פסקי דין על אבל בולוטינקוף | פסקי דין על אליעזר רונן | פסקי דין על מרים רונן ואח' | פסקי דין על לנדמן גרנות אלדד | פסקי דין על לנדמן גרנות מרדכי עמוס |

10934-07/19 א     18/07/2019




א 10934-07/19 אבל בולוטינקוף, אליעזר רונן, מרים רונן ואח' נ' לנדמן גרנות אלדד, לנדמן גרנות מרדכי עמוס








בית משפט השלום בחיפה




ת"א 10934-07-19 בולוטינקוף ואח'
נ' אלדד ואח'




תיק חיצוני:
מספר תיק חיצוני



בפני

כבוד השופט
אפרים צ'יזיק


תובעים/מבקשים

1. אבל בולוטינקוף

2. אליעזר רונן

3. מרים רונן

4. אליעזר לוי

5.
רונית לוי
ע"י ב"כ עו"ד משה פרזנצ'בסקי ממשרד עוה"ד בן ארי
, פיש
, סבן ושות'


נגד


נתבעים
/משיבים

1. לנדמן גרנות אלדד
2. לנדמן גרנות מרדכי עמוס
3. לנדמן - אלומיניום בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד עפר אטיאס ואח'







החלטה

בפני
י בקשה למתן צו מניעה האוסר על המשיבים/נתבעים להפעיל משרד אדריכלים בדירת המגורים אותם רכשו בבניין מגורים משותף הנמצא בשכונת כרמליה ברחוב רחל 16 חיפה (גוש 10765 חלקה 31).
רקע עובדתי
:
המבקשים הינם בעלי הזכויות הקנייניות בשלוש דירות מגורים בבניין המשותף, ואילו המשיבים הינם בני זוג אשר רכשו את הזכויות הקנייניות בדירה מבעליה הקודמים במהלך חודש אפריל 2019. המשיבים הינם בעלי השליטה בנתבעת 3/משיבה 3 שהינה חברה פרטית המעניקה שירותי ייעוץ בענף האלומיניום והפלדה.
במהלך חודש יוני 2019 הודיעו המשיבים לכלל דיירי הבניין בכתב כדלקמן :
"שלום,
בשעה טובה קיבלנו השבוע את המפתחות לדירה שלנו.
אנו זמינים עבורכם בניידים שלנו
אלדד -
052-2561551
מוטי
052-2562668
אם איננו יכולים לענות לשיחה, ניתן לשדר אלינו מסרון, או
whatsapp
.
בשבוע הבא נתחיל לערוך מספר התאמות בדירה שלנו.
נשתדל לקצר את תקופת העבודות, ואת אי הנוחות הזמנית ככל האפשר.
בביקורים הספורים שערכנו במבנה, הפנמנו כי קיימת תקלה בתפקוד המעלית, והדלתות שלה. בכוונתנו לקיים פגישה איתך ועם שאר השכנים, כדי לגבש פתרון יסודי, לתקלה שכיחה זו.
מן השבוע הקרוב, נתחיל להשתמש בחניה שלנו (מס' 3).
נבקש להותיר אותה פנויה במלואה.
בתודה על שיתוף הפעולה, סליחה על אי-הנוחות הזמנית ולהשתמע.
אלדד ומוטי לנדמן-גרנות".

