פסקי דין על יהודה לוי | פסקי דין על אילנה שרעבי | פסקי דין על אהרון אריק לוי | פסקי דין על רוי לוי | פסקי דין על רז לוי ואח' |

4985/19 בשא     28/07/2019




בשא 4985/19 יהודה לוי, אילנה שרעבי נ' אהרון אריק לוי, רוי לוי, רז לוי ואח'




החלטה בתיק בש"א 4985/19


בבית המשפט העליון


בש"א 4985/19



לפני:

כבוד השופט ג' קרא


המערערים:
1. יהודה לוי


2. אילנה שרעבי


נ


ג


ד

המשיבים:
1. אהרון אריק לוי


2. רוי לוי


3. רז לוי

4. חן לוי

5. שולמית לוי יפת

6. עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

7. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

8. עו"ד אלון וולך נאמן

ערעור על החלטת בית המשפט העליון בתיק דנ"א 4509/19 מיום 14.7.2019 שניתן על ידי כב' הרשמת שרית עבדיאן

בשם המערערים:
בעצמם

החלטה



ערעור על החלטת כב' הרשמת
ש' עבדיאן
מיום 14.7.2019 בדנ"א 4509/19, במסגרתה נדחתה בקשת המערערים לפטור אותם מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון (להלן:
בקשת הפטור
).

הרקע לבקשה

1.
ביום 3.7.2019 הגישו המערערים בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה בע"א 2252/17

ו-3443/17

(
כב' השופטים:
ע' ברון
,
ד' מינץ
ו-
א' שטיין
) מיום 24.6.2019 (להלן:
פסק הדין בערעור
), אשר דחה את ערעורם. פסק הדין בערעור ניתן מפי כב' השופט
ד' מינץ
ובהסכמת הכלל. פסק הדין בערעור ניתן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את בקשת המערערת למתן

פסק דין
הצהרתי לפיו הזכויות בנכס המקרקעין שבמחלוקת שייכות לה. נקבע בו, בתמצית, כי למערער יש זכויות בו, כי חובו לבנק שריר וקיים וכי אין מניעה להמשיך בהליכי מימוש זכויותיו בנכס. פסק הדין של בית המשפט המחוזי התבסס ברובו על קיומו של השתק שיפוטי שחל על שני המערערים שטענו דברים והיפוכם בהליכים שכל אחד מהם קיים בעבר.


לטענת המערערים, שאינם מיוצגים, מוצדק קיומו של דיון נוסף שכן הערעור בעניינם מעלה את השאלות הבאות: האם השתקים גוברים על מרמה בהליך שנקט הבנק בשנת 95; האם עקב אי בירור טענת פרעתי בתיק המימוש למרות שצורף להליך התביעה ולא נדון, יש השתק לגבי טענה לפירעון החוב; האם יש לבנק זכות עמידה עוד משנת 95 בפתיחת תיק המימוש שנפתח שלא כדין; האם פגם פרוצדורלי או פגם הנובע מהחלטת בית המשפט קמא בתחילת ההליך אינו מבטל

פסק דין
; והאם פגם בהליך שבו לא ניתנה זכות טיעון למבקש ונמחק כתב ההגנה מטעמו מבטל את פסק הדין. המבקשים טוענים כי פסק הדין ניתן על סמך ראיות שקריות ומצג שווא של הבנק בתחילת ההליך עוד בשנת 95 וכן הם מעלים טענות לעניין זכות הטיעון והאפשרות שהייתה למערער לבצע חקירה נגדית בתיקי פשיטת רגל קודמים בהליך כשהוא אינו מיוצג. במקביל לבקשה לדיון נוסף, הגישו המערערים את בקשת הפטור. המערערים טענו כי חיובם בתשלום האגרה ובהפקדת העירבון בסכום שנקבע, יחסום את דרכם לבית המשפט וכן כי סיכויי ההליך טובים.


