פסקי דין על אריה שניר | פסקי דין על דנית שניר | פסקי דין על אוהד שפירא ואח' | פסקי דין על איסתא ישראל | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח |

41415-04/19 תק     09/08/2019




תק 41415-04/19 אריה שניר, דנית שניר, אוהד שפירא ואח' נ' איסתא ישראל בע"מ, הפניקס חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה



ת"ק 41415-04-19 שניר ואח'
נ' איסתא ישראל בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
יוסי ברכיה


התובעים:

1.אריה שניר

2.דנית שניר

3.אוהד שפירא

4.רונית שפירא


נגד


הנתבעים:

1.איסתא ישראל בע"מ

3.הפניקס חברה לביטוח בע"מ






פסק דין


1.
התובעים רכשו כרטיסי טיסה באמצעות הנתבעת 1, שהינה סוכנות נסיעות. התובעים ביטחו עצמם מפני ביטול טיסה, אצל הנתבעת 2. כעבור מספר חודשים, חברת התעופה
wow air
(להלן- החברה), שאצלה נרכשו כרטיסי הטיסה, קרסה, וכל טיסותיה בעולם בוטלו.
2.
התובעים הפסידו את כספם.
3.
התביעה מופנית כלפי הנתבעת 1 בטענה כי היה עליה ליידע ו/או להזהיר את התובעים מפני הקריסה הצפויה של החברה, וכלפי הנתבעת 2 כמבטחת ביטול הטיסה, בדרישה לשיפוי התובעים בגין ביטול הטיסה, בהתאם לחבותה על פי הפוליסה.
4.
הנתבעים כופרים בחבותם, כמפורט להלן.
5.
ניגש עתה להכרעה בטענות הצדדים.
טענות התובעים
6.
בתחילת חודש נובמבר 2018 פנו התובעים לנתבעת 1 בכדי לרכוש 4 כרטיסים מת"א לאיסלנד ובחזרה. היציאה הייתה מתוכננת לתאריך 26.6.19 וחזרה בתאריך 10.7.19.
7.
לטענת התובעים, סוכנת של הנתבעת 1 הציעה להם ביום 6.11.18 לטוס עם החברה,
הסוכנת אף האיצה בהם לקנות את הכרטיסים. התובעים השתכנעו ורכשו 4 כרטיסים במחיר של 2,885 ₪ לכרטיס, סך כל הרכישה: 11,540 ₪.
8.
במקביל הזמינו התובעים את שאר מרכיבי החופשה (שכירת רכב, בתי מלון ואטרקציות שונות).
9.
התובעים ממשיכים וטוענים כי הנתבעת 1 הציעה להם לבטח את טיסתם מפני ביטול טיסה בפוליסה מסוג "טריפ גרנטי" אצל הנתבעת 2, בסך של 250 ₪ לאדם, ובסך הכל: 1,000 ₪ לכל התובעים. לטענתם נאמר להם ע"י נציגת הנתבעת 1, כי הפוליסה מבטחת ביטול טיסה "מכל סיבה שהיא".
10.
התובעים רכשו את הפוליסה. הם ביקשו מהנתבעת 1 העתק של הפוליסה, אך לטענתם הם לא קיבלו העתק.
11.
ואולם ציפייתם של התובעים לצאת לחופשה כפי שתכננו- נגוזה.
12.
בתאריך 28.3.19 בשעות הצהריים, התובעים התבשרו כי החברה קרסה כלכלית, וכל טיסותיה בעולם בוטלו. הנתבעת 2 צירפה ידיעה שהורדה מהרשת מתאריך 28.3.19 שעה 11:50, שבה דווח כי החברה הודיעה על הפסקת פעילות.
13.
התובעים פנו לנתבעת 1 ביום 28.3.19 בשעה 14:00, לטענתם (סעיף 6 לכתב התביעה) אחרי הודעת החברה על קריסתה, וביקשו לבטל את הכרטיסים. לטענתם, הם נענו כי אילו הם היו פונים ומבקשים לבטל את הזמנתם לכרטיסי הטיסה רק שעתיים, לפני כן, ניתן היה לתבוע את הנתבעת 2.
14.
התובעים טוענים עוד כי בלי קשר לקריסת החברה, הם פנו יום לפני קריסת החברה לסוכנת הנתבעת 1 בבקשה לביטול כרטיסי הטיסה, עקב נסיעה לא צפויה לארה"ב בתאריכים הסמוכים למועד הטיסה המקורי של הכרטיסים שהזמינו.
15.
הסוכנת של הנתבעת 1 אמרה להם כי היא כבר אינה עובדת אצל הנתבעת 1 מזה מספר חודשים, אך היא תנסה לסייע. למחרת היא חזרה אליהם והעבירה פרטים של מנהל האופרציה אצל הנתבעת 1 מר אלעד ממן.
16.
התובעים פנו אליו בבקשת הביטול. בטופס בקשת הביטול שנכתב על לוגו של הנתבעת 2 ואשר נושא את תאריך 28.3.19 וחתום ע"י התובע 1, צויין כי סיבת הביטול היא טיסה לארה"ב. לא ברור באיזו שעה המסמך נשלח, והאם הוא הגיע לנתבעת 1 או לנתבעת 2 (סעיפים 7-8 לכתב התביעה).
17.
יצויין כי במכתב הדרישה ששלחו התובעים לנתבעת 1 ביום 2.4.19, לא הוזכר האמור בסעיפים 7-8 לכתב התביעה, היינו, הפניה לנציגת הנתבעת 1 יום לפני קריסת החברה והבקשה לבטל את הטיסה לאור נסיעה בלתי צפויה לארה"ב, שנחתמה לכאורה ביום 28.3.19.



