פסקי דין על אורי מור | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

16110-10/17 בל     29/07/2019




בל 16110-10/17 אורי מור נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 16110-10-17


29 יולי 2019




לפני:

כב' השופטת
מירב קליימן
נציגת
ציבור (עובדים)
גב' שושנה סמק

ה
תובע:
אורי מור
ע"י ב"כ: עו"ד טל מור
-

ה
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רועי הררי




פסק דין


האם יש להתערב בהחלטת הנתבע שאישרה תשלום קצבת זקנה לתובע רק עבור 12 חודשים שקדמו ליום הגשת התביעה ?
--
האם הנתבע חב לתובע פיצוי בגין הפרת 'חובת
היידוע' בדבר זכאותו לקבלת קצבת זקנה החל ממועד מסוים?

על אלו נשיב במסגרת פסק הדין.

עיקרי הדברים הדרושים להכרעה וניהול ההליך
1.

התובע, יליד 22.12.1946. בדצמבר 2013 חגג את יום הולדתו ה 67.

2.
ביום 27.12.2016 אושר תשלום קצבת זקנה לתובע החל מיום 1.12.2015 ונדחתה תביעה עבור תקופה קודמת, מיום 1.12.2013 עד ליום 30.11.2015.

3.
תחילתו של הליך זה בתביעת נזיקין שהוגשה ביום 10.10.2017 לבית המשפט השלום בתל אביב, והועברה בהחלטת כבוד הרשם דורני ביום 26.1.2018 לבית דין זה.

4.
בישיבת קדם המשפט מיום 12.9.2018 נקבעו הפלוגתאות הבאות על ידי כב' השופטת הבכירה טרכטינגוט: א. האם חלה על הנתבע החובה ליידע את התובע על זכותו לקצבת זקנה ובאיזה אופן; ב. האם עמד הנתבע בחובה זו או שמא התרשל; ג. האם חב הנתבע בפיצוי לתובע ובאיזה סכום.

5.
דיון הוכחות התקיים בפני
נו ביום 16.4.2019, במהלכו נחקר התובע על תצהירו. כן נחקר מר שי עמר, רו"ח של התובע שהגיש תצהיר מטעמו. הצדדים הגישו סיכומים בכתב מטעמם וכעת נכריע בדרוש הכרעה.


עיקרי טענות הצדדים בהליך
6.
לטענת התובע, רק ביום 3.11.2016, כשלוש שנים לאחר מועד זכאותו שלח אליו הנתבע הודעה על זכאות לקצבת זקנה. לטענתו, לא קיבל הודעה מהנתבע לפיה עליו להגיש תביעה לקצבת זקנה במועד הקובע, עם הגיעו לגיל 67.

7.
התובע טוען כי נזקו בגין התנהלות זו של הנתבע עומד על סך של 70,541 ₪ (קרן) נכון ליום 1.12.2014, כאשר על סכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום הגשת התביעה בסך 3,404 ₪, כך שסכום התביעה עומד על 74,005 ₪.

8.
לטענת התובע הנתבע התרשל כלפיו או לחלופין עשה עושר ולא במשפט, משלא קיים את חובתו ויידע אותו בדבר זכותו להגיש תביעה לקצבת זקנה. התובע עומד על כך כי בעב"ל 1365/04 אסתר ארוש נ' המל"ל, ניתן ביום 18.10.2006, נקבע כי על המוסד ליידע את המבוטחים באשר לזכויותיהם. לטענתו יש להטיל על הנתבע חובת גילוי מוגברת וזאת מכח המשפט המנהלי ונוכח חובותיו הציבוריות של הנתבע. בעניין זה טוען התובע כי טענות הנתבע בדבר שליחת הודעות לתובע מידי שנה מהווה הודאה של הנתבע בדבר החובה המוטלת עליו לשלוח הודעות למבוטח וכי לכל הפחות קיים אצלו נוהג כזה.

9.
התובע מפנה גם לתא"מ 82227-07-08 פרידמן נ' הביטוח הלאומי, שם נקבע כי לנתבע חובה לשלוח מכתבים לציבור המבוטחים זמן סביר לפני הגיעם לגיל המזכה בקצבת זקנה, כאשר במכתב יש ליידעם על זכותם להגיש תביעה לקצבת זקנה ועל המשמעות האפשרות של שיהוי בעניין זה. מכתבים דומים יש לשלוח לכתובתו הידועה של המבוטח שכשל מלהגיש תביעה לקצבת זקנה 12 חודשים מהגיל בו הוא זכאי לכך.