2.
ביום 14.7.2019, לאחר שהוגשה התנגדות המשיבים 5-1, 7 ו-8 לבקשה, דחתה הרשמת את בקשת הפטור והורתה על הפקדת עירבון בסך של 30,000 ש"ח עד ליום 28.7.2019. נקבע בהחלטה כי בקשת הפטור נעדרת את הפירוט העובדתי הנדרש לגבי מצבם הכלכלי וכי פסק הדין בערעור אינו עומד באמות המידה הקפדניות לאישור בקשה לדיון נוסף. הרשמת פירטה את הנמקותיה להחלטה, כדלקמן:

"אכן, הבקשה כוללת אינדיקציות מסוימות לכך שמצבה הכלכלי של המבקשת אינו מן המשופרים, ובפרט יש לציין את חובותיה בתיקי ההוצאה לפועל העומדים נגדה. ברם, אין בבקשה מידע מפורט דיו אודות מצבה הכלכלי ובכלל זה לא מצוי בה פירוט של הוצאותיה ונכסיה של המבקשת. כמו כן, מתדפיס חשבון הבנק שצורף עולה כי יש בידי המבקשת את הסכום הנדרש לתשלום אגרת ההליך.
זאת ועוד, ודומה כי זה העיקר, הבקשה אינה מניחה תשתית עובדתית מתועדת באשר להכנסותיו, הוצאותיו ונכסיו של המבקש, וכל שצורף לה בעניין זה הוא תדפיס אודות התקבולים שמקבל המבקש ממשרד הביטחון. לא למותר לציין כי הצורך בהנחת תשתית עובדתית מלאה באשר למצבו הכלכלי, כתנאי למתן פטור מחובת תשלום אגרה והפקדת עירבון הובהר למבקש בהחלטות של רשמי בית משפט זה בעבר (ראו החלטותיו של כבוד הרשם
ג' לובינסקי זיו
מימים 20.11.2017 ו-17.12.2017 בע"א 3443/17).
על כך יש להוסיף, בזהירות הנדרשת, כי על פני הדברים פסק הדין בגינו מוגשת הבקשה אינו עומד באמות המידה הקפדניות לקביעת דיון נוסף בבית משפט זה."

3.
בערעור זה טוענים המערערים כי החלטת הרשמת היא לקונית ואינה מנומקת כלל וכן כי ההחלטה שגויה לגופה שכן המערערים סיפקו את התשתית העובדתית הנדרשת לצורך מתן הפטור שכן הם הוכיחו שמצבם הכלכלי קשה. משכך, לטענתם, נפגעת זכות הגישה שלהם לערכאות. המערערים טוענים גם כי בירור התיק בעניינם נמצא בשלב מקדמי כך שקיים קושי להעריך את סיכוייו וכי סיכויי הבקשה לדיון נוסף הם גבוהים.

דיון והכרעה

4.
דין הערעור להידחות. שיקול דעת הרשם בהחלטות על פטור מתשלום אגרה או הפקדת עירבון רחב ביותר, ואין ערכאת הערעור מתערבת בו אלא במקרים חריגים (ראו, למשל: בש"א 8657/18
פלוני נ' המרכז הרפואי שערי צדק
(10.12.2018); בשג"ץ 4934/14
גורנשטיין נ' כנסת ישראל
(21.7.2014))
. המקרה שלפני אינו מצדיק התערבות בהחלטת הרשמת.

5.
כדי להכריע בבקשה לפטור מתשלום אגרה או מהפקדת עירבון, יש לבחון את יכולתו הכלכלית של המבקש ואת סיכויי ההצלחה בהליך שבגינו מתבקש הפטור (ראו, למשל: בש"א 1528/06
ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי
, בפס' 10

(17.10.2007
) (להלן: עניין
ורנר
);

בש"א 240/18
כוכבי נ' עיריית רחובות
(11.1.2018) (להלן: עניין
כוכבי
)).
על המבקש לפרוש תשתית עובדתית מלאה ועדכנית לגבי מצבו הכלכלי, לרבות תיעוד ואסמכתאות רלוונטיות.
סמכותו של הרשם לפטור עותר מהפקדת ערבון מעוגנת
בתקנה 6(א) לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984,
לפיה הרשם מוסמך לקבוע את סכום הערבון:

"
משהוגשה עתירה, יפקיד העותר ערבון בקופת בית המשפט בסכום שיקבע הרשם או יתן ערובה להנחת דעתו של הרשם, לשיפוי המשיב על הוצאות הדיון בעתירה שהוא יהיה זכאי להן
" (וכן עיינו בתקנה 8 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף
הנ"ל
).
על המבקש פטור מתשלום אגרה כקבוע בתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים: האחד, כי אינו מסוגל לעמוד בחיוב זה; השני, כי ההליך שהגיש מגלה עילה. לעומת תשלום אגרה,
הפקדת הערבון הכספי נועדה להגן על זכותו של בעל הדין הנתבע לממש את גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו בהליך שהוגש נגדו וכשל (ראו:
עניין
ורנר
). מסיבה זו,
"
ההבדל מתמקד במשקל שיש לתת לעוצמת סיכוייו של ההליך השיפוטי הנדון, וביחס העומד בינו לבין זכות הגישה לערכאות. בעוד בענין האגרה, די בסיכוי כלשהו להצליח בהליך כדי להצדיק פטור, לעניין פטור מערבון נדרש סיכוי בעל ממשות גדולה יותר כדי להצדיק פטור
" (עניין
ורנר
, בפס' 11), כאשר מידת תום הלב בנקיטת ההליך היא גם שיקול רלבנטי באיזון (שם, בפס' 12).

6.
בענייננו, המערערים לא הרימו את הנטל הנדרש להוכיח כי הם נעדרי יכולת כלכלית לשלם אגרה, לא כל שכן להפקיד עירבון. לשם כך נדרשת תשתית עובדתית נרחבת ומקיפה הכוללת, בין היתר, תיעוד ואסמכתאות לרבות תדפיסי חשבונות בנק, דיווח על הוצאות חודשיות ותלושי משכורת רלוונטיים (ראו, למשל: בשג"ץ 4934/14
גורנשטיין נ' כנסת ישראל
(21.7.2014)).
בבחינת פרמטר סיכויי ההליך, ניתן לומר בזהירות ובלי לקבוע מסמרות בעניין, כי סיכויי הבקשה לדיון נוסף להתקבל אינם גבוהים.
פסק הדין בערעור קבע כדלקמן (בפס' 14, 21-17):

"בענייננו,
מדובר במקרה ייחודי וקיצוני שבו קיימת הצדקה להחיל דוקטרינה זו [השתק שיפוטי – ג'.ק.] במלואה. במסגרת הליכים משפטיים שונים המערערים הצהירו, כל פעם באופן שונה וסלקטיבי בהתאם לאינטרס האישי השונה העומד על הפרק בכל הליך נתון, מי הוא האוחז בזכויות בנכס.
[...]
אם כן, במסגרת הליך פשיטת הרגל, הציג המערער סיפור דברים שונה בתכלית מזה שעליו עמד במסגרת ההליך דנא.
[...]
כיצד אפוא ניתן להלום את טענות המערער כי הזכויות בנכס היו
בידיו
(לאחר שהועברו לו על ידי האישה במסגרת ההסכם הראשון) והוא זה אשר מכר את הנכס למערערת בשנת 1994? למערער הפתרונים.
התנהלותו של המערער היא כשל 'להטוטן בקרקס הרוכב בעת ובעונה אחת על שני זוגות אופניים. הדבר אפשרי בקרקס אך לא בבתי-המשפט' ... לא רק המערער לוקה בכך, כי אם גם המערערת עצמה
. די אם נציין כי המערערת לא הצהירה על זכות כלשהי בנכס במסגרת הליכי פשיטת רגל בהם החלה... לא בא זכרו של הנכס...
הנה כי כן, דבר קיומו של ההסכם השני אשר 'צץ' לפתע במהלך שנת 2014 – מבלי שדווח לרשויות כלשהן ומבלי שנרשמה הערת אזהרה בקשר לזכויות שנטען כי הועברו במסגרתו – לא בא לידי ביטוי בהליכים משפטיים שונים שננקטו נגד המערערים ועל ידם, ואף עומד בסתירה להצהרותיהם. המערערים לא סיפקו כל הסבר של ממש לסתירות אלו.
בנסיבות אלה, בצדק רב קבע בית המשפט המחוזי כי הם מושתקים מלטעון לזכויות המערערת בנכס, מכוח אותו הסכם.
מאותו נימוק גם אין מקום להידרש לטענות המערערים בדבר קביעת בית המשפט המחוזי בקשר לזכויות המשיבים בנכס. די בכך שהמערער הצהיר בהליכים כאמור לעיל כי מחצית הזכויות בנכס שייכת למשיבים, כדי שהוא יהיה מנוע מלהעלות טענה סותרת בהליך זה.

