פסקי דין על ביאטריס מוניקה קמחי רודברג | פסקי דין על אדגרדו אדריאן רודברג | פסקי דין על מלאני גור אריה | פסקי דין על יוסי גור אריה |

33978-01/18 תאמ     17/10/2019




תאמ 33978-01/18 ביאטריס מוניקה קמחי רודברג, אדגרדו אדריאן רודברג נ' מלאני גור אריה, יוסי גור אריה








בית משפט השלום בקריות



תא"מ 33978-01-18 קמחי רודברג ואח' נ' גור אריה ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשמת בכירה
יונת
הברפלד-אברהם


תובעים

1.ביאטריס מוניקה קמחי רודברג

2.אדגרדו אדריאן רודברג


נגד


נתבעים

1.מלאני גור אריה

2.יוסי גור אריה



פסק דין


1.
התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעים, ע"ס של 61,000 ₪, עקב נזקים שנגרמו להם כתוצאה מכריתתם
של עצי ברוש על ידי הנתבעים. התובעים והנתבעים גרים בשכנות זה לזה, כאשר התובעים הינם הבעלים של חלקה 39 (בחלק מכתבי הטענות נרשם חלקה 139) והנתבעים הינם הבעלים של חלקה
40 (בחלק מכתבי הטענות נרשם חלקה 140).

2.
עובדות המקרה פשוטות: יום אחד הגיעו התובעים לביתם וגילו כי 10 עצי ברוש, שנשתלו בין חלקות הצדדים, נכרתו על ידי הנתבעים, היות ואלו לכלכו את שטחם.
לאור המחלוקת בין הצדדים בנוגע לשאלה בחלקתו של מי מהצדדים היו נטועים עצי הברוש, מונה מומחה מטעם בית משפט, אשר קבע כי עצי הברוש היו
נטועים, כולם, בשטחם של התובעים. אם כך, העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן כי הנתבעים כרתו 10 עצי ברוש שהיו נטועים בשטחם של התובעים.

3.
עוד חשוב לציין כי לא התובעים
הם שנטעו את העצים, אלא רכשו את הבית, והצמוד לו, ממשפחת משלי לפני מספר שנים. משפחת משלי היא זו שבנתה את הבית, במועדים סמוכים למועדים בהם בנו הנתבעים את ביתם.

4.
התובעים תובעים מהנתבעים לשלם להם 25,000 ₪ עבור שווי העצים לפי חוות דעת, עלות גדר שנעקרה בסך של 1,500 ₪, סך של 30,000 ₪ עבור עוגמת נפש וסך של 4,500 ₪ עבור עלות הכנת הדעת מטעם התובעים.

5.
הנתבעים הכחישו כי בעת שכרתו את העצים, הרסו גדר שהיתה במקום ואף הכחישו את קיומה, כמו כן הכחישו הנתבעים את הנזק הנטען. בכתב ההגגנה טענו הנתבעים כי העצים היו בשטחם, נשתלו על ידם וטופלו על ידם במהלך כל השנים. ניכר כי הנתבעים גילו שהעצים לא נשתלו בשטחם רק לאחר שהמציא המומחה מטעם בית המשפט את חוות דעתו. עד לאותו מועד האמינו הנתבעים שהעצים אכן נשתלו בשטחם.

6.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית שלהם ושל עדים נוספים מטעמם, ישיבת ההוכחות נקבעה ליום 10.9.19, ישיבה נוספת בה נשמעה עדת הנתבעים האחרונה, נקבעה ליום 26.9.19, אז גם סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

7.
מטעם התובעים העידו הגב' שולה משלי, הבעלים הקדם של הבית, מר רן מלמד, הגנן שנטען כי שתל את הברושים, השמאי גדעון קרול והתובע. מטעם הנתבעים העידו הגנן שנטען כי שתל את הברושים - מר גבריאל אבירם, עובד מטעמו- מר סעיד דבח, הגנן שטיפל בגינה – מר מרסל אבוטבול, הנתבעים וחברתם של הנתבעים – הגב' שולמית אור.

