פסקי דין על ח"כ הרב שלמה בניזרי | פסקי דין על ידיעות אחרונות בע"מ ואח'

938/06 בשא     28/02/2006




בשא 938/06 ח"כ הרב שלמה בניזרי נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח'





ח"כ הרב שלמה בניזרי

בעניין:
המבקש
עו"ד משה יצחק אוסדיטשר
עו"ד אברהם סגיב

ע"י ב"כ
נ ג ד
1. ידיעות אחרונות בע"מ
2. מדינת ישראל
3. הרב ראובן אלבז

המשיבים
עו"ד ליבליך
פרקליטות מחוז ירושלים
המשיב 1 - ע"י ב"כ
המשיבה 2 - ע"י


ב"כ המבקש - עו"ד משה יצחק אוסדיטשר ועו"ד אברהם סגיב

ב"כ המשיב 1 - עו"ד ליבליך
נציג ידיעות אחרונות בע"מ - מר גידי וייץ
ב"כ המשיבה 2 - עו"ד דניאל ויטמן
מפרקליטות מחוז ירושלים
נוכחים:
פרוטוקול

עו"ד ויטמן: אינני מבין את הקשר של הפרקליטות לסיפור. יש כאן עימות בין ידיעות אחרונות לבין באי כוח של ח"כ בניזרי. אנו לא מפרסמים חומר, אין לנו עיתון בפרקליטות שמפרסם חומר ואין דרך להפיץ חומר חקירה דרכנו ולכן אני לא מבין את טענת חבריי כלפינו. המשיב 3 הוא הקשור לתיק והמשיבים הרלבנטיים הם ידיעות אחרונות. אנו לא פרסמנו שום חומר ולא עוסקים בפרסום שום חומר. אם חבריי יתעקשו להותירנו כמשיבv בהליך אנו נעמוד על הוצאות. אין שום הצדקה להתייצבותנו כאן עתה.
לשאלת ביהמ"ש - קראתי את הבקשה. אני לא מכיר לפרטי פרטים את הכתבה העומדת להתפרסם, אין לי מושג איזה חומר אמור להתפרסם ואנו לא קשורים לעניין. הדרך למידע זה עוברת דרך אנשים שצילמו את חומר החקירה. מי שצילם את חומר החקירה הרלבנטי לחקירה הם באי כוח המבקש ועו"ד פלדמן, ב"כ המשיב 3. כדי לצרף אותנו להליך צריכה להיות בדל ראיה שלנו יש קשר לסיפור.

עו"ד סגיב: הטיעון הבסיסי בבקשה הוא ברור. המשיבה 2 הגישה או עתידה להגיש כתב אישום כנגד ח"כ הרב שלמה בניזרי
וכנגד הרב ראובן אלבז. בידי מדינת ישראל ובידי שני הנאשמים חלק מחומר החקירה, אשר עתיד לשמש כבסיס הראיות בתיק הפלילי. הטענה הבסיסית ברורה. כלי הנשק העיקרי העומד לנאשם בהליך פלילי צפוי וכלי החקירה שכנגד אותה מבצעים לצורך איתור פגמים במשקל ובמהימנות של העד שעל הדוכן עם הודעותיו הקודמות במשטרה ועם הודעותיהם של עדים אחרים או עדויותיהם שלהם. פרסום אותן הודעות שנגבו במשטרה מהווה הלכה למעשה תיאום או השפעה על עדותו של עד, חשיפתו לעדויות עדים אחרים וגרימה בין במודע ובין שלא במודע, ליישור קו ותיקון זכרונו, או רענון זכרונו ביחס לעובדות שיכול ואינו בטוח לגביהן. למותר לציין, כי הדברים אינם רק ביחס לעדויות של עדים אחרים, אלא אף ביחס להודעות שלו במשטרה אשר יוכל בעקבות אותה כתבה לרענן את זכרונו. פס"דים במהלך שנות השישים והשבעים אסרו או גינו כינוס כל העדים שמטעם בעל דין זה או אחר בחדר אחד והשמעת העדויות השונות של העדים זה בפני
זה, כאשר על פי אותם פס"דים במידה והתקיים תיאום עדויות שכזה שווה משקל העדויות של העדים שנכחו באותו חדר למשקל אפס.
בנוסף אציין, כי זכות העומדת לנאשם ולמעשה לכל אחד בהליך הפלילי לפי סעיף 172 לחוק סדר הדין הפלילי, לדרוש כי עד שטרם העיד לא יהיה נוכח באותו מקום בו נגבית עדות של אחר. הזכויות הן ברורות - הזכות לחופש הביטוי שנראית כי הנה מתחייבת.
הסעיפים בהם בוצע האיזון - בפרק ט' לחוק העונשין העוסק בשיבוש מהלכי משפט ובסעיף 71 לחוק מכוחו מוגשת הבקשה.
לטענות חברי אשיב, כי הבקשה הוגשה בתום לב לצורך איסור פרסום כנגד כל האוחזים בחומר החקירה. אכן, חברי טוען כי חומר החקירה לא הועבר אל המשיבה 1 על ידו. המסקנה המתחייבת כי הוא הועבר על ידינו, על ידי מרשנו או על ידי המשיב 3 כאשר מדובר בחומר הפוגע באותם אנשים, ולכן לא סביר כי הועבר על ידם או על ידי באי כוחם. אני יודע כי כאשר שוחחתי עם חברי, הוא אמר כי הדבר לא בוצע על ידו או משרדו ולכן הנו ניטרלי לגבי הבקשה, אך הוא אמור להגן על אושיות המשפט בדיוק כמונו. בשיחה עם הכתב, מר גידי וייץ, העלינו כבדרך אגב כי אנו מודעים לכך שהחומר הועבר על ידי המדינה, כאשר אינו מכחיש את הדבר. כוונתנו בפרסום הנה בין עניין לפרסום בתור עיתון לבין העברת חומר חקירה מהמחזיק באותו חומר. כאשר המדינה מעבירה את אותו חומר לכל גורם מחוץ למערכת, הרי הוא צריך להיות סגור לצורך שמירת ההליך. אם חברי לא התנגד לדברים והוא ממילא לא מבקש אבקש שחברי ייתן הסכמתו שלא יועבר כל חומר מאת הפרקליטות לעיתונות.

