פסקי דין על ישעיהו נשר | פסקי דין על דן דנקנר | פסקי דין על יאיר סרוסי | פסקי דין על אירית איזקסון ואח' |

25102-05/15 תנג     09/07/2019




תנג 25102-05/15 ישעיהו נשר נ' דן דנקנר, יאיר סרוסי, אירית איזקסון ואח'








המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



תנ"ג 25102-05-15 נשר נ' דנקנר ואח'

תנ"ג 56314-07-18 נשר נ' סרוסי ואח'




לפני
כבוד השופטת
רות רונן


המבקש:

ישעיהו נשר
ע"י ב"כ עוה"ד נאור
וגורפין



נגד


המשיבים:

1.דן דנקנר
2.יאיר סרוסי
3.אירית איזקסון
4.מלי מרגלית ברון
5.אמנון דיק
6.נירה דרור
7.מאיר ויצ'נר
8.ניר זיכלינסקי
9.יאיר טאומן
10.אמרי טוב
11.יוסף ירום
12.משה לחמני
13.יעקב פאר
14.אפרת פלד
15.משה קורן
16.נחמה רונן
17.פנינה דבורין
18.רונן ישראל
19.לסלי עמנואל יוס ליטנר
20.ציון קינן
כל המשיבים ע"י ב"כ עוה"ד

אגמון
, פלג
וצרניק
21. בנק הפועלים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד רובין
, אלכוואי
, ביס
וסבח




פסק דין


1.
בקשה לאישור הסכם פשרה בשתי בקשות לתביעות נגזרות שהוגשו על ידי המבקש. בשתי הבקשות עתר המבקש כי בית המשפט יאפשר לו להגיש תביעה בשמו של המשיב 21, בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") נגד המשיבים האחרים שהם מי שהיו דירקטורים ונושאי משרה שונים בבנק במועדים הרלוונטיים (והם יכונו להלן: "נושאי המשרה").

2.
בקשת האישור הראשונה – תנ"ג 25102-05-15 – נדונה בפני
כב' השופט אלטוביה, ובקשת האישור השנייה – תנ"ג 56314-07-18 – נדונה בפני
י. עניינן של שתי הבקשות הוא באשראי שנתן הבנק למר נוחי דנקנר (להלן: "דנקנר") ולחברת טומהוק בע"מ שהיא חברה בבעלותו המלאה של דנקנר (להלן: "טומהוק"). הסכום הכולל של האשראי שהעמיד הבנק לדנקנר ולטומהוק עומד על סכום של כ-150 מיליון ₪.

3.
יוער עוד כי בטרם הגשת בקשת האישור הראשונה, הגיש המבקש בקשה נוספת (תנ"ג 1905-02-14), בקשה לגילוי ועיון במסמכים מכוח סעיף 198א לחוק החברות התשנ"ט – 1999. בקשה זו נדונה בפני
כב' השופט כבוב, שנעתר לה בהחלטה מיום 24.7.2014. על ההחלטה האמורה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על ידי הבנק (רע"א 6122/14), בקשה שהתקבלה ביום 6.5.2015 על ידי כב' השופט הנדל.

4.
בתקופה הרלוונטית החזיק דנקנר באמצעות טומהוק בשליטה בחברת אי די בי חברה לאחזקות בע"מ, חברת אחזקות שעמדה בראש קבוצת אי די בי (קבוצה שתכונה להלן: "קבוצת אי די בי" או "הקבוצה"). קבוצת אי די בי נקלעה למשבר שבמהלכו איבד מר דנקנר את השליטה בקבוצה בשנת 2014. החובות של מר דנקנר ושל טומהוק לבנק נפרעו בסופו של דבר רק בחלקם במסגרת הסדר חוב בין החייבים לבין הבנק ושישה בנקים נוספים. במסגרת ההסדר האמור נקבע כי מר דנקנר וחברת טומהוק ישלמו לבנק כשליש מחובותיהם, היינו סכום של כ-52 מיליון ₪. כעולה מדברי ב"כ הבנק בישיבת בית המשפט מיום 9.7.2019, מר דנקנר עומד נכון להיום בהסדר, והוא שילם עד כה כמחצית מהסכומים שהיה עליו לשלם מכוח ההסדר האמור. שני הצדדים הניחו כי ההסדר יבוצע גם בהמשך.

