פסקי דין על מיכאל בן ארי | פסקי דין על מריה בן ארי | פסקי דין על ויטלי יוסיפוב ואח' | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על משרד הפנים חיפה | פסקי דין על עיריית קרית אתא- ואח' |

29790-01/19 עתמ     27/05/2019




עתמ 29790-01/19 מיכאל בן ארי, מריה בן ארי, ויטלי יוסיפוב ואח' נ' מדינת ישראל, משרד הפנים חיפה, עיריית קרית אתא- ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 29790-01-19 בן ארי ואח'

נ' ישראל ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
מנחם רניאל


עותרים

1
.
מיכאל בן ארי

2
.
מריה בן ארי

3
.
ויטלי יוסיפוב

4
.
חנקה יוסיפוב

5
.
סימון פוקוליטו

6
.
אנבר גוברמן

7
.
אלמירה גוברמן

8
.
הלל סאייג (המנוח)

9
.
סאייג אליוז (המנוח)

10
.
אילנה שקד

11
.
דוד שקד

12
.
ולרי גרקול

13
.
סבטלנה קובלצוק

14
.
אנטולי גונצ'רוב

15
.
יענקל פיליפצ'וק

16
.
יהודה טופציאשוילי

17
.
אטרי טופציאשוילי

18
.
יעקב שבסון

19
.
ילנה שבשון

20
.
אנה לבדב

21
.
אלזה לבדב

22
.
קרליך עמנואל

23
.
לודמילה קרוליך

24
.
תמרה מירושניצקו

25
.
אלכסנדר וויט

26
.
וויט גלינה

27
.
נטליה איגנשקין

28
.
דוד דוד

29
.
יבגניה נוסוביצקי

30
.
יורי זטקובי

31
.
אולגה זטקובי

32
.
ישיבת קדמת דוד ע"ר

33
.
ולדמיר גרבוצוב

34
.
לודמילה גרבוצוב

35
.
נדיה צרמיסוב

36
.
שלמה מנחם שוורץ

37
.
שולה ענתבי

38
.
אנטולי פילפצ'וק


נגד


משיבים

1. מדינת ישראל
2. משרד הפנים חיפה
3. עיריית קרית אתא
4. ועדה מקומית לתכנון קרית אתא
5. שיכון ופיתוח לישראל בעמ
6. עמיגור חברה לניהול נכסים בע"מ




החלטה

בהחלטתי מיום 12.5.19 מחקתי את העתירה וקבעתי שככל שהמשיבות טוענות לחיוב בהוצאות, יגישו את טענותיהן בעניין זה עד 19.5.19 והעותרים ישיבו עד 26.5.19. המשיבות 3,4,5 הגישו טיעוניהן וביקשו לחייב בהוצאות.

המשיבות 3,4 טענו שעל פי הדין יש לפסוק לבעל דין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, שאינן פרס ואינן קנס, אלא החזר הוצאות נדרשות ראויות (בג"צ 891/05, ע"א 2617/00 תנובה נ' הרשות המוסמכת). על פי החלטת בית המשפט, לא היה מקום להגיש את העתירה מלכתחילה, אף נוכח הבהרות העותרים עצמם. למרות זאת, היה על המשיבות 3,4 להגיש כתב תשובה לעתירה, ולהיערך לדיון שגם התקיים בפני
השופטת בר-זיו ביום 2.4.19. על כן, התבקש לפסוק הוצאות מתאימות לעבודה שהושקעה, תוך הפניה לתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי.

המשיבה 5 טענה שהיא חברה פרטית, ואינה מנויה בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, ולא היה מקום להגיש נגדה עתירה, והדבר נמסר לבאת כח העותרים אך היא בחרה להתעלם מכך. המשיבה 5 נאלצה להגיש כתב תשובה ולצורך כך ללמוד את החומר משך 10 ימים למרות שהמערכת העובדתית נפרשת על פני עשרות שנים. לשם כך היה על באת כח המשיבה 5 להקצות כח עבודה רב, להקדיש שעות עבודה מרובות ולדחות פגישות שנקבעו מבעוד מועד. על כן התבקש לחייב את העותרים בהוצאות ושכר טרחת עורך דין.

