פסקי דין על המערער: יצחק זכי מזרחי ע"י ב"כ עו"ד י' סירוטה המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד ר' הורןערעור על פסק- דין של בית - הדין לעבודה בחיפה (השופטת א. קציר - אב - בית הדין; ה"ה שרויר ורוזנטל - נציגי ציב... | פסקי דין על המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד ר' הורןערעור על פסק- דין של בית - הדין לעבודה בחיפה (השופטת א. קציר - אב - בית הדין; ה"ה שרויר ורוזנטל - נציגי ציבור; תב"ע מט /0-385

30/08     30/08/1992




דבע 0-27/נב יצחק זכי מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי




(פד"ע כה 49)

בבית-הדין הארצי לעבודה
דיון מס' נב/ 0-27

השופטים: כבוד נשיא בית-הדין גולדברג

כבוד סגן נשיא בית-הדין אדלר

כבוד השופט אליאסוף

נציגת העובדים: ביילי
נציג המעבידים: גבור
המערער: יצחק זכי מזרחי
ע"י ב"כ עו"ד י' סירוטה

המשיב: המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ר' הורן
ערעור על פסק- דין של בית - הדין לעבודה בחיפה (השופטת א. קציר - אב - בית הדין; ה"ה שרויר ורוזנטל - נציגי ציבור; תב"ע מט /0-385, מט /01-551) מיום 25.8.1991.
פסק-דין
הנשיא (גולדברג
)

1. בית- הדין האזורי, דחה את תביעת המערער לתשלום דמי פגיעה בעקבות תאונה מיום 10.11.1988, אשר הוכרה כתאונה בעבודה.

2. מסכת העובדות אינה שנויה כלל במחלוקת והיא:
א) ביום 10.11.1988 אירעה למערער תאונת דרכים, אשר הוכרה כתאונה בעבודה;
ב) ביום 14.11.1988, כעבור 3 ימים, הגיש המערער תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר בתאונה כתאונת עבודה. לאותה תביעה צורפה "תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה" ובתעודה זו, הצריך לענייננו הוא:
(1) במשבצת "תיאור התאונה, נאמר: "... מאז כאבים בכתף ימין".
(2) במשבצת "הממצא הקליני" נאמר: "כאבים בכתף ימין, הגבלה ניכרת בהרמת היד, אין ממצא חבלתי חיצוני";
ג) ביום 12.11.1988 אושפז המערער בבית - החולים רמב"ם, עקב אירוע מוחי;
ד) ביום 13.12.1988 הגיש המערער למוסד תביעה נוספת בגין אותה תאונה, ובה ציין כי נפגע ב"גוף וראש";
בתיק בית -דין אין "תעודה רפואית לנפגע בעבודה" המתייחסת לפגיעה בראש;
ה) המוסד הכיר, ביום 12.1.1989 בפגיעה בכתף כנובעת מהתאונה, אך סירב להכיר בפגיעה בראש כנובעת מאותה תאונה;
ו) ביום 3.4.1989 פנה המערער לוועדה הרפואית, בעניין נכות מעבודה, וטען, בין היתר, כי הפגיעה בראש נובעת מהתאונה;
ז) ביום 4.4.1989 נבדק המערער על ידי ועדת נכות לנפגע בעבודה מדרג ראשון, אשר קבעה כי אין קשר בין התאונה לאירוע המוחי;
ח) ביום 18.4.1989 הגיש המערער תובענה לבין - הדין האזורי נגד החלטתו של פקיד בתביעות (תב"ע מט /0-385);
ט) על קביעת הוועדה הרפואית ערער המערער בפני
ועדה רפואית לעררים, אשר דחתה ביום 26.6.1989 את הערר, בכל המתייחס ל"קשר הסיבתי" האמור;
י) ביום 11.7.1989 הגיש המערער ערעור לבית - הדין האזורי, על קביעתה של הוועדה לערערים (מט /01-511).

3. בית - הדין האזורי איחד את הדיון בשני התיקים - את התובענה נגד פקיד התביעות ואת הערעור על קביעת הוועדה לעררים - ופסק כי "הוועדה דנה בעניין הקשר הסיבתי ודחתה אותו. על כן לא יתכן לעקוף את החלטת הוועדה הרפואית לערערים, ולבקש כי בית - הדין יכריע בשאלת הקשר הסיבתי לאחר שהתובע מיצה את ההליכים בפני
הוועדה הרפואית לעררים".
עוד קבע בית - הדין כי אין פגם משפטי בהחלטת הוועדה לעררים, ודחה אף את הערעור על מסקנותיה.

4. המערער הגיש ערעור זה בכל הנוגע לדחית התביעה על ידי פקיד התביעות, ובקשת רשות ערעור (דב"ע נב/99-17) על דחית הערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים.
השופט אשר דן בבקשת רשות הערעור, החליט לעכב את החלטתו אם ליתן רשות ערעור אם לאו עד לאחר מתן פסק - דין בהליך זה, כך שפסק -דין זה מתייחס אך ורק לערעור על פסיקת בית - הדין האזורי בעניין החלטת פקיד התביעות.