טענות הצדדים בבקשות
5.
בשתי הבקשות טען המבקש כי נושאי המשרה הפרו את חובותיהם כלפי הבנק כאשר אישרו את מתן האשראי לדנקנר ולטומהוק. המבקש טען כי המשיבים התרשלו ואף פעלו בפזיזות כאשר העניקו אשראי למר דנקנר ולטומהוק נוכח ההידרדרות במצבה הכלכלי של קבוצת אי די בי בשנים בהן התקבלו החלטות האשראי, אשר היה בה כדי להעיד על קריסתה הצפויה של הקבוצה. עוד נטען כי ההלוואות ניתנו בניגוד לנוהלי בנק ישראל והוראות הרגולטורים, ובתנאים המיטיבים עם מר דנקנר נוכח קשריו עם נושאי משרה בכירים בבנק. בהקשר זה נטען כי ההלוואות אושרו ללא ביטחונות הולמים ומתוך עניין אישי של בכירים בבנק בטובתו של מר דנקנר. לגישת המבקש, המשיבים גילו אדישות בהחלטות למתן האשראי כמו גם בניהול הגבייה של חובות אלה, באופן שהסב לבנק נזקים בסכום של 150 מיליון ₪.

6.
המשיבים כפרו בטענות המבקש. לגישתם, החלטות בנושא הענקת אשראי הן לב לבו של העיסוק הבנקאי וככלל אין לכן בסיס להגשת תביעה בקשר להחלטות בעניינים אלה נגד נושאי משרה בבנק. המשיבים הוסיפו כי עומדת להם טענת הגנה מכוח כלל שיקול הדעת העסקי שכן ההחלטות נושא בקשת האישור עומדות בלב עיסוקו המקצועי של הבנק למתן אשראי ומאחר שהמשיבים קבלו בתום לב החלטות מיודעות שהיו לטובת הבנק. ההחלטות היו ראויות גם לגופן. עוד נטען כי מחיקת חוב איננה ראיה להפרת חובה כלשהי כלפי הבנק, כאשר בהחלטות למתן אשראי כרוך מעצם טיבן סיכון, ובית המשפט נמנע בדרך כלל מהפעלת ביקורת שיפוטית על החלטות כאלה.

המשיבים אף טענו כי הבקשות נעדרות תשתית ראיתיית כלשהי וכי אין די בראיות שצירף המבקש ולטענות בעלמא בדבר רשלנות וניגוד עניינים לביס
וס טענותיו בדבר הפרת חובותיהם של המשיבים. עוד נטען כי הבקשות נעדרות פירוט מינימלי באשר לאחריות הספציפית של כל אחד ואחד מהמשיבים.

המשיבים הוסיפו כי קבלת הבקשה אינה לטובת הבנק והיא אף עלולה להזיק לו. בין היתר נטען כי החשש מכשל אשראי עלול להביא לאפקט מצנן של נושאי משרה בבנק כאשר הם יידרשו לקבל החלטת אשראי ולקחת סיכונים בשם הבנק. עוד נטען כי הבנק פטר חלק מהמשיבים מאחריות בשל הפרת חובת זהירות לגבי כל התקופה הרלוונטית לבקשות האישור. באשר לטענה לגבי הפרת חובת אמונים נטען כי המבקש לא הציג ולו ראשית ראייה לטענה זו. לכן הסיכויים שהיא תתקבל הם קלושים.

הסכם הפשרה
7.
הצדדים ניהלו הליך גישור בפני
המגשרת השופטת (בדימ') גרסטל, אך לא הגיעו להסכמה. בהמשך התנהלו מגעים בין הצדדים שהביאו אותם להסכמה נושא הבקשה דנן.

