פסקי דין על אברהם גבאי | פסקי דין על שי קסוטו ואח' |

856/05 פח     06/02/2006




פח 856/05 מדינת ישראל נ' אברהם גבאי, שי קסוטו ואח'





מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה

נ ג ד
1. אברהם גבאי

ע"י ב"כ עו"ד משה שרמן

2. שי קסוטו
ע"י ב"כ עו"ד מרינה גורדין

3. משה גבאי
ע"י ב"כ עו"ד מרדכי כץ
4. אורלי קסוטו
ע"י ב"כ עו"ד מרינה גורדין

5. רפי ברדע
ע"י ב"כ עו"ד יעקב רובין
(מהסניגוריה הציבורית)
6. עדי לידאני
ע"י ב"כ עו"ד עודד הכהן (מהסניגוריה הציבורית)
7. מיכאל אוחיון
ע"י ב"כ עו"ד משה יוחאי
8. משה (צ'יקו) בהרי
ע"י ב"כ עוה"ד יוסי זילברברג ושרית עוז
9. מוריס סויסה
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל הורוביץ (מהסניגוריה הציבורית)
10. שלמה קורן
ע"י ב"כ עו"ד פארז ג'אנם (מהסניגוריה הציבורית)
11. אריאל בן אור
ע"י עו"ד ארנון איתן (מהסניגוריה הציבורית)
12. אורי אטיאס
13. נתנאל גבאי
ע"י ב"כ עו"ד רון אבישור
14. אריאל גבאי
ע"י ב"כ עו"ד רון אבישור
15. חיים דמרי
ע"י ב"כ עו"ד ניל סיימון
16. זאפ אנרגיה
ע"י ב"כ עו"ד מרינה גורדין

17. חברת קורמה (2000) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מרינה גורדין

18. חברת שמר מרום אחזקות בע"מ
19. חברת א.מ.ן. שירותי אנרגיה בע"מ
20. חברת דיאלוג 2000 השקעות בע"מ
21. חברת דיאלוג אנרגיה
22. ד.ס.ן. שיווק דלקים
ע"י ב"כ עו"ד ניל סיימון
23. נורדן נפט בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גיא פלנטר
24. נורדן טכנולוגיות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גיא פלנטר
25. ליאור שירותי סולר בע"מ
26. נתנאל שירותי סולר בע"מ
27. עופרים דלקים ותוספים בע"מ
28. תני-אל דלקים בע"מ

הנאשמים

החלטה
פתח דבר

1. בפתח דברינו נבקש להביע מורת רוחנו מהתנהגותם הבלתי הולמת, הבלתי מכובדת והבלתי ראויה של עורכי הדין משה שרמן, בא-כוח הנאשם 1, ומרדכי כץ, בא-כוח הנאשם 3, בדיון שהתקיים לפנינו ביום 16.1.2006. במסגרת הדיון שטחו באי-כוחם של הנאשמים בתיק טענותיהם באשר להחלטתנו מיום 7.12.2005, בין היתר, בבקשם לדחות מועד תחילת שמיעת הראיות בתיק לאחר פגרת הקיץ ולהפחית מספר ימי הדיונים בשבוע. לאחר שסיימו כל הסנגורים לטעון את טענותיהם בפני
נו, החלה עורכת דין עדי ארליך, באת-כוח המאשימה, להשיב לטענות הסנגורים. ברם, כל משפט שאמרה עורר תגובות בלתי ראויות ובלתי הולמות מצד עורכי הדין שרמן וכץ, אשר שיסעוהּ בקריאות ביניים ובצעקות, תוך התעלמות מהוראות בית המשפט, החוזרות ונשנות, לחדול מהתנהגות זו, התנהגות אשר בעטיה אף הורנו לעורך דין שרמן לצאת את אולם בית המשפט. לאחר שנוכחנו כי לא נצליח להשקיט את עורכי הדין שרמן וכץ התחלנו להכתיב החלטה, לפיה תסכם עורכת דין ארליך את טענותיה בכתב ומי מהסנגורים שיחפוץ להשיב יוכל אף הוא לעשות זאת בכתב. בעת שהכתבנו את ההחלטה נפרצו כל הסכרים. עורכי הדין שרמן וכץ ניסו למנוע מאיתנו, בצעקות רמות, להכתיב את ההחלטה. מעולם לא נתקלנו בהתנהגות מבישה כזו של עורכי דין, כפי שתואר לעיל. עוד יש לציין, כי עורכי הדין שרמן וכץ הצהירו באותו דיון, כי החליטו על דעת עצמם ומבלי ששוחררו מייצוג הנאשמים על ידי בית המשפט להפסיק ולצלם את חומר הראיות.
2. נראה שמן הראוי לחזור בעניין זה למושכלות ראשונים:
כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 (להלן - "כללי האתיקה") קובעים כבר בפתחם החובה העיקרית והיסודית, המוטלת על עורך דין, המובאת כלשונה:
"2. חובת עורך דין
"עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט." (ההדגשה אינה במקור).

על כך מוסיפה הוראת כלל 32 לכללי האתיקה, הקובעת לאמור:
"32. כבוד לבית המשפט
(א) עורך דין ישמור, בעמידתו לפני בית המשפט, על יחס כבוד לבית המשפט, תוך הגנה על זכויות לקוחו בהגינות, במסירות ותוך שמירה על כבוד המקצוע.
(ב) עורך דין יופיע בבית המשפט הופעה מכובדת...".

ולבסוף, כלל 33 לכללי האתיקה קובע לאמור:
"33. כבוד הצד שכנגד
עורך דין יטען טענותיו לפני בית המשפט, בין בעל פה ובין בכתב, בדרך ארץ, תוך שמירה על כבוד הצד שכנגד ועל כבוד כל אדם אחר הקשור בהליך השיפוטי".

על עורך דין, המשמש פקידו של בית המשפט (officer of the court), מוטלת החובה לעזור לבית המשפט לעשות משפט (ראו, סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961), ממנה נגזרת החובה העיקרית המוטלת על עורך דין בהופיעו לפני בית המשפט - לנהוג יחס של כבוד כלפי בית המשפט ולטעון טענותיו לפניו בלשון ראויה, מכובדת ומנומסת, תוך שמירה על כבוד המקצוע. מששבנו למושכלות יסוד בהתנהגות ראויה של עורכי דין בבואם בשערי בית המשפט, אין לנו אלא להצטער על שזו נזנחה על-ידי עורכי הדין שרמן וכץ בדיון האחרון, בבוחרם לנהוג בזלזול בוטה בבית המשפט ובחברתם למקצוע, ולהתריע לבל תשנה התנהגות זו.

