פסקי דין על דן אברהם | פסקי דין על דן ויקטוריה | פסקי דין על לנדקו ישראל ייזום וניהול | פסקי דין על דנהאוז ייזום והשקעות |

19621/98 א     01/02/2006




א 19621/98 דן אברהם, דן ויקטוריה נ' לנדקו ישראל ייזום וניהול בע"מ, דנהאוז ייזום והשקעות בע"מ




1
בתי המשפט
א 019621/98
בית משפט השלום תל אביב-יפו
01/02/2006
תאריך:
כב' השופטת אחימן יעל

בפני
:
התובעים שכנגד
1 . דן אברהם

2 . דן ויקטוריה

ע"י ב"כ עו"ד בן סימון
מרח' אבא הילל 14 ר"ג

נגד

הנתבעות שכנגד
1. 1. לנדקו ישראל ייזום וניהול בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ספקטור
מרח' מנחם בגין 7 ר"ג
2. דנהאוז ייזום והשקעות בע"מ
נגד

צדדי ג'
1. 1. סולל בונה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מור מרח' ארלוזרוב 111 ת"א
2. 2. משרד חיים כהן ויגאל ליפשיץ
ע"י ב"כ עו"ד יקותיאל מרח' בן יהודה 2 י-ם.
פסק דין

מבוא:
לאחר שנמחקה התביעה המקורית שהוגשה על ידי חברת דנהאוז ייזום והשקעות בע"מ
(להלן: "הנתבעת 2") נותרה להכרעה בפני
י תביעתם הנגדית של מי שהיו נתבעים בה, דן אברהם
וויקטוריה (להלן: "התובעים"), כנגד שתי נתבעות לדנקו ישראל ייזום וניהול בע"מ (לשעבר החברה לפיתוח אזור לוד ורמלה בע"מ) (להלן: "הנתבעת 1") הנתבעת 2 (שתקראנה להלן ביחד: "הנתבעות שכנגד").
הנתבעת 2 נקלעה לחדלות פירעון ולפיכך לא התגוננה כלל כנגד התביעה הנגדית ואף חדלה מלנהל את תביעתה שנמחקה כאמור, ולפיכך הנתבעת 1היא לבדה חולקת על זכאותם של התובעים לפיצוי.
הנתבעת 1 הוסיפה ושלחה הודעת צד ג' לשלושה - הנתבעת 2, סולל בונה בע"מ (להלן: "סולל בונה") ומשרד חיים כהן (להלן: "משרד האדריכלים") שיקראו ביחד להלן ולעיל: "צדדי ג'".

תמצית טענות הצדדים:
ביום 11.1.96 רכשו התובעים מאת הנתבעת 2 בית ברח' הדר 22 ביישוב מתן (להלן: "הבית"), עפ"י הסכם (להלן: "ההסכם") אשר הופר, לטענתם, על ידי הנתבעות שכנגד. ההפרה הנטענת של ההסכם מתייחסת לקיומם של ליקויי בנייה ולאיחור במסירת הבית, ובגין אלה נתבע פיצוי כולל בסכום של 175,646 ₪ .
התביעה מופנית כנגד נתבעת 2 בהיותה מוכרת הבית וכלפי הנתבעת 1 כמי שבאה בנעליה לפי הסכם המחאת חיובים מיום 8.9.92 סע' 30 (להלן: "הסכם הבניה").
הנתבעת 1 חולקת על היקף הפיצוי הנתבע ועותרת במקביל לקיזוז. בעניין הקיזוז טוענת הנתבעת 1, כי התובעים לא השלימו את כל יתרת חובם תמורת הבית, ויתרת חוב זו יש לקזז מכל סכום שבו יזוכו.
בנוסף, סבורה הנתבעת 1, כי יש להטיל את האחריות לתשלום כל סכום שייפסק, אם בכלל, על צדדי ג' לאחר שאלה אחראים לביצועו ולתכנונו של הבית, כל אחד על פי חלקו.
צדדי ג'- כל אחד מהם בנפרד מכחיש, הן את היקף הזכאות של התובעים והן את אחריותו לאלה מן הליקויים ככל שאלה הונחו לפיתחו ע"י הנתבעת 1.
הדיון יחולק, אפוא, לשני שלבים;
חלקו הראשון של פסק הדין יעסוק בשאלת ליקויי הבנייה, האיחור במסירה והנלווים, ואילו חלקו השני של פסק הדין, יעסוק בשאלת האחריות.

