פסקי דין על עמדי שרון | פסקי דין על עמדין אמנון | פסקי דין על סלע חברה לביטוח | פסקי דין על גואטה דוד | פסקי דין על אליהו חברה לביטוח |

1608/02 א     02/01/2006




א 1608/02 עמדי שרון נ' עמדין אמנון, סלע חברה לביטוח בע"מ, גואטה דוד, אליהו חברה לביטוח בע"מ





בתי המשפט
1

א 001608/02
בית משפט השלום ירושלים
10/01/2006
תאריך:
כב' השופטת באום-ניקוטרה אתי

לפני

עמדי שרון

בעניין:
התובעת

נ ג ד
1 . עמדין אמנון

2 . סלע חברה לביטוח בע"מ

3 . גואטה דוד

4 . אליהו חברה לביטוח בע"מ
הנתבעים

פסק דין
תחילתו של תיק זה בפני
כב' השופט כרמל והוא הועבר לדיון בפני
בשלהי שנת 2004.

המדובר בתובעת, קטינה, ילידת 1991, אשר נפגעה בשתי תאונות דרכים- האחת מיום 11.1.1998 (להלן:"התאונה הראשונה"), אשר המבטחת הרלבנטית לענייננו בגינה הנה הנתבעת 2 והשנייה מיום 1.1.2000 (להלן:"התאונה השנייה"), אשר הנתבעת הרלבנטית בגינה הנה הנתבעת 4.

תיק זה לא נסתיים בפשרה ועל כן, נשמעו בו הוכחות.

מטעם התובעת העידה היא עצמה ועל כן יש להחיל את הקבוע בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, כאשר מטעם הנתבעת 4 העיד הנהג המעורב- הוא נתבע 3.

התאונה הראשונה
המסמך הרפואי הראשון שהוגש לתיק והמתייחס לתאונה זו נושא תאריך 16.1.98, קרי, 5 ימים לאחר התאונה והנו תעודת חדר המיון של בית החולים "ביקור חולים" ובו צוין, כי "חמישה ימים טרם קבלתה נפגעה בתאונת דרכים."

בבדיקתה במועד זה נמצאה נפיחות קלה באפה ושינוי בצורתו החיצונית, אך לא נמצא שבר.

התובעת טענה אומנם בחקירתה הנגדית, כי בסמוך לאחר התאונה הגיעה לבית החולים "וכמעט ניתחו אותי" (ראה עמ' 2, שורה 27) אלא משנשאלה היכן האסמכתא לכך השיבה, כי אין היא עוסקת, בשל גילה, בענייני ניירת.

בהעדר מסמך רפואי כלשהו- לא ניתן לדעת אם נבדקה התובעת על ידי רופא בסמוך לאחר התאונה- ובענייננו- יש להסתמך אך על התעודה הרפואית שהוגשה לתיק ולקבוע, כי לראשונה נבדקה התובעת 5 ימים לאחר התאונה.

בגין התאונות מונה לתובעת מומחה רפואי בתחום א.א.ג.,הוא ד"ר פטר פרידמן, וזאת לאור טענתה, כי בשל התאונה חל שינוי במראה אפה.
ד"ר פרידמן בדק את התובעת ביום 21.12.03 וציין בחוות דעתו, כי "...הגיבנת המכערת את גשר האף יכולה להיות תוצאה של החבלה למרות שהאף לא נשבר...מחיצת האף לא נפגעה מהחבלה ולכן אין הפרעות נשימה כתוצאה מהתאונה."

מאחר שלא מצא התייחסות לפגיעת ראש בתאונה השנייה, מצא לנכון לקבוע לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10%, לפי סעיף 69(1)ב לתקנות המל"ל ולייחסה לתאונה הראשונה.

ככל שמדובר בתאונה זו עותרת התובעת לפצותה בסכומים המפורטים:

הוצאות רפואיות
התובעת צירפה לתצהירה אישורו של ד"ר גורביץ- קופת חולים "מאוחדת" מיום 7.9.03 ולפיו, עלות משוערת של ניתוח קוסמטי, לתיקון הפגם באפה הנה בסך של כ- 14,500 ₪ ועוד 1-2 ימי אשפוז.

