פסקי דין על אבי ביטון | פסקי דין על ירין ביטון | פסקי דין על תמיר פרץ |

25336-10/16 פ     16/07/2019




פ 25336-10/16 מדינת ישראל נ' אבי ביטון, ירין ביטון, תמיר פרץ








בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"פ 25336-10-16 מדינת ישראל
נ' ביטון(עציר) ואח'






המאשימה

מדינת ישראל
פרקליטות מחוז חיפה – פלילי עו"ד שלי זאבי
ועו"ד שגב אדלר


נגד


הנאשמים

1. אבי ביטון
2. ירין ביטון

ע"י ב"כ עו"ד יהלי שפרלינג
ודורון נוי

3. תמיר פרץ

ע"י ב"כ עו"ד תומר נוה




גזר דין



1.
ביום 27.6.19 הודו הנאשמים במסגרת הסדר טיעון והורשעו בכתב האישום המתוקן, המייחס לנאשם 1 עבירות של הריגה- לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ושיבוש מהלכי משפט- לפי סעיף 244+29 לחוק. לנאשם 2 – סיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות- לפי סעיף 333 +335 (א) (1) לחוק ושיבוש מהלכי משפט- עבירה לפי סעיף 244+ 29 לחוק ולנאשם 3- הריגה- לפי סעיף 298 לחוק.

2.
בהתאם לכתב האישום המתוקן, הנאשם 1- אבי ביטון
, הינו אביו של הנאשם 2- ירין ביטון
. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, הנאשמים 2 ו- 3 - תמיר פרץ
, התגוררו עימו בביתו. בבעלות הנאשם 1 רכב מסוג קרייזלר שחור מ.ר 97-526-62 (להלן: "הרכב"), בו נוהג דוד יעקובוב (להלן: "דוד") המשמש כנהגו של הנאשם 1 ובני משפחתו. לי פרץ הינו מקורבם של הנאשמים (להלן: "לי"). נטען שביום 22.9.16 בשעות הערב, במסעדת "דניאל" שבאזור התעשייה בפרדס חנה, התקיימה מסיבת החתונה של נאשם 2 ודור מלכה (להלן: "דור"). הנאשמים 1 ו-3, דוד, לי ואלמוג פדל ז"ל (להלן-"המנוח") היו בין האורחים בחתונה. נטען שלקראת סיום החתונה, בסביבות השעה 1:40 בלילה, התפתח מחוץ למסעדה עימות בין המנוח וחבריו שהשתתפו בחתונה, לבין הנאשמים. העימות התפתח לקטטה בה נטלו חלק הנאשמים, המנוח וחבריו, אורחים נוספים ולי (להלן- "הקטטה"). על פי כתב האישום, הקטטה כללה צעקות, דחיפות, השלכת אבנים ובקבוקי זכוכית ובמהלכה היכו הנאשמים את המנוח. נטען שבמהלך הקטטה, נכנסו הנאשמים 1 ו-3 בריצה לתוך המסעדה, הצטיידו בסכין גדולה שאורך להבה 24 ס"מ (להלן: "הסכין") וחזרו בריצה לאזור הקטטה. הנאשמים 1 ו-3 רצו לעבר המנוח כשהם מצויידים בסכין ובשלב זה השליך המנוח לעבר הנאשם 1
אבנים משתלבות. הנאשם 1 התקרב למנוח, כשאחריו הנאשמים 2 ו-3, כשהנאשם 2 מודע לסכין. הנאשמים 1 ו-3 דקרו את המנוח בכח, באמצעות הסכין, בצוותא חדא, והנאשם 2 תקף והיכה אותו. בכך עשה הנאשם 2 מעשים כי לאפשר לנאשמים 1 ו-3 לחבול במנוח ולגרום לו חבלות חמורות. כתוצאה ממעשי הנאשמים, נפל המנוח ארצה, בעוד הנאשמים 1 ו-3 המשיכו במעשיהם, ובצוותא חדא דקרו את המנוח באופן שלבסוף הביא למותו, כששניהם שווי נפש לאפשרות גרימת מות המנוח. לאחר מכן, מסר הנאשם 1 את הסכין, כשהיא מגואלת בדם, לידיו של לי, אשר נכח בקטטה והבחין במעשי הנאשמים, וביקש ממנו להסתירה. לי נטל את הסכין והסתיר אותה בסמוך לעץ, במרחק של כמה עשרות מטרים מהמקום. הנאשמים, לי ודור עלו לרכב בו נהג דוד, ונמלטו מהמקום, כשהמנוח שוכב על הקרקע ומתבוסס בדמו.