8.
במסגרת הסכם הפשרה שאישורו מבוקש, הסכימו הצדדים כי כנגד בקשות האישור ישולם לבנק סכום נומינלי של 15,650,000 ₪ (להלן: "סכום הפשרה"). הסכום ישולם על ידי המשיבים באמצעות המבטחים של פוליסת נושאי המשרה. סכום הפשרה יכלול את הגמול למבקש האישור ואת שכר הטרחה לעורכי דינו. כנגד תשלום סכום הפשרה ימוצו כל עילות התביעה של הבנק ומי מטעמו נגד המשיבים וכל נושא משרה של הבנק בעבר או בהווה וכנגד המבטחים בקשר עם בקשות האישור והאשראי שהועמד לטומהוק ולדנקנר. המשיבים הדגישו כי התשלום נעשה בלא שהם מודים באיזו מטענות המבקש בבקשות ובתובענות ותוך שהם שומרים על עמדתם לפיה ההחלטות האמורות חוסות תחת ההגנה של כלל שיקול הדעת העסקי.

9.
הצדדים ביקשו להדגיש כי הסכם הפשרה משקף את הסיכויים והסיכונים נושא בקשת האישור. בכלל זה הם חזרו וציינו את תחולת כלל שיקול הדעת העסקי על החלטות למתן אשראי. הם אף ציינו כי יש ביניהם מחלוקות עובדתיות בין היתר לגבי מצבה הכלכלי של קבוצת אי די בי בעת מתן האשראים השונים והיכולת לצפות את ההתדרדרות של הקבוצה; ביחס למידע שעמד בפני
המשיבים כאשר הם קיבלו את החלטות האשראי והמסקנות שניתן היה להסיק ממידע זה; ביחס לקיומו או העדרו של "ענין אישי" של המשיבים או מי מהם ביחס להחלטות האשראי; ביחס לסבירות הליכי קבלת ההחלטות וההחלטות לגופן; וביחס לשאלה האם הגשת התביעה היא לטובת הבנק.

עוד נטען כי הנזק לבנק ביחס לאשראי שהוא העמיד לדנקנר ולטומהוק עומד על סכום של 90 מיליון ₪. זאת לאור הסדר הנושים של מר דנקנר על הבנקים, מכוחו הוא עתיד לשלם לבנק סכום של כ-50 מיליון ₪ מתוך הסכום הכולל של החוב. אולם – כך נטען - מסכום זה יש לנכות סכום של 6 מיליון דולר שהועמד לטומהוק עוד בשנת 2009 כאשר אין מחלוקת ביחס לחוסנה הכלכלי של קבוצת אי די בי במועד זה. כן יש לנכות מהסכום האמור אשראים שהועמדו לטומהוק ולדנקנר בחודש ינואר 2011 (בסך 30 מיליון ₪ ו-50 מיליון ₪ בהתאמה). מדובר על פי הטענה בפירעון מוקדם חלקי של הלוואות והעמדה מחודשת של אשראי ולכן אין מדובר בהעמדת אשראי חדש אלא בהקטנת חוב החברה. [

10.
מכאן – כך נטען – הרי שהמחלוקת האמיתית נוגעת לסכום של 50 מיליון ₪, שהועמד למר דנקנר בחודש יולי 2011. את סכום הפשרה יש לבחון לאור הסכום הזה. בהתייחס לסכום האמור, סכום הפשרה מייצג את האיזון בין סיכויי התביעה לבין הסיכון כי היא תידחה – כולה או חלקה. הסכום משקף גם את טובת הבנק נוכח הוודאות הקיימת בתשלום הסכום מול ניהולם של הליכים ממושכים בעלות משפטית וציבורית גבוהה. לכן לגישת הצדדים הסכם הפשרה הוא ראוי, הוגן וסביר – ואף למעלה מכך: הוא יעיל ורצוי מבחינת הבנק משום שהוא עדיף על המשך ניהול ההליך, ולכן יש לאשרו.

הבקשה לאישור הסכם הפשרה הועברה לתגובת ב"כ היועה"מ לממשלה שהודיע כי הוא אינו מתנגד לה.

