי לעבודה בירושלים

ס"ק 49399-01-19



24 יוני 2019
לפני:
כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה
- סגנית נשיא
נ.צ. (ע) מר אלי קדוש
נ.צ. (מ) מר יצחק אופנהיים
המבקש
:


1

.
ועד עובדי המשרד להגנת הסביבה
ע"י ב"כ עו"ד
רוקסנה שרמן למדן , שרי אברמוב



2

.
הסתדרות העובדים הכללית החדשה מרחב ירושלים


ע"י ב"כ: עו"ד אורנה כהן נבון
, מאיר סויסה



-

המשיב
:


1

.
המשרד לאיכות הסביבה/המשרד הראשי



2

.
משרד האוצר/המשרד הראשי


ע"י ב"כ: עו"ד מגי קריטנשטיין

, ענבל וילנר

החלטה
1.
המבקש 1 (להלן: המבקש) הגיש בקשה למתן סעד זמני שימנע העברת עובדי מטה המשרד להגנת הסביבה משלושת המשרדים בהם
מצויים בשכונת גבעת שאול,לבנין "ג'נרי 2" המצוי בקרית הממשלה.
2.
נוכח עמדת המשיבים לפיה אין המבקש כשלעצמו צד ליחסי העבודה הקיבוציים עמם, צורפה המבקשת 2 להליך. המבקשת 2 לא פרסה משנה רחבה ביחס לעמדתה בסוגיה שבמחלוקת, אלא הצטרפה
(ואף בנוסח מסויג במידת מה) לטיעוני המבקש.
3.
נעשו על ידי בית הדין מאמצים נכבדים על מנת לסייע לצדדים להגיע להבנות בלא צורך בהכרעה, וזאת לאחר שהוסכם כי נקודת המוצא במו"מ בין הצדדים היא כי ייעשה מאמץ כולל על מנת להגיע להסכמות בדבר הסדרי מעבר כלל העובדים שיועברו ממשרדים השוכנים באתרים שונים בירושלים ולאו דווקא המשרד להגנת הסביבה, לבנין ג'נרי 2 (להבדיל ממשרדים שיועברו לבנין זה ממיקומם הנוכחי שמחוץ לירושלים, אשר הובהר ע"י המבקשת 2 כי ענינם מטופל ע"י גורמים אחרים מטעמה אל מול המשיב 2).
המו"מ נמשך גם לאחר
הגשת סכומי הצדדים. אלא שלמרות התקרבות משמעותית ביותר ביניהם, בסופו של דבר לא הבשיל המו"מ לכלל הסכמות. למעשה התרשמותו של בית הדין היא כי הדבר אינו כרוך
בגוף המו"מ שבין הצדדים שניהלו אותו אלא בהשפעות שלבר אותו מו"מ.
4.
עוד הוסכם שככל שתושגנה הבנות בנדון זה יוכל המבקש לבחון עמדתו הנחרצת לפיה הוא מתנגד למעבר, מחדש, נוכח המתווה שיושג במסגרת ההסכמות. זאת ,לאחר שבמקביל יוכל המבקש להציג בפני
נציגי משיב 2 הצעות חלופיות למעבר עובדי המשרד לבנין ג'נרי- כפי שאכן נעשה בפועל. בפועל נפגשו נציגי המבקש עם נציג המשיב 2 והביעו עמדותיהם. הצדדים חלוקים בשאלה האם נערך דיון ענייני בהצעות שהועלו ע"י המבקש בענין זה. עם זאת ומשכאמור לעיל, לא הושגו הסכמות לענין תנאי מעבר,
אין לכך נפקות מעשית וחזרה הקושיה , מבחינת המבקש, למקומה, היינו עמדתו לפיה הוא מתנגד למעבר.
משכך תוכרע הבקשה לגופה:

רקע עובדתי נדרש בקצירת האומר:
5.
בחודש ינואר האחרון הודיעה הנהלת המשרד להגנת הסביבה (להלן: המשרד) לעובדים על הכוונה להעברת מטה המשרד הממוקם בשלושה בנינים שונים ברחוב כנפי נשרים בגבעת שאול , ירושלים, לבנין משרדים אחד בקריית הממשלה , הוא בנין ג'נרי 2 (להלן: ג'נרי). ג'נרי נמצא במרחק כ 2 ק"מ ממקום המשרדים כיום. המעבר תוכנן להתבצע בחודש פברואר האחרון.
6.
להודעה זו קדמו הודעות קודמות בדבר מעברים "צפויים" מתוכננים למועדים קודמים, וזאת החל ממחודש מרץ 2018. (בקשר לכך נשלחו הודעות ביחס למעברים מתוכננים גם לחודשים דצמבר 2018, ינואר 2019- ר' לענין זה נספחים מב/7,11,17 לבקשה לסעד זמני).
7.
נכון למועד הגשת הבקשה הועברו לג'נרי יחידות של משרדים אחרים: משרד התחבורה, רשות החשמל וחלק ממשרד העבודה. כמו כן מתוכננות לעבור לשם יחידות של המשרדים הבאים:משרד הכלכלה, משרד האנרגיה, רשות המים,
משרד הרווחה ורשות המסים.
8.
סוגיית המעבר של היחידות האמורות לג'נרי היא סוגיה שראשיתה בתוכניות בנות כ10 שנים , המשכה בתב"ע שהוגשה
ובעריכת מכרז לבנית הבנין, וכן , בהערכות במקביל של המשיבים למעברים ובכלל זה בישיבות עבודה לגיבוש צרכי כ"א מן המשרדים המיועדים למעבר לג'נרי.
9.
סוגיית המעבר הועלתה גם במגעים שבין המשיב 2 (ובאופן חלקי גם המשיב 1) , במהלך השנים ולכל המאוחר החל משנת 2014
. המגעים נוהלו בעצימות משתנה במהלך השנים. בשאלה ומי אחראי למידת האינטנסיביות שלהם , חלוקים הצדדים.
10.
עם זאת אין חולק כי כבר ביולי 2014 נפגש מר בונפיל יו"ר ההסתדרות במרחב ירושלים (להלן: מר בונפיל) עם סמנכ"ל
מש"א ומנכ"ל המשרד וכן נציג הועד מר בן לולו בנושא התכנית למעבר לג'נרי וזאת בהמשך לפנייתו של מר בונפיל בחודש יוני 2014. יוער כי בפני
יתו ציין מר בונפיל שנודע לו על הכוונה להעביר את המשרד לג'נרי (הפניה צורפה ל"הודעה על הגשת מסמכים נוספים מטעם המשיבים" , להלן:
הודעת המסמכים, בהמשך לה צורפה הודעת המייל על תאום הפגישה).
בהמשך לכך נוהלו מגעים בין הצדדים.
11.
לא זו אף זו, כבר בחודש מרץ 2015 הוכרז ע"י המבקשת 2 סכסוך עבודה
ונשלחה הודעה על שביתה בסוגית המעבר
של כלל המשרדים שאוזכרו לג'נרי. חלק מן "הענינים שבסכסוך" הוגדר "
כוונת המדינה להעביר את יחידות המטה במשרדים אלה לבנין ג'נרי 2 ההולך ומוקם בירושלים, וכן למקומות אחרים בעיר, וזאת ללא כל הדברות עם נציגות העובדים והגעה להסכמות בטרם המעבר כמתחייב במערכת יחסים קיבוצית קל וחומר בשירות המדינה"
(צורף כנספח אחרון להודעת המסמכים). לא למותר לציין כי צעדים ארגוניים נוכח הודעה זו מעולם לא ננקטו, אם כי במכתבים מטעם המבקשים הוזכר ענין זה מעת לעת.
12.
אין חולק כי עמדת השר במשרד , לכל הפחות במהלך 2017 ועד