10.
נטל ההוכחה כי הנתבע עמד בחובה זו מוטל על הנתבע, לטענת התובע, ובענייננו הנתבע לא עמד בכך, שכן לא העיד עדים בעניין זה ולא הגיש תעודת עובד ציבור. כך, משהוכח כי הנתבע התרשל בביצוע חובתו להודיע לתובע על זכאותו לקבלת קצבת זקנה, יש לחייבו בנזק שנגרם לתובע כאמור לעיל.

11.
במסגרת סיכומיו עומד הנתבע על טענותיו באשר לדחיית התביעה על הסף, עניינית ומקומית. הנתבע עומד על כך כי לאחר שהתביעה הועברה לטיפולו של בית הדין, היה עליו להעביר את התביעה לבית הדין לו סמכות מקומית לדון בתביעה או לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר סמכות מקומית. משלא תיקן התובע את תביעתו ולפנינו כתב תביעה נזיקי, יש לדחות על הסף את התביעה אף מחוסר סמכות עניינית.

12.
לגופה של תביעה טוען המוסד כי לא קיימת חובת יידוע וכדבריו, מדובר ב"חובה דמיונית". לטענת הנתבע, במסגרת הליך של ייזום תביעות נשלחו אל התובע 4 הודעות בדבר זכאותו לקצבת זקנה (הודעה מיום 3.11.2013, מיום 29.12.2014, מיום 26.12.2015 ומיום 3.11.2016). אל ההודעות צורף דף הנחיות למילוי והגשת תביעה. התובע הודה כי קיבל את המכתב הרביעי ועל כן מוטל עליו הנטל להוכיח כי דווקא המכתבים הקודמים לא הגיעו ליעדם. בעניין זה על התובע להציג ראיות פוזיטיביות לגבי בעיות שהיו בדואר בתקופה הרלבנטית. על כן לפי הלכת חזן (עב"ל 27/03) יש לקבוע כי כל המכתבים הגיעו לידי התובע.

13.
פסק הדין אליו הפנה התובע באשר לחובת יידוע אינו בגדר הלכה, שכן ביהמ"ש השלום אינו מוסמך לקבוע חובות של המוסד כלפי מבוטחיו, כאשר בית הדין הארצי, הערכאה המוסמכת לקביעת הלכות בעניינים אלו, קבע כי לא קיימת חובת יידוע (פס"ד לוזון וגלעדי) ומדובר בהלכות מאוחרות לפסק הדין אליו מפנה התובע.

14.


התובע הודה כי לא קרא את המכתבים שקיבל, הודה כי הכתובת במכתבים הינה של תיבת הדואר שלו. רואה החשבון שהעיד מטעמו לא ידע דבר באשר להכנסותיו בתקופה שמחלוקת ועל כן מאחר שמדובר ב"גיל המותנה" לא ידוע כלל אם התובע זכאי לקצבה בתקופה שבמחלוקת.

15.
סעיף 296(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, שהאריך את תקופת הזכאות הרטרואקטיבית לפי סעיף ב(1) לחוק ביחס לקצבת זקנה, מבחין בין תשלום קצבת זקנה לתקופה של 48 חודשים שקדמו לחודש שבו הוגשה התביעה לקצבת זקנה, לבין תשלום קצבת זקנה "שהזכאות לה מותנית בהכנסת המבוטח לפי הוראות סעיף 245", לגביה סויגה התקופה הרטרואקטיבית ל 12 חודשים בלבד. בעניין זה נותרה הוראת סעיף 296(ב)(1) על כנה. במועד הגשת התביעה היה התובע בגיל המותנה ועל כן החלטת המוסד מיום 27.12.2016, המאשרת תשלום קצבת זקנה באופן רטרואקטיבי ל 12 חודשים הינה החלטה שניתנה כדין.


דיון והכרעה
16.
תחילה ובהתייחס לטענות הנתבע באשר לדחיית התביעה על הסף. מדובר בהחלטות חלוטות של בית הדין (החלטה מיום 11.4.2018 באשר לסמכותו המקומית של בית דין זה והחלטה מיום 12.9.2018, באשר לסמכותו העניינית של בית הדין לדון בתביעה, בהתאם לפלוגתאות שנקבעו בהחלטת בית הדין). משלא הגיש הנתבע בקשות רשות ערעור על החלטות אלו, מדובר בתביעה שעל בית הדין לדון בה כעת לגופה וכך נעשה.

17.


