פסקי דין על המועצה האזורית מטה בינימין | פסקי דין על בנייני בר אמנה חברה לבנין ופיתוח | פסקי דין על ממלא מקום ראש הממשלה (אהוד אולמרט) ואח'

1019/06 בג"צ     01/02/2006




בג"צ 1019/06 המועצה האזורית מטה בינימין, בנייני בר אמנה חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ממלא מקום ראש הממשלה (אהוד אולמרט) ואח'






בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 1019/06

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

בפני
:
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט א' רובינשטיין
1. המועצה האזורית מטה בינימין

העותרים:
2. בנייני בר אמנה חברה לבנין ופיתוח בע"מ
נ ג ד
1. ממלא מקום ראש הממשלה (אהוד אולמרט)
המשיבים:
2. שר הבטחון

3. ממשלת ישראל

4. ראש המטה הכללי
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

(1.2.06)
ג' בשבט תשס"ו
תאריך הישיבה:
עו"ד דוד רותם

בשם העותרים:
עו"ד אסנת מנדל ועו"ד הרן רייכמן

בשם המשיבים:
פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה
:

1. היום בשעות הבוקר החלטנו ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של השופט רובינשטיין, לדחות את העתירה ולבטל את צו הביניים שניתן במסגרתה.

בשל קוצר השעה, דחינו את מתן נימוקינו, והרי הם מפורטים בזה:

העתירה הוגשה על רקע צווי הריסה שהוצאו מזה זמן לתשעה מבני קבע בישוב עמונה, המהווה לטענת המדינה מאחז בלתי חוקי באיזור יו"ש בסמוך לישוב עופרה. מבני הקבע בו נבנו על קרקע פרטית, ובלא היתרי בנייה, וביצוע ההריסה של המבנים נועד לבוקר זה, לאחר מהלכים משפטיים ארוכים שנמשכו זמן רב למן הוצאת הצווים ועד עתה.

2. תכליתה של העתירה להביא לדחיית ביצוע ההריסה, וזאת לאור הצעה העולה בעתירה לפיה העותרות, מועצה אזורית מטה בנימין ובנייני בר אמנה, חברה לבנין ופתוח בע"מ, תפנינה בעצמן, ועל חשבונן, את המיבנים האמורים ובכך תקיימנה, לטעמן, את החלטות בית המשפט העליון שניתנו בנושא זה, וזאת בלא צורך בביצוע ההריסה על ידי גורמי הממשל וכוחות הבטחון.

העתירה הוגשה לפנות בוקר, כאשר כוחות הממשל ערוכים כבר בשטח בכח גדול לביצוע משימת ההריסה שנועדה לבוקר זה.

3. בעתירה טוענות העותרות כי בימים האחרונים, ולקראת ביצוע צווי ההריסה, עלה חשש אצל ראשי המתיישבים ביו"ש כי ארוע ההריסה עלול להיות כרוך באובדן שליטה שלהם על ציבור אנשים המצוי באיזור. לפיכך, הם פנו אתמול, כשבראשם חה"כ לשעבר, הרב חנן פורת, אל היועץ המשפטי לממשלה בהצעה קונקרטית לפתור את סוגיית הריסת הבתים בדרך שתימנע עימותים בשטח. ההצעה מעוגנת במכתב מה-31.1.06 (חתום על ידי ה"ה ולרשטיין, חבר וליברמן) לפיה תשעת בתי הקבע בעמונה יועתקו לתוך השטח הבנוי בעופרה בתחום אדמות מדינה מאושרות. ביצוע ההעתקה יחל על פי ההצעה באופן מיידי, ויבוצע באופן רצוף על ידי צוות עובדים, במטרה לסיים את הפעולה בתוך שלושה עד ארבעה שבועות. כן הוסיפו במכתב משלים כי אם יתברר בתוך שבוע ימים שפעולת ההעתקה אינה אפשרית, כי אז יבצעו המתיישבים את ההריסה באופן מיידי.

4. על פי העתירה, בשעות הערב של יום אתמול נפגש הרב חנן פורת עם היועץ המשפטי לממשלה והעלה בפני
ו את ההצעה. היועץ המשפטי לממשלה בחן את ההצעה ובא בדברים עם המשיב 1, הוא מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט. גורמי הממשלה שללו את ההצעה לאחר בחינתה, והודיעו כי הם עומדים על מועד ביצוע ההריסה שתוכנן מראש. בעקבות זאת, הוגשה עתירה זו, ולפנות בוקר ניתן במסגרתה צו ביניים המונע ביצוע פעולות הריסה עד להכרעה בה לגופה.

