פסקי דין על אברהם כהן | פסקי דין על שר התחבורה מר ישראל כץ | פסקי דין על משרד התחבורה והבטיחות בדרכים | פסקי דין על רשות הרישוי ואח' |

24627-01/19 א     13/07/2019




א 24627-01/19 אברהם כהן נ' שר התחבורה מר ישראל כץ, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, רשות הרישוי ואח'








בית משפט השלום בחדרה


13 יולי 2019
ת"א 24627-01-19 כהן נ' ישראל כץ ואח'


בפני
כב' השופטת
קרן אניספלד






תובע-משיב

אברהם כהן
בעצמו


נגד


נתבעים-מבקשים

1. שר התחבורה מר ישראל כץ
2. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
, רשות הרישוי

הממונה על רישיונות נהיגה מר אפי רוזן
3. מנהלת רשות הרישוי במשרד התחבורה גב' אילנה כהן
4. מנהל רשות האכיפה והגבייה מר תומר מוסקוביץ
כולם ע"י פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי





פסק - דין

לפני בקשתם של הנתבעים לסלק את התובענה על הסף בשל ענין תלוי ועומד, אי מיצוי הליכים, שימוש לרעה בהליכי משפט, העדר עילה, העדר יריבות ובשל היות התביעה טורדנית וקנטרנית, והכל על-סמך תקנות 100 ו-101 בתקנות סדר הדין האזרחי. התובע מתנגד לבקשה.

א.
ברקע הבקשה

1.
התובע הגיש תובענה בהמרצת פתיחה נגד הנתבעים (להלן התובענה), בה עתר לסעדים אלה:

1.1
ביטול פסק-דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) פ' ארגמן מיום 12.3.2000 שניתן בת"א 1872/97 בבית-משפט השלום בחדרה, וכן – כתוצאה מביטול פסק-הדין – ביטול תיק הוצל"פ 12-08864-00-5 בחדרה שנפתח בהסתמך על פסק-הדין (להלן תיק הוצל"פ חדרה).

1.2
צו מניעה זמני נגד החלטות רשמי ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ 18-19877-12-8 בראשון לציון (להלן תיק הוצל"פ ראשל"צ) שהגבילו את התובע מלהחזיק או לחדש רישיון נהיגה עד לפירעון חובותיו בתיק זה.

1.3
צו הצהרתי לפיו התובע זכאי לקבל את הסעדים המנויים בסעיף זה לעיל.

2.
נטען בתובענה, בין היתר, כי היא אינה מופנית נגד המדינה אלא נגד הנתבעים אישית שכן הם עובדי ציבור ועובדים בשירות מדינת ישראל. התובענה הוגשה ללא תצהיר לאימות עובדותיה.

3.
בד בבד עם הגשת התובענה ביקש התובע ליתן צו מניעה זמני לעיכוב כל ההליכים המתנהלים נגדו בתיק הוצל"פ חדרה ובתיק הוצל"פ ראשל"צ, עד להכרעה בהליך העיקרי. הבקשה נדונה על-ידי כב' השופט א' אחטר, שמצא ביום 10.1.2019 כי יש לדחותה והורה כך: "
עיינתי בבקשה ולא מצאתי שיש בנימוקיה כדי להיעתר לסעד המבוקש. עסקינן בבקשה לסעד זמני מבלי שהוגש ערר על החלטת רשם ההוצל"פ או לחילופין מבלי שהוגשה תובענה כלשהי בהתאם. הבקשה, כפי שהוגשה, נדחית
".

4.
התובע מיאן להשלים עם החלטה זו והגיש בקשה נוספת שעיקרה השמעת איומים כלפי כב' השופט א' אחטר; ניתנה החלטה נוספת בזו הלשון: "
ראשית, מובהר בזאת למבקש שעליו לפנות בדרך מכובדת לבית המשפט וודאי לא בלשון ציווי. שנית, מובהר למבקש שאל לו לאיים על בית המשפט וככל שבכוונתו למצות את זכויותיו בפני
ערכאות או גורמים כאלה ואחרים, שמורה לו הזכות לעשות כן. שלישית, לא מצאתי לשנות את החלטתי מיום 10.1.2019
".