דיון והכרעה:

8.
משאין מחלוקת כי הבעלות בקרקע עליה נטעו הברושים שייכת לתובעים, הרי שגם כל המחובר לאותה קרקע, שייך לתובעים, לרבות הברושים שנטעו בה, הדבר עולה מפורשות מסעיף 12 לחוק המקרקעין-

"הבעלות בקרקע חלה גם על הבנוי והנטוע עליה ועל כל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה, ואין נפקא מינה אם המחוברים נבנו, ניטעו או חוברו בידי בעל המקרקעין או בידי אדם אחר".

משהברושים שנטעו בשטח התובעים נכרתו על ידי הנתבעים, השאלה בה יש להכריע היא מהו הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מכך; אין חולק, כי הברושים לא היו בבעלות הנתבעים והם לא היו רשאים לעשות בהם כבשלהם, וזאת למרות שסברו – בטעות כאמור – כי הברושים בשטחם. משנכרתו העצים אשר בבעלות התובעים בידי הנתבעים, פגעו הנתבעים בקניינם של התובעים ועליהם לפצות את התובעים בגין כך.
9.
התובעים עתרו לפצותם בשווי הברושים , אולם הצדדים חלוקים בשאלה מי שתל את הברושים. הטענה היא כי ככל ויתברר כי הנתבעים הם אלו ששתלו את הברושים, הרי שהתובעים אינם יכולים לדרוש את עלות הברושים, משאלו לא נשתלו על ידם, אלא למעשה, על פי סעיף 21 לחוק המקרקעין , קיימת אפשרות כי דווקא הם יצטרכו להשיב לנתבעים את העלויות בהן נשאו במהלך השנים
. כאן המקום לציין כי אין מחלוקת כי כך או כך , התובעים לא שתלו את הברושים אלא רכשו את הבית כפי שהוא, אולם אם יתברר כי משפחת משלי היא זו ששתלה את הברושים והתובעים הרי רכשו את הבית, על כל הצמוד והנטוע בו , הרי שהם יהיו זכאים לקבל פיצוי בשווי העצים שנכרתו. אם יתברר כי הנתבעים הם אלו שנטעו את העצים, הרי שנטען כי התובעים לא יהיו זכאים לקבל את שווי העצים, ויהיה מקום לבחון האם הם זכאים לפיצוי אחר.

10.
מבין כל העדים שהעידו לפני, את המשקל הרב ביותר הענקתי לעדותה של הגב' שולה משלי. לגב' משלי אין כל אינטרס בתוצאות ההליך, היא מכרה את הבית לפני מספר שנים, אין לה קשר כלשהו למי מהצדדים, לא היו סכסוכים בינה לבין הנתבעים בעת שאלו גרו בשכנות ולכן עדותה היא עדות אובייקטיבית וניטרלית. בנוסף לכך, עדותה היתה רציפה וקוהרנטית, היא זכרה את העובדות הרלוונטיות והעידה באופן חד משמעי כי בעת שנכנסה לגור בבית, בשנת 1994 לערך, הטרסה עליה נשתלו הברושים, אכן כבר הייתה בנויה אולם לא היו נטועים בה עצי הברוש ואלו נטעו על ידה :

