פסקי דין על מתיה גרינהולץ | פסקי דין על בתיה סגל

32116-09/19 רעא     04/11/2019




רעא 32116-09/19 מתיה גרינהולץ נ' בתיה סגל








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

רע"א 32116-09-19 גרינהולץ נ' סגל
04 נובמבר 2019



בפני

כב' השופט יגאל גריל
, שופט עמית


המבקשת:

מתיה גרינהולץ
ע"י ב"כ עוה"ד צבי הרשקוביץ ואח'


נגד

המשיבה:
בתיה סגל
ע"י ב"כ משרד עו"ד יוסף סגל



פסק דין


א.
בפני
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת סיגלית מצא) מיום 7/7/19 ב-ת"א 59502-06-18, לפיה התקבלה בקשתה של המבקשת-הנתבעת, לתקן את כתב הגנתה על דרך של הוספת טענה, לפיה התוספת להסכם (מש/2) מיום 30.11.14 נחתמה ללא ידיעתה, לאחר מסירת השיק בערבותה, ולכן ערבותה אינה חלה על תנאים שנקבעו בתוספת זו, ששינתה לטענתה מהותית את תנאי ההסכם.

כמו-כן, התקבלה טענתה של המבקשת על-כך, שהמשיבה-התובעת לא מיצתה את ההליכים כנגד עושה השטר, שהוא בעלה, מר פיליפ גרינהולץ (להלן: "פיליפ"). שתי הטענות הינן לפי סעיפים 5 ו-8 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות").

לעומת זאת, בקשתה של המבקשת להרשות לה לבצע תיקונים נוספים בכתב הגנתה-נדחתה, ועל כך בקשת רשות הערעור שבפני
י.

ב.
הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

ביום 27/11/14 נכרת הסכם העברת מניות בין בעלה של המבקשת, פיליפ, לבין המשיבה (להלן: "ההסכם"), ועל-פיו התחייבה המשיבה למכור לפיליפ, והוא מצדו התחייב לרכוש מן המשיבה, 1,927,463 מניות של חברת תכשיטי כפריס בע"מ, המוחזקות בידי המשיבה, ובידי איתמר סגל וישי סגל.

התמורה המוסכמת בגין רכישת המניות הועמדה על סך של 2,625,000 ₪, אותם היה על פיליפ לשלם למשיבה בארבעה תשלומים, בהתאם לסעיף 2 של ההסכם. להבטחת תשלום התמורה נקבע, שפיליפ יתן בידי המשיבה חמישה שיקים סחירים משוכים על-ידו, כשאחד מחמשת השיקים (שהוא נשוא הדיון בהליך זה) היה שיק על סך של 437,500 ₪, ז.פ. 31/12/17, בערבותה של המבקשת.

השיק לו ערבה המבקשת סורב בשל העדר כיסוי מספיק, וזאת ביום 3/1/18.

יצוין, שעל גב השיק, בו מופיעה חתימתה של המבקשת, נרשם כך:

"
אני הח"מ מתיה גרינהולץ
ערבה ערבות אוואל לפירעון שיק זה
".

המשיבה הגישה את השיק הנ"ל לביצוע כנגד המבקשת, וזו מצדה הגישה התנגדות שנתמכה בתצהיר.

ג.
ביום 30/12/18 התקיים דיון בפני
כב' הרשמת הבכירה יפעת שקדי שץ, שבפני
ה נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם, הן פיליפ והן רעייתו-המבקשת. בתום ישיבה לא קצרה קיבלו באי-כוח הצדדים את המלצתה של כב' הרשמת, ליתן למבקשת רשות להתגונן ללא תנאי, כך שתצהיר ההתנגדות הפך לכתב הגנתה של המבקשת (להלן: "כתב ההגנה").

חלפו כשלושה חודשים, וביום 1/4/19 הגישה המבקשת לבית משפט קמא בקשה לתיקון כתב ההגנה שלה.

טוענת המבקשת, שבעקבות
הדיון שהתקיים ביום 30/12/18 בהתנגדותה לביצוע השיק, ובחינת המוצגים שהוגשו במהלך הדיון, ולאחר שנחשפה לראשונה התוספת להסכם, תוספת שנחתמה ביום 30/11/14 (מסומנת מש/2), התברר לה, שעומדות לרשותה טענות הגנה נוספות, ובגינן מעוניינת היא לתקן את כתב הגנתה.

טענות אלה הן כדלקמן:

1.
ההסכם (מיום 27/11/14) לא נחתם על-ידי המשיבה, וחתימתה עליו זויפה.
משכך, ההסכם שבגינו מסר פיליפ שיק למשיבה, בערבותה של המבקשת, כלל לא השתכלל לכדי הסכם מחייב. לכן, היה על המשיבה להחזיר לפיליפ את השיקים, הואיל ולפי סעיף 2 של חוק הערבות, אין ערבות אלא לחיוב בר-תוקף, ומכאן שדין ערבותה של המבקשת-להתבטל.

2.
התוספת להסכם, הנושאת תאריך 30/11/14 (מש/2), נחתמה ללא ידיעתה של המבקשת, ולאחר שמסרה את השיק בערבותה.


משכך, ערבותה אינה חלה על תנאים שנקבעו במסגרת התוספת להסכם.
לטעמה של המבקשת, התוספת להסכם שינתה מהותית את תנאי ההסכם באופן אשר מפקיע את הערבות, וזאת בשים לב להוראת סעיף 5 של חוק הערבות.

3.
המשיבה, כך נטען, לא מיצתה את ההליכים לגביית החוב מול פיליפ, כנדרש בסעיף 8 של חוק הערבות.

4.
ערבותה של המבקשת התקבלה תוך הפעלת לחץ פסול עליה, הן מצד בעלה והן מצד גורמים מטעם המשיבה.

ד.
המשיבה, בתגובתה שהוגשה לבית משפט קמא, טענה, כי טענותיה אלה של המבקשת הן טענות חדשות, למרות שכלל המסמכים, לרבות ההסכם מיום 27/11/14, והתוספת לו מיום 30/11/14 (מש/2), עמדו בפני
המבקשת בטרם היא הגישה את התנגדותה לביצוע השיק.

לא זו בלבד שמדובר בטענות שלא הועלו במסגרת ההתנגדות, לא על-ידי המבקשת ולא על-ידי פיליפ, אלא מדובר בטענות העומדות, לדעת המשיבה, בסתירה חזיתית לטענות שהעלו המבקשת ופיליפ עד כֹה.

כך, למשל, טענה המבקשת בתצהירה שניתן בתמיכה להתנגדותה (סעיף 7), שההסכם נחתם על-ידי המשיבה, וכך גם העיד בעלה-פיליפ.

גם טענתה של המבקשת ללחץ פסול לא הועלתה בהתנגדות לביצוע השיק, והיא אף עומדת בסתירה לעדותה בישיבה שהתקיימה ביום 30/12/18 בפני
כב' הרשמת, שם העידה המבקשת בעמ' 10 לפרוט':

"
יכולתי להחליט לא לחתום, אבל חתמתי. לא מתכחשת לחתימתי. בעלי ביקש וחתמתי.
"

בנוסף טענה המשיבה, שטענותיה של המבקשת, שהועלו על בסיס חוק הערבות, שגויות משפטית, שהרי הערבות אותה נתנה המבקשת מבוססת על פקודת השטרות (נוסח חדש).

כמו-כן טענה המשיבה בפני
בית-משפט קמא, שהמבקשת איננה צד להסכם ואיננה ערבה לו, ולכן אינה יכולה לטעון כנגד תוקפו, שעה ששני הצדדים להסכם (המשיבה ופיליפ) מאשרים את תוקפו של ההסכם.

המשיבה מדגישה, שהמבקשת איננה ערבה להסכם, אלא ערבה בערבות אוואל לשטר, ולמעשה, כך לטעמה של המשיבה, התיקון המבוקש לא נועד לסייע, ובפועל איננו מסייע, לבירור השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

ה.
בהחלטתו נתן בית-משפט קמא את דעתו לשאלה באיזה נסיבות יש להתיר תיקונו של תצהיר שניתן במסגרת בקשת רשות להתגונן (בענייננו: התנגדות לביצוע שטר), וציין, כי מן הפסיקה עולה, שניתן להיעתר לבקשת תיקון, ככל שזו נדרשת לביאור פרטים שלא הובהרו במידה מספקת בתצהיר המקורי, או כאשר התיקון נדרש כדי למנוע מן הנתבע את קיפוח הגנתו, ויש להכריע בבקשה לתיקון בשים לב לכלל נסיבות העניין, תוך בחינת הטעמים שניתנו להגשת בקשת התיקון באיחור, וכן לברר עד כמה הטענות שמבקשים לתקן, או להבהיר, רלוונטיות למחלוקת אשר בין הצדדים, ועד כמה נחוצות הן לצורך הגנתו של הנתבע.

בענייננו, הגיע בית-משפט קמא למסקנה, שיש להיעתר לבקשת התיקון של המבקשת רק בחלקה.

ו.
באשר לחתימתה של המבקשת על גב השיק, כערבה בערבות אוואל לפירעון השיק, ציין בית משפט קמא, שבתשובתה של המבקשת לתגובה שמסרה המשיבה ביחס לבקשת התיקון, טענה המבקשת, שהמילים "ערבות אוואל" נוספו לאחר שהמבקשת חתמה על השיק. ואולם, בית משפט קמא דחה את טענתה זו של המבקשת בציינו, כי טענתה זו של המבקשת הופיעה לראשונה בתשובתה לתגובה שהגישה המשיבה לבקשת התיקון.

עוד ציין בית משפט קמא, כי טענתה של המבקשת לפיה הוספו המילים: "ערבות אוואל" לאחר שכבר חתמה על השיק, לא נכללה בהתנגדותה של המבקשת לביצוע השיק, והיא אף לא נכללה בבקשתה לתיקון כתב ההגנה.

