פסקי דין על אריק לשם | פסקי דין על נטלי לשם | פסקי דין על קדש ברנע מושב עובדים להתיישבות | פסקי דין על אלון צדוק | פסקי דין על אמיר פלג ואח' |

54451-11/14 א     08/09/2019




א 54451-11/14 אריק לשם, נטלי לשם נ' קדש ברנע מושב עובדים להתיישבות, אלון צדוק, אמיר פלג ואח'








בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 54451-11-14 לשם ואח'
נ' עובדים להתיישבות ואח'


תיק חיצוני:


לפני כבוד השופטת אורית ליפשיץ



התובעים
1. אריק לשם
2. נטלי לשם
ע"י ב"כ עו"ד ציונה גולן
ועו"ד מרדכי גולן

נ ג ד
הנתבעים
1. קדש ברנע מושב עובדים להתיישבות
2. אלון צדוק

3. אמיר פלג
4. ורד קינן טייץ
5. עדינה מוסקוביץ
6. גילה אזולאי
7. עמית כץ
8. יובל קיי
ע"י ב"כ עו"ד חיימסון
ועו"ד בוחבוט



פסק דין


מבוא

עניינה של התביעה שלפניי בהחלטת מושב קדש ברנע שלא לקבל את התובעים כחברים מן המניין,
החלטה אשר
הסבה להם נזקים
רבים. נוכח זאת עתרו לפניי בתביעה כספית לחייב את הנתבעים לשלם להם סך של 1,252,806 ₪, פיצויים בגין השקעות אותם הוציאו התובעים
במהלך מגוריהם במושב קדש ברנע, לצורך
הקמת חממות חקלאיות וכן נזקים שנגרמו להם בגין התנהלות הנתבעים כלפיהם. לטענת התובעים, השקעות אלו ירדו לטמיון עם החלטת המושב שלא לקבלם לחברות,
בניגוד
להבטחות ובניגוד למצג שהוצג להם.



התובענה הוגשה בראשיתה כנגד האגודה בלבד.
בהמשך עתרו התובעים לצרוף נתבעים נוספים, ובהחלטתי מיום ה- 24/4/16, התרתי את תיקון כתב התביעה, וצירופם של נתבעים נוספים אשר הינם חברי ועד ההנהלה, חברי ועדת החקלאות וחברי ועדת הקליטה של הנתבעת מס' 1 , בזמנים הרלוונטים לכתב התביעה.

התובע, זאת יודגש, מחזיק בשטחים החקלאיים עד היום. עוד יוער כי לטענת התובע , לאחר הגשת התביעה ועל מנת למזער נזקיו השכיר השטחים החקלאיים אשר בהם הוא עודנו מחזיק לצד ג' (כעולה מהצהרת התובעים סכום הרווח קוזז מהנזקים הנטענים כעולה מחוות דעת הרו"ח).

זהות הצדדים

התובעים הינם בני זוג נשואים, אשר עברו עם ילדיהם הקטנים למושב קדש ברנע על מנת להשתקע במקום ולעסוק בחקלאות.

הישוב הנתבע הינו אגודה שיתופית בנגב, בפתחת ניצנה במועצה האזורית רמת נגב.
יתר הנתבעים הינם כאמור בעלי תפקידים ומתנדבים בישוב: הנתבע 2, אלון צדוק
, הינו המזכיר הכללי של הישובים בפתחת
ניצנה, הנתבע 3, אמיר פלג, הינו חבר בוועדת הקליטה בוועדה החקלאית ובוועד הנתבע, ורד טייץ ועדינה מוסקוביץ - גם הן חברות וועדת הקליטה,
הנתבעת 6, הגב גילה אזולאי הינה
נציגה בכירה בוועדת
הקליטה,
ואילו עמית כץ, הנתבע 7 אשר הוצמד כחונך לתובע מטעם הנתבע 1.

טענות הצדדים בתמצית

התובעים הגישו בתחילת ההליך כתב תביעה כנגד האגודה בלבד, דה עקא שבהמשך ולאור העובדה שהאגודה טענה בדיון מקדמי כי ככל שמי מבעלי התפקיד שבה השלה את התובעים כי הם התקבלו למושב הרי שמדובר בחריגה מסמכות וכי האגודה לא תישא באחריות לכך,
הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה ע"י הוספת נציגי האגודה הרלוונטיים באופן אישי.


כעולה מכתב התביעה המתוקן, לטענת התובעים,
הם בדקו מספר ישובים לצורך מעבר לאורח חיים חקלאי, ובסופו של יום
פגשו באלון
צדוק,
אשר לטענתם אמר להם כי בקדש ברנע קיימת עבורם אופציה טובה והמליץ על המקום.

לטענתם, בחודש יוני 2011 נפגשו הם עם הנתבעת 6, גב' גילה אזולאי, המהווה נציגה בכירה בוועדת הקליטה ואשר הסבירה להם את התהליך, ליוותה את התובעים לכל אורך הליך הקליטה והיתה מעודכנת בכל צעד שעשו.
לטענתם, הגב' גילה אזולאי עודדה אותם ותמכה בהקמת משק חקלאי פעיל ע"י התובעים ושללה כל חשש של קבלה לחברות, בהציגה מצג בפני
התובעים שהיא עצמה לא התקבלה בהצבעה לחברות
באגודה ולמרות זאת היא חברת אגודה וכי ההצבעה הינה הליך פורמאלי וחסר משמעות.

עוד לטענתם, ביוני 2011 נפגשו הם עם הנתבע 3, אמיר פלג, אשר כיהן בוועדת
הקליטה,
בוועדה החקלאית,
ובוועד הנתבע,
ואשר המליץ להם על
הכדאיות של גידול עגבניות שרי, שכנע אותם להזמין חממה ולבצע הזמנה בחברת נטפים, עוד לפני שהתקבל היתר הבנייה, ולפני
שהתובעים
התקבלו כחברים באגודה. לטענתם אף הנתבע 3 התייחס בביטול להצבעה ועודד את התובעים להשקיע
כספים ולהתקדם עם הקמת משק חקלאי פעיל . לטענתם הוא הבהיר להם כי ההצבעה הינה חסרת משמעות.

לטענת התובעים
עברו הם 3 וועדות, מבחני
פילת, בדיקות רפואיות, ואף התארחו במקום, עברו בהצלחה את המבחנים ובסופו של יום התקבלו לישוב.

זאת ועוד, יו"ר הוועדה של המחלקה לשירותים חברתיים ברמת נגב, שלח אליהם מכתב בו כתב כי
"וועדת הקבלה הבין מוסדית לישוב ניצני סיני שנערכה בתאריך 30/11/11 ממליצה על קבלתכם למועמדות לישוב ניצני סיני...".

זאת ועוד, חתמו הם, ע"פ הנחיות הסוכנות, על מסמכים מהם עולה כי הם מאיישים את נחלה 86 , והתחייבות להקים את ביתם בנחלה זו. לטענתם, בחודש פברואר עברו הם לגור בקרוואן בישוב, וכן נולדה להם בת בישוב.

עוד לטענתם, החונך שהוצמד להם, עמית כץ, הפציר בתובעים
לקדם את עניין ההזמנה מהר, לשלם לחברת ימקו עבור החממה, לא להמתין להיתר בנייה או להצבעה לחברות, כדי לא לפספס את עונת השתילה. אף הוא כיתר הנתבעים התייחס בזלזול למנגנון שנת המועמדות, ולהצבעה על קבלה לחברות.

יוצא שלטענתם, הוסבר להם ע"י חברי וועדת הקליטה- ורד, עדינה, גילה ואמיר, כי לאחר שנה יוצג שמם בהצבעה, לצורך קבלתם כחברים, אך למעשה עסקינן בהליך פורמאלי בלבד, וגם מועמדים שלא התקבלו בהצבעה נותרו לגור במושב.

כעולה מתצהיר התובע, הרי שעמית כץ, אמיר פלג ואלון צדוק
, הפעילו עליו לחצים להשקעת כספים רבים ונוספים בשטח החקלאי, ושלא לצורך.
התובע פירט בהרחבה בתצהירו את מסכת קבלת ההחלטות שקיבל מבחינה מקצועית וכספית, כפועל יוצא מעצותיהם של החברים הללו, עצות אשר לא פעם דרשו ממנו השקעת משאבים או הקשו עליו את העבודה החקלאית,
ואשר לא מן הנמנע כי חלקן התבררו כשגויות.


זאת ועוד, בהתנהלותם כלפיו, לרבות בהצעותיהם לקבלת מענקים וכיוב', ראה התובע לטענתו, כעולה מתצהירו,
כמצב בו הללו מתייחסים אל חברותם של התובעים באגודה כאל עובדה מוגמרת, וכי אין הדבר נתון בסימן שאלה, אחרת לא היו מעודדים אותו לבצע מהלכים ארוכי טווח.

התובע מתאר את הדרך העקלקלה אשר הוא ומשפחתו נאלצו לעבור, וטוען כי נגרמו להם אף נזק נפשי ועוגמת נפש לא מבוטלים. לטענתו, נגרם להם נזק נפשי לא מבוטל בשל תחושת הדחייה, והוא עצמו אף נאלץ לעבור טיפול פסיכולוגי בשל כך.
התובע מדגיש בתצהירו כי הם למעשה סולקו בבושת פנים לאחר שעודדו אותם להשקיע במקום סכומי עתק.

מתצהיר התובעת, עולה כי הנ"ל בעת אשר השתקעו בישוב למעשה הגשימו חלום, לעסוק בחקלאות ולגור במקום שנעים לגדל בו ילדים. לטענתה, בעלה התמקד בעיסוק החקלאי והיא המשיכה בעבודתה בעיצוב אופנה. לטענתה, היא אמנם לא היתה מעורבת מקצועית אך שמעה ממנו תדיר על ההשקעות הכלכליות הגדולות אשר הינן פועל יוצא של ההשקעה בקרקע והניסיון להצליח בחקלאות.

לטענתה, היא הצליחה ליצור חברויות נפש גדולות וחזקות בישוב, ביניהן עם קרובות משפחה של הנתבעים (כלתו של מר צדוק למשל). לטענתה, גם הגברים הצליחו לייצר אינטראקציות חברתיות טובות, כמוהן הנשים, ולפיכך עובדת אי קבלתם היתה עבורם כרעם ביום בהיר.


התובעת מתארת כי יומיים לפני ההודעה על אי קבלתם הם שתלו 12 דונם של עגבניות בשווי כדפי גבוה, וכי הם היו מושקעים במקום עד מעל לראשם.

התובעת תארה בתצהירה את אופן קבלת ההודעה כמכאיב ביותר: לאחר ההצבעה הודיעו להם מר פלג וכץ כי יגיעו אליהם, והיא אפתה לכבוד הביקור עוגה, ושמה יין על השולחן, מתוך הנחה שירימו כוסית יחדיו ויחגגו את הקבלה אלא שלהפתעתה המבקרים הטיחו בהם בגסות וללא רגישות את הבשורה. לטענתה, אופן העברת ההודעה היה מעליב ובוטה עד מאוד: הילדים היו ערים ונוכחים, והמבקרים נכנסו בגסות ופשוט הודיעו זאת ללא כל רגש, והיא נאלצה להתאפק עד לרגע שילדיה ישנו על מנת לבכות, וכמוה אף בעלה אשר היה כאוב מאין כמוהו.

לטענתה, לאחר מכן ועל מנת למזער נזקים, נשאר בעלה לעבוד בחקלאות והיא עזבה עם הילדים ואף התקופה הזו היתה מורכבת מאין כמוה וקשה עד מאוד, בה נאלץ הוא להמשיך ולסיים את ענף החקלאות בו היה מושקע. בסופו של דבר, לטענתה, הם נותרו שבורים נפשית, ומלאי חובות.