התובעת טוענת, כי הצעת המחיר הייתה נכונה למועד עריכתה וכי בכל מקרה, מאחר שמדובר בניתוח קוסמטי, הרי יתכן, כי זה לא יצלח וכי היא תידרש לעבור ניתוח מתקן נוסף ובשל כך עותרת היא לחייב את הנתבעת ליתן התחייבות לשאת בכל תשלום שיידרש על מנת לתקן את הנזק באף.

לעניין זה טוענת הנתבעת 2, כי לא ברור כלל כיצד נראה אפה של התובעת עובר לתאונה- שכן לא צורפה כל תמונה מן התקופה שלפני התאונה; עוד טענה, כי אין מקום להורות לה ליתן התחייבות בתיק זה- אלא שאם בית המשפט ימצא, כי אפה של התובעת נחבל בתאונה יפסוק הוא סכום מסוים בגין רכיב זה.

ראשית אציין, כי התובעת העידה בפני
והתרשמתי מנערה נאה מאוד ואינטיליגנטית.

בתיק חוות דעת רפואית, המציינת קיומה של גיבנת מכערת באף התובעת- כאשר ניתן להתרשם מקיומו של גרם זה באפה- והקושרת בין התאונה הראשונה לפגם.

המומחה לא נחקר על חוות דעתו ובהעדר כל ראיה סותרת- יש לקבוע, כי הפגם באפה של התובעת הנו תוצאת התאונה הראשונה.

בנסיבות אלו יש לקבוע, כי על הנתבעת לשאת בעלות ניתוח קוסמטי לתיקון פגם זה.

התובעת לא הצליחה לשכנעני, כי תאלץ לעבור ניתוח קוסמטי נוסף- באשר לא הובאו בפני
פרטים ונתונים לעניין זה.

בענייננו- יהא זה על כן, ראוי ונכון לחייב את הנתבעת 2 לפצות התובעת בגין ניתוח קוסמטי אחד, בהתאם להצעת המחיר ובסך של 14,500 ₪ נכון ליום 7.9.03.

עוד אני מוצאת לנכון לחייב נתבעת זו לפצות את התובעת בגין הוצאות רפואיות נלוות, שההיגיון אומר, כי תאלץ לשאת בהן בעקבות הניתוח וזאת, בסך של 1,500 ₪.

כאב וסבל
התובעת עותרת לחייב הנתבעת 2 בגין רכיב נזק זה בסך המקסימלי.
לאור נכותה- אני פוסקת לתובעת בגין רכיב זה סך של 20,097 ₪.

עזרה וסיעוד
התובעת עותרת לפצותה בגין רכיב נזק זה לעבר ולעתיד, לאור העובדה, כי מדובר בקטינה, שנאלצה ותאלץ להסתייע בהוריה.

הנתבעת מתנגדת לפיצוי בגין רכיב זה, בטענה כי התובעת הראתה כי פנתה לחדר מיון חמישה ימים לאחר התאונה בגין הפגיעה באף, שלא ברור כלל מה מקורה.

כפי שציינתי לעיל- הרי בתיק חוות דעת, הקושרת בין התאונה לבין הפגם באף.

כל שיש בפני
הנו מספר מצומצם של מסמכים רפואיים, ממועדים קרובים מאוד לתאונה- הא ותו לא.

בנסיבות אלו ומקום בו מדובר בנפגעת שהנה קטינה, אני פוסקת לתובעת בגין רכיב נזק זה לעבר סך של 400 ₪.

באשר לעתיד- הרי מקום בו תעבור התובעת את הניתוח הקוסמטי, תידרש היא ל- 1-2 ימי אשפוז וסביר, כי תידרש לעזרה מסוימת בסמוך לאחר הניתוח.

בגין רכיב נזק זה, בעתיד- אני פוסקת לתובעת סך של 1,000 ₪.

הוצאות אחרות
התובעת טוענת, כי בגין התאונה הפסידה ימי לימודים והוריה נדרשו לסייע לה גם בעניין זה.

הנתבעת טוענת, כי התובעת לא הצליחה להוכיח, כי נעדרה מלימודיה- ועל כן, אין לפצותה בגין רכיב נזק זה.