בית-משפט קמא קבע, כי ברי שהמבקשת יודעת על מה חתמה, וכן ציין בית-משפט קמא ,כי אילו באמת לא כתבה המבקשת את המילים "ערבות אוואל" על השיק, הייתה היא מעלה טענה זו במועד, ולא רק לאחר שהוכרעה התנגדותה לביצוע השיק.

בית-משפט קמא הוסיף, שדברים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בטענת מירמה אותה יש לטעון בצורה מפורשת ומפורטת. אף לא ניתן הסבר מדוע התעוררה טענה זו רק כעת.

עוד העיר בית-משפט קמא, שהמיקום של המילים "ערבות אוואל", הינו בין מילים המופיעות לפני הביטוי, לבין מילים המופיעות אחרי הביטוי, ולכן קשה לקבל את הטענה כאילו המילים "ערבות אוואל" הוספו לאחר שהמבקשת כבר חתמה על השיק.

יתר על כן, בנסיבות העניין, כך סבר בית-משפט קמא, אין בקיומו של הביטוי "ערבות אוואל" כדי להעלות או להוריד, שהרי המבקשת חתמה כערבה על גב השיק, ובנסיבות אלה די בחתימתה על השיק כדי לבסס את ערבותה לחיוב (ע"א 232/77 רוזנברג נ' אברמוף, פד לב(2) 197). אין צורך, כך הוסיף וציין בית-משפט קמא, שייכתבו המילים "ערבות אוואל", ו:

"
די בכל ביטוי אחר המביע את כוונתו של החותם לערוב לפירעון השטר, כגון 'הנני ערב לתשלום השטר' או כיוצא בזה ביטוי דומה" (ראו זוסמן, עמ' 293) או: "אני ערב" (שלום לרנר, עמ' 271)."

לעניין זה הפנה בית-משפט קמא ל-בר"ע (מחוזי ירושלים), 3055/07 א.ש. עוז שיווק חומרי בניין בע"מ נ' מעלה אביב בניה והשקעות בע"מ (12/8/07):

"
... ערבות נוצרת על-ידי החתימה הבאה אחרי הביטוי
bon pour aval
, או ביטוי אחר 'שווה לו', בו גילה החותם את דעתו לערוב. די בכל ביטוי אחר המביע את כוונתו של החותם לערוב לפירעון השטר, כגון 'הנני ערב לתשלום השטר' או כיוצא בזה ביטוי דומה, ואין צורך להשתמש במונח המיוחד 'אוואל' (זוסמן, שם, בעמ' 293)
".

מסקנת בית-משפט קמא היא, כי אין בכך שהמדובר בערבות שטרית כדי לייתר את הוראות חוק הערבות, או כדי למנוע מן המבקשת להעלות טענות מכוחו, ולכן נעתר בית-משפט קמא לבקשת התיקון בכל הנוגע להוספת טענות לפי סעיפים 5 ו-8 לחוק הערבות.

ז.
מציין בית-משפט קמא, כי טענתה של המבקשת, שפיליפ והיא לא היו מודעים לתוספת ההסכם (מש/2) (אשר לגביו מעוניינת המבקשת להעלות טענה בדבר שינוי תנאי הערבות) נתמכת בעדותו של פיליפ במהלך הדיון בהתנגדות, בעמ' 5 לפרוט', באומרו:

"
העובדה שאת אומרת לי על הפיצול שכרגע, אין לי את המסמכים האלה, על הרבה מסמכים הייתי חותם לכם מבלי לקרוא מה כתוב
".

בנוסף, התיר בית-משפט קמא למבקשת להוסיף את הטענה, לפיה המשיבה לא מיצתה את ההליכים כנגד פיליפ. לפיכך, הרשה בית משפט קמא את תיקון כתב הגנתה של המבקשת על דרך הוספת טענות לפי סעיפים 5 ו-8 של חוק הערבות, בהעירו שמדובר למעשה בטענות משפטיות.

ח.
בית-משפט קמא עבר לדון בטענות הנוספות אותן מעוניינת המבקשת לתקן בכתב הגנתה.

כך, מעוניינת המבקשת להוסיף טענה, לפיה הופעל עליה לחץ הן מצד פיליפ והן מצד גורמים מטעם המשיבה, לחתום על הערבות, ואולם אין המבקשת מסבירה בבקשתה, מדוע העלתה טענה זו רק כעת, לאחר הדיון שהתקיים בהתנגדותה לביצוע השיק.

בית-משפט קמא העיר, שכפיה הינו אירוע משמעותי, שאינו נשמט מן הזכרון, ואילו היה ממש בטענה זו הייתה המבקשת מעלה אותה במועד.

אמנם, כך מעיר בית משפט קמא, הפסיקה מגלה גישה ליברלית באשר לבקשות לתיקון כתבי טענות, ואולם בסופו של דבר "כללי הפרוצידורה נועדו להבטיח הליך הגון וענייני תוך הגשמת תכליות ההליך המשפטי-כולן" (רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין (8/3/09), כאמור בעמ' 8 של החלטת בית-משפט קמא).

בנוסף, הפנה בית-משפט קמא לעדותה של המבקשת במסגרת הדיון בהתנגדותה לביצוע השיק, וציין, כי עדותה זו של המבקשת איננה תומכת בטענה, כי הופעל עליה לחץ באופן המאיין את תוקף חתימתה על כתב הערבות, והוסיף, כי בעדותה מיום 30.12.18 אמרה המבקשת, בעמ' 10 לפרוט':

"
יכולתי להחליט לא לחתום, אבל חתמתי
, לא מתכחשת לחתימתי, בעלי ביקש וחתמתי".

מסקנת בית משפט קמא היא, שהאמור לעיל מעיד על חופש בחירה המאיין טענה לפגם ברצון.

כמו-כן, כך הוסיף בית-משפט קמא, שמעדות המבקשת בשלב הדיון שהתקיים בהתנגדות, עולה, שהיא בדקה את הדברים, והפעילה שיקול דעת באופן שאינו מתיישב עם טענתה לחתימה נוכח כניעה ללחצים גרידא, ומה גם שהמבקשת לא פירטה את הלחצים שהופעלו עליה, והעלתה את הדברים באופן כללי וסתמי.

ט.
באשר לטענתה הנוספת של המבקשת, ולפיה לא חתמה המשיבה על ההסכם מיום 27/11/14 (מש/1), וכי חתימת המשיבה זויפה על-ידי מאן דהוא, מציין בית-משפט קמא, כי טענה
זו הועלתה לראשונה במסגרת בקשתה של המבקשת לתיקון כתב ההגנה, ומבלי שניתן הסבר ממשי לשאלה מדוע נכבשה עדות זו עד כה?

בית-משפט קמא הוסיף, כי בהתחשב בכך שהמבקשת היא ערבה לשיק, אך לא להסכם, אין בטענתה זו של המבקשת כדי להועיל לה במידה המצדיקה את תיקון כתב ההגנה בשלב זה.

אמנם נכון הוא, שאין ערבות אלא לחיוב בר-תוקף, אך בענייננו החיוב לו ערבה המבקשת הוא השיק על-סך 437,500 ₪ ז.פ. 31/12/17 (אשר נמשך על-ידי פיליפ לפקודת המשיבה), ולא ההסכם מיום 27/11/14 (שנערך בין המשיבה לבין פיליפ).

מכאן מסקנת בית משפט קמא, שהטענה לפיה המשיבה לא חתמה על ההסכם מיום 27/11/14, אינה מאיינת את תוקפו של השיק, ואין בה להוסיף מעבר לטענתה של המבקשת בדבר כשלון התמורה, טענה שעומדת לה מתוקף מעמדה כערבה לפי סעיף 7(א) לחוק הערבות.

י.
בסיכום הדברים, התיר בית-משפט קמא למבקשת לתקן את כתב הגנתה על דרך של הוספת טענה בדבר שינוי תנאי הערבות נוכח התוספת להסכם (מש/2), וכן טענה בדבר אי-מיצוי ההליכים כנגד פיליפ (טענות לפי סעיפים 5 ו-8 של חוק הערבות), ואילו הבקשה לגבי שאר התיקונים-נדחתה.

י"א.
המבקשת ממאנת להשלים עם החלטתו של בית-משפט קמא, וטוענת בבקשת רשות הערעור, כי עסקינן בבקשת תיקון שהוגשה בשלב מקדמי ביותר של ההליך, וידועה הגישה הליברלית של בתי המשפט במתן היתר לתיקון כתבי הטענות, בשלב זה, תוך התחקות אחר כל הפלוגתאות אשר בין הצדדים, במטרה להביא לפתרון הסכסוך בשלמותו.

נטען עוד, שכב' הרשמת אשר דנה בהתנגדותה של המבקשת לביצוע השיק, אִפשרה למבקשת להתגונן בכל טענותיה, ללא הפקדת ערובה כל שהיא, וזאת נוכח התרשמותה של כב' הרשמת כי מדובר בהגנה ראויה. אין להלום שטענות הגנה נוספות, אילו היו מועלות עוד במסגרת ההתנגדות שהוגשה אז, היו נדחות. הדעת נותנת שהייתה ניתנת בשעתו למבקשת הרשות להתגונן, גם לגבי טענות ההגנה נשוא הליך זה.

לטעמה של המבקשת, חסימת טענות הגנה ראויות, ובמיוחד בפני
ערב לשטר בסכום של מאות אלפי שקלים, מהווה צעד דרסטי ודרקוני שאין לו מקום, ומן הדין היה להיענות לבקשת התיקון, ולכל היותר לחייב את המבקשת בהוצאות משפט, ולחלופין, לעכב את ההליך ולאפשר למשיבה לחקור את המבקשת (בין אם בפני
בית-משפט קמא ובין אם בפני
כב' הרשמת) על תצהירה בנוגע לטענות ההגנה הנוספות-בדומה להליך המקורי בהתנגדות.

י"ב.
לעצם העניין, טוענת המבקשת, כי שגה בית-משפט קמא משלא אִפשר לה להוסיף טענה, לפיה חתימתה כערבה נעשתה כפועל יוצא מכפיה.

