פסקי דין על מוסקוביץ שלומית | פסקי דין על דני אוחיון מועמד "עוז" במרחב השפלה | פסקי דין על סיעת "עוז" בהסתדרות-בראשות ח"כ חיים כץ |

3760/03 עב     18/12/2005




עב 3760/03 מוסקוביץ שלומית נ' דני אוחיון מועמד "עוז" במרחב השפלה, סיעת "עוז" בהסתדרות-בראשות ח"כ חיים כץ




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו
עב 003760/03


בפני
:
כבוד השופטת שרה מאירי


18/12/2005



בעניין:
מוסקוביץ שלומית



ע"י ב"כ
עו"ד ד. בורשטיין

התובעת

נ ג ד


1 . דני אוחיון מועמד "עוז" במרחב השפלה

2 . סיעת "עוז" בהסתדרות-בראשות ח"כ חיים כץ



ע"י ב"כ
עו"ד ד. גל

הנתבעים

פסק דין


1. ביום 2/6/03 הגישה התובעת כתב תביעה כנגד הנתבעים, לתשלום שכר עבודתה ביחצנות וארגון החל באפריל עד 7/5/02 וכן הוצאות דלק וטלפון וסה"כ 35,300 ₪ ובתוספת פיצויי הלנת שכר והוצאות.

טוענת התובעת כי בסוף מרץ 2002 סוכם בינה לנתבע, שהתמודד מטעם הנתבעת על תפקיד יו"ר מרחב השפלה, כי תתן לו ולמַטה שלו שרותי יחצנות וארגון, לפי שכר מקובל ביחצנות (200 ₪ לשעה, שכר שהיא גם גובה ליעוץ).

העבודה החלה בתחילת אפריל ונמשכה עד לתום יום הבחירות (7/5/02 בשעה 22:00). גם ח"כ חיים כץ (ראש הנתבעת) "היה מודע לסיכום ואף פגש אותי בכנסים" (להלן: "כץ"). השכר ישולם לאחר הבחירות.
התובעת, שהיתה יו"ר מטה הצעירים ואקדמאים של הליכוד, החלה בעבודתה וניהלה את מטה הנתבעת בסמוך למטה שבראשותה, כל יום פיקחה על חלוקת עלונים מטעם הנתבעת ע"י "הפעילים שלי" בשכונות העיר לוד, עזרה בהבאת פעילים לפתיחת המטה (אפריל 2002) ולכנס הערכות לבחירות שנערך כשבוע לפני הבחירות להסתדרות ב- 22.5 ולכנס סיכום הבחירות ב- 6.5, בו הודה לה הנתבע אישית (מעל הבמה) על תרומתה. זה בנוסף לתפקידה בליכוד.
כן פעלה בקרב אנשים שהיא מכירה מעבודתה בעתונות בשוהם ובמודיעין ואף השתתפה עם הנתבע בכנסים במקומות אלה, שנערכו ב- 25.5.

בכל הכנסים פיקחה אישית על הפעילים שלה, שלבשו חולצות טריקו של הנתבעת, שיחלקו עלונים, יעודדו את הנתבע ויפגינו נוכחות. שיא פעילותה ופעילות הפעילים שלה היה ביום הבחירות 7.5.02, עת עבדה מהמטה שלה בלכוד, עבור הנתבעת, מ- 6 בבוקר ועד לסגירת הקלפיות, עזרה בהבאת בוחרים לפי רשימות ובפקוח על פעילות שעבדו עבור הנתבעת בקלפיות המרכזיות (ליד היכל התרבות בלוד). בנוסף כתבה מספר כתבות מקומיות בלוד וסיירה עם הנתבע במקומות עבודה בלוד, בהם היא מכירה עובדים. התובעת מפרטת שעות עבודה מ- 1.4 ועד 7.5, סה"כ 169 שעות (33,800 ₪ שכ"ע), הוצאות דלק (500 ₪), שיחות בזק וטלפון נייד (1,000 ₪).
אציין כי אף שטענה כי צרפה כתבה לדוגמא וחשבוניות (לטלפון) – כאלה לא צורפו.