דיון:
חלק ראשון- דיון בליקויי הבנייה:

חלק התביעה העוסק בליקויי הבנייה מכיל שני חלקים, כאשר הראשון עוסק באומדן עלות תיקון הליקויים כפי שנבדקו על ידי מומחה ביהמ"ש, המהנדס והשמאי צבי רון (להלן: "המומחה"), ואילו השני עוסק בהשלמות ובליקויים שתוקנו על ידי התובעים.

דיון בחוות דעת המומחה:
פרטיכל יום 21.9.05 משקף את הסכמת הצדדים בעניין ועל פיו, אין כל נפקות לחוות הדעת שהוגשו ע"י מי מהצדדים.
המומחה בחוות דעתו, אומד את עלות תיקון הליקויים שנתגלו בסכום של 13,400 ₪ בצירוף מע"מ והצמדה למדד תשומות הבנייה ממרץ 2005 ובתוספת של 25%, במידה שהעבודות יבוצעו על ידי קבלן מזדמן מטעם התובעים.
מומחה ביהמ"ש לא נחקר על ידי מי מן הצדדים ולפיכך יש לקבוע כי חוות דעתו היא זו המכריעה, בכפוף לאמור להלן:
בחוות דעת זו קיים חלק שהותר לשיקול דעתי, העוסק בתיקון בתחום האלומיניום בסכום של
2,100 ₪ ובתחום האזעקה בסכום של 1,800 ₪, (עמ' 9 ו-10 לחוות הדעת מיום 9.3.05)
העלות של 2,100 ₪, הנוגעת להתקנת תריסי גלילה חשמליים והעלות של 1,800 ₪ הנוגעת לאזעקה, שהתובעים טוענים כי הובטחו להם מסתמכות על נספח בכתב שכותרתו: "שינויים ותוספות למפרט הטכני המקורי", (נספח י"ג לתצהיר התובע 1) משקפים התחייבות שעניינה בבית אחר בפרוייקט שאינו ביתם של התובעים. משלא עלה בידי התובעים להמציא כראייה התחייבות דומה של הנתבעת 1 כלפיהם בעניין זה, ולאחר שהאחרונה שוללת את התחייבותה זו כלפי התובעים, יש לדחות את דרישת התובעים הנוגעת לתריסי הגלילה ומערכת האזעקה.
הנתבעת 1 מציגה הסתייגות לגבי חלק חוות דעת המומחה המזהה ליקויים במדרגות (פרק 5 לחוות הדעת עמ' 5) תוך שהיא נסמכת על ויתור שנעשה, כביכול, על ידי התובעים בעניין זה, כפי שזה בא לידי ביטוי בחתימתם על מסמכי ויתור שסומנו כנספחים ט' ו-י' לעדותו של מר קרבצ'יק.
סבורני, כי נספח י' , אינו משקף כל ויתור בעניין ואילו נספח ט', אינו משקף בהכרח, ויתור על הפגם המופיע בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, שם מדובר על היעדרו של מאחז יד לצד מהלך המדרגות הפנימיות בניגוד לתקנות התכנון והבנייה ותוכניות העבודה של הבית. המומחה מתייחס במפורש לכך שויתור על המעקה אינו מהווה ויתור על מסעד היד. הואיל וכך, נדחות טענות הנתבעת לפטור מאחריות.