3. בעל"ע 4743/02 שמחה ניר נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו, תק-על 2005(3), 114, נאמר על ידי השופט עדיאל, בפסקה 10 לפסק הדין, כדלהלן:
"תקנות 2 ו-32 לכללי האתיקה, כורכות את הייצוג הנאמן של הלקוח עם התנהגות נאותה כלפי בית המשפט. כך, כלל 2 לכללי האתיקה, קובע כי עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט; כלל 32 לכללי האתיקה קובע, שעורך הדין ישמור, בעמידתו לפני בית המשפט, על יחס כבוד לבית המשפט, תוך הגנה על זכויות לקוחו בהגינות, במסירות ותוך שמירה על כבוד המקצוע.
כפי שנקבע בעל"ע 7892/04 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו נ' עו"ד יהונתן בוטח, תק-על 2005(1), 1358 'הטעם העיקרי להעמדתן של שתי החובות זו-בצד זו הוא, שאלו הן שתי החובות העיקריות המוטלות על עורך הדין בהופיעו לפני בית-משפט' (סעיף 11 לפסק דינו של המישנה לנשיא, השופט מ' חשין). עורך הדין אמנם חייב בנאמנות ללקוח, אך בצד הנאמנות ללקוח הוא חייב לשמור על כבוד המקצוע, על יחס כבוד כלפי המשפט, ועל חובתו לסייע לבית המשפט לעשות משפט. ככלל, אין סתירה בין החובות. להיפך, 'מי שאינו מסייע לבית המשפט להשליט צדק, אינו מסייע אף לשולחו; אדרבא - הוא מזיק לו' (בג"ץ 29/52 מנזר סנט וינסנט דה פאול נ' מועצת עיריית תל אביב-יפו, פ"ד ו 670, 676-675, וכן ראה ג' קלינג אתיקה בעריכת דין (תשס"א) 351-349). עורך דין יוכל לתת למרשו ייצוג הולם, רק אם יהא נאמן לערכי הגינות, הוגנות, יושר, אמירת אמת, נימוס וכבוד לזולת (בג"ץ 4495/99 הסנגוריה הציבורית המחוזית (תל-אביב והמרכז) נ' ועדת הערר לפי סעיף 12(ד) לחוק הסנגוריה הציבורית, תשנ"ו-1995, פ"ד נג(5) 625, 632-631; ע"א 6185/00 עו"ד מאהר חנא נ' מדינת ישראל
, פ"ד נו(1) 366, 381-380). אולם, 'פעמים מתחוללת התנגשות בין שתי החובות' (על"ע 7892/04 לעיל). בהתקיים התנגשות כזאת, 'חובתו (ההיפותטית) של עורך דין כלפי מרשו וחובתו כלפי בית המשפט - חובתו כלפי בית המשפט נעלה ועדיפה' (ע"א 6185/00 לעיל, בע' 382)...ו
על עוה"ד להציג את טענותיו בדרך נאותה, התואמת את תפקידו, תוך שהוא מקפיד בכבוד חברו למקצוע ובכבוד ביהמ"ש. חופש הביטוי איננו מכשיר כל אימרה בלתי מרוסנת, במיוחד מקום בו הדובר (או הכותב) הוא עורך דין. כך הם פני הדברים, ביתר שאת, כאשר מדובר בהתבטאות במסגרת ה'גרעין הקשה' של מקצוע עריכת הדין (סעיף 10 לפסק הדין; ראו גם סעיף 34 לפסק הדין)". (ההדגשות אינן במקור).

ולבסוף, בסעיף 46 לפסק הדין הוסיף השופט עדיאל ואמר:
"עורך הדין, ככזה, מקבל עליו חובות שונות, לרבות חובות באשר להתנהגותו ולהתבטאויותיו. הוא מסמל כלפי ציבור חבריו, כלפי הציבור בכלל וכלפי בית המשפט, את מי שאמון על ידיעת החוק, על שמירת החוק ועל שמירת כבוד מערכת בתי המשפט על שופטיה (על"ע 8838/00 עו"ד שמחה ניר נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו, פ"ד נו(2) 169, 172).ב כללי המשמעת והאתיקה החלים על עורכי הדין הם שנותנים ביטוי למעמד מיוחד זה, לחובות עורכי הדין ולזכויותיהם".ב
העתיד יוכיח אם מדובר באפיזודה חולפת או בתופעה מכוונת. אם התנהגות זו תחזור על עצמה, לא נהסס לפנות ללשכת עורכי הדין, להטיל הוצאות אישיות על עורכי הדין ולנהוג בכל דרך שתראה לנו הולמת (ע"א 4845/95 שמחה ניר, עו"ד נ' מדינת ישראל
, פ"ד מט(2), 639, עמודים 645-647; רע"א 11087/04 ניר ליסטר נ' מדינת ישראל
, ניתן ביום 15.9.2005; ע"א 5075/02 עו"ד אברהם ברדוגו נ' מדינת ישראל
, פ"ד נח(2) 860, עמודים 863-864; ע"א 6185/00 שם, עמוד 383).

מבוא

4. לפנינו בקשות שהוגשו עקב החלטתנו מיום ו' בכסלו תשס"ו (7.12.2005), במסגרתה נקבנו במועדים לשמיעת המשפט לאחר פגרת הפסח, בניגוד לבקשת חלק מהסנגורים כי המשפט יחל לאחר תום פגרת הקיץ, בחודש ספטמבר 2006, וכי תדירות מועדי הישיבות בשבוע תהא נמוכה יותר. בהחלטה הנ"ל הסברנו את הטעמים שהביאונו להתחיל את שמיעת המשפט במועד מוקדם. הטעמנו כי בחרנו בשביל הזהב בין רצון המחוקק, כי ההליכים במשפטו של נאשם, העצור עד תום ההליכים, יתנהלו במהירות, לבין אינטרס הנאשם והציבור, כי ההליך הפלילי יהיה תקין ולא ייגרם לנאשם עיוות דין, מחמת שלא יהיה סיפק בידו להכין את הגנתו כדבעי. יצוין כי נאשמים 1, 2, 3, 5, 11 ו-13 עצורים עד תום ההליכים.