לאחר תחילת ביצוע עבודות השיפוץ התחוור למבקשים/תובעים שאין מדובר בעבודות שיפוץ המיועדות לצורך הכשרת דירת מגורים אלא בעבודות אשר תכליתן הכשרת הדירה לשימוש עסקי וכי בניגוד למידע שמסרו להם בעלי הדירה הקודמים המשיבים/נתבעים אינם מתכוונים להתגורר בדירה ביחד עם ילדיהם אלא לעשות בה שימוש כמשרד העסקים של המשיבה 3.
בתאריך 15.6.2019 פנתה התובעת 3, שהינה רעייתו של התובע 2, אל הנתבע 2 בהודעת "וואצאפ" בה ביקשה לברר עימו האם יש בכוונת התובעים להקים בדירה עסק פרטי ולא להתגורר בדירה כפי שסברה. בתאריך 19.6.2019 פנה התובע 2 אל הנתבע 2 בהודעת "וואצאפ" בה הלין על רעשי עבודות הבנייה.
בתאריך 21.6.2019 התקיימה אסיפת דיירים משותפת של כלל דיירי הבניין במסגרתה הביעו התובעים בפני
הנתבעים את הסתייגותם המפורשת מכך שיוקם בדירה משרד עסקי בנימוק שהקמת המשרד תגרום לפגיעה חמורה בשווי דירותיהם ובאיכות חייהם.
במהלך האסיפה הבהירו הנתבעים כי ההחלטה להקים משרד עסקי בדירה גמלה בליבם לאחר שנועצו בעורך דין וכי יש בכוונתם למזער את הפגיעה בדיירי הבניין ולעבור ולהתגורר בדירה בתוך פרק זמן של שלוש שנים. בנוסף לכך, ציינו הנתבעים בפני
כלל דיירי הבניין שהסיבה לכך שהם החליטו בסופו של יום להקים במקום משרד עסקי נבעה מכך שניתנה החלטה שיפוטית חלוטה המחייבת אותם לפנות את משרדה של הנתבעת 3 הממוקם ברחוב הירקון בעיר חיפה.
בתאריך 3.7.2019 הודיעו הנתבעים לתובעים בהודעת מייל כי אין בכוונתם לעשות שימוש בשטחים הציבוריים ובחנייה של הבניין וכי אין בכוונתם לאפשר לשליחים להיכנס אל תוך הבניין. בנוסף
לכך, ציינו הנתבעים כי מספר הלקוחות אשר אמור להיכנס את תוך הבניין הינו מועט ביותר וכי הינם מוכנים לשאת בעלויות ניקיון המדרגות ואף לממן את תיקון המעלית.
בסיפת מכתבם הוסיפו הנתבעים וציינו כדלקמן :
"אנו בהחלט מזדהים עם החשש שלכם.
יחד עם זאת, הבטחנו כי נפעל בשיתוף פעולה מלא ובאופן כרויה לצורך כך.
על כל תקלה או תלונה, תהא אשר תהא, נבקש להודיענו ואנו נפעל ללא דיחוי לתקנה.
כפי שהבהרנו, המעבר נכפה עלינו.
מטרתנו בעת רכישת הדירה הייתה לעבור ולגור בה עם משפחתנו.
כוונתנו כי בתוך 4 שנים אם לא פחות, נעבור עם משפחתנו לגור במבנה והמשרד יחזור למקומו הנוכחי".
בתאריך 4.7.2019 הגישו התובעים לבית המשפט בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד אולם בית המשפט מצא לנכון שלא לדון בבקשה במעמד צד אחד, עד לקבלת תגובת המשיבים וקיום דיון ענייני בבקשה. בין היתר, העובדה שטרם החל כל שימוש חורג במקרקעין (כפי שנטען שעתיד להתבצע), הביאה לכך כי טרם נעשה כל שינוי בסטטוס קוו, אשר חייב מתן סעד בטרם שמיעת טענות הצד שכנגד.
טענות הצדדים
:
התובעים טוענים כי הנתבעים לא הגישו בקשה מוקדמת למתן היתר לשימוש חורג בדירה לצורך שימוש עסקי. בנוסף לכך, טוענים התובעים כי הפעילות העסקית של משרד הכולל כ – 12 עובדים, לקוחות ושליחים תפגע באופן קשה באיכות חייהם ובשלוותם של כלל דיירי הבניין, שחלקם הינם אנשים קשישים.
התובעים מוסיפים ומציינים כי הנתבעים פעלו על דעת עצמם ו"קבעו עובדות בשטח" ופעלו בניגוד גמור לדיני התכנון והבנייה, המחייבים קבלת היתר מוקדם ואת הסכמת יתר דיירי הבניין המשותף לצורך עשית שימוש חורג בנכס לשימוש שאינו לייעוד למגורים, ולכן התנהלותם הכוחנית של הנתבעים גרמה להם למורת אדירה.