18.
התובעים טוענים, כי היה על הנתבעת 1 כסוכנות נסיעות לדעת על מצבה הכלכלי הקשה של החברה ולדאוג לעדכן מבעוד מועד את התובעים על מנת שישקלו את צעדיהם בטרם רכישת הכרטיסים, ולאחריה.
19.
לטענת התובעים, הנתבעת 1 היא בעלת היכולת להגיע למידע בדבר חוסנן הכלכלי של חברות התעופה שאת כרטיסיהן היא מוכרת, לאור היכרותה עם הענף, וכבעלת אחריות וחובת נאמנות ללקוחותיה, היה עליה להביא מידע זה ללקוחותיה.
20.
התובעים מתייחסים בכתב תביעתם (סעיף 9 )לראיון שנעשה עם מנכ"ל התאחדות סוכני הנסיעות. נטען ע"י התובעים, כי נאמר בראיון זה שבהתאם לתקנות שירותי תיירות קיימת חובת גילוי על סוכני נסיעות של כל מידע שיכול לגרום ללקוח להימנע מרכישת חבילת תיור או כרטיסי טיסה.
21.
התובעים הפנו (סעיף 9 לכתב התביעה ) לעמוד ברשת הפייסבוק של מדריך טיולים מיום 2.12.18, שבו הוא מזכיר את קשייה הכלכליים של החברה, וכי מדברים על כך שהיא על סף פשיטת רגל. אותו מדריך העיד על עצמו שהוא לא היה רוכש מהחברה כרטיסי טיסה (אציין כי מדריך זה לא הגיע להעיד מטעם התובעים).
22.
לטענת התובעים, זו ראיה לכך שהיה ידוע בענף התעופה על קריסתה הקרובה של החברה, והיה על הנתבעת 1 להזהיר וליידע את התובעים במידע זה.
23.
כלפי הנתבעת 2 טוענים התובעים, כי עליהם לשפות אותם על ביטול הטיסה, בהתאם לתנאי הפוליסה.
טענות הנתבעת 1
24.
הנתבעת 1 טענה כי לא היה לה כל ידיעה באשר להתמוטטות הצפויה של החברה.
25.
לטענתה, אין די בשמועות וכתבות בעיתונות זו או אחרת, בכדי לקבוע כי נפילתה של החברה הייתה בידיעת הנתבעת 1.
26.
הנתבעת 1, כסוכנת נסיעות היא מתווכת בין חברת התעופה והלקוח. הנתבעת 1 פעלה לרכישת כרטיסים עבור התובעים אצל החברה ולהעברתם לתובעים. מעת הרכישה והעברת המוצר ללקוח, הושלם תפקידה ואחריותה של הנתבעת 1.
27.
אין באחריות הנתבעת 1 לספק ללקוחותיה את שירותי הטיסה עצמם.
28.
הנתבעת 1 טענה, כי היא העבירה את כספי רכישת הכרטיסים לחברה, וכסף זה כבר לא ברשותה.
29.
לאחר המקרה ניסתה הנתבעת 1 לפעול להשבת דמי הכרטיסים לתובעים, אך ללא הצלחה.
30.
טענות הנתבעת 1 נטענו במכתב תשובה מיום 15.4.19, שניתן כמענה למכתב הדרישה של התובעים מיום 2.4.19 וכן בכתב ההגנה.
טענות הנתבעת 2
31.