5. טענת באת - כוח המערער היא, כי היה על בית - הדין לדון בתובענה נגד פקיד התביעות לגופה, מאחר שהוגשה לבית - הדין כחודשיים לפני שהמערער נבדק על ידי הוועדה הרפואית לעררים. לגרסתה - סמכות בית - הדין להכריע בעניין קיימת כל עוד לא מיצה המערער את מלוא ימי הפגיעה המגיעים לו בגין התאונה.
לאחר שמיעת הטיעונים, ביקשה באת - כוח המערער להסתמך על פסק - דין של בית - דין זה (דב"ע נא/0-107 אסולין - המוסד (לא פורסם)), ולאחר מכן ביקשה להגיש תעודה רפואית (של הד"ר גרסי), אשר לדעתו קיים קשר סיבתי בין התאונה לאירוע המוחי; המוסד לא התנגד להגשת התעודה.

6. טענת באת - כוח המוסד היא כי משביקש המערער מוועדה רפואית לפסוק בעניין הקשר הסיבתי - אין הוא יכול לבוא לבית - הדין ולתקוף את מסקנתו של פקיד התביעות.

7. בית - דין זה דן, בשעתה, בשאלה אם מוסמך פקיד התביעות להתייחס לתביעה לדמי פגיעה, אחרי שוועדה רפואית קבעה למבוטח דרגת נכות וקבע, כי משנקבעה דרגת נכות צמיתה, "תקופת דמי הפגיעה נסתיימה לבלי שוב" (דב"ע מח/0-101 מזרחי- המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ 242, בע' 243).
בערעור זה נזקקים אנו לשאלה, האם מוסמך בית - הדין לדון בערעור על החלטת פקיד תביעות, שעה שהמבוטח פנה לוועדה רפואית וביקש לקבוע דרגת נכות בגין האירוע המוחי, וזאת נזקקה לנושא.
במאמר מוסגר נציין כי הוועדה היתה חייבת לדון בקשר הסיבתי הנטען בין האירוע המוחי לבין התאונה, חרף קביעת פקיד התביעות של המוסד, מאחר שמצוות המחוקק היא ששומה על הוועדה לקבוע "אם הנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא נובעת כך" (סעיף 61 (א) (1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח - 1968). ואין הוועדה רשאית לדחות על הסף אפשרות של קשר סיבתי כאמור מהטעם שהפגיעה לא קיבלה את אישורו של פקיד התביעות (דב"ע מא/ 01-560נחמיאס- המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע טו 114, בע' 116).

8. ערים אנו לשוני העובדתי בין העובדות בהליך זה לבין אלה שנדונו בדב"ע מח /0-101, אך אין בכך כדי לשנות מהתוצאה, הן מהטעם שאוזכר באותו פסק - דין, והן מטעמים ענייניים נוספים.
הערעור בדב"ע מח/0-101 נדחה מכמה טעמים, ואחד מהם:
"המערער נבדק ביום 11.11.1983 - בעיצומה של התקופה נשוא המשפט- על ידי ועדה רפואית לעררים (...), שקבעה כי לא נשארה כל נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה".
לעצם העניין - אין להבחין, משפטית, בין מצב שבו פונה מבוטח לוועדה רפואית כדי לקבוע קשר סיבתי בין פגימה לתאונה, וסמוך לאחר מכן פונה לבית - הדין באותו נושא, לבין מצב שבו הפניה לבית - הדין באה לאחר החלטתה של וועדה רפואית הקובעת אחוזי נכות. ממסכת העובדות (סעיף 2) עולה, כי פניתו של המערער לבית - הדין נעשתה שבועיים לאחר הפניה לוועדה הרפואית.
הטעם הוא שאין מבוטח רשאי לפעול בשני מסלולים משפטיים שונים, ועליו לבחור את הדרך בה יילך. אם תאמר כי למבוטח היו ספקות משפטיים בדבר הדרך הנכונה בה ילך, היה עליו לחזור בו מהדרך האחת - פניה לבית הדין, שעה שהמסלול האחר, הוועדה הרפואית, נזקקה לתביעתו, מה עוד שלא היסס לערער על מסקנות הוועדה הרפואית מדרג ראשון בפני
הוועדה הרפואית לעררים, וממנה לבית- הדין.

9. משהכיר פקיד התביעות באירוע כ"תאונה בעבודה", והמבוטח טוען לנכות בגינה, והוא פונה לוועדה רפואית לעניין נכות מעבודה, הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת עוברת לוועדה הרפואית (סעיף 61 (א)(1) לחוק), בין אם פקיד התביעות אישר את אותו קשר ובין אם לאו (דב"ע מא/01-560 הנ"ל).
למותר לציין כי הוועדה, אם תמצא קשר שכזה המונע מהמבוטח לעסוק בעבודתו או במשלח ידו פרק זמן מסוים בגין הפגימה האחרת, מוסמכת לקבוע לו נכות זמנית בשיעור של 100%, המזכה בתשלום הזהה לדמי פגיעה מלאים.

10. סוף דבר- הערעור נדחה, בעיקר מטעמיו של בית- הדין האזורי.

המוסד לא ביקש הוצאות.

ניתן היום, א' באלול תשנ"ב (30.8.1992).








דבע בית הדין הארצי לעבודה 0-27/נב יצחק זכי מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, [ פד"ע: כה 49 ] (פורסם ב-ֽ 30/08/1992)