פסקי דין על אריה שכנר | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

30820-01/19 בל     24/07/2019




בל 30820-01/19 אריה שכנר נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 30820-01-19


24 יולי 2019

לפני
:

כב' השופטת
דפנה חסון זכריה

ה
מערער
אריה שכנר
ע"י ב"כ: עו"ד גלעד מרקמן
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אסף שפירא



פסק דין


לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה)
(להלן- הוועדה), לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן- החוק).

רקע כללי

1.
המערער, יליד שנת 1939, היה מנהל מחלקת ניתוחי לב בבית החולים וולפסון, ופרש לגמלאות ביום 1.1.07.

2.
במהלך עבודתו נפגע המערער בגבו, ופגיעתו הוכרה כפגיעה בעבודה.

3.
ביום 11.10.12 קבעה ועדה רפואית כי למערער נותרה נכות רפואית יציבה בשיעור של 28% החל מיום 29.4.01 והפעילה בעניינו את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 בשליש,
החל המועד שבו פרש לגמלאות.

4.
המערער הגיש ערעור לבית הדין לעבודה על החלטת הוועדה בעניין הפעלת תקנה 15, וביום 1.7.13 ניתן

פסק דין
המורה להשיב את עניינו לוועדה על מנת שתנמק קביעתה בעניין זה.

5.
ביום 28.11.13 התכנסה הוועדה פעם נוספת, ושבה על קביעתה כי יש להפעיל את תקנה 15 ממועד פרישתו של המערער לגימלאות.

6.
אף על החלטה זו הגיש המערער ערעור, וביום 2.7.14

פסק דין
בערעור הנוסף, הנותן תוקף להסכמת הצדדים להשבת עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש.

7.
בהתאם להוראות פסק הדין, ביום 24.7.16 התכנסה ועדה בהרכב חדש, ולאחר שקיבלה את המלצת ועדת הרשות קבעה אף היא, כי יש להפעיל את תקנה 15 בעניינו של המערער רק החל ממועד פרישתו לגימלאות.


8.
אף על החלטה זו הגיש המערער ערעור (ב"ל 18088-10-16), וביום 30.10.17

פסק דין
מוסכם נוסף כדלקמן (להלן – פסק הדין המחזיר):

"...עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכבה הנוכחי על מנת שתפעל בהתאם להחלטתה מיום 55.7.15
(כך במקור, ד.ח.ז) ולפיה, יש לזמן את המערער ואת בא כוחו להשמיע טיעונים בפני
ועדת הרשות. הוועדה תתכנס לאחר קבלת המלצת ועדת הרשות ותדון מחדש בהתאם להוראות פסק הדין 2.7.14 והפעלת תקנה 15"

9.
ביום 11.11.18 התכנסה ועדת הערר מכוח הוראת פסק הדין המחזיר, ולאחר שקיבלה את המלצת ועדת הרשות קבעה כי יש להפעיל את תקנה 15 ממועד הפרישה לגמלאות:

"הוועדה עיינה בפרוטוקול רשות מיום 8.5.18 לפיו אין המלצה להפעיל את התקנה כלל אך משום שהופעל בעבר היא משאירה את ההחלטה על כנה. לדעת הוועדה הרפואית גם ב 30.4.01 (זמן נקבע דרגת הנכות הצמיתה וגם ב 1.1.07 עת פרש לגמלאות) לא היה מקום להפעיל תקנה 15. המבוטח היה מסוגל לעבודתו הן כמנתח והן כמנהל מחלקה ולכן לא היה מקום להפעיל תקנה 15 אך משום שכבר הופעל הוועדה לא מבטלת זאת".

10.
מכאן הערעור.

תמצית טענות הצדדים

11.
לטענת המערער, החלטת הוועדה להפעיל את תקנה 15 רק ממועד הפרישה ולא ממועד הפגיעה אינה סבירה, שכן מצבו לא החמיר. המערער הוסיף, כי הוועדה לא נתנה דעתה לטענתו לפיה הכנסותיו ירדו משמעותית בסמוך לאחר הפגיעה שכן הפסיק לבצע ניתוחים פרטיים במקביל לעבודתו כמנהל מחלקה בבית החולים. הוסיף המערער וטען, כי הוועדה התעלמה מחוות דעתו של פרופ' ריבק שקבעה כי כושר עבודתו נפגע באופן משמעותי, שכן אין הוא מסוגל עוד לנתח בפרקטיקה בה ניתח עד למועד הפגיעה. הוועדה אף התעלמה מחוות הדעת של ד"ר ליאור ששון, מחליפו בתפקיד. כמו כן התעלמה הוועדה מקביעתו הרפואית של ד"ר פורט, רופא תעסוקתי מטעם המשיב, שקיבל את טענתו כי במצבו אינו יכול לבצע ניתוחי לב האורכים מספר שעות.
לבסוף טען המערער, כי שגתה הוועדה בכך שקיבלה את המלצת ועדת הרשות שסיווגה אותו באופן שגוי כעצמאי רק מיום 17.9.02, הגם שהוא נרשם כעצמאי עוד בשנת 1996, כפי שעולה מתדפיס המשיב עצמו, והגם שהגיש לוועדת הרשות העתק שומות מס מהן עולה כי דיווח על היותו עצמאי כבר בשנת 1999.
בנסיבות אלה, עתר המערער לכך שבית הדין יקבע בעצמו את מועד תחולתה של תקנה 15, ולחלופין להשבת עניינו לוועדה בהרכב חדש (עמ' 3 לפר שורות 16-20 לפרוטוקול הדיון מיום 15.5.19).