התובעים מוסיפים ומציינים בתביעתם כי מדובר בבניין אשר ממוקם בשכונת מגורים יוקרתית וכי היתר הבנייה וייעוד השטח של בניין המגורים היה מאז ומעולם למטרת מגורים בלבד, ומשכך מתן אפשרות להפעלת משרד ובו פעילות עסקית בתוך הבניין, תפגע מאוד באיכות חייהם ובשווי הדירות ולכן הינם עותרים (בתובענה העיקרית) למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לעשות שימוש בדירה שאינו מיועד למטרת מגורים.
התובעים מציינים בסיכומי טענותיהם כי הנתבעים מעולם לא קיבלו את הסכמתם להקמת משרד ובו פעילות בעלת אופי עסקי בתוך הדירה, ואף לא פנו אל הרשויות התכנוניות מבעוד מועד לצורך קבלת היתר מתאים לשימוש חורג לצורך שימוש בדירה לצרכים שאינם למגורים.
התובעים מדגישים בסיכומי טענותיהם כי גם אם נפל שיהוי קל ביותר במועד הגשת הבקשה, הרי שלכל היותר הדבר נובע כתוצאה מהצורך להתארגן במשותף כנגד הנתבעים אשר פעלו כנגדם באופן כוחני ואדנותי ולכן הינם עותרים למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על התובעים לפעול במקום, עד לתום הדיון בתובענה העיקרית לצו קבוע.
מנגד, הנתבעים טוענים שקיימת זהות סעדים בין הסעד המבוקש במסגרת צו המניעה הזמני לבין הסעד המבוקש בכתב התביעה ולכן אליבא דעמדתם אין מקום להיעתר לבקשה שעה שלא התברר עד תום איזה נזק נגרם לתובעים, מדוע התובעים השתהו בהגשת בקשתם ומדוע התובעים פעלו בחוסר תם לב בכך שבחרו להסתיר מידיעת ביהמ"ש עובדות מהותיות המצדיקות את דחיית הבקשה והתובענה העיקרית.
הנתבעים טוענים כי רכשו את הדירה למטרת מגורים בלבד אולם בתאריך 13.5.2009 בעלת המשרד שבו ממוקם משרדה של הנתבעת 3 (ברחוב הירקון 2 בחיפה), שהינה גם קרובת משפחה שלהם, הגישה כנגדם תביעה לפינוי המשרד ומשכך הם מצאו לנכון לפנות אל התובעים בבקשה לאפשר להם לעשות שימוש בדירה לתקופה זמנית עד למציאת משכן חלופי לעסק שבבעלותם. לדבריהם, לאחר קבלת התביעה לפינוי העסק מהמשרד הנמצא ברחוב הירקון בחיפה הם נועצו בעו"ד בשם מוטי כהן, אשר ייצג אותם בעת רכישת הדירה, ואשר ציין בפני
הם כי אין כל מניעה להפעיל עסק בתוך הדירה שנרכשה על ידם.
הנתבעים אף מוסיפים ומציינים כי הם עדכנו את התובעים בנוגע להחלטתם להסב את מטרת השימוש בדירה ממטרת מגורים לתכלית עסקית בין התאריכים 13.6.2019 ועד 14.6.2019 ואף באמצעות בעל הדירה הקודם, וכי מהודעת ה"וואצפ" אותה קיבלו מהתובע 2 בתאריך 19.6.2019 התרשמו שהתובעים מסכימים לבקשתם לעשיית שימוש זמני בדירה למטרות עסקיות ומשכך הם החלו בביצוע עבודות השיפוץ וההתאמה של הדירה למשרד עסקי כבר ביום 17.6.2019.
הנתבעים מבהירים כי עשו כל שביכולתם על מנת לרצות את מלוא דרישות הדיירים (ואף מעבר לכך) וכי במהלך אסיפת הדיירים הם הודיעו לדיירי הבניין על החלטתם לבצע את העברת תכולת המשרד אל הדירה אותה רכשו בתאריך 10.7.2019 ומשכך הם הופתעו לקבל את הבקשה למתן צו המניעה (בצירוף התובענה) זמן קצר לפני ביצוע המעבר ולאחר שסוכם עימם על קיום אסיפת דיירים נוספת בתאריך 19.7.19 אשר יועדה לצורך הפקת לקחים ומסקנות בנוגע לאופן פעילות המשרד בבניין המשותף.
הנתבעים טוענים כי במקרה דנן התובעים התנהגו בחוסר תום לב לאחר שהציגו בפני
