פסקי דין על עזבון המנוח אברהם לוי ז"ל | פסקי דין על אלה לוי | פסקי דין על יוני לוי | פסקי דין על אייל אבנר לוי | פסקי דין על שי לוי | פסקי דין על לוי עזרא | פסקי דין על לוי אליהו | פסקי דין על לוי גדעון | פסקי דין על עייני מתילדה | פסקי דין על לוי חיים | פסקי דין על לוי יצחק |

12272/02 א     06/02/2006




א 12272/02 עזבון המנוח אברהם לוי ז"ל , אלה לוי , יוני לוי, אייל אבנר לוי, שי לוי נ' לוי עזרא, לוי אליהו, לוי גדעון, עייני מתילדה, לוי חיים, לוי יצחק




1
בתי המשפט

א 012272/02
א 012273/02
א 012274/02
בבית המשפט השלום בירושלים
כבוד השופט שמעון פיינברג
- סגן נשיא
לפני:
1. עזבון המנוח אברהם לוי ז"ל
(התובע בת.א. 12272/02)
2.(א) אלה לוי

2.(ב) יוני לוי

2.(ג) אייל אבנר לוי

2.(ד) שי לוי

2.(ה) אבירם לוי, קטין על ידי אמו אלה לוי

(התובעים בת.א. 12273/02)
כולם ע"י ב"כ עוה"ד נוריאל דור

3. יעקב לוי - בעצמו (התובע בת.א. 12274/02)
בעניין:
התובעים
נגד
1. לוי עזרא

2. לוי אליהו

3. לוי גדעון

4. עייני מתילדה

5. לוי חיים

6. לוי יצחק

7. לוי מרדכי
8. דגני אהובה
9. לוי אהרון

הנתבעים
דורון קנת

כולם ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
הרקע
1. בפני
3 תביעות נפרדות (שהדיון בהן אוחד) בסך כולל של 2,040,163 ₪ של יורשיה של פלורה לוי ז"ל (להלן: פלורה), כנגד יורשי גיסתה, נעימה לוי ז"ל (להלן: נעימה), לאכיפת הסכם בין פלורה לנעימה מיום 10.3.1952 (להלן: ההסכם), ביחס לפרדס שבבעלותן ששטחו 1,715 מ"ר הידוע כגוש 6407 בחלקה 25 (להלן: הפרדס). בהסכם נקבע כי לאחר מכירת הפרדס, יחולקו הרווחים מהמכירה באופן שפלורה תקבל שני שליש ונעימה שליש. בתביעות הנדונות, תובעים יורשי פלורה לקבל שני שליש מהרווחים של יורשי נעימה בהסכם מיום 16.11.1995, לפיו מכרו יורשי נעימה, ללא תיאום עם יורשי פלורה, את זכויותיהם בפרדס לאחרים (להלן: הסכם המכר), וכן החזר מס רכוש שנאלצו לשלם יורשי פלורה בגין הסכם המכר. לפי הסכם המכר, נמכרו זכויותיהם של יורשי נעימה בפרדס לקבוצת קונים (להלן: הקונים) תמורת 730,000$.

2. לתביעות קדם הליך קודם בין אותם צדדים, ת.א. 943/93 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב -יפו (להלן: ההליך הקודם), שהסתיים ב

פסק דין
מיום 22.7.96 שבו נקבע כי יורשי נעימה זכאים להירשם כבעלי מחצית הזכויות בפרדס, למרות שברישום המקורי בלשכת רישום המקרקעין נרשמה נעימה כבעלת שליש מהזכויות בפרדס ופלורה כבעלת שני שליש מהזכויות. בית המשפט המחוזי בהליך הקודם התייחס בפסק-דינו להסכם, וקבע שהוא מעניק לכאורה ליורשי פלורה הזכות לקבלת 2/3 מהרווחים שיתקבלו ממכירת הנכס. עם זאת, נקבע שם כי שאלת חלוקת הרווחים ממכירת הנכס צריכה להתברר במסגרת תובענה אחרת.

בסעיף 12 להסכם המכר נקבע תנאי מתלה לפיו תוקפו של הסכם המכר מותנה בכך שפסק הדין בהליך הקודם לא ימנע מכירת הזכויות לקונים. ואכן פסק הדין בהליך הקודם לא מנע מכירת הזכויות, ולכן הסכם המכר נכנס לתוקפו.