5.
ביום 16.4.2019 הגישו הנתבעים את הבקשה דנן, ובמקביל עתרו ליתן להם ארכה להתגונן, היה והבקשה תידחה. הבקשה לארכה להגשת כתב-הגנה נדחתה בהחלטתי מיום 17.4.2019; כתב-הגנה הוגש ביום 20.5.2019. או אז נקצבו מועדים להגשת תשובה ותגובה לגוף הבקשה לסילוק התובענה על הסף.

6.
תשובת התובע הוגשה ביום 6.6.2019 כשהיא כוללת איומים,
ציוויים שונים אותם היפנה אל בית-המשפט ושימוש בלשון משתלחת ומתלהמת כלפי בית-משפט. בו ביום ניתנה החלטה זו: "
בית-המשפט אינו מקיים - ואינו מתכוון לקיים - שיח עם המבקש מן הסוג שאליו חותרת הבקשה. ככל שתוגש בקשה נוספת בסגנון זה, יהא על המבקש לנמק מדוע לא יחוב בעטיה בהוצאות לאוצר המדינה
".

7.
התובע הגיש מסמך נוסף ביום 11.6.2019, בו שב והעלה טרוניות וגידופים כלפי בית-המשפט. משכך ניתנה החלטתי בזו הלשון: "
בהמשך להחלטה מיום 6.6.2019, על המבקש לנמק מדוע לא יחוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשל הגשת בקשות ללא בסיס מוכר בדין - באופן שגוזל זמן שיפוטי יקר לשווא, ובשפה שמקומה לא יכירנה
". בהנמקת התובע שהוגשה ביום 18.6.2019 לא היה כדי לשנות מדרכו הקלוקלת ומהלשון המזלזלת שנקט כלפי בית-המשפט.


ב.
הבקשה לסילוק על הסף - דיון והכרעה

עיינתי בכתבי-הטענות, בבקשה, בתשובות התובע ובתגובה, ולמעשה בכל הכתבים שהוגשו עד כה ובנספחיהם. דין הבקשה להתקבל תוך חיוב התובע בהוצאותיה.

1.
בית-המשפט יורה על סילוק תובענה על הסף ללא בירור ודיון לגופם של דברים רק אם נוכח כי אפילו תוכחנה כל טענות התביעה, לא יוכל התובע לזכות בסעד שהתבקש. על כתב-התביעה לגלות עילה מוכרת בדין שתצדיק את מתן הסעד, אם יעלה בידי התובע להוכיח את טענותיו [יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 389 (מהדורה שביעית, 1995)].

2.
אמת-מידה זו, שאומצה והוחלה בפסיקה עקבית של בתי-המשפט, מתקיימת בתובענה דנן; התובע אינו עשוי לזכות בסעדים שהתבקשו, אפילו היה מוכיח את עובדות התביעה – עובדות שחרף הגשת התביעה בהמרצת פתיחה כלל לא נתמכו בתצהיר.

3.
ביטול פסק-הדין בת"א (של' חד') 1872/97 עיריית חדרה נ' כהן (2000) (להלן פסק-הדין)

3.1
התובע מבקש להורות על ביטול פסק-הדין. מדובר בפסק-דין חלוט שניתן לפני יותר מ-19 שנה על-ידי מותב אחר שאינו מותב זה. אין בדין עילה שמתירה לתובע מתווה טיעון כזה.

3.2
התובע לא הגיש ערעור על פסק-הדין; הוא הסתפק בהגשת ערעור לבית-המשפט העליון על
החלטת כב' השופטת ארגמן לא לפסול עצמה מלדון בהליך. הערעור לבית-המשפט העליון נדחה ביום 15.5.2000 על-ידי כב' הנשיא דאז השופט א' ברק. בקשת התובע לביטול פסק-הדין שניתן בערעור נדחתה אף היא בהחלטה מיום 3.7.2000.

3.3
התובע לא הצביע על מקור סמכות של מותב זה לבטל פסק-דין סופי וחלוט. התובע לא הגיש תביעה לביטול פסק-הדין למותב שנתן אותו ולא הצביע על תשתית עובדתית שתצדיק זאת, בהתאם למלוא התנאים והמגבלות שבדין [ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, פ״ד סג(3) 612, 620 (2010); ע״א 3788/10 בנין נ' הניג, פסקה 9 (2013); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 505 (מהדורה שלישית, 2012)].

