פסקי דין על מנחם כהן ניסן | פסקי דין על אורית כהן ניסן | פסקי דין על וועדה מקומית לתכנון זבולון | פסקי דין על אברהם בן שושן | פסקי דין על אמבר בן שושן בן שלמה ואח' |

58570-02/19 עא     21/08/2019




עא 58570-02/19 מנחם כהן ניסן, אורית כהן ניסן נ' וועדה מקומית לתכנון זבולון, אברהם בן שושן, אמבר בן שושן בן שלמה ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 58570-02-19 כהן ניסן ואח'
נ' ועדה מקומית לתכנון זבולון ואח'


תיק חיצוני:

21.8.19

בפני

כבוד השופט
כמאל סעב


המערערים

1.מנחם כהן ניסן

2.אורית כהן ניסן


נגד


המשיבים

1.וועדה מקומית לתכנון זבולון

2.אברהם בן שושן

3.אמבר בן שושן בן שלמה

4.משה ציון





ב"כ המערערים עו"ד א. פ. בנימין
ב"כ משיבה 1 עו"ד קובי אסולין
ב"כ המשיבים 2 ו- 3
עו"ד אייל בן שושן
ב"כ משיב 4 עו"ד שי קין



פסק דין


מבוא:

1.
בפני
י ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, (כב' השופטת סיגלית גץ-אופיר) -(להלן: "בית משפט קמא"), שניתן ביום 9.1.19, בת"א 43654-09-11, ושבמסגרתו נדחתה תביעתם הכספית של המערערים וחויבו בהוצאות משפט.

ההליך בבית משפט קמא
:

2.
המערערים הגישו תביעה כספית על סך 300,000 ₪ בגין ירידת ערך אשר נגרמה, לטענתם, לבית מגוריהם ברחוב תבור 116 ביישוב נופית, בשל בניה בלתי חוקית שבוצעה על ידי שכיניהם - המשיבים 2 ו-3 (להלן: "משפחת בן שושן").
משפחת בן שושן מתגוררת בבית סמוך לבית המערערים ברחוב תבור 118, כאשר היתר הבניה ניתן על ידי המשיבה 1 (להלן: "הוועדה"), בהתאם לבקשה שהוגשה ונחתמה על ידי המשיב 4 - (להלן: "האדריכל").

3.
במהלך חודשים 02/09 – 03/09 הגישה משפחת בן שושן בקשה לוועדה למתן היתר בניה
(להלן: "הבקשה הראשונה"), אותה ערך האדריכל. הבקשה נדחתה ביום 5.3.09 בשל סטייה ניכרת מהוראות התב"ע החלה על המגרש - (להלן: "ההחלטה הראשונה").

4.
ביום 12.5.09 הגישה משפחת בן שושן
בקשה חדשה מתוקנת באמצעות האדריכל לקבלת היתר בניה
- (להלן: "הבקשה השנייה"), וביום 14.5.09 אושרה הבקשה השנייה
ע"י וועדת משנה מס' 16 - (להלן: "ההחלטה השנייה").

5.
לאחר בחינה מחודשת ולצורך מתן היתר, דרשה הוועדה ממשפחת בן שושן לשנות את מיקום החניה בהתאם לתב"ע ולכן ביום 3.8.09 הגישה משפחת בן שושן גרמושקה מתוקנת בה שונה מיקום החניה - (להלן: "הבקשה השלישית"), כשבהמשך ביום 19.8.09 ניתן היתר בניה - (להלן: "ההחלטה השלישית").

6.
כאמור כל צד תמך את טענותיו בחוות דעת של מומחה מטעמו ונוכח הפער בקביעות ומסקנות המומחים מטעם הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט – שמאי מקרקעין ואדריכל, עו"ד אסא זהר (להלן: "מומחה בית המשפט"), אשר הגיש חוות דעת ביום 04.04.16, במסגרתה קבע, כי אכן נפלו פגמים מסוימים בהליך מתן ההיתר לבניה, וכי ביתם של בן שושן נבנה בסטייה מהיתר הבניה המאושר.

אולם, וחרף פגמים אלה, לא מצא מומחה בית המשפט בסיס לקבוע כי כתוצאה מהבית שנבנה בפועל במגרשם של בן שושן, ירד שוויו של בית המערערים, זאת למרות הפגמים שנפלו בהליך התכנון והאישור, ולמרות שגם בתוצאה הסופית ביתם של בן שושן אינו תואם את היתר הבניה המאושר.