3. בהחלטה מיום 2.9.2003 בהליכים הנדונים, החליט בית המשפט לחלק את הדיון בתביעות לשלבים, באופן שתוכרע תחילה שלב החבות, על סמך כתבי הטענות על נספחיהם, ולאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים.

4. בהתאם להסדר הדיוני האמור, החליט בית המשפט ביום 28.9.2004, כי הנתבעים חייבים לתובעים לפי ההסכם שני שליש מהרווחים מהסכם המכר וכן את הסכום שבו חויבו התובעים לשלם למס רכוש עקב הסכם המכר.
במסגרת אותה החלטה, הודיע בית המשפט שהוא שוקל מינוי מומחה לבדיקת טענות הצדדים לעניין גובה הנזק, כאשר ניתנה לצדדים אפשרות להגיב על האפשרות זו.

5. בהחלטה מיום 23.1.2005, לאחר ששקל את עמדות ב"כ הצדדים בסוגיה, מינה בית המשפט את רואה החשבון מר אילן עזרא (להלן: המומחה), כמומחה מטעם בית המשפט לבדיקת טענות הצדדים לעניין גובה הרווח מהסכם המכר שהנתבעים חייבים לתובעים שני שליש ממנו.

6. בחוות הדעת של המומחה מיום 14.7.2005, ערך המומחה תחשיב לפיו סכום הרווח הכולל לאחר ניכוי עלויות הסכם המכר, נכון למועד עריכת התחשיב, מסתכם בסך של 2,267,478 ₪ (המהווים 68.16% מהתמורה) אשר שני שליש ממנו המגיעים לתובעים, מסתכמים בסך של 1,511,652 ₪. עם זאת, המומחה קבע שהתחשיב אינו מהווה תחשיב סופי, הואיל והוא מתבסס רק על נתונים שהוצגו בפני
המומחה, וכי נתונים אלה כפופים לשינויים.

7. בדיון שהתקיים ביום 19.12.2005, הגיעו הצדדים להסדר דיוני שלפיו בית המשפט יפסוק ביחס לחישוב הסכום המגיע לתובעים, לאחר שמיעת סיכומי הצדדים. בהתאם להסדר, סיכמו ב"כ התובעים 1 ו - 2 וב"כ הנתבעים את טענותיהם באותה ישיבה, והתובע 3, שלא נכח באותה ישיבה, הגיש סיכומים בכתב ביום 25.12.2005.

טענות הצדדים
8. ב"כ התובעים 1 ו-2 העלה שלוש טענות מרכזיות בהן הוא מסתייג ממסקנותיו של המומחה.
א. לטענת התובעים 1 ו -2, יש להוסיף לסכומים שנקבעו בחוות הדעת ריבית בהתאם לסעיף 9 להסכם המכר הקובע,

"9. א. אם יאחר הקונה בביצוע תשלום כלשהו המגיע למוכרים על פי הסכם זה, ולא ישלמו במועד, אזי כל תשלום באיחור יישא ריבית בשיעור של %1/2 1 לחודש מחושבת על בסיס יומי מהמועד שנקבע להסכם זה לביצוע אותו תשלום ועד ליום תשלומו בפועל, הכל מחושב בדולרים.
9.ב. אם בשל אי מתן

פסק דין
בהליך האמור בסעיף 12 להלן (ההליך הקודם- ההערה שלי- ש.פ.), טרם הגיע המועד לביצוע תשלום כלשהו עפ"י חוזה זה עד ליום 31 באוקטובר 1996, אז כל תשלום ע"ח התמורה שהתבצע בפועל אחרי מועד זה ישולם בתוספת ריבית בשיעור של 6% (ששה אחוז) לשנה החל מיום 1 בנובמבר 1996 ועד לתשלום הסכום בפועל".

לטענת התובעים מס' 1 ו -2, מלבד תשלום על סך 73,000$ שביצעו הקונים במעמד חתימת הסכם המכר, שאר התשלומים על פי ההסכם לא שולמו. לפיכך, זכאים הנתבעים לקבלת ריבית מהקונים כמוסכם ביניהם. לכן, יש לחייב את הנתבעים בריבית לפחות על פי סעיף 9.ב' להסכם המכר, החל מיום 31.10.1996 ועד למועד הגשת התביעה.

