פסקי דין על מוחמד מחאג'נה | פסקי דין על שאדן אגבאריה | פסקי דין על מחמוד מחאג'נה ואח' | פסקי דין על ראש עיריית אום אל פחם ד"ר סמיר סובחי מחאמיד | פסקי דין על עיריית אום אל פחם | פסקי דין על היועץ המשפטי לממשלה ואח' |

47393-08/19 עתמ     22/08/2019




עתמ 47393-08/19 מוחמד מחאג'נה, שאדן אגבאריה, מחמוד מחאג'נה ואח' נ' ראש עיריית אום אל פחם ד"ר סמיר סובחי מחאמיד, עיריית אום אל פחם, היועץ המשפטי לממשלה ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת"מ 47393-08-19 מחאג'נה ואח'

נ' ראש עיריית אום אל פחם
, ד"ר סמיר סובחי מחאמיד
ואח'


בפני

כבוד השופטת
בטינה טאובר

העותרים
1.מוחמד מחאג'נה

2.שאדן אגבאריה

3.מחמוד מחאג'נה

4.כמאל אגבאריה

5.חמודי חג' דאוד

6.אבראהים ג'בארין

7.ג'ומאנה מחאמיד

8.אנעאם מחאמיד

9.ח'אלד אגבאריה

10.האגודה לזכויות האזרח בישראל


נגד

המשיבים
1.ראש עיריית אום אל פחם
, ד"ר סמיר סובחי מחאמיד

2.עיריית אום אל פחם

3.היועץ המשפטי לממשלה

4.תאמר נפאר

5.סינמאנא הוריזון בע"מ



פסק דין
מתוקן

האגודה לזכויות האזרח (להלן: "העותרת") הגישה ביום 21.8.19 עתירה, במסגרתה ביקשה להורות לראש עיריית אום אל-פחם ולעיריית אום אל-פחם (להלן: "המשיבים 1-2") לאפשר למרכז הקהילתי אום אל-פחם לקיים את הופעתו של הזמר תאמר נפאר (להלן: "המשיב 4") בסינמטק באום אל-פחם ביום 22.8.19. כן עתרה העותרת להורות למשיבים 1-2 להימנע מלהתערב בתוכן היצירות או המופעים שמועלים במוסדות תרבות הנמצאים בבעלות המשיבה 2, והמקבלים תמיכה מהמשיבה 2 ומצויים בשטח שיפוטה.


על רקע הדחיפות שעלתה מן העתירה, נקבע הדיון להיום ובמסגרתו ניתנה לכל אחד מן המשיבים שהתייצבו לדיון האפשרות להגיב לעתירה.


לאור צוק העתים, יינתנו נימוקי פסק הדין בתמציתיות.


התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת הינה כי סינמאנא הוריזון בע"מ (להלן: "המשיבה 5") התקשרה עם המשיב 4 בהסכם, לפיו המשיב 4 יבצע מספר הופעות. המשיבה 5 הציעה למרכז הקהילתי אום אל-פחם, שהוא גוף של העירייה וגם אחראי להפעלת הסינמטק העירוני, את קיום המופע וההתקשרות התבצעה באמצעות חברת ת'קאפאת ויותר בע"מ, כאשר הוסכם שהמופע יתקיים ביום 22.8.19 בשעה 19:00, ופורסם לציבור במודעות מטעם העירייה, החל מסוף חודש יולי 2019.


ביום 20.8.19, בשעות אחר הצהריים, הודיע המשיב 1 על ביטול המופע כאשר פרסם בדף הפייסבוק של המשיבה 2 הודעה שעיקריה הינן כדלקמן:


"ראש עיריית אום אל-פחם, לאחר התייעצות עם חברי מועצת העיר, החליט לבטל את ההופעה של תאמר נפאר.
ראש עיריית אום אל-פחם ד"ר סמיר סובחי החליט לאחר התייעצות עם חברי מועצת העיר ובתמיכת הרוב, כמו גם התייעצות עם הנהלת המרכז הקהילתי לבטל את ההופעה של האמן תאמר נפאר שהייתה אמורה להתקיים מעל במת הסינמטק של אום אל-פחם ביום חמישי הקרוב, 22.8.2019."