5. טענת העותרות הינה כי הרושם שנתקבל מפגישתן עם היועץ המשפטי לממשלה הוא כי הוא התייחס להצעתן כהצעה סבירה. לאור עמדה זו, היה ראוי, לדבריהן, כי מ"מ ראש הממשלה ישעה לה ויאמצה. משההנחה היא כי הצעה זו, על פי רוחה, מקיימת את צווי ההריסה ואת ההחלטות הקודמות של בית משפט זה בנושא זה, יש לאשרה ועל בית המשפט להורות למדינה לפעול על פיה. כחיזוק לעמדה זו טוענות העותרות כי ביצוע צווי ההריסה על פי התכנון המקורי עלול לכרוך פגיעה בשלום הציבור ושימוש בכח, ויש לעשות הכל כדי להימנע מכך.

6. עמדת המשיבים הינה כי אין מקום להיענות לעתירה ויש לאפשר למדינה להמשיך בביצוע ההריסה של המבנים במערך הכח הרב המצוי, נכון לעת זו, בשטח לביצוע המשימה. על פי עמדת המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, אף שבחן את ההצעה לגופה, לא הביע עמדה לגבי סבירותה, אלא העבירה לשיקולו ולהחלטתו של מ"מ ראש הממשלה. משסירב מ"מ ראש הממשלה להיענות להצעה, נמסר הדבר לנציגי העותרות והודע להם כי תכנית ההריסה תתבצע כמתוכנן. המדינה ציינה כי מצויים עתה בשטח כ-7,000 אנשי כוחות בטחון ערוכים לבצוע המשימה, וישנה חשיבות עליונה להניח להם לסיימה כמתוכנן. כן טענה המדינה כי, מכל מקום, הצעת העותרות איננה ישימה מהבחינה הטכנית, וגם איננה מצויה במסגרת החוק.

7. מאחז עמונה, לטענת המדינה, הינו מאחז בלתי מורשה אשר עלה על הקרקע באוגוסט 1995 בסמיכות לישוב עופרה. המקרקעין עליהם הוקם המאחז והמיבנים שנבנו בתחומו מצויים על מקרקעין מוסדרים בבעלות פרטית של תושבים מקומיים באיזור יו"ש. המיבנים הוקמו בלא היתר בנייה ובניגוד לתכנית בנין עיר התקפה במקום, המייעדת את האיזור לקרקע חקלאית.

עוד ב-18.7.00 הוצא צו הפסקת עבודות על ידי גורמי התכנון והבנייה באיזור ביחס לבנייה בלא היתר שהתבצעה במאחז עמונה. ביום 18.4.04 התברר למינהל האזרחי כי, חרף הצו, העבודות במקום חודשו, ואז הוצאו צווי הפסקת עבודה נוספים. לאחר אורכות רבות שניתנו למחזיקים, הוציאה ועדת המישנה לפיקוח של מועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי ליו"ש ביום 18.10.04 צווי הריסה למיבנים בעמונה. בהחלטה זו ניתנה גם אורכה בת 30 ימים למחזיקים לבצע את הריסת המיבנים בעצמם, ולהחזיר את המצב בשטח לקדמותו. צווי ההריסה לא בוצעו על ידי המחזיקים, וגורמי הפיקוח של המינהל האזרחי מצאו כי העבודות במקום נמשכו, וזאת בניגוד להחלטות ועדת המישנה לפיקוח ובניגוד להבטחות נציגי המחזיקים בפני
הועדה.

8. ביום 3.7.05 פנתה תנועת "שלום עכשיו" בעתירה לבית משפט זה (בג"צ 6357/05 תנועת שלום עכשיו ואח'
נ' שר הבטחון ואח'
) בבקשה להורות למשיבים לנקוט בכל הפעולות הנדרשות להריסת מבני הקבע שהוקמו שלא כדין בעמונה. במסגרת עתירה זו, הוצא עוד ב-5.7.05 צו ביניים מכוחו הוטל על ראש המינהל האזרחי באיזור יו"ש ומשטרת ישראל לנקוט באמצעים על מנת למנוע איכלוס המבנים נשוא העתירה בעמונה, ולאכוף את צווי הפסקת העבודות שהוצאו בעניינם. אשר למועד ביצוע צווי ההריסה של המבנים, הודיעה המדינה במסגרת עתירה זו כי הוחלט שהעיתוי לכך יהיה לאחר ביצוע ההתנתקות מעזה, וביום 4.11.05 הודיעה כי הריסת המבנים נועדה לחודש ינואר 2006.