3.4
עניינו של התובע בביטול פסק-הדין נעוץ ברצונו להביא לסגירת תיק ההוצאה לפועל שנפתח על-בסיס פסק-הדין, תוך ביטול כל ההחלטות שניתנו בתיק ההוצל"פ. מאחר שפסק-הדין שריר וקיים, סופי וחלוט, התובע אינו עשוי לזכות בסעד כזה. התובע אף לא נקט השגה ערעורית על החלטות שניתנו בתי ההוצל"פ; המרצת פתיחה אינה השגה כזו, מוכרת בדין.

3.5
כעולה מן הבקשה, תיק הוצל"פ חדרה נפתח ביום 15.6.2000. במהלך השנים שילם בו התובע תשלומים שונים על חשבון החוב הפסוק והזוכה – עיריית חדרה שאינה צד להליך זה שלפני, הגישה מספר בקשות להקטנת החוב שעומד לביצוע. בתביעתו מבקש התובע להיבנות מטעות סופר שנפלה במספר תיק בית-המשפט שצוין באחת מתגובות הזוכה (שנרשם בטעות כת"א 1872-99). לטענתו, הוא פנה למזכירות בית-המשפט ונענה בתשובה שלא קיים במערכת תיק כזה על שמו [ר' סעיפים 23-21 בתובענה]. מכך גוזר התובע את המסקנה כי פסק-הדין ניתן נגדו במרמה.

מדובר בטענה שאין בה כדי לסייע לתובע. היא אינה מצדיקה את ביטול פסק-הדין או הליכי גביה שננקטו לביצועו. ככל שבכוונת התובע לערער על החלטות רשמי ההוצל"פ הדנים בעניינו, בכפוף למגבלות הדין, הגשת תובענה בדרך של המרצת פתיחה אינה הדרך הדיונית לעשות כן [ר' סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל].

3.6
התובענה אינה מגלה אפוא כל עילה ולו גם בדוחק לביטול פסק-הדין – קל וחומר לבטלו נגד צד שלישי, הזוכה על-פי פסק-הדין, שאותה התובע כלל לא צירף להליך דנן. התובענה אף אינה אמצעי כשר, מוכר בדין, לביטול החלטות שניתנו בתיק הוצל"פ חדרה.

4.
מתן צו מניעה נגד הגבלות שהוטלו על התובע ביחס להחזקה או חידוש של רישיון נהיגה

4.1
סעד שני לו עתר התובע הוא מתן צו מניעה זמני נגד החלטות רשמי ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ ראשל"צ – החלטות אשר הגבילוהו מלהחזיק או לחדש רישיון נהיגה על פירעון מלוא חובו בתיק זה.

4.2
תיק הוצל"פ ראשל"צ נפתח ביום 27.11.2012 על-ידי מי חדרה בע"מ (להלן מי חדרה) כתביעה לביצוע סכום קצוב נגד התובע. התובע הגיש התנגדות והתיק נדון בתא"מ (של' חד') 61988-01-13 מי חדרה בע"מ נ' כהן, בפני
כב' השופט א' סלאמה (להלן תביעת מי חדרה).

4.3
ביום 22.6.2016 ניתן פסק-דין בתביעת מי חדרה תוך קבלתה במלואה. בפסק-הדין הורה כב' השופט סלאמה בין השאר כך:

לאור כל האמור והמקובץ לעיל, אני מורה על קבלת התביעה.
הנתבע ישלם לתובעת סך של 5,146 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית פיגורים, כהגדרתה
בכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש"ע-2009, מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.
כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט (כולל שכ"ט עורך דין) בסכום של 6,000 ₪, וזאת בשים לב להתנהלותו הדיונית, לרבות הגשת בקשות רבות לבית המשפט ולגורמים נוספים
.

4.4
התובע לא ערער על פסק-הדין שניתן נגדו בתביעת מי חדרה; גם הוא הפך סופי וחלוט.

