פסקי דין על רשות הפיתוח | פסקי דין על אסף מור | פסקי דין על גלעד פינטו | פסקי דין על עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל |

46301-07/18 תמ     03/09/2019




תמ 46301-07/18 רשות הפיתוח נ' אסף מור, גלעד פינטו, עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



ת"מ 46301-07-18 מור ואח' נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
9

בפני

כבוד השופט
מנחם רניאל


מבקשים

רשות הפיתוח
, באמצעות מנהל מקרקעי ישראל מחוז חיפה


נגד


משיבים

1. אסף מור
2. גלעד פינטו
3. עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ





החלטה

זו בקשה מוסכמת לדחיית מועד ההוכחות שנקבע ליום 15.9.19 עקב הליך גישור. נטען, כי לאחר החלטה שניתנה לבקשת הצדדים ביום 6.6.19, ביום 25.7.19 התקיימה ישיבת גישור שבה הוצע מתווה להסכם, הנתון בבדיקות גורמים שונים. המבקשת ביקשה כעת לדחות את מועד ההוכחות לחודש דצמבר, וכי הצדדים יעדכנו את בית המשפט תוך 60 יום אודות הליך הגישור.

הקצב שבו הצדדים החליטו לנהל את התיק אינו ראוי. התביעה הוגשה ביולי 2018. התקיימו שני דיונים מקדמיים, ביום 12.12.18 וביום 18.3.19. בתומו של קדם המשפט ביום 18.3.19, לאחר שהסתבר שהתיק בשל לקביעת הוכחות, נקבעה הגשת תצהירים ומועד להוכחות התובעים ליום 10.6.19. חלפו כשלושה חודשים, וביום 6.6.19 ביקשו הצדדים לדחות את מועד הדיון הקבוע ל- 4 ימים לאחר מכן, ולהפנות את הצדדים לגישור. הצדדים הודיעו שיעדכנו את בית המשפט אודות הליך הגישור תוך 30 יום.

דחיית הדיון 4 ימים לפני מועדו פוגעת בניהול התיקים האחרים שהגיע זמנם להישמע ומשבשת את יומן בית המשפט, משום שלא ניתן בהתראה קצרה כזו לשבץ באותו מועד תיק אחר, כך שהמועד חולף ללא דיון הוכחות, בעוד מועד ההוכחות נקבע למועד אחר שבו ניתן היה לשמוע תיקים אחרים. זו אחת הסיבות לכך שהסכמת הצדדים אינה מספיקה לשם קבלת בקשה לדחיית מועד דיון (
רע"א 3136/00 סלמאן נ' שוקייר פ"ד נה (2) 97 בעמ' 100).
למרות זאת, בהחלטתי מיום 6.6.19 קבלתי את בקשת הצדדים, ודחיתי את מועד ההוכחות ליום 15.9.19, כעבור יותר משלושה חודשים, תוך הפניית הצדדים לגישור.
הצדדים לא הודיעו דבר אודות הליך הגישור תוך 30 יום, כנראה משום שלא קרה דבר בהליך הגישור בתקופה זו. רק ביום 25.7.19, 49 ימים לאחר הפניית התיק לגישור,
קיימו ישיבת גישור שבסופה גובש מתווה להסכם. ביום 2.9.19, כשלושה חודשים לאחר הפניית התיק לגישור, 39 ימים לאחר ישיבת הגישור, ו-13 ימים לפני מועד ההוכחות, הוגשה בקשה זו, שוב לדחיית הדיון, בטענה שיש צורך בבדיקות נוספות ובישיבת גישור נוספת. כלומר, למרות שהתיק קבוע להוכחות, הצדדים פועלים בניחותא, כאילו אין צורך לסיים את הגישור לפני מועד ההוכחות, קובעים ישיבת גישור כעבור זמן רב, ואחריה בודקים ומתייעצים, כאילו אין מועד ההוכחות קרב, בהנחה שניתן יהיה לדחות את ישיבת ההוכחות, כך שלצורך הוכחות התובעים יקבעו 3 ימים לפחות ביומן בית המשפט, ולא יום אחד כפי שנקבע וכפי שסביר שיקרה. להסיר ספק, היום לא ניתן לקבוע להוכחות ביום 15.9.19 תיק אחר, כך שמשמעות הדחייה, אילו התקבלה הבקשה, היתה בזבוז יום הוכחות נוסף בתיק זה.