לקראת סוף 2017 התישבה עם רצון המבקש שלא לעבור לג'נרי. שינוי חל בעמדת השר באותה תקופה
ו"נפתחה הדרך" מבחינת המשיבים לקידום הליך המעבר.
13.
ככל הנראה לקראת הכוונה לביצוע מעבר בראשית שנת 2018
התקיימו בין נציגי המשיבים לבין המבקשת 2
עוד בשלהי שנת 2017 פגישות ובחלקה הראשון של 2018. פגישות אלה התנהלו במקביל לדחיות במועדים המיועדים למעבר. ר' לענין זה נספחים 3-5,9,11 לתגובת המשיבים.
14.
כפי שניתן להווכח מתוך ההתכתבות בין הצדדים- כבר במהלך 2018 חלו התקדמות משמעותית במגעים וצמצום המחלוקות. לענין זה השוו' האמור ברישת
מכתבו של מר בונפיל מה 20.6.18 אל מר מלכין ס' בכיר לממונה על השכר
שמתיחס למתווה שהועבר לעיונו שם מצוין
"הצעתכם עונה בחלקה לסוגיות המעבר אך במרבית סעיפיה אין בהם כדי לתת מענה צודק.."
לבין מכתב נוסף שכתב הראשון לאחרון כחודשיים לאחר מכן (3.9.18- נספח 13 לתגובה) שם כבר מצוין כי לאחר כינוס פורום הוועדים במשרדים האמורים לעבור לג'נרי
הוחלט כי "
ההסכמות אליהם הגענו
קרי... הם כידוע לך התנאי למעבר. אשר על כן אודיעך, כי כל עוד לא נחתם הסכם לגבי ההסכמות הנ"ל, לא נאפשר את ביצוע המעבר
" (ההדגשות הוספו). אין חולק כי בתקופה שבין שני מכתבים אלה התקימו מגעים אינטנסיביים ואף פגישות מ23.7.18 ומ- 12.8.18 (הדבר תועד בהתכתבות במייל מה14.8.18,עמ' ראשון להודעת המסמכים).
15.
לא למותר לציין שנעשו
נסיונות של המשיבים גם להציג בפני
עובדי המשרד את התכנית להעברת המשרד ובכלל זה באמצעות קביעת שני מועדים לסיורים בג'נרי עבור העובדים (מועדים אליהם לא התייצבו מרבית העובדים בהוראת הוועד) וזאת כבר בקיץ 2017. (יוער בהקשר
זה שהמשיבים צרפו לתגובה מצגת שהוכנה עבור העובדים להצגת ג'נרי, ואילו המבקשים טענו כי נוסח המצגת שהוגש ע"י המשיבים לביה"ד היה חלקי ואינו זה שהוצג לעובדים בזמן אמת). אמנם נכון, המנכ"ל לא ערך פגישות אישיות עם עובדי המשרד היושבים במשרדים בגבעת שאול (להבדיל מעובדים שמחוץ לירושלים שגם כן מתוכננים למעבר, ושעמם ישב) ובכך פגם (שלטעמו (ר' פרו' עמ' 59-61) נבע מכך שלא נתבקש ע"י הועד לשבת עמם- ויש לתמוה אם רק דרישת הועד מצדיקה ישיבה שכזו). עם זאת ניתנו בידי העובדים האפשרויות במסגרת הכנסים להכיר את ג'נרי ולהעלות טיעוניהם, והם ברובם , לא ניצלו אפשרויות אלה.
16.
להשלמת התמונה יאמר בכל הנוגע לנתוני המיקום הנוכחי של המשרד ובהשוואה לנתוני ג'נרי:
-אין חולק כי גם אם לא לכל אחד מעובדי המשרד
בגבעת שאול יש כיום מקום חניה מוסדר,הרי שעדין הסדרי החניה (מספר חניות לכל עובד) משופרים מהיקף החניות שצפוי להיות מועמד לטובת העובדים בג'נרי (אף כאשר המשיבים הסדירו גם חניות נוספות בחניון הלאום וכו'). עם זאת , אין חולק על כך שתנאי החניה בג'נרי מותאמים לדרישות התב"ע שנסמכת על תכנון להגדלת השימוש בתחבורה ציבורית והפחתת השמוש ברכב פרטי באזור. יוער כי אליבא דמשיבים תקן החניה (כולל חניות חיצוניות לבנין ג'נרי) עומד על הנצרך בפועל בעת שהמשרד ממוקם בגבעת שאול כיום וכי מכל מקום מתוכננת הקמת חניון נוסף.
-אין גם חולק על כך שעובדים רבים של המשרד מתגוררים מחוץ לירושלים ונגישות רחוב כנפי נשרים בירושלים ליציאה מן העיר גדולה
במידת מה מנגישות אזור קרית הממשלה שם ממוקם ג'נרי.
- המצע לשני הנתונים דלעיל הן בעיות תחבורה ועומסי תנועה כבדים באזורים הנדונים .
-עוד אין חולק כי אף שרוב עובדי המשרד מתנגדים למעבר, הרי ישנם אחרים שתומכים בכך.
-מוסכם עוד כי תנאי העבודה במשרדים הקיימים של המשרד אינם מן המשופרים- הן בשל הצורך לשפץ הבנינים (השכורים) בהם יושבים, והן
בשל צפיפות. לכך מתווספת העובדה שהעובדים מפוזרים על פני שלושה בנינים שונים (אמנם לא רחוקים זה מזה). קשיים בנושא זה הועלו גם ע"י נציגי הועד.

