פסקי דין על sabros international corp | פסקי דין על מאיר לוי | פסקי דין על תל - סאן | פסקי דין על דוד לוי | פסקי דין על יחזקאל לוי ואח' |

14580-09/18 א     08/09/2019




א 14580-09/18 sabros international corp, מאיר לוי נ' תל - סאן בע"מ, דוד לוי, יחזקאל לוי ואח'





המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
ת"א 14580-09-18 sabros international corp
. נ' תל - סאן בע"מ
ואח'
תיק חיצוני:
לפני
כב' השופט חאלד כבוב
, סגן נשיא

התובעת

המבקש

sabros international corp
.

מאיר לוי
שניהם ע"י ב"כ עו"ד בעז בן צור
ו/או תומר שקרצי

מרחוב ברקוביץ 4 תל אביב
טל': 03-6075001; פקס: 03-6075029

נגד

נתבעים

1. תל - סאן בע"מ

2. דוד לוי

3. יחזקאל לוי
4. זהבה לוי

ע"י ב"כ עו"ד איל רוזובסקי
ו/או מור פינגרר
ו/או תומר פוקס
ממשרד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות', עורכי דין
מדרך אבא הלל סילבר 16, רמת-גן 5250608
טל': 03-6103100; פקס: 03-6103111
החלטה
פתח דבר
1. לפניי שלוש בקשות – האחת לסילוקה של התביעה על הסף, והשנייה והשלישית לתיקון כתב התביעה ולהוספת תובע. שלוש בקשות אלה הוגשו במסגרת תובענה שהוגשה מטעם חברת sabros international corp
. (להלן: "סברוס") בה נטען כי הנתבע 2 נטל שלא כדין את המניות שהחזיקה בנתבעת 1, העבירן על שמו, ובהמשך העבירן על שמו של בנו, הנתבע 3.
2. ההחלטה בבקשה לסילוק התביעה על הסף מחייבת התייחסות בו בזמן לבקשות לתיקון כתב התביעה ולהוספת תובע נוסף, ועל כן ההכרעה בשלוש בקשות אלה ניתנת יחדיו.
הצדדים בהליך העיקרי
3. על פי כתב התביעה התובעת, סברוס, הינה חברה זרה הרשומה בפנמה תחת מספר רישום 75999995. עוד נטען כי בעלי המניות הנהנים בתובעת הם האחים מאיר וניסים לוי (להלן בהתאמה: "מאיר" ו-"ניסים") וכן בני משפחותיהם. יצוין כי התובעת לא צירפה כל מסמך לכתב התביעה המבסס פרטים אלה.
4. הנתבעת 1, חברת תל-סאן בע"מ (להלן: "החברה" או "תל סאן"), הינה חברה הרשומה בישראל ויעודה במקור היה לעסוק בתחום הנדל"ן בארץ. בהתאם לתדפיס רשם החברות הנוגע לחברה, הון מניותיה שהוקצו עומד על 2,100 מניות בנות 1 ש"ח ע.נ.; בעל המניות היחיד בה הוא יחזקאל לוי, הנתבע 3, אשר מכהן בה גם כדירקטור; ודוד לוי
, הנתבע 2, וכן זהבה לוי, הנתבעת 4, מכהנים גם הם כדירקטורים בחברה (תדפיס רשם החברות של החברה – נספח 1 לכתב התביעה).
5. הנתבע 2, דוד יוסף לוי (להלן: "דוד"), מכהן כאמור כדירקטור בחברה והינו אחיהם של מאיר וניסים.
6. הנתבע 3, יחזקאל לוי (להלן: "יחזקאל") הינו בנו של דוד, מכהן כדירקטור בחברה, ולפי תדפיס רשם החברות של החברה רשום כבעל המניות היחיד בה.
7. הנתבעת 4, זהבה לוי (להלן: "זהבה") הינה אשתו של דוד, ורשומה כדירקטורית בחברה.
תמצית התביעה בהליך העיקרי
8. התובעת גורסת כי סביב שנת 2011 דוד מסר הודעה לרשם החברות בדבר העברת 2,099 מניות בנות 1 ש"ח ע.נ. של החברה, מהתובעת אליו. לטענת התובעת, להעברה זו לא נלווה שטר של העברת בעלות או הסכם העברת מניות אשר נחתם על ידי התובעת או על ידי מורשי החתימה בה. התובעת מדגישה כי הינה מי שהייתה ועודנה הזכאית להחזיק במניות החברה.
9. לפי התובעת, על אף שההודעה שמסר דוד לרשם הינה בעלת מעמד דקלרטיבי בלבד, דוד נהג בחברה כבשלו, ובשנת 2014 העביר את המניות בה לבנו, יחזקאל, וזאת לאחר שהתובעת העלתה כנגד דוד טענות משהתברר לה כי רישום המניות על שמו נעשה ללא ידיעתה או הסכמתה. התובעת טוענת כי דוד ניצל את האמון אשר קיבל מאחיו, וכן את העובדה שכיהן כמנהל בחברה, כאשר העביר את מניותיה של התובעת בחברה לעצמו.
10. לאור טענות אלה, עותרת התובעת לקבלת סעד הצהרתי שלפיו היא בעלת הזכויות המלאות בחברה, וכי היא הזכאית להירשם ולהחזיק במלוא הון המניות המונפק של החברה, מבלי שלדוד או יחזקאל ישנן זכויות כלשהן בחברה; וכן כי מצב דברים זה היה נכון מאז ומתמיד. עוד עתרה התובעת לקבלת סעד הצהרתי שלפיו דוד, יחזקאל או זהבה אינם זכאים ולא היו זכאים לשמש ולהיות רשומים כדירקטורים בחברה; לקבלת צו עשה שיחייב את הנתבעים לחתום על כל מסמך שיידרש לצורך ביצוע הצווים ההצהרתיים המפורטים מעלה; לקבלת צו למתן חשבונות שלפיו יחויבו הנתבעים להעביר לה חשבונות מלאים ביחס לפעילות החברה, שוויה וחלוקת הרווחים בה; ולקבלת היתר לפיצול סעדים.
השתלשלות האירועים הרלוונטיים בתיק
11. ביום 5.12.2018 הגישו הנתבעים בהליך זה בקשה לסילוקה של התביעה על הסף, וזאת במקביל להגשת כתב הגנתם. ביום 4.2.2019 הגישה התובעת הודעה ובקשה לצירוף ייפוי כוח לאור טענת הנתבעים להיעדר הרשאה לניהול ההליך דנן. ביום 26.2.2019 הגישה התובעת בקשה להוספת מסמכים בקשר לייפוי הכוח, אשר צורפו בהתאם להחלטה מיום 6.3.2019. ביום 19.3.2019 הוגשה בקשה מטעם התובעת לתיקון כתב התביעה ולהוספת תובע (להלן: "בקשת התובעת"). ביום 20.3.2019 התקיים דיון קדם משפט, בסופו נקבע כי לאור הגשתה של הבקשה החדשה לתיקון כתב התביעה ולהוספת תובע, יתקיים דיון ביחס אליה ובנוגע לבקשה לסילוק על הסף יחדיו, וזאת לאחר שתוגשנה התגובה והתשובה לבקשה החדשה. ביום 25.3.2019 מאיר, אשר אינו צד להליך זה, הגיש בקשה להצטרף להליך כתובע ולתיקון כתב התביעה (להלן: "בקשת מאיר"). ביום 23.6.2019 התקיים דיון מקדמי שבו התבצעו חקירות נגדיות קצרות של המצהירים בבקשות האמורות – הבקשה לסילוק על הסף, הבקשה לתיקון כתב התביעה ולהוספת תובע שהגישה התובעת, והבקשה לתיקון כתב התביעה ולצירוף מאיר כתובע שהגיש מאיר.
יצוין כי לפי מאיר, הבקשה שהגיש להצטרפות להליך כתובע ולתיקון כתב התביעה היא זהה לבקשה שהגישה התובעת לתיקון כתב התביעה ולהוספת תובע. הגשת הבקשה מטעמו נועדה לדבריו בכדי למנוע טענה מצד הנתבעים שלפיה לאור הטלת הספק בדבר קיומה של התובעת, לא קיים גורם אשר הגיש את הבקשה שהוגשה לכאורה מטעמה. בבקשתו של מאיר, אשר מיוצג על ידי אותו ב"כ המייצג את התובעת, צוין כי בקשתו ובקשת התובעת זהות, מלבד זהות המבקש (סעיף 3 לבקשת מאיר).
12. לא למותר לציין כי הצדדים להליך הלאו זה את זה, כמו גם את בית המשפט, בבקשות, תגובות ותשובות ארוכות ומתישות שלא לצורך, בהיקף שאינו מידתי או סביר ביחס לסוגיות הנדונות.
טענות הצדדים בבקשה לסילוק התביעה על הסף
תמצית טענות הנתבעים בבקשתם לסילוק התביעה על הסף
13. הנתבעים מפרטים את רצף האירועים אשר לשיטתם רלוונטיים לתביעה דנן: ביום 8.10.1986 נוסדה חברת תל סאן בישראל ונרשמה על שמם של שני בעלי מניות, טפר שלמה ועדנה נתנזון, אשר אינם צד להליך זה. בשנת 1987 מכרה נתנזון את מניותיה לבנו סאלם וכן באותה שנה העביר טפר את מניותיו לתובעת. ביום 4.5.1999 נכרת בין האחים ניסים, מאיר ודוד לוי
הסכם נאמנות (להלן: "הסכם הנאמנות"), שלפיו נקבע כי ניסים ומאיר יחזיקו בנאמנות בעצמם או באמצעות חברה, 2099 ממניות תל סאן בעבור דוד. ביום 16.4.2000 העביר סאלם את החזקותיו בתל סאן לדוד, כך שמאותה עת התובעת החזיקה ב-2,099 ממניות החברה בנאמנות בעבור דוד בהתאם להסכם הנאמנות, ודוד החזיק בעצמו במניה אחת באופן ישיר בחברה. ביום 14.7.2006 ניתן לדוד ייפוי כוח על ידי התובעת (להלן: "ייפוי הכוח לדוד") במסגרתו ניתנו לו סמכויות רחבות, בין היתר סמכות לחתום על מסמכים בשם התובעת וכן סמכות להעביר את מניותיו המוחזקות בנאמנות בחברה אל עצמו; תוקף ייפוי הכוח נקבע ל-10 שנים. ביום 26.4.2011 העביר דוד לידיו 2,099 ממניות החברה שהוחזקו לשיטתו בנאמנות בעבורו על ידי התובעת; הודעה על כך נמסרה לרשם החברות ונרשמה ביום 8.9.2011. העברת מניות זו גובתה בתצהיר תומך מאת ניסים, שהצהיר כי הוא ומאיר החזיקו ומחזיקים בנאמנות את מניות תל סאן בעבור דוד באמצעות התובעת.
ביום 8.5.2013, כשנתיים לאחר מועד העברת מניות החברה לדוד, הצהיר מאיר כי אינו מחזיק במניות החברה וכי הבעלות הבלעדית בחברה היא של דוד (תצהיר מאיר מיום 8.5.2013 – נספח 7 לבקשה לסילוק על הסף).
ביום 26.12.2013 שיגרה התובעת מכתב לדוד ובו דרשה ממנו את השבת המניות בחברה שאותן העביר לידיו בשנת 2011. במכתב נטען כי דוד עשה כן ללא הרשאה או הסכמה, תוך מעילה בחובותיו. במכתב צוין כי אם דוד לא יענה לדרישות התובעת, היא תנקוט בהליכים משפטיים כנגדו. דוד השיב לתובעת כי הוא דוחה את טענות אלה, ובהמשך לכך התובעת שיגרה לדוד מכתבי התראה נוספים בהם הודיעה כי תנקוט בהליכים משפטיים כנגדו בגין העברת המניות.
ביום 12.11.2014 העביר דוד את כל מניותיו בחברה לבנו יחזקאל.
14. בין האחים לוי קיימות כמה מחלוקות אשר אותן ניסו להביא לפתרון בהסדר כולל. ביום 20.4.2015 נחתם ביניהם הסכם פשרה שבו ניתנה התייחסות למגוון חברות ונכסים אשר חלקם היו בשלב מסוים בהחזקה משותפת של האחים, או שלאחים היה רצון להשתתף בהחזקתם (להלן: "הסכם הפשרה משנת 2015"; העתק הסכם הפשרה – נספח 13 לבקשה לסילוק על הסף). הנתבעים טוענים כי במסגרת הסכם פשרה זה הוסכם כי חברת תל סאן שייכת לדוד וכי תישאר בהחזקתו. על פי הנתבעים התובעת הייתה לצריכה להיות צד להסכם זה, אך ההסכם לא נכנס לתוקף – ביום 16.6.2015, כחודשים לאחר שנכרת, חתמו הצדדים להסכם על מסמך המאשר את אי כניסתו של הסכם הפשרה לתוקף (העתק המסמך – נספח 14 לבקשה לסילוק על הסף).
15. הנתבעים טוענים כי ממועד החתימה על הסכם הפשרה שלא נכנס לתוקף ועד למועד הגשת התובענה דנן, לא טענה התובעת או בעלי מניותיה דבר ביחס לבעלות בחברת תל סאן. כמו כן מציינים הנתבעים כי בתקופה זו הצהיר ניסים פעם נוספת כי התובעת החזיקה את מניות תל סאן בנאמנות בעבור דוד (תצהירו של ניסים מיום 4.9.2017 – נספח 15 לבקשה לסילוק על הסף).