התובעת טוענת כי כנגד הנתבעים הטוענים בהגנתם כי הם אנשי ריב ומדון, מצרפת היא את מכתבה של עדן צדוק עם עזיבתם את הישוב.

כעולה מטענות ההגנה, מטעם הנתבעים 1-7, הרי שהתובעים
מנסים להתעשר שלא כדין על חשבונם, ועסקינן בתביעת סרק. לטענתם,
התובעים דחו את הצעת האגודה לאפשר להם להאריך את תקופת מועמדותם בחצי שנה נוספת, ולהעלות את שאלת מועמדותם להצבעה נוספת בשאלת החברות, עם חלוף התקופה.

זאת ועוד, לטענת הנתבעים, התובעים דחו הצעה נוספת של האגודה, לכנס אסיפה כללית נוספת, שתצביע פעם נוספת, בשאלת קבלת התובעים לחברות. לטענתם- התובעים דחו הצעה להמשיך ולעבד את הקרקע החקלאית שניתנה להם.

לטענת הנתבעים,
מר אלון צדוק
כלל לא משמש כמזכיר כללי של יישובי הפתחה אלא מועסק בנפרד ע"י כל אחד מן הישובים. מסיבה זו, לטענתם,
לא יעלה על הדעת שהיה ממליץ לתובעים להתיישב דווקא בקדש ברנע, בהינתן שמחויבותו הינה לכל ישוב באופן עצמאי.
אלון צדוק
אף העיד על כך וטען זאת בתצהירו, כפי שיורחב בהמשך.

הנתבעים מפנים לכך שאף התובעים עצמם, על המסמכים אשר צרפו, אינם חלוקים על עובדת היותם מועמדים, הא ותו לא, בישוב , לפי נהלי הקליטה הקיימים וכי ההחלטה בדבר השקעותיהם בהקמת חממה היתה
עקב רצונו של התובע לעבוד כחקלאי וכי לא היתה כל מניעה לתובעים, לשכור חממה קיימת
ולא לפעול להקמת חממה.



מתצהירי הנתבעים עולה כלהלן: לטענת אלון צדוק
,
הנתבע 2, הוא מהווה חבר אגודה וממקימיה, ובשנים הרלוונטיות לכתב התביעה כיהן הוא
בתפקיד מרכז משק וגזבר באגודה, ואת התובעים לטענתו, פגש לראשונה לפני שהתקבלו כמועמדים לחברות באגודה. לטענתו, מתוקף תפקידו,
הוא הסביר
להם על המושבים
באזור המעוניינים בקליטת חברים חדשים.


לטענתו,
כאמור לעיל, הוא לחלוטין לא המליץ לתובעים על המושב קדש ברנע או על כל מושב אחר, לנוכח מחויבותו השווה לכל אחד מהישובים הללו בהם הוא מועסק, ורק התובעים עצמם, הם שבחרו במושב הנ"ל,
לאחר שביקרו במספר ישובים.

לטענתו הוא באופן אישי, חתם מטעם האגודה על מכתב לסוכנות היהודית
ובו בקשה להעברת
הזכויות
במשק 86 לתובעים,
הוא מסר לתובע
את המסמכים הדרושים לצורך
העברת הזכויות
במשק על שמם,
הוא הסביר להם מה משמעות כתב הוויתור עליו הוא נדרש לחתום, והוא אף אמר לו אישית כי במידה ובתום שנת המועמדות האסיפה הכללית של האגודה תחליט שלא לקבל אותו לחברות אז המושב ישתמש בכתב הוויתור כדי שהמשק יושב למושב.
הנ"ל הודה שכאשר נשאל ע"י התובע האם קרה כך בעבר השיב הוא בכנות
שבעשר השנים האחרונות לא היו מקרים כאלו. עוד לטענתו,
לאחר קליטת התובעים כמועמדים לחברות באגודה
הקצתה להם האגודה שטח
לעיבודים חקלאיים, הצמידו להם שני חונכים: עמית כץ,
ואמיר פלג.

לטענתו עסקינן באיש ריב ומדון. לדבריו, הוא ניסה לסייע לו להגיש בקשה
לקבל מענק כספי ממשרד החקלאות,
לפי חוק עידוד השקעות הון בחקלאות, אריק לא שיתף עימו פעולה ולא המציא את המסמכים שנתבקש להמציא, מה שהביא אותו לצעוק עליו ולהאשים אותו במחדליו.


דה עקא שלטענתו, על אף התנהגותו, הוא ניסה והמשיך לעזור לו בהתנהלותו מול גופים שונים ובקבלת מענקים.

ביחס להליך העמדת התובעים להצבעה טוען הוא כי הדבר ארע בחלוף שנת המועמדות, לפי תקנון האגודה והנוהל הקיים, וכי ביום ה- 10/7/13 התקיימה הצבעה
בעניין קבלת התובעים לחברות אשר בסופה
החליטו החברים באגודה
שלא לקבל את התובעים לחברות.

עוד לטענתו, התובעים, וסיבותיהם עימם, בחרו שלא להגיש ערעור על הצבעת האסיפה הכללית, לא הגישו בקשה או הופיעו בפני

וועד ההנהלה, אלא ישר פנו לנקיטה בהליכים משפטיים.

כעולה מתצהיר אמיר פלג, הנתבע 3, הוא חבר באגודת קדש ברנע, במועד האירועים נשוא התביעה הוא כיהן כיו"ר וועד ההנהלה וכחבר בוועדת הקליטה ובוועדה החקלאית של האגודה.
לטענתו, הוא הכיר אותם לראשונה בשנת 2011 כשהם החלו בתהליך הקליטה לאגודה, ובמסגרת חברותו בוועדת הקליטה הוא ליווה אותם בהחלטתם להתחיל שנת מועמדות באגודה.

הנתבע
הדגיש אמנם שהתובע הביע חוסר שביעות רצון מהקרקע שהוקצתה לו, אך הוא הציע לו
בתגובה לעבור לחלקה אחרת אולם אריק בחר שלא לעשות כן. עוד לטענתו, איכות הקרקע בקרקע שהוקצתה לתובע
היתה זהה לאיכות הקרקע שלו ושכנה לה,
והוא מגדל בה מזה כ- 10 שנים. עוד לטענתו, אריק החליט על דעת עצמו להקים משק של עגבניות שרי.

עוד לטענתו, במהלך תקופת המועמדות אריק התגלה כאדם עקשן, קצר רוח, רגזן ולא ממוקד.
הנתבע
טען כי לאחר מספר שבועות בהן
עמית חנך את אריק פנה אליו עמית
וביקש שייקח חלק בחנוכות של התובע כי קשה להתנהל מולו, ושניהם
ניסו לסייע לו במידת האפשר על מנת להצליח
במשק.

עוד לטענתו, התובע הסתכסך עם גורמים רבים: עם חברי מושב, ספקים ואנשי מקצוע ולטענתו, "אופיו הרע של התובע" הכה גלים במושב.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת


אין חולק כי התובעים
עברו להתגורר במושב קדש ברנע בשנת 2012,
בדיור זמני, בקרוואן, מתוך רצון לנטוע את עתידם בישוב, לעסוק בחקלאות, ולהשתלב בחיי הקהילה.

אין חולק כי התובעים השתלבו במידה כזו או אחרת בחיי הישוב ואף יצרו חברויות ומערכות יחסים חדשות, חלקן טובות ומשמעותיות וחלקן, כנראה פחות.



אין חולק כי המעבר לישוב ארע לאחר שהתובעים התלבטו בין מספר ישובים, פגשו אנשים רלוונטיים מהאזור, וכן התארחו בישוב לסופשבוע, ולאחר מכן
עברו בהצלחה מיונים לא מבוטלים, לרבות מיונים אישיותיים. בין היתר התובעים עברו וועדה, אבחוני פילת ואף התארחו במקום.

אין חולק כי התובע נכנס עם המעבר למושב לתחום החקלאות, ולצורך כך השקיע משאבים לא מבוטלים, ובין היתר רכש הוא חממה, והשקיע בתחום עגבניות שרי.

אין חולק כי התובע השקיע השקעות לא מבוטלות בחקלאות על מנת לנסות להשתלב בתחום במושב. זאת ועוד, אין חולק כי העיסוק בתחום החקלאות,
והשקעת המשאבים האדירה בו, חייבה את התובע להגיש בקשות למענקים שונים, להתנהל מול גופים רבים ומגוונים וכן להיות במגע עם בעלי תפקיד רבים במושב ובאגודה, וכן להסתייע באנשים כאלו ואחרים, לצורך היוועצות, חניכה, למידה מניסיונם ועוד.


אין חולק כי ביום ה- 10/7/13, התקיימה אסיפה, ובה נערכה הצבעה על קבלת התובעים כחברים, והוחלט ע"י האסיפה שלא לקבל
את התובעים כחברים במושב. אין חולק כי ההודעה על כך נמסרה לתובעים בביתם, בביקור אישי, פנים מול פנים, מיידית לאחר ההצבעה.

אין חולק בין הצדדים כי עצם קבלת הבשורה פגעה בתובעים, והפתיעה אותם עד מאוד.
כמו כן, אין חולק כי המעמד של קבלת הבשורה היה מורכב עבורם בהינתן נוכחות ילדיהם לצדם בבית, וכן לנוכח העובדה כי האמינו באמונה שלמה שיתקבלו למושב.

אין חולק כי לאחר היוודע
תוצאות ההצבעה, וועד ההנהלה שלח לתובעים מכתב בו נאמר כי לאור העובדה שהאסיפה הכללית של האגודה בחרה שלא לקבלם לחברות,
ותוך התחשבות בכך שעונת הגידול החקלאי החלה, ולאור ההבנה כי
על התובעים להיערך
לבניית חייהם מחוץ לישוב,
הרי שהאגודה מאפשרת להם
לפנות את השטחים שהוקצו להם
עד לחודש מאי 2014.

אין חולק כי מיידית לאחר מכן, ביום ה- 28/8/13, השיבו התובעים
למכתב האגודה באופן משפטי, ובדרישת תשלום.

אין חולק כי התובעים בחרו להעתיק את מקום מגוריהם חזרה למרכז לאחר קבלת הבשורה, ובחרו שלא לעתור לאגודה להצבעה נוספת, ולא לנסות לשנות את ההחלטה באופן אחר ואף לא להישאר בישוב לתקופה נוספת, וסיבותיהם עימם.

אין חולק כי התובע המשיך
לעבד את הקרקע למשך תקופה מסוימת ובהמשך השכיר את החממות מטעמו לצד ג' ולמעשה החזיק בחלקה החקלאית גם
במועד שמיעת ההוכחות.

השאלות המצויות במחלוקת



האם התובעים, בעת כניסתם לישוב "קדש ברנע",
התקבלו כמועמדים לחברות במושב
או שמא כחברים מן המניין?

ככל שיתברר כי התובעים התקבלו כמועמדים- האם מי מהנתבעים אכן הציג מצג בפני
התובעים לפיו הם התקבלו כחברים במושב ולא כמועמדים לחברות?

ככל שיתברר כי התובעים התקבלו כמועמדים למושב ולא כחברים, האם הוסבר להם ע"י מי מהנתבעים מהי משמעות הדבר,
והאם הובהר להם כי חברותם בישוב אינה מובטחת? האם הובהר לתובעים
שבסוף תקופת המועמדות תערך הצבעה בעניינם?

האם נאמר לתובעים, ביחס להצבעה, כי על פיה יישק דבר, או שנאמר להם למעשה שההצבעה היא שולית, חסרת משמעות ולא רלוונטית, וכי בכל מקרה
הם יישארו במושב כחברים?


האם מי מהנתבעים הפעיל לחץ כזו או אחר על התובעים להתחיל בהשקעות כספיות במשק החקלאי ובעגבניות בפרט? או שמא השקעות אלו היו ע"פ רצונו של התובע ובשל רצונו
לעבוד ולהתפרנס מחקלאות?

