פסקי דין על דוד אזולאי הנדסה אזרחית | פסקי דין על דוד אזולאי | פסקי דין על שמעון ארזי

48801-12/18 א     30/07/2019




א 48801-12/18 דוד אזולאי הנדסה אזרחית בע"מ, דוד אזולאי נ' שמעון ארזי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 48801-12-18 ארזי נ' דוד אזולאי
הנדסה אזרחית בע"מ
ואח'







מספר בקשה:

7
לפני כבוד השופט רונן אילן

ה
מבקשים:
1
.
דוד אזולאי
הנדסה אזרחית בע"מ

2
.
דוד אזולאי



נגד

ה
משיב:
שמעון ארזי





החלטה

לפני בקשה לעיכוב הליכים בטענה לקיומו של הסכם בוררות בין הצדדים.
במוקד המחלוקות שעומדות להכרעה בבקשה זו, עומדת השאלה אם הסכם ספציפי לשיפוץ דירה, אשר נכרת במהלך הסכם כולל לשיפוץ הבניין לפי תכנית תמ"א 38, מכיל על הצדדים גם תניית בוררות שנכללה בהסכם הראשון לביצוע עבודות שיפוץ בכלל הבניין, אך לא בהסכם המאוחר לו לביצוע עבודות שיפוץ בדירת המשיב.
הרקע לבקשה
1.
המשיב (התובע) מתגורר בבניין אשר ברחוב הופיין 7, חולון (להלן: "הבניין"), בדירה אשר בבעלותו (דירה 7 בבניין; להלן: "הדירה").
המבקשת 1 (הנתבעת 1), חברת דוד אזולאי
הנדסה אזרחית בע"מ
(להלן: "המבקשת"), הינה חברה פרטית העוסקת בייזום, בנייה ושיפוץ. המבקש 2 (הנתבע 2), דוד אזולאי
, הינו בעל השליטה והמנהל היחיד של המבקשת.
2.
במסגרת תיק זה מתבררת תביעה בה עותר המשיב לצו עשה ולחיוב המבקשים בתשלום סך של 436,178 ₪, בטענה להפרת הסכם לשיפוץ הבניין בו מתגורר המשיב בכלל, והפרת ההסכם לשיפוץ הדירה בפרט.
3.
להלן, בתמצית, העובדות המובאות בכתב התביעה:
א.
ביום 14.4.15 נכרת הסכם (להלן: "הסכם התמ"א") לביצוע פרויקט עבודות שיפוץ בבניין לפי תמ"א 38 (להלן: "הפרויקט") בין המבקשת (כיזם) לבין כלל דיירי הבניין ובהם גם המשיב.
לפי הסכם התמ"א התחייבה המבקשת לשפץ ולחזק את הבניין, ובתמורה נמסרו לה זכויות הבנייה של כלל בעלי הדירות בבניין, זכויות שלפיהן תכננה המבקשת לבנות דירות חדשות בבניין.
בעקבות כריתת הסכם התמ"א פעלה המבקשת לקבלת היתר הבנייה שנדרש לביצוע הפרויקט וזה נתקבל במהלך 2017.


ב.
בסמוך לקבלת היתר הבנייה לפרויקט, נתגלעו מחלוקות בין המבקשת לבין המשיב, כאשר המשיב הלין על ניסיון להשתלט על מחסן וחנייה השייכים לו ואף הגיש התנגדות לבקשת המבקשת לתיקון היתר הבנייה שניתן לה לביצוע הפרויקט.
נוכח מחלוקות אלו ובעקבות משא ומתן, ביום
16.8.17 נחתם הסכם בין המבקשת לבין המשיב (להלן: "ההסכם") ובמסגרתו התחייבה המבקשת לבצע עבודות שיפוץ בדירה, על חשבונה, להקצות למשיב חניה ומחסן, ולשלם למשיב פיצוי בגין דיור חלופי למשך תקופת ביצוע העבודות.
בהמשך, ביום 29.8.17, חתמו המבקשת והמשיב על כתב התחייבות (להלן: "ההתחייבות") ובמסגרתו הסדרים נוספים ליישום ההסכם.