16. הנתבעים גורסים כי יש לדחות את התובענה על הסף משום שהעברת המניות בחברת תל סאן לידיו של דוד נעשתה מכוח הסכם הנאמנות שנכרת בין האחים לוי, ובהתאם לייפוי הכוח שקיבל דוד מהתובעת. לטענת הנתבעים בהתאם להסכם הנאמנות שנחתם בין האחים בשנת 1999, לדוד הייתה הזכות להעביר את מניות תל סאן לידיו או לידי צד שלישי לפי בחירתו, בכל זמן שיבחר, ללא צורך בקבלת אישור או הסכמה של ניסים או מאיר. הנתבעים מפנים לייפוי הכוח שנתנה התובעת לדוד כאמור ביום 14.7.2006, שלפיו הוסמך דוד לחתום על מסמכים בשם התובעת וכן להעביר את החזקותיה בחברה למשך 10 שנים, וזאת ללא צורך בקבלת אישור מהנאמנים או מהתובעת, וללא חובת דיווח ביחס לביצוע העברה של המניות. הנתבעים מוסיפים כי העברת המניות האמורה גובתה גם בתצהירו של ניסים מיום 26.4.2011, היום שבו הועברו המניות. לטענת הנתבעים אין בכתב התביעה כל אזכור להסכם הנאמנות, ועצם קיומו הוסתר על ידי התובעת. הנתבעים סבורים כי גם מטעם זה יש לדחות את התביעה.
17. על פי הנתבעים טעם נוסף לדחיית התובענה על הסף נמצא בהיעדר ייפוי כוח מאת התובעת לניהול ההליך. לטענתם לא התקבלה לעניין זה החלטה מתאימה באורגני התובעת לאישור הגשת התביעה, ועל כל פנים לא הוצגה כזו. הנתבעים מציינים כי פנו פעמיים בכתב לב"כ התובעת לקבלת העתק ייפוי הכוח שניתן לו מאת התובעת לניהול ההליך, וכן לקבל לידיהם מידע בדבר זהות האורגן של התובעת שהחליט על הגשת התביעה, אך פניות אלה לא נענו.
באשר להיעדר ייפוי כוח מטעם התובעת לניהול הליך זה, הנתבעים מפנים למכתב ששיגר ניסים לב"כ התובעת ביום 29.10.2018, שלפיו הופתע לגלות שהוגשה תביעה בשם התובעת מבלי שידע על כך, וזאת כאשר הינו מחזיק בשרשור ב-49.5% מהון מניות התובעת (נספח 17 לבקשה לסילוק על הסף). הנתבעים טוענים כי משיחה של בא כוחם עם ב"כ של ניסים עולה כי למכתב זה לא ניתן מענה מצד ב"כ התובעת.
הנתבעים מוסיפים כי התובעת הסתירה בכתב התביעה את הסיבה לאי כניסתו לתוקף של הסכם הפשרה משנת 2015 בין האחים, אשר נעוצה בכך שמאיר לא המציא בתוך מסגרת הזמן שנקבעה בהסכם ייפוי כוח, ולכן חתימת התובעת על ההסכם לא אומתה כדין. לשיטת הנתבעים מאיר, אשר חתם על הסכם הפשרה, לא הצליח להשיג את ייפוי הכוח מטעם התובעת לכן הופקע ההסכם; ומכאן שלמאיר אין סמכות לפעול בשם התובעת גם בענייננו, כאשר לא הוצג כל ייפוי כוח לניהול הליך זה.
18. הנתבעים סבורים כי יש לדחות את התובענה על הסף גם משום שעילת התביעה התיישנה, וזאת מפני שהעברת המניות לדוד בוצעה ביום 26.4.2011, כשבע שנים וחצי לפני הגשת התביעה דנן; וכאשר העברת המניות נתמכה בתצהירו של ניסים כאמור. הנתבעים טוענים כי אין לקבל את גרסת התובעת שלפיה לא ידעה על העברת המניות לדוד בזמן אמת או במועד האישור הפורמלי בדבר העברת המניות אצל רשם החברות, אלא רק חודשים לאחר מכן – התובעת לא פירטה את המועד שבו גילתה על כך או כיצד. הנתבעים מפרטים על ראיות אשר לשיטתם מצביעות על כך שהתובעת והנהנים בה ידעו על מועד ביצוע העברת המניות לדוד.
19. הנתבעים טוענים לדחיית התביעה על הסף אף מכוח הודאת בעל דין והשתק שיפוטי, שכן התביעה עומדת בסתירה למסמכים ותצהירים חתומים, וגורסים כי מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט. הנתבעים מפרטים כי התביעה עומדת בניגוד לתצהיריהם של ניסים ומאיר, בניגוד להסכם הנאמנות משנת 1999 ולייפוי הכוח שנתנה התובעת לדוד בשנת 2006, בניגוד להודאות ניסים ומאיר בדבר בעלות דוד בחברה במסגרת הסכם הפשרה משנת 2015, ובניגוד להודאתו של מאיר כי דוד הינו הבעלים של החברה במסגרת הליך משפטי קודם שהתקיים בין הצדדים בנוגע לחברה אחרת הקשורה אליהם.
20. עוד סבורים הנתבעים כי יש לדחות את התובענה על הסף משום מעשה בית דין, שכן לשיטתם ישנן החלטות שיפוטיות חלוטות בהליכים אחרים לעניין בעלותו של דוד בתל סאן – הן בהליך שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה והן בהליך פלילי שבו הורשע דוד באישום של מתן שוחד (ע"פ 4506/15 בר נ' מדינת ישראל (11.12.2016); ת"פ (ת"א) 61784-01-13 מדינת ישראל נ' בר (26.2.2015)).
21. הנתבעים גורסים כי יש לדחות את התובענה על הסף גם לנוכח השיהוי המשמעותי שהתקיים לשיטתם בהגשת התביעה. הנתבעים טוענים כי אף אם תתקבל טענת התובעת שלפיה לא ידעה בזמן אמת על העברת המניות לדוד, ביום 26.12.2013, שיגרה מכתב לדוד ובו עתרה להשבת המניות לידיה וכי אם לא יעשה כן תפנה היא לערכאות שיפוטיות למיצוי זכויותיה. כאמור לעיל, דוד השיב לתובעת כי הוא עומד על בעלותו בחברה וסירב להיענות לדרישת התובעת. כך גם באשר להתכתבות נוספת שהתקיימה בין הצדדים בשנת 2013, כפי שפורטה מעלה.
הנתבעים מוסיפים כי אף הגשת כתב האישום כנגד דוד בשנת 2013, במסגרתו הוצג כבעל המניות בתל סאן, לא הביאה את התובעת להגיש תובענה בקשר למניות החברה. כמו כן העברת מניות תל סאן מדוד לבנו יחזקאל בשנת 2014, או חתימת מסמך ביטול הסכם הפשרה משנת 2015, לא הביאו גם הם את התובעת להגיש תביעה בקשר למניות תל סאן. הנתבעים טוענים כי יש לתת משקל משמעותי לשיהוי בהגשת תובענה ביחס למניות תל סאן, כאשר התובעת טוענת להארכת תקופת ההתיישנות לאור גילוי מאוחר של עילת התביעה.
22. לשיטת הנתבעים יש לדחות את התובענה לסעד הצהרתי על הסף עקב חוסר ניקיון כפיים ושימוש לרעה בהליך המשפטי. הנתבעים טוענים כי התובעת לא הציגה בפני
בית המשפט את המסגרת העובדתית המלאה הרלוונטית למחלוקת בין הצדדים, שכן הוסתרו הסכם הנאמנות משנת 1999, ייפוי הכוח שהתובעת נתנה לדוד בשנת 2006, ושלושת התצהירים של ניסים ומאיר שבהם נכללו הצהרות בדבר בעלותו של דוד בחברה. הנתבעים מדגישים כי מדובר במסמכים אשר לתובעת ישנה גישה אליהם, ושהייתה צד להם או שבעלי מניותיה צד להם. לאור זאת סבורים הנתבעים כי אין להיעתר לבקשתה של התובעת לסעדים הצהרתיים, שהינם סעדים שביושר, כאשר הוסתרו מסמכים מהותיים אלה; ועל כן על התביעה להידחות על הסף.
תמצית טענות התובעת בתגובתה לבקשה לסילוק התובענה על הסף
23. התובעת טוענת כי מרבית טענות הנתבעים בבקשה לסילוק על הסף אינן טענות מקדמיות, ויש להכריע בהן תוך דיון בתיק לגופו – טענות ביחס למסמכים חדשים שצורפו לבקשה, הסכם הנאמנות וייפוי הכוח הנטענים; טענות בדבר הודאות לכאורה של התובעת; וכן טענות ביחס להתיישנות עילת התביעה.
24. על פי התובעת, דוד זייף את הסכם הנאמנות ואת ייפוי הכוח שניתן לו לכאורה מטעם התובעת. לעניין ייפוי הכוח התובעת גורסת כי התקבל אישור בכתב ממי שכיהנה בעת הרלוונטית כדירקטורית בתובעת, כי מדובר במסמך מזויף (נספח 1 לתגובה לבקשה לסילוק על הסף). באשר להסכם הנאמנות, טוענת התובעת כי חתימתו של מאיר זויפה, וזאת לצד העובדה שדוד טען במסגרת ההליך הפלילי שבו הורשע כי רק בשנת 2001 הוא קיבל את הבעלות במניות תל סאן, כאשר רכש משני אחיו את המניות; בכך נסתרת טענתו כאילו מאיר וניסים החזיקו בעבורו את המניות בנאמנות עוד משנת 1999.
באשר להסכם הנאמנות נטען כי העמוד הראשון לו אינו חתום, אף לא על ידי דוד, ולמרות זאת הנתבעים מתבססים בטענותיהם על המפורט באותו עמוד. התובעת טוענת כי אילו הסכם הנאמנות היה אותנטי מתייתר הצורך בייפוי הכוח שניתן לכאורה לאחר מכן לדוד. על פי התובעת לאור העובדה שהיא לא חתמה על הסכם הנאמנות, ומשום שנטען כי היא החזיקה במניות תל סאן עוד משנת 1987, ההסכם אינו מחייב אותה אף אם היה אותנטי שכן היא זו שיכולה הייתה להחזיק במניות בעבור דוד. לעניין זה גורסת התובעת כי מתקיימת סתירה בעמדת הנתבעים – הם טוענים מחד גיסא כי התביעה דנן הוגשה ללא הרשאה מהתובעת, ומאידך גיסא טוענים כי מאיר יכול היה להתחייב בשמה של התובעת במסגרת הסכם הנאמנות.
בנוגע לייפוי הכוח, מעבר לטענת התובעת שהינו מזויף, היא מציינת כי שמה נרשם פעמיים באופן שגוי ("sabris" במקום "sabros"), ואף גם חתימתה, שהינה חותמת החברה. לאור זאת סבורה התובעת כי אין מדובר בשגיאת כתיב בלבד. כמו כן התובעת מציינת כי לא ידוע מי חתם בשמה של התובעת על ייפוי הכוח, ולטענתה לא ברור כיצד יכול היה אותו נציג עלום של התובעת לעקוף את החזקת מאיר וניסים בתובעת. התובעת מוסיפה כי ייפוי הכוח אינו מסמיך את דוד לחתום בשם התובעת ולהעביר את מניות תל סאן לידיו שכן שמה של תל סאן לא נזכר בייפוי הכוח, ולפי נוסח מסמך זה הוא יכול להעביר את מניותיו ולא את מניות התובעת בתל סאן. לשיטת התובעת, הנטל להוכחת האותנטיות של המסמכים שזויפו כביכול, מוטל על הטוען כי מדובר במסמכים אוטנטיים – על הנתבעים.
25. התובעת מציינת כי בהתאם לפסיקה, דחייה על הסף מחמת היעדר עילה תיעשה בנסיבות חריגות, ורק במקרים שבהם אף אם כל האמור בכתב התביעה יוכח כנכון, לא יגלה כתב התביעה עילה כנגד הנתבע. התובעת סבורה כי תנאי זה אינו מתקיים בענייננו. כמו כן גורסת התובעת שנקבע בפסיקה כי אין לדחות תביעה על הסף מחמת היעדר עילה כאשר נדרשים לכך מסמכים אשר לא נכללו בכתב התביעה.
26. התובעת מציינת כי דוד הורשע בהליך פלילי בעבירת מתן שוחד וכי שם נקבע כי עדותו לא הייתה מהימנה, וגורסת כי דוד זייף מסמכים לא רק ביחס לתובעת אלא גם ביחס לחברה נוספת שבבעלות מאיר וניסים, לויאן השקעות בע"מ.
27. התובעת טוענת כי בניגוד לאמור בבקשה לסילוק על הסף, מר בנו סאלם אישר כי לא העביר את מניותיו לדוד; כי התובעת שילמה לו סכום של 350,000 פאונד בריטי; וכי לא היה לו כל קשר עם דוד מאז שנת 1987 (העתק הודעת דוא"ל ממר סאלם – נספח 2 לתגובה לבקשה לסילוק על הסף).
28. לעניין טענת הנתבעים להיעדר הרשאה לניהול תובענה זו מטעם התובעת על ידי מאיר, התובעת מפנה להרשאה שקיבל מאיר מהתובעת ביום 7.5.2015 (נספח 10 לתגובה לבקשה לסילוק על הסף). עוד מפנה התובעת לייפויי כוח שניתן בעבר למשרדי עורכי דין לייצגה בעניינים הקשורים במניות תל סאן (נספחים 11-13 לתגובה לבקשה לסילוק על הסף).
29. לשיטת התובעת ניסים חתם יחד עם מאיר בשנת 2017 על הסכם שבו אישר כי דוד אינו זכאי להחזיק במניות תל סאן, וכי מאיר או ניסים יהיו רשאים לתבוע בשם התובעת את דוד להשבת המניות (נספחים 7-9 לתגובה לבקשה לסילוק על הסף); ואולם, בניגוד לאמור טוען כעת ניסים כי מעולם לא הסכים להגשת התביעה דנן. לאור זאת התובעת סבורה כי ניסים חתם על הסכם נסתר עם דוד, אשר מיטיב עמו, ולכן מתנגד לתביעה זו.