פוליסת הביטוח חלה רק במקרה בו הלקוח מבקש לבטל את הטיסה מיוזמתו.
32.
בנדון שבפני
נו, הביטול נעשה רק לאחר שנודע על קריסת החברה ביום 28.3.19. הנתבעת 2 צירפה את פסק הדין מאיסלנד בעניין הפש"ר של החברה מיום 28.3.19.
33.
הנתבעת 2
הציגה מייל ששלחו התובעים ביום 28.3.19 בשעה 16:35, ובו הם מבקשים לבטל את הטיסה. מצויין במייל, כי למיטב ידיעתם שך התובעים לא פורסמה הודעה על פשיטת הרגל של החברה, וכי לא התקבלה הודעה מטעם החברה על ביטול הטיסה, כך שביטול הטיסה נעשה ביוזמה שלהם.
34.
לא התקבלה כל הודעה מטעם התובעים, בטרם ההודעה על קריסת החברה, בבקשה לביטול הטיסה.
35.
בכל מקרה, הפיצוי בגין ביטול הפוליסה מוגבל לסך של 80% משווי הכרטיסים בלבד.
דיון והכרעה

36.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובכל המסמכים שצורפו ע"י הצדדים, ולאחר ששמעתי את התובעים ואת נציגי הנתבעות בדיון שהתקיים בפני
י, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
37.


אבקש לציין כי בשל מורכבות הטיעון המשפטי, הצעתי לתובעים כי עניינם יתברר בבית משפט שלום רגיל, בו הם יוכלו להסתייע בעורכי דין, אך הם עמדו על כך כי ההליך יתנהל עד סופו בפני
י בבית משפט זה.
התביעה כנגד הנתבעת 1
38.
אין כל ספק, כי לו הנתבעת 1 ידעה בעת מכירת הכרטיסים לתובעים, כי חברת התעופה שאת כרטיסיה היא מוכרת, נמצאת בפני
סכנת פירוק, היה אסור לה למכור את כרטיסיה, ולו עשתה זאת, הרי שהיא הייתה מעוולת בפני
התובעים, מפרה את חובות הנאמנות כלפיהם, ועליה היה לשפותם.
39.
חובת זהירות ונאמנות כלפי התובעים, הייתה מוטלת על הנתבעת 1, גם במצב בו היא ידעה בין מועד מכירת הכרטיסים ועד למועד קריסתה של החברה, כי החברה נמצאת בקשיים כלכליים ממשיים ויש סיכוי סביר כי לא ניתן יהיה לממש את כרטיסי הטיסה. במקרה זה, היה עליה לידע את לקוחותיה, על מנת שיכלכלו את צעדיהם בהתאם.
40.
חובת ההוכחה על ידיעתה של הנתבעת
כאמור, מוטל על התובעים, כדין כל חובת הוכחה המוטלת על תובע במסגרת הכלל הגדול של : "המוציא מחברו עליו הראיה".
41.
אולם בנדון שבפני
נו, מאומה מכך לא הוכח.
42.
הנתבעת 1 הכחישה כי ידעה על קשייה הפיננסיים של החברה, או כי היא עומדת בפני
קריסה ופשיטת רגל. הנתבעת 1 טענה זו כבר במכתב התשובה שנשלח לתובעים ביום 15.4.19. במכתב זה נטען ע"י הנתבעת 1, כי נסיבות קריסתה של החברה לא היו בידיעתה ו/או בשליטתה, ולפיכך אין לצפות כי לנתבעת 1 יהיו את הכלים לדעת זאת.
43.
אין די בהסתמכות על קטעי עיתונות מהעבר, או על "דיבורים" או שמועות ש"רצו" בענף התעופה, בכדי לקבוע כי הנתבעת 1 ידעה או אמורה הייתה לדעת על הקריסה הצפויה, ולכן הייתה מחוייבת להזהיר את לקוחותיה.
44.
התובעים לא הביאו כל עד שיוכיח את טענתם כי היה ידוע על קריסה צפויה של החברה, בתקופה שקדמה לקריסה. התובעים לא הביאו לעדות את אותו מדריך שכתב בדף הפייסבוק שלו כי ידוע שהחברה עומדת בפני
קריסה.
45.
אך גם אם היה מגיע אותו עד, היה על התובעים להוכיח כי הנתבעת 1 ידעה על כך מבעוד מועד, ולמרות זאת לא הזהירה את לקוחותיה.
46.
ייתכן כי בהנחת תשתית ראייתית ברמה מספקת, ניתן היה לשקול את העברת נטל הבאת הראיות והשכנוע על הנתבעת 1 מכח סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), להעדר רשלנות, אך זאת לא נעשה. התובעים לא הניחו בעניין זה כל תשתית ראייתית, שתתמוך בעמדתם לפיה הנתבעת 1 ידעה על הקריסה הצפויה, או שהיה עליה לדעת.
47.