2. ביום 30.7.05 הגישו הנתבעים, באמצעות ב"כ, כתב הגנה בו הכחישו טענות
התובעת.
טוענים הנתבעים כי דין התביעה להדחות משלא התקיימו יחסי עובד מעביד בינם לתובעת, לא התקשרו עמה, לא העסיקוה ולא התחייבו לשלם לה דבר. התובעת העלימה כי הגישה תביעה נוספת כנגד גורמים פוליטיים אחרים. השיהוי בהגשת תביעתה מלמד על חות"ל. העסקת עובדים ע"י הנתבעים או מי מהם במהלך הבחירות הייתה כפופה לנוהל מסודר: חתימה על הסכם, פרוט שעות, תעריפים, תקופת העסקה, טופס 101, מלוי דו"ח יומי ואישור העסקה ע"י מורשה חתימה של הנתבעת. כץ לא היה מודע כלל לסיכום כביכול, עם התובעת, הנתבע כלל לא היה מוסמך ולא יכול היה לשכור שרותים או להעסיק עובדים/ספקים ללא קבלת אישור מראש ובכתב מהנתבעת וממילא לא התקשר עם התובעת; מה גם שהנתבעים לא נדרשו לשרותיה, שכן פעל עבורם דובר ואיש יחסי ציבור בתשלום.
התובעת לא הועסקה ע"י מי מהנתבעים, לא חתמה מעולם על הסכם העסקה, והעסקתה מעולם לא אושרה ע"י מי מהם. לא סוכם כי תתן למי מהם שרותי יחצנות או ייעוץ או עבודה כלשהי.
הוכחשו הסכומים והיות הסכום (200 ₪ לשעה) מקובל.

התובעת לא צרפה ולוּ ראשית ראייה לטענותיה.
התובעת לא עבדה עבור מי מהנתבעים וכץ לא היה מודע לסיכום, שלא היה , בינם לתובעת.
התובעת לא הביאה פעילים לכנסים ואם כן, על דעתה ולא עקב התקשרות כספית. הנתבע הודה בכנס הסיכום לרבים שתמכו וסייעו לו (בתמורה וללא תמורה) ואף לו הודה לה, אין בכך כדי להצביע על התקשרות, ודאי לא כנגד שכר.
הוכחשה מעורבותה או פעילותה כנגד תמורה וכן פרוט השעות, השכר וההוצאות הנטענות.
מדובר במעשה הונאה ונסיון להתעשר שלא כדין.
עם הגשת התביעה לא פנתה התובעת בבקשה כלשהי וחלוף זמן מלמד על דמיונה הפורה וכי אין בתביעה ממש.
אם ניסתה או ביקשה לסייע למי מהנתבעים, הרי עשתה זאת ביוזמתה וכמתנדבת, בלא שנשכרו שרותיה, כמו רבים אחרים.
למען הזהירות, נטען כי הסכומים הנתבעים אינם שכר, הזכאות לפיצויי הלנה התיישנה ולמען הזהירות, עסקינן במחלוקת של ממש.

3. ביום 12.8.03 הודיעו הנתבעים התנגדותם להליך גישור; ביום 19.8.03 הודיעה התובעת כי נטלה ייצוג משפטי.
דיון קד"מ שנקבע בפני
כבוד השופטת ה. יהלום ל- 7.1.04 נדחה לבקשת התובעת.

ביום 24.3.04 התקים דיון קד"מ, ניתנה החלטה על תצהירים ונקבע דיון קד"מ נוסף ל- 23.6.04.

ביום 13.5.04 הגישה התובעת תצהירי עדות ראשית מטעמה: תצהירה, תצהיר הגב' טטיאנה גורבה (להלן: "גורבה") והגב' סופיה רבין (להלן: "רבין").

ביום 26.8.04 הגישו הנתבעים תצהירי עדות ראשית מטעמם: תצהיר הנתבע, תצהיר מרדכי מויאל (מנהל מטה הבחירות של הנתבעת בלוד, להלן: "מויאל"), תצהיר אמיל חדד (להלן: "חדד"), תצהיר נסים אדרי (איש קשר בין מטה הנתבעת לעובדי תעש"א בלוד, להלן: "אדרי") ותצהיר אילן ויקלמן (מי שניהל מטה הבחירות הארצי של הנתבעים, להלן: ויקלמן").

המועד שנקבע ל- 23.6.04 נדחה לבקשת הנתבעים ל- 8.9.04 ושוב נדחה לבקשת התובעת ל- 14.9.04.
ביום 14.9.04 התקיים דיון קד"מ בפני
כבוד הרשמת ע. ריכטמן ובהעדר התובעת נדחה לדיון קד"מ נוסף ל- 19.1.05. ככל הנראה במועד זה, הוגשה רשימת מוסכמות פלוגתאות. משלא הושגה הסכמה נקבע להוכחות בפני
י ל – 7.4.05.