30. באשר לטענת הנתבעים להתיישנות עילת התביעה טוענת התובעת כי מועד הדיווח לרשם החברות בדבר העברת מניות תל סאן לדוד אינו יום 26.4.2011 אשר נמחק, אלא יום 5.9.2011, אשר נרשם תחת התאריך הקודם במסמך. בהתאם לאמור, התובעת מציינת כי תביעתה הוגשה בתוך פחות משבע שנים ולכן לא התיישנה. מעבר לכך, התובעת גורסת כי הדיווח לרשם החברות בנוגע להעברת המניות אינו בעל מעמד קונסטיטוטיבי, אלא דקלרטיבי בלבד, ולכן אין בו כדי לבסס את מועד העברת המניות. עוד נטען כי התובעת כלל לא ידעה על הדיווח האמור לרשם החברות במועד שבו נעשה, אלא חודשים לאחר מכן. התובעת טוענת כי היא לא נתנה את הסכמתה להעברת המניות האמורה, וכי אין למנות את תקופת ההתיישנות אלא מן המועד שבו נודע לה על ההעברה שביצע דוד באופן מרמתי. על פי התובעת אף אם יידרש לברר את מועד ידיעתה על העברת המניות, עניין זה טעון בירור שעליו להתבצע בדיון בתובענה לגופה, ולא בהליך מקדמי.
התובעת סבורה כי על תקופת ההתיישנות להתחיל במועד הודאתו של דוד במסגרת ההליך הפלילי שלפיה אינו הבעלים של חברת תל סאן, וכי חל על דוד השתק שיפוטי מלטעון אחרת. התובעת מדגישה כי למעשה דוד הודה בהליך הפלילי כי הסכם הנאמנות שמכוחו הועברו המניות אינו אמיתי.
31. לעניין טענת הנתבעים לדחיית התובענה על הסף משום הודאת בעל דין והשתק שיפוטי, גורסת התובעת כי אין בפסיקה הלכה שלפיה יש לדחות תביעה על הסף כאשר קיימת הודאת בעל דין מצד בעל מניות כלשהו. התובעת מציינת כי לפי הפסיקה הודאת בעל דין הינה ראיה ככל הראיות, אשר עומדת לבחינתו של בית המשפט. על כל פנים טוענת התובעת כי יש לבחון את הטענות ביחס להודאות בעל דין שניתנו לכאורה במסגרת דיון לגופו של עניין ולא בהליך מקדמי.
לשיטת התובעת לא חל השתק שיפוטי ביחס להודאות שניתנו בהליך משפטי אחר ביחס לחברה הקשורה לאחים, שכן שם ההליך הסתיים בפשרה ולא ניתנה כל קביעה שיפוטית לעניין זה, וכן כי התובעת לא הייתה צד משפטי להליך המדובר. התובעת טוענת באופן דומה כי היא לא הייתה צד להליך הפלילי שבו הורשע דוד, ולכן אין בהכרעה בפלוגתות במסגרתו כדי לחייבה.
32. באשר לטענת הנתבעים לשיהוי, גורסת התובעת כי בהתאם לפסיקה, דחייה על הסף מחמת שיהוי תיעשה במקרים קיצוניים. כמו כן נטען כי לא מתקיימים התנאים המצטברים שנקבעו בפסיקה לדחיית תובענה על הסף מחמת שיהוי – לא הוכח שימוש לרעה בהליכי משפט; לא נפגעה ציפייה לגיטימית של דוד שלא להיתבע, שכן משנת 2013 הועלו כנגדו בפני
ו טענות בנוגע לבעלות במניות תל סאן; לא הוכח ויתור על זכות התביעה של התובעת, או זניחה שלה, מפני שנעשו כאמור פניות בכתב לדוד בעניין זה החל משנת 2013; ולא הוכח כי הנתבעים שינו את מצבם לרעה, משום שלא הביאו כל ראיה להוכחת הטענה כי השקיעו בחברה כספים רבים.
33. לשיטת התובעת אין לקבל את טענת הנתבעים לדחייה על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים או שימוש לרעה בהליך המשפטי – לטענתה הנתבעים צירפו לבקשתם לסילוק על הסף מסמכים מזויפים, ולכן אין לאפשר להם לטעון כנגד התובעת באשר לאי צירופם של מסמכים מזויפים אלו לתביעתה.
תמצית טענותיהם הנוספות של הנתבעים בתשובתם לתגובת התובעת לבקשה לסילוק על הסף
34. הנתבעים טוענים כי בתגובת התובעת לבקשה לסילוק על הסף אין כל התייחסות לטענתם שלפיה לבאי כוח התובעת אין ייפוי כוח להגשת התביעה. הנתבעים מוסיפים כי לתגובה צורפו מסמכים שונים אשר אף לא אחד מהם מהווה ייפוי כוח מאת התובעת לניהול הליך זה – מדובר בהודעות דוא"ל בין האחים או בייפויי כוח לכאורה מהשנים 2012-2014, אשר ניתנו לעורכי דין שאינם מייצגים את התובעת בהליך דנן. באשר להסכם שיתוף הפעולה משנת 2017 שעליו חתמו מאיר וניסים, גורסים הנתבעים כי התובעת אינה צד לו, ולכן אף הוא אינו מהווה הרשאה לניהול ההליך מטעמה. עוד מציינים הנתבעים כי המסמך מיום 7.5.2015 שצורף לתגובה לבקשה לסילוק על הסף אינו יכול להוות ייפוי כוח לניהול הליך זה מכמה טעמים: מסמך זה נחתם לכאורה כשלוש שנים וחצי לפני הגשת התביעה בענייננו; ניתנה במסגרתו הרשאה אך להתפשר ולא להגיש תביעה ביחס לסוגית מניות תל סאן; וכן ייפוי כוח נטען זה ניתן בזמן שמאיר טען כי אינו מצליח להשיג ייפוי כוח מטעם התובעת לחתימה על הסכם הפשרה משנת 2015.
לטענת הנתבעים ייפוי הכוח שניתן לכאורה ביום 21.1.2019 ושהוגש בהליך זה ביום 4.2.2019, הוגש בנפרד מתגובת התובעת לבקשה לסילוק על הסף, לא הומצא לנתבעים כדין, הוגש למעלה מחמישה חודשים לאחר הגשת התובענה, ואף אינו מהווה ייפוי כוח כדין – הוא לא אומת, נעדר אישור נוטריוני, ולא הובאה כל ראיה לכך שהחתומות עליו הינן דירקטוריות בתובעת או לכך שחתימתן יכולה לחייב את התובעת. הנתבעים מציינים לעניין זה כי לא הוצג ולו מסמך בודד הנוגע לתובעת, שבכוחו לבסס את קיומה או את העובדה שהמסמך נחתם בשמה. עוד נטען כי התובענה הוגשה ביום 6.9.2018, שבע שנים מהמועד שבו מאיר טוען כי דווחה העברת מניות תל סאן לדוד, וכי עד למועד זה לא ניתנה כל הרשאה להגשת התביעה. לכן טוענים הנתבעים כי אף אם ייפוי הכוח שניתן כביכול ביום 21.1.2019 היה תקף וכדין, אין בו כדי להכשיר תובענה שהוגשה בטרם שהיה ניתן לעשות כן; לפיכך יש לדחות את הודעת צירוף ייפוי כוח נטען זה מיום 4.2.2019 לתיק, ובהתאם התביעה התיישנה. הנתבעים סבורים כי האישור הנוטריוני שניתן לייפוי כוח זה אינו אישור כדין, ואינו מאמת כנדרש את סמכות אלה שחתמו עליו לחתום בשם התובעת.
35. הנתבעים טוענים כי התובעת לא נתנה בתגובתה כל התייחסות לתצהירו של מאיר משנת 2013, המהווה הודאת בעל דין שיש בה כדי להביא לדחיית התובענה על הסף – מאיר הודה כי דוד הינו הבעלים של חברת תל סאן.
36. על פי הנתבעים לא הובאה כל ראיה להוכחת הזיוף הנטען ביחס להסכם הנאמנות משנת 1999 או באשר לייפוי הכוח משנת 2006. לטענת הנתבעים, בניגוד לעמדת התובעת, בפסיקה נקבע כי הנטל להוכחת זיופו של מסמך מוטל על הטוען לכך ולא על מי שנטען כלפיו כי ביצע זיוף.
37. הנתבעים גורסים כי אין לקבל את טענת התובעת שלפיה כדי לבחון האם כתב התביעה מגלה עילה כנגדם, יש להניח כי כל הנטען בו נכון וכי אם יש צורך להישען על מסמכים שלא צורפו לו אזי אין לסלק את התביעה על הסף. לשיטת הנתבעים התובעת הסתירה מבית המשפט מסמכים קריטיים וכעת היא מבקשת להסתמך על תשתית עובדתית מוטה וחסרה.
טענות הצדדים בבקשות לתיקון כתב התביעה ולצירוף מאיר כתובע
תמצית טענות התובעת ומאיר בבקשות לתיקון כתב התביעה ולצירופו כתובע
38. התובעת עותרת לקבלת אישור לתיקון כתב תביעתה ולהוספת תובע, מאיר, ובהתאם לתקן את הסעד שנכלל בכתב התביעה על ידי הוספת הסעד הרלוונטי אליו. לטענת התובעת מאיר וניסים הם הגורמים אשר עומדים מאחוריה, והיא זו הזכאית להחזיק במניות החברה. התובעת מוסיפה כי מאיר וניסים הגיעו בשנת 2017 להסכם שלפיו כל אחד מהם לבדו יהיה רשאי לנקוט בהליך בקשר למניות תל סאן, וזאת מבלי שהצד השני יתנגד לכך. לאור זאת סבורה התובעת כי די בכך שמאיר נתן את הרשאתו כדי שזו תחייב את התובעת או כל גורם אחר שהחזיק במניות החברה, שבאמצעותו החזיקו מאיר וניסים במניות.
39. לשיטת התובעת לנתבעים כמה גרסאות סותרות ביחס לשמה, למספר הרישום שלה ולמקום התאגדותה, ומבדיקה שערך מאיר עולה כי לא קיימת חברה אשר תואמת את מי מגרסאותיהם של הנתבעים. התובעת טוענת כי מאיר היה בעל מניות בחברה שהחזיקה במניות תל סאן, וכטענת דוד, מאיר וניסים החזיקו במניות בנאמנות בעבורו באמצעות אותה החברה. לשיטתה למאיר עילת תביעה ישירה שלפיה הוא זכאי להחזיק ב-50% מהון המניות של תל סאן (1,050 מניות רגילות), מכמה טעמים:
ראשית, עוד בשנת 1987 רכשו מאיר וניסים את החזקותיו של בנו סאלם בתל סאן. מר סאלם החזיק במניה אחת באופן אישי, ויתר מניות החברה הוחזקו באמצעות חברת sabros international corp
, מס' רישום: 143605. לפיכך נטען כי מאיר זכאי ל-50% ממניות החברה, והרישום ברשם החברות, שהינו דקלרטיבי בלבד, אינו יכול לשנות זאת.
שנית, התובעת מפנה לסעיף 19 לבקשת הנתבעים לסילוק על הסף, שבו טענו הנתבעים כי בהסכם הנאמנות שנחתם בשנת 1999 נקבע כי ניסים ומאיר יחזיקו בנאמנות בעצמם או באמצעות חברה, 2099 ממניות החברה בעבור אחיהם דוד. לאור זאת גורסת התובעת כי אף אם לכאורה היא זו שהחזיקה במניות, מי שחתם על ההסכם הנטען היו מאיר וניסים, ומי שמחזיקים בנאמנות הם מאיר וניסים באופן אישי.
שלישית, מבדיקה שערך מאיר, כאמור מעלה, מעולם לא הייתה קיימת חברה בשם sabros international corp
בעלת מספר רישום: 75999995, על כן לא קיים חיץ תאגידי כלשהו בין מאיר לבין מניות תל סאן, והוא מחזיק ב-50% ממניותיה באופן ישיר. עוד נטען כי ככל שאכן החברה האמורה לא הייתה קיימת, דוד אינו זכאי להחזיק במניות תל סאן או להעבירן, כאשר לפי טענתו זכאותו נובעת מאותה העברה מחברה שלכאורה לא הייתה קיימת.
רביעית, אף אם קיימת חברה שבאמצעותה החזיק מאיר במניות, ובתוך כך התובעת עצמה, מדובר בחברת מעטים (בה מחזיקים מאיר וניסים), חברה משפחתית המהווה מעין שותפות, אשר שימשה לכל היותר כחברה המחזיקה בתל סאן, וללא כל פעילות. על פי התובעת בעל מניות יכול לתבוע ישירות את נזקו האישי, וזאת כאשר מדובר בחברת מעטים או חברה שאינה פעילה, ובהתאם מאיר זכאי לתבוע את חלקו האישי.
40. התובעת מציינת כי בקשה זו לתיקון כתב התביעה מוגשת בשלב מקדמי, אך לאחר הגשת כתבי הטענות בתיק, ובטרם התקיימו הליכים מקדמיים או דיון.
41. בבקשתו של מאיר לצירופו להליך כתובע ולתיקון כתב התביעה, הוסיף הוא על המפורט מעלה, כי צירופו מתבקש מכמה טעמים: ראשית משום שזכותו עלולה להיפגע אם לא יעשה כן – אם ייקבע שהנתבעים גזלו את המניות המדוברות בחברת תל סאן, במקרה שבו יוטל ספק בדבר קיומה של התובעת, לא יהיה סעד ישים אשר ישקף את השבת הגזילה ואת התוצאה המתבקשת של השבת המניות. שנית, מדובר כאמור לעיל בתביעה אישית לקבלת מניותיו של מאיר בחזרה לידיו. שלישית, צירופו של מאיר כצד לתביעה היה אפשרי מלכתחילה, בשל עילות התביעה העומדות לו. השאלות העובדתיות והמשפטיות משותפות לו ולתובעת, ואף אחת מעילות התביעה נולדה כאשר נודע שקיומה של התובעת מוטל בספק. רביעית, נוכחותו של מאיר נדרשת לתובענה, שאחרת יכול להיווצר מעשה בית דין באשר לזכויותיו.