7.
הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה וותרו על חקירת העדים ועל חקירת המומחים מטעמם, אך עמדו על חקירת מומחה בית המשפט והשמעת סיכומיהם בעל פה.

8.
יוער כאן, כי ב"כ המערערים לא פנה בשאלות הבהרה למומחה בית המשפט, והסתפק
בחקירה נגדית שבמסגרתה טען כי מומחה בית המשפט לא התייחס לכלל רכיבי הנזק, לרבות ירידת הערך הפסיכולוגית. בעניין זה ראוי לציין כי בית משפט קמא ציין ובצדק כי היה ראוי שנושא ירידת הערך הפסיכולוגית יועלה במסגרת משלוח שאלות הבהרה ולא דרך חקירה נגדית.

יחד עם זאת ציין בית משפט קמא כי מומחה בית המשפט הבהיר כי לא התייחס לראש נזק זה בחוות דעתו משלא מצא כי הוא רלוונטי למערערים, זאת כי בענייננו לא נוצרה בעיה פסיכולוגית.

פסק הדין של בית המשפט קמא:

9.
בימ"ש קמא דחה את תביעת המערערים וחייב אותם ביחד ולחוד בהוצאות משפט בסכומים הבאים: 30,000 ₪ לוועדה, 30,000 ₪ לבן שושן ו- 30,000 ₪ לאדריכל.

10.
בימ"ש קמא קיבל את חוות דעת המומחה מטעם בימ"ש וקבע שלא נגרם נזק למערערים כתוצאה מהבניה שביצעו המשיבים.

11.
בימ"ש קמא קבע כי חוות דעת המומחה מטעם בימ"ש חזרה על ממצאי המומחים מטעם כלל המשיבים וציין כי החלטות הוועדה היו במסגרת סמכויותיה ואין מדובר בסטייה מהתוכנית החלה על המקום, אשר הוראותיה גוברות על "דף למשתכן" (עליו הסתמכו המערערים בדרישה לסימטריה בין הבתים).

12.
בימ"ש קמא דחה טענת רכיב הנזק הפסיכולוגי וציין כי ירידת ערך פסיכולוגית נגרמת רק במקרה בו קיים פגם נסתר.

טענת המערערים:

13.
טעה בימ"ש קמא כאשר קבע שלא מדובר בסטייה ניכרת מהמותר, נוכח הודאת מהנדס הוועדה בכך בס' 24 לתצהירו (שהאדריכל ובן שושן הטעו אותה והגישו בקשה בניגוד לתב"ע והצהירו שהבקשה תואמת תב"ע). לטענת המערערים, הוועדה העניקה היתר בניה הכולל סטייה ניכרת מהתב"ע תוך התעלמות מהתנגדות המערערים, וכי הוועדה לא אכפה את הפסקת הבנייה ולא פעלה להריסת הבניה הבלתי חוקית.

14.
טעה בימ"ש קמא משלא דחה את חוות דעת המומחה מטעמו ולא קיבל טענת "ירידת הערך הפסיכולוגית". לטענת המערערים, היה צורך להשוות בין חוות דעת מומחה בית המשפט לבין חוות דעת המומחה מטעם המערערים תוך חקירתו מול חוות דעת השמאי מטעם המערערים (מר חיים אטקיו). עוד טענו המערערים כי מומחה ביהמ"ש התחמק מלהשיב על שאלות ובזבז זמן במכוון, דבר שמעיד על אי מקצועיות או הטיה לטובת המשיבים.

15.
טעה בימ"ש קמא כאשר קבע שלמערערים לא נגרם נזק כלשהו,
כאשר יש ירידת ערך פסיכולוגית בשל סטייה ניכרת ובניית בית שמאפיל על בית המערערים, דבר
שגורם לירידת ערך שוק של הבית.

16.
עוד טענו המערערים כי לאחר שהם התריעו לוועדה שהמשיבים חורגים בבניה (מפלס הקרקע גבוה כמטר אחד מעל המותר).

