פסקי דין על איל צבי הנדלר | פסקי דין על ברנוי השקעות | פסקי דין על ב.יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 | פסקי דין על יאיר ביטון | פסקי דין על הנדלר איל ואח' |

12892-07/15 א     05/08/2019




א 12892-07/15 איל צבי הנדלר, ברנוי השקעות בע"מ נ' ב.יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ, יאיר ביטון, הנדלר איל ואח'








1
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי
בירושלים

ת"א 12892-07-15



בפני
: כב' השופט אלכסנדר רון


תאריך: ד' אב תשע"ט, 05 אוגוסט 2019







בעניין:

1.איל צבי הנדלר

2.ברנוי השקעות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רוני כהן



התובעים/הנתבעים שכנגד

[
להלן – "הנדלר"]





נ ג ד


1.ב.יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אשר אקסלרד

2.יאיר ביטון
ע"י ב"כ עו"ד איתן פלג



הנתבעים/התובעים שכנגד

[
להלן – "ב. יאיר" או "מר ביטון"; בהתאמה]



ובעניין
:
ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אשר אקסלרד

התובעת שכנגד והמודיעה


נ ג ד


1. הנדלר איל
2. קבוצת כנען התחדשות עירונית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רוני כהן

3. גל א.מ.ל.ד ייעוץ והשקעות בנכסים בע"מ -
נסתיים
4. צבי רז –
נסתיים
הנתבעים שכנגד והצדדים השלישיים





פסק דין


1.
כללי


פסק דין
בתביעה ובתביעה שכנגד שמקור כולן במערכת היחסים המורכבת ששררה בין הנדלר לבין ב. יאיר ויאיר ביטון
בתקופה בה התקרבה מערכת היחסים בינם לבין הנדלר לסיומה, לערך מאוגוסט 2012. במסגרת זאת ניתן להצביע על שני מישורים, אך כמפורט בהרחבה להלן, מצביעות ההתקשרויות על מגמת הצדדים ליצור ביניהן זיקה, עד כי, למעשה, נתערבבו שני המישורים זה בזה: המישור הנוגע לתנאי הפרישה של הנדלר מב. יאיר, והמישור הנוגע לאופציה שניתנה להנדלר (ולצבי רז, שבינתיים התפשר ויצא מההליך) לארגן באמצעות חברות שבשליטתם קבוצת רכישה והתנאים לכך. בשולי הסכסוך פירט הנדלר אף עילה אישית כלפי יאיר ביטון
להשבת הלוואה פרטית שנתן לו.

2.
מארג ההסכמים הרלוונטיים על פי סדרם הכרונולוגי


קודם שאפרט את טענות הצדדים, נכון, לרבות מטעמים שבבהירות הדיון, לשרטט את ההתקשרויות שבעקבותיהן התפתחו המחלוקות בין הצדדים


א.
מסמך העקרונות למתווה פרישת הנדלר

ביום 7.8.12 נחתם מסמך – "עקרונות מתווה מוסכם להסדר בין ב. יאיר לאייל הנדלר". שלא במקרה, הובא מסמך זה כנספח ראשון בתביעה ואין חולקין בכך שמהווה הוא אבן פינה להמשך, ולפיכך אביא את הדברים במלואם [על המסמך משורטטות תוספות ומחיקות ואביא את הדברים כפי שעלה בידי להבינם ומקווה אני שלא תיפול בדברים טעות].

1.
אייל יקבל מב. יאיר, ללא תמורה, דירה גמורה בשווי שלא יפחת מ – 2.5 מש"ח בפרויקט משכנות האומה, לרבות ההצמדות המקובלות.
2.
ב. יאיר תישא בעלות מס הרכישה ומע"מ בגין הדירה הנ"ל.
3.
ב. יאיר תיתן אופציה לקבוצת רכישה בראשות אייל לרכישת מתחם של כ-100 יח"ד במשכנות האומה (מגרש מס' 4): האופציה תינתן ללא תמורה במחיר שסוכם עם צביקה רז.
4.
מתוך התמורה שתשלם קבוצת הרכישה בגין המתחם כאמור (118 מש"ח) תשלם ב. יאיר לאייל 4 מש"ח ועוד מע"מ (ב. יאיר תמחה מראש את הזכות לקבלת התשלום כאמור מקבוצת הרכישה לטובתו של אייל).
5.
האופציה כאמור בסעיף 3 תהיה לתקופה של 9 חודשים, עם אפשרות להארכה ל-6 חודשים נוספים, ללא תמורה.
6.
עורכי הדין שיטפלו בקבוצת הרכישה כאמור יהיו משרד פישר בכר חן וול אוריון ושות'.
7.
... [נמחק]
8.
למען הסר ספק, גם אם לא תתממש עסקת קבוצת הרכישה כאמור בסעיף 3, תשלם ב. יאיר לאייל את הסכום האמור בסעיף 4 ממקורותיה.
9.
שני הצדדים מחויבים הדדית לשמירת שמם הטוב כבודם והמוניטין העסקי זה של זה.
10.
הסכם סופי ומפורט ינוסח בהקדם ע"י באי כוח הצדדים, וייחתם ע"י הצדדים לא יאוחר מתוך 30 יום ממועד עריכת נייר עקרונות זה.
11.
האופציות שהוענקו לאייל בעבר יוחזרו ל..
[לא ברור].

[יוער כבר עתה, שהסכם מפורט בהתאם לסעיף 10, מעולם לא נחתם; ואולם, בכל הקשור לפרישת הנדלר עתיד להיחתם מכתב שחרור מאוחר יותר, שיתייחסו אליו הצדדים כמסמך המחייב].

ב.
הסכם האופציה

ביום 14.10.12 נחתם הסכם שהוגדר על ידי הצדדים בכותרת – "הסכם אופציה" [נספח ב' לכתב התביעה], ביחס אליו נכון להביא גם את כותרתו:

בין-
ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ
מס' חברה 511327017
מרח' יד חרוצים 3, ת.ד. 53176, ירושלים
(להלן: "מקנה האופציה" או "המקנה")
מצד אחד


לבין-
1. קבוצת כנען התחדשות עירונית בע"מ

מס' חברה 514799535

ו/או איל הנדלר, ת.ז. 057385114

מרח' בר כוכבא 21 בני ברק

2. גל א.מ.ל.ד ייעוץ והשקעות בנכסים בע"מ

מס' חברה 511632044

ו/או צבי רז, ת.ז. 051148484

מרח' ענבר 37 מבשרת ציון

(להלן ביחד ולחוד: "מקבל האופציה" או "המקבל")
מצד שני

חשיבות ראשונה נתונה לסעיף 2.1 להסכם בו מצהיר מקבל האופציה שהוא – "בעל נסיון בהקמת קבוצות רכישה, בשיווק, קבלת מימון בנקאי וניהול פרויקטים מסוג הפרויקט נשוא הסכם זה". ומעבר להצהרה רבת משקל זו, מצוי מוקד ההתקשרות בסעיף 4, המהווה את ליבת החוזה, וכותרתו: "האופציה":-