דיון בתוספת לחוות הדעת:

חלק הליקויים הנוסף הנדרש על ידי התובעים מעבר למה שנקבע בחוות דעתו של המומחה והמתואר בסעיפים 15-22 לתצהיריהם, הוא זה שלגביו נטען, כי תוקן באמצעותם, ואשר מוכחש על ידי הנתבעת 1.
הסכומים הנתבעים בגין התיקונים שנעשו על ידי התובעים עצמם הם אלה הנוגעים לחיבור הבית לרשת החשמל בסכום של 2,235 ₪, ביצוע עבודות חשמל 8,775 ₪, עבודות נגרות בעבור חיתוך דלתות והשלמת המטבח 3,484 ₪, בגין צביעת החדרים תיקוני קירות החוץ, חיבורי האינסטלאציה 20,770 ₪, בגין תיקון דוד שמש 1,200 ₪ ובגין רוחב הפרוזדור הפנימי שאינו ניתן לתיקון 750$.
עוד דורשים התובעים עלות הרכבת מנועים חשמליים לתריסים בסכום של 4,000 ₪ ומערכת אזעקה בסכום של 2,570 ₪.
בנוסף, טוענים התובעים כי שילמו סכומים, שאינם מגובים בקבלות, הכוללים השלמת חיפוי קירות המטבח, התקנת פנלים, חידוש מרצפות וסידור מרזבים בסכום של 2,600$. סכום זה נתמך, לטענתם, בחוות דעתו של המהנדס מטעמם פורת (להלן: "פורת").
הנתבעת 1 חולקת על זכאותם של התובעים להשבת עלויות תיקונים שנעשו על ידם באופן עצמאי, הן משום שלא היו זכאים לבצע תיקונים אלה בכוחות עצמם והן לנוכח היעדר תמיכה אובייקטיבית המניחה את הדעת בקבלות.
התובעים טוענים כי נאלצו לבצע הוצאות כספיות על מנת לאפשר את מגוריהם במקום, וזאת בהתייחס לליקויים שלגביהם לא ניתן היה להמתין לתיקוני הנתבעת 1.
לאחר שעיינתי בקבלות שהוגשו מצד התובעים, סבורני כי חלק מהתשלומים שבוצעו על ידם הינם מוצדקים, שעה שלא ניתן לשלול את זכאותם של התובעים לתיקונים שהם בעלי אופי חיוני. לנוכח שיקול זה, סבורני כי ראוי לאשר ולקבל את התשלום בסך 1,235 ₪ לחיבור לחברת חשמל לפי (נספח ז' 2), 1,000 ₪ עבור מד מים (לפי נספח ז' 3), 8,775 ₪ עבור השלמות של עבודות חשמל לכניסה למגורים (נספח ח'), 3,484 ₪ עבור עבודות נגרות דחופות (נספח ט'), 1,600 ₪ עבור חיבורי אינסטלציה (לפי נספח י' 2), 3,850 ₪ עבור תיקוני נזילות בגג (לפי נספח י' 2), 1,200 ₪ עבור דוד אמייל (נספח י"א). החלק הנוסף של העלויות אינו בעל אופי של דחיפות, איננו מתקבל מתוך הנספחים הנ"ל.
מעבר לכך, אינני מקבלת את כל חלק התביעה בסך 2,600$ מעבר לחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש אשר איננו מגובה בקבלות כלשהן. עוד יש לדחות את חלק התביעה בסך 2600$ אשר אינו מגובה בקבלות מה גם שזה נעדר תמיכה מקצועית נייטראלית .
אם נקבץ את כל הקביעות הנוגעות לחלק התביעה שמעבר לחוות דעתו של המומחה, היינו, זו הנוגעת ל-1,235 ₪ בעבור החיבור לחברת החשמל, 1,000 ₪ עבור מד מים, 8,775 ₪ עבור עבודות חשמל, 3,484 ₪ עבור עבודות נגרות, 1,600 ₪ עבור חיבורי אינסטלציה, 3,850 ₪ עבור תיקוני נזילות ו-1,200 ₪ עבור דוד אמייל, התוצאה היא כי הוכחה זכאות נוספת בסכום כולל של 21,144 ₪ כולל מע"מ.
אשר לחלק הדרישה המתייחס להערכת ירידת הערך בסכום של 30,000 ₪, להערכה זו אין כל ביסוס מקצועי ולכן, היא נדחית.

