פסקי דין על מנורה עולם הנרות בע"מ | פסקי דין על שובלים איתן ארזי בניה 1992 | פסקי דין על כרמלי עדי |

72789/04 א     13/02/2006




א 72789/04 מנורה עולם הנרות בע"מ נ' שובלים איתן ארזי בניה 1992 בע"מ, כרמלי עדי




12
בתי המשפט
א 072789/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
13/02/2006
תאריך:
שופט: סובל משה
, ת"א
בפני
:

מנורה עולם הנרות בע"מ

בעניין:
תובעת
נ ג ד
1. שובלים איתן ארזי בניה 1992 בע"מ

2. כרמלי עדי
נתבעים
פסק דין

כללי
1. עניינה של התובענה שבפני
י בתביעה כספית ע"ס 123,917 ₪ כנגד הנתבעת 1, היא חברה בע"מ וכנגד נתבע 2, החתום על כתב ערבות אישית.
כנגד נתבעת 1 ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה על מלוא גובה סכום התביעה.
נתבע 2, הגיש בקשת למחיקת כותרת שנדחתה ולחילופין בקשת רשות להגן אשר נידונה בישיבה מיום 30.05.05, בה הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו תינתן לנתבע רשות להגן מבלי להודות בכל טענה.
לפיכך

פסק דין
זה עוסק בנתבע 2 בלבד, להלן: "הנתבע".

בין הצדדים אין מחלוקת על גובה החוב, אשר נובע מרכישות של הנתבעת 1, להלן: חברת שובלים, מן התובעת כספקית שלה.
כמו כן אין מחלוקת כי פרטי הנתבע מצויים בגוף המסמך, וחתימתו בצירוף חותמת הנתבעת מופיעה בסופו.

טענות התובעת
2. הנתבע חתם על כתב ערבות אישית לחובות החברה, כפי שעולה באופן ברור מנוסח המסמך. יש לראות במסמך החתום, חוזה שיש לפרשו לפי האמור בו בלבד.
כמו כן אין הגיון בטענות הנתבע, כאילו הוחתם בשם החברה להבטחת חובותיה. לפיכך יש לחייבו במלוא סכום התביעה.

טענות הנתבע
3. לטענת הנתבע, בתקופה הרלוונטית עבד כשכיר בחברת שובלים. במסגרת תפקידו הוסמך ע"י שובלים לחתום בשמה על הזמנות ומסמכים אחרים ככל שיידרש ולשם כך קיבל והשתמש בחותמת של החברה.
החתמתו על כתב ערבות אישית ע"י סוכן מכירות של התובעת בשם גיא נקש, נעשתה אך ורק לשם הבטחת החברה את חובותיה, כפי שהבטיח לו נקש במעמד החתימה. הוא מעולם לא הסכים או התכוון לחתום ערבות אישית לטובתה.

דיון והכרעה
4. השאלה העומדת לדיון היא האם הנתבע חתום באופן אישי או שמא הנתבעת חתומה על המסמך, באמצעות חתימת מורשה חתימה מטעמה בצירוף חותמת הנתבעת?

נטל הראיה
לטענת התובעת נטל הראיה הינו על הנתבע. אינני מקבל טענה זו. הנתבע כופר בטענת התובעת לפיה חתם כערב אישית לכל חובות החברה. מקום בו הנתבע טוען כי הוטעה לחתום בטענות שונות, אין מדובר בטענת הודאה והדחה כדוגמת "חתמתי כערב אך שילמתי את חובותיי" אלא הכחשת החתימה כמטילה חיוב אישי ולפיכך נטל הראיה נותר על כתפי התובעת.
שקילת הגרסאות
5. הצדדים הביאו בפני
ביהמ"ש שתי גרסאות עובדתיות שונות שלמצער אף אחת איננה מושלמת ובכל אחת מצאתי שאלות שנותרו פתוחות ושאינן מתיישבות עם מהלכם ההגיוני והטבעי של העניינים. התחבטתי בין הגרסאות הלוך ושוב ובסופו של דבר מאזן ההסתברויות ונטל הראיה המוטל על כתפי התובעת הכריעו את הכף לטובת גרסת הנתבע.