ב. באשר לסכום הראשוני בסך 73,000$, לפי סעיף 3 א' להסכם המכר, סכום זה הופקד בפיקדון אצל עו"ד בריאן ויין בנאמנות עבור הצדדים בפיקדון "פק"מ", ואמור היה להיות משולם לנתבעים במקרה שיינתן

פסק דין
בהליך הקודם המתיר את העיסקה. הנתבעים נמנעו מלמסור למומחה מסמכים על הריבית שהתווספה בגין הפיקדון האמור, וכתוצאה מכך המומחה נאלץ להעריך את גובה הריבית על פי ריבית שנתית ממוצעת. התובעים דורשים חישוב מדוייק של הריבית שהתווספה בפועל.

ג. המומחה ערך את התחשיב שבחוות דעתו ליום מתן חוות הדעת. התובעים דורשים תיקון חוות הדעת באופן שיתייחס לנתונים נכון למועד הגשת התביעה, וזאת לצורך תביעה עתידית שהם מבקשים להגיש כנגד הנתבעים לחיובם ברווחי ריבית על פי סעיף 9א' להסכם המכר.

9. הנתבעים משיבים לטענת התובעים ביחס לחיוב ריבית לפי סעיף 9 להסכם המכר באומרם שלא חל על הקונים תשלום ריבית, משום שטרם הגיעו המועדים לתשלום יתרת התמורה על פי הסכם המכר. הם מפנים לסעיף 3 ב' להסכם המכר לפיו תשלום סכום נוסף על סך 427,000$ מותנה בהצגת אישור מס שבח לעיסקה ובאישור תשלום היטל השבחה, ולסעיף 3 ג' להסכם המכר, לפיו תשלום יתרת התמורה בסך 230,000$ מותנה ברישום זכויות הקונים בלשכת רישום המקרקעין. מאחר והתנאים לביצוע תשלום יתרת התמורה טרם התקיימו, לא ניתן לחייב את הקונים בריבית פיגורים על פי ההסכם.

10. ככלל, טוענים הנתבעים כי לא ניתן לקבוע היום את סכום הרווח המגיע לתובעים משום שצפויים שינויים בעתיד אשר עשויים לשנות את החישוב. לטענתם, יש להביא בחשבון אפשרות של ביטול הסכם המכר על ידי מי מהצדדים להסכם; לטענתם, אם יבוטל ההסכם, לא יהיה זה צודק ונכון לחייב את הנתבעים בגין חלקם של התובעים מהרווחים על פי ההסכם שלא יתממשו. עוד טוענים הנתבעים, כי טרם ניתנה שומה סופית של מס שבח, כך שגם מהכיוון הזה עשוי לחול שינוי ביחס לגובה הרווח מן העיסקה. הנתבעים מבקשים שלא לקבוע סכום לפיצוי אלא נוסחה או הנחיות לחישוב לכשתושלם העיסקה.

11. טענה נוספת של הנתבעים הינה "... שלכסף ששולם למחיר הקרקע צריך להוסיף ריבית בדיוק כפי שמוסיפים ריבית על פיקדון להבדיל מהסכום שהוא 40,000 כפי שהוא היום בחוות הדעת. ההוצאות שהוציאו על רכישת הקרקע. הסכום הזה צריך לעמוד על כמה אלפי שקלים אם מוסיפים לו ריבית משפטית".
כבר אציין שלא ירדתי לסוף דעתם של הנתבעים ביחס לטענה זו. חזקה על המומחה, שהוא רואה חשבון במקצועו, שידע מה הבסיס הנכון שלפיו יש לשערך את הנתונים השונים שהובאו בחוות דעתו.

12. באשר לריבית על הפיקדון, בסך 73,000$, טוענים הנתבעים כי הסכום שולם בינתיים למימון היטל השבחה ולכן אין עוד רווחים מהסכום הזה.

13. לבסוף, דורשים הנתבעים הכרה בתשלום שבוצע לפרקליטם הקודם בתיק, עו"ד איתן מונרוב, בסך 47,098$ כשכר טירחה בגין טיפול בהפחתת היטל השבחה כהוצאה שיש לנכותה מסכום הרווחים בעיסקה.