3.
בהתאם לכתב האישום, כתוצאה מהדקירות ומהתקיפה נגרמו למנוח פצע דקירה בירך שמאל שחדר את כל הירך ועבר דרך כלי הדם והעצבים הפמורליים; פצע דקירה בירך שמאל שחדר את כל הירך ועבר דרך כלי הדם הפמורליים ועצבי הטיביאליס והפיבולארי המשותף; פצע דקירה בעכוז ימין שעבר דרך השרירים; שני פצעי דקירה נוספים בעכוז ימין שעברו דרך השרירים עם נזק לעצם הכסל. כמו כן נגרמו לו פצעי חתך, פצעי חתך-דקירה, פצעי קרע, פצעי שפשוף ושריטות בראש-פנים, בגו, בגפיים העליונות ובגפיים התחתונות. נטען כי פצעי הדקירה בירך הביאו למותו של המנוח, וזאת עקב הלם תת נפחי, בגלל הנזקים החמורים בכלי הדם הראשיים של הירך השמאלית. נטען שהנאשמים נמלטו עם דור ולי אל הבית, שם דאגו הנאשמים 1 ו-2 לכבס חלק מהבגדים שלבשו, במטרה להעלים כתמי דם של המנוח. כמו כן, לי ניקה את הרכב באמצעות סמרטוט ואקונומיקה שנטל מהבית וזאת במטרה להעלים כתמי דם של המנוח מהרכב. בהמשך, דאג להעלים את הבגדים שלבש והנעליים שנעל באירוע.

4.
יוער, כי כתב האישום המקורי ייחס לנאשמים עבירות של הריגה- לפי סעיף 298+29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; החזקת סכין שלא כדין- עבירה לפי סעיף 186+29 לחוק ושיבוש מהלכי משפט- עבירה לפי סעיף 244+29 לחוק (נאשמים 1 ו-2).

5.
הודאת הנאשמים במיוחס להם, ניתנה לאחר ניהול הליך משך למעלה משלוש שנים, במסגרתו נשמעו כל עדי התביעה. זה המקום לציין, כי עלו קשיים ראייתיים משמעותיים במהלך שמיעת פרשת התביעה.

6.
במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי הנאשמים 1 ו-3 ירצו 6 שנות מאסר בפועל והנאשם 2- 3 שנות מאסר בפועל בגין העבירות בהן הורשעו. עוד נקבע כי ייגזר מאסר מותנה בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט וכי ההסדר מותנה בהפקדת סך של כ-100,000 ₪ בקופת בית המשפט לפיצוי נפגעי העבירה ע"י הנאשם 1 וכי סכום נוסף יפסק בהתאם לשיקול דעתו של בית משפט, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים. משפחת המנוח התנגדה להסדר הטיעון בכל הנוגע לעונש.

7.
במסגרת הראיות לעונש הוגשו הרישומים הפליליים של הנאשמים. לנאשם 1 עבר פלילי בעיקר בתחום הסמים, כאשר עבירת האלימות האחרונה שביצע הייתה מלפני שנים רבות. לנאשם 2 עבר פלילי מצומצם יותר, שלא כולל עבירות חמורות כגון במקרה דנן. גם לנאשם 3 עבר פלילי ולגביו אין מדובר בעבירות חמורות כגון במקרה דנן.
לנאשם 3 נערך תסקיר מבחן אך הוא לא שיתף פעולה לכן לא נקבעו ממצאים. אמו של המנוח, הגב' אוה פדל הקריאה מכתב באולם בו סיפרה אודות האובדן הגדול שנגרם למשפחה כתוצאה ממות בנה והקשיים שהם חווים כתוצאה מכך. מדובר במסמך מרשים בו היא הציגה הן את יתרונותיו והן את חסרונותיו של בנה המנוח והתהליכים שעברו היא ומשפחתה כתוצאה ממותו. בסיום דבריה היא פנתה ישירות לנאשם 2 וטענה שיש לקוות שהדברים שאמרה ישפיעו עליו לשנות דרכיו.