מהנדס הוועדה ערך סיור בדיקה ביום 18.3.10, וכעבור ארבעה חודשים הוועדה הוציאה לבן שושן צו הפסקת עבודה מנהלי, אך הצו לא נאכף, צו הפסקה נוסף הוצא ביום 22.8.10. אך, לא ניתן צו הריסה וביום 26.8.10 פורסמו בדיעבד הקלות לעניין ההרמוניה והתאמה מטעם הועדה.

17.
טעה בימ"ש קמא כאשר קבע שהאדריכל לא התרשל. המערערים ציינו כי האדריכל לא רק שהוציא היתר המהווה סטייה, אלא שבס' 13 לתצהירו הוא הודה שפיקוח עליון הוא פיקוח פאסיבי ולכן האדריכל אחראי על הגבהת הבית בכ- 1 מטר.

18.
בימ"ש קמא לא דן בהוצאות הקטנת הנזק שהוציאו המערערים על סך 150,000 ₪ כאשר בנו דק וחיפוי לקיר שבנו בן שושן.

19.
עוד טענו המערערים כי שגה בימ"ש קמא כאשר חייב אותם בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 105,300 ₪.

20.
אשר על כן ביקשו המערערים לקבל את הערעור ולחילופין להחזיר את התיק לבימ"ש קמא בעניין חוות דעת מומחה לעניין ירידת ערך פסיכולוגית.
טענות המשיבים
:

טענות הוועדה
:


21.
עיקרי טיעוניהם של המערערים נסובים סביב טענת ירידת הערך הפסיכולוגית, הם לא התייחסו למסקנות מומחה בימ"ש לגופם אשר לפיהם הפגיעה באסתטיקה, חסימת אור שמש, חדירת מרחב מחיה וחסימת נוף,
אין בהם כדי להוות נזק לבן שושן.

לכן, כך לטענת הוועדה, מאחר שטענות אלו נזנחו בעיקרי טיעון המערערים; דינן להידחות.
22.
צדק בימ"ש קמא בקביעתו ביחס לירידת ערך פסיכולוגית.

23.
היתר הבניה למשפחת בן שושן ניתן כדין, הגם שעל המערערים היה לצפות לבניית בית השכנים – בן שושן, ולבנות ביתם בהתאם. בנוסף, הוועדה ביצעה את כל הפעולות הנדרשות ממנה; היא דנה בבקשה להיתר, סיירה במקום, פיקחה ונתנה צו הפסקת עבודה, על כן, יש לדחות את הערעור כנגדה.

24.
הוועדה טענה כי לא היתה רשלנות מצדה, וכל טענה על עוולה רשלנית צריכה להיות מופנית נגד משפחת בן שושן או מי מטעמם, שכן הם פעלו בחוסר תום לב, וחוות דעת המומחים תומכת בטענת זו.

25.
לטענת הוועדה, המערערים פועלים בחוסר תום לב מובהק, הם בעצמם ביצעו חריגות בניה עובר להגשת התביעה.

26.
עוד טענה הוועדה כי אין לקבל טענות המערערים ביחס להוצאות המשפט.

טענות משפחת בן שושן
:

27.
לטענת בן שושן, המערערים תוקפים את ההחלטה של בימ"ש קמא באשר לירידת ערך פסיכולוגית מבלי להתייחס להחלטת בימ"ש קמא באשר לגורמים (חסימת אור השמש, חדירה למרחב המחיה, חסימת הנוף, חריגה מקווי בניין קיים) שהובילו לטענתם לירידת הערך הפסיכולוגית.

28.
בן שושן הוסיפו עוד כי המערערים אינם תוקפים את קביעות בימ"ש קמא שחוות דעת המומחה מטעמם הינה שגויה, ולא הרימה את הנטל הנדרש להוכחת הנזק הנטען.

29.
לשיטת בן שושן, אין המדובר בערעור על

פסק דין
אלא כתב טענות חדש שכולל עובדות וטענות חדשות, משמע המערערים מבקשים לנהל מחדש את התיק בפני
בימ"ש זה.

30.
לטענת בן שושן, לא הוכח שנגרם נזק למערערים, ירידת ערך בית מגוריהם היא נזק תיאורטי בלבד.