"ש.
אתם נכנסים סביב שנת 94?
ת.
כן.
ש.
כל הפיתוח של הגינה אצלכם כבר הושלם?
ת.
כן.
ש.
מי עשה לכם את התוכנית של הגינה?
ת.
האדריכלית נוף, ד"ר אילה משגב ז"ל, היא עשתה את כל התוכנית, עצי פרי, הכניסה והכל, מא' עד ת'.
ש.
מה היה עלות הקמת הגינה?
ת.
לא זוכרת.
ש.
כשאתם מגיעים ומתחילים לפתח את הגינה, הגינה של משפחת גור כבר קיימת?
ת.
כן.
ש.
עצי הברוש במקום כבר קיימים?
ת.
לא. אנחנו שתלנו.
ש.
איזה ברוש שתלתם?
ת.
זה נקרא אם אני לא טועה, ברוש ננסי שהוא צר וארוך.
ש.
כמה עצים שתלתם?
ת.
לדעתי לפחות 10, אולי יותר אולי פחות.
ש.
חוץ מאותם ברושים, היו עוד דברים ששתלם באיזור הטרסה?
ת.
כן, ורדים. היה בקצה של הטרסה קרוב למערכת ההשקייה היה עץ שקד ששתלנו, זה ממש בכניסה לחניה בצד ימין".
(עמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 10.9.19 שורות 3-22).
11.
אינני מתעלמת מהסתירה בין עדותה של הגב' משלי לבין עדותו של מר רן מלמד בנוגע לשנה בה נטעו העצים (בעמ' 8 שורות 4-5), אולם אין בסתירה זו כדי לפגוע באמינותה של הגב' משלי אלא כדי ללמד כי מר מלמד לא זכר מתי הוקמה הגינה. בכל הקשור לעדות הגננים, משני הצדדים, נלקחה בחשבון העובדה כי מדובר באנשי מקצוע אשר מבצעים עבודות רבות עבור לקוחות רבים ולא ניתן לצפות מהם לזכור מה היה לפני 25 שנה ואף לא לפני 15 שנה. מר מלמד העיד, ברוב הגינותו כי אינו זוכר איזה עצים שתל אלא כי פעל לפי תוכניתה של דר' איילה משגב, כפי שהעידה גם הגב' משלי. הגב' משלי יודעת טוב יותר ממר מלמד מתי בנתה את הבית ומתי תוכננה הגינה, ולכן עדותו של מר מלמד כי העבודות בוצעו במהלך השנים 2003-2005 לא פגמה בעדותה של הגב' משלי ,כי הברושים נשתלו על ידה.

12.
מאותה סיבה בדיוק לא מצאתי כי הסתירות בין עדותו של סעיד לבין עדותו של מר גבריאל אבירם, יש בהן כדי ללמד על חוסר אמינות מטעם מי מהעדים וכל אשר מלמדות סתירות אלו הן כי אנשי המקצוע פשוט אינם זוכרים במדויק את המועדים בהם עבדו במקום ומה בדיוק נשתל אז ואיפה. התרשמותי מעדות הגננים, בעיקר של הנתבעים (לאחר שקיבלתי את טענת הגב' משלי כי הברושים נשתלו על ידה), היא כי לאור היקף העבודות שבוצע בגינת הנתבעים, הם אינם זוכרים
מה נשתל בדיוק איפה ומתי
(ראו למשל עדותו של מר אבירם בעמוד 16 לפרוטוקול מיום 10.9.19 שורות 7-10).

13.
דווקא עדותה של הנתבעת אל מול עדות הגנן מטעמה (מר מרסל אבוטבול), בעלה וחברתה שולמית אור, עוררה ספקות לאור הסתירות בעדויות השונות אל מול עדותה. כך למשל בכתב ההגנה נטען כי בעת ביצוע עבודות הכריתה, הגנן אשר ביצע את הכריתה היה לכל אורך הדלת במגרשם של הנתבעים ולא נכנס למגרש התובעים- הוא השעין סולם על הטרסה וכך כרת את העצים (סעיף 8 (ה)
לכתב ההגנה). עוד נטען באותו סעיף כי מספר ימים קודם לכן, אותו גנן החל בעבודות הכנה לכריתת העצים , גזם חלק מהענפים של העצים , כאשר שוחח עימו התובע ולא הלין בפני
ו על עבודות הגיזום שהוא מבצע בברושים. כאשר העיד מרסל בבית המשפט, התבררה תמונה שונה לגמרי , הוא אישר כי כן נכנס לטרסה , ולא כרת את העצים כשהוא עומד על סולם, הוא גם אישר כי לא בוצעה הכנה לכריתת העצים וכי העבודה בוצע ביום אחד (עמוד 20 לפרוטקול מיום 10/9/19 שורות 25-28) וכי השיחה בינו לבין התובע כלל לא התייחסה לעצי הברוש ואף לא היתה בטרסה
אלא בעומק גינתם של הנתבעים.