ככל שיתברר שהופעל לחץ ע"י מי מהנתבעים על התובעים להתחיל להשקיע בחקלאות ו/או יעלה כי הוצג בפני
התובעים מצג לפיו קבלתם לחברות הינה הליך פורמלי ולא רלוונטי, האם זכאים התובעים
לפיצויים ואם כן מהו שיעורם?

האם ההצבעה שנערכה ע"י חברי המושב לקבלתם של התובעים כחברים במושב היתה הצבעה תקינה, ובהתאם לנוהל ולפרוטוקול? ככל שיתברר כי ההצבעה אכן לא היתה תקנית, מהו הסעד להם זכאים התובעים?

האם הוצעו לתובעים לאחר עריכת ההצבעה, סעדים שונים? (הזדמנות שניה, בקשה להצבעה חוזרת, הארכת המועמדות, וכיוב') והאם ישנה משמעות משפטית או אחרת להצעות כאלה?

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, על עדויותיהם, הגעתי להחלטה כי דין התביעה להידחות.

למעשה, לא רק שדין התביעה הינו לדחייה, אלא שלא ארחיק לכת אם אקבע כי טוב היה אם תביעה זו לא היתה באה לעולם כלל. למעשה,
סבורתני כי תביעה זו מהווה
דוגמא למקרה בו הסעד המשפטי אינו הכלי הראוי והנכון להתמודדות ופתרון עם האירוע והמשקעים הרגשיים
אשר הובילו להליך.

ויודגש- אין חולק כי האירוע מושא
התובענה, הינו אירוע משמעותי ולא מבוטל בחייהם של התובעים. עוד יודגש- כי לחוות "אי קבלה" לישוב קהילתי, או במלים אחרות, "דחייה",
על בסיס הצבעת שכניך, אשר את חלקם אתה מחשיב כחבריך,
מהווה דבר פוגע ביותר.

עוד יודגש, כי עסקינן בישוב בו גרו התובעים עם משפחתם למעלה משנה, ישוב אשר העתיקו את עצמם באמצע חייהם לגור בו, הולידו בו ילדים, רקמו חלומות, אולי אף מתוך תשלום מחירים אישיים כאלו ואחרים, ואולי אף תוך הקרבה לא מבוטלת, ומתוך רצון להגשים עצמם ולטעת את עתידם במקום.

אין כל חולק כי אי קבלה לישוב זה, על בסיס הצבעה אנושית, של שכנים, אשר את חלקם אולי אף החשיבו כחברים - מהווה פגיעה קשה עד מאוד.


אין חולק כי ככל שהתובעים ראו במקום בית ונקשרו אליו ואף חינכו את ילדיהם להיקשר למקום, אין חולק כי התחושות בעקבות אי קבלתם הינן קשות ביותר, וזאת אף לאדם בוגר וחזק נפשית.

דה עקא, שהתובעים פנו ביודעין לגור במקום אשר יש אליו תנאי קבלה, והדבר היה ידוע להם מלפני ולפנים.
אין חולק, גם לשיטת התובעים, כי הם נאלצו
לעבור מיונים לא מבוטלים. יוצא שהתובעים בחרו ביודעין במקום מגורים אשר אינו פתוח לכל, ואשר שעריו אינם פתוחים לכל חפץ, אלא בחרו ביודעין בישוב המתנה את הקבלה אליו במספר דרכים ושלבים.

כך בין היתר, וכפי שיפורט בהרחבה בהמשך, ידעו התובעים ידע היטב כי הם צפויים בסוף שנת המועמדות לעבור תהליך של הצבעה, כחלק משלל המיונים שעברו, הצבעה המבוססת על דעתם החופשית והאישית של חברים בקהילה.

על התובעים, עם כל הקושי שבדבר, היה להבין כי הם אמנם חיים דה פקטו בישוב, ורוקמים בו את עתידם,
ונטועים בו, אך הם עדיין בחזקת "מועמדים", וככל שתתקבל החלטה כי הם אינם רשאים להתקבל כחברים, הרי שעם כל הצער בדבר היה עליהם לכבד את רצון הבוחר או לערער על ההחלטה בדרכים המקובלות, והכול כפי שיפורט בהרחבה להלן:

המצג שהוצג לתובעים ע"י הנתבעים ביחס למעמדם במושב

לטענת התובעים בעת קבלתם למושב הוצגו בפני
הם מצגים שעליהם הם הסתמכו ובגינם טוענים הם, שיש לפצותם. האחד כי נקלטו הם במושב כחברים מן המניין, והשני כי אף אם תוצאות ההצבעה יהיו שליליות, עדיין מקומם בישוב מובטח.

האם נאמר לתובעים שהם נקלטו במושב במעמד של חברים או במעמד של מועמדים? על אף טיעוני התובעים בתביעתם, עיון בכתבי טענות הצדדים, על עדויותיהם, מעלה, כי התובע היה מודע לכך שהתקבלו למושב לשנת מועמדות, ולא כחברים מן המניין,
ולמעשה, התובע הודה בכך במהלך עדותו, הדבר אף השתמע מדבריו באופן מפורש, ואף מכתבי טענותיו עולה הדבר בבירור, וזאת גם אם טען במקביל, כי היה סמוך ובטוח שעיקר הליך המיונים מצוי מאחוריהם, ושעברו אותו בהצלחה.

כך למשל, עת נשאל התובע בעדותו, מה ידע על תהליך הקליטה במושב,
השיב הוא בפני
כלהלן:

"...נכון שנמסר לך, שתהליך הקליטה במושב הוא כזה, שעליך לעבור ולגור במושב במשך כשנה, ובשנה הזו אתה בסטטוס של מועמד לחברות?
ת.
לא הודגש, לא. זה לא מדויק....אמרו לי שיש תהליך קליטה, שיש ועדה מסכמת, ולאחר שנעבור אותה, כל השאר שולי. לשאלת ביהמ"ש האם כשהגענו ועברנו לגור שם אמרו שאנחנו מועמדים או תושבים, אני משיב שאמרו לי שיש את הועדה המסכמת והצבעה, אף אחד לא ייחס לזה חשיבות ולא כל אחד הדגיש את זה..." ( ראו עדות התובע, עמוד 14 ואילך).

עוד הוא טען כי:
"...הבנתי שעד לוועדה המסכמת אני בסטטוס של מועמד לחברות, ולאחר שנעבור את הועדה, למעשה התקבלנו ואנחנו כבר חברים...
". (שם).

לצד זאת, ציין באותה נשימה כי :
"...לשאלת ביהמ"ש האם ידעתי שיש עוד אסיפה לאחר שנה, אני משיב שידעתי שצריכה להיות הצבעה, אבל הדגישו שזה תהליך פורמלי ושולי, שקודם צריך לעבור את הועדה. אני הבנתי שבשנה הזו אני כבר חבר. ידעתי שיש את ההצבעה ותהיה לאחר שנה, אבל הסבירו לי שזה תהליך פורמלי ושולי ולהתחיל לרוץ....".
(הדגשה שלי).

לאור האמור, אין חולק כי התובע ידע, גם אם המעיט בערך העניין,
כי לא תמו המיונים וכי ההצבעה עודנה צפויה לו בתום שנת המועמדות. אמנם- נקל לשער כי התובעים האמינו בלב שלם, כי קבלתם הינה כמעט וודאית, בפרט בשים לב לכך שתהליך המיונים אשר עברו, ואשר כנטען כלל מיונים לא מבוטלים, עברו הם בהצלחה. דה עקא, שהם היו מודעים היטב לכך שהתהליך טרם הושלם, גם אם השלו עצמם שלא כך הוא.

אף התובעת ידעה על ההצבעה הצפויה. סימוכין לכך ניתן לראות בתצהירה של התובעת אשר התייחסה להצבעה הצפויה, ואשר סיפרה כי בסמוך אליה היא אף "אפתה עוגה", ושמה בקבוק יין על השולחן, מתוך תקווה לחגוג בסופו של הערב את קבלתם (ראו תצהיר התובעת). מטיעוניה הללו עולים שני דברים: מחד, עולה כי התובעים התייחסו כמעט בוודאות מוגמרת לעניין קבלתם, והאמינו בכך לחלוטין, והראייה לכך הינה אפיית העוגה והשמחה והחגיגיות שבאוויר,
לצד זאת,
הצורך "לחגוג" את העניין מעלה כי למרות תחושותיהם האופטימיות ידעו הם בעמקי ליבם כי הם עדיין לא התקבלו לחברות וכי יש צורך בהודעה רשמית.

אין חולק, אם כך,
כי הדבר היה בחזקת אופטימיות בלבד, ולא מתוך ידיעה מושכלת.

לא רק זאת אלא שבעדותו בפני
התייחס התובע להצבעה בעניינם של מועמדים אחרים:

"...זה התחיל לאחר שהגענו, מועמדים שעלו להצבעה לפנינו, משפחת מלמד, ברזני וקפלן, שעלו להצבעה בינואר 2013 או סוף 2012, הם נדרשו לשלם מזומן, כמו שאני נדרשתי ולא הסכמתי, התאגדנו בתור נקלטים חדשים וחלק מהנקלטים הותיקים...".
(שם).



יוצא שהתובע נוכח לראות אף ביחס למשפחות אחרות כי התהליך של ההצבעה בסוף שנת המועמדות הינו חלק מהתהליך של קבלה למושב.
הדבר אף מגובה במסמכים אשר צרפו התובעים. כך למשל פרוטוקול ועדת קבלה של המושב,
מיום ה- 14/12/11 מדגיש כי הם ממליצים לקבל את התובעים כמועמדים לחברות במשק (ראו נספח
9 לתצהיר התובע ).

בהקשר זאת טוען התובע בסיכומיו כי
קיימת הודאת בעלי דין מטעם הנתבעים
כי מעולם לא קרה שמועמד לא התקבל לחברות ונאלץ לעזוב את המושב. דה עקא, שאף התובע עצמו העיד על מועמדת כזו, מה גם שהעובדה כי דבר מסוים טרם ארע בעבר, אינה מספקת כל ערובה לכך שהדבר גם לא יקרה בעתיד, ובוודאי לא מקימה עילה משפטית לכך שדבר כזה בוודאות לא יקרה.


זאת ועוד- במכתב מטעם הסוכנות היהודית מיום ה- 15/1/12, (ראו נספח 11 לתצהיר התובע) והממוען למנהל מקרקעי ישראל נכתב באותיות קידוש לבנה כלהלן: "הודעה על מסירת נחלה להחזקת מתיישב, מועמד חדש במושב...".

כאמור לעיל, אין חולק בדבר המסמכים עליהם היו חתומים התובעים ואשר מהם עלה כי הם ברי רשות בנחלה, לרבות כתב הוויתור עליהם היו הם חתומים ואשר התנה את בעלותם בנחלה בכך שיתקבלו למושב כחברים מן המניין.

כמו כן, נספח 7, המהווה כתב וויתור על הנחלה אשר חתומים עליו התובעים בפני
עו"ד- גם עליו חתם התובע , והדבר מהווה אסמכתא לידיעתו בדבר הצפי בהינתן התרחיש שאולי לא יתקבל.
את טענות התובע בתצהירו כי כתב הוויתור הינו מסמך פיקטיבי אני דוחה מכל וכל. עסקינן במסמך משפטי לכל דבר ועניין, אשר נחתם על ידי התובעים
בעודם בגירים, צלולים, ובפני
עו"ד. ככל שחתמו הם על מסמך משפטי ופורמאלי אשר הניחו כי הוא מלכתחילה פיקטיבי- אין להם להלין אלא על עצמם.