5. ביום 12.12.2005 הגיש עורך דין מרדכי כץ, בא-כוח הנאשם 3, בקשה לפסילת מותב זה מלישב בדין, מן הטעם כי המותב גילה דעתו, כי תישלל מן הנאשם 3 האפשרות לנהל את הגנתו באופן ראוי והוגן. עוד טען בא-כוח הנאשם 3, כי על בית המשפט לדאוג למינוי סנגור תחתיו, שיהא מיומן ושיהיו לו היכולת והכישרון להתמודד עם היקף החומר הרב בתיק. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 16.1.2006 חזר עורך דין כץ על טענותיו, בהוסיפו כי בהחלטתנו מיום 7.12.2005 יש משום התעמרות ושרירות לב קיצונית הן בנאשמים והן בבאי כוחם. ההחלטה שניתנה מהווה גילוי דעת ברור של בית המשפט בדבר שלילת זכות הנאשמים למשפט הוגן ומהווה פגיעה חמורה בחופש עיסוקו כעורך דין.
בתשובתו בכתב לתגובת המאשימה חזר עורך דין כץ על טענותיו, בהוסיפו כי למעט ייצוג הנאשם 1 בשלב "מעצר ימים", אשר התנהל בפני
השופט י' צבן בבית משפט זה, לא נטל על עצמו ייצוג מי מהנאשמים. בתחילת חודש נובמבר 2005 נתבקש לראשונה לבחון האפשרות לייצג הנאשם 3, בהדגישו כי טרם נטל על עצמו ייצוג הנאשם, עת התנה הייצוג בקבלת ארכה מבית המשפט ללימוד התיק, על מנת לנהל הגנת הנאשם כראוי. לפיכך, הוא אינו זקוק לקבלת רשות בית המשפט להשתחרר מייצוג הנאשם. אשר לזכות הנאשם להליך הוגן, טען עורך דין כץ כי בנסיבות דנן בהן היקף חומר החקירה בתיק הינו עצום ומרבית הסנגורים טרם עיינו בו, אין לאזנהּ עם שיקולי יעילות הדיון ומשכו. יתרה מזאת, בהחלטה מיום 7.12.2005 גילה בית המשפט דעתו כי הנאשם 3 לא יזכה להליך הוגן, עת בין היתר, לא יהא בידו להשיג סנגור אשר יוכל להכין עצמו כדבעי למשפט. לפיכך, על בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין.
עורך דין כץ לא מצא לנכון להתנצל בתגובתו בכתב על התנהגותו בדיון שהתקיים לפנינו קודם לכן.
6. ביום 18.12.2005 הגיש עורך דין משה שרמן, בא-כוח הנאשם 1, בקשה דומה לפסילת מותב זה ולהסדרת ייצוג הנאשם 1. לטענתו, קביעת המועד לתחילת שמיעת ההוכחות לאחר פגרת חג הפסח תיפגע באופן מהותי בהגנת הנאשם 1, אשר תישלל ממנו הזכות להליך הוגן, ולכן יש למנות סנגור אחר תחתיו, עת לדידו לא יהא בידו לייצג את הנאשם כראוי. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 16.1.2006 חזר עורך דין שרמן על טענותיו, בהוסיפו כי הימצאם של נאשמים בתיק דנן במעצר עד תום ההליכים נגדם, אינו מעניינו של בית משפט זה אלא עניין הוא לבית המשפט העליון. כן ביקש עורך דין שרמן, כי בית המשפט יפסול עצמו מלישב בדין, בהינתן כי זהו הליך הביניים היחיד, אשר יאפשר לו לערער על ההחלטה לפני בית המשפט העליון. נציין כי בהמשך דבריו חזר בו עורך דין שרמן מבקשה אחרונה זו.
בתשובתו בכתב לתגובת המאשימה, אשר הוגשה באיחור מבלי שהתבקשה ארכה להגשתה, חזר עורך דין שרמן על טענותיו, בהוסיפו כי משרדו ייצג הנאשם 1 אך לצורך ההליך בבקשה למעצר עד תום ההליכים ובפני
מותב זה אך לצורך ישיבות מסוימות. כן הודיע עורך דין שרמן כי אם לא יידחה מועד תחילת שמיעת הראיות בתיק, לא ייצג הנאשם 1.
אף עורך דין שרמן לא מצא לנכון להתנצל בתגובתו בכתב על התנהגותו בדיון שהתקיים לפנינו קודם לכן.
7. ביום 28.12.2005 הגיש עורך דין רון אבישור, בא-כוח הנאשמים 13 ו-14, בקשה דומה, במסגרתה חזר אף הוא על שתי הטענות האמורות: האחת, כי בהתחשב בהיקף חומר החקירה בתיק, קביעת המועד לתחילת ההוכחות לאחר חג הפסח תפגע בהגנת הנאשמים. השניה, כי קביעת מספר רב של דיונים במשך כל שבוע תטיל עליו נטל בלתי נסבל, כך שלא יהא בידו לקבל מטלות נוספות מעבר לייצוג הנאשמים בתיק זה. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 16.1.2006 חזר עורך דין אבישור על טענותיו, בהוסיפו כי בנסיבות המקרה דנן ספק אם לבית המשפט הסמכות לכפות ייצוגו את הנאשמים 13-14.
8. ביום 11.1.2006 הוגשה בקשתה של עורכת דין מרינה גורדין, באת כוח הנאשמים
2, 4, 16 ו-17 (להלן, בפסקה זו - "הנאשמים"), לדחיית מועד תחילת שמיעת ההוכחות ולהפחתת מספר ימי הדיונים, אשר נקבעו בהחלטתנו מיום 7.12.2005. לטענתה, המועד שנקבע לתחילת המשפט עלול לפגוע באופן מהותי בזכות הנאשמים למשפט הוגן, בהוסיפה כי טרם הועבר לידה כל חומר החקירה וכי תידרש להשלמת כמות לא מבוטלת של מסמכים, בין היתר קלטות אודיו ווידיאו ומאות קלטות שלא תומללו. כמו כן, ישנם מוצגים שנתפסו בידי המשטרה, אשר בכוונתה לבקש לעיין בהם וכן ראיות הנוגעות לחברת א. א. אדרת. באת-כוח הנאשמים טענה, כי היא שוקלת הגשת בקשה להסרת חיסיון, ככל שיתברר שהראיות החסויות עשויות להועיל להגנת הנאשמים. נימוק נוסף לדחיית הדיון הינו כי בתחילה היה שותף לייצוג הנאשמים משרד נוסף, אלא שהוא פרש, והייצוג נותר רק בידי באת-כוחם. כן הוסיפה באת כוח הנאשמים וציינה, כי הנאשמת 4 אינה עצורה ולכן אין נימוק המצדיק את החשת הדיון בעניינה, אלא נהפוך הוא, בהחשת הדיון יהא כדי לפגוע בזכות המוקנית לה למשפט הוגן.