בית-משפט קמא העלה בהחלטתו תהיות באשר לסבירות העלאת הטענה באיחור, לכאורה, ואולם לא זו השאלה הצריכה לעניין, ולכל היותר היה על בית-משפט קמא להורות על זימון המבקשת לחקירה ולקבלת תשובות על תהיותיו של בית-המשפט בכל הנוגע לאפשרות כי מדובר בהגנת בדים.

טוענת המבקשת, שאין הצדקה לקבוע שמדובר, הלכה למעשה, בטענת סרק ובהגנת בדים רק משום שטענה זו לא הועלתה מלכתחילה. בכך יש משום פגיעה חמורה במתדיין, פגיעה שאינה עומדת במבחן המידתיות.

לטעמה של המבקשת, דווקא הציטוטים שהביא בית-משפט קמא, בפסקה 22 להחלטתו, מלמדים על-כך כי, לכאורה, הופעל על המבקשת לחץ פסול, לפחות כפי שהיא תפסה את הדברים במועד הרלוונטי.

מוסיפה המבקשת, שגם אם היא יכולה הייתה, לכאורה, להימנע מלחתום כערבה, אין הדבר מלמד שהרצון שלה לא נפגם. איש לא טען שהמבקשת הייתה כ"מריונטה" בידי בעלה או אחרים, אבל חופשיות הרצון שלה נפגמה, וזו טענה חשובה ומהותית שמן הדין היה לאפשר לה להעלותה.

לטעמה של המבקשת, מכלול הנסיבות והנפשות הפועלות תומך בקיומו של פגם מהותי בחופשיות הרצון של המבקשת. את התהיות בדבר סבירות הטענה ומועד העלאתה יש להותיר לשלב שמיעת הראיות והכרעה לגופו של התיק, ולא לנעול בפני
המבקשת את הדלת.

י"ג.
טענה נוספת של המבקשת היא, כי שגה בית-משפט קמא משלא התיר לה להוסיף טענה, לפיה חתימתה של המשיבה על הסכם מכירת המניות לפיליפ היא חתימה מזויפת. בעוד שבית-משפט קמא ציין, שלא ניתן הסבר מדוע טענה זו לא הועלתה קודם לכן. טוענת המבקשת, שבבקשת התיקון, בתצהיר התומך בה, כמו גם בתשובתה לתגובת המשיבה, מסבירה המבקשת, שעד הגשת המסמכים במסגרת הדיון בהתנגדות מיום 30/12/18, לא המבקשת ולא בעלה-פיליפ העלו על דעתם שהמשיבה לא חתמה בעצמה על הסכם מכירת המניות.

רק לאחר עיון במסמכים השונים, שהוצגו במהלך הדיון בהתנגדות, ואשר לא היו בידיעתה של המבקשת, ותוך השוואה של חתימותיה הנחזות של המשיבה על המסמכים השונים, התברר הדבר למבקשת, ואף זאת לא בוודאות. עתירתה של המבקשת היא, שהמסמכים ייבדקו כראוי על-ידי מומחה כתב-יד נוכח חשד כבד ומבוסס לזיוף.

מסבירה המבקשת, שאין היא יודעת בוודאות האם חתמה המשיבה על ההסכם, אם לאו, הואיל ולא היא ולא בעלה-פיליפ, ראו את החותם, מכיוון שההסכם מיום 27/11/14 נחתם על-ידי שני הצדדים לו במועדים שונים. אין המדובר בטענות סותרות, אלא בטענות חלופיות.

מוסיפה המבקשת, שטענה זו, לפיה חתימתה של המשיבה על הסכם מכירת המניות לפיליפ מזויפת, היא טענת יסוד, שיש בה כדי לשמוט את הקרקע תחת התביעה השטרית, ומה גם שמדובר בצדדים הקרובים לשטר.

מדגיש ב"כ המבקשת, שאם המשיבה כלל לא חתמה על ההסכם, כי אז ההסכם בטל ומבוטל, ו"לא נעשה דבר", ומוסיף, שאילו היה מאן דהוא מגיש למשיבה דרישות מכוח אותו הסכם, הייתה היא טוענת, שהיא כלל לא חתמה על ההסכם מיום 27/11/14, וכי הוא לא מחייב אותה, ולכן אין להעלות על הדעת שהמשיבה תוכל לאחוז במקל משני קצותיו בצורה מניפולטיבית.

י"ד.
ממשיכה המבקשת וטוענת, שאם אין הסכם העומד בתוקפו, כי אז גם אין שטר בר-תוקף, שהרי השטר ניתן אך ורק כחלק מתנאי ההסכם, ולכן גם אין ערבות.

לעניין זה מפנה המבקשת להוראות סעיף 2, וסעיף 7(א), של חוק הערבות, ולפסיקה רלוונטית.

כמו-כן טוענת המבקשת, כי בהתאם לפסיקה, כל טענה העומדת לחייב העיקרי, עומדת גם לערב, בין אם העלה אותה החייב, ובין אם לאו, ומדובר בטענה חזקה מאד של בטלות ההסכם מדעיקרא.

ט"ו.
עוד טוענת המבקשת, כי שגה בית-משפט קמא משקבע, כי המבקשת ערבה לשיק (ערבות אוואל), ולא להסכם. בית-משפט קמא סבר, שאין נפקות לטענה בדבר זיוף החתימה על ההסכם, והכל על בסיס המילים "ערבות אוואל", שנוספו לשיק לאחר שהמבקשת כבר חתמה עליו, כך לגרסת המבקשת.

לטענת המבקשת, ביסס בית-משפט קמא את מסקנתו בעניין זה על צורתו הסופית של השיק, לרבות המילים "ערבות אוואל", אשר הוספו (לגרסת המבקשת) על-ידי ב"כ המשיבה-בדיעבד.

מציינת המבקשת, שבית-משפט קמא קבע בהחלטתו, כי אדם מוחזק כיודע על מה חתם, ואולם בענייננו, כך נטען, המבקשת כלל לא חתמה מלכתחילה על "ערבות אוואל", לטענתה, בשעה שחתמה היא על גב השיק, הוא היה ריק. לא היה כל בסיס עובדתי בפני
בית-משפט קמא לקבוע כי המילים התנוססו על השיק עובר לחתימת המבקשת עליו, שהרי לא נשמעו כלל ראיות בתיק זולת חקירה קצרה של המבקשת ובעלה במסגרת הדיון בהתנגדות בפני
כב' הרשמת.

ט"ז.
לטעמה של המבקשת, כל שהיה בפני
בית-משפט קמא הם אלה:

הודאה ברורה של ב"כ המשיבה, לפיה המילים "ערבות אוואל" הוספו על ידה ובכתב ידה (במסגרת "הודעת הסתייגות" שהגישה ב"כ המשיבה לבית משפט קמא). הודאה זו מתיישבת עם התנהלותה של ב"כ המשיבה ביחס לערבויות נוספות שניתנו במסגרת ההסכם.

עוד עמדה בפני
בית-משפט קמא עדותה של המבקשת, כפי שצוטטה בסעיף 22 להחלטת בית-משפט קמא, ולפיה הובהר למבקשת, שאם לא יהיה כסף לשלם, התוצאה תהא הפסד התשלום הראשון בלבד (תוצאה שאינה מתיישבת עם נפקותה של "ערבות אוואל").

המבקשת הוסיפה, שבפני
בית-משפט קמא עמדה עדותה, שבה הצהירה, כי חתמה על גב השיק ללא המילים אשר הוספו, לגִרסתה, בהמשך, ולא על-ידי המבקשת.

לטעמה של המבקשת, בכל האמור לעיל יש משום אינדיקציה הפוכה מן המסקנה אליה הגיע בית-משפט קמא בהחלטתו, וכן יש בכך אינדיקציה הפוכה לקביעתו (בסעיף 17 של ההחלטה), לפיה המבקשת היא זו שכתבה את המילים על-גבי השטר.

י"ז.
ב"כ המבקשת צירף לבקשת רשות הערעור את נספח 8, דהיינו "הודעת הסתייגות" מטעם ב"כ המשיבה. בעמ' 2 של "הודעת ההסתייגות", פסקה א', נכתב:

"
אין מחלוקת, כי מילות הערבות נכתבו על-ידי ב"כ התובעת
. אין מי שטען כי הן נכתבו על-ידי הנתבעת. הדבר נעשה לגבי כל הערבים קודם החתימה על השטרות, ולא בכדי לא טענה הנתבעת עד כה כל טענה שהיא בהקשר זה, והשיק היה בפני
ה למצער מעת ההתנגדות
" (הדגשה שלי- י.ג.).

לטענת המבקשת, הוספת מילים בדיעבד לשטר אחרי חתימתה היא מעשה חמור של זיוף, ויש לו השלכה ישירה על דרך התנהלותה של המשיבה. מכאן, לטעמה, היה על בית-משפט קמא להידרש לסוגיה עובדתית זו בשלב מאוחר יותר, לאחר שמיעת כלל ראיות הצדדים, ולא היה מקום לקבוע בעניין זה ממצא עובדתי, או להשתיק מראש את המבקשת בסוגיה זו.

י"ח.
עוד מציינת המבקשת, שכבר בהזדמנות הראשונה שהייתה לה, במסגרת התנגדותה לביצוע השיק, טענתה הייתה, שהיא ערבה להתחייבויתיו של פיליפ מכוח ההסכם, והיא מעולם לא טענה שהיא ערבה ערבות שטרית עצמאית מסוג "אוואל" או כל כיוצא באלה.

למעשה, כך לטענת המבקשת, הפעם הראשונה שנטענה מצד המשיבה טענה בעניין "ערבות אוואל" הייתה רק במסגרת תגובתה של המשיבה לבקשת התיקון, וזאת לאחר שבוטלה החלטתו הראשונה של בית-משפט קמא שהתיר בשעתו את התיקון במעמד צד אחד.

זו הייתה הסיבה לכך שהמבקשת נדרשה לעניין זה, רק במסגרת תשובתה לתגובת המשיבה, הואיל וקודם לכן לא היה כל צורך בכך.