דיון
11.
לאחר עיון בהסכם הפשרה ובבקשה לאישורו, עיון בכלל החומר שבתיקי בית המשפט ולאחר הדיון שהתקיים בישיבת יום 9.7.2019, אני סבורה כי יש לאשר את הסכם הפשרה.

12.
כאמור, מתוך הסכום הכולל של האשראי שהעמיד הבנק למר דנקנר ולטומהוק, אמור מר דנקנר להחזיר לבנק סכום של כ-52 מיליון ₪. אכן, לא כל הסכום הוחזר עדיין בשלב זה – וישנו סיכון כי יתרת הסכום כולה או חלקה לא תוחזר. יחד עם זאת, ביחס לסכום ההחזר, הסיכון של אי גבייה הוא קטן יותר כמובן מאשר ביחס ליתר הסכומים. מעבר לסכום האמור עשוי מר דנקנר לשלם סכום מותנה נוסף מכוח ההסדר – שהצדדים לא התייחסו אליו במסגרת חישוביהם.

13.
ביחס ליתר הסכומים, יש להביא בחשבון את הקושי המשמעותי שעתיד היה להיות למבקש, אם היה מסתבר במהלך הדיון בבקשה כי החלטות האשראי נושא הבקשה הן כאלה שהתקבלו באופן מיודעף בתום לב וללא ניגוד עניינים. ביחס להחלטות כאלה, היה המבקש ניצב בפני
סיכון משמעותי שבית המשפט יקבע כי מדובר בהחלטות שכלל שיקול הדעת העסקי חל עליהן, וכי לכן יש לדחות את הבקשה לגביהן.

מסקנה זו עולה בין היתר מהדברים אותם ציינתי בהחלטה בתנ"ג 17542-11-15 הרפז נ' בנק הפועלים (19.11.2017). באותו עניין נקבע כי -
"יודגש כי הנטל המוטל על המבקש בענייננו הוא גבוה במיוחד. זאת לאור העובדה כי ההחלטות אליהן הוא מתייחס בבקשתו הן כאלה הנוגעות ללב ליבו של העיסוק הבנקאי – מתן אשראי. החלטות הנוגעות למתן אשראי כרוכות מעצם טבען בסיכונים (שהאשראי לא יושב)

לצד סיכויים. לכן, בית-המשפט נדרש להימנע מהפעלת ביקורת שיפוטית מחמירה על החלטות מקצועיות בתחום זה, גם כאשר מתברר בדיעבד כי הסיכון שקיבל על עצמו הבנק התממש
".

לכן יהיה מקום לבחון במסגרת הערכת סכום הפשרה והסיכונים והסיכויים של הצדדים – לו היתה הבקשה נדונה לגופה, את השאלה האם מדובר בהחלטות אשראי שכלל שיקול הדעת העסקי חל לגביהן, ומהו הסיכון שבית המשפט היה קובע כי יש להטיל אחריות על המשיבים כולם או חלקם חרף קיומו של הכלל, ובין היתר לאור טענות בדבר ניגודי עניינים שהעלה המבקש.

14.
סכום האשראי הראשון שיש להביאו בחשבון הוא הסכום של 6 מיליון דולר, אשראי שהועמד לטומהוק על ידי הבנק בשנת 2009. ביחס לסכום זה יש להביא בחשבון – מחד גיסא, את העובדה שמצבה של קבוצת אי די בי במועד זה היה יציב יותר מאשר במועדים המאוחרים, כאשר גם לגישת המבקש – לא היה על הבנק להניח כי הקבוצה מצויה בסכנת קריסה.

יחד עם זאת, יש לציין כי בבקשת האישור השנייה טען המבקש כי "עד לחודש יולי 2009 שימש מר דן דנקנר
, בן דודו של דנקנר, כיו"ר הדירקטוריון של בנק הפועלים וכיו"ר ועדת האשראי שאז נאלץ לפרוש מתפקידו בעקבות דרישות בנק ישראל". המבקש ציין כי מר דן דנקנר
הורשע בפלילים בשתי פרשיות שונות, לווה מבן דודו – מר נוחי דנקנר – סכום של 59.7 מיליון ₪. המבקש טען בין היתר כי אין זה מתקבל על הדעת
שלווה כה משמעותי של בנק הפועלים היה בה בעת מי שמימן את יו"ר דירקטוריון הבנק עד שנת 2009 ולמעשה מי ששלט בו עקב כך.