הם מצג שווא בכך שנתנו להם תחושה שהם נכונים לאפשר להם לנהל פעילות עסקית בתוך דירתם בעוד שבאותה עת הם הסתירו מידיעתם את כוונתם לנקוט כנגדם בהליכים משפטיים.
בסיכום טענותיהם מדגישים הנתבעים כי התובעים נהגו כלפיהם בחוסר תום לב מאחר והוכח שהם ידעו על כוונת לעשות שימוש בדירה לתכלית עסקית וכי גם אם מדובר במקרה של הפרת חובה חקוקה הרי שאין הדבר רלוונטי לשאלת מאזן הנוחות.
הנתבעים מבהירים בסיכומיהם שמבחינת העירייה אין כל מניעה להפעיל בדירה עסק וזאת בדומה לצייר שהקים גלריית אומנות בתוך דירת מגוריו, וכי למרות שהם טרם החלו לעשות שימוש של ממש בדירה לצרכים עסקיים הרי שהינם בני חורין לקחת על עצמם את הסיכון שבהפעלת עסק פרטי במקום.
הנתבעים מציינים בסיכומיהם כי כל עוד לא נעשה שימוש בדירה לתכלית עסקית הרי שהתובעים מנועים מלהגיש כנגדם תלונה לעיריית חיפה מאחר ומדובר בעניין ספקולטיבי, ברם ככל שהם יתחילו לעשות שימוש בדירה לצרכים עסקיים או אז יחל שלב ביצוע העבירה (עבירת תכנון ובנייה) וכך לא תהיה כל מניעה בידי התובעים להגיש תלונה לעיריית חיפה בכדי לאכוף את איסור השימוש בדירה לצרכים
עסקיים.
דיון והכרעה
:
כידוע, תכלית סעד זמני היא לשימור המצב הקיים במועד הגשת התובענה העיקרית בהיותו מאפשר קיומו התקין של ההליך המשפטי והבטחת ביצועו היעיל של פסק הדין, באמצעות מניעת מקרים בהם בין מועד הגשת התובענה למועד ההכרעה בה יתרחש שינוי נסיבות אשר יציב את הצד הזוכה בפני
שוקת שבורה ולא יאפשר מימושו של פסק הדין שניתן לטובתו.
תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 קובעת שלושה יסודות אשר על בית המשפט לבחון התקיימותם במסגרת החלטתו בעניין מתן הסעד הזמני : ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה,
מאזן הנוחות שבין הצדדים, קרי הנזק הצפוי להיגרם למבקשים ככל שלא יינתן הסעד הזמני אל מול הנזק למשיבים בעקבות החלטה על מתן סעד זה וכן שיקולי יושר ותום לב של מבקש הסעד. בין שני היסודות הראשונים מתקיים יחס אשר כונה בפסיקה "מקבילית הכוחות", ואשר לפיו ככל שהתרשמות בית המשפט הינה כי להליך סיכויי הצלחה גבוהים, כן יטה להפחית מחשיבות דרישת מאזן הנוחות ולהיפך (ראה : ה"פ (מחוזי מרכז לוד) 7616-01-17 מזל ימיני ואח'
נ' רשות מקרקעי ישראל ואח'
מיום 20.1.2017 והאסמכתאות דשם).
במקרה דנן שוכנעתי כי מתקיימים כלל התנאים למתן צו המניעה הזמני הן מבחינת עילת התביעה, מאזן הנוחות ותום הלב.
במקרה דנן אין מחלוקת על כך שהנתבעים מעוניינים ומתכוונים לעשות בדירה שימוש למטרות שאינן מגורים, ולכן יש בדרך התנהלות זו משום סתירה של ממש ביחס להוראות סעיפים 146(א) ו – 151א(א)(ב) ו- (ד) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 אשר קובעות כי במרחב תכנון שחלות עליו הוראות הסעיף (מחוז חיפה, מחוז מרכז ומחוז ת"א) לא יינתן ולא יחודש היתר לשימוש חורג ביחידת דיור לשימוש שאינו לצורכי מגורים.
יחידת דיור מוגדרת כך :
"יחידת דיור" – כהגדרתה בסעיף 158ו2(א), למעט אם היא בקומת הקרקע או אם היא משמשת בחלקה למגורים בפועל; לעניין זה, "קומת קרקע" – הקומה שבה נמצאת הכניסה הקובעת לבניין, כהגדרתה לפי חוק זה".
שימוש שאינו למגורים מוגדר כדלקמן :
"