4.1
המקנה מתחייב בזאת כלפי מקבל האופציה באופן בלתי חוזר, כי במשך 240 ימים ממועד תחילת השיווק כהגדרתו לעיל ( להלן "תקופת המימוש" ו/או
"תקופת האופציה"), יהא רשאי המקבל או כל מי מטעמו לרכוש את הממכר ממקנה האופציה, בהתאם להסכם המכר המצ"ב כ"נספח ד" להסכם אופציה זה.
4.2
במהלך תקופת האופציה, מתחייב מקבל האופציה לדווח למקנה האופציה באופן שוטף ובכתב, מדי חודש בחודשו, אודות מספר הנרשמים לקבוצת הרכישה שיגבש מקבל האופציה במהלך תקופה זו, פרטיהם, והסכומים שהופקדו על ידם בנאמנות אצל ב"כ המקבל, לרבות אסמכתא בכתב לסכומים אלה מאת ב"כ המקבל.
4.3
מקנה האופציה יהיה רשאי להביא הסכם אופציה זה לידי סיום אף לפני תום תקופת המימוש, בכל אחד מן המקרים הבאים;
4.3.1.
בתוך 90 יום ממועד תחילת השיווק כהגדרתו לעיל, אם לא נתגבשה קבוצת רכישה ביחס לרכישת לפחות 30% מהממכר (להלן: "תקופת השיווק הראשונה").
4.3.2
אם עד תום 90 יום מהמועד בו תמה תקופת השיווק הראשונה כאמור (להלן: "תקופת השיווק השניה") לא תתגבש קבוצה לרכישת לפחות 70% מהממכר לפחות.
בכל אחד מן המקרים דלעיל, רשאי יהיה מקנה האופציה להודיע למקבל על ביטול האופציה בהודעה בכתב, בהודעה בת 14 ימים מראש ובכתב. היה ובמהלך 14 ימי ההודעה המוקדמת הנ"ל שווקו חלקים מן הממכר בהתאם למדרגות דלעיל, תהיה הודעת הביטול בטלה ומבוטלת.
4.4
היה ובתום תקופת השיווק השניה, התגבשה קבוצה לרכישת 70% מהממכר לפחות, תעמוד לרשות המקבל תקופה אחרונה ונוספת של 60 יום (להלן: "תקופת השיווק השלישית") בה יפעל מקבל האופציה לשווק את יתרת הממכר. אם עד תום תקופת השיווק השלישית (דהיינו, 240 ימים ממועד תחילת השיווק) לא תמומש האופציה על ידי המקבל, על פי שיקול דעתו הבלעדי והמוחלט של המקבל, תפקע האופציה מאליה, מבלי שמי מהצדדים יידרש למתן הודעה כלשהי בשל כך.
4.5
......

הסכם האופציה נושא בעמוד 7 את החתימות הבאות: מצד ב. יאיר את חתימת החברה ומצד מקבלי האופציה את החברות מקבלות האופציה, ולצידן גם את חתימותיהם האישיות של צבי רז ושל הנדלר.




ג.
הארכת תקופת האופציה

באשר לא עלה בידי מקבלי האופציה לגבש קבוצת רכישה בפרק הזמן בו נקב הסכם האופציה, הוסכם ביום 11.9.2013 על ארכה כשלצידה הוסכם גם על כעין פיצוי לב. יאיר שהוגדר בהסכם כ"דמי סיחור". המסמך [נספח ג' לכתב התביעה] נושא את הכותרת – "מתן ארכה למימוש הסכם אופציה מיום 14.10.12" וכך נכתב בפסקת הרקע למסמך זה:

"לאור העובדה כי מקבלי האופציה לא עמדו באיזה מהתנאים הנקובים לשם מימוש האופציה בהתאם להסכם האופציה מיום 14.10.2012, על אף הארכות שניתנו להם עד למועד זה, ולאור העובדה כי מקבלי האופציה הודיעו לחברה ביום 11.9.2013 כי אין ביכולתם לממש את האופציה, נאותה חברת ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ... לפנים משורת הדין, ליתן ארכה למימוש האופציה מיום 14.10.2012 עד ליום 3.10.2013 בכפוף למלוא התנאים הבאים... "

לא מצאתי טעם להביא את כל שפורט בהסכם זה עד לסעיף 5 בו נקבעה התמורה כי תשלם הקבוצה לב. יאיר את הסך של 85,858,616 ₪ בתוספת מע"מ ולאחריו בא סעיף 6 שבשל חשיבותו למחלוקת אביא את הדברים במלואם:

"מקבלי האופציה (להלן: "המארגנים") ישלמו לב. יאיר דמי סיחור בסך של 2.5 מיליון ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "דמי הסיחור"). דמי הסיחור ישולמו לב. יאיר מתוך כספי המארגנים המוחזקים בידי הבנק ולאחר שהבנק יורה על שחרורם למארגנים...".

מסמך זה, כמו גם קודמו, נושא את החתימות הבאות: ב. יאיר, כחברה (וללא ערבות אישית כלשהי), ואת חתימת החברות שארגנו את קבוצת הרכישה וכן של בעלי החברה/מנהלן, וכדלקמן: קבוצת כנען התחדשות עירונית בע"מ ו/או אייל הנדלר וכן גל א.מ.ל.ד. ייעוץ והשקעות בנכסים בע"מ ו/או צבי רז.

ד.
"כתב השחרור והסילוק"

ביום 12.9.13 נחתם מסמך נוסף [נספח ד' לכתב התביעה] שחשיבותו רבה והוא חוזר למישור הנוגע למערכת היחסים בין ב. יאיר לבין הנדלר. כותרתו: "כתב קבלה שחרור וסילוק סופי". במידה רבה ניתן אף לראותו כהמשך למסמך הראשון. וכך נכתב בו:

"לכבוד חברת ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ... (להלן: "החברה")
כאן.

הנדון: כתב קבלה שחרור וסילוק סופי.

אני הח"מ איל הנדלר ת.ז. 057285114 מרח' הר צפריר 687, מכבים-מודיעין, בשמי ובשם חברת בר נוי השקעות בע"מ ח.פ. 51204319, מאשר, מצהיר ומתחייב בזה כדלקמן:
1.
עבדתי בשרותכם בתפקיד מנהל פעילות ראשי בישראל ולאחר מכן כמנכ"ל בתקופה החל מיום 1.1.2007 ועד ליום 24.7.2011, הוא מועד סיום יחסי – עובד מעביד ביננו.
2.
כמו כן, ביום 14.10.2012 חתמתי בעצמי ובאמצעות חברה מטעמי על הסכם אופציה ("הסכם האופציה") המעניק לי (לרבות באמצעות קבוצה בראשותי), אופציה לרכישת זכויות בניה לבניית מתחם של כ-100 יחידות דיור בבניין 11, מגרש 4 בשטח פרויקט "משכנות האומה" בירושלים. בתמורה לסך במזומן של 118 מיליון ₪ בתוספת מע"מ כדין ("סכום רכישת המתחם"), וזאת בכפוף לתנאים המצטברים המפורטים בהסכם האופציה ("האופציה"). האופציה ניתנת כיום למימוש חלקי עד ליום 3.10.2013 וככל שתמומש ייחתם הסכם מכר, כמפורט בהסכם האופציות והארכות שניתנו מכוחו.
3.
בתוך שבעה ימים מהמועד בו יתקבלו בידי החברה מלוא הכספים על פי הסכם המכר תעביר החברה אליי ו/או לחברה שבשליטתי (חברת בר נוי השקעות בע"מ), על פי בחירתי, ומתוך הכספים שיתקבלו בידיכם ובתנאי שהתקבלו, סך כולל של 6,200,000 ₪ (במילים: שישה מיליון ומאתיים אלף ₪) (להלן: "המענק"). במידה ולחברה תועבר חשבונית מס כדין תשלם החברה את סכום המע"מ לתאריך המע"מ.
על אף האמור, סך של 400,000 ₪ מתוך סכום המענק ישולם בכל מקרה ישירות אליי, ולא לחברה שבשליטתי, עבור פקיעת האופציות למניות שהוענקו לי על ידי החברה. איני זכאי ולא אהיה זכאי לקבלת כל אופציות נוספות או ניירות ערך אחרים מהחברה.
4.
כי ביום _______ שילמה החברה לחברה שבשליטתי סך של 300,000 ₪ בתוספת מע"מ.
5.
ידוע לי כל מכל הסכומים המפורטים בסע' 3-4 לעיל ינוכו על ידי החברה תשלומי חובה ומס כדין, אלא אם אמציא לחברה אישור על פטור מניכוי מס במקור.
6.
במצורף למסמך זה מצ"ב השיק שנמסר לי בסך של 21,283 ₪ ואשר הוחזק בנאמנות ע"י עו"ד שי תקן. הריני מצהיר בזאת כי השיק האמור בוטל ואינו מקנה לי זכות כלשהי.
7.
...
8.
כי בכפוף לאמור במסמך זה קיבלתי מאת החברה את כל כספים והזכויות מכל מין וסוג להם הייתי זכאי בגין עבודתי בחברה ו/או סיומה ו/או הנובעים מאלה.
9.
מבלי לגרוע מכלליות האמור, הריני מצהיר ומתחייב כי עם ביצוע התשלומים כמפורט במסמך זה, אין ולא יהיו לי ו/או לכל הבא במקומי או מטעמי שום טענות ו/או דרישות ו/או תביעות מכל מין וסוג שהוא בקשר עם עבודתי בחברה...
10.
...
11.
כי האמור במסמך זה מכיל, מגלם, ממצה ומבטא את כל התנאים וההסכמות עם החברה שעניינם סיום עבודתי בה וכי איני זכאי לעלות כל טענה בדבר הבטחות, ערובות מצגים או הסכמות שבעל פה, אשר אין להם ביטוי במסמך זה לעיל ולהלן.
12.
כי ידועות לי היטב מלוא הזכויות המגיעות לי עקב עבודתי בחברה וסיום עבודתי בחברה וכי כתב קבלה, שחרור וסילוק זה נחתם על ידי מרצוני הטוב והחופשי, ללא כל לחץ ו/או כפיה, ולאחר שהתייעצתי עם יועצים מטעמי, לרבות ובעיקר עו"ד ורו"ח.
13.
כי כתב קבלה שחרור וסילוק זה משמש גם כהסכם פשרה והודאת סילוק כמשמעה בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.