מנגד, ציינו ב"כ המשיבים בישיבת יום 9.7.2019 כי ההלוואה האמורה לא הייתה הלוואה שהדירקטוריון אישר אותה או אף ידע אודותיה. לכן, מר דן דנקנר
אינו מי שאישר את ההלוואה. כן נטען כי הדירקטורים אינם יכולים להיות אחראים ביחס אליה מאחר שכאמור הם לא היו מי שאישרו אותה.

יש להביא בחשבון את כל האמור לעיל ביחס להלוואה האמורה.

15.
שני סכומים נוספים שיש להביא אותם בחשבון, הם סכומי האשראי שהועמדו לטומהוק ולדנקנר בחודש ינואר 2011 (30 ו-50 מיליון ₪ בהתאמה). לגישת הצדדים בבקשה לאישור הסכם הפשרה, סכומים אלה מהווים למעשה פירעון מוקדם של אשראים קודמים שהועמדו לטומהוק ולדנקנר על ידי הבנק: אשראי בסכום של 30 מיליון ₪ לטומהוק ואשראי של 100 מיליון ₪ לדנקנר. הפירעון המוקדם נעשה בטכניקה של החזרת החוב במלואו על ידי החייבים והעמדה של אשראי מצומצם יותר לאחר מכן. התוצאה של המהלך הזה בשני המקרים היה צמצום האשראי שהבנק העמיד לחייבים ולא הגדלתו.

אכן, משמדובר בפירעון מוקדם של חוב ישן יותר – יש להביא עניין זה בחשבון במסגרת הסיכונים שהיו ניצבים בפני
המבקש אילו הייתה הבקשה נדונה לגופה. דינו של פירעון כזה – הגם שהוא כרוך בהעמדה לכאורית מחודשת של חלק מהאשראי, שונה מאשר דינה של העמדת אשראי חדש לחייבים.

16.
הסכום האחרון שיש להביא אותו בחשבון הוא האשראי בסך 50 מיליון ₪ שהעמיד הבנק למר דנקנר בחודש יולי 2011. ביחס לסכום זה – היה מקום לבחון, אילו היתה הבקשה נדונה לגופה – את טענות הצדדים.

כפי שהבהרתי לעיל, במסגרת זו היה מקום לבחון קודם כל את השאלה האם מדובר בהחלטה שהתקבלה במצב של ניגוד עניינים או בהחלטה שכלל שיקול הדעת העסקי יכול לחול עליה. בהתייחס למר דן דנקנר
שנזכר לעיל, הרי שהוא חדל לשמש כיו"ר דירקטוריון הבנק זמן רב לפני קבלתה של ההחלטה האמורה – עוד בשנת 2009.

17.
המבקש העלה טענות הנוגעות לניגודי עניינים של שלושה דירקטורים נוספים -
גב' איזקסון, שהיתה
דירקטורית בבנק, ושכיהנה בה בעת כדירקטורית בחברות מקבוצת אי די בי - אי די בי פיתוח וכור; מר אמרי טוב – דח"צ בבנק, שכיהן במקביל כדח"צ בשופרסל, חברה נוספת מקבוצת אי די בי, וגב' פנינה דבורין – שהיתה דירקטורית בבנק וחברה בוועדת האשראי ובמקביל כיהנה כדח"צ בחברת נטוויז'ן שהיא חברה מקבצת אי די בי. ב"כ הבנק טען כי הגורמים הללו לא היו רלוונטיים או לא לקחו חלק בהחלטות האשראי האמורות. יש לקחת בחשבון את הסיכונים ביחס לסכום זה שהיו ניצבים בפני
המשיבים כמו גם את הסיכונים שטענות המשיבים ביחס אליו היו מתקבלות.

