פסקי דין על מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים | פסקי דין על מ.ו השקעות | פסקי דין על בוטיק -שימור מבנים | פסקי דין על דני בשן | פסקי דין על אייל גרוס |

6383/19 רעא     03/11/2019




רעא 6383/19 מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"מ, מ.ו השקעות בע"מ נ' בוטיק -שימור מבנים בע"מ, דני בשן, אייל גרוס




החלטה בתיק רע"א 6383/19

בבית המשפט העליון

רע"א 6383/19



לפני:

כבוד השופט נ' הנדל


המבקשות:
1. מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"מ


2. מ.ו השקעות בע"מ


נ


ג


ד

המשיבים:
1. בוטיק -שימור מבנים בע"מ


2. דני בשן


3. אייל גרוס

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 18.09.2019 בע"א 1916-05-19 שנינתה על ידי כבוד השופטת ש' דותן

בשם המבקשות:
עו"ד יערית ברנן

החלטה

1.
מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 18.9.2019 (ע"א 1916-05-19; השופטת
ש' דותן
), בה נדחתה בקשת המבקשות להגיב לתשובת המשיבים לבקשתן "להפקדת ערבות".


מן הבקשה עולה כי במהלך הדיון בערעור המבקשות על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 42547-11-18; השופט א'
ברקאי
), התבקשו המבקשות לשקול הצעה לפיה הן יפקידו "ערבות להוצאות בית משפט שלום" בסכום מסוים – והדיון יוחזר לערכאה זו. עוד באותו יום הוגשה לבית המשפט המחוזי "בקשה מטעם [המבקשות] להפקדת ערבות בהתאם להצעת בית המשפט הנכבד", בה הודיעו המבקשות שהן "מסכימות להצעת בית המשפט הנכבד", וביקשו כי הלה יורה, בהתאם, על הפקדת הערבות – ובהמשך, על השבת התיק לבית משפט השלום (להלן:
הבקשה העיקרית
). ערכאת הערעור הורתה למשיבים להשיב לבקשה, ואלה הודיעו כי הם מתנגדים להחזרת הדיון, וטענו כי מדובר "בערעור סרק שאין לו תקומה". בית המשפט המחוזי החליט כי יתייחס לדברים במסגרת פסק הדין, ובעקבות זאת הודיעו המבקשות על כוונתן להגיב לתשובת המשיבים "בהתאם למועדים הקבועים בתקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984" (להלן:
תקנה 241
). המשיבים מיהרו, אפוא, לטעון כי תקנה זו כלל אינה רלוונטית בהליכי ערעור – והמבקשות, מצידן, הגיבו לדברים. בהמשך דחה, כאמור, בית המשפט המחוזי את הבקשה להגיב לתשובת המשיבים לבקשה העיקרית, ונימק כי "בהחלטתי [...] נקבע כי [הבקשה העיקרית] ותגובת המשיבות לבקשה תידון לגופו של עניין בפסק הדין. לא נתבקשה תגובת המערערות. על כן, בקשת המערערות להגיב למשיבות נדחית".


מכאן הבקשה הנוכחית, בה טוענות המבקשות כי תקנה 241 מקנה להן זכות תגובה, מלינות על התנהלות המשיבים – החפצים לשלול מהן זכות תגובה, אך נטלו לעצמם את הזכות להגיב להודעתן בדבר הכוונה להגיב לתשובה לבקשה העיקרית; ומוסיפות כי גם אם תקנה 241 אינה חלה, מן הראוי להעניק להן אפשרות להגיב לתשובת המשיבים, על מנת למנוע מהאחרונים "להשיג יתרון דיוני פסול".

2.
דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה. אכן, שורת החלטות של בית משפט זה, שחלקן הוצגו על ידי המבקשות עצמן, מלמדות כי –