"ש.
אם וידאת שהברושים שאותם כרתת נמצאים בשטח של מלאני, למה היית צריך לעמוד על סולם ולהתכופף ולא נכנסת לשטח הזה והלכת חופשי.
ת.
יש טרסה מעליה אתה שם סולם. הסולם על הטרסה כדי להגיע לעצים, לחתוך את העצים. אני שמתי את הסולם כדי לעלות לטרסה.
ש.
כרתת את העצים כשאתה עומד על סולם.
ת.
לא.
ש.
עברת את הטרסה לצד השני.
ת.
כן. לא היו לי המפות של השטח".
(עמוד 19 לפרוטוקול מיום 10.9.19 שורות 4-11)

ובהמשך -
"ש.
מפנה לס' 4 לתצהירך, אתה טוען שמערכת ההשקיה האוטומטית משקה גם את עצי הברוש הלימוני שנכרתו. את מערכת ההשקיה את התקנת.
ת.
לא.
ש.
המערכת כחלק מעבודות גינון, דורשת טיפול, החלפת צינור, וכו'.
ת.
מדי פעם.
ש.
את הטיפול הזה אתה עשית בגינה הזו.
ת.
מדי פעם החלפתי, למשל צינור שהתנתק, קוצץ.
ש.
אני מתכוון לאזור של הטרסה.
ת.
באזור של הטרסה לא התעסקתי. היו גם שיחים מנשירים, מתחת לכביסה של גב' מלאני, מעל הטרסה יש שיחים שמנשירים ויש לה את חבל הכביסה, זה מלכלך לה, התבקשתי על ידה לגזום ומר קמחי ראה אותי גוזם. השיחים סמוכים לברושים. מדובר בעומק הגינה. זה היה ביום קיץ חם, מר קמחי ראה אותי, שאל מה אתה עושה, אמרתי שלנתבעת מפריעים השיחים ואני גוזם אותם, והשיחים גם פלשו לכיוון שלו ולא נראו טוב ואני מעצב לך וגוזם לך אותם בחינם, מי שביקש ממני לגזום זה הנתבעת. לאחר מכן הוא הביא לי גם כוס מים. אמרתי לו שאני גוזם לו את השיחים בחינם כי הם בגבול של מלאני ופלשו אליו.
ש.
השיחים שלו.
ת.
אני לא יודע של מי. לפי מה שהיא אמרה לי זה בשטח שלה.
ש.
כלומר הוא איש טוב ראה אותך מזיע, נתן לך כוס מים. באותו מעמד אמרת לא רק שאני גוזם את השיחים בחינם, אמרת לו גם לגבי כריתת הברושים.
ת.
לא. זה היה בזמן אחר.
ש.
בחלוף כמה זמן.
ת.
זה זמנים אחרים".
(עמוד 19 לפרוטוקול מיום 10.9.19 שורות 15-36).
14.
טענת הנתבעים כי במשך השנים טיפלו בעצי הברוש שנשתלו על הטרסה לא נתמכת בעדותו של מרסל, שמעיד באופן חד משמעי כי באזור הטרסה כלל לא התעסק.