עיקר טענות המבקש מתמצה בשתיים:
17.
האחת- העובדים אינם מעוניינים במעבר שיקשה עליהם הגעה ויציאה. במקביל ישנם משרדים אחרים המתאימים יותר למעבר שעובדיהם מעונינים בכך ובוודאי בקדימות למשרד,
אין כל צורך או הצדקה למעבר המשרד ממיקומו הנוכחי לג'נרי, לא צורך ענייני-ואף לא צורך התואם את מדיניות הממשלה כפי שהוצגה בתגובת המשיבים לבקשה בהליך זה (ריכוז מטות משרדי הממשלה בירושלים). לא זו אף זו, אליבא דמבקש, המשיבים מסרו נתונים לא נכונים ומטעים ביחס לעניינים שונים הנוגעים למעבר- הן באשר למספר מקומות החניה שיוקצו בג'נרי וסביבותיו, הן באשר למידת התועלת שניתן להפיק מהם, (ובהשוואה – ביחס לנתונים בבנינים בגבעת שאול), הן באשר לפער בנתוני הצפיפות במשרדים בין שני האתרים, בין בדבר היקף ההשקעה
ובעיקר ההשקעה
היחודית להתאמת החצרים בג'נרי לצרכי המשרד דווקא, ובין בדבר העלויות הצפויות ככל שיהא או לא יהא מעבר (ובכלל זה הכוונה לשכן במשרדים בגבעת שאול עובדי יחידות אחרות של משרדים אחרים) ועוד כיו"ב.
18.
השניה- במכוון לא
קיימו המשיבים עם המבקש לא יידוע בדבר
המעבר, לא הוועצות ואף לא מו"מ בניגוד לחובה לעשות כן . במעבר יש משום שינוי מהותי בתנאי העבודה של עובדי המשרד בנסיבות שאוזכרו לעיל-מיעוט חניה, צפיפות בכניסה לחניונים, העדר תחבורה צבורית קרובה ונוחה ומרחק מהיציאה מהעיר . המשיבים המתינו ל"דקה ה90" כאשר הושלמו ההכנות הפיזיות למעבר, על מנת להודיע על כך לעובדים , באופן שיווצר מצב שבו כל שינוי בכוונת המעבר
,יוכלו הם לטעון, כפי שבפועל טוענים, לבזבוז
הכספים שהושקעו לשם התאמת המבנה (אף שגם בנדון זה, כך אליבא דמבקש, המשיבים מפריזים בהיקף ההתאמות הנדרש , משלטענתם מדובר במבנה מוכתב מראש). נוכח העדרם של יידוע, הוועצות ומו"מ הרי שיש למנוע המעבר.
19.
היות ועסקינן בבקשה לסעד זמני, טוען המבקש , כי יש להעתר לבקשה שכן לא זו בלבד שאין משמעות מעשית למעבר שכן בלאו הכי ייעשה שמוש במשרדים לצרכים אחרים כאמור, וניתן לשכן בג'נרי משרדים אחרים חלף המשרד אלא שלעובדי הנתבע יהיו קשיים משמעותיים ובלתי הפיכים ובכלל זה בשל העדר מענה מספק לצרכי ההתנידות לעבודה וממנה הן בשל חוסרים בחניות, הן בשל העדר פתרונות חלופיים מספקים. המשמעות, כך אליבא דמבקש, יצירת קשיים משמעותיים על הגעה לעבודה בזמן ויציאה ממנה בזמן (כגון לצורך איסוף ילדים ממוסדות חינוך).

הכרעה
20.
לא שוכנענו כי יש באיזה מן הטעמים האמורים כדי להצדיק מתן סעד כמבוקש על ידי המבקשים.
בטרם נעמוד על נימוקינו נפתח בדברים הבאים:
21.
יש ממש בטענת המשיבים כי בראש ובראשונה יש לדון בעמדותיהם של מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי. בעניננו אין חולק כי מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי הם המבקשת 2 והמשיבים.
העובדה כי בהליך זה התנהל המבקש בנפרד
מהמבקשת 2, לא זו בלבד שמטילה ספק באשר לצורך להזקק לעמדותיו של המבקש כשלעצמו, אלא שהיא הביאה לפתחו של בית הדין הפרשי עמדות שבין גורמים שונים המשויכים למבקשת 2 , אשר כשלעצמם ודאי אינם צריכים להתנהל או להיות מוכרעים במסגרת הליך זה .
22.
בהמשך לכך, נבהיר עוד , כי מקובלת עלינו עמדת המשיבים כעולה מרישת סיכומיהם, כי הן דה יורה (כעולה מסיכומי המבקשת 2 העוסקים בצורך, מבחינתה, להסדיר בהסכמה את תנאי המעבר מראש ולא לאחר כפייתו) והן דה פקטו (נוכח תכני המו"מ שבינם לבין המבקשת 2
שלא נגעו לשאלת עצם המעבר של עובדי המשרד או עובדי משרדים אחרים אלא לשאלת התנאים לביצוע המעבר-(בין מתנים על דרך הסדרת גישה נוחה לג'נרי והן על דרך פיצויים ומתנים אחרים)) לא קיימת התנגדות עקרונית של המבקשת 2 למעבר עצמו , אלא ענינה של המבקשת 2, ועל כך היא עומדת כבר מזה כחמש שנים- הרצון להסדיר מראש את התנאים לו. אם כן, עמדתו הנחרצת של המבקש אינה מתיישבת כלל ולמעשה אף סותרת את התנהלות המבקשת 2. ויוזכר לענין זה כי מכתבו של מר בונפיל מ2014 והפגישה שבעקבותיו עסקו ספציפית בנסיון לגבש תנאי המעבר של עובדי המשרד דווקא, לג'נרי. (בהקשר זה נעיר כי אמנם מר בן לולו, בתצהירו מה-6.2.19 ציין כי הפגישה שהתקימה לא עסקה בענייני המעבר כשלעצמם אלא דברו בה בענינים אישיים של המשתתפים בה, אלא שנאמנה עלינו ולו לצרכים לכאוריים אלה עדות מר עמיחי בענין זה (ר' פרו' עמ' 55). יותר מכך, מתוך ההשתלשלות שלאחר מכן, הרי גם ככל שפגישה זו לא היתה ענינית דיה, הרי שמתוך ההכרזה על סכסוך עולה כי המגעים נמשכו ועל כל פנים גם ככל שלא נמשכו כראוי, מצאה המבקשת 2 את הכלים המתאימים לפעול כמתחייב מכך, ובמסגרת הכרזת הסכסוך לא טענה נגד המעבר עצמו).

