פסקי דין על רחל פרץ | פסקי דין על דבורה דמארי | פסקי דין על אלי טביב

30629-12/18 תק     04/09/2019




תק 30629-12/18 רחל פרץ, דבורה דמארי נ' אלי טביב








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 30629-12-18 פרץ (ד"ר) ואח' נ' טביב



לפני
כבוד הרשם בכיר אריה דורני-דורון


ה
תובעות
:

1.רחל פרץ


2.דבורה דמארי


נגד


ה
נתבע
:

אלי טביב


פסק דין



1.
לפני תביעה קטנה לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו על פי התביעה ביום 23/11/2018, ולמימוש סנקציה כספית עקב הפרת צו ביום 30.4.18 בתיק ה"ט 41257-04-18 דמארי נ' טביב, אשר אוסר על מי מהצדדים להטריד את רעהו ואשר הסנקציה בגין ההפרה הינה סכום כספי
של
2,500 ₪.

2.
התובעות האם ובתה טענו בין היתר, לגניבה, חבלה, הפרת צו שיפוטי למניעת מטרד ונזקי רכוש. הציגו סרטון המתאר אירוע מיום 23/11/2018, בו נראה הנתבע מזיז ומשליך רכושן, ממקום מסוים בגג המשותף לחלק אחר בגג, באצטלה לפיה הוא " מנקה " את פתחי הניקוז, זאת על אף שפתחי הניקוז כלל אינם חסומים על ידי חפציהם. לטענתן, בהתנהגותו זו, הפר הנתבע צו שניתן כנגד התובעת 2 והנתבע, האוסר הטרדה הדדית בכל דרך וצורה.

3.
העד המסייע לתובעות העיד שבמימונו הציבו התובעות מצלמות שתיעדו את האירוע דנן, בין שאר האירועים. עוד מוסיף כי נכח ביום האירוע אך לא פנה אל הנתבע לפשר מעשיו. (ע' 4 ש' 2-5 לפרוטוקול). מלבד הסרטון מושא התביעה לא הוצגו סרטונים אחרים.

4.
הנתבע טען בתחילה בכתב ההגנה, שמעולם לא היה ריב בין הצדדים, אולם בדיון הסביר שאכן "הזיז את הדברים" בכדי לנקות פתחי הניקוז והוא אף מציג צילומים. התובעות גרות דרך קבע בדירתם שבחיפה ואינן מתגוררות בבניין כלל . התובעות הניחו רכוש חסר ערך ברכוש המשותף. קיימת החלטה של הדיירים כי התובעות יכולות להשתמש בשטח מצומצם של כ 2.5 מטרים בגג המשותף, אך בפועל הן משתמשות ביותר מכך . בהקשר ליום האירוע נשוא תביעה זו, היה זה יום גשום, כאשר כל דירתו הייתה מוצפת כתוצאה מבעיית ניקוז בגג המשותף, שנגרמה בשל השלכת פסולת של הנתבעות באזור הניקוז בגג.



5.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במובא בפני
י, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה וזאת מהנימוקים הבאים :

6.
כפי העולה מנספח ב' לתביעה, הוצא צו הדדי למניעת הטרדה ביום 30/04/2018, אשר תוקפו למשך 6 חודשים, על פי ס' 6 לחוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001
(להלן: "החוק"). דהיינו, עד ליום 30/10/2018.

7.
לא הוצג בפני
י כל מסמך על הארכת הצו האמור.

8.
התביעה מושא התיק הוא בגין אירוע מיום 23/11/2018 בלבד (ס' 12 לכתב התביעה). משכך, לא נותר, אלא להניח כי הצו לא היה תקף ביום האירוע המדובר.

9.
נוכח האמור, ומשלא היה הצו תקף במועד האירוע מושא התביעה, לא ניתן לפסוק כי פעולות הנתבע מהוות הפרתו.