ה.
ביום 24.10.2013 נחתם הסכם בין חברת ב. יאיר לבין קבוצת רוכשים [נספח ה לכתב התביעה]. מרבית האמור בהסכם זה, שפורמאלית הנדלר אינו צד לו כלל, אינו רלוונטי. ועם זאת, נתונה חשיבות לאמור בסעיפים 8.2.1 – 8.2.2, שאת האמור בהם אביא בפסקה שתיוחד לטענות הצדדים בדבר עיכוב בהתנהלות הצדדים, ונזקה.

ו.
ביום 22.3.15 שלחה ב. יאיר להנדלר מכתב שכותרתו – "תשלום בהתאם לכתב קבלה שחרור וסילוק סופי מיום 12.9.13" בזו הלשון:

"1.
בהתאם לסיכום עמך, ובהתאם לכתב הקבלה שחרור וסילוק סופי שבנדון (להלן: "כתב הסילוק") הועברו לחשבונות הבנק עליהם הורת הסכומים הבאים: 400 אש"ח הועברו לחשבון ע"ש איל הנדלר ו – 3.3 מיליון ₪ הועברו לחשבון חברת בר נוי השקעות בע"מ.
הסכומים הנ"ל הועברו אליך על אף שבידי החברה הח"מ טרם התקבלו מלוא הכספים על פי הסכם המכר שנחתם מול קבוצת הרכישה ונותר לקבוצת הרכישה חוב של לא פחות מ – 30 אש"ח.
2.
מהסכום המענק הנקוב בכתב הסילוק, קוזז סכום של 2.5 מיל' ₪ בגין החוב הנקוב בסע' 6 להסכם מיום 11.9.2013 עבור דמי הסיחור".


פחות מארבעה חדשים לאחריו, הוגשה תביעה זו.




3.
תמצית טענות הצדדים


מטעמי בהירות אציין כי עסקת קבוצת הרכישה, בסופו של דבר, יצאה אל הפועל, גם אם באיחור, ואף מערכת היחסים בין הנדלר לבין ב. יאיר הגיעה לסיומה. ואולם, על רקע ההסכמים שפורטו, ואופן ההתנהלות, התהוו בין הצדדים מחלוקות ממספר כיוונים ואלה נתקבצו להליך זה.

א.
עיקר טענות הנדלר כלפי ב. יאיר (יפורטו עתה במאוחד ביחס לתביעה העיקרית ועל בסיס כתב ההגנה כלפי התביעה שכנגד).

1.
רבות טוען הנדלר שחלק נכבד מההסכמים שפורטו, ובפרט הסכם הארכת האופציה בו נכללו דמי הסיחור, נכפו עליו – וראה הן בתביעתו ויותר מכך בסיכומי ב"כ, בפרט מסעיף 4 ובסעיף 6.

2.
טענה יסודית נוספת של הנדלר הייתה ששני המישורים שאת הזיקה ביניהם ציינתי כבר בפתיח ל

פסק דין
זה, מנותקים לחלוטין, באשר הסכם האופציה, וממילא כל שבא בעקבותיו, נחתם בין ב. יאיר לבין החברות ללא זיקה אישית שלו. הקריטיות של טענה זאת נבעה מקיזוז דמי הסיחור שבוצע על ידי ב. יאיר מתשלומים המגיעים להנדלר, נושא בו ארחיב בהמשך. בשל חשיבות הדברים אביא טענה זו בלשון סעיף 17 לכתב התביעה, וכדלקמן: "אלא שכפי שנראה להלן, הנתבעת קיזזה שלא כדין את דמי הסיחור הנ"ל מתשלומים שהתחייבה לשלם לתובעים, על אף שמדובר בהתחייבויות של צדדים שונים לחלוטין, שלא היו אמורים להשתלם במועדים קבועים והיו כפופים לאישור הבנק, ומותנים בהתנהלות הפרויקט בכללותו". השווה גם מסעיף 10 לסיכומי הנדלר. לטענה זו, מספר רבדים: האחד, שלא היתה לב. יאיר כלל הזכות לקזז את דמי הסיחור מכספים שהגיעו להנדלר אישית, שנית, לחלופין, שבכל מקרה, קוזז סכום שביתר: דמי הסיחור בסכום המוסכם התייחס לשני היזמים, אלא שהכל קוזז מהנדלר, ובנוסף גבתה ב. יאיר סכום נוסף מהיזם האחר (רז) והחברה שלו; ולבסוף, נטען גם כלפי מועד ביצוע הקיזוז – לפי הטענה, עוד קודם שהגיע המועד בו מותר היה לב. יאיר לדרוש את דמי הסיחור.

2.
טענתו המרכזית השנייה של הנדלר מפורטת מסעיף 21 לתביעתו ואילך, ובמרכזה הטענה שהבנק עיכב העברת אשראי לקבוצת הרכישה בגין מחדלי ב. יאיר. לפיכך, חל עיכוב בתשלום חלק נכבד של התמורה על ידי קבוצת הרכישה. עיכוב זה, באשמת ב. יאיר, על פי הטענה, מונע ממנה לטעון לנזקיה המפורטים בתביעה שכנגד, ועיכוב זה, גרם להנדלר לעוד נזק. מישור זה, אומנם, אינו נוגע לתנאי הפרישה של הנדלר אלא להתנהלות במסגרת המרובע שקדקודיו ב. יאיר, קבוצת הרכישה, בנק איגוד ובנק לאומי. נטען לנזקים בשל התנהלות ב. יאיר, שאף חייבו את הנדלר (ובאופן כללי את בעלי הדין שחתרו לארגן את קבוצת הרכישה) ליטול הלוואה; ר' מסעיף 28 לתביעה.

ב.
טענות ב. יאיר כלפי הנדלר (על פי כתב ההגנה והתביעה שכנגד)

1.
ראשית, נטען שהנדלר אישית צד לכל ההתקשרויות הרלוונטיות, אף לאלה הנוגעות לקבוצת הרכישה.