4.5
ביום 31.7.2018 ניתנה החלטת רשם בתיק הוצל"פ ראשל"צ על הגבלת התובע מלהחזיק או לחדש רישיון נהיגה לפי סעיף 66א(6) בחוק ההוצאה לפועל. לפי האמור בבקשה דנן,
בקשת
התובע לבטל את ההגבלה הוגשה לתיק ההוצל"פ ועודנה תלויה ועומדת; התובע לא חלק על כך בתגובה שהגיש במענה לבקשה. התובע אף לא הגיש ערעור על החלטת כב' הרשם שניתנה ביום 31.7.2018; התובענה דנן אינה עשויה לשמש תחליף לכך.

4.6
במצב דברים זה, התובענה אינה מגלה עילה כלשהי להתערב בפסק-הדין שניתן בתביעת מי חדרה או בהחלטות בתיק הוצל"פ ראשל"צ שניתנו תוך כדי ביצועו. ממילא הזוכה בתיק זה, מי חדרה, כלל לא צורפה לתובענה תוך שלילת זכותה להישמע.

5.
מתן צו הצהרתי לפיו יש לקבל את התביעה לביטול פסק-דין ולמתן צווי מניעה

5.1
סעד הצהרתי עשוי להתבקש בהמרצת פתיחה. דע עקא, עליו להישען על אדני הדין. נוכח כל האמור לעיל, לא עומדת לתובע עילה שתצדיק מתן סעד הצהרתי; סעד כזה מבקש למעשה לחתור תחת פסק-הדין והחלטות בתיק ההוצאה לפועל שנמנו לעיל בדרך לא דרך, באין עילה שתצדיק זאת.

5.2
הכותרת מתן צו הצהרתי אינה אלא כסות-עלה-תאנה לסעדים שהתבקשו ונדונו לעיל, בחלק ב(3) ובחלק ב(4). נוכח האמור שם, מדובר בתביעה שגם בהקשר זה היא נטולת כל יסוד.

6.
יש לסלק את התובענה דנן גם בשל היעדר יריבות בין התובע לבין הנתבעים. התובע לא גולל בכתב-התביעה טענות שיש בהן להצביע ולו בדוחק על כך שהנתבעים הם בעלי-דין רלוונטיים לטענותיו, כל זאת בהתאם לאמות המידה שמוכרות בדין ושמקימות עילה.

התובענה הוגשה נגד אלה: שר התחבורה, הממונה על רישיונות נהיגה, מנהלת רשות הרישוי ומנהל רשות האכיפה והגבייה. לטענת התובע, כל אחד מהנתבעים חטא כלפיו באופן אישי בכך שלא נקט הליכים מתאימים כדי להביא לביטול החלטותיהם של רשמי ההוצאה לפועל אשר ניתנו נגדו [ר' סע' 4, 13-14, 16, 18-19 ו-24 להמרצת הפתיחה]. דא עקא, נטל ערעור על החלטות רשמי ההוצאה לפועל שעליהן מבקש התובע לחלוק מונח לפתחו; אין זה מתפקידם של הנתבעים ואין זה בסמכותם לעשות כן תחתיו. הדברים ברורים ואינם טעונים הרחבה. לטענת התובע, נתבע 4 חב כלפיו באופן אישי שכן השיב את פניו ריקם ולא ענה למכתבי תלונה ששלח אליו. טענה כזו, אפילו היא נכונה, אינה עשויה לזכות את התובע בסעדים שלהם עתר, בהינתן פגמיו ואי-התאמתו המובהקת של ההליך בו נקט בתובענה דנן.

7.
יש לסלק את התובענה על הסף אף בשל היותה טורדנית וקנטרנית.

7.1
עיון מעמיק בהמרצת הפתיחה מגלה כי היא חסרת כל ביסוס משפטי, מהותה ניצול לרעה של הליכי משפט ומטרתה להלך אימים על אנשי ציבור – הנתבעים, שלא נענים לגחמותיו של התובע. לא ניתן להתעלם מכך שהתובע הוא תובע סדרתי שמטריד את בתי-המשפט על שלל ערכאותיהם בבקשות חוזרות ונשנות בעניינים חלוטים שאבד עליהם הכלח.