31.
עוד נטען כי אין להתערב בקביעת בימ"ש קמא ביחס להוצאות משפט, לאור אופן ניהול ההליך על ידי המערערים ולאור הפסיקה לפיה אין להתערב בקביעת הוצאות של ערכאה דיונית אלא במקרים חריגים בלבד.
טענות האדריכל
:

32.
האדריכל לא התרשל וממילא לא הוכח נזק למערערים בהתאם לקביעות בימ"ש קמא. הרי הוועדה, שאין חולקין לגבי בקיאותה בתב"ע ובחוק ביחס לבניית בניינים משותפים אישרה את התוכנית, ומשניתן היתר בניה מהועדה, המשמעות היא כי לא נפל פגם בתוכנית האדריכל.

33.
כל הטענות בדבר התרשלות מי מהמשיבים, סטייה מהתב"ע וחריגה מהיתר הבניה אינן רלוונטיות לסעד שהמערערים דורשים – פיצוי כספי בגין ירידת ערך.

34.
לטענת האדריכל, הוא ביצע רק פיקוח עליון, וכל בניה מעבר למותר הינה באחריות הוועדה והמשיבים בן שושן.

35.
לחילופין בלבד, טען האדריכל כי ככל ויוכח שנגרם נזק למשיבים הרי שזה בשל התנהלותם הרשלנית באופן בניית ביתם אז, תוך שהתעלמו מבנייה עתידית של בית צמוד.

36.
לטענתו, צדק בימ"ש קמא בחיוב המערערים בהוצאות.

דיון והכרעה:


37.
אקדים ואציין, כי לאחר שנתתי דעתי לכל טענות הצדדים, ושבתי ועיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, סבור אני, כי לא נפלה כל טעות בפסק דינו המפורט של בית משפט קמא, טעות שיהא בה כדי לחייב או להצדיק התערבות במסקנתו שיש לדחות את התביעה.
על – כן, דין הערעור לגופו להידחות, למעט עניין ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבים, שלגביהן אשוב ואפרט בהמשך.

38.
ההלכה הפסוקה באשר למומחה מטעם בית המשפט היא שככלל לא יטה בית המשפט לסטות מאותה חוות דעת בהיעדר נימוקים משכנעים לעשות כן - (ראו ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, ניתן ביום 23.4.90).

נימוקים משכנעים כאלה עשויים להיות פגם בשיקול הדעת של המומחה, חריגה מסמכות, פעולה שלא בהגינות, התנהגות בחוסר תום לב, במרמה, או תחת השפעה לא הוגנת - (ראו ע"א 609/92 מרום שירותי תעופה נ' רשות שדות התעופה, פד"י מ"ח(5), 381 בעמ' 391).

39.
זאת ועוד, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת. כך, לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ. המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949:
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה
בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." .

הרציונל מאחורי הלכה זו שמומחה מקצועי שמונה על ידי בית המשפט יחווה דעתו באופן עצמאי והוגן ויעשה את מלאכתו נאמנה.

יחד עם זאת, עד מומחה כמוהו ככל עד ששקילת עדותו מסורה לבית המשפט. אין בעובדת היות העד מומחה כדי להגביל שיקול דעת זה.

אולם, כאמור, חריגה מהכלל תעשה רק בהתקיים נימוקים כבדי משקל.

עוד על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ראו- ע"א 323/85 מדינת ישראל נ. אברהם מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 189; ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ. שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771 779; ע"א 605/88 תבורי בע"מ נ. מעינות הגליל המערבי בע"מ, פ"ד מה(2) 1, 11; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ. רוזנטל, פ"ד נב(4) 563.

הפסיקה אף הדגישה את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט בנסיבות בהן מדובר בשאלה שבמומחיות, ובדרך כלל ראוי לסמוך על מומחה שנתמנה מטעם בית המשפט (וראה בעניין זה ע"א 916/05, שרון כדר נ' פרופסור יובל הרישנו ואח'
(ניתן ביום ביום 28.11.07)).