2.
עוד נטען שלב. יאיר נגרמו נזקים בשל העיכוב בארגון קבוצת הרכישה, וטענות אלה משמשות במקביל הן בכתב ההגנה והן בתביעה שכנגד. העיכוב בארגון קבוצת הרכישה שגרר, על פי הנטען, עיכוב בהעברת הכספים לב. יאיר הוביל להוצאות מימון אותם העריכה ב. יאיר בסעיף 3 לתביעה שכנגד על הסך של 1,589,710 ₪.


ג.
טענות הנדלר כלפי יאיר ביטון

במישור האישי טוען הנדלר כלפי מר ביטון שלא החזיר הלוואה אישית על סך 150,000 ₪ שנתן לו. על פי סעיף 9א' לכתב ההגנה האישי של ביטון, נטען כי ביטון לא ביקש מהנדלר את ההלוואה וכי הנדלר לא קיבל ממר ביטון המחאות ביטחון כפי שנטען כלפיו.

4.
הערות מקדימות ביחס לחוזים/טענת הנדלר לחתימה על חלק מהחוזים תחת לחץ


על הפרק מקבץ חוזים שביחס אליהם ראוי להקדים בדברים הבאים:-

א.
כל ההסכמים חתומים על ידי כל הצדדים הרלוונטיים. רובם נערכו במעורבות פעילה של עורכי דין, לעיתים ממשרדים מהמקצועיים בארץ. בנסיבות אלה אין כלל מקום לטענות בעל פה כלפי הסכמים אלה.

ב.
בפי הנדלר מספר טענות כלפי הנסיבות בהן נאלץ, לדבריו, לחתום על מסמכים שאינם לרוחו. ברם, הנדלר – מנכ"ל לשעבר של ב. יאיר, חברה ציבורית, רואה חשבון ומשפטן בהשכלתו. נעזר הוא בעורכי דין. ייתכן שנקלע לנסיבות בהן מעדיף היה הסכמים טובים יותר. אך מי שנכנס מרצונו להתקשרויות מן הסוג שעל הפרק, מחויב לחתימותיו, ולא תשמענה מפיו טענות שאין מקומן מפי מנהלים או אנשי עסקים מרמתו [השווה במיוחד לדברי הנדלר בעמ' 17 משורה 12 לפרוטוקול ובמקומות רבים נוספים]. איש לא הכריח את הנדלר להיכנס למהלך העסקי הנדון, ואף ידע הוא היטיב עם מי הוא מתקשר בחוזה. בנסיבות אלה, דין טענותיו כלפי האמור בהסכמים עליהם חתם – לדחיה מוחלטת. ומה גם, שבחלקן אלה טענות בעל פה כלפי הסכמים חתומים.

ג.
אמנם, על הפרק, כאמור בפתיח ל

פסק דין
זה, שני מישורים – תנאי הפרישה של הנדלר, וענייני קבוצת הרכישה שארגן, ואלה נושאים שונים במהותם. אך במו ידם יצרו הצדדים זיקה עמוקה בין מישורים אלה. וכדוגמאות אחדות לזיקה זו אזכיר את ההסכם מיום 7.8.12, אשר מראשית עד אחרית בנוי על הקשר הגורדי בין שני מישורים אלה, ואת כתב הסילוק הסופי, שגם לגביו תקף לפחות באותה מידה האמור לעיל. על הפרק גם נושאים שסוכמו באותה תקופה. וגם אם ייתכן, שיהא מי שיסבור, שהיה בכך כדי לסבך, שלא לומר – כדי לשבש, באשר מה לתנאי הפרישה של מנכ"ל לשעבר, למצב בו עובר הוא מכס המנהלים למעמד של יזם אל מול החברה אותה ניהל, כך הרי הוסכם, ומושתקים הצדדים מכל טענה כלפי מצב דברים זה.


בנסיבות אלה, בוודאי אין מקום לטענת הנדלר בסעיף 14 לסיכומיו, המבקשת להפנות את בית המשפט לסעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים. מנכ"ל חברה ציבורית, הכורך בתנאי פרישתו עסקאות שמחזורן עשרות מליוני שקלים, שמקורן בהיותו היזם של קבוצות רכישה לנדל"ן, אל יטען להגנת החוק האמור. ומה גם, שלתפיסתי, אף לגופה אין לטענתו אחיזה.

ד.
אשר למסמך העקרונות בדבר מתווה הפרישה של הנדלר. אמנם, נכתב בו בסעיף 10, שהסכם סופי יחתם תוך 30 יום, דבר שמעולם לא קרה. עם זאת, אין הצדדים מתכחשים למסמך זה, וחשוב מכך, שבכל הקשור לתנאי הפרישה נחתם לבסוף כתב השחרור והסילוק הנ"ל. זהו מסמך מאוחר הגובר על מסמך העקרונות המוקדם, ואין חולקין על תוקפו. אין תמונת המצב המשפטית שונה, אפוא, ממצבים מוכרים בהם נחתם זכרון דברים בנסיבות המלמדות על רמה סבירה של גמירות דעת ומסוימות, ובחלוף זמן נחתם מסמך אחר, שניתן לראות בו כמסמך מוסכם ותקף. אינני מזהה, אפוא, במישור זה, בעיה של ממש.

5.
מעמדו של הנדלר כצד אישי להסכם האופציה

א.
לטענת הנדלר, אין הוא צד אישית להסכם האופציה, וממילא אין לקזז, למשל, את דמי הסיחור בהם חבה החברה שלו, מכספים המגיעים לו. מחלוקת זו, היא מהעיקריות בתיק זה, וראה למשל את תחילת סעיף 10 לסיכומי הנדלר, כי – "ההסכמים שנחתמו לאחר מכן מוכיחים כי מקבלי האופציה היו החברות ולא האנשים הפרטיים...".

ב.
אודה ולא אבוש, טענת הנדלר במישור זה, ביחס לאיש עסקים, מנהל חברה ציבורית לשעבר, רואה חשבון ומשפטן,
מעוררת השתאות.

1.
בית המשפט ציטט את כל החלקים הרלוונטיים מהמארג ההסכמי. עולה בבירור, שחתם הנדלר אישית לצד החברה. הכיתוב – "חברת כנען התחדשות עירונית בע"מ ו/או איל הנדלר" – אין ברור ממנו. כך גם החתימות בסוף ההסכם. אף הניגוד לחתימת ב. יאיר שאין לצידה את חתימת בעל השליטה בה – חד משמעי.

2.
אף לא היה זה בלבול אקראי. חלפו חדשים רבים, הגענו להסכם הארכת האופציה, ושוב – אותו דבר: ב. יאיר חתומה כחברה, והחברות שיזמו את קבוצת הרכישה חתמו – הן ו/או בעליהן.

3.
ולאחר כל זאת, אין לי אלא לשוב לקשר ההדוק הנשקף מכל עבר, בין הסיכומים בדבר תנאי הפרישה של הנדלר לבין הסכם האופציה ומה שבא בעקבותיו. לשון אחר: עניינית ומהותית נכרכו הנושאים זה בזה, ובאשר תנאי פרישה הינם נושא אישי באפיו, ניתן להבין את המחשבה שיהא הנדלר צד להסכם האופציה, לאחר שהוסכם לכרוך הסכם זה בתנאי הפרישה שלו.