"קיים הבדל בין בקשת ביניים בהליך העיקרי, לבין בקשת ביניים בהליך ערעור. שוני זה נלמד מההבדל בנוסח שתי התקנות. בקשה בהליך העיקרי מוסדרת בתקנה 241: 'המשיב רשאי להשיב לבקשה תוך עשרים ימים', ו'המבקש רשאי להשיב לתשובת המשיב בתוך עשרה ימים'. מכאן שקיימת למשיב זכות להשיב בכתב לבקשה, ולאחר מכן קמה למבקש זכות תגובה לתשובה [...] ברם הוראה מקבילה, בדבר תגובת המשיב ותשובת המבקש לתגובה, כלל איננה קיימת בתקנה 465. נקבע שם שבית המשפט שדן בערעור
רשאי
להורות למשיב להשיב לבקשה, ואם התקבלה תשובת משיב,
רשאי
בית המשפט שדן בערעור להורות על טענות נוספות בעל פה. כלומר, בהליך הערעור – בניגוד להליך העיקרי – אין למבקש זכות קנויה להגיב לתשובת משיב. הדבר מסור לשיקול דעתו של בית המשפט שדן בערעור" (רע"א 3095/12
גולובנציץ נ' אבני דרך חברך חברה לבניה
, פסקה 4 (2.9.2012) (עניין
גולובנציץ
); ראו גם בש"א 1164/08
בן צבי נ' גלברג
(13.2.2008), רע"א 2746/15
שם טוב נ' דוברובינסקי
, פסקה 6 (17.5.2015), ורע"א 7229/14
אחים נ. נתנאל חברה לבניין ועבודות ציבוריות בע"מ נ' גבריאלי
, פסקה ו (16.12.2014)).

גם אם אין מדובר בתקדים מחייב, המבקשות לא הציגו כל עילה לסטות מפרשנות זו של תקנות סדר הדין האזרחי – וההבחנה המוצעת בין "בקשות ביניים פרוצדורליות" לבין הבקשה העיקרית אינה נהירה. כפי שהבהרתי בעניין
גולובנציץ
:

"בהליך הערעור המצב הוא שונה: השאלה המרכזית השנויה במחלוקת כבר נידונה והוכרעה בהליך העיקרי. ערכאת הערעור איננה פותחת את המחלוקת מחדש. חלף זאת, תפקידהּ הוא להעביר את החלטתה של ערכאה קמא תחת שבט הביקורת השיפוטית. אשר על כן, מסורה לה הסמכות לנהל את הדיון באופן שישרת מטרה זו בדרך הטובה ביותר. מכאן נגזרת גם סמכותה להחליט האם לאפשר לצד השני להשיב לבקשת ביניים שהוגשה במסגרת הערעור, ובהמשך לכך – האם לאפשר למבקש להגיב לתשובת המשיב".

הבקשה העיקרית היא, למעשה, בקשה לקבלת הערעור במובן של השבת הדיון לערכאה הראשונה – ומשכך, מובן ששיקול הדעת שמוקנה לערכאת הערעור לגבי היקף טענות הצדדים יפה גם לגביה.


על זאת אוסיף כי הגם שהבקשה העיקרית נושאת את הכותרת "בקשה" ספק רב אם מדובר ככזו – שהרי מדובר, למעשה, בתשובה להצעה שהעלה בית המשפט המחוזי במהלך הדיון, ולא בבקשה עצמאית של צד להליך. נמצא כי "בקשה" זו אינה באה בגדרי תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, ולמבקשות לא עומדת זכות להגיב לתשובת המשיבים לה.

4.
בהעדר זכות כזו, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לאפשר למבקשות להגיב, שהרי "
כלל ידוע הוא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, אלא אם ההחלטה הנדונה נוגדת את הדין, גורמת לעיוות דין או חורגת באופן קיצוני מתחום שיקול הדעת הסביר" (רע"א 8134/13
חברת נ.נ סלטי הנדסה וניהול פרויקטים נ' פינקלשטיין
, פסקה 5 (5.9.2014); רע"א 6195/12
בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שימר
, פסקה 5 (25.10.2012)).
גם אם ניתן להבין את טרונייתן של המבקשות כלפי המשיבים, אין בדברים כדי להעיד על קיום הנסיבות החריגות הללו.

5.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור – שעניינה, כאמור, באי מתן הזדמנות למבקשות להגיב לתשובת המשיבים – נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.


ניתנה היום, ה' בחשון התש"ף (3.11.2019).


ש ו פ ט

_________________________



19063830_z03.docx

מא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
http://supreme.court.gov.i

l







רעא בית המשפט העליון 6383/19 מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"מ, מ.ו השקעות בע"מ נ' בוטיק -שימור מבנים בע"מ, דני בשן, אייל גרוס (פורסם ב-ֽ 03/11/2019)