תמצית טענות הנתבעים בתגובתם לבקשות לתיקון כתב התביעה ולצירוף מאיר כתובע
42. הנתבעים טוענים כי מצב הדברים הוא שישנה הודאה של בעל דין אשר יזם את התביעה, מאיר, שלפיה התובעת, חברת סברוס מפנמה, מעולם לא הייתה קיימת, וזאת כאשר קודם לכן הוא טען כי התובעת הסמיכה אותו להגיש את התביעה בשמה. לפיכך סבורים הנתבעים כי יש לדחות את ההליך או לכל הפחות לבטלו, וזאת בהתאם לפסיקה.
43. הנתבעים גורסים כי דין בקשת תיקון כתב התביעה להידחות, משום שאם התובעת אינה קיימת, לא קיים כל הליך, ותובעת שאינה קיימת אינה יכולה לבקש לתקן את כתב התביעה. בהתאם, הנתבעים טוענים כי גם דין בקשתו של מאיר לצירופו להליך כתובע ולתיקון כתב התביעה להידחות, וזאת מכמה טעמים: מאיר מבקש להצטרף להליך שבו לא קיימת תובעת ומבקש לתקן תביעה שאינה קיימת, כשהוא אינו צד להליך; מאיר אינו צד להליך, ולכן אינו יכול לבקש את תיקון כתב התביעה; מאיר מעוניין להצטרף אל סברוס כתובע בהליך, וזאת כאשר לטענתו היא אינה קיימת; מאיר מבקש להצטרף כתובע כאשר טוען לעילת תביעה שונה משל סברוס; ומכל מקום, עילת התביעה התיישנה, ולא ניתן לתקן תביעה שהתיישנה.
44. לטענת הנתבעים מאיר נוהג בחוסר תום לב קיצוני, משום שהגיש תביעה בשם התובעת, חברה שאינה קיימת אף לשיטתו, ולמרות זאת טען כי היא נתנה לו הרשאה להגשת ההליך, כי הוא פעל לכינוס דירקטוריון התובעת למען קבלת אישור להגשת ההליך, והגיש הוא מסמך המתיימר להיות ייפוי כוח כדין מאת התובעת אשר אושר ואומת על ידי נוטריון זר.
45. נוסף על האמור מעלה, הנתבעים טוענים כי בבקשת התיקון נטען כי החברה שהוקמה בפנמה ואשר נרשמה כבעלת מניות בתל סאן היא חברת sabros international corp
, מספר חברה: 143605. כלומר מדובר בהצהרה נוספת מצד מאיר שלפיה לא זו בלבד שהתובעת שהוא תבע בשמה אינה קיימת, אלא שמי שהחזיקה במניות תל סאן היא חברה אחרת בעלת מספר רישומי אחר.
46. הנתבעים גורסים כי מאיר הגיש את בקשתו לצירופו כתובע ולתיקון כתב התביעה לאחר שהתובעת הגישה את בקשתה לתיקון כתב התביעה ולהוספת תובע, ובכך מאיר יזם שתי בקשות שונות תלויות ועומדות אשר מתחרות זו בזו, כאשר מטרתן זהה. לאור זאת טוענים כי מדובר בשימוש לרעה בהליכים.
47. הנתבעים מציינים כי בקשתו של מאיר נעדרת תצהיר, ועל כן יש לדחותה. לשיטת הנתבעים מאיר לא יכול היה להסתפק בהפניה לתצהיר שלו שהוגש במסגרת בקשת התובעת, אלא היה חייב להגיש תצהיר תומך בבקשתו שלו. על פי הנתבעים בקשת התובעת אינה יכולה להתקיים שכן לא קיימת תובעת, ומכאן שדין תצהירו של מאיר שצורף לבקשה כדין הבקשה. כמו כן נטען כי בקשתו של מאיר אינה זהה לבקשת התובעת – בקשתו של מאיר כוללת התייחסות לתנאים הקבועים בדין לעניין צירוף צד להליך, כאשר בקשת התובעת אינה נותנת לכך כל התייחסות.
48. בהמשך למפורט לעיל, הנתבעים גורסים כי יש לדחות את בקשת צירופו של מאיר להליך, ואם מאיר סבור כי עומדת לו עילת תביעה אישית עליו להגיש תביעה לפיה. הנתבעים מוסיפים כי לא מתקיימים בענייננו התנאים שנקבעו בדין לצירופו של מאיר כתובע: צירופו של מאיר כתובע בהליך מראשיתו לא נדרש, ואם היה נדרש, אז היה על מאיר לעשות כן בתביעה המקורית; לפי כתב התביעה התובעת היא זו שהחזיקה במניות תל סאן בטרם עברו לדוד, ומאיר מעולם לא החזיק בהן ולא טען לכך. על פי הנתבעים מאיר שינה את טענתו וגורס כי עומדת לו עילת תביעה אישית שאינה תלויה בקיומה של התובעת, ולכן סבורים כי לא מדובר בזכות תביעה המשותפת לו ולתובעת.
עוד נטען כי נוכחותו של מאיר אינה דרושה כדי להכריע בהליך, שכן התובעת אינה קיימת ולפיכך אין להליך זכות קיום. כמו כן טוענים הנתבעים כי אין חשש שמאיר לא יוכל להעלות את טענותיו בפני
בית המשפט לאחר מחיקת הליך זה. על פי הנתבעים גם בהתאם למבחן שנקבע בפסיקה בדבר השאלות הכרוכות בתובענה, במסגרתו מתבצעת השוואה בין הפלוגתות שנכללו בכתב התביעה המקורי לאלה שבכתב התביעה המתוקן, עולה כי נוכחותו של מאיר אינה דרושה להכרעה בהליך. לטענת הנתבעים בכתב התביעה נטען כי התובעת היא זו שזכאית להחזיק במניות תל סאן וכי החזיקה בהן עד לשנת 2011. הנתבעים מציינים כי לעומת זאת, בתובענה המתוקנת אשר מאיר מעוניין להגיש, נטען כי מאיר זכאי להחזיק ב-50% ממניות החברה באופן ישיר, בין אם מכוח החזקתו בחברה אחרת ובין אם מכוח הסכם הנאמנות. הנתבעים סבורים כי מדובר לכל הפחות בעילת תביעה חדשה ושונה, וכי אם מאיר זכאי להחזיק באופן ישיר במניות תל סאן, התובענה המקורית אינה רלוונטית, ובהתאם החלפת התובעת במאיר אינה נדרשת. הנתבעים גורסים כי אם מצב הדברים הוא שמאיר החזיק במניות תל סאן באמצעות חברה, אזי צירופו להליך אינו נחוץ משום שהחברה היא זו האוחזת בעילת התביעה.
49. הנתבעים טוענים כי אם תימחק התובענה ומאיר יידרש להגיש תובענה חדשה, עילת התביעה הנטענת כבר התיישנה אף לגישתו של מאיר, ולכן מאיר מנסה להחליף את התובעת בהליך זה במסווה של בקשת הצטרפות. הנתבעים מדגישים כי לשיטתם אין לאפשר את תיקון כתב התביעה ואת צירופו של מאיר משום התיישנות עילת תביעתו.
50. על פי הנתבעים מאיר מעלה טענות עובדתיות סותרות בניגוד לדין לשם ביסוס עילת תביעה אישית – בעוד שבתצהירו שצורף לתשובת התובעת לבקשת הסילוק טען כי הסכם הנאמנות הוא מזויף, טוען מאיר כעת כי ההסכם נחתם על ידו ועל ידי ניסים, ובכך מוקנית לו זכות תביעה אישית (משום שבהסכם סוכם כי מאיר וניסים יחזיקו את מניותיו של דוד בעצמם או באמצעות חברה). הנתבעים גורסים כי מדובר בחוסר תום לב חמור, ולכן יש לדחות את בקשתו של מאיר על הסף. הנתבעים מוסיפים כי בהתאם להסכם הנאמנות, עליו מבסס מאיר את תביעתו האישית, מאיר וניסים כנאמנים הסכימו כי לדוד, הנהנה, תעמוד זכות להעביר את מניות תל סאן לידיו שלו בכל עת. לפיכך טוענים הנתבעים כי לא ברור כיצד קמה למאיר עילת תביעה אישית כנגד הנתבעים.
51. לטענת הנתבעים מאיר ניסה לבסס את עילת תביעתו האישית בכך שמניות תל סאן הוחזקו על ידי חברת סברוס, מספר רישום 143605, אשר רכש אותה יחד עם ניסים בשנת 1987; לאור זאת טען מאיר כי זכאי להחזיק ב-50% ממניות תל סאן. ואולם, הנתבעים מציינים כי מאיר צירף בהליך זה ייפוי כוח מטעם חברת סברוס אחרת, בעלת מספר רישום 377611. הנתבעים טוענים כי מאיר לא הזכיר את חברת סברוס, מספר רישום 143605, כמי שהחזיקה במניות תל סאן, ועל כן נטען כי מאיר לא הביא כל ראיה להחזקתו לכאורה בחברת סברוס הזו, או ראיה לכך שהיא החזיקה במניות תל סאן.
הנתבעים מוסיפים כי מאיר מתעלם בטענותיו מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ומנסה לטעון כי חברת סברוס האמורה הינה חברת מעטים, ולפיכך הוא רשאי לתבוע את נזקו האישי. באשר לכך טוענים הנתבעים כי מאיר כלל לא הוכיח את קיומה של החברה אשר טוען שהחזיקה במניות תל סאן, ולכן אינו יכול לטעון לנזק אישי שנגרם לו עקב ההחזקה במניותיה.
תמצית טענותיהם הנוספות של התובעת ומאיר בתשובתם לתגובה לבקשות לתיקון כתב התביעה ולצירופו כתובע
52. לטענת מאיר והתובעת הנתבעים אינם טוענים כי התובעת אינה קיימת, אלא רק מטילים בכך ספק, משום שאף לגישת הנתבעים זכאות דוד למניות תל סאן הגיעה מהתובעת – לכן אם התובעת אינה קיימת, דוד לא קיבל את המניות ולא זכאי להחזיקן או להעבירן, ומתקיים השתק שיפוטי המונע מהנתבעים להעלות טענות סותרות. כמו כן צוינו ההבדלים והסתירות בין גרסאות הנתבעים באשר למיהות התובעת.
53. מאיר והתובעת טוענים כי לא ניתנה על ידו כל הודאה בכך שהתובעת אינה קיימת, אלא רק כי לכאורה אינה רשומה ולא נרשמה בעבר חברה בעלת מספר הרישום של התובעת כפי שפורט בכתב התביעה; ומציינים כי אף דוד טען בעצמו כי היא קיימת והעבירה לו את מניות תל סאן כאמור. מאיר גורס כי העובדות החדשות הנוגעות לשאלת קיומה של התובעת נועדו לו בסמוך לפני הגשת בקשתו לתיקון כתב התביעה. עוד נטען כי בתגובת הנתבעים לא נכללה כל אסמכתא לכך שיש לדחות בקשה לתיקון כתב תביעה כאשר קיום התובע המקורי לא הוכח, וכן כי נקבע בפסיקה כי אף אם התובע אינו קיים, בית המשפט לא ידחה את התביעה ויאפשר את תיקונה על ידי הוספת תובע, גם במקרה של החלפת התובע המקורי. כמו כן צוין כי בניגוד לעמדת הנתבעים, הדין מתיר הגשת בקשה להצטרפות כתובע בהליך על ידי מי שאינו בעל דין באותו הליך ומעוניין להצטרף אליו, וכן צירוף של תובע מיוזמתו של בית המשפט.
54. באשר לכך שלא צורף תצהיר לבקשתו של מאיר, נטען כי הדין מתיר את אי הגשת התצהיר וזאת משום שהעובדות המפורטות בבקשה עולות מבקשת התובעת לתיקון כתב התביעה, שאליה צורף תצהיר.
55. מאיר והתובעת גורסים כי בניגוד לטענת הנתבעים, ניתן לצרפו כתובע בהליך משום שהוא עותר לסעד אשר זהה לסעד לו עתרה התובעת. בנוסף טוענים הם כי צירופו של מאיר להליך דרוש לצורך הכרעה בתובענה, מפני שזכותו עלולה להיפגע אם לא ייעשה כן, ולפיכך יש להיעתר לבקשה. עוד נטען כי אין מניעה כי לתובעים הנכללים בתביעה אחת ייוחדו עילות תביעה שונות, ואף אם נדרשות שתהיינה להם עילות משותפות, נטען כי זהו מצב הדברים בענייננו – התובעת ומאיר טוענים כי הנתבעים גזלו את מניות תל סאן שלא כדין.
56. באשר לטענה כי למאיר לא עומדת עילת תביעה אישית, נטען כי הנתבעים אינם כופרים בקשר הישיר שבין מאיר לבין מניות תל סאן, שכן טוענים הם כי מאיר וניסים החזיקו במניות באופן אישי בנאמנות בעבור דוד. לעניין זה טוענים מאיר והתובעת כי עמדתם שלפיה הסכם הנאמנות מזויף לא השתנתה, וכי אינם מסתמכים עליו בכתבי טענותיהם, אלא התייחסו אליו אך משום שבהתאם לו מודה דוד כי מאיר וניסים החזיקו במניות באופן אישי.
תמצית טיעוניהם הנוספים של מאיר והתובעת בסיכומיהם הנוגעים לשלוש הבקשות
57. מאיר והתובעת טוענים כי לנתבעים אין כל טענת הגנה לגופם של דברים, וכי עילת התביעה של מאיר הוכחה, וזאת אף מהודאותיו של דוד – מאיר הוא זה שהחזיק יחד עם ניסים במניות, ולא דוד.