4.
ואם לא די בכך, צודק ב"כ ב. יאיר בסעיף 3 לסיכומיו, בהזכירו את דברי רז, לפיהם להנדלר ולרז, אף היה עניין אישי בכך, מטעמיהם, ועיין שם. עוד יוטעם, שהגם שהדרך בה הבין רז את שהבין, אינה מחייבת בהכרח את הנדלר, עם זאת, הבין צבי רז, שבדמי הסיחור – החובה היא עליו אישית, וכנראה, לא במקרה, הבין הוא את מה שגם אני מבין. אף בחלק מטענות הנדלר, קושר הוא בעצמו, בלי משים, בין המישורים. בסעיף 53, למשל, לסיכומיו, חוזר הנדלר וטוען לרבית המהווה לדידו חלק מנזקו, לבין העובדה שלא קיבל במועד כספים שב. יאיר. ברם, הסכום שהתחייבה ב. יאיר לשלם לו (6.2 מלש"ח), כולל גם רכיב גדול של פיצויי פיטורין, שהם לבטח, אישיים. ויש, הן בכתבי הטענות, והן בסיכומים, דוגמאות נוספות.

5.
ולבסוף יוער, שבלטה לבית המשפט מאד העובדה שלא היה בפי הנדלר נימוק של ממש להצדקת עמדתו. היינו, שהועמדה להכרעת בית המשפט טענה, שלא זו בלבד שהיא סותרת את חתימותיו של הנדלר, אלא שמלכתחילה לא זכתה הטענה להנמקה של ממש.

ב.
אשר לטענת הנדלר, שעולה מההסכמים, שבעלי האופציה היו החברות ולא הוא אישית. הנדלר מבקש להסתמך בטענתו זו, בפרט, על מהות ההסכמים, ומבקש הוא ללמוד על כך, שהצדדים המהותיים הינן החברות בלבד (שלו ושל רז), ולא הוא אישית. ואולם, חוששני, שבנקודה זו, מר הנדלר לא דק פורתא, ואף נקלע הוא לטענה שאינה מכבדת את חתימותיו הוא. ליבת ההתקשרות, היא, אכן, בין ב. יאיר לבין החברות. ואולם, לא אחת, מתבקשים בעלי שליטה (ולפעמים, גם אחרים), לצרף את חתימתם ולהפוך לצד בהסכם, וזאת, כדי לחזק את המוסכם ולהבטיחו. אין זו פרקטיקה חריגה, והיא לגיטימית לחלוטין. איש לא הכריח את הנדלר ורז לצרף את חתימותיהם, וכך עשו הם, ועליהם לכבדן. לשון אחר: עצם העובדה שליבת ההתקשרות היא, אכן, בין החברות, אין בה כדי לאיין את חתימותיהם של בעלי השליטה, ומעל לכל צורך אשוב ואזכיר, שמלכתחילה נכונים היו הם לראות את עצמם ממש כצד להסכם האופציה ( - "קבוצת כנען.... ו/או איל הנדלר"). כך גם בכתב הסילוק. ולאחר זאת, עוד אשוב ואזכיר את מסקנתי, שמלמד מארג ההסכמים על קשר ברור, חד, מכוון ומודע, שיצרו הצדדים בין נושא קבוצות הרכישה (הסכם האופציה) לבין תנאי הפרישה של הנדלר, ותנאי פרישה הינם נושא אישי מובהק ביותר. ניתן ונכון, אפוא, לראות הסכמים אלה, כולם, כמסכת אחת.

מן המקובץ נדרשת המסקנה, שרשאית ב. יאיר, עקרונית, לקזז סכומים המגיעים לה מחובותיה להנדלר ורז. בכלל זה – דמי הסיחור, והכל בכפוף לכך שתהא לה הזכות המהותית לכך, בהתאם לאמור בהסכמים.

6.
דמי הסיחור וקיזוזם

א.
כאמור בהסכם הארכת האופציה ישלמו מקבלי האופציה לב. יאיר דמי סיחור בשיעור של 2.5 מלש"ח בתוספת מע"מ.


במהלך ההוכחות נגעו במעט הצדדים בשאלה מה הביא לכך ונטען שמגלם הסכום חלק מנזקה של ב. יאיר עקב הארכה שנתבקשה, ובשאלה מדוע הוחלט לכנות פיצוי זה כדמי סיחור. ברם, לדידי, אין לשאלות אלה עוד משמעות רבה: הסכום – מוסכם.

ב.
אין בהסכם בעניין התייחסות לחלוקה בין שני היזמים, ואולם משתמע, שהבינו הכל, שהגיוני לפרש את ההסכם כך שכל אחד מהם ישא במחצית. תפיסה זו, שהיא הגיונית גם בעיני, מקבלת ביטוי למשל בסעיפים 20, 49, 64 לסיכומי ב"כ הנדלר. מכאן, שמבחינת הנדלר, על הפרק דמי סיחור בסך של 1.25 מלש"ח בתוספת מע"מ.

ג.
ביום 22.3.15, אגב העברה להנדלר של הסכום שסברו ב. יאיר שמגיע לו, נוכו 2.5 מלש"ח. סכום של 362,000 ₪ הוחזרו להנדלר עוד בשלב קודם [סעיף 20 לסיכומיו]. ובתוספת מע"מ: סך של 423,540 ₪ שהוחזר. על פני הדברים, ביחס להפרש, צודק הנדלר. גם אם טענתו כנגד 'הקיזוז האישי' כבר נדחתה, קשה להלום, שתנכה ב. יאיר ממנו את כל דמי הסיחור, בעוד שכמחצית הסכום תיגבה במקביל על ידי החברה, גם מרז והחברה שלו.
ד.
לשאלות הנוגעות להפרשי הריבית וההצמדה ומועד חישובם אשוב בהמשך, אך אקבע כבר עתה, שלתפיסתי, ראוי לחייב בהפרשי ריבית, אך ריבית רגילה, וללא חוות דעת רואה חשבון וטענות וראיות מגובשות שיצדיקו ריבית חריגה, אין לחרוג מהמקובלות בהליך אזרחי.

ה.
בנקודה זו יהא נכון להורות לב. יאיר להשיב להנדלר את הסך של 1,038,960 ₪ (כולל מע"מ) כשסכום זה נושא הפרשי ריבית והצמדה מיום 22.3.15 ועד התשלום בפועל.

7.
לשאלת המועד ההסכמי לתשלום דמי הסיחור

א.
אפתח בכך שאציין, שער אני לזיקה בין סוגיה זו לטענות הצדדים זה כלפי זה ביחס לשאלה מי גרם לעיכובים לאחר חתימת הסכם הארכה, ואולם, לשאלות הנובעות מבחינת התנהלות הצדדים על ציר הזמן, גם היבט נקודתי הנוגע לדמי הסיחור, ונכון בשלב זה להכריע בכך.

ב.
הבסיס לדיון – בפסקה השניה של סעיף 6 הקובע לאמור:

"דמי הסיחור ישולמו לב. יאיר מתוך כספי המארגנים המוחזקים בידי הבנק ולאחר שהבנק יורה על שחרורם למארגנים ובאופן הבא: סך ראשון מתוך כספי המארגנים, של 2 מיל' ₪ בתוספת מע"מ יועבר למארגנים. כל סכום נוסף עד לגובה דמי הסיחור כהגדרתם בסע' זה לעיל, מחציתו תועבר לב. יאיר ומחציתו למארגנים"
.

ג.
לטענת הנדלר, וראה, למשל, מסעיף 20 לסיכומי ב"כ, במועד בו קוזזו דמי הסיחור טרם התגבשה החובה לתשלומם. משתמע מטענותיו, שאף ללא קשר לשאלת החבות האישית, מועד התשלום הינו בשלביה הסופיים של העסקה, ולאחר תשלום מלוא הוצאותיהם. בין חטאי הקיזוז, שעל פי הטענה הינם רבים (ובנקודה אחת הנוגעת למלוא סכום דמי הסיחור שקוזזו, כאמור, אף קיבלתי את הטענות), יש למנות גם את מועד הקיזוז -
22.3.15.