עוד מפנה המבקשת לסעיף 4 של ההסכם בו צוין, כי על הערבים יהא לחתום על מסמך נפרד לפיו תוכל המשיבה לפעול כנגדם ישירות, ללא מיצוי הליכים כנגד החייב העיקרי, ואולם מסמך כזה מעולם לא נחתם. לטענת המבקשת, אילו כוונתם המקורית של הצדדים הייתה ליצור "ערבות אוואל" (ואין אלה פני הדברים), הרי לא היה עולה כל צורך לחתום על מסמך נפרד שכזה.

י"ט.
טענה נוספת של המבקשת היא, כי שגה בית-משפט קמא שעה שנמנע מליישם את מסקנתו באשר לנפקות תחולת הוראות חוק הערבות, גם ביחס לטענה שחתימתה של המשיבה על ההסכם היא מזויפת.

בסעיף 19 להחלטתו, קבע בית-משפט קמא, כי אין בכך שמדובר בערבות שטרית כדי לייתר את הוראות חוק הערבות. על יסוד קביעתו זו ציין בית-משפט קמא, שיש לאפשר למבקשת להעלות טענות לפי סעיפים 5 ו-8 של חוק הערבות, ואולם, יחד עם זאת שגה בית-משפט קמא, לטעמה של המבקשת, כשנמנע מליישם את קביעתו זו גם ביחס לטענת המבקשת באשר לזיוף חתימת המשיבה על ההסכם ובטלותו.

המבקשת טוענת, כי הוראת סעיף 2 של חוק הערבות, כמו גם הוראת סעיף 7 של החוק, המאפשרות לערב להעלות כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיובו, חלות גם הן על ערבותה של המבקשת, ולכן היה על בית-משפט קמא לאפשר למבקשת להעלות כל טענה העומדת לחייב, לרבות טענת הזיוף.

המבקשת מציינת, כי בסעיף 7 של חוק הערבות נכתב: "כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה", במובחן מכל טענה שהעלה החייב. לכן, המבקשת רשאית, לטענתה, להעלות את טענת הזיוף בין אם בעלה-פיליפ העלה טענה זו, ובין אם לאו.

כ.
עוד טוענת המבקשת, שפיליפ מסר בתצהירו, שהוא לא היה מודע לעובדה כי מדובר בחתימה מזויפת של המשיבה, ועל-כן העיד (בדיון שהתקיים בפני
כב' הרשמת בעניין ההתנגדות) כי הצדדים חתמו על ההסכם, וברי שכאשר התברר אחרת, יטען גם החייב (פיליפ) את הטענה בדבר זיוף חתימת המשיבה על ההסכם.

המבקשת סבורה, כי שגה בית-משפט קמא בסעיף 62 של החלטתו, משדחה את בקשת המבקשת לאפשר לה להעלות את טענת חתימתה המזויפת של המשיבה.
בית-משפט קמא הפנה שם להוראת סעיף 7(א) לחוק הערבות, וקבע, כי הוראות אלה מאפשרות למבקשת לטעון טענת כשלון תמורה בלבד, וזאת מתוקף מעמדה בהתאם לסעיף זה [כאן עלי להעיר, שבהחלטת בית-משפט קמא נפלה שגגה בכך שבעמ' 9 סומן סעיף 62, בעוד שצ"ל סעיף 24].

לטעמו של ב"כ המבקשת, דווקא הוראות סעיף 7 של חוק הערבות מעמידות למבקשת, כערבה, את הזכות להעלות את טענת הזיוף, טענה שיש בה כדי לעמוד גם לזכותו של החייב.

כ"א.
מוסיף ב"כ המבקשת, שתיקון כתב הטענות אמור להיעשות בשלב מקדמי, ואין להותיר את העניין לשלב הערעור על פסק-הדין הסופי, הואיל ועל הערכאה הדיונית לדון במקשה אחת בכל הטענות הרלוונטיות, ויש מקום לתקן את החלטת הערכאה הדיונית על אתר.

עד כאן תמצית טענות ב"כ המבקשת.

כ"ב.
התבקשה תגובתה של המשיבה, אשר עותרת לדחיית בקשת רשות הערעור.

נטען בתשובה, שההלכה הפסוקה מגבילה את התערבות ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים הנוגעים לתיקון כתבי טענות, פרט למקרים נדירים בהם נמצאה חריגה קיצונית משיקול דעת סביר של הערכאה הדיונית.

במקרה שבפני
נו, כך נטען, החלטת בית-משפט קמא משקפת הפעלת שיקול דעת באופן זהיר ומדוד, תוך עשיית חסד עם המבקשת, הואיל ולמעשה, היה מקום לדחות את בקשתה לתיקון כתב הטענות, על כל חלקיה, נוכח העובדה שאת כל הטענות שהעלתה המבקשת במסגרת בקשת התיקון, כולל אלו שהתיר לה בית-משפט קמא להוסיף ולתקן, ניתן ואף חובה היה להעלות כבר במסגרת ההתנגדות לביצוע השיק שהגישה המבקשת. בנוסף, אף לא נפסקו על-ידי בית-משפט קמא הוצאות משפט לזכות המשיבה.

כמו-כן, כך טוענת המשיבה, יש לזקוף לחובת המבקשת את העובדה שהיא העלתה טענות חדשות בפני
בית-משפט קמא במסגרת תגובתה לתשובה שהגישה המשיבה ביחס לבקשת התיקון.

מוסיפה המשיבה, שבקשתה של המבקשת איננה אלא מהלך טקטי שנועד לשפר את עמדתה וטענותיה, וכן לשפר את גִרסתה העובדתית פעם אחר פעם, וזאת באמצעות טענות (בהן כופרת המשיבה) שלכאורה היו ידועות למבקשת מתחילת הדרך.

המבקשת, כך נטען, נוקטת במהלך טקטי זה, לאחר שהבינה כי טענותיה בהליך התבררו כהגנת בדים, ומכאן שהבקשה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

כ"ג.
מוסיפה המשיבה, שהמבקשת חתמה בחתימת ידה כערבה על-גבי השיק, אשר נמשך על-ידי בעלה, אשר בינתיים נקלע להליכי פשיטת-רגל. לכן מנסה המבקשת לדחות את הקץ ולחמוק מהתחייבותה, זאת לאחר שהבינה, לאחר הדיון בהתנגדות שהיא הגישה, כי טענות ההגנה שהיא העלתה הן קלושות, ולא תוכלנה לעמוד. לכן עתרה המבקשת לפני בית-משפט קמא להוסיף טענות העומדות בסתירה לטענות שהיא העלתה בתצהיר ההתנגדות שלה, דהיינו - מדובר בטענות עובדתיות שנכבשו, ולא הועלו במסגרת ההתנגדות.

מציינת המשיבה, כי לאחר שהיא הגישה בבית-משפט קמא את תשובתה לבקשת התיקון, הגישה המבקשת מצידה תגובה לתשובה, ובמסגרת תגובה זו, ובניגוד לדין, העלתה המבקשת טענות עובדתיות נוספות חדשות, שזכרן לא בא במסגרת ההתנגדות שהוגשה, ואף לא בבקשה לתיקון כתב הטענות.

המשיבה מתנגדת לכל תוספת או טענה שהתווספה לבקשת רשות הערעור, ולא באה לידי ביטוי בבקשתה של המבקשת לתיקון כתב הגנתה, ומכאן, שטענות שהמבקשת הוסיפה אינן חלק מהחלטת בית-משפט קמא, שעליה נסובה בקשת רשות הערעור.

כוונת המשיבה היא לטענתה של המבקשת, לפיה היא חתמה על-גבי השטר, שהיה חלק וללא כיתוב "ערבות אוואל", שכן טענה זו לא עלתה בבקשה לתיקון כתב ההגנה, ולכן נדחתה
הטענה על ידי בית משפט קמא. כמו גם טענות שהוסיפה המבקשת, במסגרת בקשת רשות הערעור, בדבר עמדתו של בעלה פיליפ בכל הנוגע לטענת הזיוף, לכאורה, של חתימת המשיבה על ההסכם, וכן בדבר טענת לחץ פסול שהופעל עליה בעת החתימה, ולטענתה של המשיבה, אין להרשות העלאת טענות אלה.

כ"ד.
מוסיפה המשיבה, שבבקשתה לתיקון כתב הגנתה, העלתה המבקשת ארבע טענות:

האחת:
הטענה שההסכם בין המשיבה לבין בעלה של המבקשת (פיליפ) לא נחתם על-ידי המשיבה, וכי חתימתה של המשיבה על ההסכם, לכאורה, זויפה.

השניה:
התוספת להסכם (מש/2) נחתמה שלא בידיעתה של המבקשת, וללא הסכמתה.

השלישית:
אי-מיצוי ההליכים כנגד החייב (דהיינו, בעלה של המבקשת)

הרביעית:
טענה בדבר הפעלת לחץ פסול, אותה העלתה המבקשת לראשונה בבקשתה לתיקון כתב ההגנה, כשהטענה היא שחתימתה על השיק נעשתה תחת לחץ שהופעל עליה, הן על-ידי בעלה, והן על-ידי גורמים מטעם המשיבה.

בית-משפט קמא התיר לתקן את כתב ההגנה, במובן זה שהמבקשת תוכל להוסיף את הטענה, לפיה התוספת להסכם (מש/2) נחתמה שלא בידיעתה, וללא הסכמה, וכן את הטענה בדבר אי-מיצוי הליכים כנגד החייב, ואילו טענת הזיוף והטענה בדבר הפעלת לחץ פסול נדחו על-ידי בית-משפט קמא, אשר החליט שלא לאפשר למבקשת לתקן את כתב הגנתה בהתייחס לשתי הטענות האלה, ועל כך נסובה בקשת רשות הערעור.

כ"ה.
מציינת המשיבה, כי לאחר שהיא הגישה את תשובתה לבקשת התיקון בפני
בית-משפט קמא, הגישה המבקשת תגובה לתשובה, ומסתבר, שזו כללה טענות חדשות נוספות שכלל לא הועלו על-ידי המבקשת בבקשתה לתיקון כתב ההגנה.