התובע בעדותו התייחס להצבעה כלהלן:

"...אני הבנתי שאני עדיין לא חבר מן המניין באופן פורמלי, אך באופן מעשי התייחסו אליי כחבר מן המניין ונתנו לי לבצע פעולות והשקעות כבירות כחבר מן המניין, הסבירו לי גם שההצבעה שולית ואם נעבור או לא, זה לא רלוונטי, כי היו משפחות שלא עברו, ונשארו במושב..."
(עמוד 16, שורה 27 ואילך, הדגשה שלי).

ראייה נוספת לכך שהתובע ידע כי הוא מועמד ו-"במבחן" ניתנה
בעדותו בה ציין התובע בפני
כי הוא ניסה ללכת על ענף חקלאות מסוים על מנת להרשים את מקבלי ההחלטות, ועל מנת להצליח:

"...

מאוד רציתי להתקבל למושב, היה לי חשוב להרשים את חברי המושב באופן חיובי, גם לפני הועדה המסכמת, כשחבר במושב הוא חקלאי, זה חלק מהתקנון לעיסוק בחקלאות, לא מקבלים חברים שאינם עוסקים בחקלאות. כשהתייעצתי עם ועדה חקלאית איך לגדל בשטח, "המליצו" לי, זו היתה "המלצה" מאוד חותכת להתעסק בעגבניות שרי. ביהמ"ש מפנה אותי לשאלה של עו"ד חיימסון
, אני משיב שקודם כל הובהר לי שאם לא אעסוק בחקלאות סביר להניח שלא אתקבל למושב, הכווינו אותי לשם באופן מאוד חזק, לעסוק בשרי. לשאלה האם מישהו אנס אותי לעסוק בחקלאות, אני משיב שזה היה מאוד ברור שאם לא אעסוק בחקלאות אני לא אתקבל...". (עמוד 22, שורה 22 ואילך).

ככל שהתובע הודה בכך, הרי שידע הוא כי הוא נתון בתהליך בו עליו "להרשים", וכי עדיין הוא אינו יכול לנוח על זרי דפנה, וכי טרם
קנה לו בישוב מעמד קבע.

זאת ועוד: התובע ידע כי מניסיון העבר היו מועמדים אשר לא צלחו את ההליך:
"...ש: נכון שגילה אזולאי סיפרה לך שהיא בהתחלה לא התקבלה לחברות, אבל אח"כ היא עלתה שוב להצבעה נוספת באסיפה ואז היא כן התקבלה?
ת.
חצי מדויק, גילה אזולאי הבנתי שלא התקבלה בהצבעה ונשארה בכל זאת, לא ידעתי שהיא עברה הצבעה נוספת וכן התקבלה. לעומקי הפרטים לא הכניסו אותי....".

(עמוד 19, שורה 19).

היא הנותנת כי התובע היה מודע היטב לדרך בה דברים מתנהלים.

לאור כל האמור, אין חולק ולא יכול להיות חולק כי התובעים ידעו שהם היו מועמדים, וכי צפויה להם הצבעה בתום שנת המועמדות. המסמכים מלמדים זאת ואף עדויותיהם. העובדה כי האמינו שאין סיכוי שלא יתקבלו, כמו גם העובדה שהבינו מהנתבעים שאי קבלה בתום שנת מועמדות הינה עניין נדיר, אין בהן בכדי להעלות או להוריד, שהרי די בכך שידעו התובעים כי אפשרות כזו קיימת, נדירה וקלושה ככל שתהיה, בכדי להפוך את העניין לאפשרי, ולכזה שיש לצפות אותו.

היה ידוע להם, ואין על כך עוררין שבסוף שנת המועמדות תהיה
הצבעה, והדבר אף עלה מעדות התובעת עצמה בפני
: התובעת העידה בקול חנוק על האכזבה שחוותה, ואין עוררין על הפגיעה הנפשית העצומה שחשה היא, לנוכח החברויות שרקמה, והעובדה כי נטעה את עצמה ואת ילדיה במקום. לצד זאת, אף היא העידה כי ידעו שעסקינן בשנת מועמדות: העדה התייחסה לכך בתצהירה (ראו סעיף 8),
וכן טענה היא בעניין בעדותה בפני
:

"...ש.
אתם מגיעים למקום, עוברים ועדה ראשונית ואומרים לכם שבאופק תהיה הצבעה נוספת. את אומרת שחשבתם שזו הצבעה סתמית של סתם אנשים שמתכנסים ומרימים את היד?
ת.
ככה הובהר לי, לא...ידעתי איך הם בדיוק עושים את זה, אבל באיזשהו שלב אמורה להיות הצבעה, אבל כאילו זה בסדר, אתם כבר בפני
ם, ככה אני הבנתי את זה.
לא עבר לנו בראש שיכול להיות שלא נעבור את ההצבעה, אחרת לא היינו נכנסים לזה כל כולנו, יש פן כלכלי ויש פן משפחתי. לא הייתי עושה את כל
המהלך הזה עם תינוק בן שנתיים ובהריון, אם זה לא היה לי ברור, והיו נותנים לי את התחושה וההבנה שאת פה.
ש.
כשאנשים מצביעים כמו בכל מקום, אחרי שסופרים את הקולות יכולה להיות החלטה חיובית ויכולה שלילית. זו טבעה של כל הצבעה, את לא מסכימה איתי?
ת.
כן, ואם עושים הצבעה ומתריעים מראש וכולם יודעים לגבי ההצבעה וכולם יודעים שצריך להצביע, אז אפשר לשפוט את ההצבעה.
ש.
את אומרת הבנתי שבהצבעה כמו בכל הצבעה, יכולה להיות תוצאה חיובית ושלילית, את מסכימה?
ת.
זה משהו שברור לי בתור בן אדם שיודע ... אני מכירה הליכים ...אבל פה, לא השליתי את עצמי, אנשים אמרו לי זה פורמלי, את כבר בפני
ם, זה הכל....".

( עמוד 52, שורה 6 ואילך, הדגשה שלי,
א.ל.).

לאור כל האמור, אני מסיקה מתוך עדויות התובעים עצמם, שהתובעים, עם כל האופטימיות המובנת שחשו בנוגע להמשך חייהם בישוב, עם כל האמונה כי הם נוטעים בו את עתידם ועתיד ילדיהם, לא צפו למעשה את האפשרות כי בתום שנת המועמדות ההצבעה בדבר חברותם המיועדת, לא תתקבל בישוב ברוב קולות.
אף אם הם לא צפו זאת, ולא האמינו בזאת, עדיין היו הם מודעים היטב לאפשרות כזו, וזאת גם אם נהגו בשאננות. הדבר היה אולי בחזקת אפשרות קלושה, כפי שטענו הם בפני
, אך אפשרי גם אפשרי, והם היו מודעים לכך.

סימוכין למסקנה זו, אשר כאמור הינה על סמך עדויות התובעים בלבד,
ניתן אף למצוא
בעדויות הנתבעים בפני
: כך למשל, בעדותה בפני
הודתה חברת ועדת הקליטה, גילה אזולאי, כי אכן מדובר במקרה חריג, וכי מבחינתם, ההנחה היתה שהוא יתקבל. לטענתה התחושה היתה ש- "ככל שלא תהיה קטסטרופה הם יתקבלו" (ראו פרוטוקול הדיון מיום ה- 21/11/18).

88.
דהיינו, אף היא כחברת ועדת הקליטה, הודתה כי בתחילת ההליך, היו סמוכים ובטוחים הם, שהתובעים יצליחו לעבור את ההצבעה. דה עקא, שתוצאותיה של ההצבעה לא היו נתונות לצפייה, כדרכן של הצבעות.

ויודגש-

תוצאות ההצבעה, אשר לא קיבלה את התובעים לחברות, הפתיעו לא רק את התובעים, ואף הנתבעים טענו בפני
במספר הקשרים, כי עסקינן במאורע נדיר.



יצוין כי העובדה שהתוצאה לא היתה צפויה, לא לנתבעים ולא לתובעים,

והעובדה שבמהלך השנים רובם המוחלט של ההצבעות עבר בהצלחה ולטובת המועמדים, מוטלת לפתח התובע, אשר לטענת הנתבעים, התנהלותו הובילה לעימותים לא מבוטלים עם תושבים, בעלי תפקיד,
ונציגי האגודה.



לא רק זאת, אלא
שתוצאות של הצבעה תקנית וחשאית, לעד לא תהיינה צפויות,
וזוהי כאמור דרכן של הצבעות.
בפרט כאמור, עת עסקינן בהצבעה חשאית, ובהינתן כי לא ניתן לצפות התנהגותו של פלוני,
המצביע בקלפי באנונימיות, ובהתאם לרחשי ליבו.

ודוק- בהינתן שההצבעה הינה הליך דמוקרטי המתנהל באופן תקין, כלום ניתן היה לצפות את תוצאותיה?

לאור כל האמור, אני קובעת כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי הניחו שהתקבלו לישוב כחברים מן המניין.
בנסיבות בהן קבעתי כלהלן, והתרשמתי כי התובעים ידעו היטב שלא היו הם חברים מן המניין בישוב אלא מועמדים, אין צורך לדון האם מי מהנתבעים הציג בפני
הם מצג שווא בנוגע לכך.

אמנם, לאחר ששמעתי את עדויות הנתבעים סבורה אני כי אמנם, הנתבעים, מצידם, שידרו לתובעים אופטימיות עם כניסתם לישוב. הם אמנם נתנו להם להבין שהם מועמדים, אך שמירב הסיכויים שאכן יהיה בסדר בהצבעה, כפי שקורה לרוב, ככל הנראה.



דה עקא, שבשום מקום לא הובטח ולא נאמר להם שההצבעה צפויה ונתונה מראש.

יוצא שאף אם התובעים היו סמוכים ובטוחים כי עסקינן באקט פורמאלי וכי אין מקרים בהם מועמדים לא מתקבלים בהצבעה, עדיין הרי שעסקינן בהצבעה, אשר מהווה הליך דמוקרטי ואשר בו ככלל התוצאות אינן צפויות, ואינן ידועות מראש, לעולם.

לאור האמור, יש לבחון כעת האם הרימו התובעים את נטל ההוכחה הנדרש מהם להוכיח כי הובהר להם ע"י מי מהנתבעים, כי אף אם תוצאות ההצבעה יהיו שליליות, מקומם בישוב מובטח וכי ההצבעה הינה שולית ולא רלוונטית.

כפי שקבעתי לעיל, התובעים ידעו שהם בחזקת מועמדים ולא חברים מן המניין בישוב.
זאת ועוד, התובעים ידעו היטב כי בתום תקופת המועמדות צפויה להם הצבעה, אשר בה יצביעו החברים בעד או נגד חברותם לישוב.

99.
כמו כן,
וגם אם אניח כי המשקל אשר ייחסו התובעים להצבעה היה, ככל הנראה,
שולי, עדיין יש להניח כי האדם הסביר ישער שלהצבעה ישנה משמעות, ולו זניחה, אך עדיין ישנה משמעות.

100.
ודוק- אלמלא היו התובעים חושבים כך, אזי, כך יש להניח, היו הם מגיבים בשוויון נפש כלפי תוצאות ההצבעה בעת אשר בישרו להם אותן נציגי המושב, בביקורם באותו ערב בביתם.
אלמלא היו חושבים שלהצבעה ישנה משמעות, כפי שהם טוענים, ושהיא חסרת כל תוכן, אזי היו ממשיכים ומבררים על אפשרויות מגורים נוספות בישוב, לאחריה.

לצד זאת, תגובתם הפגועה, גם אם בצדק רב, מעידה על כך שלא הניחו שתוצאות ההצבעה הינן שוליות.

101.
למעלה מן הצורך, כעת יש לבחון, האמנם, מי מהנתבעים הציג בפני
התובעים מצג לפיו תוצאות ההצבעה הינן חסרות משמעות, וגם אם יצביעו בה כנגד חברותם לא תהיה לכך משמעות?