חובות הידוע ,ההיוועצות וניהול המו"מ
23.
על מעסיק מוטלת חובת מסירת מידע לנציגות העובדים, באשר להחלטה אשר התקבלה אצלו, הרלוונטית לעובדים, ויש בה להשליך על העובדים במישרין או בעקיפין. חובה זו, נובעת מחובת ההגינות וחובת תום הלב .
24.
חובת ההיוועצות

המוטלת על מעסיק רחבה מהחובה למסור מידע. בדב"ע נב/4-2 חברת התרכובות ברום בע"מ - ההסתדרות הכללית, מועצת פועלי באר שבע, פד"ע כג 457, בעמ' 464, נקבע לעניין חובת ההיוועצות, כי היא, בדומה לכללי המשפט המנהלי, אסור שתהיה פורמאלית, על מנת לצאת ידי חובה, אלא היא צריכה להיות מבוססת על

"נכונותם ההדדית של שני הנוגעים בדבר לשמוע ולהשמיע, לשכנע ולהשתכנע"
.
(ההדגשה הוספה).
25.
כפי שהבהירה הפסיקה זה מכבר (ר' עס"ק 400005-98 ההסתדרות הכללית הסתדרות עובדי המינהל והמשק – מדינת ישראל (23.1.2001) להלן: ענין מינהל ומשק), על מעסיק חובה לנהל משא ומתן קיבוצי בנוגע לתנאי עבודה ויחסי עבודה. נושאים אלו כוללים, בין השאר: שכר העובדים, לרבות תמורה אחרת בגין העבודה; תכניות עידוד, לרבות פרמיות ושיתוף עובדים ברווחים; קידום בעבודה, לרבות דירוגים ודרגות; פנסיה וביטוחים מסוגים שונים; הוצאת עבודה לחברות קבלני כוח אדם; בטיחות וגיהות ושירותים והנחות בעבודה, לרבות ארוחות בעבודה. הצד השווה לנושאים הנ"ל הוא היותם בעלי נגיעה משמעותית לעובדים.
מעסיק אינו חייב
לנהל משא ומתן קיבוצי בנושאים הנוגעים לניהול המפעל והעסק ואשר אין להם נגיעה ישירה או משמעותית לעובדים. דוגמאות לנושאים שלגביהם יש למעסיק "פררוגטיבה ניהולית" הם, בין היתר: ההחלטה איזה מוצר לייצר; קביעת מחיר המוצר; הרכב חברי הנהלת המפעל; תכניות השיווק של המפעל; תכניות המחקר והפיתוח של המפעל; מקורות מימון המפעל וכדומה. המאחד נושאים אלה, הוא היותם חלק ממערך ניהול המפעל, המוטל על הנהלתו והמצוי בסמכותה.
ב"נושאים מעורבים", היינו נושאים אשר ההחלטות הניהוליות שמתקבלות בעניינם הן בעלות השפעה או השלכה משמעותית על העובדים, חל הכלל, כי ההחלטות יתקבלו על-ידי המעסיק בלעדית, ואין הוא חייב להוועץ בעובדים או לנהל מו"מ קיבוצי לגבי עצם ההחלטה. אולם המעסיק חייב לנהל משא ומתן לגבי ההשלכות וההשפעות שיש להחלטות שהוא מקבל ומיישם על העובדים
.
עם זאת, רבות מן ההחלטות הניהוליות שמתקבלות על-ידי הנהלות מפעלים נוגעות באופן כלשהו לעובדים. אולם, בדרך-כלל, מידת הנגיעה היא שולית. לפיכך ייחשב נושא ל"נושא מעורב" רק אם הוא נושא ניהולי בעל השפעה או השלכה משמעותיות על העובדים.
26.
הלכה פסוקה היא, כי החובה לנהל הידברות על ההשלכות אין משמעותה כי לעובדים מוקנית מראש חסינות מפני שינוי תנאי עבודתם. (סקכ (ארצי) 40815-07-13 לשכת המסחר תל אביב והמרכז - איגוד לשכות המסחר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה 23.9.13).
27.
משמעות משא ומתן היא הידברות וניסיון לשכנע הדדית. אולם אין בחובה לנהל משא ומתן כדי לחייב את המעסיק להגיע לכדי הסכמה, לותר על עמדתו או למנוע ממנו לערוך שינויים בתקן כוח אדם ולנהל את עסקו (ענין מינהל ומשק
דלעיל).

מהן החובות שהוטלו על המשיבים בענין דכאן?
28.
דומה כי אין מחלוקת שלמעבר המשרד למיקום אחר ישנה השפעה כלשהי על העובדים ועל כן ברי כי חובה היתה על המשיבים לדווח
על הכוונה לעשות כן לנציגות העובדים.
29.
האם מעבר המשרד מגבעת שאול הוא בגדר הענינים שבתחום הפררוגטיבה הניהולית או שמא בגדר הענינים המעורבים?
30.
לטעמנו עומדת הסוגיה על הגבול הדק שבין שתי הגדרות אלה. שאלת מיקומו של מפעל היא שאלה ניהולית שהשיקולים לגביה הם שיקולים מפעליים. בעיקר נכון הדבר כאשר עסקינן במעסיק כגון המדינה , אשר השיקולים שלה לענין מיקומם של משרדים שונים יכולים לנבוע ממדיניות כללית זו או אחרת, מצרכים כלכליים או
תכנוניים ובעיקרו של דבר מתאפיינים השיקולים במורכבות רבה ואף ההחלטות המתקבלות בענינים אלה הן לרוב בעלות השלכות רבות בתחומים רבים.
31.
אמנם ברי כי העברת מפעל למיקום מרוחק אל מול מיקומו הקודם (כגון העברתו מעיר לעיר וכיו"ב) יש לה השפעות משמעותיות על העובדים
ואולם העברת מפעל/משרד בתחום אותה עיר , אף שיתכן שתצריך עובדים שינוי בדרך ההגעה למקום העבודה ובחזרה , דומה שהדבר נכנס בגדר נגיעה שולית. ודאי כך הדבר כאשר עסקינן בתזוזה של כ2 ק"מ.
32.
בכגון דא, לטעמנו, לא נדרש מן המעסיק אלא
לכל היותר דווח לנציגות העובדים ולכל היותר היוועצות עמם. (השוו' מכח קל וחומר סוגית הפרטת הנמלים,
לגביה נקבעה רק חובת היוועצות (סקכ (ארצי) 4 0815-07-13 לשכת המסחר תל אביב והמרכז - איגוד לשכות המסחר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה) השוו' לענין זה גם ס"ק (ת"א) 56127-05-15 הסתדרות העובדים הכללית החדשה, איגוד עובדי התחבורה נ' חברת רכבת ישראל בע"מ,
שם נקבע כי ניוד קל אינו נחשב פגיעה מהותית בתנאי העבודה, ואף משנקבע כי קוימה חובת ההיוועצות, גם ללא הסכמות, אין בכך לאיין את זכותו של המעסיק לבצע את השינוי. (שם אמנם הניוד היה זמני מחד גיסא, אך למרחק רב הרבה יותר מאידך גיסא ועל כן הדברים יפים גם לעניננו).
מצאנו גם טעם בהשוואה שביצעו המשיבים בסכומיהם בין פסקי הדין לפיהם ניוד קל אינו נחשב כהרעה מוחשית בתנאי עבודה לפי ס' 11 לחוק פיצויי פיטורים – לבין המשמעות שיש לניוד קל
לענין אופי החובה שחב המעסיק כלפי נציגות העובדים- היינו אין צורך בהסכמתו ודי בהיוועצות איתו.
על כן, אין המשיבים נדרשים לקבל הסכמת מי מן המבקשים לשם ביצוע מעבר המשרד לבנין ג'נרי. דומה כי הדברים ברורים להם עצמם שכן לא בכדי כבר בשנת 2014 פנה מר בונפיל על מנת לקיים מו"מ הנוגע לתנאי המעבר , אך לא ביחס למעבר עצמו, כאמור לעיל.
33.
אלא שהמעבר אינו חזות פני הכל. עיקר טענות המבקשים אינו נוגע לעצם המעבר אלא לתנאים התעבורתיים הכרוכים בו. לענין זה הרלבנטיים הם
עומס התנועה והחסר במקומות חניה במתחם קריית הממשלה. אמנם ברי כי אין המשיבים נדרשים להמנע מהעברת משרדים רק בשל שוני באפשרויות ההגעה מהמיקום הישן לחדש ואולם לענין זה שיכול ותהיה לו השלכה בפועל על תנאי העבודה (משך הזמן הדרוש למציאת מקום חניה, הערכות לזמנים הנדרשים לשם כך , העדר תחבורה נגישה וכיו"ב).
לגבי אלה שאינם עצם המעבר אלא תנאי המעבר, על המשיבים לנהל מו"מ עם המבקשת 2.