במסגרת הפוסט שפרסם ראש העיר, פורטו הסיבות לביטול המופע. הנימוק המרכזי שמופיע בהחלטת ראש העיר, וכעולה מהודעתו בפייסבוק הינו כדלקמן:


"ראשית הקשבנו לחלק גדול מתכני שיריו וראינו הופעות רבות של האמן ומצאנו שהוא רחוק מהמקובל מבחינה דתית, מוסרית, חינוכית ותרבותית באום אל-פחם, מכיוון ששיריו מכילים ביטויים, מונחים ורעיונות שאינם תואמים את הלך הרוח התרבותי והחברתי שלנו."

אין מחלוקת כי המשיב 1 קיים התייעצות טלפונית עם חברי מועצת העירייה, ומתוך 17 חברי המועצה, 15 תמכו בעמדת המשיב 1 באשר להסתייגויותיו מהמופע, ואילו שניים מחברי המועצה התנגדו להחלטה.


מנהל המרכז הקהילתי שפעל לקיום המופע, שהה בחו"ל במועד הרלוונטי. ככל הנראה לא נטל חלק בהחלטה וכך גם לא ועד הנאמנים של המרכז הקהילתי.


בסמוך לאחר פרסום הפוסט, פנתה האגודה לזכויות האזרח לראש העירייה ומחתה על החלטתו, וכן פנתה למשנה ליועמ"ש עו"ד דינה זילבר וביקשה את התערבותה בסוגיה.


לאחר הגשת העתירה, ביום 21.8.19, נמסרה תגובת המשיב 1 לעותרת, תוך שהפעם שינה המשיב 1 את הנימוק לביטול הופעתו של המשיב 4, ולצורך הדיון יצוטטו דבריו במלואם:


"על מנת לשמור על שלום הציבור ועל המרקם החברתי העדין המיוחד בעיר אום אל-פחם, אינני רואה לנכון להיענות לבקשתכם לקיים ההופעה שבנדון".

טענות הצדדים פורטו הן בעתירה והן בדיון. בתמצית ייאמר כי העותרת סבורה כי לראש רשות מקומית או למועצת העיר אין כל סמכות להתערב בתוכן האמנותי המועלה במוסדות תרבות עירוניים או במוסדות תרבות הנתמכים על ידי העירייה, משיקולי דת, מוסר, תרבות וחברה, והתערבות של נבחר ציבור בשאלה איזה מופע יועלה עלי בימות או איזה יצירה תוסר, היא פגיעה בחופש הביטוי שהיא זכות יסוד חוקתית, ועל כן על בית המשפט לקבל את העתירה.


המשיבים 1-2 חזרו על התנגדותם לקיום המופע, טענו כי החלטת המשיבים 1-2 התקבלה כדין ומשיקולים ענייניים, כפי שפורטו בהודעות המשיב 1, כאשר לאחר ביטול המופע על ידי המשיב 1 התחדד החשש לשלום הציבור והמשיב 1 אף ציין כי בידו עצומה של למעלה מ-1,000 תומכים בצעד שנקט המשיב 1 לביטול המופע.


ב"כ היועמ"ש הודיע כי לאור קוצר הזמן ומשלא נמסרה לו התשתית העובדתית עובר לדיון, אין באפשרותו למסור עמדת היועמ"ש, ואולם הינו תומך בעמדתה העקרונית של המשנה ליועמ"ש, עו"ד דינה זילבר, אשר צורפה לתיק בית המשפט ולפיה ככלל אין רשויות רשאיות להתערב בתכנן של פעילויות ציבוריות ובתוך כך לסנן או לסרב לקיימן משיקולים שאינם ענייניים.


אין חולק כי חופש הביטוי הוא חלק מזכויות היסוד המרכזיות של האדם בישראל, מההכרה בערכו של האדם, באוטונומית-הרצון שלו ובזכותו לפתח ולהביע את אישיותו ואת השקפותיו. עיקרון חופש הביטוי מהווה חלק חשוב מעיצוב אופיו של המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי. הגם שעיקרון חופש הביטוי אינו מעוגן במפורש ב

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו
, אין חולק בדבר מעמדם הרם והיותם ערכי-יסוד בשיטתנו המשפטית. ראה:
בג"ץ 153/83 לוי ואח'
נ' מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח
(2) 393, 398.