הטענה האחת, שעלתה כאמור לראשונה בתגובת המבקשת לתשובת המשיבה בנוגע לבקשת התיקון, הייתה, שהשטר נשוא ההליך היה חלק בעת שהמבקשת חתמה כערבה בגב השטר, ואילו ההתחייבות כ"ערבות האוואל", שנרשמה בגב השיק, נוספה לכאורה לאחר חתימתה של המבקשת.

מדגישה המשיבה, שטענה זו נדחתה על-ידי בית-משפט קמא בהחלטתו, ובמסגרת בקשת רשות הערעור חזרה המבקשת על טענתה זו, וכן הוסיפה לטענותיה, גם את עמדת בעלה פיליפ, בהתייחס לשני עניינים:

האחד, עמדת פיליפ, שחתימת המשיבה על ההסכם שנחתם בינו לבינה, זויפה לכאורה;

והשני, עמדת פיליפ, כי הופעל על המבקשת לחץ וכפיה טרם חתימתה על השיק.

טוענת המשיבה, שהתוספות החדשות שהתווספו לבקשה מנוגדות לכל דין, והמשיבה מתנגדת להן.

כ"ו.
בהתייחס לטענת המבקשת בדבר הפעלת לחץ פסול וכפיה (שנדחתה על-ידי בית-משפט קמא), מציינת המשיבה, שהטענה כאילו בעלה של המבקשת, פיליפ, תומך בקיומו של
פגם בחופשיות הרצון של המבקשת, היא טענה חדשה, העולה לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור, והיא לא הועלתה כלל בבקשה לתיקון כתב ההגנה.

כ"ז.
באשר לטענת זיוף חתימת המשיבה, שאף היא נדחתה על-ידי בית-משפט קמא, מוסיפה המבקשת כיום טענה חדשה, דהיינו: שהמבקשת אינה יכולה לדעת בוודאות שחתימתה של המשיבה על ההסכם זויפה, וכי דעתו של בעלה, פיליפ, לאחר עיון במסמכים שהוצגו בדיון ההתנגדות, שהתקיים ביום 30.12.18, שונתה, וגם הוא סבור שחתימתה של המשיבה על-גבי ההסכם הנ"ל זויפה לכאורה.

מעירה המשיבה, שבשום שלב מן ההליכים שהתנהלו בקשר להסכם ולשיקים, לא העלה פיליפ,
שהוא צד להסכם עם המשיבה, טענה כל שהיא על-כך שחתימת המשיבה זויפה לכאורה. אדרבא, הוא הסתמך על ההסכם החתום, שגם דווח בהצהרתו לבורסה לניירות ערך.

כ"ח.
מוסיפה המשיבה,
כי טענה נוספת שהעלתה המבקשת, ואשר לא נטענה בבקשתה לתיקון כתב ההגנה, והועלתה רק בתגובתה לתשובת המשיבה ביחס לבקשת התיקון, ונדחתה על-ידי בית-משפט קמא, היא שכאשר חתמה המבקשת כערבה "בערבות אוואל", גב השיק היה ריק, ומאן דהוא הוסיף לאחר מכן את המילים "ערבות אוואל".

כ"ט.
טוענת המשיבה, שמלבד טענת הזיוף והטענה בדבר לחץ פסול וכפיה, שהועלו במסגרת בקשתה של המבקשת לתיקון כתב ההגנה, הוסיפה המבקשת בבקשת רשות הערעור טענות נוספות שאין להן מקום בהליך זה, ויש לדחותן על הסף.

למעשה, מתמקד הדיון בבקשת רשות הערעור בשתי טענות שהעלתה המבקשת בבקשתה לתיקון כתב ההגנה, ואשר נדחו על-ידי בית-משפט קמא בהחלטתו מיום 7.7.19, דהיינו: הטענה שחתימתה של המשיבה על ההסכם שבינה לבין פיליפ מזויפת, והטענה שלפיה הופעלו על המבקשת לחץ וכפיה טרם חתימתה על השיק כערבה ב"ערבות אוואל".

ל.
עמדת המשיבה היא, שערכאת הערעור אינה מתערבת בעניינים דיוניים הנוגעים לסדרי הדין, ובכלל זה בתיקון כתב טענות. בעניין זה מסור שיקול הדעת לערכאה הדיונית. התערבות ערכאת הערעור היא רק במקרים נדירים, בהם נמצאה חריגה קיצונית משיקול הדעת הסביר של הערכאה הדיונית.

ל"א.
מוסיפה המשיבה, שגם אין לאפשר למבקשת להעלות טענות חדשות לצורך תיקון כתב הגנתה, שכן טענות אלה לא הועלו במסגרת התצהיר שניתן בתמיכה להתנגדות, ומה גם שהיה באפשרות המבקשת להעלות טענות אלה במסגרת התצהיר שניתן בתמיכה להתנגדות, שהרי הן בפני
המבקשת, והן בפני
פיליפ, עמדו כל המסמכים הקשורים להסכם.

טוענת המשיבה, שגם בהנחה שלא היו בידי המבקשת התוספת להסכם, וההסכם המפוצל, עד למועד הדיון בהתנגדות, הרי בוודאי שבידי פיליפ, שהוא צד להסכמים עם המשיבה, היו כל המסמכים הקשורים להסכם. למרות זאת, לא הועלתה בהתנגדות הטענה כי חתימתה של המשיבה על ההסכם – מזוייפת, ויצויין, שהמשיבה עצמה אינה כופרת בכך שהיא אכן חתומה על ההסכם.

ל"ב.
טוענת המשיבה, שעד לדיון בהתנגדות, ביום 30.12.18, במהלכו נחקרו המבקשת ופיליפ, טענתה של המבקשת, באופן זהה לטענות פיליפ, הייתה שערבותה לשטר אינה בתוקף, הואיל וההסכם החתום בין הצדדים לא השתכלל, מכיוון שהוא לא אושר כמקשה אחת על-ידי מוסדות החברה, ולחלופין, שההסכם הופר על-ידי המשיבה בכך שהמניות לא הועברו על שמו של פיליפ.

לטעמה של המשיבה, משנחקר פיליפ בחקירה נגדית, בדיון מיום 30.12.18, נשמטה הקרקע תחת הטענה לפיה ההסכם לא אושר במוסדות החברה, ולכן, לאחר שהמבקשת הבינה שהעברת המניות מן המשיבה לפיליפ, והתמורה בגינן, אינן מצריכות את אישור מוסדות החברה, החליטה המבקשת לשנות חזיתית את גרסתה, ולהעלות טענות נוספות באשר למסמכים, שכבר היו בידיה ובידי פיליפ, שעה שהיא הגישה את התצהיר מטעמה בעת הגשת ההתנגדות. הטענות שהתווספו עומדות, לטענת המשיבה, בסתירה חזיתית לטענות שהעלתה המבקשת בתצהירה התומך בהתנגדות.

ל"ג.
מעירה המשיבה, כי מעדות המבקשת בדיון מיום 30.12.18, עולה, שהיא אינה צד להסכם, וטענותיה הן עדות שמיעה על-יסוד מה ששמעה מפיליפ.

המבקשת עצמה, אינה מודעת לעובדות ההסכם ולחתימה עליו, ואיננה צד לו, ובאפשרותה להסתמך רק על טענותיו של בעלה.

טוענת המשיבה, כי לאחר שהמבקשת עיינה בתגובה שהגישה המשיבה לבקשה לתיקון כתב ההגנה,
לרבות החלטת בית-משפט קמא בקשר לטענות אלה, והבינה שהיא אינה יכולה להעלות טענות עצמאיות שלא הועלו על-ידי פיליפ, שהוא הצד להסכם, שנחתם עם המשיבה, הוסיפה המבקשת וטענה, לראשונה בבקשת רשות הערעור, שגם פיליפ סבור, שחתימתה של המשיבה על-גבי ההסכם זויפה לכאורה, וכן סבור הוא עוד, שהמבקשת חתמה על השיק בכפיה ובלחץ, ונפגם רצונה החופשי.

ואולם, כך מדגישה המשיבה, טענות אלה לא נשמעו מעולם מפי פיליפ, וממילא גם לא הועלו
על-ידי המבקשת עד להגשת בקשת רשות ערעור זו.

ל"ד.
בנוסף, טוענת המשיבה, שאין בבקשה לתיקון כתב ההגנה, ובתצהיר שניתן לתמיכה בה, כל תימוכין לכך שהתיקון המבוקש יסייע לבירור השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, משום שהתיקון המבוקש אינו נוגע כלל לשאלות שיש להכריע בהן בין הצדדים עצמם, שכן לא המבקשת, אלא פיליפ הוא הצד להסכם.

עוד מצביעה המשיבה על-כך, שהמבקשת מעלה טענות סותרות.

כך, למשל, טוענת המבקשת כאילו חתימת המשיבה על ההסכם מזויפת, בעוד שהיא עצמה, בתצהירה, שניתן בתמיכה להתנגדות לשטר, ציינה מפורשות, שביום 27.11.14 נערך ונחתם ההסכם בין פיליפ לבין המשיבה, ואילו כעת מנסה המבקשת לטעון היפוכו של דבר.

ל"ה.
לטעמה של המשיבה, בקשתה של המבקשת לתיקון כתב ההגנה, וכן בקשת רשות הערעור, נגועות בחוסר תום לב, ואין המדובר אלא בניסיון למקצה שיפורים לנוכח הדיון שהתנהל בעניין ההתנגדות ביום 30.12.18, דיון שבו התגלו טענות המבקשת ובעלה כמופרכות.

עוד טוענת המשיבה, שאף אחת מן הטענות שהועלו על-ידי המבקשת בבקשתה לתיקון כתב ההגנה ובבקשת רשות הערעור אינן טענות חדשות, שלא היו בידיעת המבקשת עד שהגישה את הבקשה לתיקון כתב ההגנה.

טענת זיוף חתימתה של המשיבה על-גבי ההסכם אינה אמורה להיות טענה חדשה, שכן ההסכם היה בידי המבקשת, ואף צורף להתנגדותה, ומה עוד, שהמשיבה אינה טוענת, שחתימתה זויפה, ופיליפ, שחתום על ההסכם לא העלה טענה כזו לאחר חתימתו על ההסכם, ואף דאג שהעסקה תדווח לבורסה (עמ' 3 לפרוט').