15.
בין עדותה של הנתבעת לבין עדותו של בעלה, הנתבע, הייתה חוסר התאמה בנוגע למי נכח במקום בעת שתילת העצים. הנתבעת העידה כי יחד איתה היו בעלה, עובדים, חברים, סעיד וגבי וחברתה שלומית. בעלה העיד כי הוא זוכר שהיו רק סעיד וגבי ואינו זוכר עוד אנשים. לו הייתה זו אי ההתאמה היחדה בעדויות הנתבעים והעדים מטעמם, ייתכן ולא הייתי מייחסת חשיבות רבה לכך כי הנתבע אינו זוכר שמלבד גבריאל וסעיד היו גם חברים, עובדים, איש נוסף ששמו לא צוין ושולמית; אך היות והנתבעת מציינת אנשים רבים שהיו במקום בעוד שבעלה מציין רק שניים, יש לכך משקל לגבי גרסתם של הנתבעים ובעיקר לגבי עדותה של חברתה של הנתבעת בנוגע לשהייתה בעת שתילת העצים. העדה העידה כי השתילה כולה ארכה יום או יום וחצי (עמוד 28 לפרוטוקול מיום 26/9/19 שורות 35-36) וכי היא שהתה בחוץ בערך חצי יום . משמיעת עדותה של
של העדה לא ברור אם שהתה עימו חצי יום בעוד שעבודתו היתה בין יום לבין יום וחצי, כיצד ראתה אותו מבצע את כל השתילה (בכל איזורי הגינה), כפי שהעידה בעמוד 28 שורות 19-20 ובהמשך בשורות 25-27, 32,33. הזמנים בהם טענה כי היתה בחוץ בעת השתילה אינם מסתדרים עם פרק הזמן שנדרש לביצוע העבודה כולה.

16.
אם כך, קיבלתי את עדותה של הגב' משלי כי היא ששתלה את הברושים ומאחר והתבעים רכשו ממנה את ביתה, על כל הצמוד לו, הם נכנסים בנעליה וזכאים לקבל את שווי הברושים שנכרתו.

17.
שווי הברושים הוערך על ידי התובעים בסך של 25,000 ₪, בהתאם לחוות דעת שצורפה על ידם. הנתבעים לא צרפו חוות דעת נגדית.

18.
בחוות דעתו ציין השמאי כי כי לא ניתן לרכוש עצי ברוש בוגרים, אלא עצי ברוש צעירים בלבד. השמאי ערך חישובים שונים ומצא כי עץ ברוש צעיר נמכר בסך של 150-200 ₪, ועל פי ממוצע שחישב, עץ בוגר שווה 2,000 ₪, ולכך יש להוסיף את ניקוי שורשי העצים הקיימים בסך של 500 ₪ וסה"כ 2,500 ₪.

19.
השמאי נחקר על חוות דעתו בחקירה נגדית ואישר כי מהבדיקות שערך לא מצא מחקרים או שמאויות של עצי ברוש, אולם אין בכך כדי לסתור את השווי אותו העריך בחוות דעתו.
השמאי הסביר בעדותו כיצד ביצע את החישובים ועל סמך מה קבע את קביעותיו גם ביחס להשוואה לעצים אחרים. עדותו של
השמאי לא נסתרה באמצעות חוות דעת נגדית ולא באמצעות השאלות בחקירה הנגדית. היות והמקרים בהם נישום עץ ברוש הינם כנראה חריגים, בדיוק כאן באה לידי ביטוי מומחיותו של השמאי לדעת להעריך כמה שווה עץ ברוש בהסתמך על נתונים, גם אם אלו השוואתיים.
עדותו היתה משכנעת וברורה ולכן אני מקבלת את האמור בחוות דעתו במלואה.

20.
יודגש כי מדובר בתביעה נזיקית, כך שהניזוק זכאי לקבל פיצוי אשר ישיב אותו למצב הקיים, קודם לאירוע הנזיקי שארע. במקרה זה, לא ניתן לרכוש עץ ברוש בין 25 שנה, אולם התובעים זכאים לפיצוי בשווי עץ ברוש בוגר, בעלות שנקבעה על ידי השמאי.

21.
את הפיצוי שנתבע בסך של 1,500 ₪ ,עבור הגדר, לא מצאתי מקום להעניק לתובעים, מאחר ולא הוכח על ידם שמי שביצע את כריתת העצים גם הרס את הגדר, אף לא צורף מטעם התובעים כל תיעוד או ראיה
ביחס לשווי
הגדר ההרוסה.