12.
מנגד טען המשיב, כי המערער המשיך לעבוד כמנהל מחלקה בבית החולים, ומשום כך לא חלה ירידה בהכנסותיו וממילא אין לראותו כמי שהנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו בתקופה שמיום הפגיעה ועד למועד פרישתו. המשיב הוסיף, כי טענות המערער לעניין מעמדו כעצמאי בתקופה שקדמה לפגיעה נשללו על ידי מחלקת הגביה של המשיב ומשכך נשלל אף התנאי של ירידה ניכרת בהכנסות, והוועדה לא היתה רשאית לקבוע אחרת. התקנה הופעלה ממועד פרישתו של המערער ולא קודם לכן, שכן עד לשנת 2007 נדרש המערער לעבוד בעיקר כמנהל מחלקה, קרי, בעבודה שלא הצריכה מאמץ פיזי ניכר ואולם לאחר פרישתו, יכול היה המערער לעבוד כמנתח לב ואז עשויה היתה הנכות להגבילו במידה מסוימת .
עם זאת, נתן המשיב הסכמתו להשבת עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול בשנית את עניינו של המערער בפן הרפואי ותתן דעתה לחוות הדעת של פרופ' ריבק (עמ' 2 לפר' שורות 14-16 לפרוטוקול הדיון מיום 15.5.19).

דיון והכרעה

13.
על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה. כלומר, הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמת טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לד 213 (1999)).

14.
בעניין חובת ההנמקה של הוועדה לעררים, הלכה פסוקה היא שהוועדה היא גוף מעין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה (דב"ע נד/ 154 -0 לבל - המוסד לביטוח לאומי
פד"ע כז 474 (1994); דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע טו 60 (1983)). עוד נפסק, כי ההנמקה צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע מג/1356 -01 לביא - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יז 130 (1985); דב"ע לה/ 01-129 שריקי – המוסד לביטוח לאומי
,
פד"ע ז 206 (1975)).

15.
כאשר עניין מסויים מוחזר לדיון מחודש בוועדה על פי

פסק דין

,
על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין ולפעול על פי הנחיותיו
.
במקרה של ערעור חוזר על החלטת הוועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין
(
דב
"
ע


נא
/
29 – 01 פרנקל

נ
'
המוסד לביטוח לאומי
, פד
"
ע כד
(
1) 160 (1992);
עב"ל 114/07

עורקבי

נ
'
המוסד לביטוח לאומי
, (8.1.08)).

16.
פסק הדין המחזיר הורה לוועדה להתייחס לנתונים שיציג המערער בדבר היקף הכנסותיו ממועד הפגיעה ואילך.
"הוועדה תתייחס לנתונים מטעם המערער בדבר הכנסותיו משנת 2001 והיקף העבודה
".
עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי זו לא נתנה דעתה לנתונים שהציג המערער בדבר הכנסותיו מניתוחים פרטיים החל משנת 2001 ואף לא התייחסה להיקף העבודה שביצע בפועל משנה זו ואילך, אלא
אימצה, בעלמא, את המלצת ועדת הרשות שלא להפעיל התקנה משנת 2001 מאחר שהמערער לא היה עצמאי בתקופה זו.

17.
מעמדה של ועדת הרשות היא של ועדה מייעצת בלבד ואין בה כדי לגרוע מחובתה של הוועדה לקבוע בעניינו של המבוטח שבפני
ה, לאחר שנתנה דעתה לעמדת ועדת הרשות ומתוך מודעות לכך שעמדת הרשות איננה אלא עצה (דב"ע נו/42-01 המוסד לביטוח לאומי
נ' עדה פנץ, פד"ע ל 321 (1997).כמו כן, משוועדת הרשות היא גוף מנהלי, הרי שאף את המלצותיה יש לבחון באספקלריה של כללי הסבירות המנהלית (בר"ע (ארצי) 67440-06-16 נסים מלול נ' המוסד לביטוח לאומי
(16.9.18).
המערער צירף להודעת הערעור וכן לוועדת הרשות אסמכתאות שיש בהם להעיד, לכאורה, על כך שהיה עצמאי החל משנת 1996, ומכאן שעל הוועדה היה ליתן דעתה למסמכים אלה.
משלא פעלה כן, נפלה טעות משפטית בהחלטתה.