מוסיפה המשיבה, שגם הטענה בדבר הפעלת לחץ פסול וכפיה, אינה יכולה להיות עובדה חדשה שלא הייתה בידיעת המבקשת בטרם התקיים הדיון בהתנגדות.

ל"ו.
באשר לטענה, לפיה בשעה שחתמה המבקשת על גב השטר, המסמך היה חלק, והוא לא נשא את הכיתוב "ערבות אוואל", טוענת המשיבה, שטענה זו אינה יכולה להישמע במסגרת הליך הערעור, הואיל וזו לא נטענה במסגרת הבקשה לתיקון נימוקי כתב ההגנה, וממילא לא הייתה חלק מהחלטת בית-משפט קמא נשוא בקשה זו.
בנוסף, טענה זו אינה יכולה להיות בגדר עובדה חדשה שלא הייתה בידיעת המבקשת, שהרי השטר היה בחזקתה של המבקשת, כאשר הגישה את ההתנגדות מטעמה, וטענה מסוג זה מעולם לא נטענה על-ידי המבקשת.

ל"ז.
בהתייחס לטענה, לפיה חתימתה של המשיבה על ההסכם זויפה, מציינת המשיבה, שטענותיה של המבקשת בהתנגדות מתבססות על טענותיו של בעלה, פיליפ, והרי במסגרת תצהירים שונים שהגיש פיליפ, הוא הודה ואישר שההסכם המקורי נחתם, וכן נחתמו ההסכם המפוצל, כמו גם התוספת להסכם, בינו לבין המשיבה. ההסכם גם דווח לרשויות ביחד עם הצהרתו של פיליפ, ולכן אין המבקשת יכולה לטעון כיום אחרת. המשיבה תוהה כיצד יכולה המבקשת, שלא הייתה צד להסכם, להעלות טענות העומדות בניגוד לעמדת הצדדים לו.

ל"ח.
באשר לטענת המבקשת, כי הופעל עליה לחץ פסול לצורך החתימה על השיק כערבה, מציינת המשיבה, שהמבקשת לא הבהירה, לא בבקשתה לתיקון כתב ההגנה, ואף לא כיום, מדוע היא העלתה טענות אלה רק עתה ולא בהתנגדות מטעמה, המהווה כתב הגנה בהליך.

מוסיפה המשיבה, שהטענה בדבר לחץ פסול אינה נובעת מן הדיון שהתקיים בהתנגדות, ואיננה בגדר עובדה חדשה, ומה גם שהמבקשת עצמה הצהירה בעת הדיון בהתנגדות, כשנחקרה בחקירה נגדית, שהיה באפשרותה להחליט שלא לחתום, אבל היא חתמה, היא אינה מתכחשת לחתימתה, והוסיפה שבעלה ביקש והיא חתמה (עמ' 10 לפרוט'), ולכן, לטעמה של המשיבה, אין המבקשת יכולה להישמע כיום בטענה שחתימתה הושגה בלחץ.


עד כאן תמצית טיעוני המשיבה בתגובתה לבקשת רשות הערעור.

ל"ט.
לאחר שנתתי דעתי לכתבי הטענות המפורטים של הצדדים בפני
בית-משפט קמא, ולאחר שעיינתי בהתנגדות שהגישה המבקשת כנגד ביצוע השיק, ובדיון בהתנגדות שהתקיים ביום 30.12.18, וכן בטיעוניהם של באי-כוח הצדדים בפני
בית-משפט קמא, בכל הנוגע לבקשה לתיקון כתב הגנתה של המבקשת, לרבות החלטתו של בית-משפט קמא מיום 7.7.19, בבקשתה של המבקשת לתיקון כתב טענותיה, כמו גם בבקשת רשות הערעור המונחת בפני
י, על נספחיה, ובתגובתה של המשיבה לבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה, לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

מ.
בהתאם להלכה הפסוקה, מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בנוגע לסדרי הדין, ולרבות החלטות שעניינן תיקון כתבי טענות. התערבותה של ערכאת הערעור היא רק מקום בו קיימת חריגה קיצונית משיקול הדעת הסביר.

לעניין זה, עיינו ב-רע"א 6113/13 פלוני ופלונית נ' וועד האגודה השיתופית כפר ביאליק ואח' (19.12.13), בפסקה 6:

"
בכל הנוגע לסדרי הדין, ובכלל זה החלטות הנוגעות לתיקונם של כתבי טענות, מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב וערכאת הערעור תתערב בעניינים אלה רק במקום בו נתגלתה חריגה קיצונית ממתחם שיקול הדעת הסביר (ראו: רע"א 5996/06

טרכטנברג נ' סיל מזון בע"מ
, פסקה 5 (10.8.2006)
; רע"א 5818/12
עזרום מפעלי מתכת בע"מ (בפירוק) נ' נטפים בע"מ
, פסקה 8 (7.8.2012) (להלן:
עניין עזרום
)). המקרה דנן אינו נמנה עם אותם המקרים.
תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט רשאי בכל עת להתיר לבעל דין לתקן את כתב טענותיו על מנת שניתן יהיה "
להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין
" והגישה הנקוטה בעניין זה היא ליברלית על מנת לסייע לבעלי הדין ולבית המשפט לעמוד על מכלול השאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת ובכך לייעל את ההליך המשפטי (ראו: רע"א 2345/98
דנגור נ' ליבנה
,
פ"ד נב(3) 427, 431 (1998);
אורי גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי
350 (מהדורה אחת עשרה, 2013) (להלן:
גורן
)). יחד עם זאת, בבוחנו בקשה לתיקון כתב טענות, על בית המשפט להביא בחשבון גורמים נוספים ובהם התנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני בו מוגשת הבקשה, הפגיעה הפוטנציאלית באפשרותו של הצד שכנגד להתגונן מפניה, מידת התועלת שצפוי התיקון להשיג וכן האם
היעתרות לבקשה תגרום ל"הכבדה רבה והארכת הדיון וסרבולו"
(
ע"א 721/84
משען נ' מדינת ישראל
, פ"ד מא(1) 748, 755 (1987); כן
ראו: עניין
עזרום
, פסקה 9 והאסמכתאות שם; רע"א 3385/08
מרקט-פלייס מערכות נ' טלטל ערוצי זהב
, פסקאות ט"ו-י"ז (25.9.2008))
.
"

(ההדגשה שלי – י.ג.)

כמו-כן, רע"א 3343/15 יעקב מזרחי ואח' נ' מי חיים אחזקות בע"מ ואח'

(1.6.15), בפסקה 10:

"
אך תחילה, אקדים ואזכיר מושכלות יסוד. ענייננו בבקשת רשות ערעור, והלכה עמנו כי החלטה בנושא של תיקון כתב תביעה היא מסוג
ההחלטות הדיוניות הנתונות במובהק לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אשר בית משפט זה יימנע מלהתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה שהתקבלה
עומדת בניגוד לדין, גורמת לעיוות דין לאחד הצדדים, או שנתגלתה בה חריגה קיצונית ממתחם שיקול הדעת הסביר
(ראו, בין היתר:
רע"א 6113/13
מירו נ' ועד האגודה השיתופית כפר ביאליק
, פסקה 6 (19.12.2013)
;
רע"א 7615/13
מובלי עטיה שבתאי בע"מ נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל

, פסקה 4 (30.1.2014)).
כפי שציין בית משפט קמא, אף השיקול המערכתי-ציבורי הוא שיקול שראוי להביאו בחשבון, ובכללו יש להתחשב באינטרס של מתדיינים אחרים המחכים לשמיעת תיקיהם
(רע"א 7192/14
דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' דוד צוקר
, פסקה 14

(1.1.2015)).
"

(ההדגשה שלי – י.ג.)

עוד אני מפנה ל-רע"א 5522/17 שלום גוטמן נ' רובי גולשטיין ואח' (23.10.17), בפסקה 8:

"
מושכלות יסוד הן כי תיקון כתב תביעה הוא עניין דיוני מובהק הנתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהחלטות מסוג זה, זולת במקרים חריגים בהם ההחלטה שהתקבלה נוגדת את הדין, גורמת עיוות דין לאחד הצדדים, או שנתגלתה בה חריגה קיצונית ממתחם שיקול הדעת הסביר
(רע"א 1808/16 אמסלם נ' אלון, פסקה 13 (28.3.2016); רע"א 3343/15 מזרחי נ' מי חיים אחזקות בע"מ, פסקה 10 וההפניות המובאות שם (1.6.2015); רע"א 2919/13 בנק דיסקונט לישראל נ' קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים, פסקה 3 (28.5.2013)). המקרה שלפנינו איננו אחד מאותם מקרים חריגים. גם לגופו של עניין דומני שאין מקום להתערב בהחלטה.
"

(ההדגשה שלי – י.ג. )

מ"א.
לענייננו, סבורני, שיש להפריד בין החלטת בית משפט קמא לדחות את בקשתה של
המבקשת לתקן את כתב הגנתה, תוך הוספת הטענה לפיה חתמה על גב השיק כערבה מחמת כפייה, וכן לדחות את בקשתה לתיקון כתב הגנתה תוך הוספת הטענה, כי חתמה על גב השיק כשהוא חלק, וללא הכיתוב בדבר ערבותה, לבין דחיית בקשתה של המבקשת לאפשר לה לטעון כי המשיבה איננה חתמה על ההסכם מיום 27.11.14.

מ"ב.
נתתי דעתי להחלטת בית-משפט קמא מחד גיסא, לנימוקים ולטיעונים המפורטים שהועלו מטעם שני הצדדים, מאידך גיסא, כל אחד מהם מנקודת מבטו, ולא שוכנעתי כי דחיית בקשתה של המבקשת לתיקון כתב ההגנה, באשר לטענת הכפייה, כמו גם דחיית בקשתה באשר לטענתה שגב השיק היה חלק וללא כיתוב, בשעה שחתמה עליו, יש בהן כדי לגרום עיוות דין למבקשת.