58. מאיר והתובעת גורסים כי המקור היחיד לשיטת הנתבעים להחזקת דוד במניות תל סאן (אשר העבירן בהמשך ליחזקאל), הוא הסכם הנאמנות משנת 1999; ואולם הסכם זה נערך בין האחים לוי, בעוד שדוד טען בעדותו כי מי שהעביר לידיו את מניות תל סאן לא היה אחיו אלא מר בנו סאלם, שהחזיק במניות עד לשנת 2000. לאור זאת נטען כי לפי גרסתו של דוד, מאיר וניסים לא יכולים היו להחזיק במניות בעבורו במועד כריתת הסכם הנאמנות שכן מי שהחזיק במניות באותו זמן היה מר סאלם. בכך טוענים מאיר והתובעת כי נסתרה על ידי דוד טענת ההגנה היחידה של הנתבעים.
59. מאיר והתובעת טוענים כי לדוד גרסאות סותרות באשר למועד שבו הגיעו המניות לידיו. עוד נטען כי בכתב ההגנה ובבקשה לסילוק על הסף טען דוד כי המניות הועברו אליו מהתובעת, אך היו לו גרסאות שונות בדבר זהותה של התובעת; ובחקירתו טען כי אינו יודע ממי קיבל את המניות. לפיכך סבורים מאיר והתובעת כי אין לדוד זכות להחזיק במניות, שכן אינו יודע כיצד הועברו לידיו.
60. לטענת מאיר והתובעת ייפוי הכוח משנת 2006 שאליו הפנו הנתבעים נעדר כל ראיה תומכת לכך שניתן על ידי הגורמים המורשים לחתום עליו, וכי ניתנה החלטה של החברה לספקו. כמו כן נטען כי מסמך זה זויף.
61. לשיטת מאיר והתובעת מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה לתיקון כתב התביעה, ולצירופו של מאיר כתובע – זכותו עלולה להיפגע אם לא יצורף שכן לא יהיה סעד ישים להשבת המניות, וזאת מקום שבו מוטל ספק ביחס לקיומה של התובעת. עוד נטען כי מדובר בתביעה אישית לקבלת מניותיו של מאיר, וכן כי צירופו היה אפשרי מלכתחילה כצד נוסף לאור עילות התביעה הקיימות לו, אשר משותפות גם לתובעת.
62. מאיר והתובעת טוענים שבים וגורסים כי הוא לא הודה בכך שהתובעת אינה קיימת, אלא טען כי בהתאם לבדיקה שביצע, עלה כי לכאורה לא רשומה ולא נרשמה בעבר חברה בעלת מספר הרישום של התובעת. הם מוסיפים כי דוד טען בעצמו כי התובעת קיימת, שכן היא זו שהעבירה לו לשיטתו את מניות תל סאן.
63. על פי מאיר והתובעת, משום שתיקון כתב התביעה המבוקש אינו חורג מעילת התביעה המקורית, נקבע בפסיקה כי אין מניעה לאפשר את ביצוע התיקון, וזאת למרות טענת התיישנות.
64. לעניין טענת הנתבעים שלפיה זכות התביעה אינה שייכת רק למאיר אלא גם לבני משפחתו, נטען כי מדובר בטענה המהווה שינוי חזית ולכן אין לבררה.
תמצית טיעוניהם הנוספים של הנתבעים בסיכומיהם הנוגעים לשלוש הבקשות
65. הנתבעים טוענים כי התנהלותו של מאיר לאורך הליך זה חסרת תום לב, וכי הוא העלה טענות הסותרות את תצהירו. כמו כן נטען כי מאיר לא ביסס ולו במעט עילת תביעה אישית אשר לשיטתו עומדת לו, ואף אם הייתה כזו, זו חלפה מהעולם בשנת 2013, כאשר חתם על תצהיר מרצונו החופשי שבו הודה כי חברת תל סאן שייכת באופן בלעדי לדוד; בכך ויתר מאיר על זכותו הלכאורית לתבוע בגין העברת מניות אלה, ולכן יש לדחות את התביעה על הסף.
לטענת הנתבעים מאיר טען בתצהירו משנת 2013 כי גם בני משפחתו מוגדרים כנהנים בתובעת, וכן כי הוא מוותר על כל תביעה או דרישה בכל עניין הקשור לחברת תל סאן. בהמשך לכך נטען כי מאיר אינו יכול לתבוע לבדו זכות ל-50% ממניות תל סאן, השייכת לשיטתו לו ולבני משפחתו יחד. הנתבעים טוענים כי לא מדובר בהרחבת חזית שכן כתב התביעה המתוקן טרם אושר, ועוד לא הוגש כתב הגנה בהתאם לו.
הנתבעים מציינים כי תצהיר זה, כמו גם תצהירו של ניסים מיום 26.4.2011, הוסתרו בחוסר תום לב בכתב התביעה וגם בתגובה לבקשה לסילוק על הסף. בחקירתו על כך לא הכחיש מאיר כי חתם על ההצהרה האמורה. על פי הנתבעים, בכתב התביעה המתוקן המבוקש טוען מאיר כי נודע לו על העברת המניות לדוד מספר חודשים לאחר ההעברה שהתבצעה בחודש אפריל 2011; משמע, כאשר חתם מאיר על תצהירו משנת 2013 כבר ידע הוא על העברת המניות, ולמרות זאת חתם עליו. הנתבעים טוענים כי מאיר לא הגיב לטענה זו ולא המציא כל הסבר מדוע בכוחו לתבוע, וזאת בניגוד לאמור בתצהירו.
66. לשיטת הנתבעים, הפניותיו של מאיר בסיכומיו לפסיקה שלפיה בית המשפט לא ידחה תביעה שבה התובע אינו קיים ויאפשר את תיקונה, הן שגויות. עוד נטען כי עילת התביעה לה מאיר טוען בכל מקרה התיישנה, ובהתאם יש לדחות את תביעתו על הסף.
67. באשר לטענות מאיר ביחס להסכם הנאמנות, גורסים הנתבעים כי לא מתקיימת כל סתירה בגרסתם – מר סאלם העביר מניה אחת בתל סאן לדוד בשנת 2000, ואילו הסכם הנאמנות משנת 1999 התייחס להחזקה של יתר 2,099 מניות תל סאן בעבור דוד.
דיון והכרעה
הבקשה לסילוק התביעה על הסף
68. תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין") מאפשרות לבית המשפט לסלק תובענה באחת משתי דרכים – מחיקתה על הסף או דחייתה על הסף. סמכותו של בית המשפט לדחות תובענה על הסף קבועה בתקנה 101 לתקנות סדר הדין:
"101. (א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:
(1) מעשה בית דין;
(2) חוסר סמכות;
(3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.
(ב) לא ייעתר בית המשפט או הרשם לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את הענין לבית משפט או לבית-דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט".
הלכה היא כי בית המשפט ישתמש בסמכותו לדחיית תובענה בזהירות ובמשורה, שכן דחייה יוצרת מעשה בית דין שמשמעותו הכרעה בהליך מבלי שנתבררו טענות הצדדים לגופו של עניין (רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קיבוץ אושה (29.12.2014)); בכך יכולה להיפגע זכותו של התובע לגישה לערכאות באופן שאינו מידתי. על כן, ככלל, יעדיף בית המשפט את בירור המחלוקות שבין הצדדים עד תום. בהתאם לאמור, השימוש במוסד הדחייה על הסף נועד למקרי קיצון אשר בהם אין חולק כי אף אם התביעה תתברר עם תום, התובע לא יוכל לזכות מכוחה לסעד לו עתר (ע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ' עירית הרצליה (11.6.2009) (להלן: "עניין חלקה 21"); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 355 (מהדורה 12, 2015) (להלן: "גורן")).
69. סמכותו של בית המשפט למחוק תביעה על הסף קבועה בתקנה 100 לתקנות סדר הדין:
"100. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:
(1) אין הכתב מראה עילת תביעה;
(2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;
(3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך;
(4) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך".
בדומה לסמכות בית המשפט לדחות תביעה על הסף, גם באשר למחיקה על הסף נקבע בפסיקה כי מדובר באמצעי קיצוני אשר אפשר וייעשה בו שימוש אך במקרים שבהם אין כל אפשרות שהתובע יזכה בסעד המבוקש (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, פס' י"ב לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין (4.6.2007); רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ, פס' 8 להחלטה (1.9.2005). על ההבחנה בין מחיקת תביעה על הסף לבין דחייתה עמד בית המשפט העליון בעניין חלקה 21 (פס' 1 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה):
"למוסד המחיקה על הסף של תובענה על פי תקנה 100 לתקנות סדר הדין ולזה של דחייה על הסף של תובענה מטרה אחת והיא – לסלק תביעה על הסף, אשר אפילו תתברר עד תומה, לא יהא בה בכדי להקנות לתובע את הסעד המבוקש. אלא שתובענה שנמחקה, אינה בבחינת סוף פסוק, ואינה מהווה מעשה בית דין שכן בית המשפט לא פסק לגוף הענין, ולו בשאלה כלשהי המצויה במחלוקת בין הצדדים. לעומת זאת, תובענה שנדחתה על הסף מקימה מעשה בית דין, משנתקיים בה דיון שיפוטי בגוף הענין, אפילו דיון זה התמקד בגיזרה צרה ביותר מהמתחם הכולל של השאלות שבמחלוקת בין בעלי הדין, כאשר ממנו עולה כי התביעה, אפילו תידון לגופה במכלול סוגיותיה, לא תועיל להעניק סעד לתובע. במקרה כזה, חל עקרון מעשה בית דין, ובדרך כלל לא ניתן להגיש תביעה נוספת באותו ענין".
כפי שנקבע בפסיקה, רשימת העילות למחיקה של תביעה על הסף אינה מתמצה באלה המפורטות בתקנה 100, ובית המשפט רשאי למחוק תביעה בשל עילות נוספות (ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ – חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' סתם, פ"ד מב(1) 541 (1988); ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577 (2003)).
70. על פי כתב התביעה, התובעת בענייננו הינה חברת sabros international corp
., "חברה זרה הרשומה בפנמה מס' חברה 75999995" (עמ' 1 לכתב התביעה); וכן צוינה כתובתה של החברה "mossfon building, east 54th street, panama city, republic of panama".
לאחר שהנתבעים טענו במסגרת בקשתם לסילוק התביעה על הסף כי התביעה הוגשה בשמה של התובעת מבלי שהוכח כי נתנה הרשאתה לכך, נטען בתגובה לבקשה זו כי ביום 7.5.2015 מאיר קיבל הרשאה מפורשת מהדירקטורים של התובעת להגשת התביעה באשר למניותיה בחברת תל סאן (סעיף 23 לתצהיר מאיר שצורף לתגובה לבקשה לסילוק על הסף; סעיף 35 לתגובה לבקשה לסילוק על הסף). להלן ההרשאה שקיבל לכאורה מאיר מהתובעת (נספח 10 לתגובה לבקשה לסילוק על הסף; ההדגשות שלי, ח.כ.):
"[…] we, the undersigned, sabros international corp
., a company incorporated and registered under the laws of the state of panama, having company registration number 377611 with office at east 54th street, mossfon building, panama city, republic of panama, hereby declare as follows:
mr. meir levy, on behalf of sabros international corp
., is given the ability to compromise with tel-sun or any individual or corporation regarding sabros interest in the shares of tel-sun […]".
ממסמך זה עולה כי מתקיימות שתי בעיות הנוגעות להרשאה שניתנה לכאורה למאיר לניהול ההליך דנן: ראשית, בהתאם לכתוב, מאיר קיבל מחברת סברוס הרשאה להתפשר עם כל גורם ביחס לאינטרס הקיים לה במניות תל סאן, ולא צוין כי הינו מורשה להגיש בשמה תביעה ביחס למניות אלה. אך חמורה יותר היא הבעיה באשר לזהות התובעת – במסמך זה צוין כי מספר הרישום של החברה הינו 377611, בעוד מספר החברה שפורט על גבי כתב התביעה הינו 75999995. לכך אוסיף כי מסמך זה לא אושר ואומת כנדרש. אם כן מסמך זה אינו מבסס את קיומה של ההרשאה הנטענת שניתנה למאיר על ידי התובעת לניהול הליך זה מטעמה.