אני דוחה את הטענה שהזמן לסיום הגישור נחוץ עקב פגרת בית המשפט וחופשו שבהם מצויים גורמים רלבנטיים בחודשים האחרונים, המונעת מהם לאסוף נתונים, להתייעץ ולשקול את מיתווה הפשרה. בין הפניית התיק לגישור לבין ישיבת הגישור היה חודש וחצי שבו לא היתה פגרה ומן הסתם לא היו הגורמים בחופשות. זמן זה חלף בלי שנקבעה ישיבת הוכחות. אם אכן ה"גורמים" מצויים בחופשות משך חודשים, ולא שבוע או שבועיים, מן הסתם ידעו הצדדים מראש שהתקופה היא תקופת קיץ שבה יוצאים גורמים לחופשות של חודשים. בודאי גם גונבה לאזנם השמועה שמיום 22.7.19 יש פגרה בבית המשפט, תהא אשר תהא ההשפעה של פגרה בבית המשפט (דהיינו זמן שבו אין ב"כ הצדדים מופיעים בדיונים) על הזמן הדרוש לשקילת הצעת פשרה.

אין להשלים עם ההנחה שאם מפנים תיק לגישור בתחילת הקיץ, לא ניתן לסיים את הגישור עד שיחלוף הקיץ, ועוד חודש חודשיים בתקופת החורף. פגרה אינה אילוץ המפריע לאסוף נתונים ולשקול הצעת פשרה אלא להיפך. אם אצל הנתבעות אנשים יוצאים לחודשים של חופשה, היה על ב"כ הצדדים לשקול זאת במסגרת ניהול עבודתם. כדי שידעו מה לשקול בעתיד, אציין בפני
הם, שלאחר הפגרה יהיה בחודש ספטמבר עומס עבודה חריג בשל הצורך לשוב ולהופיע בבית המשפט, ואחר כך יהיו חגי תשרי, ואחריהם יהיו הופעות בבית המשפט, חגים נוספים, ולאחר מכן הופעות נוספות בבית המשפט ולבסוף פגרה נוספת. במקביל יכול להיות שיתרחשו נישואין, לידות, מחלות ואבל. על אלה נתונים שעל ב"כ הצדדים להתחשב בהם בניהול עבודתם. אפנה את הצדדים להוראת תקנה 65 בתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2019, שעדיין לא חלות, לפיהם טעמים כגון שיקולי נוחות, הסכמת בעלי הדין, עומס עבודה, קיום משא ומתן לפשרה או הליך גישור לא יהוו ככלל עילה מספקת לשינוי מועד הדיון. הוראות אלה מבטאות את האמור בנוהל טיפול בבקשות לשינוי מועדי דיון שהוציא נשיא בית המשפט העליון ביום 18.5.14, כפי שתוקנו ביום 26.8.18 (
https://supreme.court.gov.il/documents/1-14.pdf
) .

בית המשפט אינו מגרש חניה, שבו מחנים את התיק ופונים לשיחה נינוחה שתסתיים כאשר תסתיים. תביעות מוגשות לבית המשפט על מנת שיוכרעו, וכאשר נקבע מועד הוכחות יש לקיימו. משא ומתן יש לנהל בשקידה ובזריזות, במיוחד כאשר כבר קבוע מועד להוכחות. כאשר נדחה מועד אחד, על אחת כמה וכמה לא ידחה המועד החדש. כבר בהחלטתי מיום 6.6.19 קבעתי שאיני מעכב את ההליכים למרות הפניית התיק לגישור, וכך אמשיך גם עתה. התיק ימשיך להתנהל בהוכחות וסיכומים ו

פסק דין
, אלא אם לפני פסק הדין יודיעו הצדדים על הסכם ביניהם, בהליך גישור או במשא ומתן או בדרך אחרת, וההסכם יאושר כ

פסק דין
.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה לדחיית מועד ההוכחות, והם ישמעו במועד שאליו נקבעו. להסיר ספק, איני מצפה שהצדדים יודיעו תוך 60 יום את תוצאות הליך הגישור, הן משום שלא עמדו בדבריהם בבקשה שהגישו ביום 6.6.19 להודיע תוך 30 יום, והן משום שההודעה היחידה הרלבנטית היא הגשת הסכם פשרה. כל הודעה אחרת אינה משפיעה על ההליכים בתיק זה.


ניתנה היום, ג' אלול תשע"ט, 03 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.










תמ בית משפט לעניינים מנהליים 46301-07/18 רשות הפיתוח נ' אסף מור, גלעד פינטו, עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/09/2019)