פסקי דין על גבריאל כהן | פסקי דין על מירב כהן | פסקי דין על יוסף חי שדה ואח' | פסקי דין על רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז | פסקי דין על אוריאל הדריה עמרם | פסקי דין על ארז א.ל.י.ט הנדל"ן - יזום תיווך נכסים והשקעות ב ואח' |

18834-11/18 א     15/09/2019




א 18834-11/18 גבריאל כהן, מירב כהן, יוסף חי שדה ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז, אוריאל הדריה עמרם, ארז א.ל.י.ט הנדל"ן - יזום תיווך נכסים והשקעות ב ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 18834-11-18 כהן ואח'

נ' רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז
ואח'



לפני
כבוד השופטת איילה גזית


התובעים:

1.גבריאל כהן

2.מירב כהן

3.יוסף חי שדה

4.ימית שדה

5.בועז מועלם

6.דפנה מועלם

7.דורון קרואה

8.כרמית קרואה


נגד


הנתבעים
:

1.רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז

2.אוריאל הדריה עמרם

3.ארז א. ל. י. ט הנדל"ן - יזום תיווך נכסים והשקעות ב

4.זמירה סמירה רחמים

5.שמואל צברי

6.רשות המיסים

7.לשכת רישום המקרקעין

8.עיריית ראש העין

9.יריב עמרן

10.מיכל עמרן

החלטה

התובעים הגישו תביעה שבמהותה הינה תביעה למשפט חוזר בהליך אזרחי, כאשר בכותרת לכתב התביעה פרטו את הסעד העיקרי, והוא - ביטול

פסק דין
חלוט בתיק אזרחי 31350/04 שניתן ביום 14/06/06. לתיק הוגשו כתבי הגנה ובקשות לסילוק על הסף על ידי הנתבעים, בה פרטו הנתבעים את טענותיהם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בבקשות, בתגובות, ובהשלמות טיעונים שהוגשו לאחר הדיון, ושמעתי את טענות הצדדים בהרחבה בדיון, עולה כי דין התביעה להימחק על הסף, וזאת מהטעמים להלן, הן כטעמים מצטברים והן בגין כל אחד מהם לחוד:

א.
לתיק בית המשפט הוגש עותק הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים. המבקשים לא הגישו את פסק הדין אשר נתן תוקף, לטענתם, להסכם הפשרה.
עיון בכל התיק על נספחיו, מלמד כי לא צורף פסק הדין עצמו, אשר ביטולו מתבקש, והמבקשים לא הראו נימוק ראוי מדוע לא צורף פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף.
ב.
התובעים טענו כי קיימות להם טענות של מרמה, שמשמיטות את הבסיס מתחת להסכם הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
, וכן טענו כי התנהלו הליכים משפטיים פליליים, אלא שלא צרפו עותק של תלונה במשטרה , או של כתב אישום, או של

פסק דין
פלילי כלשהו, ועל כן, לא ברור מי הצדדים לאותם הליכים פליליים, אם היו, והטענה בעניין קיום הליכים פליליים נותרה כטענה בעלמא. יצוין כי גם לא הוגשה לתיק בית המשפט בקשה
למתן צו לחשיפת

פסק דין
פלילי כזה או אחר.

ג.
עיון בהסכם הפשרה, אשר כאמור לא צורף לו פסק הדין, מלמד כי הנתבעים 4,5,6,7,8 כלל לא היו צד להליך הקודם, דהיינו, לא להסכם הפשרה נשוא הדיון ולא לפסק הדין שנטען שנתן תוקף להסכם הפשרה. ב"כ התובעים טענה כי מדובר בעילות תביעה כנגד הנתבעים 4,5,6,7,8, וכי לנתבעים אלה יש רלבנטיות להליך. אלא, שכאשר מדובר בתביעה לביטול

פסק דין
חלוט, אין מקום להגיש את התביעה כנגד מי שלא היה צד להסכם הפשרה ולא היה צד לפסק הדין, ויש להקים כנגד נתבעים אלה עילת תביעה עצמאית ונפרדת. די בכך כדי להורות על מחיקת הנתבעים 4,5,6,7,8 מכתב התביעה.

ד.
עיון בנספחים שהוגשו בכתבי הטענות, מלמד כי התובעים דנן הגישו בקשה בהמרצת פתיחה מתוקנת בתיק אזרחי 28505-07-15, בבית משפט השלום בתל אביב, בה עתרו ליתן צו למינוי כונס נכסים לצורך ביצוע פסק הדין מיום 14/06/06, שניתן בתיק 31350/04 בבית משפט השלום בתל אביב על פי הסכם פשרה בין הצדדים, וכן עתרו למתן הוראות מדויקות לביצוע פסק הדין, באשר מזה 10 שנים, הוא לא בוצע.
מכאן עולה, שבתיק משנת 2015, עתרו התובעים למינוי כונס נכסים לצורך ביצוע פסק הדין מיום 14/06/06, בעוד שבתיק דנן התובעים עותרים לסעד הפוך בתכלית, דהיינו ביטול פסק הדין מיום 14/06/06. אין התובעים רשאים לנקוט הליך לביצוע פסק הדין בתביעה שהגישו ב – 2015, והליך לביטול פסק הדין בתביעה שהגישו בתיק דנן ב – 2018. די בכך, שהתובעים מבקשים סעד הפוך לסעד שביקשו בתביעה קודמת מאת בית המשפט כדי לדחות את תביעתם.