האם קיימו המשיבים את חובותיהם?
34.
טוען המבקש כי בפועל
לא קוימה חובת היידוע כראוי , שכן
לא הובהר לנציגות העובדים באופן בהיר ומסודר דבר הכוונה לעבור לג'נרי, אלא הם למדו על כך כבדרך אגב.
טוענים המשיבים כי נציגי העובדים – כגון מר בן לולו שהיה יו"ר הוועד היו חברים ב"ישיבות דיירים" (הם המשרדים שעתידים לעבור לג'נרי) עם האוצר, שהתכנסו לשם גיבוש צרכי כל משרד ומשרד (סכומי ישיבות כאלה מ2017 צורפו כחלק מהודעת המסמכים). אלא, טוען המבקש, שאין לקבל כי דרך קבלת הדווח תהא באמצעות נוכחות של חבר הוועד בישיבה ב"כובעו" של מר בן לולו במסגרת תפקידו בעבודה להבדיל מכחבר ועד.
35.
מקובלות עלינו טענות המבקש בענין זה . אכן, המשיבים לא הצליחו להצביע על האופן הפורמלי שבו הודע למבקשים על כוונת המעבר לג'נרי, מכתב מר בונפיל מ2014 עצמו מלמד על כך שהדבר "נודע לו"
והוא זה שיזם הדברות.
36.
אלא שלדידנו
אין כיום משמעות ניכרת לפגם זה שנפל בהתנהלות המשיבים שכן אין חולק כי בשנת 2014, עוד בטרם נשלמה בניית ג'נרי כבר הוחל בהדברות ומתוך ההתכתבות דלעיל עלה גם כי היתה הסכמה עקרונית למעבר, כולל של עובדי המשרד (כפוף להסכמה על תנאי המעבר).
37.
אשר לחובת ההיוועצות- כאמור לעיל , עמדת
המבקשת 2 הושמעה בפני
המשיבים לפני שנים ובמהלך השנים והיא נגעה רק לתנאי המעבר .

הוועצות מול המבקש
38.
אכן ראוי הוא שהמשיבים ובפרט הנהלת המשיב 1 תעמוד בדברים באופן ישיר מול
וועד העובדים ותפרט התכניות בענין המעבר. הדברים נעשו, אם כי באופן פגום לכתחילה כפי שצוין.
39.
עם זאת
מצאנו כמפורט לעיל ולהלן כי מידע רלבנטי נמסר גם למבקש וגם לעובדים. בכלל זה העיד פרופ' סטיליאן גלברג, מי ששמש
כיו"ר הועד,
כי גם עמדת השר לתקופה מסוימת (במהלך 2017) לפיה התנגד למעבר, היתה פרי הוועצות עם העובדים.
היינו , השר ביקש לברר עמדת העובדים נוכח מודעותו לתלונותיהם על מצוקת הדיור במשרדים בגבעת שאול (ר' עדותו בעמ' 27). ודוק-אם יכולים היו העובדים "לסמוך" על שכנוע השר לתקופת מה, הרי בפועל המשיכו במקביל גם מגעים לענין המעבר
ומכל מקום, משחל שינוי בעמדת השר, יודעו על כך העובדים- ר' לענין זה מב/7 מה-22.2.18.
40.
ככל שהדבר נוגע למבקש- דומה כי התנהלותו היא כשלעצמה מעוררת קשיים לא מבוטלים:
המבקש מעלה טענות נכבדות לכאורה נגד ההגיון, הכדאיות, תום הלב וההצדקה שבעמידת המשיבים על מעבר המשרד דווקא – תוך שהציג למשיבים השגותיו ואף פתרונות חלופיים. עם זאת הן עצם העלאת טענות אלה והן עיתוי העלאתן מעוררים קושי.
במה דברים אמורים? המבקש "שידר" למעשה למשיבים מסר כפול:
מצד אחד , היה ברור לכל אורך הדרך כי עובדי המשרד (ברובם ועל פי הצבעות שערכו), מתנגדים נחרצות למעבר שאינו נוח להם
לדעתם ולו לעת הזו(כולל גם בשל נימוקים שאף אם ניתן להבינם ברמה האישית, ודאי אינם מחייבים את המשיבים להמנע ממעבר, כמו העובדה שרבים מהעובדים מתגוררים מחוץ לירושלים). אם כן, היוועצות עם נציגות העובדים (המבקש להבדיל מהמבקשת 2) מתברר כי לא נעשתה בלב פתוח ובנפש חפצה גם מבחינת המבקש וזאת כאשר כאמור היוועצות צריכה להעשות מתוך
"נכונותם ההדדית של שני הנוגעים בדבר לשמוע ולהשמיע, לשכנע ולהשתכנע"
.