102.
לאחר שעיינתי בתצהירי הצדדים ושמעתי את חקירותיהם הנגדיות, אין מנוס אלא לקבוע כי התובעים לא הוכיחו את טענתם כי מי מהנתבעים, הציג בפני
הם מצג לפיו הליך ההצבעה הינו הליך שולי ובלתי פורמלי וכי הישארותם במושב מובטחת. ראו לעניין זה סעיפים 3 -5 לתצהירה של הנתבעת מס' 4 (חברת ועדת קליטה) ,
סעיף 3 ו- 4 לתצהירה של הנתבעת מס' 5 (חברה אף היא בוועדת קליטה), אשר עדותן בפני
י היתה מהימנה ולא נסתרה כלל בחקירתן הנגדית. לטענתן, מעולם לא נאמר לתובעים ולמי מיהם כי העמדתם להצבעה הינה ענין פורמלי וחסר משמעות. כחיזוק לכך ציינו הן כי במהלך תקופת המועמדות, לאחר שנודע לחברי ועדת הקליטה כי התובע מרבה לריב ולהסתכסך עם גורמים שונים, וביניהם חברי המושב, יזמו הן פגישה עם התובע על מנת להסביר לו כי התנהלותו עלולה לסכן את קבלתו כחבר.

103.
הנתבעים הגישו במסגרת תצהיריהם את תצהירה של הגב' עדי משה אשר היתה חברה בוועדת הקליטה בשנים הרלוונטית וביניהם בשנים
2010-2016. הגב' עדי משה הפנתה לאותה פגישה אותה יזמו חברי ועדת הקליטה לאחר שהגיעו אליה השמועות בדבר התנהלותו של התובע והחשש כי המשך התנהלותו עלול להעמיד את חברותם של התובעים בסכנה. העדה נחקרה נגדית במועד הדיון בפני
י ביום 21/11/18 ועדותה בפני
י היתה מהימנה ביותר, קוהרנטית ועקבית ובית המשפט התרשם עד מאוד מעדותה בפני
ו.

104.
העדה חזרה והעידה על שמועות שהגיעו לחברות הועדה בדבר מריבות כאלו ואחרות שהיו לתובע עם אנשים שונים וחיזקה את תצהירה לפיו נאמר לתובע במפורש באותה פגישה, שככל שהתובע ימשיך בהתנהלותו לפיו הוא מרבה להסתכסך עם הסובבים אותו,
הדבר ישפיע עליו עסקית וכלכלית.

105.
חיזוק לעדותה של הגב' עדי משה מצאתי אף בתצהיריהן של הנתבעות 4- ו5 אשר העידו אף הן על אותה פגישה שהתקיימה בנוכחות התובע, הגב' עדי משה, גב' עדינה מוסקוביץ והגב'
ורד קינן טייץ שם נאמר לו מפורשות ע"י חברות ועדת הקליטה, שככל שהוא ימשיך בהתנהלותו, הרי שהוא מעמיד את חברותו בסכנה.

106.
לאחר ששמעתי את עדות התובע ועדויות חברות ועדת הקליטה, אני קובעת כי אכן התובע זומן לפגישה בנוכחות חברות ועדת הקליטה ונאמר לו מפורשות על ידן כי חברותו במושב, עומדת בסכנה לאור התנהלותו וכי מוצע לו לפעול לשיפור יחסיו עם הסובבים אותו וזאת לטובתו העסקית והחברית.

107.
ככל שאלו הדברים שנאמרו לתובע, זמן קצר לאחר הגיעו למושב, הכיצד יכול הוא לטעון כי נאמר לו על ידי חברות ועדת הקליטה כי המדובר בהליך פורמלי ושולי. ככל שאכן היה נאמר לו ע"י מי מחברות ועדת הקליטה כי מדובר בהליך שולי פורמלי ולא רלוונטי, מדוע טרחו הן לזמנו לפגישה על מנת להתריע בפני
ו כי המשך התנהלותו עלול להזיק לו?

108.
סבורתני כי זימון התובע לאותה פגישה, אשר כאמור הוכחה בפני
י, מלמדת כי חברות ועדת הקליטה לא חשבו ולא סברו כי המדובר בהצבעה שולית ופורמלית ולא משמעותית. ההיפך הוא הנכון. התנהלותן מלמדת כי הן סברו וידעו כי להצבעה ישנה משמעות חברתית ועסקית על התובעים ומשכך, הציעו הן לתובע, לפעול לשיפור יחסיו עם הסובבים אותו. התנהלותן זו, מחזקת משמעותית את גרסתן בפני
י, אשר כאמור לא הופרכה ע"י התובע כי מעולם לא נאמר לו ע"י מי מהן כי ההצבעה הינה שולית וכי הישארותם של התובעים במושב הינה מובטחת.

109.
חיזוק לגרסת הנתבעים כי לא הוצג ע"י מי מהם לתובעים
מצג לפיו הליך הצביעה לחברות, הוא חסר כל חשיבות, הינה עדותה של הגב' גילה אזולאי הנתבעת מס' 6. הנתבעת מס' 6 אכן הודתה כי היא ליוותה את התובעים בתחילת תהליך הקליטה וכי פעלה היא להסביר לתובעים את התהליך כולו וכי במהלך אחת השיחות הציגה היא ביוזמתה את המקרה האישי שלה על מנת להסביר לתובעים את חשיבות ההצבעה לחברות באסיפה הכללית.

110.
בעדותה בפני
הודתה חברת ועדת הקליטה, הנתבעת מס' 6 , כי אכן מדובר במקרה חריג, וכי מבחינתם, ההנחה היתה שהתובעים יתקבלו למושב בהצביעה. לטענתה התחושה היתה ש- "ככל שלא תהיה קטסטרופה הם יתקבלו". (ראו פרוטוקול הדיון מיום ה- 21/11/18). הנתבעת מס' 6 העידה בפני
י כי היא נשאלה ע"י התובע על מקרים בהם לא מתקבלים למושב ובהקשר זה סיפרה היא את סיפורה שלה, לפיו היא נדרשה לשנת מועמדות נוספת ולהצבעה נוספת.

111.
טענת התובעים כי מתוך סיפורה של הנתבעת מס' 6, ניתן היה להבין כי ההצבעה הינה שולית ולא משמעותית, נדחית על ידי. ההיפך הוא הנכון, מתוך עדויות הנתבעות 4, 5, 6
וכן מתוך עדותה של הגב' עדי משה, אשר כאמור עדותה היתה מרשימה ומהימנה עליי במיוחד, והיא כאמור לא נסתרה כלל ע"י התובעים, עולה כי התובעים ידעו אף ידעו, כי הליך ההצבעה הינו משמעותי להמשך הישארותם במושב.

112.
ויודגש-
אף בתקנון האגודה הדברים כתובים שחור על גבי לבן, כפי שעולה בבירור בסיכומי הנתבעים.

113.
חזקה על התובע, כי
היה מודע גם מודע לחשיבותה המכרעת של האסיפה הכללית, ולאופן קבלת ההחלטות, ואין הוא יכול לטעון כי הובטח לו או כי סבר שהאחריות נופלת על פלוני או אלמוני וכי הדברים אינם מתנהלים באופן מינהלי תקין.

114.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אוכל אף לקבוע באותה נשימה, כי בתחילת הדרך ועוד בטרם הגיעו התובעים למושב, אכן נאמר להם כי
ישנו הליך הצבעה, וכי מרב הסיכויים וככל שלא תהיה "קטסטרופה", הרי שהם יתקבלו למושב. דא עקא, כי לא נאמר לתובעים כי ההצבעה הינה שולית, פורמלית ולא משמעותית וכי הישארותם במושב מובטחת אף אם ההצבעה תהיה כנגד הישארותם במושב.

115.
נוכח כל האמור לעיל אני קובעת כי התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה הנדרש מהם במשפט אזרחי להוכיח כי מי מהנתבעים הציג בפני
הם מצג שווא, לפיו הליך ההצבעה לחברות שייערך בסוף שנת המועמדות הינו שולי וחסר כל חשיבות, וכי הישארותם במושב לאחר תום תקופת המועמדות, מובטחת והינה וודאית. ההיפך הוא הנכון, הנתבעים הוכיחו בפני
י, באמצעות העדים מטעמם, אשר כאמור היו מהימנים עלי,
כי מצג זה לא הוצג בפני
התובעים, וכי הליך ההצבעה, על כל המשמעויות הנלוות לו,
היה ידוע בהחלט.

מעברם של התובעים למושב ועבודתו של התובע בחקלאות

116.
לטענת התובעים, מעברם למושב וההשתלבות בתחום חקלאי בכלל ובפרט בתחום העגבניות השרי -
כולל רכישת חממות, נעשה בלחץ הנתבעים ובשל לחץ שהופעל ע"י הנתבעים על התובעים. ולכן טענתו, ככל שנגרם לו נזק כלכלי כתוצאה מהשקעותיו בתחום החקלאות, יש לחייב את הנתבעים בגין כך.

117.
התובע טוען לאורך כל הדרך כי הוא שוכנע ע"י הנתבעים לעשות צעדים חקלאיים מסוימים כפי שעשה, לגור בישוב הספציפי הזה, וכן טוען הוא כי הופעל עליו לחץ להשקיע בחקלאות
ולגדל עגבניות שרי.

118.
אף אם נתעלם מהעובדה כי התובע אדם בגיר, עצמאי, וכשיר לפעול כרצונו, וכי למעשה חופשי היה לפעול כראות עיניו, וכי מעברו למושב קדש ברנע, היה לשם חלומו לעסוק בחקלאות, הרי שכלל לא הוכח בפני
כי אכן הופעל עליו לחץ כזה:

119.
מקובלים עלי טיעוני הנתבעים, בסיכומיהם, לפיהם בפני
התובע עמדה הבחירה בתחילת תקופת המועמדות והמעבר למושב,
לחזור למעגל העבודה ולמצוא פרנסה מבלי להשקיע כספים בחקלאות, וכי יכול היה לבחור לעבוד כשכיר ולצבור יותר ניסיון, אך וויתר על כך.

120.
התובע אמנם טען כי עליו להיות חקלאי כעולה מהתקנון, דה עקא שהאגודה מפנה בסיכומיה לכך שלא כתוב בתקנון שחברים חייבים להיות חקלאיים, ומפנה לכך שכך או כך, ככל שהתובע נתלה בתקנון האגודה, הרי שאף כתוב בתקנון בבירור כי קבלה לחברות מותנית בתקופת מועמדות ובאישור של האסיפה הכללית, ועסקינן בהעדר תום לב להיאחז בסעיף מסוים של התקנון ולהתעלם מהאחר.

121.
כך או כך, לא התרשמתי כי התובע היה אנוס לעסוק במה שבחר. כך למשל, בעדותו בפני
טען התובע כלהלן:



"...ש. תאשר לי שאף אחד לא הכריח אותך לעבור למושב דווקא?
ת.
הכריח? מישהו עמד עם אקדח בראש ואמר לי תעבור? קיבלנו הצעה מאוד מפתה מאלון צדוק
לעבור למושב, בתור מקים קדש ברנע ויושב בקדש ברנע.. לא הכריחו אותנו, המליצו עד מאוד....".
(שם).

122.
דהיינו, התובע הודה כי איש לא אילץ אותו לעשות מעבר זה, במלוא מובן המלה של "אילוץ". עת נשאל התובע מדוע למעשה
עשו הוא ומשפחתו את המעבר מהעיר תל אביב למושב , השיב שהוא עצמו, אשר לא היתה לו עבודה קבועה לפני המעבר, חלם לעבור למושב כדי לעסוק ולהתפרנס מחקלאות (שם).

123.
יוצא שהתובע עבר למושב על מנת להגשים את חלומותיו שלו, מתוך מוטיבציה אישית,
ולא מתוך הפעלת לחץ כזה או אחר שהופעל עליו ע"י מי מהנתבעים.