אשר למועדים שקבע בית המשפט, טענה עורכת דין גורדין כי שמיעת המשפט בין שלושה לארבעה ימים בשבוע תפגע בהגנת הנאשמים וכי אין אפשרות לנהל הוכחות בתכיפות כזו. יתרה מזאת, ניהול רצוף זה יפגע בנאשמת 4 מן ההיבט הכלכלי, שכן הנסיעות מידי יום ביומו ממושב גאליה, בו היא מתגוררת, לירושלים יעלו לה ממון רב. לכך יש לצרף את העובדה, כי הנאשמת 4 שרויה במצב נפשי קשה, כנלמד ממכתבו של דר' היילפרין מיום 12.1.2006, ובנוסף היא אינה עובדת ומטופלת בילדים קטנים.
בדיון שהתקיים בפני
נו ביום 16.1.2006 שבה עורכת דין גורדין על טענותיה, בהוסיפה כי נוכח היקפו העצום של התיק נחוץ לה פרק זמן רב יותר, המאוחר למועדים שנקבעו בהחלטתנו מיום 7.12.2005, על מנת שיהא בידה להיערך לתיק ולהגן על הנאשמים בצורה ראויה.
בתשובתה בכתב לתגובת המאשימה לבקשות, הוסיפה עורכת דין גורדין וטענה, כי בכוונתה לעתור לקבלת חומר חקירה נוסף בעניינם של הנאשמים, לרבות האזנות סתר אשר בוצעו לנאשמים משך חודשים ארוכים, אשר אינם נמנים על חומר החקירה הקיים בתיק.
9. גם באי-כוחם של נאשמים אחרים בתיק השיגו על המועדים שנקבעו בהחלטתנו מיום 7.12.2005. בא-כוח הנאשם 5, עורך דין ברוך רובין מטעם הסנגוריה הציבורית, חזר על הטענה בדבר הקושי לקבל לידיו חומר החקירה בתיק, בהודיעו כי בנסיבות אלה ולאור החלטת בית המשפט כאמור יתקשה משרדו לקבל על עצמו ייצוג הנאשם. בתשובתם בכתב לתגובת המאשימה, הוסיפו באי-כוח הנאשם 5, עורכי הדין יעקב רובין, ברוך רובין ואריאל רובין, כי קיבלו על עצמם ייצוג הנאשם אך ביום 15.11.2005, כי טרם קיבלו לידיהם חומר החקירה בתיק וכי לא יהא בידם להיערך לשמיעת הראיות בתיק בפרק הזמן הקצר שנותר עד לתחילתו. לדידם, מספר הדיונים שנקבעו בכל שבוע אינו סביר ואינו מאפשר ניהול תקין והוגן של התיק. לפיכך, ובהינתן כי משרדם מטפל בעשרות תיקים אחרים, אי שינוי החלטת בית המשפט - כך ששמיעת הראיות בתיק תחל בחודש אוקטובר 2006 בתכיפות של שני דיונים בשבוע - יאלצם לעתור לשחרורם מייצוג הנאשם.
בא-כוח הנאשם 7, עורך דין משה יוחאי, גילה עמדה דומה באשר לקושי לקבל על עצמו ייצוג הנאשם בנסיבות דנן.
בא-כוח הנאשם 8, עורך דין יוסי זילברברג, אמנם לא טען כי בכוונתו להתפטר מייצוג מרשו, אך הצטרף לטענה כי נוכח היקף חומר החקירה הרב בתיק, קביעת המועדים כאמור בהחלטה מיום 7.12.2005 אינה מאפשרת לו לייצג הנאשם 8 באופן ראוי והולם. בהודעתו בכתב הוסיף וטען כי ייבצר ממנו להגיע לחלק מהמועדים בשל דיונים הקבועים ביומנו בתיקים אחרים.
בא-כוח הנאשם 10, עורך דין פארס גאנם מטעם הסנגוריה הציבורית, עתר אף הוא לקביעת מועדים מאוחרים יותר וברצף שונה לשמיעת הראיות בתיק, בקשה אליה הצטרף בא-כוח הנאשם 11, עורך דין ארנון איתן מהסנגוריה הציבורית, בהדגישו כי טרם קיבל לידיו החומר בתיק.
בא-כוח הנאשם 15, עורך דין ניל סיימון, הצטרף אף הוא לעמדת חבריו, בהוסיפו כי נוכח היקפו הנרחב של התיק יתקשה להכין הגנת מרשו כראוי במועדים כפי שקבעם בית המשפט בהחלטה מיום 7.12.2005, וכי ספק אם יהא בידו לייצג הנאשם.
10. באת-כוח המאשימה, עורכת דין עדי ארליך, התנגדה לבקשות לדחיית מועד תחילת שמיעת ההוכחות ולבקשות של הסנגורים לצמצם את מספר ימי הדיונים בכל שבוע. לטענתה, באי-כוח הנאשמים ידעו כבר בחודש אוגוסט 2005, בסמוך להגשת כתב האישום, על היקפו הרב של חומר החקירה בתיק, ומשכך יש בידם להיערך כראוי לניהולו, בהדגישה כי בפועל ניתנה בידם הארכה בה חפצו, עת שמיעת הראיות בתיק תחל אך בשלהי חודש אפריל שנה זו. יתרה מזאת, בנסיבות המקרה דנן, בהן חמישה נאשמים עצורים עד תום ההליכים ובהתחשב במימדי חומר החקירה בתיק ובהתאם להוראת סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן - "חוק סדר הדין הפלילי"), יש ליתן עדיפות לשיקול בדבר ניהול יעיל, תקין ולפיכך מהיר של התיק, בהדגישה כי אין בכך כדי להוות פגיעה בזכות הנאשמים למשפט הוגן.
בהשלמת טיעוניה בכתב מיום 18.1.2006, הוסיפה באת-כוח המאשימה והתייחסה בהרחבה להתנהלות הנאשמים 1 ו-3, החל ממעצרם בחודש אוגוסט 2005 ואילך, בשאלת ייצוגם. לדידה, בהתנגדותם העקבית למינוי סנגור מהסנגוריה הציבורית בציינם כי הינם מנהלים משא ומתן עם סנגורים פרטיים, גרמו הנאשמים 1 ו-3 להתמשכות ההליכים ולסרבולם. כמו כן, יש לדחות הודעת באי-כוחם כי הינם מייצגים הנאשמים אך לישיבה פלונית. כמצוות סעיף 17(א) לחוק סדר הדין הפלילי, אין באי כוח הנאשמים 1 ו-3 רשאים להפסיק ייצוג הנאשמים, אלא ברשות בית המשפט, בנסיבות המצדיקות הדבר. ובענייננו, אין בנסיבות המקרה דנן ובפרט לנוכח היקף התיק כדי להתיר שחרורם מייצוג הנאשמים, וודאי שלא משיקולי נוחות הסנגורים.
אשר לבקשה לפסילת מותב זה מלישב בדין, טענה באת-כוח המאשימה כי אין בהחלטת בית המשפט מיום 7.12.2005, אשר עניינה החלטה דיונית גרידא, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, עת אין בהשגת בעל דין על החלטה דיונית כדי להוות עילה לפסילת שופט מלישב בדין בעניינו. כן טוענת באת כוח המאשימה כי טענת פסלות גורפת, המופנית כלפי המותב כולו, הינה טענה אשר מן ההכרח לדחותה.