למשמע דברי נציגי המבקש גם בטיעוניהם בבית הדין וגם בכתבי בי הדין שלהם, מצאנו עמדה שעברה כחוט השני המתנגדת לעצם המעבר.
לא מצאנו, ולו לכאורה כי העובדים , ועל כן גם המבקש היו פתוחים כלל להשתכנע לעבור לג'נרי. (ודוק- לא פתוחים להשתכנע אף כי מודעים לאפשרות שהמעבר יכפה עליהם)
מצד שני- המבקשים עצמם , כמובא לעיל, התדינו עם המשיבים ביחס לתנאי המעבר.
41.
זאת ועוד, הטענות הנכבדות שהועלו כעת
על ידי המבקש, לא היו טענות שהועלו בשלבים המוקדמים של התרקמות המעבר. לא מבחינת נתונים ולא מבחינת איסוף מידע לגבי אפשרויות חלופיות. כך ניתן למצוא כי
יו"ר הועד דאז פנה לבדוק
נתונים רלבנטיים כדי לבסס טענות המבקש בדבר פגמים בהתנהלות המשיבים , רק בחודש
אוקטובר 2018 (ר' מב/-15 -בקשה לפי חוק חופש המידע). מידע באשר למשרדים אחרים שיוכלו לעבור לג'נרי חלף המשרד נמסר רק עובר להליך זה ובמהלכו. ניתן להווכח כי המבקש במשך כל התקופה ועד מרץ 2018 לפחות לא הביע (ועל כל פנים לא בכתב ולא באופן שהוצג לפנינו) טענות המצביעות על אותם טעמים שבגינם יש, לדידו, מקום לבטל תכנית המעבר, אלא רק חזר וקרא להדברות באשר לתנאים ולמתנים כתוצאה ממעבר
(ר' מכתבי יו"ר הועד מ/10 וביתר עיון סעיפים 8-9 למכתב מיום 4.3.18 הכלול שם והשו' לאופי הטענות שהועלו במכתב מב/13 מיום 31.10.18 הדומה לטענות שנטענו במסגרת הליך זה).
42.
אכן נכון, ניתן להבין מדוע סבר המבקש כי המעבר אינו "סכנה מוחשית" מבחינתו כל עוד עמדת השר היתה כזו התומכת בהמנעות ממעבר. בכך ניתן לראות הסבר להמנעות מנקיטת הליכים אקטיביים להדגשת עמדתם ולחידודה באופן שתיוצג גם ע"י המבקשת 2. אלא שהסבר זה הסתיים כבר ב2017 (ויוזכר כי סיורים במתחם ג'נרי ערכה ההנהלה כבר בקיץ 2017). למרות זאת , לא בחר המבקש להביע בכתב התנגדות למעבר אלא התנגדות לתנאיו, וזאת עד לאחרונה ממש.
43.
לכך יוסף כי כאמור לעיל , גם תוך כדי הבעת עמדה מתנגדת
מטעם ועד העובדים, המשיכה המבקשת 2 – שהיא הגוף המוסמך להתקשר בהסכמים עם המשיבים ולנהל עמם מו"מ, להתקדם במו"מ ביחס לתנאי המעבר לגבי כלל המשרדים ,קרי
כולל המשרד.
44.
אם כן וככל שהיו פגמים בהליך ההוועצות ,סבורים אנו כי היו אלה פגמים הדדיים ובנסיבות אלה ולו מטעם זה אינם מזכים את המבקש בסעד המבוקש על ידו. מאליו יובן כי העלאת טענות טובות ככל שתהינה בשלב מאוחר, עשויות להכשיל את עצם בחינתן.
(מכל מקום המשיבים ולו במסגרת סכומיהם התיחסו לכ"א מן החלופות שהעלה המבקש והבהירו מדוע לשיטתם אין ממש בפתרונות שהוצעו ע"י המבקש. ענין זה ידון להלן).

מו"מ
45.
כמפורט מעלה נוהל מו"מ ביחס לתנאי המעבר והמסמכים שצורפו ע"י שני הצדדים מלמדים על כך. המו"מ נוהל באינטנסיביות משתנה. עם זאת , מצאנו כי בשנה האחרונה התנהל המו"מ באופן שכלל התקדמות משמעותית.
46.
לטענת המשיבים אחת המניעות לקידום המו"מ היה חוסר בהירות בדבר זהותו של הגורם המוסמך מטעם המשיבה 2
להביא לכלל הסכמות. אף בפני
בית הדין הופיעו נציגים שונים ובדיון האחרון בענין הוברר כי אכן יש ממש בטענת המשיבים בנדון זה.
47.
מכל מקום התרשמנו כי עיכוב בניהול המו"מ נגרם בעטים של שני הצדדים (ככל הנראה מתוך סברה של כ"א מהם שהעיכוב יועיל לעניינו). אלא שלכך , לטעמנו אין משמעות בשלב זה. במשך החודשים שמאז הגשת הבקשה דכאן, ובחסות בית הדין, נוהל מו"מ אינטנסיבי בין הצדדים, שהביא כאמור כמעט לידי הסכמות.
למרות זאת
הדבר לא צלח והגיעו הדברים לידי כך שנתבקשה הכרעה לגוף המחלוקת.
48.
סבורים אנו כי ראוי שהמו"מ ימשך ומניחים אנו כי כך ייארע. עם זאת איננו סבורים ולו ביחס לחודשים האחרונים, שהיתה מניעה כלשהי הנעוצה בצדדים למו"מ עצמם מקידומו לקראת הסכמות על תנאי המעבר.
49.
אכן נכון, ראוי ורצוי הוא כי מעבר – שהוא כאמור צעד שהמעסיק יכול לנקוט בו באופן חד צדדי, ייעשה לאחר שתגובש הסכמה גם על התנאים. ואולם כאמור מעלה , העדרה של הסכמה אינו יכול למנוע המעבר כשלעצמו. ודאי כך הוא כאשר נעשו המאמצים להגיע להסכמות וניתן משך זמן מספק לשם הגעה אליהן. ברי כי לא יתכן שמהלך שהוא בתחום הפררוגטיבה הניהולית ימנע באמצעות אי הגעה להסכמות על התנאים הנובעים ממנו.
מאליו יובן שלהעדרן של הסכמות יש השלכות ביחסים הקיבוציים אך כאמור, לא על עצם המעבר.
אם כן סבורים אנו כי אף אם לכתחילה נפלו פגמים בקיום חובת היידוע וההוועצות, הרי שאלה תוקנו לפני זמן רב ואין בכך כדי למנוע את מעבר המשרד. אשר למו"מ ביחס לתנאי המעבר, הוא לא הושלם ונדרש להשלימו. בית הדין ציפה כי כך ייעשה בטרם הכרעה זו, אך למרבה הצער הדבר לא צלח. עם זאת לאחר שניתנה מסגרת זמנים רחבה ביותר להגעה להסכמות, אין עוד מקום כי אי ההגעה ישמש בסיס למניעת המעבר עצמו.