14. התובע מס' 3 ביקש לאמץ את טענות התובעים 1 ו-2. בנוסף העלה התובע מס' 3 שתי טענות מרכזיות נוספות. האחת, שאין לקבל את טענת הנתבעים שהסכם המכר עשוי להתבטל בחלוף 10 שנים ממועד עריכתו, או שצפויים שינויים נוספים אחרי כל כך הרבה זמן אשר יהיה בהם כדי לשנות את תחשיב הרווחים. השניה, שקיים חשש בדבר קיומם של הסכמים "מתחת לשולחן" בין הנתבעים לבין הקונים על מנת לשלול מהתובעים את חלקם ברווחים. בהקשר זה הפנה התובע 3 להיותה של אחת הקונות בעיסקה, "נכסי איתן ודניאלה חברה להשקעות בע"מ" (הקונה ב 50%) בבעלות עו"ד מונרוב, דבר המעלה חשד לקנוניה לשלילת חלקם של התובעים ברווחים מהעיסקה.

דיון והכרעה

15. כבר בהחלטתי מיום 28.9.04, קבעתי כי הנתבעים חייבים להשיב לתובעים את הסכום
שהתובעים נאלצו לשלם למס רכוש בשל הסכם המכר, בהתאם לנטען בכתבי התביעה.
לא חל שינוי בקביעה זו.

אשר על כן, על הנתבעים לשלם לתובעים את הסכום ששילמו למס רכוש, סך של 59,600 ₪ (קרן), שהם 98,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעות, 28.11.02, ועד לתשלום בפועל.

16. ביחס לדרישת התובעים להכיר בחיוב הקונים בתשלום ריבית בגין אי תשלום התמורה במועד, סעיף 9 ב' להסכם המכר קובע ריבית לחובת הקונים למקרה שאי מתן פסק-דין בהליך הקודם מעכב ביצוע תשלום על פי החוזה מעבר ליום 31.10.1996. ידוע כי פסק-הדין בהליך הקודם ניתן ביום 22.7.1996, כשלושה חודשים לפני המועד שנקבע בסעיף 9 ב' לחוזה. לא הובאו ראיות לכך שהעיכוב שחל עד למתן פסק-הדין בהליך הקודם הביא לדחיית מועדי ביצוע החוזה מעבר ליום 31.10.1996. אין בפני
נו ראיות לכך שההליך הקודם גרם לעיכוב בקביעת השומה הסופית של מס שבח, הדרושה לרשום העיסקה בלשכת רישום המקרקעין. באשר להיטל השבחה, אין מחלוקת כי ההיטל שולם כך שלא היה אמור להביא לדחייה במועדי התשלום על פי החוזה.
לפיכך, התנאים לקיומה של חובת ריבית לפי סעיף 9 ב' להסכם המכר לא הוכחו.

17. ביחס לריבית לפי סעיף 9 א' להסכם המכר, מבקשים התובעים לשמור לעצמם הזכות לתבוע חלקם ברווחים בגין ריבית זו בעתיד. מנגד, טוענים הנתבעים כי טרם חל המועד לתשלום ריבית לפי הסכם המכר. מכאן, שלדעת שני הצדדים, טרם התגבשה עילת התביעה בגין ריבית לפי סעיף 9 א' להסכם, ועל כן, אין להכריע בדבר במסגרת ההליך הנדון.

18. באשר לגובה הרווחים מהפיקדון על סך 73,000$, הנתבעים לא הציגו, בפני
המומחה או בפני
בית המשפט, מסמכי הפקדון על מנת שניתן היה לחשב את הריבית באופן מדוייק. ואולם התובעים לא הביאו ראיות לכך שהריבית האמורה להתקבל גבוהה מזו שחושבה על ידי המומחה בחוות דעתו. לכן, אני דוחה את דרישתם של התובעים לעניין זה.
במאמר מוסגר, לא שוכנעתי בנכונות טענת הנתבעים שהסכום הזה שימש לתשלום היטל השבחה. ראשית, לא הובאו ראיות על מנת להראות כי הפקדון שימש לתשלום היטל השבחה. שנית, סכום היטל ההשבחה, בסך 432,620 ₪ עולה על הסכום של 73,000$, כך שלא סביר שמדובר באותו סכום. שלישית, לפי סעיף 3 ב' סיפא להסכם המכר, חלקם של הנתבעים בהיטל ההשבחה אמור היה להיות משולם על ידי הקונים מהתשלום בסך 427,000$, ולא מתוך הפקדון בסך 73,000$.