דיון

פסילת שופט

11. בקשת באי-כוחם של חלק מהנאשמים בתיק דנן לפסול מותב זה מלישב בדין, נסמכת במובלע על הוראת סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן - "חוק בתי המשפט"), הקובעת לאמור:
"שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

הוראה זו מאמצת את ההלכה שגובשה בפסיקה קודם לכן במשך עשרות שנים, בשורה ארוכה של החלטות ופסקי דין, אשר ניתנו על-ידי בית המשפט העליון. עמד על כך המשנה לנשיא, מ' חשין בעע"א 4714/04 יגאל עמיר נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 2004(3), 3446, בהתייחסו למשמעות שיש ליתן להיגד "חשש ממשי למשוא פנים" כאמור בהוראת סעיף 77א לחוק בתי המשפט, באמרו:
"מילות המפתח הן 'חשש ממשי למשוא פנים', והשאלה היא, אם בנסיבות הענין נוצר אמנם חשש ממשי למשוא פנים מצידו של השופט בר-אופיר. דבר ההלכה קובע לענין זה כי השאלה ששומה עלינו לשאול עצמנו היא: האם באירוע שאירע נתגבשה וננעלה דעתו של השופט עד שאין הוא יכול עוד לנהל את ההליך מלפניו ללא משוא פנים? התשובה לשאלה זו אינה תולה עצמה בתחושות סובייקטיוויות של מי מן הצדדים אלא במסקנות אובייקטיוויות המתבקשות מן הנסיבות והמורות אותנו כי אכן נוצר חשש ממשי למשוא פנים. ראו, למשל: ע"פ 184/85 שרעבי נ' מדינת ישראל
, פ"ד לט (1) 446; ע"א 1570/94 שירותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ (לא פורסם); ע"פ 1949/01 טולוצ'ינסקי נ' מדינת ישראל
, תק-על 2001(2), 12; ע"א 7048/02 בטש יואלה נ' "אריה" חברה ישראלית לביטוח, תק-על 2002(3), 1947; ע"א 3863/04 הג'ונגל של אלי (1998) פרדסיה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, תק-על 2004(2), 3001".

12. לשון אחר, אין די בתחושה סובייקטיבית כדי לבסס עילת פסלות, אלא על העותר לפסילת שופט מלישב בדין ומלדון בעניינו, להניח תשתית ראייתית אובייקטיבית, ממנה ניתן יהא להסיק כי דעתו של השופט ננעלה, היינו, לא יתאפשר לו לשפוט משפט צדק (ראו גם, ב"ש 48/75 רחמים ידיד נ' מדינת ישראל
, פ"ד כט(2) 375, עמוד 381; בג"צ 1923/91 אדוארד רוזנצויג נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, פ"ד מו(2) 1, עמודים 17-20; בג"צ 2148/94 אמנון גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירועי הטבח בחברון, פ"ד מח(3) 573, עמוד 585; ע"א 8743/04 משה בר נר נ' אשר רוט, תק-על 2005(1), 422).
13. בנסיבות המקרה דנן, ההחלטה שנתנו ביום 7.12.2005 עניינה דרך ניהול המשפט. קשה לומר, בלשון המעטה, כי דעתנו ננעלה נגד הנאשמים בשל המועדים שקבענו לשמיעת המשפט וכי "המשחק מכור" (בג"ץ 2148/94 שם, דברי השופט זמיר בעמודים 588-589, דברי המשנה לנשיא (כתוארו אז) ברק בעמודים 605-606; ע"פ 1988/94 דני בראון נ' מדינת ישראל
, פ"ד מח(3) 608, בעמודים 623 ו-627).
הלכה פסוקה היא כי אופן ניהול הדיון מסור לידיו של בית המשפט. השגות על דרך ניהול המשפט מקומן בערעור על פסק הדין (ראו, ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל
, תק-על 2002(3) 2515; ע"פ 10796/05 ישי שליסל נ' מדינת ישראל
, ניתן ביום 19.12.05, פורסם במאגר המשפטי "נבו"; ע"פ 9703/02 שמואל שילון נ' מדינת ישראל
, תק-על 2003(1), 104; ע"פ 344/99 זאב בשן נ' מדינת ישראל
, פ"ד נג(2) 599, עמוד 612; ע"פ 77/93 אליהו עובדיה נ' מדינת ישראל
, תק-על 93(1), 169).
בע"פ 1988/94, לעיל עמד השופט זמיר בהרחבה על הטעמים לאי פסילת שופט בשל החלטות המתייחסות לאופן ניהול משפט, בקובעו כי הדרך לתקוף החלטות של בית משפט, אשר ניתנו במהלך הדיון ואשר אינן נושאות חן בעיני מי מהמתדיינים, הינה בהגשת ערעור, כך בעמודים 627-628 לפסק הדין:
"הנטייה שלא לפסול שופט בשל החלטות שקיבל במהלך המשפט, כפי שהיא עולה מן הפסיקה, נתמכת על-ידי שני טעמים עיקריים.
א) במקרה הרגיל, החלטות שקיבל השופט בקשר לניהול המשפט אינן מלמדות על אפשרות ממשית של משוא פנים. במקרה כזה, אין לשופט עניין אישי בתוצאות המשפט, אין לו דעה קדומה לכאן או לכאן, וההחלטות שקיבל אינן משקפות אלא את רצונו לנהל את המשפט כפי שתפקידו מחייב: באופן תקין, יעיל וצודק. ... גם אם החלטות כאלה פוגמות במראית הצדק, מנקודת הראות של בעל הדין, אין להעדיף את מראית הצדק על עשיית הצדק. וכבר התריע הנשיא אגרנט על כך 'שבעלי-הדין ועורכי-הדין עושים לאחרונה חדשים לבקרים (שימוש בעיקרון שהצדק צריך להיראות - י' ז') עד שלפעמים נוצר הרושם שחשוב יותר שהצדק 'ייראה' מאשר שהוא נעשה בפועל...'. ראו הלכת ידיד (ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל
, פ"ד כט(2) 375, בעמ' 381).
...
אכן, נכון כי אפשר שהחלטת השופט בקשר לניהול המשפט תהיה מוטעית, לפי הדין, לגוף העניין. אפשר שכך יהיה, למשל, כאשר הוא מסרב להרשות הצגת שאלות מסוימות לעד או כאשר הוא מגביל באופן בלתי סביר את משך החקירה. החלטות מוטעות עשויות אפילו לגרום עיוות-דין. אך זהו, במקרה מסוג זה, פגם ניהולי ולא משוא פנים. התיקון של פגם כזה יכול לא פעם להיעשות במסגרת ערעור על החלטת השופט, לפני ערכאה גבוהה יותר, אך לא על-ידי פסילת השופט בשל משוא פנים.
ב) קיים הבדל נוסף בין פסילת שופט בשל עניין אישי או דעה קדומה לבין פסילת שופט בשל החלטות בקשר לניהול המשפט. בקשה לפסול שופט בשל החלטות בקשר לניהול המשפט כרוכה בהתמודדות בין שני אינטרסים. מצד אחד עומד האינטרס של עשיית צדק, לרבות מראית הצדק. אינטרס זה עשוי לתמוך, במקרה מסוים, בטענה שיש לפסול שופט בגלל החלטות בקשר לניהול המשפט. אולם מן הצד השני עומד האינטרס של ניהול השפיטה באופן תקין ויעיל. ודוק. במצב זה אין המדובר רק בניהול היעיל של משפט מסוים, שבו מועלית הבקשה לפסילת השופט, אלא בניהול היעיל של משפטים בדרך כלל. הכיצד? לשופט הוענקה מרות על אולם המשפט, כדי שיוכל למלא את תפקידו כראוי, עד כדי סמכות להעניש את מי שמפריע לניהול המשפט. חשוב הדבר, לא רק מבחינתם של בעלי הדין אלא גם מבחינת החברה כולה, שהשופט יפעיל את הסמכות המוקנית לו באופן ענייני, לפי מיטב הבנתו, כפי שהנסיבות מחייבות. ורע הדבר אם יחשוש שהפעלת הסמכות, אפילו היא נכונה וראויה בנסיבות העניין, תבסס טענה של משוא פנים, עד כדי פסילה. חשש כזה עלול לערער את מעמד השופט, בעיני הכפופים למרותו ואולי אף בעיני עצמו. התוצאה עלולה להיות שמשפטים לא ינוהלו כיאות, בגלל החרב המתהפכת של הפסילה, והציבור כולו יימצא ניזוק.
אין זה חשש בעלמא. במיוחד כך משום שעשויים להיות בעלי דין שיבקשו לנצל את העילה של משוא פנים, לא משום שהם חרדים לצדק, אלא משום שפסילת השופט עשויה לשרת אינטרס של בעל הדין. אפשר, למשל, שבעל דין יהיה מעוניין לפסול את השופט הדן בעניינו משום שיצא לו שם של שופט מחמיר. אפשר אולי שבעל דין יהיה מעוניין להאריך את משך המשפט מטעם זה או אחר. אפשר גם שבעל דין יזכה ליתרון טאקטי מסוים אם המשפט יועבר לשופט אחר ותינתן לו הזדמנות לחקור מחדש עד מסוים. ואפשר שבעל דין יהיה סבור שיצמחו לו יתרונות אחרים מן הפסילה של שופט. עד כדי כך שקיימת אפשרות שבעל דין ינסה במכוון להרתיע שופט מפני קבלת החלטות שאינן רצויות לו, או אפילו לגרור את השופט למצב שבו יהיה בידו לטעון כי השופט מגלה עוינות כלפיו וכי, משום כך, יש לפסול אותו בשל משוא פנים. הנה כך אמר, בהקשר זה, הנשיא שמגר:
'הנטיה להלך אימים על השופט ולמנוע ממנו את ניווטו של המשפט כסמכותו וכחובתו מוצאת לעצמה כלי עזר נוח בשימוש הבלתי נכון בטענת הפסלות; ההנחה היא, ככל הנראה, שחשש של השופט שמא יוקע כחסר מזג שיפוטי וכבלתי אוביקטיבי בגישתו, ירתיע אותו מקבלת החלטות שאינן נוחות לבעל הדין' (ראו ע"פ 77/93, שם)."