ג.
על בסיס ההסכם וההתחייבות החלה המבקשת בביצוע עבודות שיפוץ בדירה, והמשיב עזב את הדירה לתקופת השיפוץ. דא עקא, שזמן מה לאחר מכן נתגלעו בין הצדדים מחלוקות, המשיב טען להפרה בוטה של התחייבויות המבקשים, וביום 21.12.18 הוגשה התביעה בתיק זה.
4.
בכתב התביעה, טוען המשיב להפרות בוטות של ההסכם ולנזקים שנגרמו לו עקב הפרות אלו.
לפי טענות המשיב, חדלו המבקשים מביצוע עבודות שיפוץ הדירה בטרם הושלמו, ולמעשה חדלו כליל מהשלמת העבודות לפי הסכם התמ"א. כך, טוען המשיב, נותרה הדירה כאתר בנייה שאיננו ראוי למגורים, חנייה ומחסן לא נמסרו, והמבקשים אפילו חדלו מתשלום דמי השכירות להם התחייבו בהסכם.
המשיב עותר לפיכך בכתב התביעה לחיוב המבקשים במסירת החניה והמחסן להם התחייבו בהסכם, ולחיוב המבקשים בתשלום העלות שתידרש להשלמת עבודות הבנייה בדירה, בסך של 260,623 ₪. עוד עותר המשיב לחיוב המבקשים בפיצוי על ירידת ערך הדירה, בשל "קורה קונסטרוקטיבית" שנבנתה בדירה במהלך עבודות הבנייה, בסך של 36,000 ₪.
לסעדים אלו מבקש המשיב להוסיף החזר ההוצאות שנגרמו לו, דמי שכירות ופיצוי על הנזק הלא ממוני.
המשיב טוען שחיובים אלו יש להשית הן על המבקשת והן על המבקש 2, באשר לשיטתו שניהם צד להסכמים שנכרתו עימו.
הבקשה לעיכוב ההליכים
5.
המבקשים עותרים לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 בחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות").
לטענת המבקשים, הסכם התמ"א, אשר מהווה בסיס להסכם שבין המבקשת למשיב, כולל תניית בוררות, הקובעת שבכל מקרה של סכסוך אשר נובע מההסכם, יש למסור את הסכסוך לבוררות לפני עו"ד המוסכם על הצדדים. המבקשים מצהירים שהם מוכנים לעשות כל הדרוש לשם ניהול ההליך בבוררות, לרבות המבקש 2 אף שאינו צד להסכמים.
6.
המשיב מתנגד לבקשה.
לטענת המשיב, התביעה אינה מבוססת על הסכם התמ"א, אלא על ההסכם. וזה, לטענתו, הסכם עצמאי ונפרד ואין בו תניית בוררות. ההתייחסות להסכם התמ"א בהסכם נועדה, טוען המשיב, רק לצורך הבאת הרקע שקדם לחתימה על ההסכם.
בנוסף, כך טוען המשיב, המבקשים לא העלו את הטענה לעיכוב הליכים בהזדמנות הראשונה שנקרתה לפניהם, שכן קודם להגשת בקשה זו הגישו בקשה נוספת וכן הגישו תגובות שונות בתיק. לפיכך, כך טוען הוא, אין מקום להורות על עיכוב הליכים ולהעביר את ההליך לדיון בבוררות.
דיון
7.
בהתאם לסעיף 5 בחוק הבוררות, מוסמך בית המשפט לעכב את בירורה של תביעה על מנת לאפשר לצדדים להתדיין בבוררות. וכך קובע סעיף 5(א) בחוק הבוררות:

"הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך."
על יסוד הוראה זו, מוסמך בית המשפט לעכב הליכים ולהעביר את העניין לבוררות ובלבד שמבקש העיכוב היה מוכן לעשות מצידו את כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה, ועדיין מוכן לכך. עם זאת, לבית המשפט שיקול דעת שלא לעכב הליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא ידון בבוררות.
8.
המבקשים טוענים לאכיפת תניית הבוררות והמשיב מתנגד, אך לבירור טענה זו מעלה המשיב טענה מקדמית – הטענה לאיחור בהגשת הבקשה.
א.
לטענת המשיב, בקשה לעיכוב הליכים לפי חוק הבוררות יש לטעון "בהזדמנות הראשונה" והזדמנות זו אבדה למבקשים, שכן לא העלו הטענה בבקשות המוקדמות שהגישו.
המבקשים מצדם, מבהירים כי לא העלו את הטענה עוד קודם לכן משום שנדרשו לזמן לצורך איתור הסכם התמ"א, וזאת משום שהמשיב לא מצא לנכון לצרף את הסכם התמ"א בשלמותו לכתב התביעה. מיד עם איתורו, ולאחר שהבינו כי הוא כולל תניית בוררות, הוגשה בקשה זו. בנוסף, מבהירים המבקשים כי בקשתם הראשונה בתיק, אותה בקשה שהוגשה ביום 20.2.19 ושלגביה טוען המשיב כי היא מתייחסת לגוף התביעה, כלל לא מתייחסת לגוף ענין התביעה.


ב.
לפי סעיף 5 (ב) בחוק הבוררות, "בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה".
משמעות הוראה זו כי על הנתבע להגיש בקשה לעיכוב הליכים ככל המוקדם, בכתב ההגנה או בדרך אחרת אם מדובר בהליך בסדר דין מיוחד, ובכל מקרה לא יאוחר מהיום בו טען לראשונה לגופו של ענין התובענה.
המועד הקובע, דרך כלל, הוא שלב הגשת כתב ההגנה, ואם מדובר בהליך שאין בו כתב הגנה, כי אז המועד הקובע הוא היום שבו נטען לראשונה לגופו של התובענה – בין כתב תשובה להמרצת פתיחה, בקשת רשות להתגונן, וכיוצא באלה הליכים דיוניים המהווים "תחליף" לכתב הגנה (ע"א 308/85 שיטרית נ' כפר שמואל – מושב עובדים של העובד הציוני, פ"ד מא(1) 742; ע"א 550/75 מורלי נ' בגון, פד"י ל(2) 309, פסקה 5 לפסק דינו של השופט שמגר).
להוראה זו מספר הסברים שכך גם נפסק:
סעיף 5(ב) לחוק הבוררות הוא כלל דיוני. יש לפרש את תכניו ומשמעותו בדרך שתהא תואמת את המטרות שביקש להשיג. מהן מטרות אלה? ניתן להשיב לכך באלה: ראשית, נתבע שלא העלה את טענת קיום הסכם בוררות בשלב מוקדם של ההליך עשוי להיחשב כמי שהסכים במשתמע לוותר על טענה זו, ולברר את המחלוקת בבית המשפט; שנית, ראוי להבטיח כי לא תיגרם לבית המשפט טרחה יתירה באופן שלאחר שהוקדש זמן שיפוטי ניכר והושקעו משאבים וזמן בדיון לגופה של התובענה, יופסק הדיון ויועבר לבוררות. הפגיעה הנגרמת לצדדים ולאינטרס הציבורי בניהול הליכי סרק מובנת מאליה; ושלישית, העלאת הבקשה לעיכוב הליכים בהזדמנות הראשונה נועדה למנוע ניצול לרעה של הליכי בית המשפט, ובמיוחד "בחירת ערכאות" על ידי נתבע, קרי
:
לשלול מצב שבו הנתבע ימתין עם טענתו עד לשלב מתקדם בהליך ואז יחליט על פי ההתפתחות הדיונית אם ברצונו שהעניין ימשיך להתברר בבית המשפט, או יעדיף להעבירו אז לבוררות... הפועל היוצא משיקולים אלה הוא כי הטענה בדבר עיכוב הליכים צריכה לעלות בשלב שאינו מאוחר לשלב שבו נטען לראשונה לגופה של מחלוקת – בין בכתב ובין בעל פה, וזאת בהינתן תכנו ומהותו של ההליך השיפוטי הנוגע בדבר, על שלביו השונים.
(רע"א 8024/06
dolphin maritime ltd