שימוש שאינו למגורים" – כל שימוש שאינו למגורים, אינו לגן ילדים, לרבות פעוטון או מעון יום, או אינו לשירות רפואי".
במסגרת הוראת שעה משנת 2018 נקבע במסגרת חוק התכנון והבנייה

כי הוועדה המקומית לתו"ב (בשלושת המרחבים הרלוונטיים בלבד) רשאית לחדש היתר לשימוש חורג שפקע למטרת שימוש שאינו למגורים לאחר ששקלה במסגרת שיקוליה, בין השאר, את הפגיעה במספר יחידות הדיור הזמינות למגורים במרחב התכנון המקומי ובכפוף לכך שהבקשה לחידוש ההיתר תוגש לוועדה המקומית בתוך שנה ממועד פקיעתו.
במקרה דנן אין חולק על כך שהנתבעים לא פנו עד כה אל הועדה המקומית בבקשה מתאימה לצורך קבלת היתר לשימוש חורג בדירה ולכן אין נפקא מינא אם הם פעלו כך על סמך ייעוץ משפטי אותו קיבלו מעורך דין כהן או אם לאו [לעניין טעות במצב משפטי ראה :
ת"פ (מחוזי ירושלים) 1274/00 מדינת ישראל נ' מודגל בע"מ מיום 22.3.10)].