ביום שנקבע נשמעה עדות הצדדים.
סיכומי תובעת הוגשו ב- 30.8.05 וסיכומי נתבעים ב- 30.10.05.

4. לאחר ששבתי ועיינתי בכל החומר שבפני
י – להלן הכרעתי:

א. לראשונה בתצהירה, טוענת התובעת כי הנתבע פנה אליה להתקשר עמו בחוזה עבודה.
כך גם, שוב לראשונה, עולה הטענה כי הנתבע יצר בפני
ה מצג כי הינו מוסמך לייצג את הנתבעת, כי הוא מייצגה וכי ההסכם שהשיגו הינו על דעת הנתבעת ומחייב אותה והיא סמכה על הנתבע ועל דבריו, על המצג שהציג בפני
ה "וההבטחה לעבוד גם עבור" הנתבע והנתבעת. בהתאם, נוסחה גם פלוגתא 17, בהסכמת ב"כ הצדדים.

ב. התובעת טוענת כך, בלא שהבהירה מהו ואיך יצר הנתבע "מצג" נטען/התחייבות/הבטחה. במאמר מוסגר, אציין כי טענת הבטחה, "למצער", לא נקבעה כפלוגתא!

כך, שוב לראשונה, טוענת התובעת בתצהירה כי הסיכום, כלל גם הסכמה כי בכל יום, בסופו, תמלא ביומנה את שעות עבודתה וכי (כך סוכם) בתום תקופת העבודה תודיע על רישומים אותם ערכה בזמן אמת.
ושוב – בשל מעמדו של הנתבע ותפקידו הרם בעיר – סמכה והסתמכה על הבטחותיו.
ועוד גרסה חדשה בתצהירה – התובעת הוצגה, כלפי כולי עלמא, כעובדת של מי מהנתבעים וכך נחזתה להיות (ושוב, לא ברור מי כך הציגה וכלפי מי). ושוב – התובעת הוצגה כחלק מהמערך הארגוני של כל מי מהנתבעים" (טענה חדשה, בלתי מפורטת, ע"י מי ובפני
מי ומתי).

ג. ועוד – אם בתביעתה טענה כי החלה לעבוד בתחילת אפריל, "כשהוקם מטה" הנתבעת בסמוך למטה הצעירים והאקדמאים של הליכוד שנוהל על ידה – בתצהירה היא זו שהקימה את מטה הבחירות של הנתבעים (ס' 8 בעמ' 4, ס' 22 עמ' 6).
ועוד – פנתה לנתבע בסמוך לאחר הבחירות ודרשה התשלום, הנתבע לא התכחש לחובת הנתבעים לשלם, ביקש רק המתנתה לפרק זמן קצר, ובמרוצת הזמן, משלא שולם שכרה – פנתה פעמים רבות לנתבעים בדרישה לתשלום שכרה. שוב, גרסה שאין לה כל זכר או רמז בתביעה.
אזכיר כי עסקינן בטענות עובדה הנדרשות לכתב טענות, שהוגש ע"י בעלת תואר שלישי, שעסקה בשרותי יחסי צבור וארגון, ששמה הולך לפניה, עתונאית, בעלת טור אישי, עובדת במחקר באוניברסיטת ת"א ואוניברסיטת קולומביה!

ד. ועוד, כץ ש"היה מודע לסיכום ואף פגש אותי בכנסים" – שבתביעה, הפך ל"ידע על ההסכם, על תנאיו ואישר אותו" (ס' 18 עמ' 5) .
ועוד – הסתמכותה המלאה והמוחלטת על מצג הנתבעים שכאמור לא בא זכרו בתביעה, אף שינה (בתצהירה) את מצבה לרעה, כך שנאלצה לזנוח את יתר עסוקיה "המשניים". עקב העבודה המאומצת והשקעת הזמן הרב (לנתבעים). כך גם עבודתה במקומות עבודתה האחרים וכל עיסוקיה – נזנחו, ע"מ לעבוד "ימים כלילות" עבור הנתבעים.
עוד ראוי לציין ובהקשר זה, כי על אף טענות הנתבעים כי אין כל בסיס לכאורי לטענתה לשכרה/שכר ראוי, ואוסיף ואציין אף שהתיימרה לצרף אישור לכך ("ת/א" לתצהירה) – כזה לא הוגש.