הנתבעת 1 הכחישה כי ידעה על קשייה של החברה בכתב הגנתה. נציגת הנתבעת 1 הכחישה בדיון בפני
י, ידיעה או חשד לכך (עמוד 3 ש' 23-24 ).
48.
כך שלא עלה בידי התובעים להוכיח את רשלנות הנתבעת 1 באי אזהרתה את התובעים.
49.
באשר לטענה כי התובעים פנו יום לפני קריסת החברה לנציגת הנתבעת 1, בבקשה לבטל את כרטיסי הטיסה. התברר כי הנציגה כבר לא עובדת אצל הנתבעת 1 כך שהקשר עם נציג הנתבעת 1 התקיים כנטען רק ביום 28.3.19- יום קריסת החברה.
50.
כאמור לעיל, טענה זו הינה טענה כבושה שלא נטענה בזמן אמת במכתב הפניה לנתבעת 1 מיום 2.4.19. כמו כן לא ברור מי קיבל את פניית התובעים לביטול כרטיסי הטיסה, ואולם כפי שהובהר לעיל, התובעים מודים שהם ביקשו לבטל את כרטיסי הטיסה רק בעקבות הידיעה על קריסת החברה, כך שלא ניתן לייחס לנתבעת 1 רשלנות באי העברה במועד את בקשת הביטול של התובעים לנתבעת 2 ועוד בטרם נודע על קריסת החברה.
51.
בנסיבות אלו אין לי אלא לקבוע, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח את רשלנות הנתבעת, ודין התביעה כנגדה- להידחות.



התביעה כנגד הנתבעת 2
52.
הנתבעת 2 הנפיקה לתובעים פוליסה
בשם "פוליסה לביטול טיסה".
53.
סעיף 1.13 מגדיר מהו "ביטול טיסה". וזה לשון ההגדרה:

"ביטול ביוזמת המבוטח בלבד של מקטע הטיסה הראשון ו/או ביטול כל חבילת התיור שנעשה ביוזמת המבוטח בלבד"
(הדגשה לא במקור).
54.
מקרה הביטוח הוגדר בסעיף 3 כ"ביטול מכל סיבה שהיא, שלא הוחרגה בפוליסה זו, שנעשה ביוזמת המבוטח בלבד, אשר בעקבותיו נשא המבוטח בסכומים בגין ביטול טיסה/מוצרי תיירות..." (הדגשה לא במקור).
55.
בפרק סייגים לאחריות המבטחת, צויין כך (הסייגים בפוליסה הודגשו):