18.
הצדדים ציינו מספר שיקולים נוספים שיש בהם לגישתם כדי להצדיק את אישור הסכם הפשרה – ובכלל זה העובדה שטענות או תביעות נגזרות ביחס למתן אשראי אינן לטובת הבנק – שכן הן עלולות לגרום לבנק לנזק עתידי.

אכן, התערבות של בית המשפט בהחלטות אשראי של בנקים היא התערבות שיש לה מחיר – כפי שצוין על ידי גם בהחלטה בענין הרפז שנזכרה לעיל -
"אחד הרציונלים העומד בבסיס כלל שיקול-הדעת העסקי – החשש מפני האפקט המצנן האפשרי של ביקורת לגופו של ענין על החלטות עסקיות, חל אם כן גם על החלטות להעמדת אשראי. גם הרציונלים האחרים העומדים בבסיס כלל שיקול- הדעת העסקי חלים ביחס להחלטות של בנק להעמיד אשראי ללקוחותיו, ואין מקום לכן לשלול את תחולת הכלל מהחלטות כאלה".

19.
הצדדים אף ציינו את חששם של נושאי המשרה שחברת הביטוח לא הייתה נכונה לשפות אותם אילו הייתה הבקשה נדונה לגופה. כן צוין כי רוב רובם של נושאי המשרה המשיבים בבקשה כבר אינם נמצאים בבנק היום. גם לעניין זה יש משקל ביחס לנכונותו של בית המשפט לאשר הסכם פשרה שהבנק הוא צד לו. כך, עמדת הבנק ביחס להסכם הפשרה וביחס לסיכונים שהיו כרוכים בניהול ההליך לגופו מבחינת הבנק – היא עמדה שיש לתת לה משנה תוקף משהגורמים הרלוונטיים בבנק אינם עוד המשיבים או מי מהם.

נקודה נוספת ואחרונה צוינה על ידי ב"כ המבקש שהדגיש את החשיבות של הפשרה בהליך דנן, שהוא הפעם הראשונה בה דירקטורים בבנק מפצים את הבנק על רשלנות במתן אשראי. ב"כ המבקש ציין כי בהליך דומה שהתנהל ביחס לאשראי שהעמיד בנק לאומי, הושגה הסכמה לפיה המבקש חזר בו מבקשתו והבנק שינה את נהליו ביחס למתן אשראי. במקרה דנן כאמור ניתן פיצוי ממשי על ידי המשיבים, ואף עניין זה הוא בעל משמעות.

20.
לאחר ששקלתי את מכלול הטענות שהוצגו לעיל, אני סבורה כי יש לאשר את הסכם הפשרה. כאמור, הסכום המשמעותי שלגביו יש לתת את הדעת הוא הסכום של 50 מיליון ₪ נושא האשראי מחודש יולי 2011. ביחס לסכום זה – הרי אילו הייתה מתקבלת הטענה לגבי תחולתו של כלל שיקול הדעת העסקי, הסיכון לדחיית הבקשה היה גבוה. יש לקחת בחשבון את האפשרות שטענה בדבר ניגוד עניינים של חלק מחברי הדירקטוריון הייתה מתקבלת, ואת ההשלכה של טענה אפשרית כזו (שהמשיבים כפרו בה) מול יתר טענות ההגנה של המשיבים. יש להביא בחשבון גם את העובדה שאכן מדובר במקרה תקדימי בו מפצים נושאי משרה בבנק את הבנק ביחס להחלטה להעמיד אשראי שלא עלתה יפה. מעבר לכל אלה, יש לקחת בחשבון את עמדת הבנק המובאת באמצעות אורגנים בו שאינם המשיבים עצמם, וכן את העובדה שב"כ היועה"מ לממשלה לא מצא לנכון להתערב בהסכם הפשרה או להתנגד לו.

כן יש להביא בחשבון את הוודאות של התשלום, את העובדה שהבנק יקבל אותו כבר עתה ולא בסוף ההליך, ואת החיסכון במשאבי הבנק שלא יצטרך לנהל את התביעה לגופה. לאור כל אלה, סכום הפשרה שעומד כאמור על 15,650,000 ₪ (כ-32% מהסכום של 50 מיליון ₪), הוא סכום הולם, הוגן וראוי.