כדי לבסס את הטענה כי התביעה הוגשה בהרשאה וכדין, צירפו ב"כ התובעת לתגובתה לבקשה לסילוק על הסף ייפויי כוח אשר נתנה כביכול בעבר לעניין הגשת תביעה בנוגע למניותיה בחברת תל סאן: ייפויי כוח מהימים 12.10.2012, 7.1.2014 ו-22.7.2014 (נספחים 11-13 לתגובה לבקשה לסילוק על הסף). ואולם, ייפויי כוח אלה ניתנו למעלה מארבע שנים לפני הגשת התביעה דנן, ולא ניתנו למשרד עורכי הדין או לעורכי הדין המייצגים את התובעת בהליך זה, אלא ניתנו למשרדי עורכי דין אחרים. כלומר גם במסמכים אלה אין כדי לבסס את הטענה כי ניתנה הרשאה לניהול הליך זה בשמה של התובעת.
לעניין זה אציין כי יתר המסמכים שצורפו לתגובה לבקשה לסילוק על הסף אינם מהווים ראיות לקיומה של הרשאה כדין מצד התובעת לניהול ההליך. כך באשר להסכם אשר נטען כי נחתם בין ניסים לבין מאיר ביום 8.3.2017 בין היתר בנוגע להגשת תביעה כנגד דוד בקשר למניות התובעת בחברת תל סאן, אשר התובעת לא הייתה צד לו (נספח 8 לתגובה לבקשה לסילוק על הסף). כך גם לעניין הודעת הדוא"ל אשר שלח בא כוחו של ניסים ביום 6.3.2017 בה תהה מדוע יש צורך לחתום על הסכם שיחייב את ניסים לנקוט או שלא להתנגד לנקיטת הליך כנגד דוד, כאשר יש לניסים את אותו התמריץ לעשות כן, בדומה למאיר (נספח 7 לתגובה לבקשה לסילוק על הסף).
71. ביום 4.2.2019 הוגש מטעם התובעת העתק ייפוי כוח אשר נטען כי נחתם על ידה ביום 21.1.2019 (נספח 1 להודעה ובקשה מטעם התובעת מיום 4.2.2019). במסגרת הבקשה שאליה צורף ייפוי הכוח האמור נטען כי כפי שפורט גם בתגובת התובעת לבקשה לסילוק על הסף, "[...] ניתנו מספר הרשאות למר מאיר לוי
מטעם התובעת המסמיכות אותו ליתן הרשאה לייצוג בשם התובעת בעניין נושא התובענה"; וכן כי ייפוי הכוח מיום 21.1.2019 הומצא למשרד בא כוח התובעת, וכי הוא ניתן באופן ספציפי להליך זה (סעיפים 2-3 להודעה ובקשה מטעם התובעת מיום 4.2.2019). מתוך ייפוי הכוח האמור:
"we, the undersigned, sabros international corp
. ("sabros"), a company incorporated and registered under the laws of the state of panama, hereby appoint meir levi […] and any lawyer that will be appointed by him (including boaz ben zur law offices), to represent sabros in any legal action in israel, with respect to any matter connected and/or related to its shareholding in tel sun ltd. this power of attorney will include the legal proceedings taken on behalf of sabros in legal case 1480-09-18 [הטעות במקור, ח.כ.].
[…]".
למרות שלפי מסמך זה נתנה התובעת לכאורה הרשאה לניהול הליך זה, הן למאיר והן לבאי כוח התובעת בהליך דנן, מעיון במסמך עולה כי הוא אינו כולל את המספר הרישומי של התובעת כחברה, אלא רק את שמה ואת העובדה כי התאגדה ונרשמה בפנמה; ויוזכר כי ההרשאה הקודמת שהוצגה לעיל, אשר לא אומתה, ניתנה כביכול על ידי חברה אחרת בשם סברוס. זאת ועוד, על מסמך זה חתמו שתי גברות, אשר לגביהן צוין כי הינן דירקטוריות בתובעת וכי הן בעלות סמכות לחתום בשמה. אך לא הובאה לפניי כל ראיה לכך ששתי אלה אכן מכהנות כדירקטוריות בתובעת. לייפוי הכוח האמור צורף מסמך החתום על ידי נוטריון מז'נבה אשר מאשר את החתימות של מי שחתמו עליו כדירקטוריות, אולם לאור נוסחו, אין באישור כדי להוות ראיה להיותן של שתי הגברות דירקטוריות בתובעת.
72. ביום 26.2.2019 הוגשה בקשה נוספת על ידי ב"כ התובעת, להוספת מסמכים בקשר לייפוי הכוח לניהול ההליך. לבקשה זו צורף תצהיר מטעם מאיר; החלטה של "חברה בתובעת בנוגע למתן יפוי הכוח כאמור, חתומה על ידי שתי דירקטוריות בחברה" (סעיף 1 לבקשת התובעת מיום 26.2.2019; סעיף 1 לתצהיר מאיר שצורף לבקשה זו; ייפוי הכוח – נספח 1 לבקשה זו); וכן "תדפיס רשם חברות (certificate of legal entity) במקום התאגדותה של התובעת, פנמה, ממנו עולה כי הדירקטוריות הנ"ל אכן מכהנות כדירקטוריות בחברה וכי בכוחן לחייב את החברה" (סעיף 1 לבקשת התובעת מיום 26.2.2019; סעיף 1 לתצהיר מאיר שצורף לבקשה זו; תדפיס רשם החברות של פנמה הנוגע לתובעת – נספח 2 לבקשה זו).
מעיון בהחלטה שניתנה לכאורה על ידי דירקטוריון התובעת עולה כי אמנם התקבלה החלטה על ידי חברה הנושאת את שמה של התובעת באשר למתן הרשאה למאיר לניהול ההליך, אשר ניתנה כאמור ביום 21.1.2019. עם זאת, לא צוין במסמך מספר הרישום של החברה שבה נתקבלה החלטה זו. כדי לבסס את אמיתות החלטה זו, וכן את אמיתות ההרשאה לניהול הליך זה, צורף לבקשה גם תדפיס רשם החברות של פנמה המתיימר להיות של התובעת, בו מצוינות אותן שתי גברות שחתמו על ייפוי הכוח מיום 21.1.2019; מתוך תדפיס זה (נספח 2 לבקשת התובעת מיום 26.2.2019):
"sabros international corp
. (corporation) is registered the mercantile section at folio 377611 (s), as of tuesday, april 4th, 2000".
מן המפורט במסמך זה ניכר כי אין המדובר בתדפיס רשם החברות של פנמה הנוגע לתובעת (שמספר רישומה כאמור הינו 75999995), אלא שבדומה לייפוי הכוח שהובא מעלה, מדובר בתדפיס של חברה בעלת שם זהה לזה של התובעת, בעלת מספר רישום 377611. לפיכך, אף אם שתי הגברות אשר חתמו על החלטת הדירקטוריון ועל ייפוי הכוח מיום 21.1.2019 רשומות כדירקטוריות בתדפיס רשם החברות שצורף, אין בכך כדי להוות ראיה לכך שהינן מכהנות כדירקטוריות בתובעת.
ראיה נוספת לכך שתדפיס רשם החברות של פנמה שצורף לבקשה אינו של התובעת, נמצאת בכך שהחברה שפרטיה מופיעים בתדפיס נרשמה בשנת 2000, בעוד שלפי כתב התביעה, "החברה [חברת תל סאן, ח.כ.] הוקמה עוד בשנת 1986 כחברה שנועדה לעסוק בתחום הנדל"ן בישראל כחברה בה היו שני שותפים, התובעת מצד אחד, ומר בנימין סאלם, מצד שני. התובעת השקיעה בחברה [תל סאן, ח.כ.] כבר בסמוך להקמתה מאות אלפי לירות שטרלינג" (סעיף 9 לכתב התביעה); עוד יצוין כי תאריך הרישום של חברת תל סאן לפי תדפיס רשם החברות שצורף לכתב התביעה הינו 8.10.1986 (נספח 1 לכתב התביעה). משמע אין המדובר באותה חברה. לאור זאת, לא ניתן לדעת האם החלטת הדירקטוריון שצורפה לאותה הבקשה מיום 26.2.2019 היא אכן של התובעת, או של החברה שמספרה הרישומי בפנמה הינו 377611.
לא למותר לציין כי עוד בשנת 2015, כאשר מאיר חתם על הסכם הפשרה שנערך בין האחים לוי, שנועד להסדיר הפרדה של נכסים שבבעלותם ביניהם (בהם גם הבעלות בחברת תל סאן), הוא התחייב להמציא בתוך 30 ימים ממועד החתימה ייפוי כוח המאשרר את חתימתו על ההסכם, בין היתר בשם התובעת (סעיף 21.2 להסכם הפשרה מיום 20.4.2015, אשר לא נכנס לתוקף – נספח 13 לבקשה לסילוק על הסף). לאור העובדה שמאיר לא המציא את ייפוי הכוח האמור מטעם התובעת בתוך תקופת הזמן שנקבעה, ביום 16.6.2015 נחתם על ידי מאיר ושני אחיו אישור על אי כניסתו של הסכם הפשרה לתוקף (נספח 14 לבקשה לסילוק על הסף). אף אם אירוע זה התרחש למעלה משלוש שנים בטרם שהוגשה התביעה שלפניי, יש בו כדי לחזק את המסקנה שגם בעבר לא עמדה למאיר הרשאה מטעם התובעת לפעול בשמה, בעניין הקשור בין היתר במניות תל סאן.
73. סיכום ביניים – כלל המסמכים שהוגשו מטעם התובעת לא מבססים כנדרש קיומה של הרשאה לניהול ההליך דנן. מדובר במסמכים אשר ביחס לחלקם לא ניתן לדעת האם ניתנו על ידי התובעת, שכן נעדרים פירוט ואימות כדין, וחלקם האחר ניתן ביחס לחברה בעלת מספר רישום השונה מזה של התובעת. יתרה מזאת, לא הונחה לפניי כל ראיה כנדרש לעצם קיומה של התובעת.
74. אף אם היה נותר ספק קל בדבר היעדר קיומה של הוכחה לכך שהתביעה בענייננו הוגשה בהרשאת התובעת, ספק זה מתפוגג לחלוטין לאור תצהירו של מאיר כפי שצורף לבקשה שהוגשה מטעם התובעת לתיקון כתב התביעה ולהוספת תובע מיום 19.3.2019 (סעיף 11 לבקשה; ההדגשות שלי, ח.כ.):
"מכל מקום, לאחר שהוגש בתיק זה יפוי כוח שניתן על ידי sabros international corp
מס' חברה 377611 והועלתה הסתייגויות הנתבעים בקשר לכך, ובשים לב גם לחלוף הזמן הרב (מדובר בהחזקה במניות עוד משנת 1987, היינו לפני למעלה מ-30 שנים), פניתי וביצעתי בדיקות, שהעלו כדלקמן:
11.1 עולה, כי, לכאורה, לא רשומה (ולא נרשמה בעבר) בפנמה חברה הכוללת את מספר הרישום 75999995. ונציין, כי הנתבעים עצמם טענו, כי ספק אם התובעת שמספרה 7599995 [הבדל של ספרה לעומת מספר הרישום הקודם, ח.כ.] – קיימת [...].
11.2 גם באי גרנזי (מקום ההתאגדות הנוסף שנרשם על ידי דוד), כל חיפוש של חברה בשם sabros או sabris עם מספר רישום 75999995 או 07599995, העלה כי אין ולא קיימת חברה כאמור
11.3 בנוסף, מבירור שנעשה עם מר בנו סאלם, שהיה בעל מניות קודם בתל-סאן עלה, כי החברה שהוקמה בפנמה ואשר נרשמה כבעלת מניות בתל-סאן, היא חברת sabros international corp
מס' חברה 143605. [...]".
דבריו אלה של מאיר ברורים – לשיטתו אין, ומעולם לא הייתה קיימת, חברה בפנמה בעלת מספר הרישום של התובעת (75999995). משמע מאיר טוען כי החברה אשר בשמה הוא יזם את התביעה דנן, החברה שפרטיה מופיעים על גבי כתב התביעה כתובעת, אינה קיימת. באשר לכך אציין כי איני מקבל את טענתו של מאיר בתשובתו ובסיכומיו שלפיה הצהרתו זו אינה מהווה הודאה בכך שהתובעת אינה קיימת, אלא כי אך קיים ספק לכך, בין היתר משום השימוש שביצע במילה "לכאורה". מאיר נחקר בנוגע לעניין זה בדיון שהתקיים ביום 23.6.2019 (פ' 23.6.2019 עמ' 8 ש' 11-32; ההדגשות שלי, ח.כ.):
"ש: אתה יזמת את התביעה?
ת: נכון.
ש: יזמת את התביעה בשם חברת סברוס אינטרנשיונל גרופ, חברה הרשומה בפנמה מספר 75999995?
ת: כן.
ש: האם החברה הזאת לפי דעתך קיימת?
ת: כן. הייתה קיימת לפני 35 שנה אני ומר סאלם הקמנו את החברה במשך תקופה זו נתנו לאיש הזה לנהל את העניינים שלנו וכשבדקנו שהאיש העביר את המניות מסברוס אליו, היינו צריכים להגיש את התביעה.