נ' קרוז וורלד דיזנהויז בע"מ
[פורסם בנבו], 28.5.07, פסקה 13 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה)


ג.
בחינת האירועים בתיק זה מלמדת שהבקשה לעיכוב ההליכים הוגשה ביום 1.5.19, טרם הגשת כתב ההגנה.
עוד מתברר שלבקשה אומנם קדמה בקשה מיום 20.2.19, אלא שזו לא כללה התייחסות לגופן של המחלוקות אלא בקשת ארכות ובקשה המתייחסת ליריבות מול מבקש 2 בלבד. עוד כללה הבקשה התייחסות להפקדת ערובה המבוססת על טענה לקשיים כלכליים של המשיב ובקשה לצירוף בעל דין נוסף בטענה שמחצית הדירה רשומה על שם גרושתו של המשיב.
גם ההחלטה מיום 25.4.19 מתייחסת רק לבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה.
למעשה, מתברר שהבקשה מיום 20.2.19 ואפילו בקשה זו, הוגשו בטרם מונה המותב שבפני
ו תתברר התביעה ולא כל שכן טרם החל בירור הטענות בתביעה.
זאת ועוד, טענת המשיב לאיחור בטענה מעוררת אי נחת, כאשר מתברר שהמשיב לא טרח לצרף לכתב התביעה את הסכם התמ"א בשלמותו, כולל תניית הבוררות. לא ברור כיצד מוגש מסמך חסר כנספח. כן ברור כי עובדה זו מחזקת את טענת המבקשים לעיתוי הבקשה.
לפיכך, הטענה לאיחור בהעלאת הבקשה – נדחית.
9.
אין למעשה מחלוקת על כך שיחסי הצדדים הוסדרו מלכתחילה בהסכם התמ"א. ההסכם שבין המבקשת לבין כלל דיירי הבניין ובהם אף המשיב.
בהסכם התמ"א, מורה סעיף 20 כך:
"במידה ותתגלע מחלוקת בין הצדדים בכל הקשור להסכם זה, תובא המחלוקת בפני
עוה"ד מוסכם שייבחר על ידי שני הצדדים (להלן – "הבורר"), ובהיעדר הסכמה כאמור ימונה הבורר ע"י המוסד לבוררות של לשכת עורכי הדין בישראל, ע"י פניית מי מהצדדים, אשר יתבקש למנות שופט בדימוס או עו"ד בכיר, שהתמחותם מקרקעין ותו"כ".
בהמשך ציינו הצדדים כי:

"סעיף זה מהווה הסכם בוררות כמשמעותו בחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968".
על פניו איפוא, מורה הסכם התמ"א כי כל מחלוקת הכרוכה בו תובא להכרעה בפני
בורר.
10.
עם זאת, עיון בהסכם מלמד שבו, באותו הסכם שבין המבקשת למשיב בקשר עם שיפוץ הדירה, אין הוראה ספציפית דומה. אין סעיף מפורש המהווה תניית בוררות.
משכך, טוען המשיב, אין כלל תניית בוררות על יחסי הצדדים בגינם הוגשה התביעה ואין בסיס לבקשה.
המבקשים טוענים אחרת. לשיטת המבקשים, הסכם התמ"א מתייחס לכל מערכת היחסים שבין הצדדים והוא הבסיס לשני ההסכמים שנחתמו מאוחר יותר בין המבקשת והמשיב, הסכמים אותם מכנים המבקשים "תוספות" להסכם. לפיכך, במקום בו "שותקים" ההסכמים המאוחרים יותר ביחס לתניית הבוררות, אין זאת משום שהצדדים לא התכוונו שתניית הבוררות חלה גם ביחס להוראות הסכמים אלה, כי אם היפוכו של דבר – דווקא משום שהסכם התמ"א והוראותיו מתייחסים גם אליהם.
11.
דא עקא, שדי לעיין בכתב התביעה כדי להיווכח בקושי המסתמן בטענות המשיב. אותן טענות המבקשות ליצור הפרדה בין ההסכמים.
כבר במבוא לכתב התביעה מציג המשיב את ההסכם שנכרת עימו ככזה שנועד להסדיר טענות להפרת הסכם התמ"א, ומיד לאחר מכן מציין כי הפרויקט כולו נעצר והיווה בסיס לתכניות תחקיר בתקשורת. כך גם בהמשך כתב התביעה מתאר המשיב את האירועים החל מכריתת הסכם התמ"א.
זאת ועוד, הקשר ההדוק בין ההסכמים ניכר מעיון בהסכם. סעיפי ההסכם כוללים פירוט התחייבות המבקשת לביצוע שיפוץ בדירה, כנגד התחייבות המשיב להסרת התנגדותו לקידום ההיתר שנדרש לפי הסכם התמ"א. ובפרט, מורה סעיף 6 בהסכם כך:
"מבלי לגרוע מחובות ו/או זכויות הצדדים עפ"י הסכם התמ"א, הצדדים מצהירים ומאשרים בזאת כי ידוע להם שקיום התחייבויותיהם האמורות בהסכם זה שלובות זו בזו, ועם קיום התחייבויות הצדדים במלואן וכאמור בהסכם זה, לא יהיה למי מהצדדים טענות ו/או תביעות ו/או דרישות עתידיות ו/או נוספות כלפי משנהו".
כך, במפורש, קשרו הצדדים ושילבו בין הסכם התמ"א להסכם. כשזה האחרון משלים את הסכם התמ"א.
אם כך, תוכנו של ההסכם מלמד על קשר הדוק להסכם התמ"א וראיית הצדדים את שניהם כמסגרת חוזית אחת, וכך גם כתב התביעה שבמפורש קושר את הסכם התמ"א להסכם ולטענות השונות להפרת התחייבויות המבקשים. ומכאן גם, שיש לקבל את טענת המבקשים, שלפיה מראש בקשו הצדדים לברר כל מחלוקת הכרוכה ביישום הסכם התמ"א, לרבות כאלו מחלוקות שבין המבקשת לבין דיירים בבניין ולרבות כאלו שמול המשיב – בהליכי בוררות.
ככלל, יש ליתן משקל מכריע להסכמת בעלי דין להתדיין בבוררות ורק במקרים חריגים יתערב בית המשפט בהסכמה כזו (רע"א 6233/02 אקסטל בע"מ נ' קאלמא ווי תעשיה, שיווק אלומיניום זכוכית ופרזול בע"מ, פ"ד נח(2) 635, 667).
לפיכך, אני מקבל את טענת המבקשים וקובע כי תניית הבוררות חלה גם על התחייבויות הצדדים בהסכם, ומכאן שעל המחלוקות נשוא תביעה זו.
12.
תנאי הכרחי לקבלת בקשה לעיכוב הליכים הינו הוכחת נכונות המבקשים לעשות כל הדרוש לשם קיום הבוררות.
עיון בתגובת המשיב מלמד שאין בה כל ניסיון להתבסס על טענה שכזו בקשר עם התנגדותו לבקשה. ולא בכדי. המבקשים הבהירו בבקשתם כי הם מוכנים לעשות כל שדרוש לשם קיום הבוררות ואף פנו במכתב אל ב"כ המשיב ביום 30.4.19 וטרם הגשת כתב ההגנה, והציעו כי ימסרו את הסכסוך לבורר שזהותו תוסכם על ידי הצדדים (סעיפים 9-7 בבקשה לעיכוב הליכים). כך גם תמכו את דבריהם בתצהירו של המבקש 2.
אכן, נכונות לעשות כל הנדרש לשם קיום הבוררות נבחנת ביחס למועד שקדם להגשת התביעה ולא ביחס לאירועים שלאחר מכן, ואולם בענייננו, כאמור, המשיב כלל לא טען כי קודם להגשת התביעה סירבו המבקשים להצעתו למסור את הסכסוך לבוררות. והיעדר התייחסות לבירור מחלוקות בבוררות בחילופי מכתבים שקדמו להגשת התביעה אין פירושה אי עמידה בתנאי זה (רע"א 363/01 נרקיס בניה בע"מ נ' ד.ש.י אריאל לבנין והשקעות בע"מ