9. ביום 18.1.06 דן בית משפט זה בעתירה האמורה והחליט כי מאחר שמאז תחילת ההליכים בעתירה זו שבה המדינה והצהירה על כוונתה לבצע את צווי ההריסה שהוצאו כנגד מבני עמונה, ואף נקבע תאריך יעד לכך, הרי שהעתירה מיצתה עצמה ולפיכך היא נמחקה. באותה עתירה, גם הוחלט לדחות את ביצועם של צווי ההריסה בשבעה ימים, קרי: עד ליום 25.1.06.

10. במקביל לכך, הגישו מחזיקים בעמונה עתירה לבית משפט זה ביום 26.1.06, שתכליתה למנוע את הריסת תשעת מיבני הקבע בישוב, ולאפשר להם שימוע בועדות התכנון תוך מתן אפשרות סבירה להכשרת הבנייה (בג"צ 851/06 עמונה אגודה שתופית חקלאית נ' שר הבטחון ואח'
). המדינה השיבה לאותה עתירה כי בכוונתה לבצע את ההריסה עד סוף חודש ינואר 2006, כפי שהמדינה הודיעה לבית המשפט במסגרת בג"צ 6357/05 לפני זמן ניכר. המדינה בקשה לדחות את העתירה על הסף מפאת שיהוי חמור, עשיית דין עצמית וחוסר נקיון כפיים.

בית משפט זה דחה את העתירה ביום 29.1.06. הוא קבע בפסק דינו כי העתירה לוקה באי נקיון כפיים ועשיית דין עצמית, ובמימד של שיהוי כבד. כן ציין כי המחזיקים נעדרים זכות קניינית בקרקע עליה הוקמו המיבנים, ואין בידיהם היתרי בנייה. בית המשפט לא ראה להיענות לבקשת העותרים למתן אורכות נוספות כדי לנסות ולהכשיר את הבנייה.

11. לאחר התנהלות דברים זו, בעוד המדינה נערכת לבצוע צווי ההריסה שנועד להיום, הוגשה העתירה הנוכחית לפנות בוקר שגם עניינה - מתן אורכה לצורך השגת הסדר מוסכם לגבי סילוק המיבנים בידי המחזיקים עצמם - בין על דרך העתקתם ובין על דרך אחרת.

12. דרך התנהלותם של מחזיקי המיבנים בעמונה תחילתה והמשכה במעשים בלתי חוקיים. ההאחזות בקרקע פרטית ובנייה עליה בלא היתרי בנייה שקולה כפגיעה ישירה בזכויות בעלי קנין בקרקע מצד אחד, והיא מהווה, בה בעת, פעולה הסותרת את עיקרי דיני התכנון והבנייה, מצד שני. מעשי אי החוקיות התעצמו בפעולות מתמשכות של הפרת צווי הפסקת עבודה שניתנו כנגד המחזיקים במהלך השלבים השונים של הארועים. הפרות אלה גברו כאשר לאחר מתן אורכות רבות הוציאה הועדה המוסמכת צווי הריסה כנגד המיבנים ואיפשרה למחזיקים לבצע את ההריסה בעצמם אך הם לא שעו לכך. בית משפט זה נזקק לענין העולה בפרשה זו בשני הליכים משפטיים קודמים, ופסק בשניהם כי אין להתערב במדיניות אכיפת החוק שנקטו בה הגורמים המוסמכים, ובכלל זה בעיתוי ובאופן הביצוע שאליו נערכו כוחות הבטחון. מועד ההריסה נקבע בסופו של דבר ליום זה. נוכח דברי העותרים עצמם בבג"צ 851/06 בדבר התנגדות צפויה של המתיישבים להריסת המבנים ולפינוי המקום, וליבוי תנועת התנגדות למהלך המתחייב מקיומם של צווי הריסה, נדרשה היערכות רבת היקף של כוחות הבטחון כדי להתמודד עם אלימות אפשרית במהלך ביצוע הצווים. בעת הדיון בעתירה נפרשו כבר הכוחות בשטח, ונמסר כי כבר ארעו תקריות אלימות, ואנשים נפצעו במהלכן.