להלן אבהיר את הלך מחשבתי והמסקנה אליה הגעתי:

עניין הבעלות בחברה
6. הנתבע העיד במפורש, כך בתצהירו וכך בחקירתו, כי לא הייתה לו כל בעלות בחברה, הוא לא היה זכאי לרווחיה אלא היה בה שכיר בלבד. כמו כן הוא מעולם לא הוצג כשותף או כבעלים בפני
מי שעבד מולו.

"מעולם לא הייתה לי שום בעלות ולא אינטרס בחב' שובלים איתן ארזי הנתבעת מעולם לא הצגתי את עצמי בשום דרך ולא ברמז, כי אני בעלים של החברה. מעולם איתן ארזי בשום פגישה שהיה איתי לא הציג אותי כבעלים או שותף או בעל אינטרס כלשהו בעסק שלו...אני עובד שכעיר בחברה נטו. ככה הכירו אותי העובדים והספקים.."
(פרוטוקול דיון מיום 11.9.05, עמ' 12, שורות 1-7)

מנגד בעניין זה העידו גיא נקש, סוכן המכירות ומר שיינר, מנהל התובעת.
מר נקש העיד כי בפגישה הראשונית בה הוצג בפני
ו הנתבע יחד עם בעליה של חברת שובלים, מר איתן ארזי, הוצגו שניהם כמנהלים אך הוא הבין את מעמדם לאשורו:

"בגדול הבנתי שאיתן ארזי בעל הבית, ושעדי כרמלי היה מנהל".
(שם, עמ' 3, שורות 1-3) .

כמו כן העיד מר נקש בעניין החתימה על הערבות כי בשבילו כרמלי היה מנהל,
"בשבילי כרמלי היה מנהל זה היה מספיק בשבילי שהוא ייקח אחריות על הכסף" (פרוטוקול דיון מיום 11.9.05 עמ' 5, ש' 22-23)

הווה אומר, מנהל ולא שותף או בעלים.

גם מר שיינר, מבעליה של התובעת, נכח באותה פגישת היכרות והעיד כי בפגישה הוצגו השניים כשותפים וכי הם הסכימו לחתום על ערבות אישית לאחר שהובהר להם כי מבלי שיחתמו על כתב ערבות אישית לא תסופק סחורה.

אלא שגרסה זו מוטלת בספק ומעוררת שאלות. אם רצה מנהל התובעת, מדוע לא טרח להחתימם על ערבות אישית באותה פגישה ממש באשר לטענתו כי הסכימו מנהליה של חברת שובלים כבר באותו מעמד לחתום על ערבות אישית וכי בלעדי חתימה זו, הוא איננו מספק סחורה.

ויתר על כן, העיד מר ארזי, מנהל חברת שובלים כי באותה פגישה אשר נערכה חודשים אחרי שהצדדים החלו לעבוד יחד, לא דובר כלל על ערבות אישית.

כמו כן העיד מר נקש כי מעולם לא הייתה בידו חתימה של מר ארזי על כתב ערבות אישית על אף שהיה צריך להחתימו או לקבל ממנו ערבות בנקאית, על פי נוהלי החברה, וזאת ככל הנראה עקב טעות שלו.

לאור האמור, בעניין זה אני מקבל את גרסת הנתבע אשר לפיה אין הוא מבעליה של שובלים ואף לא הוצג ככזה בפני
נציגי התובעת.

החתימה על כתב הערבות
7. בטרם אפנה לסיטואציה בה נחתם כתב הערבות, אבקש להתייחס לנוסח כתב הערבות באשר לטענת ב"כ התובעת נוסח כתב הערבות ברור לחלוטין ואינו מותיר מקום למחלוקת ובו מופיעים הפרטים הבאים: כותרת של "כתב ערבות אישי", פרטי החותם, תוכן ההתחייבות וחתימה.

הלכה היא כי כתב ערבות שומא עליו כי יהיה ברור ונהיר לחותם עליו, וכי החתימה תוכיח ותבטא את גמירות דעתו וכוונתו של החותם ליטול על עצמו את החבות. כך בהפניות ב"כ הנתבעת בסיכומיו, לספרו של עו"ד שמוליק קסוטו בספרו: "החתימה בשטרות" וכך בע"א 566/71 פייג נ' שפיצקופף, פ"ד כז(1) 355. ויתרה מכך לגמירות הדעת נדרש ביטוי חיצוני (רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דסקונט בע"מ, פ"ד נג(4) 804.