בבג"ץ 668/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקות 4-2 (2014) קבע כב' הנשיא א' גרוניס (כתוארו
אז) שאין לאפשר לתובע סדרתי להגיש הליכים לבית-המשפט העליון בעניינים שכבר הוכרעו:

ההתנהלות זו של העותר אין לה בסיס בדין. היא עומדת כאמור בניגוד לעקרון סופיות הדיון, ועולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. אין כל מקום לכך שבית המשפט ישחית זמן שיפוטי רב בטיפול בבקשות סרק המוגשות על-ידי העותר חדשות לבקרים, לרבות בהליכים שהסתיימו. יצוין, כי מעבר לבזבוז הזמן השיפוטי נדרשת גם המזכירות להשקיע משאבים לא מבוטלים בטיפול בבקשות האמורות, וזאת ללא כל הצדקה. [...]
עסקינן, אם כן, בבעל דין שהוא מתדיין סדרתי, המטריד את בית המשפט בבקשות שאין להן יסוד בדין, גורם לבזבוז של זמן שיפוטי ומתנסח בדרך שאינה הולמת פנייה לערכאות. במצב דברים זה, אנו מורים בזאת כי המזכירות לא תקבל מכאן ואילך בקשות מטעם העותר בהליכים שהסתיימו. כמו-כן, בית המשפט לא ייזקק להליכים שיגיש העותר אשר ינוסחו בלשון בלתי ראויה, שיש בה משום השתלחות בבית המשפט או ניסיון להלך אימים
.

הדברים יפים בהתייחס לתובענה דנן כאילו נאמרו לגביה.

7.2
אין זיקה ולו גם קלושה בין עילות התביעה לבין הנתבעים, שנגררו להליך ללא כל בסיס בדין.

לנתבעים אין מעמד להביא לשינוי פסקי-דין חלוטים או החלטות שניתנו על-בסיסם בתיק הוצאה לפועל ואינם נושאים חן בעיני התובע.

8.
לסיכום חלק זה, הבקשה לסילוק התובענה על הסף מתקבלת בשל כל הטעמים שנמנו לעיל, טעמים עמם לא השכיל התובע להתמודד כלל. התובע ישלם לנתבעים את הוצאות ההליך עד כה בסך של 12,500 ₪, בערכי יום פסק-הדין.

ג.
חיוב בהוצאות לאוצר המדינה

1.
לא ניתן להתעלם מסגנונו הבוטה, המאיים והמשתלח של התובע כלפי בית-המשפט.

2.
להלן תובאנה כמה דוגמות:

בתגובה מיום 6.6.2019 מצא התובע לנכון לדרוש מבית-המשפט הסברים ביחס לאופן חתימת החלטה בפתקית על-ידו, דרש מבית-המשפט הסברים ביחס להחלטה אשר חייבה את הנתבעים להגיש כתב-הגנה, דרש מבית-המשפט הסברים לגבי קבלת מסמכים במזכירות בית-המשפט, ודרש מבית-המשפט הסברים באשר לטעם לאי-מתן הסעד שביקש בתובענה.

בסעיף 11 לתגובה רשם התובע כך: "
אני המבקש מזהיר אותך השופטת קרן אניספלד
על תיטפתי
(כך במקור)
לקבל בקשות שאינך עומדת בחוקי מדינה ישראל ומן הראוי לעשות ולבצע את ההוראות ולדחות לפרקליטות את בקשתם על הסף הוא מעלה כל שועלה על רוחו נודף ממנו ריח של עבריין
". על צורך להרחיב את הדיבור על חומרת הדברים.

בסעיף 12 מצא התובע לנכון לציין: "
אני מודיע למנהל בתי המשפט מסמכי בתי המשפט נמצאים בביתי ללא חתימה כנדרש בחוק דרכי ההמצאה. התנהלות של עובדי בתי המשפט מבישה וראויה לביצוע חקירת משטרת ישראל
".