10.
גם ההיבט החוזי של ההסכמה במסלול הפלילי של הדיון לעניין הצו בדבר הטרדה מאיימת, התייחס להפרת אותו הצו שכאמור פקע תוקפו. לא הוגשה גם כל ראיה בהתאם לסעיף 8 לחוק בדבר מעצרו של מפר הצו או כל קביעה שיפוטית בדין הפלילי לעניין הפרת הצו מושא התביעה .

11.
לא הוצגו ראיות להוכחת הנזק הנטען. התובעות סברו כאמור בכתב התבעה במפורש בס' 22,27 כי בשל סכום התביעה אין צורך בצירוף אלה. על אף הצעת בית המשפט לפסיקה על דרך הפשרה וההסכמה הדיונית בהקשר זה, חזרו בהן התובעות מהסכמה זו ובית המשפט כיבד את בקשתן.

12.
כב' הש' הנדל, בעניין אשקר (רע"א 10124/17 אשקר נ' סלימאן, 30.1.2018) קבע כי לא ניתן להתעלם מהדין המהותי ולפסוק פיצוי על פי אומדן, מקום בו לא הובאו ראיות מספיקות, גם בהתחשב בתכליותיו המיוחדות של בית המשפט לתביעות קטנות ובכלים שניתנו לו לשם ביצוע תפקידו:

"הנה כי כן, גם כאשר בית המשפט לתביעות קטנות חש כי דחיית התביעה בשל אי הוכחת שיעור הנזק אינה ראויה, אין בידו להתעלם מן הדין המהותי ולפסוק לתובע שלא השכיל להציג ראיות ממשיות לגבי שיעור הנזק פיצוי על סמך אומדנה (אלא אם הצדדים הסכימו כי הסכסוך ייפתר במתכונת שונה)... אין להשלים עם גישת בית המשפט המחוזי לפיה דרך ההתמודדות עם מצב בו לא הובאו ראיות מספיקות היא לפסוק פיצוי מופחת."

13.
בעניין פרץ קלופשטוק (רע"א 2413/18 פרץ קלופשטוק נ' סטריקוב , 4.9.18), קבע בית המשפט כי:

"אכן, אף בבית משפט לתביעות קטנות הנטל רובץ על התובע הן ביחס לסוגיית החבות והן ביחס לשיעור הנזק. כפי שקבעתי בעניין אשקר: "...במצבים שבהם קיים קושי – מובנה או פרטני – בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק, ניתן יהיה להסתמך על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה בפני
בית המשפט לצורך עריכת אומדנה...", אף ניתן לנהוג בגמישות מסוימת "אולם, מכאן ועד חריגה מהוראות הדין המהותי באשר לנטלי ההוכחה – ארוכה הדרך, ובלתי עבירה."

14.
במקרה דנן, לא הוצגה כל אסמכתא להוכחת שיעור הנזק ואף לא באופן חלקי, וזאת מבלי לפגוע בקיומו של נזק העולה מהסרטון ושעיקרו, קיומו של מטרד וגרימת נזק לא ממוני.

15.
מנגד, גרסת התובעות בדבר האירוע ביום 23/11/2018, נתמכת בסרטון המדבר בעד עצמו ולפיו פעולות הנתבע עלו כדי .הטרדה, מטרד ליחיד, הסגת גבול במיטלטלין, וגרימת נזק לא ממוני המתבטא בהשפלה ועוגמת נפש לתובעות.


16.
אין מדובר במקרה חד פעמי אלא בסכסוך שכנים, סכסוך מתמשך שהגיע כבר בעבר למשטרת ישראל בתלונות רבות ולבית המשפט עד כדי צו שיפוטי הדדי.

17.
הנתבע אינו מכהן כנציגות הבית המשותף, ואין כל ראיה כי נאלץ לנקות פתחי מרזב , ואף אם כן, נראה כי חרג מתחום מצומצם זה של ניקיון פתח מרזב, ולא היה צריך לפעול באופן המזיק בו פעל . בנטילת חפצים שאינם שלו והעברתן ממקום אחד למשנהו בחוסר זהירות, השלכת כביסה של התובעות לרצפה. כל זאת ללא רשות וללא הסכמה, למרות אזהרתו על ידי בית המשפט ביחס לכל חיכוך מטרדי בין הצדדים בצו שיפוטי , שניתן רק 7 חודשים קודם לכן ועל רקע סכסוך שכנים זה שבין הצדדים. גם אם פקע הצו בהיבט הפלילי, עדיין עוצמתו משליכה בהיבט הנזיקי האזרחי.