עו"ד ויטמן: יש כאן בקשה מוגדרת וברורה, למנוע פרסום כתבה בידיעות אחרונות בה כנראה יש ציטוטים מחומר החקירה. אנו גורם משפטי. חברי לא יכול לטעון כי אנו העברנו את חומר החקירה למשיבה 1 כך שהסעד אינו יכול להתבקש מאת הפרקליטות. אני עומד על הוצאות.
לשאלות ביהמ"ש - אני מצהיר כי החקירה הסתיימה. כל תיק פלילי שמסתיים יש בו דברים מתפתחים אך כרגע למיטב ידיעתי, החקירה הסתיימה.
משום שח"כ בניזרי הוא ח"כ ויש לו זכות שימוע הגשנו טיוטת כתב אישום לבאי כוחו והוא דחה את השימוע, לא הגיע לשימוע ולכן שלחנו הודעה לכנסת בדבר הגשת כתב אישום, והוא יכול לבקש זכות שימור החסינות. במידה ויוותר המבקש על זכות שימור חסינותו, יוגש כתב האישום.

עו"ד סגיב: לו היה מי מהנאשמים מעביר חומר מן החומר הנ"ל היה מואשם בשיבוש מהלכי משפט ואולם, בכתב האישום מיוחס לו הרבה פחות מהחומר העומד להתפרסם באותה כתבה.
עו"ד ליבליך: אתייחס לדברי עו"ד סגיב אודות חשד כלפי המשטרה והפרקליטות - חברי עו"ד סגיב ביקש לדעת לגבי איזה מגע היה לי עם ביהמ"ש לצורך בקשת פסלות. חשדות חברי מופנים כלפי כל העולם ואני חשה שלא בנוח משום שאני מראה לביהמ"ש כי יש כאן מוסר כפול והוא מתייחס רק לידיעות אחרונות, משום שבמעריב מתראיינים באי כוחו של המבקש ומתייחסים במפורש לחומר החקירה, מתייחסים להסכם עד המדינה שנחתם עם מר סלע. מפנה לכתבה שפורסמה באנרג'י. על כך אין טרוניה איך פורסם הדבר, איך פתאום הסכם עד המדינה יוצא לאור. מפנה בנוסף לכתבה היום תחת הכותרת "המכר והשר שנחקר" של הכתב קלמן ליבסקינד ומסומנים הציטוטים מתוך ההודעות במשטרה, שעליהם, כפי שאמרתי, אין טרוניות. באותה כתבה מהיום במעריב ישנן הודעות של כל אותם אנשים או של חלק מאותם עדי תביעה, שאומרים מה המבקש אמר או חשב, ומה הם עשו עבורו, מה הם אמרו לחוקרים, וכמובן שהדבר משרת את צרכי המבקש משום שיש האשמה כנגד השופט רובינשטיין עוד בהיותו היועץ המשפטי לממשלה. לכן, נראה כי מה שחבריי טוענים כלפי ידיעות אחרונות לא נטען כלפי מדיות אחרות, ובעיקר לא כלפי מעריב, ולכן האמרה האומרת על ראש הגנב, במקרה הזה בוער הכובע על ראשו של המבקש באשר מי העביר למי ומה באשר להודעות במשטרה.
לגופו של עניין - הבקשה לוקה בחסר כיוון שחסר תצהיר וזהו כלל בסיסי, ובודאי כאשר מדובר בתצהיר המבקש, ובבקשה כזו. זכותי לחקור אותו ולהראות כי הוא התראיין על דברים שאמר במשטרה, על הודעותיו במשטרה וזה היה בסדר. אצל רזי ברקאי הוא התראיין ברדיו אך את זאת חבריי בחרו שלא להראות בפני