14. העולה מן המקובץ, אין בהחלטות אשר נתקבלו על-ידי שופט בקשר לניהול המשפט, כדי להוות עילה לפסילת השופט, אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן. ובענייננו, אין בהחלטתנו האמורה, במסגרתה קבענו המועדים לשמיעת ההוכחות בתיק, משום הבעת דעה קדומה נגד הנאשמים או מי מהם וממילא אין בה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, בעטיו יש לפסול מותב זה מלישב בדין ומלדון בעניינם של הנאשמים. לפיכך, הבקשה לפסילת הרכב זה מלישב בדין - נדחית.

הפסקת ייצוג

15. עורכי הדין כץ ושרמן, באי כוח הנאשמים 1 ו-3 בהתאמה, הצהירו בפני
נו כי הרשאתם הינה רק לאותן ישיבות בהן הם הופיעו וכי כעת, נוכח החלטת בית המשפט בדבר קביעת המועד לתחילת שמיעת ההוכחות, הם חפצים לחדול מן הייצוג מן הטעם כי אין הם חשים שיהא בידם ליתן למרשיהם ייצוג נאות. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 16.1.2005 ביטאו סנגורים נוספים, ביניהם עורך דין רובין מהסנגוריה הציבורית, עורך דין יוחאי ועורך דין סיימון, עמדה דומה, לפיה בהינתן כי התיק נקבע לשמיעת ההוכחות במועדים כמפורט בהחלטתנו מיום 7.12.2005, לא יהא בידם להמשיך ולייצג את מרשיהם.
על סוגיה זו בדבר הפסקת ייצוג סנגור חל סעיף 17(א) לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע לאמור:
"סנגור שהנאשם העמיד לעצמו לא יפסיק לייצגו כל עוד נמשך המשפט או הערעור שלשמם הועמד, אלא ברשות בית המשפט; סנגור שמינהו בית המשפט לא יפסיק לייצג את הנאשם אלא ברשות בית המשפט".

בבג"ץ 4689/94 עו"ד דן אבי יצחק נ' השופט דר' יעקב צמח, פ"ד מח(5) 70, בעמודים 84-89, עמד השופט קדמי בהרחבה על פרשנותו של הסעיף, בקובעו כי תכלית הוראת סעיף 17(א) לחוק סדר הדין הפלילי היא להבטיח לנאשם ייצוג רציף, יציב ונטול זעזועים. לפיכך, ניתנה לבית המשפט סמכות של פיקוח על הפסקת הייצוג, במסגרתה מוודא בית המשפט כי רק בנסיבות בהן יש הצדקה עניינית להפסקת הייצוג והנאשם לא יקופח בהגנתו בשל כך, ישוחרר הסנגור מייצוגו. כמו כן, נקבע כי בהתאם להוראת סעיף 17(א) לחוק, משהחל משפטו של נאשם, אין ייצוגו נפסק, אלא ברשות בית המשפט והגבלות בייפוי הכוח שניתן לסנגורו הינן חסרות תוקף, ללא רשות בית המשפט. אמנם, בעשותו כן, מתערב בית המשפט ביחסי השליחות שבין נאשם לסנגורו, ומונע, במקום שהוא מוצא לנכון, מהטעמים הנזכרים, להגביל את ייפויי הכוח שניתן לסנגורו. אך זאת משום שלבית המשפט הסמכות לפקח על הגנתו של נאשם, כדי למנוע את קיפוח הגנתו, עקב התפטרות סנגורו. יתר על כן, עניינו של הציבור הינו להבטיח ייצוג נאות של נאשם ולא בהבטחת "נוחותו" של עורך הדין (ראו גם, בג"ץ 4974/92 יעקב רובין נ' השופט סגלסון, פ"ד מו(5) 772, עמוד 780).
בעל"ע 4743/02, שם, בפסקה 30 לפסק הדין נאמר:
"אכן, הוראת סעיף 17(א) מתערבת בחופש ההתקשרות של השולח [הלקוח] עם שלוחו [עורך הדין], אולם 'התערבות זו מתחייבת מאופיו המיוחד של ייצוגו של נאשם בפלילים; ומחובתו של בית המשפט להבטיח את רציפותו ויציבותו של ייצוג כזה' (בג"ץ 4689/94 שם, בע' 86). על כן, הגבלת הייצוג לקטעי משפט או להפסקתו במשך הדיון היא אפשרית רק אם התקבלה רשות בית המשפט לכך (בג"ץ
4689/94, שם, בע' 89). לפיכך, סנגור אינו רשאי להפסיק את ייצוגו של הנאשם או להגבילו, שלא ברשות בית המשפט. באופן זה מוגן האינטרס של טובת הנאשם בקבלת ייצוג עקבי ומתמשך. ההנחה היא, כי מקום בו טובת הנאשם תהא דווקא בקביעת מגבלה מסוימת בייצוג או בהפסקת הייצוג כליל, ישקול זאת בית המשפט וייתן לכך את אישורו. על כן, אף אם יוכיח עורך דין כי הגביל את הייצוג לטובת הנאשם עצמו, לא יהא בכך כדי ליתן תוקף לאותה הגבלה, כל עוד לא נתבקשה, וממילא לא ניתנה, רשות בית המשפט לכך" (ראו גם פסקאות 31-33 בפסק הדין).ב