לאחר ששקלתי את כל השיקולים כאמור לעיל, אני קובעת כי היקף הליקויים שהוכח להנחת דעתי הינו סך של 13,400 ₪ לפי חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש ובתוספת של 25% לביצוע ע"י קבלן מזדמן בסך 3,350 ₪.
על אלה הוסף הסך של 21,144 ₪ כולל מע"מ, בגין השלמות ותיקונים שבוצעו על ידי התובעים.
דיון בטענת האיחור במסירה והנלווים:

חלקה הנוסף של התביעה נוגע לאיחור במסירה.
התובעים טוענים לאיחור במועד המסירה של הדירה לתקופה של 3 חודשים ושבוע ימים. לטענת התובעים נמסרה להם החזקה בדירה ביום 8.4.97 בעוד שעל פי ההסכם היה מועד המסירה המתוכנן 1.1.97. תחשיב הפיצוי הנדרש על ידם נעשה לפי 450$ לכל חודש איחור, ובסך הכול 2,025$.
הנתבעת 1, מכחישה את הטענה לאיחור במסירה וטוענת, כי הגם שמועד המסירה היה 8.4.97, לטענת התובעים, אין מועד זה חורג מעבר למוסכם, אלא מקדים אותו.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת ונדרשות להכרעה הינן כמפורט:
1. הסכם המכר נעשה ביום 11.1.96.
2. על פי סעיף 4 א' להסכם נמנה מועד המסירה לתקופה של 18 חודש מתחילת הבנייה.
3. על פי סעיף 4 ב' להסכם ניתנו לנתבעת 90 ימי אורכה מעבר לכך.
4. מסירת הדירה נעשתה ביום 8.4.97.

הנתבעת 1 טוענת, כי בהתחשב בכך שעל פי ההסכם הוקנו לה 60 ימי התארגנות מתום עבודות הפיתוח, שהוא מועד החופף, לפי הגדרת ההסכם, את מועד ההיתר, כי אז עמדו לרשותה באופן כולל 23 חודש מתחילת הבנייה להשלמת הדירה, כאשר אלה נמנים ממועד ההיתר.
גירסה זו עומדת בהתאמה מלאה לחומר הראייתי. לתובעים אין כל ראייה שיש בה כדי לייצר לוח זמנים אחר, סותר, או לפגום בלוח הזמנים הנ"ל ולפיכך אין בסיס לטענת האיחור במסירה.

התביעה בגין איחור במסירה לא הוכחה כדבעי ועל כן נדחית.
בשולי הדברים יצויין כי לכאורה קיימת סתירה בין קביעה זו לבין הקביעות בחלק הראשון של פסק הדין המכירות בזכאותם של התובעים לפיצוי בגין השלמות ותיקונים שנעשו על ידם, ולא היא.
התובעים כשלו בהוכחת טענתם לאיחור במסירה בהתחשב בלוחות הזמנים, עם זאת, לא ראיתי כי יש בכך כדי לפגום בזכאותם לפיצוי בגין הוצאות שהוציאו בעין במועד שבו עברו להתגורר בבית.

בעניין עוגמת הנפש, טוענים התובעים כי ליקויי הבנייה גרמו להם לאובדן הנאה מהבית, המוערכת על ידם בסך של 30,000 ₪ לצרכי אגרה.
תביעה זו נראית בעיניי מופרזת בהתחשב בהיקף ובטיב הליקויים שזוהה.
הייתי מעמידה את היקף הפיצוי בגין עוגמת נפש על סך של 1,500 ₪ בלבד.

לפי זה, הוכיחו התובעים את זכאותם באופן חלקי כמובא להלן:
1. סך של 16,750 ₪ לפי חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש כולל תוספת 25% לקבלן מזדמן, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה למדד תשומות הבניה מיום 9.3.05.
2. סך של 21,144 ₪ כולל מע"מ עבור הוצאות נוספות.
3. סך של 1,500 ₪ בגין עוגמת נפש.

כנגד חיוב זה, מעמידה הנתבעת 1 טענת קיזוז בשל יתרת החוב בסך של 54,419 ₪, נכון ליום הגשת התביעה, אותו טוענת הנתבעת כי יש לקזז מכל סכום בו יזוכו התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, לפי סעיף 13 להסכם.