21.
לכן, אני מאשרת את הסכם הפשרה. זאת בכפוף להערה אחת – הצדדים עתרו כי כנגד תשלום סכום הפשרה ימוצו עילות התביעה של הבנק כנגד המשיבים ו"כנגד כל נושא משרה או עובד של הבנק (בעבר או בהווה)" (ר' ס' 17 לבקשה לאישור הסכם הפשרה). אני סבורה כי לא ניתן במסגרת הסכם הפשרה להתייחס למי שלא היו צדדים בהליך הנוכחי, שלא הועלו נגדו טענות קונקרטיות (שלא ניתן לכן לבחון אותן לגופן), ולכן הסכם הפשרה איננו חל על צדדים אחרים למעט הצדדים להליכים דנן.

גמול ושכר טרחה
22.
הצדדים עתרו כי בית המשפט יורה על תשלום של 600,000 ₪ כגמול למבקש, ועל שכר טרחה בסך של 2,400,000 ₪ כשכר טרחה לעורכי דינו, סכומים שישולמו תוך 14 ימי עבודה לאחר שהבנק יקבל לידיו את סכום הפשרה במלואו. מדובר בסכום של 3.8% ו-15.3% בהתאמה מסכום הפשרה.

23.
הצדדים ציינו כי מדובר סכום הפשרה משקף תמורה כספית נכבדה שהבנק יקבל אותה באופן מיידי. כן צוין כי התשלום במסגרת פשרה חוסך מהבנק את הסיכונים הכרוכים בהליך ובניהולו. עוד צוין כי המבקש ובא כוחו השקיעו זמן רב ומשאבים רבים בניהול ההליך – ובכלל זה בבקשה המקורית לגילוי מסמכים; בקשת רשות ערעור על בקשה זו; הגשת בקשת האישור הראשונה; מענה לבקשה לסילוק על הסף וניהול בקשת רשות הערעור על ההחלטה בבקשה זו; מעקב אחרי הסדרי הנושים בקבוצת אי די בי ואחר הסדר הנושים של מר דנקנר וקבוצת טומהוק; הליכי צירוף ראיות; הגשת בקשת האישור השנייה וניהול מגעים מתמשכים וארוכים עם הבנק עד שהצדדים הגיעו להסכמה.

עוד צוין כי המבקש ובאי כוחו לקחו על עצמם את הסיכון בהגשת הבקשה – ובכלל זה השקיעו עלויות בלתי מבוטלות, שעות עבודה רבות, עריכת מחקר משפטי ועובדתי מקיף ופעולות נוספות הכרוכות בייצוג. המבקש ובא כוחו אף ניהלו משא ומתן עיקש עם המשיבים שהביא להטבת מצבו של הבנק. הגמול ושכר הטרחה המבוקשים עולים בקנה אחד עם פסיקת בתי המשפט בכלל והמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפרט-
ואף נמוכים משכר הטרחה שנפסק במקרים אחרים.

24.
לאחר עיון במכלול טענות הצדדים ביחס לשכר הטרחה, ומהנימוקים שצוינו על ידיהם, אני סבורה כי יש לאשר את שכר הטרחה כמבוקש. שכר הטרחה והגמול ישולמו 14 ימי עבודה לאחר שהבנק יקבל לידיו את סכום הפשרה במלואו.

25.
סוף דבר – אני מאשרת את הסכם הפשרה בכפוף להערה נושא ס' 21 ב

פסק דין
זה לעיל. אני מאשרת את הגמול למבקש ואת שכר הטרחה לבאי כוחו.

ניתן היום,
ו' תמוז תשע"ט, 09 יולי 2019, בהעדר הצדדים.













תנג בית משפט מחוזי 25102-05/15 ישעיהו נשר נ' דן דנקנר, יאיר סרוסי, אירית איזקסון ואח' (פורסם ב-ֽ 09/07/2019)