בעב"ל 57861-01-11, אסתר לוזון נ' המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 7.8.2012, נפסק באשר לחובת מבוטח להגיש תביעה לפי חוק כתנאי לקבלת קצבה, כי -


...ברוח דברים אלה פסקנו אנו לגבי זכאותו החוקית של המבוטח לגמלה, כי "מערכת היחסים בין המוסד למבוטחיו נקבעה על פי חוק, ומשכך החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי. לפיכך לא תשמע טענה לפיה יצר המוסד בהתנהגותו זכויות או מניעות. בית דין זה אימץ את ההלכות שנקבעו בבית המשפט העליון על-פיהן התנהגותו של גוף ציבורי כדוגמת המוסד לביטוח לאומי
אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק, על כן אין מקום לקבל טענת השתק כנגד המוסד. על המוסד מוטלת החובה לפעול על פי הוראות החוק ואף מקום בו המוסד הטעה מבוטח אין הוא רשאי להעניק לו זכויות בלי שהן מעוגנות בחוק".

(עב"ל 1352/10
שקולניקוב - מהמוסד).

...


אפילו היינו מניחים, כי הזכות לקיצבה חוקית היא זכות קניינית חוקתית החייבת לעמוד בדרישות פיסקת ההגבלה, כדעת השופט מלצר (
רע"א 8138/07
שמואל פאר נ' קצין התגמולים משרד הביטחון
); ואפילו היינו מניחים כדעתו, אף שהדבר לא נטען בערעור שלפנינו, כי הזכות לקצבת קיום על פי חוק מעוגנת בכבוד האדם על פי חוק יסוד כבוד האדם וחרותו; עדיין אין להתעלם מכך, שעולה מדעתו (בבג"ץ שלייטנר) כי תשלום רטרואקטיבי של קיצבה מוגבל זמן מכוח החוק, עונה על דרישות פיסקת ההגבלה כל עוד הוא נמצא במסגרת "מרחב התימרון החקיקתי", והסעד הנדרש של ביטול חוק - שמור רק למצבים "חריגים שבחריגים".

באשר לחובת המוסד ליידע את המבוטח כי קיימת לו זכות להגיש תביעה, נפסקו הדברים הבאים -


בצד חובת תובע הגמלה להגיש תביעה מפורטת כנדרש בדין, שכן בלעדיה אי אפשר לקבוע זכאותו לגמלה על פי דין, קיימת חובה כללית של המוסד ליידע את הציבור על האפשרות שקמה לזכאות לגמלה. מדיניות המוסד כנאמן ציבור, עפ"י תכליתו וטיבו, חייבת להיות של יידוע הכלל על אפשרות זכאותו החוקית של הפרט לגמלה; ובמידת האפשר יידוע הפרט על אפשרות זו.

באשר לכך חשוב לציין, שאין להשוות כמובן את המצב לפני למעלה מעשור שנים למצב כיום, בייחוד נוכח התמחשבות מערכותיו של המוסד. די אם נעיר לעניין זה, כי בשעתו, בהעדר קשר בין ענף הגבייה לענפי הביטוח השונים ובינם לבין עצמם - לא ניתן היה להצליב מידע לבחינת זכאות אפשרית לגמלה מסוימת לאדם מסויים.

מאז 2007, נוכח הגברת הקשר בין אגפי המוסד השונים וזמינות יכולתו לקבל מידע ממרשם האוכלוסין, החל המוסד בצעד מבורך של יזום תביעות אליו, לקצבת זקנה ושאירים למשל, בהסתמך על מאגר הנתונים שבידיו, כאמור
בתקנה 5
לתקנות, לגבי מי שאפשר שקמה לו זכאות לגמלה. אולם על פי נוהל ייזום התביעות לגבי קצבת שאירים - אם תוך שלושה חודשים ממועד התשלום לא מוגשת על ידי מקבל הגמלה תביעה למוסד כנדרש בחוק
- תשלומה מופסק לאלתר. סיבת הדבר נעוצה באבחנה בין האפשרות שקמה זכאות לגמלה לבין הזכאות לגמלה. כאשר הזכאות לגמלה לא יכולה לקום אלא אם מוגשת תביעה לגמלה למוסד כנדרש בדין.

משאלה הם הדברים יש לשבח את המוסד על פועלו למען מימוש הזכאות לגמלה של ציבור הזכאים בכוח, על ידי הפנייתו לזכות לתובעו, או על ידי תשלום גמלה במקרה של תביעה יזומה על ידו כאמור; עם זאת חשוב לחזור להדגיש, כי אי יידוע תובע קונקרטי על אפשרות זכאות לגמלה - אינה יכולה להקים את הזכאות לגמלה בהעדר תביעה לגמלה.