יתירה מכך, אין מחלוקת בין הצדדים כי כל עוד הנתבעים לא יקבלו היתר מתאים מטעם הועדה המקומית לתו"ב בהתאם להוראת סעיף 146(א) הנזכר לעיל, הרי שהם יהיו חשופים לנקיטת הליכים מנהליים - פליליים מצידה (ראה : דברי ב"כ הנתבעים בסיכומיהם עמוד 7 שורה 5 לפרוטוקול).
משכך, אין כל משמעות משפטית לטענת הנתבעים בדבר מתן הסכמתם הלכאורית של התובעים לכך שבדירה יוקם משרד והדירה תשמש למטרה שאינה למגורים, מקום שהסכמה מפורשת לא ניתנה, ומדובר הלכה למעשה בפעילות שהינה טעונת היתר.
אציין כי הגעתי לכלל מסקנה שמאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת התובעים/מבקשים משום שמתן אפשרות בידי הנתבעים/משיבים להקים בתוך הבניין משרד המהווה שימוש שאינו למטרת מגורים, מבלי שניתנה החלטה בבקשה אשר אף לא הוגשה, לא רק שעומדת בניגוד לתקנת הציבור אלא שהינה עלולה ליצור מטרד קבוע הפוגע בשלוות חייהם של דיירי הבניין. אין חובה כי המטרד הצפוי והידוע יחל בפגיעה בזכויות על מנת שניתן יהיה לקבוע כי מאזן הנוחות מצדיק הגנה על אותן זכויות, כאשר מדובר בוודאות מוחלטת אודות התקיימותו העתידית של המטרד, וזכותו של בעל הדירה לדרוש כי כתנאי לשימוש מסחרי חורג, לכל הפחות יתבקש היתר ככל שאותו שימוש טעון היתר.
לא זו אף זו, מעדותו של הנתבע 2 בביהמ"ש עלה שהסיבה להחלטתם להעתיק את משרדה של הנתבעת 3
מרחוב הירקון לרחוב רחל נבעה מכך שהוגשה כנגדם תביעת פינוי. מבלי להכריע בשאלה האם במסגרת אסיפת הדיירים צוין שניתן צו שיפוטי לפינוי המשרד ברחוב הירקון או אם לאו הרי שהגשת תביעה מאפשרת בידם להמשיך ולנהל את משרדם ברחוב הירקון לכל הפחות עד למתן פס"ד חלוט. הנתבעים אף לא ציינו מהו המועד אשר נקבע לדיון באותה תובענה אשר לדבריהם התקבלה אצלם בחודש מאי 2019.
משכך, לא ברור מדוע הנתבעים מצאו לנכון להעתיק את משרדם דווקא לדירת מגוריהם המתוכננת במקום להשאיר את פעילות העסק ברחוב הירקון עד לתום ההליך המשפטי או לחילופין להעביר את המשרד למבנה אחר המותאם לשימושים מסחריים. משכך, ברי כי ב"מאזן הנזקים" דווקא אי מתן הצו בשלב זה עלול בראייה הצופה את פני העתיד להסב לתובעים נזקים ממוניים ולא ממוניים שהינם משמעותיים יותר מנזקם של הנתבעים אשר בשלב מסתכם, לכל היותר, בעלות שיפוץ הדירה(המצויה בחיתוליה) ומציאת מקום מתאים למיקום משרדם.
זאת ועוד, בניגוד לנטען לא מצאתי שהתובעים פעלו כלפי הנתבעים בחוסר תום לב או שנעשה ניסיון מצדם להסתרת מידע מהותי מידיעת ביהמ"ש שיש בו כדי להשפיע על ההכרעה בנוגע למתן הצו או שנפל שיהוי מהותי בדרך התנהלותם מאחר ופנייתם לביהמ"ש נעשתה כשבועיים עד שלושה שבועות מהמועדים בהם שוחחו עם הנתבעים כך שלכל היותר מדובר בטווח זמנים סביר ביותר ובפרט כאשר מדובר במספר שכנים בבניין מגורים משותף.
בניגוד לטענת הנתבעים, אשר ניסו להיאחז בנימוקי פרוצדוראליים גרידא, התרשמתי שאין כל ממש בטענתם ולפיה התובעים נהגו כלפיהם בחוסר תום לב אלא נהפוך הוא. ודוק, למקרא מכתבם של הנתבעים אל דיירי הבניין מיום 3.7.2019 עולה שדווקא הם עצמם נהגו בחוסר תום לב בכך שהציגו בפני
הדיירים מצג שווא על כך שנכפה עליהם לעזוב את משרדם הגם שבפני
ביהמ"ש לא הוצגו שום ראיות בדבר הליך משפטי שננקט כנגדם או בדבר קיומו של צו שיפוטי המורה על פינויים מהמבנה שבו שוכן משרדה של הנתבעת 3.