ש: השאלה האם יש סברוס בפנמה במספר הזה, היא קיימת או לא?
ת: אני 30 שנים לא בודק מספרים טכניים אלה, כפי שהיה בשנת 2002 היה , יכול להיות שיש מספר טכני לא נכון, זה לא צריך להיות.
ש: האם החברה סברוס בפנמה במספר שכתוב בתביעה קיימת או לא.
ת: אני לא יודע, צריך לבדוק את הדבר הזה.
ש: לא בדקת.
ת: אני לא נמצא שם, לא בדקתי.
ש: למה בסעיף 35.3 לכתב התביעה המתוקן, מבדיקה שביצע מאיר אין ולא הייתה מעולם חברה בשם הזה.." אם לא בדקת למה כתבת?
ת: אמרתי מראש שאני לא יודע מה המספרים היו מספרים טכניים שהשתנו לכן לא הייתי בטוח בזה.
ש: מה שכתוב נכון או לא נכון?
ת: אני לא זוכר".
וכן (פ' 23.6.2019 עמ' 9 ש' 9-23; ההדגשות שלי, ח.כ.):
"ש: בשנת 2000 החברה שנתנה לך יפוי כוח להגיש את התביעה, היא קמה בשנת 2000. היא לא הייתה קימת לפני שנת 2000 מה היה עם החברה הקודמת.
ת: היא הלכה. אחרי 30 שנה בנו סאלם שהיה בעל החברה אמר החברה נסגרה בפנמה תעשו חברה חדשה, לכן עשינו חברה באותו שם בשנת 2000.
ש: אז היו שלוש חברות, שניים בפנמה הייתה חברה בשנת 2000 בפנמה וחברה בגרנזי?
ת: לא היו שלוש חברות, שתי חברות זה מה שהיה.
אני אף פעם לא הייתי דירקטור.
ש: גם לא היית בעל מניות.
ת: היינו בעלי מניות בסברוס כל הזמן. סברוס נולדה על ידי מר דוד לוי
?
ש: האם תוכל להראות לנו רישום רשם חברות שאתה בעל מניות באיזושהי סברוס?
ת: מה אתה מחפש את סברוס, דוד העביר את המניות משנת 2011 מסברוס ל...
ש: היום יש סברוס?
ת: אני צריך לבדוק את יש מסמך שאני בעל מניות בסברוס.
ש: היום יש חברה בשם סברוס?
ת: אני צריך לבדוק את זה".
הדעת נותנת כי כאשר מוגשת תביעה מטעמה של חברה, על מי שיוזם אותה לוודא כי עושה כן בהרשאתה, לא כל שכן לוודא כי אותה חברה אכן קיימת. תצהירו האמור של מאיר צורף לבקשה לתיקון כתב התביעה ולהוספת תובע שהוגשה ביום 19.3.2019, בעוד שכתב התביעה בהליך דנן הוגש ביום 6.9.2018. מדובר בתקופה של כ-6 חודשים אשר במהלכה טען מאיר במגוון הזדמנויות כי התביעה דנן מוגשת בשם התובעת ובהרשאתה, וזאת מבלי שבדק האם התובעת קיימת. לא זו בלבד, אלא שלאורך ההליך הגיש מאיר לבית המשפט מסמכים המתיימרים להוות הרשאות, ייפויי כוח ואף החלטה שניתנו על ידי התובעת, לניהול הליך זה בשמה. כפי שפירטתי מעלה, אף לא אחד מן המסמכים שהוגשו כאמור מהווה ראיה לכך שניתנה הרשאה לניהול הליך זה בשם התובעת; אך מעבר לכך – הדעת לא תסבול מצב שבו מוגשים לבית המשפט מסמכים כביכול בשמה של התובעת, אשר עליהם חתומים לכאורה דירקטורים מטעמה, בעוד שלטענת יוזם ההליך, התובעת אינה קיימת ומעולם לא הייתה קיימת (תחת מספר הרישום שצוין בכתב התביעה, בהתאם לתצהירו של מאיר).
75. כאמור, בהתאם לתקנה 100(1) לתקנות סדר הדין לבית המשפט סמכות להורות על מחיקת תובענה כאשר זו נעדרת עילה ומקום שבו הפגמים שבה אינם ניתנים לריפוי, וזאת כדי למנוע ניהול של הליך סרק. כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון, כתב תביעה אינו מגלה עילה כאשר התובע לא יכול להיות זכאי לסעד לו עתר, תחת ההנחה שיוכיח את כלל העובדות הכלולות בכתב התביעה; ודי באפשרות קלושה לכך שהתובע יהיה זכאי לסעד המבוקש בכדי שבית המשפט יימנע ממחיקת התביעה על הסף (ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ"ד נה(5) 826, פס' 6 (2001); גורן, בעמ' 344, וההפניות שם).
76. משלא הוכח קיומה של התובעת או כי נתנה הרשאה לניהול הליך זה בשמה, וכאשר מי שיזם את ההליך מטעמה טוען כי מעולם לא הייתה קיימת, ברי כי אין כל אפשרות שהתובעת תזכה בסעדים המפורטים בכתב התביעה. כפי שנקבע בע"א 207/74 the russian ecclesiastical mission in jerusalem נ' מדינת ישראל, פ"מ כ"ט(1) 836, פס' 4-5 לפסק דינו של כב' מ"מ הנשיא (כתוארו אז) זוסמן (1975) (ההדגשות שלי, ח.כ.):
"תנאי-בלעדיו-אין לניהול תקין של הליך משפטי הוא, שיעמדו זה מול זה שני בעלי הדין שבריבם נדרש בית-המשפט לפסוק. מקום שאין לך תובע, אין לך תובענה, ומקום שאין לך תובענה, אין בית-המשפט רשאי לפסוק, ואם פסק, לא קם מעשה-בית- דין. לפיכך חייב בית-המשפט להפסיק הליך ואף לבטלו, אם נוכח לדעת, שאין לפניו תובע או נתבע, כגון שחבר בני-אדם שתבע או נתבע, חסר ישות משפטית ועל-כן אין החוק מכיר בקיומו [...]. כי וצא בזה, אם קיים בעל-דין, אך אינו מסוגל לפעול, בין שהוא קטין שאינו רשאי לתבוע אלא באמצעות אפוטרופסו או ידיד קרוב ובין שהוא תאגיד שאין לו מנהלים [...]. והוא הדין אם קיים התאגיד ואף יש לו הנהלה, אך זו לא הרשתה הגשת התובענה בשם התאגיד [...].
5. נוכח הצורך בקיומו של תובע, שבהעדרו אין תובענה בפני
בית-המשפט, רשאי בית-המשפט לחקור ולדרוש, אם אמנם נתאגד חבר בני אדם שתבע, והוא חייב לעשות כן, כל אימת שהנתבע כופר בקיומו המשפטי של התובע ודורש גלל כן למחוק תובענה".
77. על כן, בהיעדר הוכחת קיומה של התובעת, וכאשר יוזם התביעה מטעמה טוען בתצהירו כי אינה קיימת, דומה כי אין לתביעה זכות קיום ולפיכך דינה להימחק על הסף. ואולם, עומדות לפניי גם שתי בקשות מטעם התובעת ומטעם מאיר לתיקון כתב התביעה ולצירוף מאיר כתובע, אשר להכרעה בהן יכולה להיות השלכה על גורלה של התביעה דנן.
בקשות התובעת ומאיר לתיקון כתב התביעה ולצירופו כתובע
78. סמכותו של בית המשפט להתיר תיקון של כתבי טענות נקבעה בתקנה 92 לתקנות סדר הדין:
"92. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".
לפי הפרשנות שניתנה לתקנה זו בפסיקה, בית המשפט נדרש לשקול שלושה אינטרסים בבואו להכריע בבקשה לתיקון כתב טענות: האינטרס של בעל הדין המבקש להעלאת טענה אמיתית, האינטרס של המשיב שלא תורחב יריעת המשפט שלא לצורך, והאינטרס של הציבור בכך שיתנהל הליך יעיל (רע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ, פס' ט"ז לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין (25.9.2008); גורן, עמ' 321). הסמכות המוקנית לבית המשפט מכוח תקנה 92 האמורה הינה סמכות רחבה להפעלת שיקול דעת, אשר הפעלתה מתבצעת בתנאים אשר יראו לו צודקים, וכאשר התיקון נדרש למען הכרעה מלאה במחלוקת שבין הצדדים (רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' צוקר, פס' 13 להחלטה (1.1.2015)). בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, בית המשפט יגלה גישה ליברלית ביחס לבקשות לתיקון כתבי טענות וזאת למען ייעול ההליך המשפטי (רע"א 4699/18 פלוני נ' בית חולים העמק (15.8.2018)):
"תקנה 92 לתקנות סדר הדין [...] מאפשרת את תיקונם של כתבי הטענות "בכל עת" ו"בתנאים הנראים צודקים". לא אחת נאמר בפסיקה כי סמכות זו מתפרשת בליברליות וההיענות לבקשה מעין זו תיעשה ברוחב לב [...]. עם זאת, 'בית המשפט ייטה שלא להתיר תיקון כתב טענות אם מטרת התיקון היא הוספת עילה חדשה, אשר הראיות להוכחתה שונות מן הראיות הדרושות להוכחת העילה המקורית. נטייה זו מתחזקת ככל שהתביעה נמצאת בשלבים מתקדמים יותר של ההליך, וככל שהתרת התיקון תאריך ותסרבל את הדיון' (רע"א 867/17 פנינת הצומת בע"מ נ' שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ, פסקה 12 והאסמכתאות שם (22.3.2017)))".
למרות גישה מקלה זו, בית המשפט עדיין נדרש לשקול שיקולים דוגמת תום ליבו והתנהלותו המבקש, השלב שבו הוגשה בקשת התיקון וכן שיהוי בהגשתה, הפגיעה הפוטנציאלית באפשרות של הצד שכנגד להתגונן, מידת התועלת שתושג באמצעות התיקון, וכן שיקולים של יעילות ההליך (שם; גורן, בעמ' 322-323).
79. ההוראות לעניין צירוף תובע להליך קבועות בתקנות 21 ו-24 לתקנות סדר הדין:
"21. מותר לצרף בחזקת תובעים בתובענה אחת את כל הטוענים לזכות סעד – בין ביחד, בין לחוד ובין לחלופין – בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הגישו תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית".
"24. בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".
לפי תקנה 24 האמורה, בכוחו של בית המשפט להוסיף צד להליך כאשר הוא סבור כי היה צריך לצרפו כתובע או כנתבע בהליך, או כי נוכחותו תהא דרושה בכדי לאפשר הכרעה בתביעה באופן יעיל ושלם. הפסיקה סיפקה פרשנות באשר למי הוא אדם אשר נוכחותו בבית המשפט תהא דרושה (רע"א 9572/06 שירותי בריאות כללית נ' קורלנד, פס' 4 לפסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס (25.6.2007)):
"עיקר הפסיקה שעסקה בפירושה של תקנה 24 התמקדה בחלופה האחרונה המופיעה בתקנה: בשאלה מיהו אדם 'שנוכחותו בבית המשפט דרושה...'. הפסיקה הכירה בהיותו של אדם בעל דין 'דרוש' במקרים שונים כגון: מקרה בו אי אפשר ליתן פתרון שלם ויעיל לתובענה, בלא שפסק הדין יחייב את פלוני ויהווה מעשה בית דין גם כלפיו (ראו, ע"א 83/64 גראטש נ' אטיה, פ"ד יח(4) 132, 135 (1964)); ומקרה בו עשויה זכותו של אדם להיפגע אלמלא הצירוף (ראו, רע"א 6562/99 ירדן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 2000); בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד מה(5) 457 (1991); ע"א 401/69 ראובני נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד כד(1) 537 (1970))".
עוד נקבע כי על בית המשפט לוודא כי צירוף בעל הדין דרוש ביחס לפלוגתות העולות מכתב התביעה המקורי (רע"א 9022/14 זהביאן נ' מובדי, פס' 19 להחלטת כב' השופט סולברג (2.2.2015); ההדגשות שלי, ח.כ.):
"לעניין זה אין לבחון את תועלתו ונוחותו של התובע, אלא את השאלה אם הצירוף דרוש על מנת שבית המשפט יוכל לפסוק באופן שלם ויעיל בפלוגתאות שהתעוררו במסגרת התובענה (ע"ד 203/77 חברת זמיר בע"מ נ' החברה לבנין, פ"ד לב(1) 59, 61 (1977) (להלן: "עניין חברת זמיר")). מנגד הודגש, כי יש לוודא שהצירוף נדרש בשל הפלוגתאות העולות מן התביעה כפי שהוגשה, ולא הפלוגתאות בתביעה אחרת שהתובע יכול היה להגישה (רע"א 4040/11 ד"ר י. שגב ושות', עורכי דין נ' אנג'ל ג'נרל דיבלופרס בע"מ, פסקה 9 (28.8.2011); רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206, 212 (1990); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 153-154 (מהדורה אחת-עשרה, 2013))".