124.
ויודגש- התובע לא עבד בעבודה קבועה לפני המעבר, והרושם היה שהוא חיפש את עצמו ואת עתידו. הישוב סיפק לו אפשרות לנסות להגשים את חלומותיו ולממש עצמו בחזון של חקלאות, והתובע בדק אפשרות זאת, למעשה, כך עולה , מתוך רצון אישי להגשים את עצמו ולהתמקצע. זאת ועוד, התובע הצהיר בפני
בתצהירו כי הם בדקו
מספר מושבים שמעוניינים בקליטת חברים חדשים וניתן לקבל הקצאת קרקע ללא תשלום עבורה.

125.
לטענת התובע אמנם הוא החל להתמקצע בתחום עגבניות וכיוב', כתוצאה מלחץ/עצות מטעם מי מהנתבעים, דה עקא שכעולה מתצהיר הנתבע 2,
אלון צדוק
, הרי ש- "אני לא האצתי באריק להקים משק חקלאי. אריק שהינו אדם בוגר בחר מרצונו
החופשי לעסוק בחקלאות ולהקים משק חקלאי
בקדש ברנע במסגרת תקופת המועמדות שלו לחברות...".

126.
הנ"ל העיד בפני
וטען כי איש לא אילץ ולא שכנע את התובע לעסוק בתחום בו עסק בסופו של יום.
עדותו היתה מהימנה בעיני, מה גם שההיגיון בצידה.

127.
אף כעולה מתצהיר הנתבע אמיר פלג, חבר בוועדת הקליטה נכון לאירועים נשואי התובענה,
טען הוא כי הוא לא המליץ דווקא על גידול זה אלא רק שטח בפני
ו את העובדות וביניהן כי
זהו הגידול הנפוץ באזור שלהם, ואשר ממנו מתפרנסים רוב החקלאים.
בחקירתו בפני
, ובעדותו, אשר היתה אמינה ומהימנה בעיני עד מאוד, ציין הוא כלהלן, והתובעים לא השכילו לסתור את האמור בתצהירו.



128.


חיזוק לעדותו של אמיר פלג (נתבע מס' 3) , מצאתי אף בעדותו עדותו של עמית כץ ( נתבע מס' 7) , חבר בוועדה החקלאית, נכון למועד האירועים נשואי התביעה, ואשר מונה כחונך חקלאי לתובע, לפיו התובע לא שוכנע ע"י איש לעסוק בתחום בו עסק בסופו של יום כחקלאי.
הנ"ל העיד בפני
והדגיש כי איש לא כפה על התובע לעסוק בחקלאות, ולהתמקצע בתחום בו בחר בסופו של יום להתמקצע.
לטענתו, התובע בחר מרצונו הוא לעסוק בתחום,
ולטענתו, החממות עדיין שלו, ועדיין מצויות במקום.

129.
לטענתו, הוא בזמנו התווה בפני
ו וסיפר על הדרך, על המענקים האפשריים, וכיוב, והתובע החליט באופן עצמאי לרכוש את החממות ולהשקיע במשק החקלאי. עוד לטענתו, הוא עצמו המליץ לו לשכור משק חקלאי ולא לפתוח בהשקעות. לעניין זה ראו אף עדותה של הגב' עדי משה, אשר כאמור כבר ציינתי בעניינה כי עדותה היתה מהימנה, מרשימה ועקבית. העדה ציינה כי התובע הצהיר כי הוא מעוניין לעסוק בחקלאות וכי היתה זו החלטה שלו בלבד. הנ"ל הדגישה כי המועמדים הינם אנשים בוגרים ולא בני נוער ומשכך, כל אחד רשאי לעשות את שיקוליו הוא ולהחליט היכן להשקיע ומתי.

130.
משנחה דעתי, כי לא הופעל על התובע כל לחץ מטעם מי מהנתבעים לעבוד בחקלאות וכי מעברו למושב היה על רקע חלומו לעסוק בחקלאות ולא בשל לחץ כזה או אחר שהופעל עליו, מכאן והלאה, נקל לשער, ההחלטה היתה כולה של התובע, וזכות הבחירה היתה נתונה בידיו.

131.
למעשה, התובע לא הניח בפני
כל תשתית ראייתית מניחה את הדעת בכדי להרים את הנטל ולהוכיח
שהוא הונחה ע"י מי מהנתבעים לרכוש חממות מיד עם מעברו למושב או לעסוק בתחום החקלאות או להתמקד בגידול עגבניות שרי.

132.
למותר לציין כי אף אם היה התובע משכיל להוכיח זאת, הרי שאין לכך כל נפקות, היות ולא הוכח בפני
כי התחום בו השקיע זכה לכישלון חרוץ ולא נטען ולא הוכח בפני
כי בשל עיסוקו בתחום העגבניות לא התקבל הוא בסופו של יום כחבר אגודה.

133.
זאת ועוד, כל המלצה או הנחייה מצד חברים במושב, לעסוק בתחום כזה או אחר, הינה בגדר המלצה, חוות דעת, אשר לכל היותר נשענה על ניסיונם, וכך היה על
התובע להתייחס אליה. כלומר, גם אם ניסיון של פלוני הוביל אותו למאה אחוזי הצלחה, הזולת הנשען על ניסיון מוצלח זה עושה זאת באחריותו שלו, וללא כל ידיעה וודאית מה יוליד יום.

134.
אף אם היה מוכיח התובע כי ניזוק כלכלית מהמעבר לישוב קדש ברנע ומהעיסוק בחקלאות, הרי שלא הוכיח הוא בפני
, מדוע יש לשיטתו להאשים בכך את התנהלות הנתבעים.

135.
ויודגש- הנחת יסוד העומדת בפני
בית המשפט הינה שאדם אשר הינו בגיר, וכשיר נפשית וללא כל מוגבלות, הינו אדון למעשיו, ואחראי להחלטותיו, אלא אם כן הוכח אחרת. ככל שעסקינן בכפייה או תרמית, הרי שהתובע
לא טען זאת ומיותר לציין כי לא הרים את הנטל לכך.
זאת ועוד- התובע, ככל הידוע למותב זה, הינו אדם כשיר ובגיר.

136.
ככל שהתובע היה חסר ניסיון בתחום בו ביקש לעסוק, ונשען בפעולותיו על עצות אחרים וניסיונם שלהם- הרי שאין לו להלין אלא על עצמו.
דה עקא, שעיון בקורות חייו של התובע אשר הוצג בתיק מעלה כי עסקינן באדם אקדמאי, משכיל, אשר בקיא בתחומי כלכלה. יש לצפות מאדם כמוהו, אשר מהווה לכל הפחות האדם הסביר ואף יותר מכך, כי יהיה בקיא במסמכים עליהם הוא חתום, ובקיא בהסכמים השונים, ובענף בו הוא בוחר להתמקצע.

137.
זאת ועוד, בפני
בית המשפט לא הונחה כל תשתית עובדתית לכך שהתובע ביצע את ההחלטות שביצע לאור עידוד והנחיית הנתבעים. ואף אם היה מוכח בפני
שהנתבעים עודדו אותו להשקיע את משאביו בענף חקלאות כזה ולא אחר,
הרי שהתובע הוא זה שהחליט את החלטותיו בסופו של יום, והתובע הינו אדם כשיר ובגיר לקבל החלטות.

138.
סבורתני כי דומה הדבר לרופא מומחה ומצליח המשכנע פלוני ללכת ללמוד רפואה מתוך ניסיונו האישי במקצוע. כלום אותו פלוני יוכל לבוא בעתיד בדין ודברים משפטי מול אותו ממליץ, ככל שיפעל כהמלצתו, ילמד רפואה אך לא ינחל הצלחה בתחום? כלום יהיה לו דין ודברים מולו ככל שלמשל לא יתקבל ללימודים, לא יצליח בהם, לא ימצא עבודה בתחום, ייכשל מקצועית או יפוטר ממקום עבודתו? התשובה לכך הינה שלילית כמובן,
וכך גם לא ניתן לבוא בדין ודברים ובטענות משפטיות כלפי תושבי המקום, אנשי חקלאות בעלי ניסיון כזה או אחר, חלקם בעלי ניסיון עשיר, חלקם חסרי ניסיון כלל, אשר המליצו לתובע לעסוק בתחום חקלאות כזה או אחר או אשר עודדו אותו מניסיונם להתמקצע בענף כזה או אחר, או אשר אפילו ניסו לשכנע את התובע לבחור בישוב דנא ולא בישוב אחר. התובע בסופו של יום הוא הוא אשר קבל את ההחלטות המקצועיות ואין לו להליך אלא על עצמו.

139.
בנסיבות אלו, ולאחר ששמעתי את עדויות התובעים ובשים לב לעדויות הנתבעים ולהיות התובע אדם בוגר ואחראי, אשר בחר להעתיק את מקום מגוריו מהמרכז למושב קדש ברנע על מנת להגשים את חלומו לעסוק בחקלאות , אני דוחה את טענות
התובע בדבר האילוץ והלחץ שהופעל עליו ע"י מי מהנתבעים להתחיל לעסוק בחקלאות מיד עם מעברו למושב או בדבר אילוץ ולחץ שהופעל עליו להתמקד בתחום כזה או אחר של חקלאות. כמו כן אני קובעת כי לאור עדות התובע ועדויות הנתבעים עולה כי התובע בחר לעסוק בחקלאות בשל
רצונו למשש חלום וכי רכש הוא חממות והתחיל לעסוק בגידול עגבניות שרי, עקב החלטות אותם הוא נטל לאחר חשיבה ומתוך מודעות מוחלטת כי האחריות הינה שלו בלבד.

140.
ניסיונות התובע להטיל אחריות על אחרים ולהטיל את כישלונותיו בתחום החקלאות ובפרט בתחום גידולי העגבניות שרי, נידחות על ידי. האחריות לתוצאות החלטותיו ובחירותיו של התובע מוטלים עליו בלבד ואין הוא יכול להטילם על הנתבעים שכל רצונם, היה לייעץ ולסייע לו.

141.
בנסיבות אלו, סבורה אני כי העובדה שהתובע ממאן לקחת אחריות למעשיו ולהחלטותיו, ותולה את
האשמה בגורמים אחרים, איננה ראויה לסעד משפטי.

142.
בשולי הדברים יודגש כי בסיכומי תשובתו טוען התובע כי טענותיו מתמקדות בסופו של יום בנזק שהוכח
ובעילות שמכוחן
יש לחייב את הנתבעים בתשלום נזקיהם,
ואילו טענות
ההגנה בסופו של יום
מתמקדות
אך ורק בניסיון להצדיק את סילוק התובעים מבלי להידרש לנזק שגרמו להם. אלא שכלל ידוע הוא כי לפני שמנתחים ואומדים את הנזק, יש להוכיח את החבות. ובענייננו, לא הוכיחו התובעים כל חבות של הנתבעים לנזקיהם, בין אם יש כאלו ובין אם לא.

143.
לאור כל האמור הרי שהתובעים
לא הרימו
את הנטל להוכיח כי הנתבעים הם אלו הצריכים לשאת בעלויות אשר נגרמו להם כתוצאה מההשתקעות במושב והחלטתו של התובע
להשקיע במשק החקלאי, ולמעשה, התובעים כלל לא הוכיחו בפני
, מלכתחילה, שהיו להם נזקים כאלו.
למעלה מן הצורך, אדון בטענות התובעים בדבר הנזקים הכלכליים שנגרמו להם בשל מעברם למושב ופיתוח המשק החקלאי.

האמנם נגרמו נזקים לתובע בשל המשק החקלאי?

144.
לטענת התובעים, על הנתבעים לפצותם בגובה הנזקים שנגרמו להם בשל התנהלותם של הנתבעים, טענות אשר כאמור נדחו על ידי. למעלה מן הצורך אדון בטענת התובעים בדבר הנזקים שנגרמו להם בשל מעברם למושב.