19. באשר לדרישת התובעים להורות למומחה לעדכן את חוות דעתו באופן שיתייחס לערכים למועד הגשת התביעה, אינני מוצא צורך בכך, משום שהדרישה נועדה לצורכי תביעה עתידית בעניין הריבית, ולא לצורך התביעה הנוכחית. די במסקנות המומחה שבחוות דעתו על מנת לפסוק בתביעה דנן.

20. אני דוחה את דרישתם של הנתבעים לנכות כהוצאה מסכום הרווחים מהעיסקה את שכר הטרחה ששולם כביכול לעו"ד מונרוב עבור טיפול בהפחתת היטל השבחה. ואלה נימוקי: הטענה אינה מופיעה בכתב ההגנה, שנוסח על ידי עו"ד מונרוב בעצמו. מעבר לכך, לא הוכח שמדובר בהוצאה הדרושה לצורך העיסקה, ולעניין זה אני מסתמך על מסקנותו של המומחה מטעם בית המשפט, רו"ח עזרא. ממילא, אין שמץ של ראיה לדבר פעולה שננקטה על ידי עו"ד מונרוב כדי להקטין את סכום היטל ההשבחה, או כדי לתמוך בנטען במכתבו מיום 13.6.2000, לפיו הצליח להקטין בכמחצית את סכום הדרישה המקורית של הרשות המקומית עבור ההיטל.

21. כעת, לטענת הנתבעים שאין מקום לקבוע בשלב זה את סכום הרווחים מהסכם המכר, בשל חוסר וודאות ביחס לגורל החוזה ובהעדר נתונים סופיים על מנת שחוות דעתו של המומחה תהיה סופית.
הסיכון שהסכם המכר יבוטל על ידי מי מהצדדים נראה כסיכון תיאורטי בלבד. כפי שטען התובע מס' 3 בסיכומיו, עברו כבר 10 שנים מאז חתימת הסכם המכר, וכ - 9 שנים מאז קיום התנאי המתלה בחוזה, מבלי שמי מהצדדים הודיע על ביטולו. גם אחרי החלטתי מיום 28.9.04 בשאלת החבות לא ביקשו הצדדים להסכם המכר להתנער מהחוזה. הקונים כבר שילמו כספים על חשבון העיסקה שאמורים היו לעבור לתובעים ואף שולם היטל השבחה בסכום ניכר. לא נטען לעילה משפטית לביטול החוזה על ידי מי מהצדדים.

22. הנתבעים לא הביאו ראיות שבכוחן להצדיק אי השלמה של העיסקה על פי הסכם המכר מיד לאחר מתן פסק-הדין בהליך הקודם ועד היום.
לכאורה, חיובי הנתבעים כמוכרים על פי החוזה היו צריכים להתבצע תוך זמן קצר לאחר קיום התנאי המתלה. אכן אחרי מתן פסק הדין בהליך הקודם, שולם היטל ההשבחה. ואולם, המצב שונה באשר לתשלום מס שבח. לפי סעיף 5 ב' להסכם המכר, היה על הנתבעים להגיש הצהרת מוכרים לשלטונות מס שבח בדרך של שומה עצמית בתוך 21 יום ממועד חתימת ההסכם. מועד זה נדחה עד אחרי פסק-הדין בהליך הקודם (כך עולה מסעיף 12 ד' לחוזה וכן מסעיפים 26 ו 43 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים)). לפי סעיף 78 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) תשכ"ג - 1963, השומה העצמית היתה אמורה להפוך לשומה סופית בתוך שנה לאחר הגשתה. לכן, תמוה כיצד, 10 שנים אחרי מתן פסק הדין בהליך הקודם, טרם הוסדר עניין מס השבח.
יצוין, כי לא נטען למניעה אחרת להשלמת רישום זכויות הקונים.