בהמשך לכל אלה, בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב באשר להחלטה בדבר הוספת צד להליך (שם).
80. באשר לבקשה שהוגשה מטעם התובעת, נשאלת השאלה – הייתכן כי יטען אדם שהתובעת היחידה בהליך, אשר בשמה הגיש את התביעה, אינה קיימת ובה בעת יגיש מטעמה בקשה לצירופו להליך, כאילו הינה קיימת ומסוגלת להגיש בקשות? אין חולק כי לא ניתן לקבל את בקשת התיקון שהוגשה בשם התובעת, מקום שבו לא הוכח קיומה של התובעת וכאשר מאיר טוען בתצהירו שצורף לבקשה כי התובעת אינה קיימת (סעיף 11.1 לתצהיר מאיר שצורף לבקשה מיום 19.3.2019). למעלה מן הצורך אוסיף ואומר כי לא הונחה לפניי כל ראיה לקיומה של הרשאה מטעמה של התובעת לניהול הליך זה, להגשת בקשה זו ואף לא לעצם קיומה של התובעת. על כן דינה של הבקשה שהוגשה מטעם התובעת לתיקון כתב התביעה ולהוספת מאיר כתובע להידחות.
81. באשר לבקשתו של מאיר – זה עתר להוספתו כתובע בהליך דנן, כלומר לצידה של התובעת (סעיף ב', עמ' 1 לבקשה לתיקון כתב התביעה והוספת תובע שהוגשה מטעם מאיר ביום 19.3.2019; כתב התביעה המתוקן, כפי שהתבקש – נספח 1 לבקשה זו). על פי מאיר, בקשתו זו זהה לבקשה שהוגשה בשם התובעת לתיקון כתב התביעה ולהוספתו כתובע; ובבקשתו שלו מפנה מאיר לכתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה שהוגשה מטעם התובעת.
82. במצב הדברים שבו התובעת הוגדרה כתובעת יחידה בהליך המקורי, משלא הוכח כי נתנה הרשאתה לניהול הליך זה, ובוודאי משנטען על ידי מי שיזם את ההליך כי אינה קיימת, לפנינו הליך ללא תובעת. בהתאם לכך מאיר אינו יכול להצטרף אליה, שכן אף לשיטתו אינה קיימת. אציין לעניין זה כי מאיר חתם על תצהירו האמור ביום 19.3.2019 במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה ולהוספת תובע שהוגשה מטעם התובעת, כמה ימים לפני שהגיש את בקשתו שלו לתיקון כתב התביעה ולצירופו, כך שהגיש את בקשתו להצטרף לתובעת לאחר שהצהיר כי התובעת אינה קיימת. כמו כן לא יכולה להתקבל הטענה כי מאיר הינו בבחינת בעל דין הדרוש לצורך הכרעה יעילה ושלמה בשאלות הכרוכות בתובענה, שכן כפי שפירטתי לעיל, לתביעה ללא תובע אין זכות קיום. בנוגע להפניית מאיר בסיכומיו לפסיקה שלטענתו מאפשרת את תיקון כתב התביעה על ידי הוספה או החלפה של התובע המקורי אף במקרה שבו התובע אינו קיים – זו אינה מבססת את טענתו, וזאת בוודאי בהתחשב בנסיבות המקרה שלפניי (ראו והשוו ע"א 272/81 הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית של ירושלים נ' עירית רמלה, לו(3) 670 (1982)). עוד אציין כי מאיר אינו צד להליך זה ולכן בקשתו לתיקון כתב התביעה עצמו אינה רלוונטית. על כן הדיון מתמקד בבקשתו להצטרף כתובע להליך.
83. איני מקבל את טענת מאיר שלפיה צירופו היה אפשרי מלכתחילה כתובע בהליך בשל עילות התביעה הקיימות לו. טענת מאיר בסעיף 17 לכתב התביעה המתוקן המבוקש, שלפיה עומדת לו עילת תביעה ישירה שבהתאם לה הוא זכאי להחזיק ב-50% מהון המניות של תל סאן, סותרת את הטענה שנכללה בכתב התביעה המקורי שהגיש בשם התובעת, שלפיה הזכות במניות תל סאן היא של התובעת (סעיף 1 לכתב התביעה המקורי): "התובעת [...] הינה מי שזכאית והיתה זכאית להיות בעלת המניות המחזיקה במלוא הונה המונפק של הנתבעת 1 [חברת תל סאן, ח.כ.] [...]". בכתב התביעה המתוקן המבוקש טוען מאיר כי למרות שהתובעת הייתה המחזיקה במניות תל סאן, הוא זה שמחזיק, יחד עם ניסים, בנאמנות באופן אישי במניות תל סאן. יצוין כי כדי לבסס טענה זו הפנה מאיר להסכם הנאמנות משנת 1999, אשר ביחס אליו טען לאורך ההליך כי הינו מסמך מזויף. עוד נטען בכתב התביעה המתוקן המבוקש כי "[...] מבדיקה שביצע מאיר כאמור, אין לא היתה מעולם חברה בשם sabros international corp
בעלת מספר רישום 75999995, ומכאן שממילא אין חיץ תאגידי או בכלל, בין מאיר לבין תל סאן, והוא המחזיק ב-50% מהון מניותיה ישירות" (סעיף 20 לכתב התביעה המתוקן המבוקש – נספח 1 לבקשת מאיר להצטרף להליך כתובע ולתיקון כתב התביעה).
כאשר מאיר מכחיש את עצם קיומה של התובעת, וטוען כי לא מתקיים "חיץ תאגידי" בינו לבין מניות תל סאן, סותר הוא את הבסיס שעליו נשענת התביעה המקורית שהגיש בשמה של התובעת. על כן, אף אם היו מוכחים לפניי קיומה של התובעת וכן קיומה של הרשאה לניהול ההליך בשמה, לא היה מתאפשר צירופו של מאיר כתובע – בוודאי כאשר הוא זה אשר טוען בשמה של התובעת ובשמו טענות הסותרות זו את זו ביחס לזהות המחזיק במניות תל סאן.
איני מוצא לנכון לקבל את טענתו של מאיר שלפיה אף אם התובעת קיימת, או כל חברה אחרת שבאמצעותה החזיק במניות תל סאן, רשאי הוא לתבוע ישירות את נזקו האישי, וזאת משום שמדובר בחברת מעטים משפחתית, מעין שותפות, אשר אינה פעילה (סעיף 21 לכתב התביעה המתוקן המבוקש). מדובר במקרה נוסף שבו טוען מאיר טענות עובדתיות חלופיות, בניגוד לדין: בהתאם לכתב התביעה המקורי שיזם מאיר, התובעת היא זו שהחזיקה במניות תל סאן; לפי תצהירו של מאיר מיום 19.3.2019 התובעת אינה קיימת; וכעת, מטענת מאיר בכתב התביעה המתוקן המבוקש עולה כי ישנה אפשרות שהתובעת דווקא קיימת, או כי ישנה חברה אחרת המחזיקה במניות תל סאן. לכך יש להוסיף כי לא הונחה לפניי כל ראיה לקיומה של התובעת, ולכן בטח ובטח שלא הוכח כי התובעת הינה חברת מעטים משפחתית המתנהלת כמעין שותפות, או כי אינה פעילה.
84. אם כן, כתב התביעה המתוקן המבוקש שהוגש מטעם התובעת ומטעם מאיר במסגרת בקשותיהם לתיקון כתב התביעה ולצירוף מאיר כתובע, מהווה למעשה תביעה חדשה ושונה מזו המקורית – בכתב התביעה המתוקן המבוקש נטען כי הזכות במניות תל סאן הינה של מאיר, באופן ישיר, וזאת כאשר נטען על ידי מאיר כי התובעת המקורית אינה קיימת, על אף שבכתב התביעה המקורי שהוגש מטעמה נטען כי הזכות במניות תל סאן עומדת לה. בכתב התביעה המקורי זכות התביעה של התובעת ביחס למניות תל סאן לא הוצגה כזכות המשותפת גם למאיר, אלא ככזו העומדת לה בלבד.
בקשתו של מאיר בענייננו לא נועדה בכדי לאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות השנויות במחלוקת, אלא מציגה מחלוקת חדשה שלפיה מאיר הוא המחזיק ב-50% ממניות תל סאן באופן ישיר, ולא התובעת, תוך סתירת המפורט בכתב התביעה המקורי. מאיר אף לא הציג כל סיבה לכך שלא ביצע את הבדיקה בדבר קיומה של התובעת עוד בטרם הגיש את התביעה בשמה, ולא סיפק הסבר מדוע בחר שלא לצרף את עצמו לתביעה המקורית שיזם, כפי שמעוניין לעשות כעת. יש לתת משקל לעובדה כי מאיר יכול היה לכלול עצמו בתביעה שהגיש בשמה של התובעת (ראו רע"א 4040/11 ד"ר י.שגב ושות', עורכי דין נ' אנג'ל ג'נרל דיבלופרס בע"מ, פס' 9 להחלטה (28.08.2011).
דחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה ולהוספת מאיר כתובע מתבקשת, וזאת מפני שכוללת הרחבה של חזית המחלוקת ביחס לתביעה המקורית, ובעיקר משום שהתיקון סותר באופן ברור עמדה בה נקט מאיר בשמה של התובעת בכתב התביעה המקורי (ראו רע"א 3179/12 יוסי לנגוצקי נ' רציו חיפושי נפט (1992) שותפות מוגבלת, פס' 4 להחלטה (16.7.2012).
85. למרות שלשיטת מאיר התובעת אינה קיימת, בחר הוא שלא לעתור לתיקון כתב התביעה המקורי כך שפרטיה של התובעת יתוקנו. הדעת נותנת כי אם היה מדובר בטעות טכנית בלבד במספר הרישום של התובעת או במקום התאגדותה למשל, או אף בזהות החברה התובעת, היה מתבקש תיקון שכזה לכתב התביעה; אך מאיר עתר דווקא להוספתו כתובע להליך זה, ללא כל בקשה לתיקון פרטיה של התובעת. לכך אוסיף כי מאיר אינו עותר למחיקת התובעת מכתב התביעה או למחיקת התביעה עצמה, על אף ההשלכות שיש לכך, וזאת למרות שטוען כי לפי בדיקתו היא אינה קיימת.
כפי שהבהרתי לעיל, מאיר הגיש לאורך הליך זה שורה של מסמכים המתיימרים להוות הרשאות, ייפויי כוח ואף החלטה מטעמה של התובעת בדבר ניהול ההליך דנן. לאחר מכן טען מאיר כי התובעת אינה קיימת ומעולם לא הייתה קיימת. יתרה מזאת, בטרם הגשת התביעה בשם התובעת וכן עד כ-6 חודשים לאחר הגשתה, מאיר לא ביצע בדיקה בדבר קיומה של התובעת, וזאת למרות שיזם את התביעה בשמה. כפי שפירטתי מעלה, מאיר אף מעלה כעת בבקשתו טענות הסותרות את אלה שהעלה בשמה של התובעת בכתב התביעה המקורי. עוד יצוין הניסיון של מאיר להותיר באפלה את התשובה לשאלת עצם קיומה של התובעת – מחד גיסא טען בתצהירו כי מבדיקה שביצע עלה כי לכאורה אין ולא הייתה מעולם חברה בעלת מספר הרישום של התובעת בפנמה, ומאידך גיסא טוען הוא בתשובתו ובסיכומיו כי לא הודה בכך שהתובעת אינה קיימת, והדגיש הוא כי השתמש בתצהירו במילה "לכאורה".
86. לאור כל האמור לעיל, איני מוצא לנכון להתיר את תיקון כתב התביעה וכן איני מתיר את צירופו של מאיר כתובע להליך דנן. דין בקשותיהם של מאיר ושל התובעת לתיקון כתב התביעה ולצירוף מאיר כתובע להידחות. לפיכך מסקנתי כפי שהובאה מעלה בדבר מחיקת התביעה על הסף נותרה ללא שינוי.
87. בטרם סיום, אציין כי הצדדים הציגו בפני
את ראיותיהם ומוצגיהם והעידו את עדיהם, כך שהספקתי להתרשם מכל אלה. אילו הייתי נדרש להכריע גם בבקשה לדחיית התביעה על הסף לגופה, הרי שבלעדי ראיות נוספות, ועל פניו בלבד, סיכויי קבלת הבקשה לא היו מבוטלים.
סוף דבר
88. אני דוחה את הבקשות לתיקון כתב התביעה ולצירוף תובע שהוגשו מטעם מאיר ומטעם התובעת.
89. אני מורה על מחיקת התביעה דנן.
90. לכאורה, לא הובאה כל ראיה לכך שהתובעת הינה אישיות משפטית קיימת. אך לאורך כל ההליך הציג עצמו מאיר לוי
, כבעל זכויות בחברה, ובשלב מאוחר יותר עתר לצרפו כתובע נוסף בתיק. בנסיבות אלה, אני מחייב את מאיר לוי
בתשלום הוצאות ההליך ובשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 40,000 ש"ח (ארבעים אלף שקלים חדשים) לטובת הנתבעים.
ניתנה היום, ח' אלול תשע"ט, 08 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 30








א בית משפט מחוזי 14580-09/18 sabros international corp, מאיר לוי נ' תל - סאן בע"מ, דוד לוי, יחזקאל לוי ואח' (פורסם ב-ֽ 08/09/2019)