16. בענייננו, מחד גיסא - היקף חומר החקירה הקיים בתיק, אשר הינו רב מימדים ומורכב, העובדה שהסנגורים כבר נחשפו לו ולמדו החומר, כולו או חלקו, ופרק הזמן שנותר להם כדי להעמיק בלימודו - ומאידך גיסא, הפגיעה הקשה בהגנת הנאשמים היה וסנגורים אחרים ייאלצו לבוא תחת סנגוריהם הנוכחיים, מוליכים למסקנה כי אין להיעתר לבקשת הסנגורים כאמור לשחררם מייצוג הנאשמים.
אין לנו אלא לחזור על דברים שאמר השופט קדמי בבג"ץ 4689/94, שם, בעמוד
90:
"לאמיתו של דבר הפער שבין הסנגורים לבין בית המשפט מתמקד ב'נוחות' הסנגורים, ולא בסיכון של קיפוח הנאשמים בהגנתם; על 'נוחות' הסנגורים לסגת, במקום שהיא מתנגשת בעינוי דין לנאשמים ובעניין שיש לציבור בסיום מהיר ככל שניתן של הליכים פליליים בדרך כלל ובכתב האישום הנדון במיוחד".

יתרה מזאת, דומה כי בהעלאת הטענה כאמור בדבר הפסקת ייצוג הנאשמים נוכח היקפו הרב של התיק, מורכבותו והמועדים שנקבעו לשמיעת ההוכחות בו, מבקשים הנאשמים להביא להתמשכות ההליכים ולסרבולם, עת מעלים את הטענה בדבר פגיעה בזכותם למשפט הוגן. ודוק. אין בידינו לקבל טענותיהם כאמור (ראו גם, בג"צ 479/89 יעקב אלפרון נ' שר המשטרה, פ"ד מג(3) 532, עמוד 535).
17. ויוער, אמנם הסנגורים, אשר ביקשו להפסיק את ייצוגם של חלק מהנאשמים לא המציאו לתיק בית המשפט ייפויי כוח, אך די בהיותם עורכי דין "דה פקטו" של הנאשמים, כדי להידרש להסכמת בית המשפט להפסיק ייצוג הנאשמים (ראו, ע"פ 595/00 עו"ד דורון נוי נ' השופט אהרון אמינוף, תק-על 2000(1), 720). לאותה תוצאה נגיע גם אם נחיל את סעיף 3(א) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 (ראו, דנ"פ 2192/00 נוי עו"ד נ' אהרון אמינוף, שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, פ"ד נד(2) 138).

מועדי הדיון

18. בקשת הסנגורים לצמצום ימי הדיונים שנקבעו אינה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובעת רציפות הדיון, והיחס בינה לבין הוראות סעיפים 61 ו-62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, המסדירות שחרור נאשם מן המעצר באין הכרעת דין, הארכת המעצר וחידושו (ראו, בש"פ 3063/05 מדינת ישראל
נ' מועין ג'מיל ווהבה, תק-על 2005(2), 395; בש"פ 2510/05 מדינת ישראל
נ' יונתן אלזם, תק-על 2005(1), 3876; בש"פ 1657/04 מדינת ישראל
נ' חיים בן ישי, פ"ד נח(5) 577, עמוד 582). יחד עם זאת, בענייננו, כתב האישום הוגש כאמור ביום 1.8.2005 ובהביאנו מכלול השיקולים הרלוונטיים, לאחר שמיעת באי-כוח הצדדים ועיון בדברים שהעלו על הכתב, הגענו למסקנה כי יש צדק בטענתם של הסנגורים באשר למועד תחילת שמיעת ההוכחות. מסתבר כי הסנגוריה הציבורית טרם קיבלה את חומר הראיות וסנגורים נוספים קיבלו חלק מחומר החקירה אך לא את כל הראיות. לפיכך, המועד בו היה אמור המשפט להיפתח הינו מוקדם מדי.
יש לזכור ולהדגיש כי כחלק מסמכויות ניהול המשפט, בית המשפט הוא הקובע את מועדי ההוכחות ועל הסנגורים להתאים עצמם לאילוצי יומנו של בית המשפט ולא להיפך. השוו, ר"ע 127/83 בובו יעקב נ' חנה בובו (לא פורסם), שם נאמר מפי השופט שמגר כהאי לישנא:ו
"אין זה סוד שהמערכת המשפטית עמוסה לעייפה ואחת הדרכים העיקריות להתמודד עם העומס הרב המוטל על כתפי השופטים היא קיום משפטים שנקבעו בעתם וברציפות תוך שמירת כללים נאותים של אדמיניסטרציה שיפוטית. אכן אילו נעתר השופט המלומד לבקשת הדחייה, יכול והיה בטל ממלאכה במועדים שנקבעו לשמיעת התיק הנוכחי ונמצא גם עניינם של מתדיינים אחרים המחכים לתורם, נפגע. בנסיבות אלה יש לשבח את השופט המלומד הן על הקביעה המהירה של התיק והן על סרובו לדחות את הדיון בהנחה המובנת מאליה, שפרקליט המערער ידע להערך לקראת ייצוגו של המערער במשפט".

ראו גם דבריו של השופט חשין בבש"פ 5926/94 מדינת ישראל
נ' קיסוס, תק-על 94(3), 9 המצטט מבש"פ 5405/94 מדינת ישראל
נ' גבאי (לא פורסם), כדלהלן:
"מנהג יפה הוא שבתי המשפט נוהגים להקל עם סנגורים ולתאם עימהם ימי הופעה. כך יאה וכך נאה. במה הדברים אמורים, במקרים שזה נהנה וזה נהנה, והרי הכל נהנין ומברכין איש את רעהו לשלום. אולם במקרים שזה נהנה וזה עלול להימצא חסר, יבכר בית המשפט לעולם את אינטרס יעילות הדין והחשתו.
ראוי הוא שבתי המשפט יתחשבו ביומניהם של עורכי דין, אך גם שיקול זה ראוי לו שייעצר במקום כלשהו. ובתי המשפט יעשו כחוכמתם."
בהוסיפו:
"כך הוא על דרך הכלל, ובוודאי כך הוא במקום שנאשם יושב במעצר. תמהני כיצד טוענים סנגורים לשיחרורו של מרשם ממעצר שעה שהם עצמם לא נאותו למועדי שמיעה קרובים אך באשר טרודים הם בעניינים אחרים".
(ראו גם, בש"פ 2630/97 מדינת ישראל
נ' סמיר אבו-חג'ג', פ"ד נא(1) 512, עמודים 518-519).
בע"פ 173/92 אלי בן ראובן וינר נ' מדינת ישראל
, פ"ד מו(3) 265, שב ומדגיש הנשיא שמגר, בהידרשו לערעור על החלטת שופט שסירב להיענות לבקשה לפסילתו מלישב בדין, בעמוד 266 כדלהלן:
"ביסודו של הערעור מונחת ההנחה המוטעית, לפיה רשאי בעל דין להכתיב לבית המשפט את מועדי הדיון ולכפות על בית המשפט על-ידי אי-התייצבות הפרקליט את הדחייה של המועד שנקבע."