18.
הנתבע לא נהג בזהירות הנדרשת בציוד ובמיטלטלין של התובעות, בהן של אישה מבוגרת.
גם אם סבר כי היא אוגרת חפצים ברכוש המשותף, ניכר לפי הסרטון כי נוהג הוא כבשלו תוך הותרת המיטלטלין והכביסה זרוקים ללא השבתם או סידורם כראוי חזרה או אף במקום חלופי ראוי. גם אם סבור היה כי יש לבצע פעולה דחופה להצלת רכושו שלו, נגרר הוא לפעולות היזק ומטרד שלא כדין.
הנתבע לא הביא אף עד מבין הדיירים לבית המשפט, בכל הקשור לאירוע הספציפי מושא הסרטון וכתב התביעה, מה שפועל לרעתו במישור הראייתי.

19.
הנתבע אף לא פנה לצד ג' משכני הבית לסייעו בכך למען זהירותו . לא בחר בדרך כבוד האדם תוך שמירת קניינן של התובעות, אלא פעל כאדון רכושן מנהג בעלים .

20.
לא נעלמו
מעיני תמונות הציוד בגג שהציג הנתבע ולא ברור מועד התמונה , שנדמו לאסופת חפצים שכנגד חלקם ניתנים תדיר צווי פינוי מהרכוש המשותף על ידי המפקחת על רישום המקרקעין. הנתבע אינו הרשות השופטת ולא המבצעת לעשות כבתוך שלו. בידי בעלי הדירות
לתבוע מינוי נציגות בית המשותף ואף חיצונית בשכר או מי מבין הדיירים ולפעול לניקיון הגג ולתחזוקתו לפי דין ולא בעשיית דין עצמי.

21.
טענת ההצפה של דירת הנתבע לא לוותה בתמונות או כל תיעוד אלמנטרי , הגם שהנתבע ידע לצלם
את החפצים והציוד בגג המשותף .

22.
לא הוצג על ידי הנתבע כל מסמך או חוות דעת מודד בדבר "הסגת גבול" או שימוש ייחודי ברכוש המשותף. הנתבע ציין כי ישנה החלטה שלא הוצגה לעניין האסור והמותר על ידי המפקחת על רישום המקרקעין.
לא הוצגה החלטת הדיירים ככל שהייתה. לא צו מניעה כלשהוא או סנקציה. לא הוצגה כל תמונה בזמן אמת אודות פתחי הניקוז ,שמחובת הדיירים כולם הייתה לנקותם במסגרת תחזוקת הרכוש המשותף , ולפעול מבעוד מועד למנוע כל סתימה, גם ולו הייתי מקבל את גרסת הנתבע בהקשר זה. שכן גם העילות שבתחום השימוש במקרקעין אינן מתירות עוולות בתחומי הנזיקין.

23.
למרות שהתובעות לא הרימו את הנטל הראייתי להוכחת שיעור הנזק הממוני, עדין התנהגותו של הנתבע גרמה לנזק לא ממוני המחייב פיצוי בנסיבות האמורות. משכך, אני אומד את שיעור הנזק הלא ממוני בסכום של 1,200 ₪.



24.
לא מצאתי לפסוק מעבר לכל שפסקתי להלן לאחר שבחנתי מכלול הטענות והשיקולים במקרה זה.

25.
לאור האמור הריני מורה כדלקמן :

הנתבע ישלם לתובעות יחד סכום של 1,200 ₪
וכן הוצאות משפט 500 ₪.
הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל .


רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מקבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה .

ניתן היום,
ד' אלול תשע"ט, 04 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 30629-12/18 רחל פרץ, דבורה דמארי נ' אלי טביב (פורסם ב-ֽ 04/09/2019)