אכן, לאחר שמיעת התובעת- לא ברור כלל אם נעדרה מלימודיה בעקבות התאונה ובכל מקרה, אם נעדרה באופן שהצריך השקעה כלשהי ו/או הוצאה כלשהי הקשורה ללימודיה- ועל כן, אינני פוסקת לתובעת סכום כלשהו בגין רכיב זה.

הפסד השתכרות בעתיד
התובעת טוענת, כי הפגיעה האסטטית באפה יכולה למנוע ממנה מלמצוא תעסוקה מקסימלית, לפי כישוריה ולו בשל הפגיעה בדימויה העצמי- משכך, עותרת היא לפצותה בסכום גלובאלי בגין רכיב נזק זה.

הנתבעת טוענת, כי הפגם באפה של התובעת לא יכול למנוע ממנה אף מלהיות דוגמנית ובכל מקרה טענה, כי לא הוכח דבר וחצי דבר באשר לדימויה העצמי של התובעת.

כפי שציינתי לעיל, הרי התובעת- נערה נאה היא עד מאוד, כך שלא ברור כלל, איזה מקצוע ימנע ממנה בשל מראה.

זאת ועוד; אחד מרכיבי הנזק הנו עלות ניתוח קוסמטי, אשר אמור לתקן את הפגם- ועל כן, בהעדר פגם- לא תהא לתובעת כל מניעה מלעסוק בכל מקצוע שתחפוץ ואשר תמצא מתאימה לו.

ובהמשך לכך אציין, כי לא הוכח לי דבר באשר לדימויה העצמי של התובעת, אשר נפגעה בהיותה בת 6.5 שנים ואשר למדה מאז לחיות עם "מומה"- ובשל כך, אינני מוצאת לנכון לפצות התובעת בגין רכיב נזק זה.

סופו של דבר, אני פוסקת לתובעת בגין התאונה הראשונה את הסכומים הבאים:

בגין כאב וסבל- סך של 20,097 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

בגין עזרה וסיעוד לעבר ולעתיד- סך של 1,400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

בגין הוצאות רפואיות (ניתוח קוסמטי)- סך של 14,500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 7.9.03 ועד התשלום בפועל.

בגין הוצאות אחרות- סך של 1,500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

לסכומים האמורים יתווסף סך בגין שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13%+מע"מ, סך בגין אגרה בשיעור יחסי וסך בגין שכר טרחת המומחה.
התאונה השנייה
התובעת טוענת, כי התאונה השנייה התרחשה עת חצתה את הכביש במוצאי שבת יחד עם אחותה ומבוגרת נוספת- או אז "הועפתי מספר מטרים ואיבדתי למספר דקות את ההכרה. נלקחתי באמבולנס של טיפול נמרץ לבית החולים הדסה הר-הצופים ונשארתי כל הלילה בהשגחה." (ראה סעיף 8 לתצהיר).

ב"כ התובעת טען בסיכומיו, כי בתאונה זו איבדה התובעת את הכרתה ואף נגרמו לה המטומות וחתכים בכל חלקי גופה, כאשר שפשופים וחתכים גרמו לצלקת בידה הימנית.