[...]
כאמור לעיל, בנסיבות העניין די באמור כדי להביא לדחיית תביעת המערערת לפני בית המשפט המחוזי ולערעורי המערערים כאן, מפאת השתק שיפוטי. ממילא אין אפוא עוד כל מקום להידרש ליתר טענות המערערים, בדבר קביעת בית המשפט המחוזי על אודות זכויות המערער והמשיבים בנכס...".



סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984,
קובע כי
ניתן להיענות לבקשה לדיון נוסף
"
אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף
"
. הרציונל לקיומו של דיון נוסף ב

פסק דין
שניתן בבית משפט זה הוא קיומו של "
צורך ממשי ומיידי בבחינה חוזרת של הלכה שנקבעה, ובהיות צורך זה מכריע באופן ברור גם על פני אינטרס סופיות הדיון, וניצול יעיל של המשאב השיפוטי... שיקול נוסף לקיום דיון נוסף הינו כאשר יש סיכוי טוב לשינוייה של ההלכה שנקבעה
" (ראו: דנ"א 10639/06
tea board india
נ'
delta lingerie s.a.of cachan
(13.4.2008); דנ"א 1835/14
עזבון המנוח לחאם נ' לחאם
(21.10.2014)). הלכה פסוקה היא כי "
הליך הדיון הנוסף הוא הליך נדיר ויוצא דופן ועל מנת שבית משפט זה יחליט על קיומו על החשיבות, הקשיות או החידוש הטמונים בהלכה שנפסקה להיות מהותיים ומשמעותיים באופן המצדיק דיון מחודש
"
(דנ"א 461/06
קופת חולים כללית נ' ע. ס.

(17.7.2006)
; ראו גם: עניין
כוכבי
). המערערים לא הצביעו לכאורה על הלכה חדשה שנפסקה בפסק הדין או על הצדקה אחרת לקיומו של דיון נוסף. רובו של פסק הדין מבוסס על יישומה של דוקטרינת ההשתק השיפוטי. קביעותיו של בית משפט זה בפסק הדין בערעור הן כי זהו מקרה קיצוני וייחודי המצדיק להחיל את דוקטרינת ההשתק השיפוטי בעניינם של המערערים. פסק הדין בערעור נסב על נסיבות המקרה הקונקרטיות ונקבע בו כי הם התנהלו כ"להטוטנים בקרקס" וטענו טענות סותרות באופן סלקטיבי ובהתאם לאינטרסים שלהם.


סוף דבר

7.
הערעור נדחה. אם יעמדו המערערים על ההליך העיקרי, ישלמו את האגרה ויפקידו את העירבון עד ליום 1.8.2019, אחרת יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא הודעה נוספת.


ניתנה היום, כ"ה בתמוז התשע"ט (28.7.2019).







ש ו פ ט

_________________________



19049850_q01.docx

סח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
http://supreme.court.gov.i

l







בשא בית המשפט העליון 4985/19 יהודה לוי, אילנה שרעבי נ' אהרון אריק לוי, רוי לוי, רז לוי ואח' (פורסם ב-ֽ 28/07/2019)