התובעים טוענים בסיכומיהם כי אין לבצע קיזוז של יתרת חובם הנ"ל, בשל היעדר זכאותה של הנתבעת 1 לגבות חיובים בשמה של הנתבעת 2 שהיא בעלת הזכות, וכן בשל היותה של הטענה בגדר הרחבת חזית.
אכן לתובעים אין הגנה ממשית כנגד ביצוע הקיזוז ככל שזה נוגע למערכת ההסכמית בהתחשב בהמחאת החיובים שנעשתה בהסכם הבנייה, עם זאת, נוכח החלטתי מיום 21/9/05 בעניין הרחבת החזית, אני דוחה את טענת הקיזוז.

אשר להוצאות-
על הנתבעת 2 לשאת בהוצאות לטובת התובעים כשכר טירחת עורך - דין בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין וכן הוצאות משפט (אגרה לפי הסכום שנפסק ושכר עדים ככל שנפסק ) .
כל חיוב שהוטל על הנתבעת 1 בחלק זה של הדיון מוטל מן הסתם על הנתבעת 2 והחיוב בו הינו ביחד ולחוד .

חלק שני:
ומכאן למישור היריבות המשנית שבין הנתבעת1 לבין צדדי ג'.
הנתבעת 1 טוענת, כי במידה ותחוייב בסכום התביעה או בחלקו, זכאית היא לשיפוי בגובה סכומים אלה, מכל אחד מצדדי ג', בהתאם לפירוט שיובא להלן.
כלפי סולל בונה טוענת הנתבעת 1 לאחריות בשני מישורים:

1. אחריות חוזית לפי הסכם בין סולל בונה לנתבעת 2, בנעליה באה נתבעת 1, לפי הסכם מיום 9.4.93 (להלן: "הסכמי צד ג'"); ואחריות לביצוע תיקוני בדק, לפי הסכם לביצוע תיקוני בדק מיום 1.4.98 (להלן: "הסכם התיקונים").
2. אחריות הקמה בגין רשלנות, בהתייחס לטיב הבנייה, להעסקת פועלים בלתי מיומנים, לתיקון הליקויים ולטיפול בטענות התובעים בכללן וכן,אי עמידה בהוראות חוק המכר- (דירות) 1973.

כלפי משרד האדריכלים, טוענת הנתבעת1 לאחריות בשני היבטים:

1. אחריות חוזית, מכוח היותו המתכנן והמפקח לפי חוזה מיום 15.11.93 אשר נחתם בין משרד האדריכלים לנתבעת 2, נספח א' לתצהיר עדותו הראשית של חיים כהן (להלן: "כהן") ממשרד האדריכלים.
2. אחריות מכוח עוולת הרשלנות ולפיה התרשל צד זה בהכנת תוכניות המכר, המפרטים ותוכניות העבודה ובכך גרם להפרת ההסכם שנכרת בין התובעים לנתבעת 2.

לאחר העלאת הטענות הנ"ל כנגד צדדי ג' ובשלן, מבקשת הנתבעת 1,להטיל את חלק הליקויים שהינם בעלי אופי ביצועי על סולל בונה ואלה שהינם בעלי אופי תכנוני על משרד האדריכלים.
האבחנה בין סוגי הליקוי צריכה להיות מוכרעת ע"פ חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש.

סולל בונה מכחיש את אחריותו בהסתמך על הטענה ולפיה הפרה הנתבעת 1 את ההסכם שנחתם ביום 5/3/92 בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 (להלן: "הסכם המחאת החיובים"), בכך שעיכבה את התשלומים שהגיעו לסולל בונה, לא מסרה לו תוכניות מתאימות, לא שילמה עבור 3 חודשי עבודה, נובמבר 96' עד ינואר 97', וגרמה לבעיות באספקת החומרים.
משרד האדריכלים מכחיש את אחריותו בהסתמך על הטענה ולפיה הליקויים שנתגלו הם ליקויים ביצועיים ולא תכנוניים, וככל שקיימים ליקויים תכנוניים, היו אלה באחריות צד ג' נוסף אשר לא מהווה עוד צד לתיק וזאת לאחר שנמחק.
יש לבחון, אפוא , את טענותיה של סולל בונה,בדבר היעדר אחריותה בשל מעשיה של הנתבעת 1.
המעשים אותם מבקשת סולל בונה להגדיר ככאלה הפוטרים אותה מאחריות כלפי הנתבעת, הינם אלה:
א. מסירת תוכניות לקויות.
ב. עיכוב בביצוע חישוב הכמויות.
ג. עיכוב באספקת חומרי בנייה.
ד. עיכוב בביצוע תשלומים.
ה. בחירה של קבלני משנה בניגוד להסכמתו.
כל אחד ממעשים אלה הביא לבעיות בתזרים המזומנים של סולל בונה, כך לטענתה נגרמה בעקיפין התמוטטותה.