13. על רקע תיאור המהלכים האמור, סברנו בדעת רוב כי אין יסוד שבדין ואין אף הצדקה ציבורית ומוסרית להורות למדינה לעצור בשלב זה את מהלך ביצוע הצווים כדי להעמיד לרשות העותרים זמן נוסף להיערך לסילוק המיבנים בעצמם, בין על דרך העתקתם ובין בדרך אחרת. זמנם של מחזיקי המיבנים בעמונה לשקול את צעדיהם ולהציע את הצעותיהם לגבי חלופות לביצוע הצווים חלף עבר. ניתנו למתיישבים במהלך השנים, ובמהלך החודשים האחרונים אורכות למכביר לפעול בכוחות עצמם להחזרת המצב בשטח לקדמותו. הם לא ניצלו אורכות אלה, ומתחו מבחינתם את גבולות אכיפת החוק עד לקצה הסיבולת האפשרית. הצעות בתום לב לפתרונות חלופיים להריסה באמצעות כוחות הבטחון, למשל בדרך של הריסה עצמית, היו עשויות להיות טובות בזמנן ובמועדן. הן אינן טובות בעיתוי זה, לאחר שמוצו כל ההליכים וניתנו כל האורכות, והגיעה שעת האמת, המחייבת פעולה לאכיפת החוק שפניה למניעת עשיית דין עצמית. הרשות הציבורית מופקדת על שמירת החוק בגבולות המדינה ובאיזור יו"ש כאחד. דין אחד לכל בענין זה, והאיום באלימות ומעשי התנגדות ותוקפנות כדי להדוף את אכיפת החוק אינם יכולים לשמש הכשר לגישה מקילה ולהשלמה עם מעשי הפרה וביזוי החוק.

14. המדינה החליטה על מועד ביצוע ההריסה, ועל שיטת הביצוע, והתחייב לצורך כך מאמץ מוגבר של כוחות, משאבים, ואמצעים. דרך כלל, אין זה מתפקידו של בית משפט זה להתערב בהחלטות גורמי הביצוע לגבי העיתוי, האמצעים והאופן שבו תמומש הפעולה לאכיפת החוק. תכנית הביצוע היא עניינה של הרשות המבצעת, ואיננו אמורים להתערב בה אלא אם נפל בה פגם או ליקוי המצדיק בחינה וביקורת שיפוטית. זה איננו המקרה.

15. ואחרון, החשש לשימוש באלימות כלפי רשויות אכיפת החוק בבצוע צווי ההריסה עולה ומנסר ברקע הליך זה, והוא לא נעלם מענייננו ומעלה דאגה בלב. יחד עם זאת, האיום לשימוש בכח, וחלילה אף מימושו של איום זה, אינו יכול לשמש הצדקה למחדל באכיפת החוק. ידעו פורעי החוק וחורשי האלימות כי כוונותיהם והיערכותם הפוגענית לא ירתיעו את הרשות הציבורית מביצוע תפקידה. שכן השמירה על החוק ושוויון הכל בפני
החוק מצויים בגרעינו העמוק של ההליך הדמוקרטי, ועליו מושתתת מערכת הערכים של החברה הישראלית. אכיפת החוק על מפירי חוק נגזרת באורח מתחייב מעקרונות אלה, ויש לדבוק בה להגנה על הערכים החוקתיים וזכויות האדם בישראל.

ש ו פ ט ת

השופטת ע' ארבל
:

אני מסכימה לפסק דינה של חברתי, השופטת פרוקצ'יה, ומצטרפת להנמקותיה.

ש ו פ ט ת

השופט א' רובינשטיין
א. אנמק בקצרה את דעתי. סברתי כי יש מקום להמשך צו הביניים לשבוע ימים, כדי לאפשר לעותרים להסיר את המבנים נשואי העתירה בעצמם, ואם לא יעשו כן יוסרו על-ידי כוחות הבטחון. ברי היה לי כלחברותי כי את החוק יש לאכוף, ולכן אין מנוס מהסרת המבנים, אך סברתי כי אם דבר זה יכול להיעשות בלא התנגשות אלימה (שסימנים לה כבר היו עוד בטרם הדיון בפני
נו) ושפיכות דמים חלילה, עדיף לעשות זאת כך. זה היה הנימוק לגישתי, שנותרה במיעוט.