23. בסעיף 5.2 לשאלות ההבהרה של ב"כ הנתבעים למומחה מיום 24.3.05, הוצהר כי עו"ד מונרוב (ב"כ הנתבעים לשעבר) נמנע מלדווח על העסקה עד היום לשלטונות מס שבח, למרות התקיימות התנאי המתלה על פי הסכם המכר, מבלי שנמסר כל הסבר סביר לכך.
התנהגות הנתבעים ובא כוחם לשעבר ביחס להשלמת העסקה מחזקת את החשד שהעלה התובע מס. 3 בדבר קיומה של קנוניה בין הנתבעים לבין הקונים על רקע הקשרים שביניהם, ובדבר האפשרות שנעשה נסיון להעלים מהתובעים את חלקם ברווחים על ידי העברת כספים מהקונים לנתבעים מבלי שדווחו.

24. מכל מקום, על פי ההחלטה מיום 28.9.04 בשאלת החבות, הצדדים חבים זה לזה על פי ההסכם שבין פלורה לנעימה. הסכם זה מטיל חובה על הנתבעים להתחלק עם התובעים ברווחי הסכם המכר. ככל שההסכם מכיל תנאי במשתמע, שהתובעים יזכו ברווחים רק לאחר שהתמורה תשולם לנתבעים בפועל, תנאי זה סוכל על ידי הנתבעים, משום שלא פעלו להשלים את חלקם על פי הסכם המכר, בכל הקשור לדיווח ולתשלום למס שבח. בנסיבות אלה, הנתבעים אינם זכאים להסתמך על קיומו של התנאי (סעיף 28 (א) לחוק החוזים). אמנם סעיף 28 (ג) לחוק החוזים מסייג את תחולתו של הסעיף 28 (א) לחוק בשני מקרים הבאים: האחד, כאשר צד לחוזה פועל בגדר החירויות שהחוזה מקנה לו; השני - כאשר פעולת הצד לחוזה, אשר לכאורה סיכל את התנאי, היתה ללא זדון וללא רשלנות. סעיף 28 (ג) הנ"ל מבטא למעשה את עיקרון תום הלב, לאמור: רק צד שפעל בתום לב, קרי ללא זדון (מבחן סובייקטיבי) וגם ללא רשלנות (מבחן אובייקטיבי) יוכל להדוף את טענת ההשתק הגלומה בס' 28 (א) (גבריאלה שלו, דני החוזים, (מהדורה שנייה, תשנ"ה) עמ' 350). ברם, הנתבעים אינם ממלאים אחר תנאי הסעיף 28 (ג) הנ"ל, וזאת מן הטעם, כי הימנעותם מלדווח על העיסקה לשלטונות מס שבח למשך כעשר שנים ממועד קיומו של התנאי המתלה, מבלי שהוצג כל הסבר סביר לכך. בנסיבות אלה, אין לראותם כמי שפעלו ללא רשלנות.
מכאן, שיש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את חלקם ברווחי הסכם המכר, בין אם הנתבעים קיבלו בפועל את התמורה בעיסקה ובין אם לאו.

סוף דבר
25. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים, להשבת מס רכוש ששילמו, סך של
98,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעות, 28.11.02, ועד
לתשלום בפועל.
כמו-כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים, עבור חלקם ברווחים מהסכם המכר, סך של 1,511,652 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 14.7.05, ועד לתשלום בפועל.
התשלום יבוצע באופן ש 3/4 מהסכומים ישולמו לב"כ הנתבעים 1 ו -2, על מנת לחלקם בין הנתבעים 1 ו -2 על פי חלקם בירושת נעימה, ו 1/4 ישולם לתובע מס. 3.

26. בנוסף, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים מס. 1 ו - 2 שכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪ + מע"מ והוצאות משפט, ולתובע מס. 3 - הוצאות משפט.

27. המזכירות תשלח העתקי פסק-הדין לב"כ התובעים מס. 1 ו -2, לתובע מס. 3 בעצמו ולב"כ הנתבעים, בדואר רשום.

ניתן היום ח' בשבט, תשס"ו (6 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.

שמעון פיינברג
, שופט
סגן נשיא








א בית משפט שלום 12272/02 עזבון המנוח אברהם לוי ז"ל , אלה לוי , יוני לוי, אייל אבנר לוי, שי לוי נ' לוי עזרא, לוי אליהו, לוי גדעון, עייני מתילדה, לוי חיים, לוי יצחק (פורסם ב-ֽ 06/02/2006)