פגמים בשיקול הדעת המנהלי
50.
כאמור לעיל, טוען המבקש טענות משמעותיות לכאורה נגד "התעקשות" המשיבים לבצע העברת המשרד דווקא ודווקא לעת הזו, מכל הטעמים שפורטו לעיל.
51.
כפי שצוין מעלה, סבורים אנו כי טענות אלה, אם יש בהן ממש, הועלו, ולו לכאורה, רק בחלוף שנים שבהן הועבר למשיבים המסר כי למרות ההתנגדות האישית של עובדי המשרד למעבר הם נכונים לשתף פעולה ביחס להגעה להסכמות באשר לתנאיו. לא זו אף זו, הטענות הספציפיות (עדיפות העברת משרדים אחרים ובכלל זה הסכמות שלהם וכיו"ב ), לא הועלו
ולו עלי כתב.
לכך יש מקום ליתן משקל שכן טענות אלה מועלות באיחור רב
לא רק ביחס למועד המעבר שתוכנן, אלא גם ביחס למועדים בהם ניתן היה להעלות טענות אלה במהלך השנים בהם התקימו מגעים עם הצדדים.
52.
ואולם גם אם
בניגוד להנחתנו, למרות שלא הועלו עלי כתב, הועלו
הטענות בענינים אלה בעל פה, כולן או חלקן, עדיין סבורים אנו כי אין מקום כי בית דין זה יקבע מסמרות בשאלה האם הופעלו השיקולים הנכונים בהחלטה להעביר משרדים כלשהם
ואת המשרד בפרט לג'נרי והאם יש להעדיף העברת משרד אחר שהציע המבקש או שמא יש טעם של ממש בפי המשיבים מדוע לא ניתן להעביר אותם משרדים.
הכרעה על העברת משרדים ספציפיים לבנינים ספציפיים היא הכרעה מורכבת ומערכת השיקולים הנדרשת לגביה היא רחבת היקף. גם אם לכאורה הצביע המבקש 2 על פגמים ביחס לאי דיוק בהצגת הנתונים בפני
בית הדין, הן ביחס למספר מקומות החניה
המיועדים לעובדי המשרד (לעומת הקיים, שהרי ככל שבאופן כללי המקומות מוגבלים, אין ליתן כל עדיפות לעובדי המשרד על פני עובדי משרדים אחרים, ולהותירם בגבעת שאול), הן ביחס לפער שבין התנאים שבמשרדים הנוכחיים לאלה הצפויים בג'נרי,
אין בכך כדי להצדיק מניעת המעבר. עסקינן בפררוגטיבה הניהולית . מכל מקום, כאמור, מצאנו שהצדדים למו"מ הקיבוצי ניהלו מו"מ ענייני תוך גילוי נכונות לנהלו לשם מימוש המעבר.
53.
ודוק- אף שבית הדין מוסמך לבחון התנהלות מנהלית ולהעביר ביקורת שיפוטית עליה בהתאם לכללים החלים על ביקורת שיפוטית על מעשי מנהל, הרי עדיין:
כאשר

דן בית הדין לעבודה בהפעלתה של סמכות שלטונית כאמור, "בוחן הוא סמכות זו אף לפי עקרונות המשפט המינהלי"( דב"ע מט/3-131], בע'
266
)
.
תחימת מסגרת סמכותו של בית הדין לעבודה בבחינת פעולה שלטונית (וכן, בנסיבות מסוימות, אף אי-הפעלת סמכות שלטונית), היא בכך שנושא הפעולה, על-פי מטרתה הישירה, מכוון להביא לתוצאה בתחום יחסי עובד-מעביד, הן לכשמדובר בשירות הציבורי והן מחוץ לו. .. פעולה שלטונית אשר מטרתה הישירה אינה מכוונת להביא לתוצאה ביחסי עובד-מעביד, חורגת מתחום סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, ואינה עולה בקנה אחד עם מטרתו החקיקתית של חוק בית הדין לעבודה לרכז בידי בית הדין את סמכות השיפוט ב"סכסוך היחיד" אשר עילתו ביחסי עובד ומעביד (ראה דב"ע מח/74- 3[9], בו נקבע כי לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בביטול הנחות בשירותי טלפון אשר קיבל עובד המדינה ואשר ניתנו "מכוח חוק שאיננו מתחום משפט העבודה
"
)
.
נדגיש בקשר לכך, כי ההלכה המנחה לעניין סמכות בית הדין לעבודה, היא כי
"
בהיות סמכות בית הדין לעבודה סמכות ייחודית, אשר נועדה למטרות שהציב המחוקק

בחוק בית הדין לעבודה, יש לפרש את מסגרת הסמכות באופן דווקני"
(ההדגשה הוספה) דב"ע נה/67-3 (ארצי) שמחה שנקר

- המועצה המקומית רמת השרון

(18.12.1994)
54.
אף שכאמור אין חולק על ההשלכות שיש למעבר המשרד לג'נרי, הרי שמעבר המשרד הוא רכיב אחד בסך כל תכנון המשיב 2 למעבר משרדים שונים לקרית הממשלה ההולכת ונבנית בימים אלה.
מהלך זה הוא רחב הרבה יותר מאשר עניינו של המשרד ובוודאי ענינם של עובדיו. מטרתם העיקרית של הבינוי והתכנון של העברת משרדים לקריית הממשלה ודאי אינה להביא לתוצאה בתחום יחסי העבודה אלא
להביא לתוצאות בתחום המימשל , ניהולו ,יעולו ,בטיחותו ובטחונו, וכיו"ב שיקולים
שלטוניים,מבניים, תקציביים, תכנוניים ואחרים.
55.
גם אם נקבל לצרכי הליך זה את טענת המבקש
שהעברת מטה המשרד לאיכות הסביבה דווקא לקרית הממשלה אינה הראשונה לכאורה בקדימויות העברת מטות משרדים לשם (בהתאם להחלטת הממשלה
שצורפה כנספח 1 לתגובה)
שכן מטות אחרים כלל אינם מצויים בירושלים ו/או מטעמים אחרים כיו"ב- עדיין
עסקינן בשיקול אחד מכלל השיקולים שהביאו למסקנה של הרשות המנהלית שיש מקום למעבר.
אם כן, לא מצאנו כי בית דין זה ראוי לו להזקק במסגרת הליך זה , ואף כי בעל סמכות הוא לדון בכלל שיקולי המנהל בהחלטה על מעבר המשרד ומעבר משרדים בכלל לג'נרי.
לא זו אף זו, סבורים אנו כי בהתחשב במועד בו הועלו טענות נגד ה"הגיון" שבמעבר (בהשוואה לסוג הטענות שהעלה המשיב קודם לכן- שנגעו לתנאי המעבר), ובכך שבמקביל להעלאת טענות אלה, גילתה המבקשת 2- היא הגוף היציג- דעתה כי היא מעונינת להגיע להסכמות כוללות בדבר מעבר כלל העובדים בכלל המשרדים בירושלים שמיועדים לעבור לג'נרי
אין גם , לכאורה עילה של ממש בידי המבקש לדרוש הזקקותו של בית הדין לפגמים מנהליים אלה ככל היו, ודאי לא במסגרת בקשה לסעד זמני.