ב. אפרט קמעא: אין מחלוקת בין חברותי לביני על השתלשלות העניינים ועל המסד העצוב של התפתחות הנושא, ואף לא על ההכרח להתמודד עם מעשים בלתי חוקיים. צו הביניים הוצא על-ידי הבוקר בשעה 04:00 על-פי מה שהוצג בעתירה ונתמך בתצהירו של הרב חנן פורת, באשר למגעים שנתקיימו עם היועץ המשפטי לממשלה וההצעות שהועלו בענין העתקת הבתים לשטח הבנוי בעפרה, ושאם לא יוברר בתוך שבוע כי דבר זה לא יצלח, ייהרסו הבתים על-ידי העותרים. נאמר בעתירה כי היועץ המשפטי לממשלה ראה את ההצעה כסבירה. כן נמסר על מאמצים מצד גורמי צה"ל, ובראשם הרמטכ"ל וסגנו, לשכנע את מ"מ ראש הממשלה לקבל הצעות אלה. נמסר כי מ"מ ראש הממשלה לא הסכים. הן בעתירה והן בפני
ית הרב פורת אלי הובע חשש לשלום הציבור, בלשון אחרת, שפיכות דמים. סברתי כי כדי למנוע זאת, ולוא להציל אדם אחד מפגיעה, ראוי הנושא לליבון. לפיכך נקבע הדיון לשעה 08:00.

ג. בדיון עצמו נתגלעו חילוקי דעות מסוימים בין הצדדים שטענו לפנינו, באשר למסד העובדתי של המגעים. אנשי פרקליטות המדינה והפרקליטות הצבאית מסרו כי אין כל הסכמה מצד בכירי צה"ל, והרמטכ"ל וסגנו מתנגדים למוצע, שכבר עלה כנמסר בעבר. עוד נמסר, כי היועץ המשפטי במגעים עימו לא ראה את ההצעה כסבירה. העותרים מצדם עמדו על כך שמאמציהם באים למנוע התלקחות; היתה עמימות בדבריהם באשר להעתקת מבנים לעפרה, וזאת בעקבות דברי גורמי המשיבים כי אין כל תכניות בנין המאפשרות בניה בעפרה; לכן דובר בהמשך הדיון על איחסון המבנים המפורקים בעפרה עד למציאת מקום לבניה, אך הדבר נותר עמום.

ד. כשלעצמי נותרתי בתום הדיון בתחושה כבדה. מחד גיסא, פיקפקתי בשניים - הן בזמינות ההצעה להעתקת המבנים, שאילו היתה מעשית היתה צריכה להיבדק זה מכבר לאורך חודשי המגעים והארכות שניתנו, והן ביכולת השליטה של העותרים בשטח, בוודאי על חלק מן הבאים אליו. מאידך גיסא, לא היה לי ספק כי בסוג זה של עימות עלולה להיגרם שפיכות דמים, ויש בכך מרכיב של פיקוח נפש, לחיילים ולשוטרים וגם למפגינים. העותרים עצמם אמנם השתהו בפני
יתם עד לרגע האחרון, והדבר אמר דרשני, אך עדיין היה לדעתי מקום לבחון אם אפשר למנוע אלימות ושפיכות דמים, תוך שהחוק ייאכף והתוצאה המבוקשת תושג. לפיכך סברתי כי יש טעם - כאמור - להאריך את צו הביניים בשבוע ימים, לא מעבר לכך, כדי לאפשר לעותרים, אם יצליחו בזאת, להסיר את המבנים בעצמם (מטבע הדברים תוך הידברות עם הגורמים בשטח), שאם לא כן יסירום כוחות הבטחון. הייתי ער, אמנם, לכך שהכוחות ערוכים לפינוי; אך סברתי, ובכך ניסיתי לשכנע, שבנסיבות המתוארות דחייה של שבעת ימים במאמץ למנוע אלימות ושפיכות דמים - ואלימות היתה, בסופו של יום - אינה מחיר כבד מדי, הואיל והחוק ייאכף בכל מקרה.

ש ו פ ט

לפיכך הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה.

ניתן היום, ג' בשבט תשס"ו (01.02.06).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06010190_r04.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









בג"צ בית המשפט העליון 1019/06 המועצה האזורית מטה בינימין, בנייני בר אמנה חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ממלא מקום ראש הממשלה (אהוד אולמרט) ואח' (פורסם ב-ֽ 01/02/2006)