מ"ג.
בהתייחס לדחיית בקשתה של המבקשת להוסיף את טענתה, לפיה בעת חתימתה על גב השיק היה הוא חלק, וכי המילים: "ערבות אוואל" הוספו, לאחר שהמבקשת חתמה על השיק, סבורני, שבדין החליט כך בית-משפט קמא, שהרי טענה זו, שהיא למעשה טענת מרמה, מקומה הטבעי היה בנימוקי ההתנגדות שהגישה המבקשת כנגד ביצועו של השיק, דא עקא, טענה זו לא הופיעה, לא בנימוקי ההתנגדות שהגישה המבקשת, ואף לא בבקשתה לתיקון כתב הגנתה, אלא הועלתה לראשונה בתגובתה לתשובת המשיבה ביחס לבקשת התיקון.

בצדק העיר בית-משפט קמא, ש"ברי כי הנתבעת יודעת על מה חתמה". אילו אכן במועד חתימתה של המבקשת על גב השיק, לא היה מופיע עליו הכיתוב "ערבות אוואל", והדבר היה מתגלה למבקשת רק בדיעבד, הייתה היא מעלה את טענתה זו במועד הגשת ההתנגדות, שהרי השיק הוגש לביצוע, וממילא נגלה השיק לעיני המבקשת, כך שנקל היה להבחין בכך שעל גב השיק, שהוגש לביצוע, מופיע כיתוב מעל חתימתה של המבקשת, ומה גם שההבדל בין חתימה על גב שיק חלק, לבין חתימה על גב שיק הנושא עליו כיתוב, הוא הבדל בולט וניכר לעין.

גם לא הובא בפני
בית-משפט קמא הסבר על-ידי המבקשת מדוע העלתה היא טענה זו לראשונה, רק בתגובתה לתשובה שהגישה המשיבה ביחס לבקשת התיקון, כלומר – אפילו בבקשתה לתיקון כתב הגנתה, כלל לא העלתה המבקשת את הטענה שהיא חתמה על גב השיק בהיותו חלק, ושהמילים "ערבות אוואל" הוספו (לדבריה) לאחר שחתמה על גב השיק, הגם שכאמור כבר לעיל, השיק נגלה לעיניה כאשר הוא הוגש לביצוע, ובטרם הגישה המבקשת את התנגדותה לביצוע.

מ"ד.
בבקשת רשות הערעור נטען על-ידי ב"כ המבקשת, שקיימת הודאה ברורה של ב"כ המשיבה, לפיה הכיתוב על גב השיק הוסף על-ידה ובכתב-ידה.

לעניין זה, מפנה ב"כ המבקשת לנספח 8 של בקשת רשות הערעור, דהיינו: "הודעת הסתייגות" שהגישה ב"כ המשיבה לבית-משפט קמא, וזאת לאחר שהוגשה תגובתה של המבקשת לתשובת המשיבה בכל הנוגע לבקשה לתיקון כתב ההגנה.

ב"הודעת הסתייגות" זו, נכתב, בין היתר, כך :

"
אין מחלוקת, כי מילות הערבות נכתבו על-ידי ב"כ התובעת. אין מי שטען כי הן נכתבו על-ידי הנתבעת. הדבר נעשה לגבי כל הערבים, קודם החתימה על השטרות, ולא בכדי לא טענה הנתבעת עד כה כל טענה שהיא בהקשר זה, והשיק היה בפני
ה למצער מעת ההתנגדות.
"

כאן עליי להעיר, שבסעיף 17 להחלטתו מציין בית משפט קמא:


"עוד ברי כי לולא כתבה את המילים, הייתה הנתבעת מעלה טענה זו במועד...".

יש מקום להבהיר, שהמשיבה איננה טוענת, שהייתה זו המבקשת אשר רשמה את הכיתוב על גב השיק. אדרבא, מן האמור ב"הודעת ההסתייגות" של ב"כ המשיבה עולה, כי מילות הערבות נכתבו על ידי ב"כ המשיבה. אין טענה שהן נכתבו על ידי המבקשת. לדברי ב"כ המשיבה, ב"הודעת ההסתייגות" כך נעשה לגבי כל הערבים טרם חתימתם על השטרות.

לעומתה טענת המבקשת, בתגובתה לתשובת המשיבה לבקשת התיקון, סעיף 13, שבמועד חתימתה היה גב השיק חלק, וכי הכיתוב בנוגע ל"ערבות אוואל" הוסף ללא ידיעתה ולאחר שכבר חתמה על גב השיק (סעיף 11 לתצהירה).

עצם העובדה שהכיתוב בנוגע לערבותה של המבקשת, על גב השיק, נעשה על-ידי ב"כ המשיבה, אין בה כדי לחזק את טענת המבקשת כאילו נוסף הכיתוב רק לאחר חתימתה על גב השיק, שהרי המשיבה לא העלתה טענה כאילו המבקשת עצמה כתבה על גב השיק את הכיתוב "ערבות אוואל".

כאמור כבר לעיל, המבקשת טוענת, שכאשר היא חתמה על גב השיק כערבה, היה גב השיק חלק. ואולם, אם אכן כטענת המבקשת, הכיתוב בעניין ערבותה נוסף רק לאחר חתימתה, נותרה בעינה התמיהה מדוע כבשה את טענתה זו, ולא העלתה זאת בשלב הגשת ההתנגדות לביצוע השיק, מה גם שמדובר בהבדל הבולט לעין מתוך הסתכלות על השיק.

יתר על כן, הטענה אף לא הועלתה, כמבואר כבר לעיל, במסגרת הבקשה לתיקון כתב ההגנה. לפיכך, בדין נדחתה טענתה זו של המבקשת.

מ"ה.
המבקשת טענה בבקשתה לתיקון כתב הגנתה, כי הופעל עליה לחץ לחתום כערבה לשיק,
וביקשה, כי בית משפט קמא יאפשר לה להוסיף גם טענה זו, דהיינו טענת כפייה לפי סעיף 17(א) של חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973.

בית-משפט קמא דחה את טענתה זו של המבקשת, בציינו, ובצדק, שכפייה היא בגדר אירוע משמעותי, שאינו נשמט מן הזיכרון. מטבע הדברים, הייתה המבקשת מעלה טענה מהותית זו, כבר בשלב שבו הגישה את התנגדותה. לא ניתן הסבר מדוע בטענות שפורטו בהתנגדות, נפקד מקומה של טענה זו.

יתר על כן, בצדק הצביע בית-משפט קמא על עדותה של המבקשת, כאשר נחקרה בחקירה נגדית על התצהיר שתמך בהתנגדותה לביצוע השיק.
המבקשת טענה במהלך עדותה זו, שבאופן אישי היא לא רצתה לחתום על שום ערבות אישית, אך הופעל עליה לחץ.

משנשאלה האם בעלה הפעיל עליה לחץ, ענתה המבקשת כי בעלה ביקש ממנה, והוסיפה "גם אתם הפעלתם עלי לחץ" (כשהיא מתכוונת למשיבה או מי מטעמה), ואולם, בהמשך, כשנשאלה: "והיית אומרת לבעלך שאת לא מעוניינת לחתום על ערבות, מה היה קורה?", ותשובתה הייתה: "יכולתי להחליט לא לחתום, אבל חתמתי. לא מתכחשת לחתימתי. בעלי ביקש וחתמתי" (עמ' 10 לפרוט').

מקובלת עליי הערת בית-משפט קמא, כי עסקינן בהסכם לרכישת מניות כנגד תמורה מוסכמת. לא הובהר מדוע חש בעלה של המבקשת, פיליפ, כורח להתקשר בהסכם זה, ומדוע היה עליו להפעיל לחץ על רעייתו לחתום כערבה לחיוביו, ומה גם שהמבקשת לא פירטה מה הלחצים שהופעלו עליה, לא מצד בעלה ולא מצד גורמים מטעם המשיבה, וטענה את טענתה זו באופן כללי וסתמי. מסקנתו זו של בית-משפט קמא מקובלת עלי במלואה.

אוסיף, שהמבקשת גם לא העלתה טענה לביטול חתימתה כערבה. סעיף 20 של חוק החוזים (חוק כללי) קובע כי:

"ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שנפסקה הכפייה".

נזכור, שחתימתה של המבקשת נעשתה עוד בנובמבר 2014. אין כל אינדיקציה ולא טענה שהמבקשת מסרה הודעה על ביטול ערבותה מחמת הכפייה הנטענת, ולכן בדין דחה בית משפט את הבקשה להוספת טענת הגנה זו.

מ"ו.
הטענה הנוספת שהעלתה המבקשת בבקשתה לתיקון כתב הגנתה היא, שקיים חשד כבד, שהמשיבה עצמה אינה חתומה על הסכם העברת המניות (מש/1), וכי חתימתה של המשיבה זויפה על-ידי מאן דהוא.

בסעיף 2 של הבקשה לתיקון כתב ההגנה נטען, שבשעת הדיון בהתנגדות הוגשה במהלך חקירתו הנגדית של פיליפ התוספת להסכם (מש/2), ומתוך עיון במסמך זה, לרבות ההסכם מיום 27.11.14 שצורף להתנגדות, וזהות כתבי היד של החתימות ליד שמותיהם של בתיה סגל
ואיתמר סגל, ועיון במסמכים נוספים אשר לפי הנטען הגיעו לאחרונה לידי המבקשת, מסתבר, כי ההסכם מיום 27.11.14 שבגינו ניתנה ערבותה של המבקשת, כלל לא נחתם על ידי המשיבה, ולכן היה על המשיבה להחזיר את השיק לפיליפ, הואיל ולפי סעיף 2 של חוק הערבות, התשכ"ז-1967, אין ערבות אלא לחיוב בר תוקף.