ראוי לציין, כי בענייננו מונה מומחה מטעם בית משפט קמא שנתן חוות דעת, העיד בבימ"ש קמא, נחקר בחקירה נגדית
ובית משפט קמא מצא עדותו מהימנה וקבע כי:

"חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט חזרה על ממצאי המומחים מטעם כלל הנתבעים, אשר קבעו במסגרת חוות דעתם, כי לא נגרם כל נזק לתובעים כתוצאה מבניית בית הנתבעים, תוך קביעה כי החלטות הוועדה היו בגדר סמכויותיה, וכי אין מדובר בסטייה מהתוכנית החלה על המקום, התב"ע אשר הוראותיה גוברות על "דף למשתכן" עליו נסמכו התובעים בתביעתם" – עמ' 18 לפסק הדין, שורות 10-14.

כאן המקום להוסיף כי הכלל החל על התערבות ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות או בקביעות על פי התרשמות הערכאה הדיונית חל גם על עדות מומחים ובוודאי מומחה מטעם בית המשפט, כך שמשהערכאה הדיונית התרשמה באופן חיובי וקיבלה את עדותו של המומחה מטעמה, משנה תוקף יש לכלל זה, כך שבמצב דברים שכזה, ההתערבות של ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות מעין אלו, לרבות, מסקנות המומחה שאמץ, היא מצומצמת עד מאוד וכי בנסיבות העניין לא מתקיימת אף עילה מעילות ההתערבות המוכרות בדין.

40.
משכך, הגיע בימ"ש קמא למסקנה כי משלא הוכח כי נגרם נזק למערערים כתוצאה ממעשיהם או ממחדליהם של המשיבים, אזי הסיק כי דין התביעה להידחות לגופה. מסקנתו זו של בימ"ש קמא המבוססת על חוות דעתו של מומחה בימ"ש מקובלת עליי ולא מצאתי מקום להתערב בה.

41.
אשר על כן אני מחליט לדחות את הערעור בכל הקשור לירידת הערך והנזק הנטען שנגרם למערערים.

יחד עם זאת, בכל הקשור לסוגיית ההוצאות שנפסקו כנגד המערערים לטובת המשיבים, אפנה להערת מומחה ביהמ"ש בסוף חוות דעתו שם ציין כי:

"לאור הפגמים והתוצאה הסופית, ייתכן ויש מקום לחייב את הנתבעים
-
המשיבים – כ. ס., בהוצאות, אולם הדבר נתון לשיקולו ולסמכותו של ביהמ"ש הנכבד".

לכן ובשים לב לפגמים שנפלו בהליכי התכנון והאשרור ובשל העובדה כי בית משפט קמא אימץ את חוות דעת מומחה זה, היה ראוי לתת משקל גם "להמלצתו" ביחס לפסיקת הוצאות.

הגם שהפוסק האחרון הוא השופט שיושב בדין, אני סבור שלא היה מקום,
לכל הפחות, לחייב את המערערים בתשלום הוצאות משפט ובוודאי לא בסכומים שנפסקו, כשהמומחה מטעמו הציע לפסוק להם – למערערים, הוצאות על אף מסקנתו שלא נגרם להם נזק ועל יסוד מסקנה זו נדחתה תביעת המערערים; כך משתמע מחוות דעת מומחה בית המשפט. על כן, התוצאה הראויה היא שלא לחייב את המערערים בתשלום הוצאות, משכך, אני מחליט לקבל את הערעור בחלקו זה ולבטל את ההוצאות שנפסקו כנגד המערערים בבימ"ש קמא.

42.
סוף דבר, אני דוחה את הערעור לגופו, אך הערעור לעניין החיוב בהוצאות שנפסקו מתקבל.

ההוצאות שנפסקו על ידי בית משפט קמא מבוטלות בזה; הן מהנימוקים שפורטו לעיל והן בשל העובדה שמדובר בסכסוך שכנים, שראוי שכל צד מהם יתרום, במידת מה, תרומתו ליצירת אווירת פיוס למען בניית יחסי שכנות טובה ומי ייתן ויחסים כאלו ישררו בין הצדדים, ועל בסיס תקווה זו, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות, הגם שהערעור נתקבל בחלקו.

43.
בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.

44.
המזכירות תשלח לצדדים עותק מ

פסק דין
זה.
ניתן היום,
כ' אב תשע"ט, 21 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.















עא בית משפט מחוזי 58570-02/19 מנחם כהן ניסן, אורית כהן ניסן נ' וועדה מקומית לתכנון זבולון, אברהם בן שושן, אמבר בן שושן בן שלמה ואח' (פורסם ב-ֽ 21/08/2019)