(הדגשות אינן במקור, מ.ק)

18.
גם בעב"ל 628/08 פרופ' גלעדי נ' המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 15.4.2010, נפסקו דברים ברוח דומה, לפיהם –


"תנאי הכרחי להענקת גמלה לפי החוק הינה הגשת "תביעה" למוסד (
דב"ע נא/31- 0

המוסד - אהרון ציון
, פד"ע כג' 367 ;

לג/51- 0

יצחק אדרי
- המוסד, פד"ע ד' 381).
הגשת תביעה היא תנאי הכרחי ובלעדיה לא תבחן זכאותו של התובע (

דב"ע לח/95-0

המוסד לביטוח לאומי
– יצחק בר
פד"ע י', 247). בהעדר הוראה חוקית, לא מוטלת על המוסד חובה לחפש אחר מובטחים ולהעניק להם זכויות או כספים שלא תבעו. בהעדר הוראה נוגדת, דרכי התיקשורת של המוסד עם מבוטחיו נתונה להחלטת הנהלת המוסד ובית הדין לא יחייב אותו לנהוג אחרת.


...


אין לקבל את טענת המערער כי המוסד לא יידע בצורך להגיש תביעה. למערער נמסרו בכתב הנחיות למילוי טופס לקבלת קצבת זיקנה וכן את טופס התביעה. משעה שהמוסד הביא לידיעת מבוטח בכתב מידע בסיסי באשר לזכויותיו, הוא בודאי יצא ידי חובתו ואין להטיל עליו חובה מוגברת להדריך כל מבוטח באופן אישי בדבר האפשרויות למיצוי זכויותיו.


כלל הוא שאי ידיעת החוק אינה יכולה לגרום לחריגה מהוראות החוק ולהרחבת תקופת התשלום למפרע מעבר לקבוע
בסעיף 296
לחוק. זכויות המבוטח במוסד לביטוח לאומי קבועות בחוק ובתור שכאלה קיימת חזקה כי המבוטח יודע את מכלול זכויותיו וחובותיו. בקשר לכך, ציינתי, בפרשת ראתב, בין היתר, כי -


"אכן, הוראות החוק ופירושו הנכון עלולים להביא למצבים בהם מבוטח לא יוכל לממש את זכותו בשל הגשת תביעה באיחור, אך זה גורלו של כל אדם שזכותו מותנית בעשיית מעשה תוך פרק זמן קצוב הקבוע בחוק... טיעונו של המערער כי הוראות ונהלי המוסד אינם נהירים לו אינו טיעון, שהרי אי ידיעת החוק אינה מהווה טעם לפעולה באיחור."

(
עבל 1112/01
נוגידאת ראתב - המוסד לביטוח לאומי
,
לא פורסם, ניתן ביום 18.5.200).

19.
מהלכות אלו עולה כי לא קיימת חובת יידוע פרטנית של המוסד באשר לזכות המבוטח לקבלת קצבה וכי זכותו של מבוטח לגמלה תלויה בהגשת תביעה ותשלומה יהיה בהתאם להוראות החוק.

20.


בחנו את טענות הצדדים בפני
נו ואת כלל החומר הקיים בתיק על רקע ההלכה הפסוקה, ומצאנו כי החלטת הנתבע, המאשרת תשלום קצבת זקנה באופן רטרואקטיבי ל12 חודשים בלבד, לפי הוראות סעיף 296(ב)(1) לחוק בדין יסודה ואין להתערב בה.

21.


מעבר לכך כי לא מצאנו כי אכן קיימת חובת יידוע פרטני של כל מבוטח באשר לזכויותיו, הרי שבענייננו צירף הנתבע לכתב ההגנה מכתבים שנשלחו לכתובת התובע (כאשר אין חולק שזו כתובתו) לפיהם הובאה לידיעתו האפשרות כי הוא יכול להיות זכאי החל מדצמבר 2013 לקצבת זקנה בשים לב לגובה הכנסותיו. הנטל על התובע בענייננו להוכיח כי לא קיבל מכתבים אלו (כי נשלחו לכתובת שונה משלו או כי הייתה בעיית דואר אותה תקופה) וזאת לא נטען ולפיכך אף לא הוכח.

22.


כך שבענייננו הביא הנתבע לידיעת התובע את זכאותו האפשרית לקצבה והתובע לא פעל להגשת תביעה, לצורך קבלת הגמלה, העומדת בבסיס הזכאות לכך כפי שהובא לעיל. תביעה הוגשה רק ביום 21.12.2016, נבחנה ואושרה בהתאם להוראות החוק רטרואקטיבית ל12 חודשים.

סוף דבר
23.
משלא מצאנו כל פגם בהתנהלות הנתבע, אשר פעל בהתאם להוראת החוק המחייבות, דינה של התביעה דחייה.

24.


כמקובל בהליכים סוציאליים מעין אלו, איננו עושות צו להוצאות.

25.
זכות ערעור כדין.


ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ט, (29 יולי 2019
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.






גב' שושנה סמק
נציגת ציבור עובדים

מירב קליימן
, שופטת
אב"ד









בל בית דין אזורי לעבודה 16110-10/17 אורי מור נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 29/07/2019)