"המבטחת לא תהיה אחראית לשיפוי המבוטח במקרים הבאים:
.
.
.5.6: ביטול טיסה/חבילת תיור מכל סיבה שהיא, לרבות עקב כח עליון, שהינו ביוזמת ספק שירותי התיירות, חברת התעופה, שירותי הקרקע בשדה התעופה בישראל או בחו"ל או ביטול ע"י כל גורם אחר שאינו המבוטח. סייג זה לא יחול אם מועד הודעת ביטול מקטע הטיסה הראשון שניתנה ע"י המבוטח, קדם למועד פרסום דבר הביטול ע"י ספק שירותי התעופה/התיירות בעיתונות, באינטרנט או בכל אמצעי תקשורת אחר".
56.
הנה כי כן, ביטול טיסה חייב להיעשות ביוזמת המבוטח בלבד. הפוליסה לא תכסה ביטול טיסה שמקורו בחברת התעופה, למעט מצב שבו מועד הודעת הביטול, התקבל ע"י המבוטח בטרם פורסם דבר הביטול ע"י חברת התעופה.
57.
בענייננו, החברה הודיעה על קריסתה ביום 28.3.19. הנתבעת 2 צירפה ידיעה שהתפרסמה ברשת האינטרנט מיום 28.3.19 בשעה 11:50, ולפיה החברה הודיעה באופן רשמי על הפסקת פעילותה.
58.
התובעים מודים בסעיף 6 לכתב תביעתם כי הם פנו לקבל את דמי הכרטיסים בשעה 14:00 של יום 28.3.19, לאחר שהתקבלה ההודעה על קריסת החברה (טענת התובעים שהדבר היה לפני ההודעה על הקריסה, אך ביום 28.3.19, יום קריסת החברה- לא הוכחה. ישנו מייל מיום 28.3.19 שנשלח לאלעד ואשר נסקר לעיל (סעיף 33. מסמך ד' לכתב ההגנה של הנתבעת 2 ). מייל זה נשלח בשעה 16:35 היינו לאחר קריסת החברה).
59.
בנסיבות אלו, ברור כי מעת שביטול הטיסה נעשה בשל הודעת החברה על הפסקת פעילותה, ולא ביוזמת התובעים, חל הסייג של סעיף 5.6 לפוליסה לאחריות הנתבעת 2.
60.
אדגיש כי ביום 2.12.18 כאשר רכשו התובעים את פוליסת ביטול הטיסה, הם קיבלו מייל המאשר את הזמנתם להנפקת הפוליסה.
61.
במייל זה צויין במפורש כי "ביטול הטיסה חייב להיות ביוזמת הלקוח בלבד".
62.
במייל נוסף שהתקבל מהנתבעת 1 (שבאמצעותה נרכשה הפוליסה) בשם הנתבעת 2, הופנו התובעים לקרוא את כל הפוליסה (מודגש).
63.
הנה כי כן, התובעים גם הופנו לדרישה המרכזית של הפוליסה: הביטול חייב להיות ביוזמת המבוטח.
64.
סוף דבר, סייג הפטור מאחריות של הפוליסה, מתקיים בענייננו, ולכן יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2.
65.
לסיכום, התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית בהעדר הוכחתה. התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית מאחר שהפוליסה לא חלה בנדון שבפני
נו.
66.
בנסיבות העניין, ולאור התוצאה הקשה עבור התובעים,
הפסד כרטיסי הטיסה שרכשו, מצאתי כי יהיה זה נכון לא לחייבם בהוצאות הנתבעים, לפיכך התביעה תידחה ללא צו להוצאות.

רשות ערעור לבית משפט המחוזי בתוך 15 יום





ניתן היום,
ח' אב תשע"ט, 09 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 41415-04/19 אריה שניר, דנית שניר, אוהד שפירא ואח' נ' איסתא ישראל בע"מ, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/08/2019)