טענות הצדדים לעניין העונש
:

8.
המדינה פירטה שהנאשמים עצורים מיום 23.9.16, כאשר לחובת הנאשם 1 - 7 הרשעות קודמות, נאשם 2 – שתי הרשעות קודמות ונאשם 3 – 4 הרשעות קודמות. המדינה טענה שיש לכבד את ההסדר. נטען שהעונשים ראויים ומאזנים בין חומרת האירוע מחד, לבין הנסיבות הנוספות, בהן שמדובר באירוע ספונטני שהתרחש על רקע קטטה שהתפתחה בסיום החתונה לבין קשיים ראייתיים שעלו במסגרת ניהול ההליך. הוזכר שהענישה בעבירת ההמתה כוללת מנעד רחב של גזרי דין בטווחים שבין 20-10 שנה וגם בטווח של עד 10 שנים. נטען שההסדר שנכרת משקף בבסיסו את הקשיים הראייתיים המשמעותיים שהתגלו במהלך ניהול ההליך, כאשר גם בית המשפט שמע את העדים ונחשף למשמעות הראייתית, בעיקר של שני עדי התביעה המרכזיים: לי פרץ ודוד יעקובוב. נטען שהעונשים מבטאים בצורה נכונה את האיזון בין חומרת המעשים לבין אותם קשיים ראייתיים שמצדיקים הקלה משמעותית בענישה.

9.
הוזכר שהתנגדות המשפחה להסדר הובאה בחשבון, ובכל זאת החליטה המדינה שבמקרה דנן מדובר בצעד ראוי והולם בנסיבות.

10.
לגבי מרכיב הפיצויים נטען שיש להטיל על הנאשמים 1 ו-3 את הסכום המקסימאלי שמאפשר החוק ולחובת נאשם 2 פיצוי משמעותי. זאת, מעבר לסכום הפיצוי שנכלל במסגרת ההסדר.

11.
נטען שיש לזכור שמעשי הנאשמים מוטטו משפחה שלמה, גם ההורים וגם אחיו הקטנים של המנוח. נטען כי אין בפיצוי כדי לכסות על האובדן, אך מתן פיצוי משמעותי יהיה כדי לתקן ולו במעט את העוול שגרמו הנאשמים למשפחת המנוח, ויהיה בו כדי לממש את התכליות העונשיות שבבסיס רכיב הפיצוי.
נטען שיש לפסוק פיצוי לאור ההלכות שנפסקו בשנים האחרונות. הוזכר שאין מקום להתחשב ביכולת הכלכלית של הנאשמים ולכל היותר יש לפרוס את הסכום לתשלומים. המדינה ביקשה שהפיצוי יחולק באופן שווה בין כל בני משפחת המנוח.

12.
נטען שדווקא כיוון שהוטלו תקופות מאסר לא ארוכות במיוחד, יש סיכוי ריאלי להצליח לגבות מהנאשמים סכומים משמעותיים שיוכלו לגייס עם שחרורם. אוזכרה פסיקה בתמיכה לעמדת המדינה.

עמדת ב"כ הנאשמים 1 ו-2
:

13.
ב"כ הנאשמים 1 ו-2 הזכירו שהתיק התנהל תקופה ארוכה, כשלוש שנים, במסגרתו בית המשפט נחשף לקשיים הראייתיים המשמעותיים שעלו מתוך שמיעת העדים. גם הסנגורים הזכירו את הקשיים בעדותם של שני עדי התביעה המרכזיים, הוזכר שההסדר הושג לאחר משא ומתן ארוך בין הצדדים שמשקף את האיזון בין חומרת העבירות לבין הקשיים הראייתיים.