העותרים טענו כי תקנה 512 עוסקת בקביעת הוצאות ומקנה לבית המשפט סמכות להחליט אם לחייב בהוצאות בתום ההליך, אם לאו. נטען, שיש מקרים שבהם בתי משפט מחליטים שלא לפסוק הוצאות, על פי הנסיבות האישיות המיוחדות של העותרים. נטען, כי העותרים הם בעיקר משפחות קשות יום ודלות אמצעים, ופסיקת הוצאות כנגדם תטיל עליהם מצוקה כלכלית קשה ביותר. עוד נטענו טענות באשר להליך אחר, שטרם הסתיים. לטענת העותרים, המותב הקודם הוא שנושא באחריות לכך שפסל עצמו בתחילת הדיון ולא קודם לכן. לטענת העותרים, לא הושקעה עבודה רבה בהכנת התשובות, והמשיבה 5 אינה אחראית פחות בשל כך שהיא חברה פרטית שקודם לכן היתה חברה ציבורית, והיא גם בעלת דירות בבניינים. נטען, שלא התקיים דיון לגופו של עניין וההחלטה של בית המשפט התקבלה על פי טיעוני הצדדים. לבסוף נטען כי פניהם של העותרים להליך אזרחי שעלותו גבוהה.

אני דוחה את טענת המשיבה 5, שבהיותה חברה פרטית שאינה מצוינת בתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, לא היה לעותרים לצרפה לעתירה. על פי תקנה 6 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן: "התקנות"), יש לצרף לעתירה כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה. לפי הנטען בעתירה, היתה המשיבה 5 עלולה להיפגע מקבלת העתירה, ועל כן היה על העותרים לצרפה.

טענת העותרים בדבר דלות אמצעים לא הוכחה אף לכאורה. אפילו כאשר נשמעה הטענה, נטען שעיקר 38 העותרים דלי אמצעים, ואין לדעת מיהם העותרים שאינם העיקר ואינם דלי אמצעים. מכל מקום, העותרים מיוצגים על ידי עורכת דין, ולא על ידי הסיוע המשפטי, וחזקה עליהם שהם מבינים, שאם לא יזכו בתביעתם, אפשר שיחויבו בתשלום הוצאות הצד שכנגד, ויהיה עליהם לחלק ביניהם את התשלום. תשלום הוצאות משפט, כפי שהובא לעיל, אינו קנס ואינו פרס אלא הוא נועד להחזיר לצד שזכה את הוצאותיו, על מנת שלא יימצא במצב שאמנם זכה בהליך אך הפסיד את כספו שהוציא כדי לזכות בהליך.

איני מוצא בדברי העותרים טעם המצדיק אי פסיקת הוצאות בהליך זה. במיוחד אני דוחה את כל הטענות המתייחסות להליכים אחרים. בין הצדדים יש ועוד יהיו הליכים אחרים, ובכל אחד מהם על בית המשפט לשקול את חיוב ההוצאות ושיעורו. הוצאות לגבי הליכים אחרים ייפסקו לפי מי שיזכה בהליך, ולפי שיקול דעת בית המשפט.

כל הצדדים הסכימו שתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי חלה במקרה זה. למען הדיוק יצוין, שתקנה 512 אינה חלה, שכן תקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות על דיון בעתירה מנהלית, לפי סעיף 20 (א) לתקנות. ואולם, עקרונות תקנה 512 חלים מכח היקש, שכן אין בתקנות לגבי בתי משפט מנהליים דרכים לפסיקת הוצאות משפט. על פי תקנה 512, יש לפסוק הוצאות משפט ובלבד שסכום שכר הטרחה לא יפחת מהתעריף שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), זולת אם הורה בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו על תשלום סכום קטן יותר. כמו כן נקבע שעל בית המשפט להתחשב בשווי הסעד השנוי במחלוקת לעומת שווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ובדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.

על פי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000, השכר המינימלי לעתירה מנהלית הוא 7,611 ₪, ולסכום זה יש להוסיף את שיעור המע"מ, על פי תקנה 512 (ג), דהיינו 8,905 ₪.
מכיוון שלא התקיים דיון לגופו של עניין לאחר הגשת כתב תשובה, על פי השיקולים האמורים, אני קובע את הוצאות המשפט בסך 4,500 ₪ למשיבות 3,4 ו-4,000 ₪ למשיבה 5. סכומים אלה ישולמו על ידי העותרים, ביחד ולחוד, למשיבות באמצעות באי כוחם תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תסגור את התיק.


ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ט, 27 מאי 2019, בהעדר הצדדים.










עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 29790-01/19 מיכאל בן ארי, מריה בן ארי, ויטלי יוסיפוב ואח' נ' מדינת ישראל, משרד הפנים חיפה, עיריית קרית אתא- ואח' (פורסם ב-ֽ 27/05/2019)