22.
כן מצאתי מקום לפסוק לתובעים פיצוי בשל עוגמת הנפש שנגרמה להם. התובעים הגיעו יום אחד לביתם וגילו כי הנתבעים נכנסו לשטחם, ללא רשות, וכרתו עצים שהיו בבעלות התובעים, מעשה שהוא למעשה כמעט בלתי הפיך, שכן רק בחלוף שנים רבות ניתן יהיה לתקן את הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מכריתת העצים. גם פרטיותם של התובעים נפגעה, כאשר כעת עליהם למצוא פתרון חלופי אשר יחצוץ ויפריד, ויזואלית, בינם לבין שטח הנתבעים . הנתבעים טענו כי מדובר במעשה בתום לב, ואמנם אינני סבורה כי אכן המעשה בוצע במזיד. עם זאת, אני סבורה כי היה על הנתבעים לבדוק ולוודא כי אכן השטח המדובר בבעלותם קודם לכניסתם למקום (ויוזכר כי גם אם העצים נשתלו על ידם, הרי שברגע שאלו נשתלו על שטח שאינו בבעלותם, אלו הופכים להיות בבעלות בעל השטח, כלומר – התובעים דנן). מעדותה של הנתבעת וכן של מרסל עולה כי היו לפני הנתבעת כל סימני האזהרה לצורך בדיקה נוספת קודם לכריתת העצים. גם "נדנודו" של הגנן ביחס לכניסה למקום (בעמוד 18 שורות 27-28) וגם עדותה של הנתבעת בעצמה, מה ארע בעת הבניה מבחינת בניית הטרסה והתוכנית שהיתה קיימת אז. כבר אז היה עליה לוודא כי מדובר בשטח שלה- אותה תוכנית של אריה דרור לא צורפה, גם לא של
המודד המוזכר בעדותה בעמוד 23 בשורות 31-32
כך שלא ניתן ללמוד כי הנתבעת לא יכולה היתה לדעת כי השטח המדובר אינו בבעלותה.

23.
אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים כי התובעים זנחו את דרישתם לפיצוי בשל עוגמת נפש, התצהירים מטעמם מפרטים את הלך רוחם ומצבם בעת שגילו את אשר ארע ולא ניתן ללמוד על ויתור מצדם בנוגע לכך.

24.
את הפיצוי בשל עוגמת הנפש המגיע לתובעים אני מוצאת להעמיד בנסיבות העניין על הסך של 7,000 ₪.

25.
לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 25,000 ₪ עבור עצי הברוש וכן פיצוי בשל עוגמת נפש בסך של 7,000 ₪. בנוסף אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים את עלות השמאי מטעמם, בהתאם לקבלות שצורפו בסך של 4,000 ₪ , את עלות המודד בסך של 1,000 ₪, בהתאם לקבלה שצורפה ואת המחצית הראשונה של האגרה בסך של 762.50 ₪ .
תשלומים אלו ישולמו לתובעים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ( 15/1/18) ועד מועד התשלום בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעים את שכ"ט המודד המוסכם מטעם בית המשפט בסך של 1,462 ₪ , המחצית השניה של האגרה בסך של 762.50 ₪ ואת הוצאות העדים מטעם התובעים בסך של 1,800 ₪ . לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעים בהוצאות המודד מטעם התובעים שהגיע לדיון, משלא היתה כל סיבה לזימונו למתן עדות בשים לב לכך שמונה מומחה כאמור מטעם בית המשפט.

מעבר לאמור לעיל
ישלמו הנתבעים לתובעים את הוצאותיהם בגין התייצבותם לדיונים שהתקיימו בתיק בסך של 2,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 6,000 ₪ כולל מע"מ.

התשלומים ישולמו לתובעים תוך 30 יום מהיום.















ניתן היום,
י"ח תשרי תש"פ, 17 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 33978-01/18 ביאטריס מוניקה קמחי רודברג, אדגרדו אדריאן רודברג נ' מלאני גור אריה, יוסי גור אריה (פורסם ב-ֽ 17/10/2019)