אלא שבעניינינו אין הדברים פשוטים כל כך, ומתעוררות שאלות לגבי הלך הרוח של הנתבע שעה שחתם על כתב הערבות.
בכתב הערבות בעניינינו ישנם מספר פגמים: לא מופיע מועד החתימה, ולכך אין לנקש, המחתים, כל הסבר והוא אף העיד כי בדר"כ הוא כותב תאריך. נערכו במסמך שינויים וחתימת הערב איננה מתנוססת על ידם כנהוג, ולבסוף חתימתו של הנתבע מופיעה בסוף העמוד כאשר לצידה שתי חותמות של החברה. האחת, הוטבעה ראשונה, כך עפ"י העדויות, יצאה לא שלמה והפוכה לכיוון הכתיבה, והשנייה, מתוקנת, מופיעה בצמוד לחתימת הנתבע.

ב"כ התובעת מנסה להסביר את החותמת האמורה באחת משתיים: או שהחותמת נועדה להבהיר לטובת מי ניתנה הערבות או שהדבר נעשה במרמה ע"י הנתבע כדי ליתן לו פתחון פה ביום מן הימים להתחמק מערבותו האישית.

לעומת זאת טוען הנתבע כי למעשה הטביע את החותמת כאשר ברור לו כי הוא חותם בשם החברה לשם קבלת סחורה וזאת הוא עושה בחתימתו עם חותמת בלבד. כן העיד כי הוא ידע להבדיל היטב בין חתימתו באופן אישי, ובין חתימתו בשם הנתבעת אשר מתבצעת בצירוף חותמת הנתבעת.
וכן צויין כי לנתבע ניתנה סמכות בפרוטוקול החברה הנתבעת לחתום בשמה, בצירוף חותמת נ/1 ונ/2 שהוצגו לביהמ"ש בדיון מיום 4.12.05.
כמו כן העיד מר נקש כי הוא מודע לכך שחתימה וחותמת החברה הינם למעשה מחייבים את החברה.(פרוטוקול מיום 11.9.05 עמ' 4 שורות 13-14)

קבלת הגרסה האמינה עלי בעניין זה, תלויה בשאר האירועים שאירעו סביב לחתימה. ועתה אפנה לתיאור הסיטואציה בה נחתמה הערבות.

8. מר נקש העיד כי מסמך הערבות נחתם בפני
ו, לאחר שהנתבע מחק את המילים כפי שרואים בכתב הערבות, הוא ראה אותו מטביע את חותמת החברה וחותם. ולאחר מכן מסר לו אותו ביד. עפ"י עדותו לא ייחס חשיבות לחותמת, כך:

"מה שהיה חשוב בשבילי שהוא רשם את הפרטים שלו למעלה, והוא חותם על ערבות אישית, זה היה בשבילי לטובת החברה שובלים שהוא חותם שהוא ערב לשובלים"
(דיון מיום 11.9.05, עמ' 5, שורות 2-6)

בעניין זה העיד גם כי הוא לא זוכר שנכח אדם נוסף בפגישה, פרט לאורלי הפקידה.
זוהי כל עדותו של נקש בעניין הפגישה.
אין בעדות זו כל התייחסות לחילופי דברים שהתנהלו בין השניים.

לעניין נסיבות החתימה על המסמך מטעם ההגנה, העידו שניים, הנתבע ועד הגנה מס' 2 שמעון חגאי.

הנתבע העיד כך:
"לא מחקתי שום חלקים בטופס הערבות, הפעולות היחידות שביצעתי על הטופס זה מילוי פרטיי האישיים, וחתימה, בצירוף חותמת בשם חב' שובלים כפי שהוסבר לי במעמד חתימת הטופס, הטבעתי את החותמת פעם ראשונה היא יצאה רחוק מהחתימה והפוך , גיא לקח את הטופס, ביקשתי שוב את הטופס והטבעתי פעם נוספת את החותמת של החברה בקרבת חתימתי. כל החתימות שלי בשם שובלים היו עם חותמת... במעמד החתימה נכח במשרד גיא ממנורה ישב מולי מעבר לשולחן שהפריד בינינו וסוכן נוסף בשם שמעון חגי" (שם, עמ' 12, שורות 10-18)