ב"כ הנתבעת טוענת- כי בענייננו מדובר בפגיעה של מה בכך, במסגרתה לא איבדה התובעת את הכרתה כלל ושוחררה מבית החולים בחלוף 3 שעות בלבד ממועד הגעתה ועוד הפנתה אל עדותו של נהג המשאית, אשר העיד, כי התאונה התרחשה ביום "קיץ יפה" (וכאמור, זו התרחשה ביום 1.1.06), כאשר הנהג נסע בכביש וראה את התובעת רצה לכיוון הכביש או אז "משכתי שמאלה ובלמתי וראיתי שהיא ממשיכה ומסתכלת על אח שלה. היא הסתכלה אחורנית ונכנסה ברכבי." (ראה עמ' 5, שורות 17-24).
כוונת הנהג הנה כי הוא לא פגע בתובעת עם רכבו אלא היא "נכנסה בתוך האוטו", כשזה כבר עמד לאחר בלימה. (ראה שם, שורות 28-29- הדגשה שלי א.ב.נ.).
בעקבות פגיעה זו "הילדה נפלה. היו לה שריטות ברגל וביד" ועל כן הנהג עמד על כך שיזמינו אמבולנס ומשטרה- וכך היה (ראה עמ' 6, שורות 14-16).
בהמשך אף הגיע הנהג לבית התובעת לבקרה והסביר זאת בכך ש"אני גר בשכונה סמוך לסבתה ולכן זה היה מצב לא נעים." (ראה עמ' 7 שורות 7-8).
לאחר ששמעתי הצדדים והתרשמתי מהם- אני סבורה, כי יהא זה נכון לקבוע, כי התובעת נחבלה בתאונה שהתרחשה עת ירדה לכביש והרכב הנוסע פגע בה.
עיון במסמכים הרפואיים (דו"ח מד"א ותעודת חדר מיון) מלמדים על פגיעות באיברים שונים בגוף, שאינם תואמים התקלותה של ילדה ברכב שאינו בנסיעה (וזאת, מבלי לקבוע כל ממצא באשר לאובדן ההכרה הנטען- באשר עניין זה לא הוכח כנדרש).
בגין תאונה זו לא נקבעה לתובעת נכות כלשהי.
התובעת עתרה לייחס לתאונה זו קיומה של צלקת על פני זרועה (כעולה מתמונה, שצורפה לתצהיר מטעמה)- אלא שלא ברור כלל האם אותן המטומות ושפשופים, שנמצאו על גופה לאחר התאונה השנייה- הם הם שגרמו להיווצרותה של הצלקת הנגלית בתמונה האמורה.
יצוין, כי בתום שלב הבאת הראיות, קרי, ביום 25.12.05, עתר ב"כ התובעת בעל פה למנות למרשתו מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, אלא שבהחלטתי מאותו מועד דחיתי בקשה זו, שבאה באיחור ניכר (כזכור, התביעה הוגשה כבר בשנת 2002!) והוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בעל פה.
התובעת עותרת לפצותה בגין תאונה זו בסך המקסימלי בגין רכיב כאב וסבל; בגין עזרה וסיעוד של הורי התובעת וכן בגין "תכשירים שונים", להם תידרש על מנת להסתיר את הצלקת המכוערת.
הנתבעת טוענת, כי יש לסלק תביעה זו בערכי מטרד, שכן פגיעה של מה בכך- אינה מצדיקה פיצוי בגין רכיב נזק כלשהו.
ככל שמדובר ברכיב הנזק, שעניינו עזרה וסיעוד- הרי כל שהוצג בפני
הנו אך דו"ח מד"א ותעודת חדר מיון ממועד התאונה- מסמכים שאינם מצדיקים פיצוי כלשהו בגין הרכיב האמור, שכן ליווי התובעת לבית החולים ושהייה עמה שם במשך כמה שעות ספורות, מהווים סיוע רגיל בין בני משפחה.
ככל שמדובר בפיצוי בגין "תכשירים שונים"- הרי מקום בו לא ניתן לייחס הצלקת לתאונה ומקום בו לא ברור כלל מהם אותם "תכשירים שונים" נטענים- אין מקום לקבוע פיצוי כלשהו בגין רכיב נזק זה.
ככל שמדובר ברכיב "כאב וסבל"- הרי לאור המפורט בדו"ח מד"א ובתעודת השחרור מחדר המיון- אני פוסקת לתובעת סך של 5,000 ₪ בגין רכיב נזק זה.
סופו של דבר, אני מחייבת הנתבעת לשלם לתובעת בגין התאונה השנייה- סך של 5,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
לסך זה יתווסף סכום בגין שכר טרחת עו"ד בשיעור 13%+מע"מ וכן אגרה בשיעור יחסי.
המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לצדדים.
ניתן היום ב' בטבת, תשס"ו (2 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.
באום-ניקוטרה אתי
, שופטת
001608/02א 130 עינת ישראלי








א בית משפט שלום 1608/02 עמדי שרון נ' עמדין אמנון, סלע חברה לביטוח בע"מ, גואטה דוד, אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/01/2006)