18.
משהוועדה לא מילאה כראוי אחר הוראות פסק הדין המחזיר, ונפלו טעויות משפטיות בהחלטתה - דין הערעור להתקבל.

19.
באשר לסעד המבוקש -
לא מצאתי ליתן סעד כמבוקש על ידי המערער, במסגרתו יקבע בית הדין בעצמו את מועד תחולתה של תקנה 15. לעניין זה כבר נקבע כי רק במקרים חריגים, כאשר הטעות שנפלה בהחלטת הוועדה גלויה על פניה ותיקונה אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואי, יתקן בית הדין בעצמו את הטעות (
עב"ל (ארצי) 637/09 המוסד לביטוח לאומי

-דבורה וקנין (07.02.2010)
; דב"ע נא/50-99 זוהר כץ
- המוסד לביטוח לאומי
פד"ע כב 507; דב"ע נב/4-01 סלומון אסור
- המוסד לביטוח לאומי
פד"ע כד 105; בר"ע 331/09 שרה מוצפי-פרץ – המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם, 30.6.09)).
המקרה שלפני אינו נופל לאותם מקרים חריגים, המצדיק קביעה על ידי בית הדין, חלף קביעה של הוועדה, ואין המדובר בטעות גלויה על פניה שתיקונה אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואי.

20.
באשר לסעד החלופי להשבת עניינו של המערער לועדה בהרכב אחר
-בהתאם לדין,
דרך המלך הינה להשיב את עניינו של המבוטח לוועדה בהרכבה הקודם למעט במקרים בהם קיים חשש כי הוועדה התבצרה בעמדתה ו/במקרים בהם קיים חשש ממשי לכך שחברי הוועדה "נעולים" בדעתם
(עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר אריה קופפרברג – המוסד לביטוח לאומי
, (לא פורסם, ניתן ביום 21.10.2009); עב"ל (ארצי) 493/08 המוסד לביטוח לאומי
– יונה הררי, (לא פורסם, ניתן ביום 28.4.2009) (עב"ל (ארצי) 282/99 יהודית אבן חן – המוסד לביטוח לאומי
, (לא פורסם, ניתן ביום 3.9.2001,
עב"ל לב 28/0 שלמה בוסקילה נ
'
המוסד לביטוח לאומי



דב"ע יב 166).

21.
במקרה שלפני, דנה הוועדה הנוכחית בעניינו של המערער פעמיים, כשבשתי הפעמים אימצה הוועדה את המלצות ועדת הרשות, בעלמא, תוך התעלמות מטענות המערער. גם לאחר שבית הדין הורה לוועדה במפורש ליתן דעתה
לנתונים שהציג המערער כשכיר ועצמאי החל משנת 2001 ואילך, לא עשתה כן הוועדה והתבצרה
בעמדתה הקודמת, תוך התעלמות מהוראות בית הדין ומטענות המערער.

סוף דבר

22.
עניינו של המערער יושב לוועדת ערר בהרכב חדש אשר תדון בעניינו בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר מיום 30.10.17 ובהתאם להבהרות כדלקמן:

א.
הוועדה תצא מנקודת מוצא כי קיימת החלטה חלוטה בדבר הפעלת תקנה 15 בשליש החל מיום 1.1.2007.
ב.
הוועדה תשקול האם יש מקום להפעיל את תקנה 15 ממועד מוקדם יותר, ולפיכך עליה להתייחס לנתונים שיציג המערער בדבר הכנסות כעצמאי משנת 2001 והיקף עבודה.
ג.
הוועדה תתייחס לחוות הדעת של פרופ' ריבק ותנמק לאורה את קביעתה באשר להיקף הפגיעה בכושר ההשתכרות של המערער, בשים לב למקצועו של המערער כמנתח לב ולאורכם של ניתוחי הלב-חזה.
ד.
המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון בפני
הוועדה ובפני
ועדת הרשות, ככל שהוועדה תחליט להיוועץ בה.
ה.
החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת.

23.
בפני
הוועדה לא יונחו פרוטוקולים או פסקי דין קודמים כלשהם למעט פסק הדין המחזיר מיום 30.10.17 וסעיף 22 ל

פסק דין
זה.

24.
בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, ונוכח הימשכות ההליכים בעניינו של המערער יישא המשיב בהוצאות שכ"ט בסך 6,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ט, (24 יולי 2019
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.












בל בית דין אזורי לעבודה 30820-01/19 אריה שכנר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 24/07/2019)