ד.
נוכח הסעיף בעניין, שלא בכדי הבאתיו במלואו, ונוכח הראיות שבמאי 2015 כבר קיבלו היזמים מהבנק לפחות 6 – 7 מליון₪, דין הטענה לדחיה. אשר לבסיס הראייתי לאמור אציין את נספח כ"ט לתצהיר ניר יחזקאלי, ומעבר לכך יודגש, כי באשר חשבונות הבנק של היזמים היו, מן הסתם, בשליטתם, עליהם היה הנטל ללמדנו שעד למועד זה טרם קיבלו לידם סכומים המחייבים את תשלום דמי הסיחור על פי ההסכם.

מכל מקום, להערכתי, אף ככל שנותר ספק במישור זה, משמעותו הכספית כמעט זניחה: ראשית על הפרק בנקודה זו רק מחצית מהסכום שקוזז, באשר המחצית השניה קוזזה ע"י ב. יאיר שלא כדין בלי כל קשר לסוגיית מועד הקיזוז (ועיין לעיל), ובכל מקרה, גם אם בוצע הקיזוז קודם זמנו, על הפרק הקדמה מוגבלת מאד בהיקפה, באשר, על פני הדברים, זמן לא רב לאחר מכן, כבר קיבלו הנדלר ועמיתו מהבנק סכומים העולים על אבן-הדרך הקבועה לענין זה בסעיף 6 הנ"ל.

8.
טענות הצדדים לעיכובים ולהוצאות מימון יתירות בשל כך

א.
נקודת המוצא לדיון בעובדה, שבכל הקשור להוצאות מימון אפשריות בהן ייאלץ לשאת מי מבין הצדדים העיקריים למחלוקת, אין בנמצא בהסכמים ביניהם כל סיכום ברור המלמד על גמירות דעת ומסוימות במישור זה. סעיף סביר, ראוי היה שיתן ביטוי הן לשאלה, ממתי ובאילו נסיבות יהא צד חב בנזקי מימון של האחר, ובהינתן חיוב – כיצד יחושב. עם זאת, עלה מהדיון הנרחב ברקע להסכמה לדמי הסיחור, כפי שמצאו הצדדים להגדירם, שבפועל, נועדו אלה לכיסוי נזקי ב. יאיר בשל התמשכות ההליך, היינו הארכה שקיבלו היזמים ( - הנדלר).

ב.
אין ספק, שגם ללא סעיף מפורש, יש היתכנות לחיוב ברבית, שיושת על צד להסכם המאחר במילוי התחייבויותיו. עם זאת, על הפרק גורמים עסקיים מנוסים, ועצם העובדה שלא נקבע בהסכמים ביניהם דבר מפורש, עתיד, לצד שיקולים נוספים, לתמוך בהחלטתי לדחות את טענות שני הצדדים בכיוון זה. כבר בנקודה זו יוטעם, שגם ככל שייתכן ויש הצדקה לחיוב צד כלשהו, גם שיעורה של אותה רבית פיגורים לא נזכר בחוזים בין הצדדים (המושג נזכר רק בהסכם קבוצת הרכישה שאליו אתייחס בנפרד), ואף לא כיצד תחושב. אף אין בפני
כל חוות דעת מומחה במישור זה, ועתידות מסקנות אלה להוסיף ולתמוך במסקנתי לפיה על הפרק קבוצת טענות שנכון יהא לדחותן.

ג.
בדיקה יסודית מלמדת, שהמושג רבית פיגורים נזכר אך ורק בהסכם בין ב. יאיר לבין קבוצת הרכישה. אלא שהסכם זה טעון עתה התייחסות לעצמו: מן הצד האחד, מה לנו בהליך זה ולהסכם, שאין הנדלר או החברה שבשליטתו צד לו כלל. אך מן הצד האחר, עיון מוקפד בהסכם על פרטיו, כמו גם בתמונה הכוללת מלמדנו, שבפועל ראו בו כל הצדדים כרלוונטי, למרות שהיזמים לו היו כלל צד לו. בלט לבית המשפט מאד, ששני הצדדים הביאו הסכם זה בפני
, למרות שלכאורה, לא נצרך כלל להביא בפני
, אלא הסכמים ששני הצדדים הינם צד לו. והרי, יש כאלה למכביר. אלא, שבעקיפין ראו הצדדים גם בהסכם זה, כנכלל במארג ההסכמים הרלוונטיים. בהסכם עם קבוצת הרוכשים, נקבעה חבות קבוצת הרוכשים ברבית בסעיף 13.6. כהערה נוספת שתקדים את מסקנתי שלא להכיר בטענות הצדדים במישור הנדון אציין, שמצב דברים זה, תורם עוד להחלשת טענות שני הצדדים לרבית פיגורים: משתמע, שלמרות שהמדובר בגורמים עסקיים רבי נסיון, בחרו הם להניח למישור זה. ממילא יש בכך גם כדי להקרין על שיקול דעת בית המשפט שעה שנתבקש לשקול פסיקת רבית פיגורים. וכדלהלן, יעמדו בפני
שיקולים נוספים.

ד.
בניתוח עסקאות, קיימת זיקה ברורה בין מועדי הביצוע המוסכמים, לבין חיובי רבית. זאת, באשר מדרך העולם, לרוב נובע החיוב ברבית פיגורים, מאיחור במועדים. נוכח זאת, אין, אפוא, מנוס מהתייחסות להסכם הרכישה שנחתם, למעשה, מול קבוצת הרוכשים,
בו מגדיר סעיף 8 את מועדי התשלום כדלקמן:-

8.2.1 בתוך 4 ימי עסקים מחתימת הסכם זה ימציא המוכר לקונה מכתב כוונות עדכני מאת הבנק, לפיו כנגד תשלום בסך שלא יעלה על 80,000,000 ₪ (שמונים מליון ₪) יסיר הבנק את ההתחייבות לרישום משכנתא שניתנה לו, וכן ימציא במועד זה הסכמת הבנק לרישום משכנתא בדרגה שניה לטובת מוסד מממן מטעם הקונה.

8.2.2 בתוך 7 ימים ממועד קבלת המסמכים הנ"ל, יפקיד הקונה בידיהם הנאמנות של עוה"ד כהגדרתם לעיל, את סכום ההון הראשוני של הקונה המצוי בנאמנות בידי ב"כ הקונה .... ולא פחות מ- 50,000,000 ₪ (ובלבד שהסכום הנקוב במכתב הכוונות לא יעלה על 80,000,000 ₪ כאמור).

יודגש עתה בשנית, שהקונה בהסכם הנ"ל, אינו כלל הנדלר אלא קבוצת הרכישה, ולכל היותר, משתמע מההקשר בעקיפין, שמבחינתו של הליך זה, גם אם מי שאמור לקבל את המכתב הינו קבוצת הרכישה, הכוונה בפועל, להנדלר, והוא גם זה, שאמור להעביר את הכסף שיתקבל מהרוכשים, לב. יאיר. הדבר עולה לכאורה ממבנה ההתקשרות, לפיו בין הרוכשים הסופיים, לבין ב. יאיר ניצבים היזמים, ובכללם הנדלר. השלמת התמונה מחייבת גם את הזכרת סעיף 8.3 להסכם שעניינו חובת המוכר להמצאת מכתב החרגה סופי לקונה תוך 7 ימים לאחר התשלום, ומסעיף 8.6 עובר ההסכם לסדרי ביצוע התשלום השני ומועדו.