[פורסם בנבו], 29.3.01).
13.
עיון בהסכמים מלמד שהמבקש 2 כלל איננו צד להם. לא להסכם התמ"א ולא להסכם או להתחייבות. לכל אלו אך המבקשת הינה צד.
על אף זאת, עיון בתגובת המשיב מלמד שאין בה טענה המבקשת להתנגד לבקשה על בסיס היעדר קשר חוזי מול המבקש 2. לו נטענה כזו טענה, שאז היה צורך לבחון אם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהסכם הבוררות. היה צורך לבחון האם צירופו לתובענה של נתבע שאינו צד להסכם הבוררות הינו כֵּן, והוא לא נעשה רק במטרה לאפשר התחמקות מן ההתחייבות ליישב את הסכסוך במסגרת בוררות (נחיצות דיונית); והאם ניהולם של ההליכים כמקשה אחת, ללא פיצול, מהווה תנאי לכך שהתובע יוכל לזכות בסעד אפקטיבי (נחיצות מהותית) (רע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(1) 397).
אין בכך צורך כשהמשיב עצמו לא טען אחרת, ונוכח הצהרת המבקש 2 על נכונותו ליטול חלק בבוררות.
14.
כך ניתן לסכם.
בסיס מערכת היחסים החוזית שבין המבקשת לבין המשיב הינו הסכם התמ"א. אותו הסכם מסגרת לקידום הפרויקט לשיפוץ הבניין. אותו הסכם אשר ההסכם הנוסף שנכרת בקשר עם שיפוץ הדירה מהווה נדבך לו וחלק מביצוע הפרויקט.
טענות המשיב בכתב התביעה מתייחסות למכלול יחסים אלו, ולרבות אלו שהורתם בהסכם התמ"א. הניסיון לפצל בין ההסכמים ולראות בהסכם המאוחר הסכם נפרד המנותק מהסכם התמ"א – מלאכותי ואיננו משקף את אומד דעת הצדדים.
לפי הסכם התמ"א הסכימו הצדדים לברר כל מחלוקת שתתגלע ביניהם בפני
בורר. כך הוסכם. כך מבקשת המבקשת לעשות. כך גם מצהיר המבקש 2 שהוא מתחייב לעשות. כך טענה בהזדמנות הראשונה.
אין איפוא כל סיבה שלא ינתן תוקף לרצון הצדדים ולא תכובד הסכמתם לבירור כל מחלוקת בפני
בורר.
15.
אשר על כן אני נעתר לבקשה ומורה על עיכוב ההליכים בתביעה זו לפי סעיף 5 בחוק הבוררות.
הצדדים יסכימו על זהות הבורר בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 20 בהסכם התמ"א.
הדיון הקבוע ליום 24.9.19 – מבוטל.
המשיב יישא בהוצאות המבקשים בגין בקשה זו בסך של 4,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ז תמוז תשע"ט, 30 יולי 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 48801-12/18 דוד אזולאי הנדסה אזרחית בע"מ, דוד אזולאי נ' שמעון ארזי (פורסם ב-ֽ 30/07/2019)