14.
ביחס לנאשם 1 נטען שעבירת האלימות האחרונה שלו מאוד ישנה, כמו כן הוזכרו נסיבותיו האישיות ובעיקר הצורך לטפל בבנו הסובל מאוטיזם קשה.

15.
לגבי נאשם 2 הוזכר כי הוא נעצר ביום חתונתו ונולדו לו שני ילדים במהלך מעצרו, והוא נמצא ללא מקור כלכלי לפרנסתו.

16.
נטען שהסכום של 100,000 ₪ ששולמו כבר הושגו בקושי רב על ידי הנאשמים, שפנו לכל מי שהכירו על מנת לגייס את הסכום הדרוש. נטען שהמצב הכלכלי של המשפחה קשה מאוד. הסנגורים ביקשו שלא להיעתר לבקשת המדינה לפסוק את הפיצוי המקסימאלי ונטען שיש להסתפק בסכום שהנאשם 1 הפקיד.

17.
הוזכר עוד שנאשם 2 הורשע בעבירה של סיוע לחבלה ולא בעבירת ההריגה, ונטען שעל בסיס זה אין מקום לפסוק פיצוי נוסף לחובתו.

18.
ביחס לעבירת ההריגה, נטען שבתיקי הריגה סכומי הפיצויים נעים בין 25,000 ₪ ל-100,000 ₪ למשפחה של הקורבן. גם הסנגורים הפנו לפסיקה שתומכת בעמדתם.

19.
נטען שבסופו של עניין הסדר הטיעון משקף את נטילת אחריות והודאה מצד הנאשמים, ונטען
שהפקדה של הסכום הלא מבוטל שהופקד בקופת בית המשפט מגלם גם הוא לקיחת אחריות. על כן, ביקשו הסנגורים לאמץ את ההסדר ולהסתפק בפיצוי שניתן.

20.
ב"כ נאשם 3 ביקש גם הוא לאמץ את ההסדר
. נטען שההסדר עורך את האיזון הראוי בין הקשיים הראייתיים שעלו לבין חומרת העבירה. נטען שההסדר כפי שהוא משקף את האיזון הנכון ושאין מקום להעמיס ולהכביד בענישה על ידי הוספת פיצוי מקסימאלי.

21.
נטען שהפיצוי שנקבע במסגרת ההסדר משקף את אמות המידה הראויות בפיצוי בקשר לעבירת ההריגה.

22.
הוסף שהנאשם 3 הוא חסר אמצעים וחסר משפחה תומכת. כמו כן, הוזכר שהנאשם 3 נמצא כבר בתנאים של מעצר משך 3 שנים האחרונות.


23.
כל אחד מהנאשמים הביע חרטה.

דיון
:


24.
הסדר הטיעון שנערך בין הצדדים בסופו של עניין, אכן משקף איזון ראוי בין חומרת העבירה ונסיבותיה, לבין הקשיים הראייתיים המשמעותיים עליהם הצביעו הצדדים. בעניין זה יוער, כי אכן בית המשפט נחשף לאותם קשיים ראייתיים כאשר כל עדי התביעה נשמעו במהלך ניהול ההליך. מבחינה זו מדובר בהסדר שקול וראוי, הן בהקשר של תקופות המאסר והן בהקשר הכספי. בנסיבות ההסדר
מתייתר דיון במתחם הענישה ההולם.

25.
באשר לנושא היחיד שנותר פתוח בין הצדדים והוא השאלה אם יש מקום לפסוק פיצוי נוסף מעבר לפיצוי ששולם במסגרת ההסדר, הנני להפנות לפסיקה שהוזכרה ע"י הצדדים, ובין היתר, ע"א 6925/16 מדינת ישראל
נ' מחמד ג'רחי (12.5.19) – לגבי טיבו ואופיו של הפיצוי הפלילי, שם הוזכר שהתכלית העיקרית של פסיקת פיצויים בהליך הפלילי הינה מתן סעד מהיר יחסית לנפגע העבירה על מנת לסייע בשיקומו, וכי ככל שנפגע העבירה מעוניין בפסיקת פיצוי בהיקף מלא על נזקיו, אין מנוס מניהול הליך אזרחי. לגבי האפשרות להרחיב את מעגל הזכאים לפיצוי בהליך פלילי, על מנת שיכלול בני משפחה מדרגה ראשונה, ראו דנ"פ 5625/16 אסרף קרין נ' אבנר טווק בוכובזה.