בתגובה מיום 11.6.2019, שהוגשה בתכוף לאחר שהתובע הוזהר כי אם יתמיד בסגנונו, ידרש לנמק מדוע לא יחוב בשל כך בהוצאות לאוצר המדינה, נהג התובע כמנהגו: הוא פירט שורה ארוכה של עניינים שבהם דרש מבית-המשפט לספק לו הסברים. בתגובה זו שב התובע על כל מה שנרשם בתגובה הקודם, בזו הלשון: "
אני המבקש מזהיר אותך השופטת קרן אניספלד
על תיטפתי
(כך במקור)
לקבל בקשות שאינך עומדת בחוקי מדינה ישראל ומן הראוי לעשות ולבצע את ההוראות ולדחות לפרקליטות את בקשתם על הסף הוא מעלה כל שועלה על רוחו נודף ממנו ריח של עבריין
" [שם, בסע' 15]. גם סעיף 12 בתגובה הקודמת שב והופיע בתגובה הנוכחית במלואו:
אני מודיע למנהל בתי המשפט מסמכי בתי המשפט נמצאים בביתי ללא חתימה כנדרש בחוק דרכי ההמצאה. התנהלות של עובדי בתי המשפט מבישה וראויה לביצוע חקירת משטרת ישראל
" [שם, בסע' 16].

3.
על שימוש בסגנון שזה טיבו אמר כב' השופט א' אורנשטיין (כתוארו אז) דברים שהם יפים בענייננו, זאת בת"א (מח' ת"א) 58988-12-16 פלוני נ' מדינת ישראל, סע' 8 (2017): "
בכל עת שהתובע אינו שבע רצון מהחלטה בעניינו, וכאלה למכביר, הוא בוחר לפנות באופן אישי לשופטים היושבים בדין, בצורה שאינה מקובלת ומבישה תוך שימוש בביטויים שמוטב ולא היו נכתבים
".

4.
אשר לאיומים שבעל-דין מפנה לבית-המשפט, אפנה לע"פ 1867/01 מיארה נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 865, 869-870 (2001), שם קבע כב' הנשיא א' ברק (כתוארו אז):

אמת, איום על שופט, בין במשתמע ובין במפורש, הינו דבר חמור אשר פוגע בעקרונות היסוד של שיטתנו. הוא מהווה פגיעה קשה בשלטון החוק, ככלל, ובפעילות מערכת בתי-המשפט, בפרט. יש לעוקרו מן השורש ולגנותו בכל פה. זאת ועוד, איום על שופט על-ידי בעל-דין משמעו ניסיון ליצור מעורבות אישית של השופט בסכסוך המתברר בפני
ו ולהטות משפט על-ידי פגיעה באובייקטיביות השיפוטית
.

5.
בהחלטה מיום 11.6.2018 חויב התובע לנמק מדוע לא יחוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשל פניה לבית-המשפט בשפה ותכנים שאינם הולמים, בלשון המעטה. בתשובת התובע אשר הוגשה ביום 18.6.2019 הוא דבק בסגנונו ולא העלה נימוק שבעטיו לא תושתנה עליו הוצאות לטובת אוצר המדינה בשל סגנונו המתלהם ושפתו הבוטה [ור' ת"א (מח' י-ם) 23008-05-12 שוקר נ'
inspecs ltd

(2014)].

6.
אני מחייבת אפוא את התובע בתשלום הוצאות לאוצר המדינה בסך של 7,500 ₪, בערכי יום פסק-הדין.




ד.
סיכומם של דברים

1.
די באמור לעיל כדי להכריע בבקשה ואין צורך להידרש לטענות נוספות מעבר לכך, אשר אינן משנות מן התוצאה הסופית. הבקשה לסילוק התובענה על הסף מתקבלת אפוא.

2.
התובע ישלם לנתבעים את הוצאות ההליך עד כה בסך של 12,500 ₪, בערכי יום פסק-הדין.

3.
התובע ישלם לאוצר המדינה סך של 7,500 ₪ בערכי יום פסק-הדין.

4.
הסכומים הללו ישולמו על-ידי התובע תוך שלושים יום מן המועד שבו יומצא לו פסק-הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד יום התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, י' תמוז תשע"ט, 13 יולי 2019, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 24627-01/19 אברהם כהן נ' שר התחבורה מר ישראל כץ, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, רשות הרישוי ואח' (פורסם ב-ֽ 13/07/2019)