145.
התובע צירף לראיותיו חוות דעת מטעמו- של רו"ח רובי סומך, מברזילי "ייעוץ כלכלי ועסקי", אשר הכין חוות דעת מטעמו באשר לנזקים שנגרמו לו.


146.
מחוות הדעת אשר צורפה לתיק, עולה כי המומחה קבע בפני
התובע כלהלן:

"...בהתאם לספרי החשבונות שלך סכום ההשקעות שלך בהקמת משק חקלאי בקדש ברנע לתקופה שמ- 13/3/12, ועד ליום 31/8/13, הסתכמו לסך של 983863 ₪, ....".

147.
עת נשאל על טווח הזמנים המצומצם, בעדותו בפני
,
הודה המומחה מטעם התובע כלהלן:

"... החוות דעת נכונה ליום 2.9.13, זה המסמכים שהיו בידיי ביום 2.9.13. לאחר מכן, התווספו מסמכים נוספים וטופס הפחת הוא בעצם לשנת 2013, המצב הנתון שהיה בספרים כשהגשתי את הדוח בתאריך 25.4.14, זה טופס הפחת שהיה לאותו יום. לשאלת ביהמ"ש האם זה חלק מחוות הדעת, אני משיב שחוות הדעת יש בה חלק מהסכום, לשאלת ביהמ"ש האם זה חלק מחוות הדעת, אני משיב שטופס הפחת הוא לא חלק מחוות הדעת, יש טופס פחת והוא בנפרד כי היו השקעות נוספות. נכון שהוא לא חלק מחוות הדעת שלי. חוות הדעת שלי היא עמוד אחד מיום 2.9.13.
מאז התווספו סכומים, היו השקעות נוספות. אבל טופס הפחת הוא חלק מהדוח האישי של מר אריק לשם
. אין חוות דעת אחרת ואף אחד לא ביקש ממני..."
.


148.
יוצא שאף לשיטת המומחה הדו"ח אשר הכין כלל אינו מייצג את כל ההשקעות של התובע והוא נכון לשיטתו רק ליום ה- 2/9/13 , למרות שהתביעה הוגשה ב- 11/14.

149.
זאת ועוד, המומחה צרף לחוות דעתו מעין "רשימת מכולת" של הוצאות, רשימה ארוכה ופשוטה,
ללא כל אסמכתאות, ללא כל סימוכין, וללא כל ניתוח כלכלי.
מיותר לציין שחוות דעת זו אינה יכולה להיות חוות דעת כלכלית אשר ניתן להסתמך עליה כמייצגת את הוצאות התובעים בפועל, וזאת אף אם התובע היה מוכיח את אחריות הנתבעים להוצאות אלו.

150.
זאת ועוד, ברשימה זו, כלל לא נכנסה הגדרה של "הכנסות". נקל לשער שהיו לתובע אי אלו הכנסות, ולו שוליות, כגון הכנסות מהשכרת החממות, ועוד.

151.
ויודגש- "חוות הדעת" הינה מסמך בן 3 עמודים סה"כ,
ללא כל מסמכים מצורפים ובעת שנשאל על מקור ההוצאות הנטענות, הפנה הוא לתובע ולא טרח לצרף את המסכים הרלוונטים לחוות דעתו, על מנת ליתן לנתבעים את היכולת להתמודד עם מסקנות חוות הדעת.

152.
המסקנה המתבקשת לאחר שעיינתי בחוות הדעת של מומחה התובעים ושמעתי את חקירתו הנגדית הינה כי
כל שנטען בה ע"י המומחה- הרי שנטען הוא בעלמא ומסתמך על עדות התובע בפני
ו.

153.
זאת ועוד- חוות הדעת הינה נכונה למועד מסוים, ליום ה- 2/9/13, דה עקא שאין חולק כי התובע המשיך והחזיק בחממות, ונזקו שונה
מאז. מיום הגשת התביעה היו לתובע הכנסות נוספות ו/או הוצאות נוספות, והתובע בחר שלא להתייחס לנתונים עדכניים אלו ולהגיש חוות דעת באשר למועד שאינו רלוונטי למחלוקת בין הצדדים.

154.
לאור כל האמור, יוצא שבסופו של יום התובע לא הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת כי נגרם לו נזק כלכלי בגין מעברו למושב והחלטתו לעסוק בתחום החקלאות ובפרט בתחום העגבניות שרי, וגם אם היה מוכיח כי נגרם לו נזק כזה, הרי שלא הוכחה מלכתחילה כל חבות של הנתבעים לכך, וחזקה היא על אדם שהוא יצור אוטונומי ומקבל החלטות באופן עצמאי.
תקינות הליך ההצבעה

155.
התובעים טענו בפני
בית המשפט בדבר אי תקינות ההצבעה באסיפה הכללית בה הוחלט בסופו של יום שלא לקבלם כחברים מן המניין.

156.
עיון בטענות הצדדים מעלה כי חודשים ספורים לפני הצבעת התובעים ארעה בישוב הצבעה אחרת, למשפחות אחרות, ואכן ההתראה עליה ניתנה זמן ממושך יותר מאשר ההצבעה על משפחת התובעים.

157.


דה עקא, שאף אם אדון בכך, ואקבע כי ההצבעה לא היתה תקינה, וכי נפלו פגמים כאלו ואחרים בהליך הצביעה ובהליך העמדתם של התובעים להצבעה, הרי
שהסעד
הנתון להם לתובעים הינו לכל היותר קיומה של הצבעה חוזרת.

158.
זאת ועוד, ככל שהתובעים היו מבקשים לעתור כנגד תקינות ההצבעה, בהיותה פסולה או לא הוגנת לטענתם, הרי שהיה עליהם
לפנות בכלים המשפטיים הראויים, ולערור כנגד ההחלטה שדחתה את בקשתם להיות חברים מן המניין.

159.
סבורתני כי
אף אם היה מתברר שהנתבעת 1 כשלה וביצעה את הליך ההצבעה בניגוד לפרוטוקול ולתקנון הרלוונטי, הרי שהתובעים אינם זכאים לפיצוי כספי בגין הנזק הכלכלי שלטענתם נגרם להם, טענה שכאמור קבעתי שלא הוכחה ע"י התובעים, ולכל היותר נתונה היתה
להם הזכות לעתור כנגד ההחלטה ולדרוש ביצוע הצבעה חוזרת בהתאם לפרוטוקול ולתקנון.

160.
כך או כך, בכדי לבחון האמנם הליך ההצבעה
לקבלת התובע לחברות היה תקין, וזאת אף אם למעלה מן הצורך, אדרש לטיעוני הצדדים ביחס להליך ההצבעה וביחס למה שארע
במועד ההצבעה
בפועל:

161.
התובעים טענו כי
הליך העמדתם
להצבעה היה בניגוד לתקנון האגודה ולנוהל הקיים, כפי
שקרה בהעמדתם להצבעה של המשפחות ברזאני, קפלן ומלמד. נשאלת השאלה האמנם תהליך זהה נעשה עבור זוגות אחרים? על הנתבעים להציג דוגמאות על תהליכי קבלה אחרים ולהראות כי עסקינן בתהליך זהה.

162.


כעולה מתצהירי הנתבעים,
הרי שביום
ה- 25/6/13 התקיימה ישיבת
ועד הנהלה
במסגרתה הוחלט כי
"וועדת קלפי תקיים הצבעה לקבלה לחברות של משפחת לשם", ועל כך צורף העתק לתיק.

163.
ביום ה-4/7/13 התכנסה ועדת הקלפי באגודה והוסכם כי ההצבעה בעניין התובעים
תתקיים ביום ה- 10/7/13, בשני טווחי שעות שונים- בוקר וערב. העתק פרוטוקול ועדת הקלפי צורף לתיק.

164.
ביום ה-7/7/13 פורסמה במושב הזמנה לאסיפת חברים שתתקיים ביום ה- 9/7/13 שעניינה בין היתר היה "דיון והחלטה לקיום קלפי לקבלת משפחת לשם נטלי ואריק לחברות" (העתק ההזמנה צורף לתיק).

165.
ביום ה- 9/7/13 התכנס וועד ההנהלה של האגודה,
וועד ההנהלה דן במספר נושאים על סדר היום, כך עולה, ובין היתר נקבע כי "תכונס אסיפת חברים לקיום קלפי קבלה לחברות
משפחת לשם אריק ונטלי" (העתק הפרוטוקול צורף לתיק).

166.
ביום ה- 10/7/13 התקיימה ההצבעה בעניין קבלת התובעים לחברות, ובסופה החליטו החברים באגודה
שלא לקבל את התובעים לחברות (ראו העתק פרוטוקול ועדת הקלפי צורף לתיק).
כאמור וכמוזכר לעיל- לאחר ספירת הקולות הגיע יו"ר האגודה דאז- אמיר פלג, עם חבר הנהלה נוסף, יואב כץ, לביתם של התובעים, והודיע להם בע"פ על תוצאות ההצבעה.


167.
עיון בתצהירי הנתבעים מעלה כי האופן בו נהגו עם משפחות אחרות בישוב היה כלהלן: ועדת הקליטה המליצה לקיים אסיפה כללית בעניין, ועל כך הוגשה לתיק החלטת וועד ההנהלה מיום ה- 28/8/12, ועדת הקלפי כונסה ביום ה- 26/12/12 וקבעה כי ההצבעה בעניין המשפחות תתקיים ביום ה- 1/1/13, בשני טווחי זמן שונים (בוקר וערב), ועל כך גם כן צורף אישור לתיק.


ביום ה- 1/1/13 התקיימה אסיפת חברים
ובסופה הוחלט ברוב של חברי אגודה
לקבל את כל המשפחות לחברות.

168.
עולה , כי בניגוד למשפחות אחרות אשר הצביעו בעניינם חודשים ספורים לפני כן, כאן ניתנה התראה קצרה יותר לתושבים בנוגע להצבעה. עיון בחומרים אשר הוצגו בפני
אכן מעלה כי ההצבעה ביחס למשפחות האחרות אכן כללה מספר גבוה יותר של אנשים והודע לה בטווח זמן גדול יותר.

169.
לאור האמור, עולה כי לא ניתנה התראה דומה לתושבים על ההצבעה בעניין התובעים. האם יש בשוני הנ"ל בכדי להוכיח את טיעוני התובעים ולהקים להם עילה? והאם ההצבעה שבוצעה לתובעים היתה בניגוד לתקנון האגודה? התשובה לכך הינה שלילית.

170.
סבורה אני כי על אף השוני בין המועדים אשר סופקו למועמדים אחרים לבין המועמדים אשר סופקו להליך ההצבעה לתובעים, אין עסקינן בשוני משמעותי ורלוונטי. כך או כך, הסעד אשר היה לנקוט בו במקרה בו יש חשד כזה, לשוני רלוונטי בהליך ההצבעה,
הינו לכל היותר קיומה של הצבעה נוספת.

171.
בעדותה בפני
טענה התובעת כלהלן:

"...ש.
כשאנשים מצביעים כמו בכל מקום, אחרי שסופרים את הקולות יכולה להיות החלטה חיובית ויכולה שלילית. זו טבעה של כל הצבעה, את לא מסכימה איתי?
ת.
כן, ואם עושים הצבעה ומתריעים מראש וכולם יודעים לגבי ההצבעה וכולם יודעים שצריך להצביע, אז אפשר לשפוט את ההצבעה..."
. (עמוד 52, שורה 14).

172.
ובהמשך עדותה בפני
טענה התובעת, כי לא מן הנמנע שהיו מעט מצביעים לנוכח ההודעה הקרובה מדי
למועד ההצבעה עצמו:

"

ש.
הבנתי מהתשובה שלך שאת בעצם באה בטענה על כך שאם היו מזמנים את ההצבעה מספיק זמן מראש, אז היו מגיעים יותר אנשים, ואז התוצאה של ההצבעה היתה חיובית ולא שלילית. הבנתי נכון?
ת.
יכול מאוד להיות...". (שם).