26.
לעניין סכומי פיצוי הגבוהים מ-100,000 ₪ הוזכרו המקרים הבאים על ידי המדינה: תפ"ח 35178-12-15 מדינת ישראל
נ' קרספיל (28.3.17); תפ"ח 34823-02-10 מדינת ישראל
נ' בן בסט (18.7.11); ת"פ 38937-04-12 מדינת ישראל
נ' בדראן (14.7.13).

27.
מאידך אזכירו הסנגורים מקרים בהם נפסקו פיצויים בהקשר של עבירת ההריגה בסכומים נמוכים יותר: ע"פ 2556/17 ישראל חנניאייב נ' מדינת ישראל
(8.8.18); ת"פ 47945-03-17 מדינת ישראל
נ' יוסף עמאש (18.1.18); ת"פ 33209-08-16 מדינת ישראל
נ' כמאל דיאב (23.4.18); תפ"ח 69345-07-17 מדינת ישראל
נ' טירן זזן (30.5.18).

28.
באשר לפסיקה שהובאה ע"י הצדדים, מובן כי כל מקרה ועובדותיו, ואולם יוער שבהיבטים מסוימים מהעובדות בת"פ 69345-07-17 דומים הן ביחס לנסיבות האירוע והן ביחס למצב המשפחתי של המנוח במקרה דנן.

29.
במקרה דנן עוד יוער כי אין מדובר בסכום שנפסק ואין לדעת אם ניתן יהיה לגבותו, אלא בסכום ששולם בפועל זה מכבר. במצב המשפחתי של הנאשמים ברור עוד שהפיצוי ששולם משקף מאמץ משותף לגייס סכומים לטובת התשלום למשפחת הקורבן. לדעתי, הסכום עונה על דרישות הפסיקה והתכלית העיקרית של מתן פיצוי במסגרת ההליך הפלילי ובנסיבות העניין אין מקום להוסיף על הפיצוי בפסיקת פיצוי נוסף במסגרת ההליך הנוכחי. מובן כי למשפחת המנוח פתוחה האפשרות לתבוע בהליך אזרחי פיצוי נוסף.

30.
אשר על כן, הנני מאשר את ההסדר אליו הגיעו הצדדים על כל רכיביו.

הנאשם 1 ירצה 6
שנות מאסר בפועל כאשר תנוכה תקופת מעצרו החל מיום 23.9.16. כמו כן הנני מטיל עליו מאסר על תנאי של 24 חודשים למשך 3 שנים לאחר מועד שחרורו כאשר התנאי יחול במידה ויבצע עבירת אלימות מסוג פשע.


הנאשם 2 ירצה 3 שנות מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו מיום 23.9.16. כמו כן, הנני מטיל עליו מאסר על תנאי של 9 חודשים למשך 3 שנים לאחר שחרורו כאשר התנאי יחול במידה ויבצע עבירת אלימות מסוג פשע.

הנאשם 3 ירצה 6 שנות מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו מיום 23.9.16. כמו כן הנני מטיל עליו מאסר על תנאי של 24 חודשים למשך 3 שנים לאחר שחרורו כאשר התנאי יחול במידה ויבצע עבירת אלימות מסוג פשע.

הסכום ששולם לקופת בית המשפט בסך 100,000 ₪ יהווה את סכום הפיצוי המוטל במסגרת ההליך וישולם למשפחת המנוח באמצעות הוריו.
זכות ערעור תוך 45 יום.


ניתן היום,
י"ג תמוז תשע"ט, 16 יולי 2019, בהעדר הצדדים.












פ בית משפט מחוזי 25336-10/16 מדינת ישראל נ' אבי ביטון, ירין ביטון, תמיר פרץ (פורסם ב-ֽ 16/07/2019)