ועוד – נספח ת/ב, כתבה שטוענת התובעת כי כתבה ופרסמה במקומון בלוד – נִכר במסמך זה כי מדובר בהדפסה (לכאורה, בפורמט, זהה לכתב התביעה), ללא תאריך, ללא שם עתון בו פורסמה ובפועל, אין בפני
נו כי פורסמה (אין בפני
נו עותק העתון וגם בדיון לא הוצג כזה). ובהקשר זה – מבכרים אנו שלא לדון ב"כתבה" ובהיותה או אי היותה חלק מעבודת התובעת עבור הנתבעים?! (נזכיר רק כי ספק בעינינו אם עפ"י אתיקת העתונאים מדובר בפעולה ראויה).

ה. לבסוס טענותיה הגישה התובעת גם תצהירה של גורבה – שיודעת את מה שהיא טוענת מהתובעת, כמי שמסרה לה פרטים אלה בזמן אמת. היא לא יודעת/לא ראתה ולא התרשמה כי מישהו אחר ביצע התפקידים של התובעת, אותם ביצעה באופן "ייחודי". היא ראתה כתבות שהתובעת לא רק כתבה, אלא אף ערכה ופרסמה, באחד המקומונים (כתבות, שהתובעת לא הציגה בפני
נו – ולוּ אחת).

כך גם, הוגש תצהירה של רבין, לה דיווחה התובעת על הסיכום עם הנתבע והנתבעת, כמנהלת-ראש מטה הבחירות שלהם.

ו. טענותיה דלעיל של התובעת, לא רק הוכחשו אחת לאחת ע"י הנתבעים, אלא "להגיון" טענותיה די אם נפנה לנספחים שצרפו: כך, מתביעתה האחרת (כנגד הליכוד) עולה כי התפטרה מהוראת האנגלית למען שרותיה עבור הליכוד, כי שכרה כמרצה (100 ₪) נמוך משכרה כיועצת (200 ₪).
מבכרת אני אף לא להתייחס לטענתה בתביעה כנגד הליכוד, כי גייסה (שם) "פעילים מקרב תלמידי התיכון בו לימדתי עד אז...".
כך גם האם "סוניה רבין" שאיישה כפעילה את מטה הליכוד מהבוקר ועד 10 בערב – היא העדה רבין שבפני
נו? שמא מדובר בטעות דפוס או שעסקינן באותה אישה?! האמנם נכחה התובעת "רוב היום במטה" הליכוד.... נקראה "בכל שעות היום והלילה ... למעשה לעבודתי לא היה יום ולא היה לילה" (בליכוד) – ואיך זה מתיישב עם טענה זהה לענייננו?!

ועוד – אם טוענת התובעת כי ת/3 שצורף (לראשונה) לתצהירה מלמד על הוצאות דלק בסך 500 ₪ – הרי מדובר בחיוב אחד מ- 10.4.02 בסך 100 ₪ מתחנת הדלק בנתב"ג?!
מעבר לכך, כי אין מדובר בהוכחה על הוצאת הסך שנתבע, אין כל ראיה לקשר בין הוצאה זו למי מהנתבעים, לעבודתה עבורם, לשימוש ברכב שעשתה עבורם, ואף לא למיקום התחנה, שהרי, לשיטתה, הייתה פעילה בעיר לוד?!

ז. ובאותו הקשר – "ת/ה" מתיימר לשקף הוצאות הטלפון של התובעת בביתה ובטלפון הנייד ובסך 1,000 ₪. ת/ה2, ח-ן סלקום, מתייחס לתקופה 14.3.02-13.4.02, משמע, אף לשיטתה, פחות ממחציתו יכול שתהא רלוונטית לנתבעים. כך ח-ן חברת אורנג (השני) מתייחס לתקופה ה- 31.5.02-1.5, יכול שיהא רלוונטי רק עד 7.5.02, ולוּ לשיטתה, לנתבעים. הוא הדין ביחס לח-ן בזק המתייחס לתקופה 4.2.02-3.4.02 (תה/1), שרק 3 ימים מתוכו, ולוּ לשיטתה, יכול שיהיו רלוונטיים לתביעה.
הוא הדין בח-ן בזק הנוסף, המתייחס לאפריל-מאי 2002 (שסכומו 655.53).