ה.
אין מחלוקת, שלא עלה בידי המוכר כהגדרתו בהסכם, הוא – ב. יאיר, להמציא תוך 4 ימים את המכתב לו התחייבה החברה. נמשך הדבר זמן רב. ממילא, גם לא נכנסה במועד לתקפה ההתחייבות שבסעיף 8.2.2 לעיל: הסכום הראשוני הנ"ל לא הגיע לידי ב. יאיר במועד בו ציפתה לקבלו. ובתמצית הדברים: כל המהלך התעכב, על שלביו השונים, כאשר כל עיכוב גורר עיכוב בשלב הבא - החל מהמכתב שנזכר בראשונה, דרך היכולת להוביל את הרוכשים לקדם את התנהלותם מול הבנק לקבלת הלוואות משכנתא, ועד השלב בו מועברים הכספים שנתקבלו לב. יאיר. ואף המשמעות הכלכלית של הדברים ברורה: עיכוב בקבלת כסף, משמעו הוצאות מימון. על פי תביעת הנדלר, על הפרק 466,200 ₪, נכון למועד תביעתו, ולשיטת ב. יאיר, הוצאות המימון הן אבן הפינה לתביעה שכנגד.

ו.
נוכח זאת, עסקו הצדדים רבות בנסיון ללמד על מחדליו של האחר. נדונו מכתבים לב"כ קבוצת הרוכשים וממנה, שאלת העיכוב בשכירת שמאי שנדרש ע"י בנק איגוד ועוד. ואולם, לאחר ששקלתי בכך רבות, הגעתי לכלל מסקנה, שיש לתעדף ראיה כללית של הבעיה, על גורמיה ונזקיה, על פני מאמץ הלוקה במלאכותיות לאתר את האשם בעיכוב ולהטיל עליו את האחריות. כל זאת, על יסוד משקלם המצטבר של שני גורמים – העובדה שהמועדים בהם נקב ההסכם היו בלתי-ריאליים בעליל, ועל שני הצדדים היה לדעת זאת מלכתחילה, והעובדה, שאף בפועל, לשני הצדדים אחריות להתנהלות במעלה הדרך.

1.
טעם ראשון לדרך בה בחרתי, יסודו במסקנתי, שהרצון לקדם את המהלך המורכב מול הבנקים, שאתייחס אליו בהמשך, היה עניין משותף לשני הצדדים. לשון אחר: אין כלל על הפרק מצב בו ניתן להצביע על ניגוד עניינים, כשצד אחד חותר לקדם את המהלך, והשני, מטעמיו, חותר לעכבו. ניתן, אפוא, להעמיד את כל הצדדים בחזקתם, שעשה כל אחד מהם את המירב ואת המיטב לקידום הנושא, ובנסיבות אלה, המאמץ למצוא אשמים, עלול להיות מלאכותי.

2.
חשובה מכך שבעתיים התמונה הכללית, שעל עיקריה, אף אין הצדדים חלוקים: נדרש מו"מ בין-בנקאי מורכב, בין בנק איגוד לבין בנק לאומי, ונבע הדבר מהצורך במכתב החרגה, בידענו שמגרש 4 כולו היה משעבד לבנק איגוד, נבנו עליו 3 בניינים, כאשר רק אחד מהם, בניין 11, רלוונטי לענייננו. ומנגד, בנק לאומי, ששתי חטיבות שונות שלו נדרשו לעניין, בשים לב לנהלי הבנק למימון רוכשי הדירות, ובשים לב לצורך שב. יאיר עצמה תקח, לפיכך, את ההלוואה שנצרכה גם לה, מבנק לאומי, והמדובר בחטיבה אחרת. מורכבות זו היתה בידיעת הצדדים – כל הזמן.

3.
מן האמור עולה המסקנה, שהתחייבות ב. יאיר למכתב ראשון תוך 4 ימי עסקים, היתה בלתי ריאלית בעליל. במחיר הנובע מהתחייבות מופרכת זאת, יהא עליה לשאת, ועתיד הדבר אף להכריע לחלוטין את גורל התביעה שכנגד. ואולם, לא פחות בלתי ריאלית היתה התחייבות הנדלר לתשלום הסכום הראשוני תוך 7 ימים (סעיף 8.2.2 להסכם, כדלעיל). נשתכח ממנו, שלקבלת הסכום צריך שיגשו עשרות רוכשי הדירות לבנק וישלימו את המהלכים המורכבים הנדרשים לקבלת הלוואות המשכנתא, שהרי זהו אמור היה להיות מקור חלקו הארי של הכסף.

4.
לבסוף יוער, שלא הגישו הצדדים חוות דעת חשבונאיות בדבר נזקם. שיעור הרבית בו נקב כל אחד מהם, אינו מוכח כדבעי, וייתכן שמבינים זאת היטב בעלי הדין עצמם, שכמעט ולא סברו להידרש לחקירות נגדיות במישור זה.

ומכאן, בחזרה לתמונה הכוללת, שחשיבותה לנושא זה בעיני, רבה. מלכתחילה, מלמדים ההסכמים על נכונות של כל צד לשאת בהוצאות המימון הנדרשות לו בעצמו. בולט מאד, שאין בהסכמים סעיפים מיוחדים לסוגיה זו. לכשהארכה לבקשת הנדלר ועמיתו תקופת האופציה, אכן הבינו הכל שיש לפצות את ב. יאיר, אך פטרו זאת בתשלום הנוסף שכונה בשם – דמי סיחור. מעבר לכך, לא מצאו לנכון לקבוע דבר. ואשר לסעיפים היחידים בהם נקבעו מועדים שהופרו, אלה לא נכללים כלל בהסכם בין הצדדים דנן, אלא בהסכם קבוצת הרכישה, ולכל היותר, בפועל מבינים הצדדים, שהכוונה אליהם. ומעבר לכך, קבעו סעיפים אלה, לוח זמנים לא מציאותי והיה על הצדדים, בהיותם בעלי מקצוע בתחומם, להבין זאת מלכתחילה. בנסיבות אלה, לחיפוש מלאכותי של אשמים, לא מצאתי מקום, מה גם שקידום מהיר של המהלך, הרי היה מלכתחילה אינטרס משותף של כולם, ולא ניתן להצביע על צד שהיה לו אינטרס ל"סחבת". ואשר לסכום – אף לא סבר מי מבין הצדדים להגיש חוות דעת ולבסס באמצעותה את הסכום המגיע לו, לטענתו: יש בכך חיזוק נוסף להערכתי, שהבין כל אחד מהצדדים מכיוונו, בין היתר, בשל היעדר סעיף חוזי ברור ומחייב, שעל הפרק טענות שאינן ניצבות על קרקע יציבה. בנסיבות אלה, פשיטא שלתביעה שכנגד, על סכומה הגבוה, אין מקום, וככל שנפגעה ב. יאיר, אין לה להלין אלא על ההסכם עליו חתמה בו נטלה על עצמה את האחריות למכתב המתאים תוך 4 ימי עסקים. ברם, לא שונה בהרבה מסקנתי גם ביחס לנזקיו המתונים יותר של הנדלר, שנשתכח ממנו, כשהתחייב לתשלום תוך 7 ימים, לפרק הזמן שנדרש לו מול חברי קבוצת הרכישה לצרך המהלך שנועד להעמדות ההלוואות הפרטיות לידם. ביום 8.1.15 חתמו ב. יאיר וקבוצת הרכישה על הסכם ויתור טענות הדדי, עובדה המדברת בעד עצמה ומלמדת, בין היתר, על כך שהבינו הכל שהעיכובים על השלכותיהם הכספיות הינן נושא שנכון להניח לו, ועוד אזכיר שגם סעיף 8 שחלקים מתוכו צוטטו לעיל, מקורו בהסכם בין ב. יאיר וקבוצת הרוכשים.


על יסוד כל האמור, הגעתי לכדי מסקנה, שטענות שני הצדדים להוצאות מימון יתירות הנובעות מכשליו של הצד השני, דינן לדחיה.