עוד יצוין כי חופש הביטוי אינו רק החופש לבטא דברים מוסכמים, נעימים או ערבים לאוזן, ולא נועד רק להגן על דעות מקובלות ואהודות. עיקר מבחנו של חופש הביטוי, הינו על דעות שעשויות להיות מקוממות או מכעיסות. כך נקבע בבג"ץ 2194/06 מפלגת שינוי-מפלגת מרכז נ' יושבת ראש ועדת הבחירה המרכזית (טרם פורסם) (פסקה 12): "...דברי-נועם הערבים לאוזן והקלים לעיכול, כלל אינם זקוקים להגנה של חופש הביטוי. דווקא אותן אמירות המעוררות תחושות קשות של סלידה, כעס וכאב - הן אלה שחשופות לפגיעה, ולכן זקוקות יותר מכל למעטה ההגנה של הזכות הבסיסית - זכות שהיא 'ציפור נפשה' של הדמוקרטיה".


על-אף מרכזיותו של עקרון חופש הביטוי והיקף פרישתו הרחב, מידת ההגנה עליו אינה מוחלטת וייתכנו נסיבות בהן עליו לסגת מפני זכויות ואינטרסים מתחרים.


המשיבים 1-2, במסגרת נימוקיהם לביטול המופע, ציינו בצורה מפורשת כי החלטתם לביטול המופע נובעת משיקולי דת, מוסר, תרבות וחברה.


בית המשפט העליון חזר ושנה כי הגבלת חופש הביטוי עקב פגיעה ברגשות הציבור - ובכלל זה רגשות דתיים - אינה סוגיה פשוטה והיא "מעמידה דילמה קשה בפני
כל שיטת משפט אשר ערכיה הם דמוקרטיים" (דברי הנשיא ברק בבג"ץ 6126/94

סנש נ' יו"ר רשות השידור
, פ"ד נג

(3) 817, פיסקה 20). ואולם ביחס לדילמה זו נקבע בשורה של פסקי דין כי האיזון בין מכלול השיקולים הרלוונטיים מוביל למסקנה כי יש להכיר בקיומה של "רמת סיבולת" של פגיעה ברגשות
, אשר רק מעבר אליה ניתן להצדיק את הגבלתן של זכויות האדם. ראה בג"צ 8988/06 יהודה משי זהב נ' אילן פרנקו (27.12.06). עוד נקבע בפסק הדין כי "רמת סיבולת" זו עשויה להשתנות מעניין לעניין, בהתחשב בטיבה ובחשיבותה החברתית של זכות-האדם העומדת אל מול הפגיעה ברגשות, וכן בהתחשב בעוצמת הפגיעה בכל אחד מהאינטרסים. אשר לחופש הביטוי - נפסק כי "רף הסבולת המצדיק הגבלת חופש ביטוי עקב פגיעה ברגשות הוא...גבוה ביותר, ורק מצבים חריגים ויוצאי דופן של פגיעה יצדיקו הגבלת חופש ביטוי כזה, שאם לא כן היה חופש זה עשוי להתרוקן מתוכנו במידה רבה".


מטעם זה, נפסק כי רק סכנה קרובה לוודאי לפגיעה עמוקה, רצינית וקשה ברגשות הציבור – ובהן פגיעה ברגשות הדת – תצדיק הגבלה של חופש הביטוי. מדובר במקרים חריגים ויוצאי-דופן "אשר באופים מזעזעים את אמות הסיפים של הסובלנות ההדדית". ראה: דברי הנשיא ברק בבג"ץ 5016/96

חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא
(4) 1, 50.

עוד יצוין כי ייתכנו נסיבות בהן עיקרון חופש הביטוי ייסוג נוכח סכנה הטמונה לביטחון הציבור בשל התנגדות עזה שמופע או הפגנה וכיוצא בזה עלולים לעורר. ואולם בנסיבות אלה, ניתן להגביל את חופש הביטוי וההפגנה רק כאשר ישנן ראיות של ממש לכך שמתקיים חשש קרוב לוודאי לפגיעה הקשה בשלום הציבור ובביטחונו, ראה: בג"צ 8988/06.