עוד אציין, לא אבין מדוע חבים הנתבעים, לשיטתה, בריבית פיגורים עבור אחור בתשלום חשבון ששולם ב- 4.3.02 (בהתעלם מהסכום), בשמוש באינטרנט, בשיחות מחוץ לאזור החיוג?!

ח. ובעדותה – התובעת אישרה כי בתקופה הרלוונטית היא מילאה דלק למכוניתה בלוד או ברמלה, כי אין לה פרוט כרטיסי אשראי לתקופה פברואר-מאי 2002 ואישרה פרוט למאי 2002 (נ/3). התובעת טענה לסכומים נוספים (מעבר לסכומים שצויינו, ושרק 100 ₪ מהם בתקופה שלענייננו) של הוצאות דלק, בטענה ששילמה במזומן ואין לה חשבוניות. לתובעת אין פרוט קילומטרים לתקופה הנדונה.
לטענתה, את סכומי הדלק שלשמושה הפרטי, ניכתה (מההוצאות שתבעה) והוציאה עוד הרבה במזומן. את הנתבעים תבעה על 500 ₪ לתקופה של חודש ושבוע ואת הלכוד לתקופה של 3 או 4 חודשים, על 800 ₪. על המזומן וִיתרה, רוב מה שהוציאה לעבודה (דלק) היה במזומן. עסקה בהקמה הארגונית (לא הפיזית) של מטה הנתבעת – אך אינה יודעת מי חתם על הסכם השכירות של המטה בלוד. אינה יודעת מי שכר המקום לכנס בשוהם, או מי היו חברי המטה שם ("נראה לי ש..."), ואף לא באיזה כתובת ישב. כך גם באשר למודיעין, אין לה חשבונית ואין לה תלוש על עבודת יחצנות קודם לתקופה הרלוונטית.
אין לה את ת/א. לא מצאה את הפרסום לכתבה לה טענה (ת/ב): "זה לא פורסם רישמי". נתנה זאת ישירות למקומון "השבוע" ברמלה, המקומון לא שילם לה. לא יכולה להראות כתבות אחרות שפורסמו, אין לה, לא ידעה שתצטרך לשחזר.


אין לה מושג לכמה זמן נדרשה ע"מ לכתוב את ת/ב, ואת הכתבות כתבה במחשב מביתה. פחות או יותר חצי משיחות הטלפון של הליכוד וחצי של הנתבעת. לא תיעדה. חלק מפעילי עוז היו פעילי לכוד. רשמה לעצמה בערך מספר שיחות ביום של פעילים (ואציין, רישום שלא הוגש).
כנראה שסניף הנתבעת היה סגור בחג פסח השני (3.4). עבדה גם מהבית.

באפריל לא היו לה שיחות פרטיות, כי לא היה לה זמן, לליכוד העבודה הייתה יותר חודשים, יותר שעות ואולי היו יותר נחמדים (ולכן שכרה שם נמוך משכרה הנטען כאן). היא ארגנה את הצעירים לכנס במודיעין, התלמידים שעבדו אתה גם בלכוד, לבשו חולצות של הנתבעת. הסיעה באוטו שלה לכנסים במודיעין ובשוהם וגם לחלוקת פליירים. אין לה את היומן המקורי. סניף הנתבעת לא נפתח לפני 10:00. בחלק מהימים כלל לא ישנה.
אין לה את הרשימות הממוחשבות שניתנו לה כדי לגייס מצביעים. אף אחד לא עבד בהיקף כזה (שלה), ברמת עיסוקה (כשעומתה עם כך שאף אחד לא עבד עבור הנתבעת ללא הסכם העסקה). לא הסיעה פעילים לכנס שהיה באותו יום.

חלפו יום-יומיים בין הפעם הראשונה שהכירה אישית את הנתבע ועד לסכום ביניהם. היו עוד כתבות שכתבה אחרי הבחירות, אך לא מצאה אותן, אחרי 20 לחודש, אצלה זה סוף חודש. הפגישה הייתה לפני יום הולדתה (29.3).