בחקירה הנגדית הוסיף את הפרטים הבאים: כשנשאל אם קרא את המסמך, ענה כי חושב שקרא אותו ברפרוף והתייחס יותר להסברים של נקש. כמו כן טען כי לא מחק את המילים.
וכאשר נשאל האם שאל את נקש שאלות הבהרה, השיב כי גיא הסביר לו שהכל בסדר והוא רק חותם בשם החברה.
כמו כן העיד כי גיא הסביר לו שיש להם את הערבות האישית של איתן (בעליה של שובלים) מהיום שהתחילו לעבוד יחד אך הם מחדשים את הטפסים בשל תקלה שקרתה להם עם לקוח אחר, וכי הוא חותם רק כדי לקבל סחורה, וכן הראה לו את המקום שבעלי החברה יצטרכו לחתום.
כשנשאל מדוע מילא את הפרטים האישיים על גבי הטופס? טען כי גיא נקש הסביר לו כי זה כדי שידעו מי חתם בשם החברה.
כמו כן הוסיף כי על כל הסתייגות שהביע על הטופס, גיא נקש הסביר לו כי החתימה שלו היא רק כמייצג את החברה. (שם, עמ' 14, ש' 25-26)

9. עדות זו מקבלת חיזוק מעדותו של שמעון חגי. שמעון איננו עובד עוד בחברת שובלים ולטענתו אין בינו ובין הנתבע כל קשר חברי או אחר.
במועד המדובר, היה שמעון סוכן מכירות בחברה, ישב בחדר בו התקיימה הפגישה, ועבד על ניירת שוטפת שלו.
עפ"י עדותו, גיא נקש ממנורה נכנס לחדר עם מסמך כלשהו וביקש מהנתבע לחתום, הנתבע עירער על החתימה. אז הבין העד כי מדובר בערבות להמשך פעילות של החברה עם התובעת.
לטענתו עדי שאל למה צריך למלא פרטים אישיים ונקש ענה לו שזה בשביל לדעת מי חותם. כמו כן נקש אמר לנתבע כי זוהי ערבות לחברה ויש עוד מסמך כלשהו להחתים את בעלי החברה.

עדותו של שמעון מחזקת את גרסתו של הנתבע וקוהרנטית עימה. שתי העדויות היו אמינות בעיניי.

10. ישאל אדם מה ההיגיון בגרסת הנתבע? למה שיבקשו להחתים חברה כערבה לעצמה? לשם כך אבחן את הלך הרוחות והמוטיבציה של הצדדים בתיק זה.

בין השיטין לא מצאתי את האינטרס של שכיר בחברה לחתום על ערבות אישית לטובת החברה אך מן העדויות מצאתי את האינטרס של העובד בחברת התובעת אשר התרשל בתפקידו לקבל ערבות בנקאית או אישית ממנהלי החברה ביום תחילת העבודה ואשר, לאחר שהסתבכה התובעת עם לקוח שלא חתם על ערבות כזו ולא שילם את חובו, חייב היה נקש "לספק את הסחורה" על מנת שלא להסתבך עם מעבידו.

כך העיד כי מתוך טעות שלו, ובניגוד לנהלים, לא קיבל מבעלי חברת שובלים כל ערבות בנקאית או אישית בתחילת העבודה המשותפת (דיון מיום 11.9.05 עמ' 3, שורה 24-25).
בנוסף העיד כי קיים בתובעת כעס עליו על מתן אשראי גדול לנתבעת (שם, עמ' 7, שורות 2-4).
כמו כן העיד כי בעקבות נפילתו של לקוח גדול של התובעת, שונו הנהלים בחברה, ושיינר, מנהל התובעת, אמר לו לקחת ערבות אישית מלקוחות גדולים שמחזור העסקים עימם מעל 80,000 ₪. (שם, עמ' 3, שורות 9-18).

לעומת זאת העיד שיינר כי לא היה שינוי עקרוני במדיניות התובעת לגבי ערבויות אישיות.
מכאן שיוזמתו של נקש להחתים באותו מועד על הערבות האישית את נציג חברת שובלים הייתה יוזמתו בלבד ולא שינוי מדיניות של החברה.
כך שלמעשה כבר מלכתחילה היה נקש צריך לדאוג לקיומה של ערבות אישית משובלים, ומשלא עשה כך, נזכר, לאחר נפילת הלקוח הגדול, כי עליו למלא את החלל במהירות.
עוד העיד שיינר כי למיטב ידיעתו הייתה בחברה ערבות אישית של ארזי, מנהל שובלים, למרות שכזו לא הייתה מעולם.