173.
הנתבעים, מצידם, טענו בפני
כי הדבר ארע לנוכח אי הפקדת העירבון מטעם התובעים במועד, כפי שעשו יתר המועמדים, בהתאם לדרישות האגודה.

174.
כך או כך, ואף אם היה שוני בין טווחי מועדי ההצבעה הרי שהדבר הינו שוני סביר, המהווה שוני לא רלוונטי, ועשוי להיות מכוח נסיבות שונות, אשר אין בהן כדי להקים עילה משפטית. זאת ועוד, לא הוכח ע"י התובעים ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי כי ההצבעה לקבלת התובעים התנהלה בניגוד לתקנון האגודה.

175.
כך או כך, הרושם הוא כי התובעים לא פעלו בנחישות ובהחלטיות לצורך מימוש הסעד הראוי לכל פגם שלכאורה נפל בהליך ההצבעה, דהיינו, פנייה לערוצים המשפטיים המתאימים וטענה כי נפל פגם בהחלטת האגודה או עתירה לקיומה של הצבעה חוזרת.

176.
בשולי הדברים יודגש כי אף אם נפל פגם בהליך ההצבעה, הרי שהכלים לבחון פגם בקרב רשות מינהלית נתונים לסמכות עניינית שונה ממותב זה.

האם הוצע לתובעים לבקש הצבעה חוזרת או שנת מועמדות נוספת

177.
למעלה מן הצורך, אבחן, האם האגודה היתה קשובה לתלונות התובעים וניסתה להגיע עימם להבנות או פתרון כלשהו:

178.
האגודה טענה בפני
בכתבי טענותיה ובאמצעות עדיה כי הוצעו לתובעים מספר פתרונות אפשריים: הארכת ההחזקה בקרקע למשך 5 שנים, הגשת בקשה להצבעה חוזרת וכיוב'. דה עקא שלטענת התובעים, בכתב תשובתם, התובע ביקש הצבעה חוזרת מיד לאחר היוודע תוצאות ההצבעה הראשונה אולם הוועד סירב. עוד לטענתו, הצעות האגודה
היו כבר לאחר שהתובעת וילדיהם עזבו וחזרו לגור במרכז הארץ,
והקרע היה מוחלט. לטענתם- הצעה נוספת של האגודה היתה רק לאחר מכתב משפטי נשלח לאגודה והקרע היה בלתי אפשרי לאיחוי.

179.
לטענת התובעים, הצעת האגודה לאפשר לתובע להחזיק בשטחים
ולעבד אותם 5 שנים נוספות ולהנות מהמענקים, איננה ריאלית,
היות ולא ניתן לגדל משפחה וילדים במרכז הארץ ולגדל קרקעות בקדש ברנע.

180.
זאת ועוד, לטענת התובעים יחידת הקרקע
שניתנה להם הינה בגודל של 12 דונם, גודל אשר איננו כלכלי לטווח ארוך,
ולהמשיך בגידול ללא הגדלת השטח זהו מתכון בטוח לפשיטת רגל.

181.
בסיכומיו טוען התובע כי מעולם לא סרבו הם להצעה להצבעה חוזרת, ולמעשה הם אף ביקשו אותה.

182.
דה עקא שבפועל, התובעים
לא הגישו ערעור על הצבעת האסיפה הכללית, והתובעים גם לא הגישו בקשה לוועד ההנהלה בעניין או הופיעו בפני
ו. למעשה התובעים מיד פנו לנתיב של התמודדות בכלים משפטיים, ומאבק משפטי, כאשר לא מן הנמנע כי בקשה מסודרת ומנומקת לגורמים המוסמכים להצבעה נוספת,
היתה מביאה לתוצאות אחרות.

183.
זאת ועוד, הוכח בפני
כי הנתבעים הציעו לתובעים מגוון הצעות, בכדי למזער את הפגיעה האפשרית ביניהם. כך למשל הוצע להם
וניתנה להם לצורך העניין רשות האגודה להמשיך ולהחזיק ולעבד את השטחים לחמש שנים נוספות ולהנות מהמענק של משרד החקלאות, מה שפועל קרה. שכן מתוך העדויות עלה כי התובע עד יום שמיעת ההוכחות עדיין מחזיק במשק החקלאי.

184.
כך למשל העיד בפני
התובע בעדותו, כלהלן:

"...ש. האם נכון שבישיבה עליה אנחנו מדברים שהתקיימה לאחר ההצבעה בעניינכם, האם נכון שהוועד הציע לך שאם אתם מעוניינים בשנת מועמדות נוספת שבסופה תעלו להצבעה נוספת, אזי עליכם להגיש בקשה בכתב על כך – האם זה נכון?
ת.
זה לא מדוייק. פנינו לוועד. כינסנו את האסיפה כדי לקיים הצבעה חוזרת. הוועד לא הסכים על הצבעה נוספת, אלא התנה את זה בשנה נוספת של מועמדות שלא היתה רלבנטית. אנחנו ביקשנו הצבעה מידיית ". (עמוד 36, שורה 4).

לשאלת ביהמ"ש האם הוצע להם להישאר עוד שנה ולקיים הצבעה חוזרת השיב הוא כי "...זה עלה, אבל באותה ישיבה הם הציעו לנו בקיצור לעזוב את המקום..." לשאלת ביהמ"ש האם הציעו להם להישאר עוד שנה, השיב הוא כי "..האופציה הזו עלתה בעל פה אבל שאר חברי הוועד והחברים התנגדו לכך, זה לא היה משהו גורף....".

עת נשאל, על הצעות נוספות השיב הוא כלהלן:

"...ש.
נכון שאלון בישיבה הציע לכם כאחד הפתרונות לבקש שנת מועמדות נוספת, אבל אתם החלטתם שלא לעשות כן?
ת.
אלון צדוק
מטעם תפקידו... הוא הציע משהו בסגנון בפגישה מקדימה שהיתה לנו בארבע עיניים בביתו. בישיבה הוא העלה את זה, אבל חברי הוועד צריכים להסכים לזה פה אחד ולא המזכיר....".


וכמו כן:

"...
ש.
נכון שלא הגשתם בקשה לשנת מועמדות נוספת?
ת.
בוודאי שלא.
ש.
למה לא?
ת.
ככה. ..".

עוד נאמר בעדותו כלהלן:

"...
ש.
נכון שגם אמרו לך בישיבה הזו שאם אתה רוצה לכנס אסיפה להצבעה חוזרת, גם באופן מיידי, אזי עליך להגיש בקשה מסודרת בכתב על כך, נכון שזה הוצע לך?
ת.
.....אני ביקשתי הצבעה חוזרת מיידית. הוועד הציע שנת מועמדות ולאחר שנה, הצבעה חוזרת.
ש.
לשאלת ביהמ"ש אם לא הוצע לנו להגיש בקשה נוספת לאחר מכן?
ת.
לא. הכוונה לעבור שנת מועמדות והצבעה חוזרת, זה על הפרק, לא בצורה מפורטת. אני ביקשתי הצבעה מיידית והם שללו את זה על הסף. לקיים הצבעה חוזרת, לא עלה. עלה רק שנת מועמדות נוספת והצבעה נוספת. ....הציעו לי לפנות בתהליך של בקשה חוזרת, ותוך כדי התהליך נעמוד לשנת מועמדות נוספת. הציעו לי לעמוד לעוד שנה למבחן כביכול שבסופה תהיה הצבעה"
.

185.
למעלה מן הצורך- העד אמיר פלג, אשר היה מהימן בעיני עד מאוד,
טען בפני
כי בהחלט נשקלו הצעות שונות לתובעים, לאחר שההצבעה קבעה כי לא התקבלו, אלא שהתובע מיד פנה לערוצים משפטיים והדבר לא הותיר כל מקום לדיאלוג. לטענתו, הם כלל לא התנגדו לביצוע הצבעה חוזרת, ובעת הבקשה המקורית של התובע, בסה"כ ביקשו הם להצביע על העילה לביצוע הצבעה חוזרת.

186.
בסופו של יום, לאחר ששמעתי את העדים, התרשמתי שהאגודה על נציגיה הציעה לתובעים
מגוון אפשרויות, חלקן ריאליות למדי,
על מנת להתמודד עם תוצאות ההצבעה ולמזער את הנזקים האפשריים לתובעים. בין היתר הוצע להם לבקש בכתב הצבעה חוזרת ואף להישאר לעוד שנת מועמדות. דה עקא, שהתובעים ככל הנראה נעלבו מאוד,
ולכן סרבו לכל הצעה למעשה.
סמוך מאוד להצבעה גמלה בליבם ההחלטה
לעזוב את המקום, שהינה החלטה ברורה ומובנת לחלוטין, לצד זאת, לאחר ששמעתי ברוב קשב את עדויות הצדדים סבורתני כי הוצעו להם הצעות מלפנים משורת הדין, וכי אין להם להלין אלא על עצמם.

סיכום

187.
התובעים כשלו מלהוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת כי בעת קבלתם למושב הוצגו בפני
הם מצגים לפיהם נקלטים הם במושב כחברים מן המניין וכי אף אם תוצאות ההצבעה יהיו שליליות, עדיין מקומם בישוב מובטח. לא רק זאת אלא שהוכח בפני
כי ההצבעה היתה תהליך
צפוי עבורם, והם ידעו שמתוכננת הצבעה בעניינם.

188.
לא הוכח בפני
כי התובעים הושלו ע"י מהנתבעים כי קבלתם ליישוב איננה נתונה בספק. התובעים ידעו על תהליך קבלה, ידעו על הצבעה צפויה, וידעו שהם מצויים בשנת מועמדות, כפי שאף העידו בפני
י.

189.
כמו כן הוכח בפני
י כי מעברם של התובעים למושב וההשתלבות בתחום חקלאי בכלל ובפרט בתחום העגבניות השרי -
כולל רכישת חממות, לא בוצעו בלחץ הנתבעים ובשל לחץ שהופעל ע"י הנתבעים על התובעים. ההיפך הוא הנכון, הוכח בפני
י כי מעברם של התובעים למושב ובחירתו של התובע להשקיע במשק החקלאי, היה על יסוד החלטותיו שלו בלבד.

190.
התובעים לא הרימו את הנטל ביחס למי מהנתבעים כי הם האחראים לנזקיהם, מה גם שהתובעים כלל לא הניחו בפני
תשתית עובדתית מניחה את הדעת לכך שספגו נזקים (למעט ה-"נזק" המובן מאליו של העלבון).

191.
כך או כך התובעים לא הגישו חוות דעת עניינית ומספקת ואשר רלוונטית לכל תקופת המחלוקת בין הצדדים, אשר ממנה עולה כי סבלו מנזקים כלכליים בשל הנחיית מי מהנתבעים לעבוד בתחום חקלאי כזה או אחר.

192.
התובעים כשלו מלהוכיח כי מי מהנתבעים אחראי להפסדים שנגרמו להם, ככל שנגרמו,
בשל מעברם למושב ועזיבתם המהירה בשל ההצבעה בעניינם.

193.
התובעים כשלו מלהוכיח שככל שההצבעה בעניינם היתה לא תקנית, הסעד לו הם זכאים, הינו פיצוי כספי בשל השקעותיהם ולא ביצוע הצבעה חוזרת.

194.
נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה ובנסיבות הענין, אני מחייבת את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ₪ בלבד

אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

195.
זכות ערערו כחוק.

ניתן היום,
ח' אלול תשע"ט, 08 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 54451-11/14 אריק לשם, נטלי לשם נ' קדש ברנע מושב עובדים להתיישבות, אלון צדוק, אמיר פלג ואח' (פורסם ב-ֽ 08/09/2019)