ט. גורבה העידה כי לא נכחה בפגישה בין התובעת לנתבע, אך קיבלה (ממנה) טלפון באותו ערב, והתובעת אמרה כי הבטיחו לה 200 ₪ מהנתבע. אינה יודעת כמה מהליכוד, לא שאלה.
נסעה באוטו של התובעת לכנס בשוהם, לא יודעת מה עשתה התובעת בכנסים בשוהם/מודיעין.
"שלומית הכירה לנו את דני אוחיון ואני זוכרת שהיא כל הזמן נכנסה למשרד שלכם, היא עבדה קודם כל ...".
בסניף הליכוד היה שלט גדול עם שם התובעת כראש המטה, אבל לא בסניף הנתבעת. הבינה מהתובעת שעזבה מקומות העבודה (בהם לימדה) ב"אביב 2002".

י. רבין העידה כי ראתה את הנתבע כשביקר במטה הנתבעת, כי ישבו במטה הנתבע, שביקש מהתובעת לעזור, נתן להן את הרשימות ועזרו עם טלפונים "וישבנו במטה של הליכוד ושם עשינו את הטלפונים ... קיבלנו את הזמן הזה את הכסף מהליכוד". כעקרון עבדה ללכוד, שבוע אחרון. התובעת אמרה שהנתבע ביקש ממנה עזרה, שאין לו מספיק פעילים וכן התקשרו בטלפון. בשבוע האחרון עבדה כל היום סה"כ 3 שעות, עשו מיפויים, צלצלו מהמטה של התובעת, ממטה הלכוד. לא אישרה כי התובעת ארגנה הכנס ב- 6 במאי (בו לטענתה עבדה ועבדו גם התובעת וגורבה), אלא לטענתה הבינה שזה המטה של הנתבעת, "אנחנו רק עזרנו למי שמגיע לשם".
אינה יודעת מי ארגן הכנס בשוהם או במודיעין. ראתה שהנתבע נתן לתובעת חבילה, 2 קרטונים של פליירים לחלק בשכונה.

יא. מהפרוט הרב לדעיל, עולה כי גרסת התובעת לא הייתה מדוייקת ומפורטת, לא הייתה קוהרנטית לגרסאותיה-היא (החדשות או הקודמות) ובפועל, אין להבין הכיצד מכל העיר – מצאה אך להעיד דוקא את 2 העֵדות, שיודעות רק לספר מה היא סיפרה להן ו"באותו ערב" עלום!

אציין כבר עתה כי התובעת הותירה בי רושם מאוד לא מהימן; גם עדותה של גורבה לא הייתה אמינה.
עדות רבין למעשה מייחסת כל הפעילות ללכוד וגם בתשובתה לשאלת ביה"ד' אין לדעת מהם הפליירים, שלטענתה, ראתה את הנתבע מבקש מהתובעת לחַלק (שהרי אח"כ היו בחירות לכנסת/לרשויות המקומיות ב- 17.5).

יב. לכך יש להוסיף כי מויאל העיד כי התובעת לא ישבה במטה הנתבעת אלא ישבה במטה הלכוד, בסניף הלכוד במטה הצעירים. לא נתן לה או למי מהעדות פליירים ובכלל לא השתמשו בחלוקת פליירים לבתים, אלא רק במתנדבי הנתבעת.

חדד העיד כי רוב העבודה התנהלה מהמטה של הלכוד, וכי הוא עשה פעילותו ממטה הנתבעת. התקשר לאנשים לשכנע אותם, לפי רשימות שקיבל מהנתבע, רשימה של כל בעלי זכות הצבעה, רשימות מחשב של כל בעלי זכות ההצבעה.
היה מתנדב. לא כל יום הנתבע היה אתו במטה הנתבעת.

פעילים של שהם ארגנו שם הכנס, הוא לא עסק בכך ולא יודע מי ארגן. היו שם פעילים עם כובע וחולצה של הנתבעת.
התובעת, לאחר הבחירות, מעולם לא אמרו לו שעבדה עבור הנתבעת או שביקשה כסף. הבעיה העקרית הייתה עם הלכוד, שם עבדה, "הייתה האחראית להביא את הסחורה ללכוד, מה שבעוז לא היה לה שום דבר".

אדרי העיד כי היה מתנדב, הפעיל לפי רשימות פעילים-עובדי תעש"א. הנתבע היה במטה או מסתובב מחוץ למטה. אמרו לו להפעיל את האנשים שלו גם לבחירות לכנסת (במטה הלכוד).