19. יתרה מזאת, ראוי להדגיש כי חזקה על עורך דין, אשר נטל על עצמו לייצג מי מהנאשמים בתיק דנן, אשר היקף חומר החקירה בו הינו עצום, כי הבין המשמעות של ייצוג כאמור, הדורש התמסרות כמעט טוטאלית לתפקיד. לפיכך, חזקה עליו כי ידע כי בית המשפט ירצה לקיים דיונים באופן רצוף ויעיל, כדי שלא יגרם לנאשמים עינוי דין. כן לא יוכל עורך הדין להישמע בטענה כי הוא חפץ לקבל על עצמו מטלות נוספות (ראו גם, ת"פ (ירושלים) 469/97 מדינת ישראל
נ' צבי בן ארי (לרנר), תק-מח 98(1), 1294).

הערות סיום

20. מאחר ואנו מודעים לקושי של הסנגורים בניהול התיק, ברצוננו להעיר מספר הערות:
ראשית, איננו מעלימים עין מקשייהם של הסנגורים, החפצים ליתן לנאשמים המיוצגים על-ידם הגנה מרבית, על מנת שלא תפגע זכותם למשפט הוגן. בהקשר דנא, ראו גם סעיפים 10 ו-11 להכרזה האוניברסאלית על זכויות האדם, הקובעים לאמור:
"10. כל אדם זכאי, מתוך שוויון גמור עם זולתו, למשפט הוגן ופומבי של בית דין בלתי תלוי וללא משוא פנים בשעה שבאים לקבוע זכויותיו וחובותיו ולברר כל אשמה פלילית שהובאה נגדו.

11. (1) אדם שנאשם בעבירה פלילית חזקתו שהוא זכאי, עד שלא הוכחה אשמתו כחוק במשפט פומבי שבו ניתנו לו כל הערובות הדרושות להגנתו...".

ובאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, שישראל צד לה, נאמר בסעיף 14(3)(ב):
" 3. כל אדם שהואשם בעבירה פלילית זכאי, תוך שוויון גמור, לערבויות מינימום אלו:
...
ב. כי יינתנו לו הזמן והאמצעים הדרושים לשם הכנת הגנתו וכדי להתקשר עם סנגור שהוא עצמו בחר בו".

כמו כן, ב-human rights committee, general comment 13 (1984), של הוועדה לזכויות האדם של האו"ם, נאמר: .ב
"...what is 'adequate time' depends on the circumstances of each case, but the facilities must include access to documents and other evidence which the accused requires to prepare his case..."

יש לזכור, כי גם בית המשפט הכניס עצמו לסד של מועדים והכל כדי למנוע עינוי דין מתמשך של הנאשמים ולעמוד במידת האפשר בתכלית, המונחת ביסוד הוראת סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי. קבענו את מועדי ההוכחות מראש, כדי לאפשר לבאי כוח הצדדים להיערך זמן מספיק מראש וכדי שיוכלו לפנות תיקים אחרים מיומניהם (השוו דברי השופט גרוניס ברע"א 8327/05 דוד צדיק נ' ציון פנימי, תק-על 2005(3), 3394).
שנית, אנו סבורים כי ניתן להעיד בתחילה עדים שלגביהם אין מחלוקת כי בידי הסנגורים מצוי כל חומר הראיות, כך שתתאפשר חקירה נגדית יעילה. ובהקשר זה ניתן לקבוע את רשימת העדים שיעידו בכל ישיבה, כך שיתאפשר לסנגורים להתכונן לחקירתם הנגדית. קצב ניהולו של התיק תלוי גם בשיתוף פעולה בין הסנגורים לבין עצמם ובינם לבין המאשימה. תקשורת טובה ביניהם תביא לחסכון בזמן שיפוטי יקר.
מוצע בזאת כי באת-כוח המאשימה תודיע מראש העדים שייחקרו בכל ישיבת הוכחות, כך שלא יהא הכרח בהתייצבות כל הנאשמים ובאי-כוחם לכל אחד ממועדי ההוכחות, זאת כאשר המדובר באישומים שאינם רלוונטים למי מהנאשמים. בנסיבות אלה יהא בידי הסנגורים להכין עצמם למועדים אליהם יוזמנו להעיד עדים שברצונם לחקור.
שלישית, כפי שהבנו מטענות באי כוח הצדדים קיים חומר ראיות רב, הכולל קלטות אודיו ווידיאו. יש לזכור כי הקלטות ולא תמלולן הן הראיות המקוריות. בנסיבות אלה נראה לנו כי יש לתמלל רק קלטות, המפלילות לכאורה נאשמים, ואילו קלטות אחרות, יוכלו הסנגורים לתמללן, אם יחפצו בכך.

סיכום
21. לאור האמור, אנו קובעים כדלקמן:
(א) נאשמים שאין להם טענות מקדמיות יגישו תשובותיהם בכתב לאישומים עד ליום 26.4.2006.
עד למועד זה יוגשו גם כל הטענות המקדמיות לכתב האישום.
(ב) תגובת המאשימה לטענות המקדמיות תוגש עד ליום 7.5.2006.
(ג) צד שירצה להגיב לטענות המאשימה בעל-פה ובתמצית יודיע על כוונתו עד ליום 11.5.2006, ודיון כאמור יתקיים ביום 15.5.2006 בשעה 10:00.
(ד) ביום 7.6.2006 בשעה 10:00 יתקיים דיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982.
(ה) ההוכחות יתקיימו במועדים שקבענו בהחלטה הראשונה, אבל החל מיום 18.6.2006. כל המועדים שקדמו למועד זה - בטלים.

אופן רישום הפרוטוקול
22. בנסיבות שנוצרו בתיק, אנו מחליטים כי הפרוטוקול יוקלט ולא יוקלד.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לבאי כוח הצדדים.
ניתנה היום ח' בשבט, תשס"ו (6 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.
אהרן פרקש
, שופט

אורית אפעל-גבאי
, שופטת

משה רביד
, שופט

1
בתי המשפט

פח 856/05
בית המשפט המחוזי בירושלים
06/02/2006

כבוד השופט משה רביד
- אב"ד
כבוד השופטת אורית אפעל-גבאי

כבוד השופט אהרן פרקש

לפני:








פח בית משפט מחוזי 856/05 מדינת ישראל נ' אברהם גבאי, שי קסוטו ואח' (פורסם ב-ֽ 06/02/2006)