ה.
התובעים טוענים כי בידם ראיות חדשות שלא היו במסגרת ההליך הקודם, והמדובר בחוות דעת גרפולוגית שניתנה ביום 03/03/18. התובעים לא הצביעו על כל הסבר מניח את הדעת או כל נימוק ראוי בעניין אי הגשת חוות הדעת בהליך בתיק אזרחי 31350/04. בתיק זה, הגיש מנהל מקרקעי ישראל כתב תביעה כנגד הנתבעים, הם התובעים בתיק דנן, בטענה של זיוף חתימת פקידי המנהל, אשר נחזית להיות מאושרת בידי המנהל, אך בפועל זויף האישור, וכל זאת לשם קבלת היתר בנייה מרשויות התכנון, ובכך לבנות מבנה ללא אישור המנהל, ללא תשלום דמי היתר ובניגוד להסכם החכירה והחלטות המנהל.
מכאן עולה, שעילת התביעה של התובעים בתיק דנן התיישנה זה מכבר.

על פי סעיף 6 לחוק ההתיישנות:
"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

על פי סעיף 8 לחוק ההתיישנות:
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

בענייננו, טענת הזיוף שהועלתה על ידי המינהל, הייתה ידועה לתובעים כבר בעת פתיחת התיק האזרחי 31350/04, ביום 01/04/04. חוות הדעת הגרפולוגית לא הייתה אמורה להינתן במסגרת התיק דנן, אלא במסגרת ההליך בו המנהל העלה לראשונה את טענת הזיוף, אשר, כאמור, הייתה ידועה לתובעים כבר בתביעה שהוגשה כנגדם ב – 2004.

במקרה דנן, לא מדובר בעובדות שנעלמו מן התובעים או שלא יכלו התובעים להגיש. התובעים יכלו להגיש את חוות הדעת הגרפולוגית, שהיא הראייה החדשה הנטענת בתיק דנן, במסגרת התיק משנת 2004, כאשר הועלתה לראשונה על ידי המינהל טענת הזיוף כנגדם.

ב"כ התובעים חזרה וטענה בדיון כי מדובר בכשל ייצוגי של עורכי דין קודמים שטיפלו בתביעות הקודמות ובהליכים קודמים. אין בטענה של כשל ייצוגי כדי לאיין את הוראות חוק ההתיישנות, ואין התובעים רשאים להגיש תביעתם לאחר חלוף מועד תקופת ההתיישנות, ואין מדובר בראייה חדשה שלא יכלו התובעים להגיש במועד במסגרת המועדים הקבועים בחוק ההתיישנות.

טענה של כשל ייצוגי יכולה להקים לתובעים טענה בעניין רשלנות מקצועית, בכפוף להוראות חוק ההתיישנות, אך אין בה כדי להצדיק ביטול

פסק דין
חלוט, ואין בה כל הסבר מניח את הדעת להגשת תביעה שהסעד הנדרש בה – לביטול, הפוך מהסעד הקודם שביקשו התובעים בתביעתם הקודמת – לאכיפה.

ב"כ המבקשים הפנתה לערעור אזרחי 6019/07 משה תורג'מן נ' אחים עופר בע"מ, בבית המשפט העליון, וטענה כי ניתן לבטל

פסק דין
חלוט בשל עובדות חדשות שנתגלו. אלא, שגם בפסק הדין של בית המשפט העליון, נקבעו תנאים מחמירים לביסוס העילה לביטול

פסק דין
בטענת מרמה, ואחד התנאים הינו שקיימות ראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין ולא ניתן היה להשיגן במהלך ההתדיינות הראשונה אף בשקידה סבירה.
בפסק הדין של בית המשפט העליון נפסק כי שיהוי רב בהגשת התביעה לביטול

פסק דין
חלוט, מטה את הכף לטובת עיקרון סופיות הדיון, והגשת התביעה בשיהוי רב, עשויה להגביר את הנטל המוטל על הטוען לביטול פסק הדין.

במקרה דנן, לא רק שמדובר בשיהוי רב, אלא שמדובר בטענת התיישנות, כאשר כל הטענות בעניין זיוף מסמכים היו ידועות לתובעים עוד בשנת 2004 בעת הגשת תביעת המינהל כנגדם.

ב"כ התובעים טענה כי פסק הדין מתיישן לאחר 25 שנים, ועל כן לא קיימת טענת התיישנות.

אין בסיס לטענה זו.
פסק דין
ניתן לביצוע במהלך 25 שנים ותקופת ההתיישנות של 25 שנים עוסקת בביצוע פסק הדין, ולא בביטולו.

במקרה דנן, יש לבחון את עילת התביעה של התובעים בתביעה שהגישו לביטול פסק הדין, ועילת התביעה נבחנת על פי הוראות חוק ההתיישנות ביום שבו נולדה עילת התביעה כנגד הנתבעים. כאמור לעיל, עילת התביעה נולדה כאשר נודעה לתובעים הטענה של המינהל לזיוף המסמכים, והגשת חוות הדעת הגרפולוגית הייתה אמורה להיות מוגשת בהליך של תביעת המינהל בשנת 2004 ולא בתביעה לביטול

פסק דין
מ – 2018, היא התביעה דנן.

אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, התביעה נמחקת בזה.

התובעים יחד ישלמו לכל אחד מהנתבעים שהתייצבו לדיון הוצאות הדיון ושכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ₪ (כולל מע"מ), וזאת בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.
המזכירות תבצע סגירת תיק.

ניתן היום,
ט"ו אלול תשע"ט, 15 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 18834-11/18 גבריאל כהן, מירב כהן, יוסף חי שדה ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז, אוריאל הדריה עמרם, ארז א.ל.י.ט הנדל"ן - יזום תיווך נכסים והשקעות ב ואח' (פורסם ב-ֽ 15/09/2019)