בנסיבות ענייננו, הנימוקים שעמדו ביסוד החלטתו של המשיב 1 לביטול המופע ואשר קיבלו ביטויים בהודעתו מיום 20.8.19, עיקרם שיקולים הנוגעים לענייני דת, חברה, תרבות ומוסר, אלה נטענו בעלמא בלא שניתן להם פירוט, לא במסגרת ההודעה ולא במסגרת הדיון שבפני
נו, ובוודאי שלא ניתן על רקע האמור לקבוע שמדובר בביטויים כה חריגים ויוצאי דופן, אשר יש בהם כדי להצדיק את הגבלת חופש הביטוי עקב פגיעה ברגשות. בכל מקרה, לא ברור מקור סמכותו של המשיב 1 ו'או מועצת העירייה להתערב בתוכן האומנותי המוצג במסגרת פעולות תרבות שעורכת המשיבה 2, כאשר מן הראוי שהמוסד התרבותי הפועל במסגרת המשיבה 2 ייהנה משיקול דעת עצמאי באשר לתוכן האומנותי עליו הוא אמון.

אוסיף ואציין כי אין המדובר באירוע אשר עתיד
להתקיים ברחובות עיר בהם עוברי אורח עלולים להיחשף למופע או למסר כלשהו בניגוד לרצונם. מדובר במופע שעתיד להתקיים באולם סגור, שכל המעוניין לצפות בו צריך היה לרכוש כרטיס כניסה. ציבור אשר בא מיוזמתו לחזות במופע, בין אם הוא רוב או מיעוט, זכאי בחברה מתוקנת כי יישמרו גם זכויותיו, לרבות זכותו לבחור את התכנים להם הוא מבקש להיחשף.


יתר על כן, מטיעוניהם של המשיבים 1-2 בדיון היום עלה כי למעשה נימוקים אלה אף נזנחו על ידם, והועלה הנימוק של הבטחת שלום הציבור, נימוק שטעמו הועלה לאחר החלטתו של המשיב 1 לבטל את המופע. גם באשר לנימוק זה, לא הונחה תשתית מלאה שיש בה כדי להצדיק את הגבלת חופש הביטוי ובוודאי אין לומר כי הוצגו ראיות של ממש לכך שמתקיים חשש קרוב לוודאי לפגיעה קשה בשלום הציבור וביטחונו, כאשר עשוי בנסיבות חריגות להצדיק את הגבלת חופש הביטוי.


בכל מקרה, ואם מתעורר אצל המשיבים 1-2 חשש לפגיעה בשלום הציבור או ביטחונו, אין מניעה והאפשרות אף הועלתה על ידי המשיבים 1-2 בדיון, כי המשיבים 1-2 יפעלו לערב את השיטור העירוני ובמידת הצורך גם את משטרת ישראל על מנת לאבטח את האירוע, ככל שמשטרת ישראל אכן תמצא כי הנסיבות מחייבות זאת.

לשם השלמת התמונה, נדמה כי גם אם ניתן היה לצרף את חברת ת'קאפאת ויותר בע"מ כבעלת דין נדרשת, הנני סבורה כי בהיעדרה לא נגרם למי מהמשיבים או לחברה זו נזק כלשהו, לא כל שכן שמצדיק את דחיית העתירה על הסף מטעם זה בלבד.



לאור כל האמור, משסבורני כי החלטת המשיב 1 ניתנה בחוסר סמכות והיא אף לוקה בהיעדר סבירות ונוכח מכלול הנסיבות שפורטו, דין העתירה להתקבל והחלטת המשיב 1 מיום 20.8.19 דינה להתבטל.

ככל שהמשיבים 1-2 סבורים כי קיום המופע מחייב פעולות שיטור, טענה שהועלתה רק לאחר ביטול המופע ובמהלך הדיון שהתקיים היום על ידי סגן ראש העיר שנכח בדיון, יפעלו המשיבים 1-2 בהתאם.

בנסיבות העניין, יישאו המשיבים 1-2 בהוצאות העותרות בסך כולל של 5,000 ₪ (כולל מע"מ).


ניתן היום,
כ"א אב תשע"ט, 22 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.







עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 47393-08/19 מוחמד מחאג'נה, שאדן אגבאריה, מחמוד מחאג'נה ואח' נ' ראש עיריית אום אל פחם ד"ר סמיר סובחי מחאמיד, עיריית אום אל פחם, היועץ המשפטי לממשלה ואח' (פורסם ב-ֽ 22/08/2019)