הנתבע העיד כי "כל אלה שהיו מסתובבים בלכוד בגלל שחיים כץ בלכוד באופן טבעי היו מגיעים" (מתנדבים למטה שלו).
את התובעת פגש בסמיכות לבחירות, יושבת במטה הלכוד. ריכזה נוער, צעירים. היה כתוב "מטה הצעירים של הלכוד". לפעמים הגיעה, ביקשה קפה, ציוד משרדי, שיחות טלפון, כי הקו בליכוד היה תפוס וזאת עבור הלכוד. בזה הצטמצם הקשר שלו עם התובעת. (עבור הנתבעת) לא עבדו בפסח, כי כל ועדי העובדים הרלוונטיים היו בחופשה.
לא יודע אם ראה את התובעת או לא בכנס בשוהם.
לא היה כנס נצחון אחרי הבחירות. חושב שהיה כנס כלל ארצי של הנתבעת.

אזכיר כי עדויות הנתבעים היו קוהרנטיות ולא נסתרו, ובפועל, לא הוצגה לנתבע – ול? שאלה אחת – תוך נסיון לסתור טענתו כי לא נפגש עם התובעת בביתה, כי לא העסיק אותה, כי לא סיכם עמה על העסקתה. לא נסתרה גם הטענה כי כל מי שהועסק ע"י הנתבעת (שלא כמתנדב) קויים בו נוהל הנתבעת.

יג. ובהקשר זה – על התובעת הנטל להוכיח תביעתה (על כל רכיביה).

טענתה בעניינו של כץ, על "פניה" השונים (כמפורט לעיל), אף היא נדרשת להוכחות.
אי זימונו לעדות, עומד דוקא לה לרועץ, שהרי הנטל איננו על הנתבעים להוכיח שלא העסיקו.

ובמאמר מוסגר – לא נדע מהיכן ואיך הפכה "מעיינת בחומר" – לחומר של הנתבעת דוקא, ודאי ל"סקרים ורשימות תורמים ומצביעים", חומר סודי וחסוי, כטענתה בסיכומיה?! – טענה, שאף התובעת, בשינויי גרסאותיה, לא העלתה.

ועוד – כפי שהבהיר הנתבע – הוא עצמו לא היה אלא מועמד בסיעה-הנתבעת להסתדרות. מנגד, כץ היה גם בלכוד. אין תימה איפוא כי המטות יסייעו (כך או אחרת) אלה לאלה, מה גם ששָכנו בסמיכות זה לזה. לא נסתר גם כי המנוח מקסים לוי ז"ל, שפעל במטה הלכוד נעזר/התארח במטה הנתבעת והשתמש, כך או אחרת, במשאביה.

ולתומנו, סברנו כי "פעילות כלשהי" לכשעצמה – אינה יוצרת (בהכרח) העסקה ומנגד – העובדה כי התובעת (ורבין) הייתה מעת לעת במטה הנתבעת ואף שוחח עמן הנתבע – אף היא אינה יוצרת, "העסקה".
אין לדעת גם אם לא להנאתה או לא לשם שמיים נמצאה התובעת במטה הנתבעים (כבסיכומיה) – שהרי לא זה הנדרש להכרעתנו.

טענתה כי לצורך עסוק בבחירות "פינתה את יומנה ואת זמנה" – לא רק שלא הוכחה כדבעי, אלא שאינה נשוא הליך זה, שהרי לשיטתה, עשתה כן עבור הלכוד.

יד. וה"פוסל במומו פוסל" – כבר צויין לעיל כי הנטל על התובעת. לא נדע מדוע ראתה להביא אך עדויות של מי, שכך או אחרת, סמוך אליה ויודע – העיקר – ממנה.
היכן "כל העיר" שידעו כי עבדה, כי עבדה עבור הנתבעים?! והרי גם העדות לפיה הנתבע נתן לתובעת 2 קרטונים של פליירים (לא שמענו של מי והוא אף לא עומת עם גרסה זו) נשמעה רק בעת מאוחרת בהליך!

טו. הפניית התובעת למבחני הפסיקה השונים ל"עובד"/ל"משתתף חפשי" – אינה עומדת במבחן העובדות שהוכחו בפני
י.

אזכיר אגב כך, כי התובעת אף לא הציגה את מקור היומן, כך שניתן יהיה לבחון, ולו לכאורה, רישומיה, מחיקות הטיפקס וכו'.
יתר על כן, האם הרישום "x שעות" עונה, ול? לשיטתה, על ההסכם לו טוענת היא?! שהרי לא טענה כי סוכם שעליה לרשום סה"כ, אלא, "אני אמלא ביומני את שעות העבודה" (ולא את "סה"כ"). משמע, ול? ע"מ שניתן היה לנסות ולסתור טענותיה, היה מקום לגרסה מפורטת.