כל אחד מנימוקים אלה מחייב הוכחה של מספר אלמנטים:
1. התרחשות האירוע המתואר.
2. הזיקה בין התרחשות האירוע לבין הליקויים נשוא התביעה.

הוכחת האלמנט השני מחייבת הוכחה משנית המתארת את לוחות הזמנים של האירוע והזיקה בינם לבין כל אחד מהליקויים שנתגלו בחוות דעתו של המומחה באופן ספציפי.
על פניו, אין כל זיקה מוכחת בין עיכוב בביצוע תשלומים לבין עבודות לקויות, הוא הדין ביחס לעיכוב באספקת חומרי הבנייה, הוא הדין ביחס למסירת תוכניות שגויות ולעיכוב בהעברת חישוב הכמויות.
לכל היותר, יתכן כי קיימת זיקה כלשהי בין בחירתם של קבלני משנה בלתי מתאימים ליצירת ליקויי בנייה. במובן זה של הדברים, היה על סולל בונה להוכיח, ברשימה שמית, מי היו קבלני המשנה שנבחרו בניגוד לתנאי החוזה, באופן הפוטר אותה מאחריות לעבודתם וכן, כי אלה הם אותם הקבלנים אשר קשורים במישרין לביצוע אותן העבודות שבהן נתגלו הליקויים.
הראיות שצורפו כנספחי ד' לתצהירו של סילביאן חכמו(להלן: "חכמו"), מטעם סולל בונה, אינן אלא ראיות כלליות המצביעות על חוסר שביעות רצון כללי מבחירת קבלני המשנה, ואולם לא די בכך כדי לייצר את הזיקה הראייתית הנדרשת להוכחת ההגנה וההפטר מאחריות.
חלק התביעה הנוסף על ליקויי הבנייה, היינו, זה העוסק בהשלמות שבוצעו על ידי התובעים בכוחות עצמם לאחר שקיבלו את החזקה בדירה, הינו החלק שלגביו ישנה איזושהי משמעות לטענות הנוגעות לתרומת הנתבעת 1 שמנעה את העברת הכספים וגרמה בעקיפין לעיכוב ביצוע העבודות.
חלק זה של התביעה מתייחס לעבודות בתחום האינסטלציה והחשמל (ראה סעיפים 15, 18, 19 לתצהיר התובע). בעניין זה היה על סולל בונה להוכיח את הזיקה שבין לוחות הזמנים המתוכננים המקוריים להעברת הכספים, היחס בינם לבין תוכנית העבודה, ומכאן ללוחות הזמנים שבוצעו בפועל, בדרך השוואתית, תוך יצירת הקשר שבינם לבין ביצוע כל אחת מהעבודות הספציפיות שלא בוצעו. החומר הראייתי שהוצג באמצעות עדותו של חכמו, אינו כולל התייחסות מתודית ברורה לעניין זה ולכן יש לקבוע כי סולל בונה לא הוכיח את התשתית העובדתית לצורך הפטרו מאחריות לליקויים שנתגלו.
למעלה מן הצורך יצויין, כי גם לו הייתה מוכחת התשתית העובדתית כמתואר לעיל באופן הנדרש, עדיין מנוע סולל בונה מלהעלות הגנות מסוג זה לאחר שאלה עומדות בסתירה חזיתית לנוסח הסכם התיקונים מיום 1/4/98,הגובר על כל הטרוניות והמחדלים שקדמו לחתימתו.
במישור היחסים שבין הנתבעת 1 לסולל בונה, הפנו אותי שני הצדדים למגוון ההליכים שהתנהלו ועדיין מתנהלים ביניהם בבתי משפט שונים ברחבי הארץ בקשר לפרוייקט הנדון. בהליכים אלה חויב סולל בונה,בחלק מהמקרים, לשאת בתשלומים כמשפה, בחלק מהמקרים זכה סולל בונה בהליכים כנגד הבנק המממן ובחלק אחר מתנהלים דיונים בקשר עם ערבויות שמומשו. באף לא אחד מהליכים אלה הוכח בפני
י קיומו של השתק פלוגתא או מעשה בין דין, וכל מקרה נדון על פי נסיבותיו. לפיכך, אין כל נפקות להליכים אלה לקביעות הנעשות כאן.
אני סבורה, אפוא, כי עצם הטיעון בנושא זה היה מיותר.
אשר להגנתו של משרד האדריכלים, לב ההגנה מתמצה בטענה ולפיה הליקויים שנתגלו בדירת התובעים הינם ליקויים בעלי אופי ביצועי ולכן, מתוקף היותו המתכנן, אין הוא נושא באחריות להם.
אכן, לפי חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש הליקויים כולם הינם בעלי אופי ביצועי, למעט מאחז היד של המדרגות הפנימיות. גבול האחריות של משרד האדריכלים הינו, אפוא, לליקוי התכנוני בלבד, בהיקף של 3,300 ₪.
בחלוקת האחריות שבין צדדי ג' יש איפוא לקבוע כי סולל בונה אחראית לליקויים הביצועיים מתוך חוות דעתו של המומחה בהיקף של 12,625 ₪ בצירוף מע"מ כולל תוספת לביצוע ע"י קבלן מזדמן ולליקויים שהוכחו מתוך הקבלות על סך 21,144 ₪ ואילו משרד האדריכלים אחראי לליקויים התכנוניים מתוך חוות דעתו של המומחה בהיקף של 4,125 ₪ בצירוף מע"מ כולל תוספת לביצוע ע"י קבלן מזדמן.
לסיכום חלק זה של הדיון ייאמר כי אף לא אחד מצדדי ג' הוכיח את הגנתו כלפי הנתבעת 1 למעט הגבלת האחריות לפי סוג הליקוי.
לסיכום:
התביעה הוכחה באופן חלקי.
הנתבעות 1 ו 2 שתיהן ביחד וכל אחת לחוד תשאנה בסכומים כמפורט:

1. סך של 16,750 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת ריבית והצמדה למדד תשומות הבנייה מיום 9.3.05.
2. סך של 21,144 ₪ כולל מע"מ.
3. סך של 1,500 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
4. הוצאות משפט (שכר עדים ואגרה לפי הסכום שנפסק) ושכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
הנתבעת 1 תהא זכאית לשיפוי בגין חיוביה אלו מאת צדדי ג', לפי חלק אחריותם היחסי כפי שהוסבר ב

פסק דין
זה, ובאופן המפורט להלן:

א. מאת סולל בונה כדלקמן:

1. סך של 12,625 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת ריבית והצמדה למדד תשומות הבניה מיום 9.3.05.
2. סך של 21,144 ₪ כולל מע"מ.
3. הוצאות משפט לפי הסכום שבו חוייבה הנתבעת בשיעור של 90% הימנו.
ב. מאת משרד האדריכלים כדלקמן:

1. בסך של 4,125 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת ריבית והצמדה למדד תשומות הבניה מיום 9.3.05.
2. הוצאות משפט לפי הסכום שבו חוייבה הנתבעת בשיעור של 10% הימנו.
ניתן היום ג' בשבט, תשס"ו (1 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים
פסק הדין יישלח לצדדים בדואר רשום.
יעל אחימן, שופטת

ראיות: 21.9.05, 22.9.05.
סיכומי תובעים: 3.11.05
סיכומי נתבעת: 27.11.05
סיכומי צדדי ג' 1: 29.12.05
סיכומי צד ג' 2: 3.1.06
סיכומי תשובה: 12.1.06
קלדנית: מוריה דשתכי.








א בית משפט שלום 19621/98 דן אברהם, דן ויקטוריה נ' לנדקו ישראל ייזום וניהול בע"מ, דנהאוז ייזום והשקעות בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/02/2006)