מאזן הנוחות
56.
אין ספק כי קיומם בעת הזו, של משרדים בלתי מאוכלסים שהמדינה נושאת בעלות החזקתם למרות זאת, מהווה נזק משמעותי ,
אמנם כספי אך כזה שאינו ניתן לפיצוי ותיקון במסגרת הליכים אלה ועל כן גם בלתי הפיך (על אף היותו כספי).
57.
מאידך גיסא, טוען המבקש
כי העברת העובדים לג'נרי בטרם הוסדרו תנאי חניה/ היסעים/ חלופות לכך ובהתחשב בעומס התחבורתי הקיים באיזור, גורמת להם באופן מיידי נזקים. (לא למותר להעיר, עם זאת , כי המבקש מנתח באריכות את
המשמעות התעבורתית שיש למעבר המשרד לג'נרי , מתוך התיחסות לכלל היקפי העובדים שעתידים לעבור לג'נרי אל מול היקף פתרונות החניה בקרית הממשלה, אלא שאין חולק כי גם לאחר מעבר המשרד, ג'נרי עדין לא יהא מאוכלס במלואו ואותן מצוקות אם כן, לא תבואנה גם אז לעולם. קשיים אלה צפויים ,יתכן, בעתיד רחוק יותר, עם אכלוס משרדים נוספים בג'נרי.)
58.
ערים אנו לכך שהתכנית העתידית שמכחה טוענים המשיבים לקיומם של פתרונות חלופיים לרכב פרטי- מעבר הרכבת הקלה בסמיכות לג'נרי- לא קיימת בפועל, ומשכך בהכרח הפתרונות העתידיים, אינם הפתרונות שניתן ליישם כעת. במובן זה, היה מקום
לכאורה לסבור כי כל עוד לא קרמו ההסדרים העתידיים עור וגידים,
יש מקום לשקול דחיית ביצוע המעבר.
59.
אלא שנוכחנו כי הצדדים למו"מ ערים לצפי של מספר שנים עד להשלמת הפתרונות התעבורתיים הקבועים, ושקלו במסגרת המו"מ פתרונות חלופיים למצבי הבינים שעד אז. אם כן ישנה היתכנות מעשית להפעלת פתרונות בינים כבר עתה באופן שמחד
יחדלו הנזקים הנצברים לקופת המדינה בשל אי המעבר, ומאידך יהיו פתרונות למצוקות שהעלו העובדים.
60.
כאמור, המו"מ כשל לעת הזו אלא שיש לצפות להנעתו מחדש ולהגעה להבנות. מכל מקום, לעמדתנו, ומשקבענו כי עצם המעבר אינו נתון למו"מ הרי שאין מקום להורות על מניעת ביצוע המעבר אך בשל כשל המו"מ וזאת כעת, לאחר שהתקדם באופן משמעותי ביותר. נוסיף כי קביעה שיפוטית לפיה המעבר עצמו יותנה בחתימת הסכם בין הצדדים למו"מ הקיבוצי, משמעה למעשה
קביעה שעצם המעבר מותנה בהסכמה. (שהרי ודאי שהסכמה לא תושג כל עוד אין ענין בכך מצד מי מן הצדדים וכאמור לעיל הובהר כי לכל הפחות למבקש אין כל ענין במעבר ואילו המבקשת 2 מחזקת ידיו אף שקידמה המו"מ בנדון).


העולה מן המקובץ
המבקש לא הצליח לשכנע בקיומה של עילת תביעה עיקרית בכל הנוגע לטענתו נגד מעבר עצם המשרד ממשרדיו בגבעת שאול לג'נרי .
אשר לתנאי המעבר, אף אם לכאורה ישנה אפשרות כי בידי המבקשת 2 (ולא בידי המבקש) עילת תביעה טובה בכל הנוגע למו"מ שמתקיים בשלב זה איננו מוצאים כי מאזן הנוחות מחייב העתרותנו לבקשה.
לטעמנו לאחר
קיום מו"מ בטרם הליך זה ולאחר קיומו האינטנסיבי במהלך הליך זה
אין הקושי בהגעה להסכמות סופיות מצדיק עוד דחיית המעבר על עלויותיו ונפקויותיו.
משכך אנו קובעים כי המשיבים רשאים להביא למעבר
המשרדים בגבעת שאול לג'נרי, בהתראה שלא
תפחת מחודש ימים.

עם זאת, היות והצדדים לא השכילו להגיע להבנות מחד גיסא, ונוכח חובותיהם של כ"א מן המשיבים כלפי העובדים להבטיח מניעת פגיעה משמעותית בתנאי העבודה שלהם מאידך גיסא, הרי שעל המשיבים לבחון האמצעים שיעמידו לרשות העובדים
הן לשם הקלת ההסתגלות למעבר והן לשם מתן פתרונות בינים עד להשלמת מערך הפתרונות התעבורתיים הכוללים למתחם קרית הממשלה
וליישמם עם ביצוע המעבר.
אין באמור כדי להביע כל עמדה ביחס לאותה הכרזה על סכסוך קיבוצי שבה נקטה המבקשת 2 בשנת 2015, ושלא פעלה על פיה ונפקותה למעבר האמור.


ניתנה היום, כ"א סיוון תשע"ט,
(
24 יוני 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.










אלי קדוש, עובדים

שרה ברוינר ישרזדה
, שופטת

יצחק אופנהיים, מעסיקים








סק בית דין אזורי לעבודה 49399-01/19 ועד עובדי המשרד להגנת הסביבה, הסתדרות העובדים הכללית החדשה מרחב ירושלים, נ' המשרד לאיכות הסביבה/המשרד הראשי, משרד האוצר/המשרד הראשי (פורסם ב-ֽ 24/06/2019)