11. מתוך מצב זה הטעה נקש את הנתבע לחתום על המסמך, אם במתכוון ואם מתוך שהעלים עין מן העובדה שהנתבע איננו באמת מעוניין ומסכים לחתום על כתב הערבות האישית, כך שבהסברים מתפתלים ובכל מחיר, תוך ערפול משמעות המסמך, יקבל מהנתבע את חתימתו על כתב הערבות.
במצב דברים זה יכול והסבריו של נקש שכנעו את הנתבע לחתום ולהוסיף בבירור את חותמת החברה, כאות להלך רוחו ולכוונותיו.

בעניין זה יפים דבריהם של המלומדים פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן,
בספרם "חוזים", כרך א', לאמור:

"(...) בחתימה כשלעצמה אין קסם. העדרה של חתימה אינו מעיד, בהכרח, על העדר גמירת דעת, ואילו קיומה אינו מעיד, בהכרח, על גמירת דעתו של החותם להתקשר בעסקה. חתימה מהווה, אמנם, ראיה חזקה ביותר לגמירת דעת, אך אין זו ראיה נחרצת, שלא לדבר על כך שקיימת אפשרות שניטלה בכפיה או בתרמית. (...)" (שם, בעמ' 448).
כמו כן קבע הש' כהן בע"א 466/60 פולשינסקי נ' גולדבלום, פד"י טו ע' 73, כי חתימה על שטר של מנהלי החברה בצירוף חותמת אינה יכולה להתפרש אחרת אלא מאשר שהחברה חתמה "אין לך מילים המורות ברורות יותר על חתימת החברה, להבדיל ממנהליה, מאשר שמה וחותמתה".

לאור כל האמור, מצאתי לנכון להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובע ולקבוע כי לא הייתה בחתימתו כוונה לחתום על כתב ערבות אישי, אלא לא יותר מאשר חתימה בשם חברת שובלים, בה עבד כשכיר.

12. לפיכך, מצאתי לנכון לדחות גם את שתי טענותיו המשפטיות של ב"כ התובעת בסיכומיו.
הלך העניינים איננו הלך דברים שיכול לחייב אדם בכתב ערבות. אין זו גמירות הדעת בחוזה שמביאה למפגש הרצונות ולהשתכללותו של חוזה כפי שמנסה להביא בסיכומיה התובעת.
בניגוד לאמור בסע' 5 לחוק החוזים (חלק כללי), לפיו "הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע והמעידה על גמירות דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה", בעניינינו, על התובעת היה להרים את הנטל ולהוכיח כי לנתבע הייתה גמירות דעת לחתום על כתב הערבות כערב אישית, אלא שממכלול הראיות והעדויות, היא איננה מרימה נטל זה, נהפוך הוא.

כמו כן אין מדובר בעניינינו בהבאת עדות בעל פה כנגד מסמך בכתב עפ"י סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העות'מנית. אין מדובר בטענה כנגד המסמך. הנתבע איננו כופר בחתימתו. אלא שלטענתו חתימתו בתוספת חותמת החברה, מעידה על כוונותיו לחתום אך ורק בשם החברה, וזאת עפ"י הסבריו של נקש.

13. ולסיכומו של דבר, אציין כי עדויות ההגנה היו קוהרנטיות ואמינות, לעומת סתירות רבות ומהותיות שמצאתי בעדויות התביעה. כמו כן, בניגוד לניסיון התביעה להציג זאת באופן שלילי, אני רואה בעין חיובית את ניסיונו של מנהל שובלים לשלם 70% מהחוב כאשר חברתו מתפרקת, שלא באשמתו, וחבל שמנהל התובעת לא מצא לנכון להתפשר בעניין זה.

סיכום
14. התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, להוכיח כי הנתבע חתם על ערבות אישית מתוך מטרה לחייב את עצמו בחובות החברה.
אני דוחה את התביעה כנגד נתבע 2.
התובעת תשלם לנתבע את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ניתן היום ט"ו בשבט, תשס"ו (13 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.

סובל משה
, שופט








א בית משפט שלום 72789/04 מנורה עולם הנרות בע"מ נ' שובלים איתן ארזי בניה 1992 בע"מ, כרמלי עדי (פורסם ב-ֽ 13/02/2006)