באותו מסמך ראשון אשר הועבר – שכאמור היה בחודש יוני 2019, חודש לאחר תביעת הפינוי הנזכרת על ידם, מציינים הנתבעים פעמיים את המילה "דירה" ואפילו לא פעם אחת את המילה "משרד". דומה שהאמירה לגבי חוסר תום לב, נטענה מתוך הרגל וניסיון לעשות בשיקולי הלוואי קרדום לחפור בהם, כאשר ההתבטאות הראשונה כלפי שכניהם העתידיים, הינה חסרת תום לב.
ב"כ הנתבעים הפנה לכך כי לגישתו פעולת התובעים נגועה בחוסר תום לב, חוסר ניקיון כפיים ושיהוי, אולם לא מצאתי לקבל ולו מקצת טענותיו בהקשר זה. אין משמעות של ממש לטענות המהוות דיקדוקי לשון סגנון וניסוח, המתעלמים משאלות של מהות,
ולמעשה הנתבעים אינם טוענים טענה אחת לגופו של עניין, אלא במישור זה בלבד. והטענות במישור זה, רפות וחלשות מאין כמותן. העובדה שהמצב היה ברור מיום 16.6.19 ואולם הבקשה הוגשה בתחילת יולי 2019, אינה מהווה שיהוי. ה"הסכמות" החלקיות שהועלו, נכפו על התובעים הר כגיגית ולא ראיתי הסכמה מפורשת. חובת גילוי מלוא העובדות הרלוונטיות והנדרשות, קוימה על ידי התובעים, וגם אם היה אי דיוק מינורי ולא מהותי, אין הוא עומד או משמש משקל נגד אל מול עילת מתן הסעד, מאזן הנוחות וחוסר תום הלב של הנתבעים.
בנוסף לכך, הנתבעים הגדילו עשות בכך שכפו על התובעים באופן אדנותי להקים משרד עסקי בתוך דירתם הגם שהיו מודעים לחלוטין לבעייתיות הרבה שבדבר ושעה שלמקרא מכתבם עולה כי יש בכוונתם לעשות שימוש בדירה כמשרד עסקי, לכל הפחות, במשך פרק זמן ארבע שנים בעוד שלמקרא תצהירם הם ציינו כי מדובר לכל היותר בתקופת מעבר קצרה בלבד עד למציאת משרד חלופי (ראה : סעיף 3 לתצהיר הנתבע 2). אותה "מחווה" של הגבלת השימוש המפתיע למשרד למשך ארבע שנים אינה "מחווה", כי אם פעולה שראיתי בה משום אדנות שאינה מוצדקת, והנתבעים בחרו בתקופה ממושכת חרף רצון וטובת שכניהם החדשים.
אשר על כן, בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה, סבורני כי מתקיימים כל הטעמים המצדיקים מניעת שימוש בדירה למטרה שאינה למגורים, כל עוד לא יינתן היתר לשימוש חורג, על ידי הרשות המוסמכת להעניק היתר שכזה.
אני בהחלט מודע לכך כי מדובר במתן סעד זמני שניתן לראותו כחופף את הסעד העיקרי, אולם נסיבות העניין ומאזן הנוחות, מצדיקים שלא לאפשר שינוי הסטטוס קוו הקיים כיום (כיום – אין משרד או פעילות עסקית בבניין המגורים) עד לתום הדיון בהליך, כאשר אחד השיקולים המכריעים בהקשר זה – אם כי לא היחיד, הינו העובדה כי מדובר בשימוש טעון היתר, משמע, קשה לבוא בטרוניה כלפי התובעים כי מבקשים הם שלא ייקבעו עובדות בשטח, המציבות מטרד מול ביתם (מטרד שמטבעו וטיבו הינו טעון היתר), מטעם זה גרידא.

סוף דבר
:
על יסוד התשתית הראייתית שהונחה לפניי בשלב זה ניתן בזה צו לפיו ימנע מהמשיבים/נתבעים או מי מטעמם לעשות בנכס כל שימוש שהוא שאינו למטרת מגורים בלבד, כל עוד לא ניתן היתר לשימוש חורג, בין אם מדובר באישור זמני ובין אם מדובר בהיתר לתקופה קצובה.

אין הצו מיועד להגביל את אופן ואופי שיפוץ הנכס, והנתבעים רשאים להתאימו כאוות רצונם, כל עוד השימוש בדירה יהיה למגורים, או לשימוש חורג אחר לגביו יינתן היתר על ידי הרשות המוסמכת.

הנתבעים/משיבים יישאו בהוצאות התובעים בסך של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, בגין הדיון בהליך בשאלת הסעד הזמני.

כתב הגנה יוגש עד ליום
25.9.2019


לתזכורת פנימית ביום 26.9.19.




ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ט, 18 יולי 2019, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 10934-07/19 אבל בולוטינקוף, אליעזר רונן, מרים רונן ואח' נ' לנדמן גרנות אלדד, לנדמן גרנות מרדכי עמוס (פורסם ב-ֽ 18/07/2019)