9.
תביעת הנדלר להשבת הלוואה לנתבע 2 (יאיר ביטון
; בסעיף זה – "הנתבע")

א.
ראשית יוער, שצודק לחלוטין ב"כ הנתבע, שתביעה להשבת הלוואה על סך של 150,000 ₪, ללא זיקה ישירה לנושאים האחרים, ובהיותה העילה היחידה בתיק זה כלפי הנתבע, ראוי היה לה שתוגש בנפרד בערכאה המתאימה.

ב.
סיפור ההלוואה מתואר בסעיף 65 לתצהיר הנדלר. ואולם, עלה מחקירתו הנגדית של הנדלר, כדלקמן: קיבל הוא כנגד ההלוואה שני שקים על סך של 150,000 כל אחד, "כביטחון וכפירעון" [עמ' 37 שורה 7 לפרוטוקול]. השקים היו משוכים על חשבון הבנק של חברת ב. יאיר.

ג.
אין הנדלר חולק על כך שלימים הופקדו שני שקים אלה ונפרעו: "הסבירו לי שזה בטוחה וככה כתבתי בתצהיר אבל בפועל פרעתי אותם וחשבתי שזה מכסה את החוב" [עמ' 43 שורה 8 לפרוטוקול]. והנה, בהמשך, העיד הנדלר בעצמו, כי – "אני חשבתי שההלוואה נפרעה" [עמ' 44 שורה 15 לפרוטוקול]. חזקה על רו"ח ועו"ד, איש עסקים שניהל בעברו חברה ציבורית, שאם חשב שההלוואה נפרעה, ידע מה חשב ולמה חשב.


כלל ועיקר - מקום בו טוען בעל דין למתן הלוואה ומאשר שנפרעה, סותם הוא בכך את הגולל על עילת התביעה בה נקט.

ד.
ועם זאת. לא נעלמו מעיני טענות הנדלר שתמה הוא לגלות שבסעיף 4 לכתב השחרור והסילוק אישר שקיבל 300,000 ₪. להערכתי, מטעמיו לא הביא הנדלר בפני
תמונה כוללת בהקשר הנדון, ודי בעובדה שלשיטתו הוא, הלווה אישית לנתבע
150,000 ₪, וקיבל לידיו שקים של החברה בסכום כפול כדי לרמוז על קיומן של נסתרות בנקודה זו. ולאחר כל זאת, אישר הנדלר בחתימתו על כתב השחרור את קיזוז הסכום על ידי החברה ללא הסתייגות, ועל הפרק מסמך חתום ומוסכם, ואין סיבה שלא אכבדו.

ה.
ברם, בד בבד, צודק גם ב"כ הנדלר בהצביעו על העדר קוהרנטיות בסיסית בגרסת הנתבע. בעוד שבסעיפים 10 – 11 לתצהירו הראשון הצהיר כי – "בניגוד לנטען על ידי הנדלר.... לא ביקשתי ממנו הלוואה אישית, לא קיבלתי ממנו צ'ק בסך 150,000 ₪, וכמובן שלא הוריתי על הסבת השיק... לא מסרתי להנדלר שני צ'קים משוכים על ב. יאיר.... לא נתתי לו צ'קים כאלה לא לצורך בטחונות עבור ההלוואה אשר כביכול נתן לי ולא לכל צורך אחר..." שינה הנתבע מטעמו בתצהירו השני תוך שנמנע מלחזור על דבריו הנ"ל. מסעיף 8 ואילך משתמע, ששתי המחאות על סך של 150,000 ₪ ניתנו על ידי ב. יאיר לחברה שבבעלות הנדלר ולכל היותר קיימת שאלה, באיזה הקשר ולאיזה צורך. אף בדבריו מעל דוכן העדים נקט הנתבע בגרסה שאינה מתיישבת עם כפירתו הגורפת מתצהירו הראשון: "יש ספק שהוא קיבל את הכסף הזה. הוא קיבל את הכסף. באיזה דרך, אני לא יודע" [עמ' 127 שורה 16; ומשתמע במפורש שניתנה ההלוואה גם מתשובתו בעמ' 129 שורה 16 לפרוטוקול].

כללו של דיון בעילה זו במסקנתי, שדין טענת הנדלר להחזר ההלוואה שנתן לדחיה, לאחר שאישר שהשקים שקיבל לידיו להבטחת הפירעון, הוצגו ונפרעו על ידו. ומעבר לצורך, גם בהינתן קיזוז 300,000 ₪ בכתב השחרור – על הפרק מהלך מוסכם, ואין כל ראיה הקושרת בין קיזוז זה להלוואה הנטענת. ולכל היותר אוסיף שניתן בנקודה זו ביטוי להערכתי, שבנושא זה, לא הובאה בפני
תמונה מלאה. ועם זאת, נוכח הסתירה החזיתית בגרסאות הנתבע, הרי גם אם תידחה עילה זו, לא יהא נכון לזכות את בעל דין זה המשנה מגרסאותיו באופן כה חד בהוצאות ההליך.

10.
סוף דבר

א.
על פני הדברים, ליבת המחלוקת בין הנדלר לבין ב. יאיר נגעה לדמי הסיחור, והנושאים שנכרכו בכך, בפרט טענות להוצאות מימון יתירות שנגרמו, לפי הטענות באשמת הצד האחר, נלוו למחלוקת העיקרית.

ב.
אשר לדמי הסיחור, בכל הקשור לחבותו האישית של הנדלר, צודקת ב. יאיר; ואשר לטענות לגביית יתר של דמי הסיחור ממנו לאחר שקוזז ממנו מלוא הסכום, הרי, בפרט לאחר תשלומיו של צבי רז, צודק הנדלר.

ג.
על ב. יאיר להשיב להנדלר מחצית מדמי הסיחור שקיזזה לו – 888,000 ₪ ובתוספת מע"מ. (הסכום החלקי שהוחזר, 423,000, כבר חושב עם המע"מ, ולקחתי זאת בחשבון; החשבון שנעשה – 1,250,000 פחות 362,000 ובתוספת מע"מ). סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 22.3.15, הוא המועד שלדעת ב. יאיר עצמה, בו הגיעו לה דמי הסיחור ובוצע הקיזוז. זאת, עד התשלום בפועל.

ד.
בכל יתר המחלוקות, אין הצדק לצד אחד הצדדים: האיחורים נבעו ממורכבות העסקה ומהמורכבות שנבעה ממערכת היחסים הבין-בנקאית והשעבודים, נושא שהכל היו מודעים לו. לא נגרם הנזק, שבהקשר זה עניינו בהוצאות מימון יתירות, בשל מחדל שנכון לייחסו במובהק לאחד הצדדים. טענות הצדדים לנזקים במישור זה, ובכלל זה, התביעה שכנגד, דינן לדחיה.

ה.
לשאלת ההוצאות. על הפרק הליך, שנבע במובהק משני הצדדים, ודי שאזכיר שחייבת ב. יאיר בהשבת סכומים שגבתה ביתר במישור דמי הסיחור, אך במקביל, התנהל ההליך לא במעט בשל טענותיו התמוהות של הנדלר שביקש להשתחרר מחבותו האישית בניגוד גמור לחתימותיו. בנסיבות אלה ישא כל צד בהוצאותיו.

ו.
אשר לתביעת הנדלר את מר ביטון – התביעה נדחית, ועיין לעיל. ראוי היה שישא הנדלר בהוצאות מר ביטון, אך מכיוון שגם מר ביטון לא היה עקבי בגרסאותיו, הרי גם כאן, נכון להימנע מצו להוצאות, וכך נפסק בזה.

ניתן היום, ד' אב תשע"ט, 05 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 12892-07/15 איל צבי הנדלר, ברנוי השקעות בע"מ נ' ב.יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ, יאיר ביטון, הנדלר איל ואח' (פורסם ב-ֽ 05/08/2019)