נזכיר עוד כי לנתבעים הזכות לנסות ולהוכיח כי בשעה מסויימת לא יכול ש"עבדה" עבורם, או כי לא עבדה סה"כ כטענתה.
ואם בתביעה לשעות נוספות אין די בטבלה בה צויינו מספר שעות ללא פרוט עיתויין, כך בודאי בהליך שבפני
נו.

טז. אכן טענת התובעת אבסורדית היא (מעבר לשינויי הגרסה) שהרי לא רק שלא הוכיחה שהסכום הנטען אכן "ראוי" הוא, אלא, שאין די בטענתה כי ללכוד נתנה/התחייבה להרבה שעות ולכן זכאית היא למחצית התעריף מאשר בענייננו – שהרי, ללכוד דובר בניהול סניף אקדמאים וצעירים, ובענייננו, ביחצנות וארגון, כשאלה ואלה לא הוכחו.

ודאי לא נשכרה התובעת – ול? לשיטתה – לחלוקת פליירים (לכל היותר, לארגון חלוקתם ע"י אחרים) וגם זה אינו מבסס היקף השעות הנטען על ידה.
טענות התובעת באשר לפעולותיה לא אומתו, ואין בפני
י למצער ול? "כתבה" עתונאית אחת, ול? "ארגון" אחד. אזכיר עוד כי מהעדות שלה, ניתן לייחס המירב – לפעילות עבור הלכוד! ודאי אין להבין כמי שהתיימר להיות המוציא והמביא – שאינה יודעת היא ול? מהי גרסתה-היא. (עמ' 7, שורות 20-17).

יז. אין בפני
י ראיות כי הסיעה פעילים, כי העֵדות מטעמה חילקו פליירים של הנתבעים, כי את סכומי הדלק שתבעה אכן הוציאה, כי הוציאה עבור הנתבעים (ובפועל, מתי ואיך ולאילו פעולות). לפתע, צצה טענת רכישה במזומן (והיכן הקבלות) ומבכרת אני להתעלם מכך כי קיימת חפיפה בין אלה ואלה. התובעת אף לא טענה (עד לח.נ.) כי "ניכתה" הוצאותיה האישיות, או כי תביעתה מתייחסת אך להוצאות לתקופה הרלוונטית או לנתבעים!

דברינו לעיל יפים גם בהקשר לדרישתה להוצאות טלפון, בהם ניתן היה בקלות-יתר להוכיח קשר בינם לנתבעים.
ולא אדע כיצד יחצנות או פרסום כתבות, אפשריים ללא "פרסום רשמי"?!

ושוב – מעדות התביעה, עולה כי קיבלו תשלום מהלכוד עבור פעילותן (גם ע"מ לעזור לנתבעים).

יח. התובעת לא חזרה בסיכומיה על עתירתה לפצויי הלנה, זכות שהתיישנה במועד הגשת התביעה. גם לגופא לא היה מקום לפסיקתם, בנסיבות ההליך, אף ל? נעתרה התביעה לשכר.

יט. לאור כל האמור – משהתובעת לא הוכיחה אף לא אחד מרכיבי תביעתה (או טענותיה) – אין לי אלא לדחות תביעתה כולה.

לא אוכל להמנע מלציין כי בנסיוני המקצועי הלא קצר לא נתקלתי ב"גבב" רב כ"כ, תלי תלים של שינויים ואי התאמות בגרסאות, אי התאמתן לעובדות.
טוב היה לתובעת לולא הגישה תביעתה.

זכאים הנתבעים להוצאותיהם והם נקבעים בזאת לסך 6,000 ₪ בצרוף מע"מ, שישולמו ע"י התובעת בתוך 30 יום, אחרת ישא סכום זה ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

אבהיר כי אך מתוך מידת הרחמים לא נפסק כנגד התובעת סכום גבוה מזה.


ניתן היום י"ז בכסלו, תשס"ו (18 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.

שרה מאירי
, שופטת
קלדנית אתי אירן








עב בית דין אזורי לעבודה 3760/03 מוסקוביץ שלומית נ' דני אוחיון מועמד "עוז" במרחב השפלה, סיעת "עוז" בהסתדרות-בראשות ח"כ חיים כץ (פורסם ב-ֽ 18/12/2005)