בסעיף 12.1 של בקשת רשות הערעור נטען, שרק לאחר עיון במסמכים השונים שהוצגו בדיון ולא היו קודם לכן בידי המבקשת, ותוך השוואת חתימותיה הנחזות של המשיבה על המסמכים השונים, התברר למבקשת, לא בוודאות, שקיים חשד כבד ומבוסס לזיוף, ומכאן הבקשה שהמסמכים ייבדקו על ידי מומחה לכתב יד.

עוד נטען, שלא המבקשת ולא פיליפ ראו את מי שחתם על ההסכם, הואיל וההסכם נחתם בשעתו על ידי שני הצדדים במועדים שונים.

עוד נטען, שאם יתברר, כי המשיבה כלל לא חתמה על ההסכם, יהא ההסכם בטל ומבוטל, והתוצאה תהא שהשיק מאבד מתוקפו.

מ"ז.
המשיבה מצדה טוענת, שאין בסיס לטענת הזיוף, וכי פיליפ והמשיבה חתמו על ההסכם ועל כל המסמכים הנלווים להסכם כשהם מלווים על ידי עורכי דין מטעמם. טענת המבקשת, לפיה לא חתמה המשיבה על ההסכם, עולה לראשונה במסגרת הבקשה לתיקון כתב ההגנה, מבלי שניתן הסבר מדוע נכבשה הטענה, וכל זאת בניגוד לעמדת המשיבה עצמה שהיא אכן חתומה על ההסכם.


מוסיפה המשיבה, כי בעלה של המבקשת, פיליפ, לא העלה את הטענה כאילו המשיבה אינה חתומה על ההסכם שעה שהוא הגיש בשעתו התנגדות לביצוע השיק (בטרם נכנס להליך פש"ר), במסגרת ת"ט 63026-02-16. מציינת המשיבה, שלתגובתה להתנגדותו הנ"ל של פיליפ היא הגישה, עוד ביום 25.4.16, את כל מערכת ההסכמים שבין הצדדים, כך שאלה עמדו כבר אז, לעיונו של פיליפ. אילו היה ממש בטענה כאילו אין המשיבה חתומה על ההסכם, היה פיליפ מעלה אותה כבר לאחר שהומצאה לו תגובתה של המשיבה מיום 25.4.16, ולא כך היה.

מ"ח.
בית משפט קמא דחה את בקשתה של המבקשת לתקן את כתב הגנתה בכל הנוגע לטענה לפיה המשיבה איננה חתומה על ההסכם וציין, כי הטענה הועלתה לראשונה במסגרת בקשתה של המבקשת לתקן את כתב הגנתה, מבלי שניתן הסבר של ממש מדוע נכבשה טענתה זו, ולא הועלתה שעה שהוגשה התנגדותה של המבקשת לביצוע השיק.

מ"ט.
בסעיף 62 של החלטתו (ולמעשה, צ"ל

סעיף 24, בעמ' 9 להחלטה) הוסיף בית משפט קמא, כי בשים לב לכך שהמבקשת ערבה לשיק, ולא להסכם, אין בטענתה זו של המבקשת להועיל לה במידה המצדיקה את תיקון כתב ההגנה בשלב זה.

אמנם, אין ערבות אלא לחיוב בר תוקף, אך בענייננו החיוב לו ערבה המבקשת הוא השטר (שיק ע"ס 437,500 ₪, ז.פ. 31.12.17 שנמשך על ידי פיליפ לפקודת המשיבה) ולא ההסכם שנעשה בין פיליפ לבין המשיבה. לפיכך, הטענה שהמשיבה אינה חתומה על ההסכם אינה מאיינת את תוקפו של השטר, ואין בה, כך ציין בית משפט קמא, כדי להוסיף מעבר לטענת כשלון התמורה שנטענה על ידי המבקשת ועומדת לה מתוקף מעמדה כערבה לפי סעיף 7 (א) לחוק הערבות.

נ.
שלא כדעת בית משפט קמא, סבורני, כי טענת המבקשת, לפיה החתימה שעל ההסכם מיום 27.11.14 איננה חתימתה של המשיבה, היא טענה משפטית שיכול ועשויה להועיל למבקשת.

לענין זה אפנה לדנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נ"ה (4) 193. באותו מקרה מדובר היה בהסכם שכירות של חנות. להבטחת התחייבויות השוכר על-פי הסכם השכירות, הופקד בידי נאמן שטר חוב חתום על ידי השוכרים לפקודת המשכיר ועל שטר החוב (שהיה ללא סכום) חתמו בנוסף גם שני ערבים בערבות אוואל (המשיבים מס' 1 ומס' 2). בהסכם השכירות נקבע פיצוי מוסכם של 10,000 דולר. נוכח הפרת ההסכם הגיש המשכיר את השטר לביצוע, ומילא בו את הסכום של 10,000 דולר, דהיינו, את שיעור הפיצוי המוסכם כפי שנקבע בהסכם השכירות.

בערעור בבית המשפט המחוזי נקבע, שהיה מקום להקטין את הפיצוי המוסכם ב- 60%, ומכיוון שהמשיבים מס' 1 ומס' 2 חתומים כערבים לשטר, יחול הפיצוי המוקטן גם עליהם. פסיקה זו אושרה בבית המשפט העליון, בשים לב לכך שמדובר בצדדים קרובים.

עיינו בדברי כב' הנשיא (בדימוס) א' ברק, שם בעמ' 196, סעיפים 8-9:

"... השטר והחוזה מתפרשים על-פי אותן אמות- מידה, שעניינן אומד-דעת הצדדים...
9. מסקנתו של בית המשפט משקפת את הדין הקיים. אכן בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על- פי שטר עומדת להם גם כנגד חבות על- פי חוזה. על- כן היה עושה השטר רשאי להעלות כנגד הנפרע את הטענה כי הסכום שבו הוא חייב על- פי עיסקת היסוד נמוך מסכום השטר."


על-כך יש להוסיף את הוראת סעיף (7) של חוק הערבות:

"כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיובו, עומדת גם לערב".
(ההדגשה שלי- י.ג.).

נ"א.
ואולם, בעצם העלאת טענה משפטית שעשויה לשמש הגנה, לא סגי, שהרי יש גם להציב תשתית עובדתית שיש בה, לכל הפחות לכאורה, להצדיק מתן רשות להגן.


בענייננו, הטענה לפיה החתימה על ההסכם איננה חתימתה של המשיבה, לא הופיעה כלל בהתנגדות שהוגשה, והבקשה שנדונה בפני
בית משפט קמא היא, כאמור, בקשה לתקן את נימוקי התנגדותה של המבקשת, נימוקים המשמשים כיום ככתב הגנה.

מכאן, שעל המבקשת גם ליתן הסבר, שיהא בו כדי להניח את דעתו של בית משפט קמא, מדוע לא הועלתה טענת הגנה זו בשלב ההתנגדות, כך שבית המשפט יסבור שקיימת הצדקה להתיר בשלב הנוכחי, את תיקון כתב ההגנה.

עסקינן אפוא בסוגיה עובדתית, שלא התלבנה, הואיל ובפני
בית משפט קמא לא התקיימה חקירה נגדית של המצהירה בבקשה לתיקון כתב ההגנה.

אוסיף, כי בתשובתה של המשיבה לבקשת המבקשת לתקן את כתב ההגנה נאמר בסעיף 49:

"ככל שבית המשפט הנכבד ימצא כי אין לדחות את הבקשה על יסוד האמור בתשובה זו לבדה, כי אז מבקשת המשיבה למצות את זכותה לחקור את המבקשת".

הואיל וכאמור כבר לעיל, הטענה לפיה סבורה המבקשת שהחתימה המופיעה על ההסכם כחתימת המשיבה איננה חתימתה של המשיבה (ומכל מקום שקיים לדעת המבקשת חשד כבד בעניין זה), היא טענה עובדתית, ובכלל זה, בין יתר הדברים הטעונים בירור, גם השאלה מתי לראשונה היו בידי המבקשת ובעלה המסמכים שעל בסיסם הם מעלים כיום טענת הגנה זו, ראוי בענין סוגיה זו, וסוגיה זו בלבד, להחזיר את הדיון בפני
בית משפט קמא כדי לאפשר לב"כ המשיבה לחקור בחקירה נגדית את המבקשת, שנתנה את תצהירה בתגובה לבקשת התיקון, וזאת לגבי טענת הגנה זו בלבד.

נ"ב.
התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן:

1.
דנתי בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על- פי הרשות שניתנה, לפי תקנה 410 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.
לא נפל כל פגם בהחלטתו המנומקת של בית משפט קמא אשר דחה הן את בקשתה של המבקשת לתקן את כתב הגנתה על ידי הוספת הטענה לפיה חתימתה כערבה על השיק נעשתה תחת כפייה, והן את בקשתה להוספת הטענה לפיה במועד חתימתה היה גב השיק חלק וללא כיתוב.
לעניין שתי טענות אלה אני דוחה את ערעור המבקשת.

3.
באשר לטענתה של המבקשת, לפיה החתימה שאמורה להיות חתימתה של המשיבה על ההסכם מיום 27.11.14 – איננה חתימתה, אני מורה מן הטעמים שפירטתי, על החזרת הדיון בפני
בית משפט קמא, על-מנת לאפשר לב"כ המבקשת לחקור בעניין זה בחקירה נגדית, ובעניין זה בלבד, את המבקשת שתצהירה צורף לבקשתה לתיקון כתב ההגנה.
לאחר השלמת טיעוני הצדדים, בסוגיה זו בלבד, יתן בית משפט קמא את החלטתו בבקשת תיקון כתב ההגנה, לגבי רכיב זה בלבד.


4.
בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.

מזכירות בית המשפט
תחזיר לידי ב"כ המבקשת, עבור המבקשת, את העירבון אותו הפקידה בבית משפט זה.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין אל
:
1.
ב"כ המבקשת, עו"ד צבי הרשקוביץ, חיפה.
2.
ב"כ המשיבה, עו"ד גב' איילה סגל-גבסי, חיפה.

ניתן היום,
ו' חשוון תש"פ, 04 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.









רעא בית משפט מחוזי 32116-09/19 מתיה גרינהולץ נ' בתיה סגל (פורסם ב-ֽ 04/11/2019)