ביהמ"ש. הם הגישו בקשה "יבשה" אך אין אפשרות לחקור את המבקש, שהוא עצמו חוטא. בנוסף, לא רק שהתראיין המבקש ברדיו אלא צולם בטלוויזיה מול ביתו אומר את שאומר וזה בסדר.
לגבי הפוטנציאל לתיאום עדויות - הטענה מאוד תמוהה והקונסטלציה היא לא הגיונית משום שלא ברור מדוע דווקא המבקש טוען לכך, כי המשטרה היא שאמורה לטעון זאת. סעיף 244 לחוק העונשין מדבר על סעד של כתב אישום שיכול להיות מוגש כלפי מי שמשבש. דרך סעיף 244 לא ניתן לבקש איסור פרסום. כפי שחברי עו"ד ויוטמן אמר, ההודעות נגבו, החקירה הסתיימה ולכן אין כלל חשש לשיבוש. נהפוך הוא, לאור דברי ב"כ המדינה יש בידי ב"כ המבקש את הודעות כל אותם עדי תביעה. אם ניקח מצב שיש ראיה או הודעה שמתפרסמת בעיתון, הרי אותו עד חסום מלשנות את עדותו משום שהוא כבר מסר גרסתו במשטרה. חבריי יחקרו אותו על דוכן העדים והוא יאמר גרסה אחרת, הרי הדבר משרת את המבקש. לכן, זו דמגוגיה לטעון שהם חוששים משיבוש, שהרי הם לא יכולים לחשוש משיבוש, אם יהיה כזה. אין סכנה לשיבוש כיוון שהדברים הועברו לחבריי, פורסם חלק גדול מהדברים - מציגה כתבות בעניין זה. ברור כי אם עדי התביעה רצו לתאם עדויות, הרי יכלו לעשות זאת לאורך הזמן שמאז שנחקרו ועד להגשת כתב האישום, שהרי מדובר בפרשה שמתגלגלת כבר זמן רב. הדברים היו בעיתונות כל הזמן וכפי שאמרתי, אין חשש לשיבוש. הדבר כנראה אינו משרת את אינטרסים המבקש כלפי ידיעות אחרונות ואולי חשוב לו שבעיתון מעריב כן יפורסמו הדברים.
לגבי סעיף 172 לחסד"פ - הסעיף דן בסדר חקירת עדים עם פתיחת המשפט ואין כל קשר למקרה דנן. חבריי מערבבים מין בשאינו מינו. אין לסעיף זה כל נפקות לענייננו. סעיף 244 מדבר על הגשת כתב אישום בגין שיבוש על מי שמעורב בשיבוש, אך אין שיבוש, וסעיף 172 מדבר על גרסאות של עדים על דוכן העדים בביהמ"ש.
לגבי סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט - יש מספר החלטות לגבי מהו הפרמטר שצריך ביהמ"ש לשקול בעניין נזק חמור כפי שמפורסם בסעיף 70(ה1)(1), והחובה על כתפי המבקש היא מאוד כבדה, שברוב המקרים מעדיף ביהמ"ש את זכות הציבור לדעת על פני "נזק חמור".
מפנה לפס"ד של ביהמ"ש העליון, כב' השופט חשין, דינים עליון כרך ס"ח, 597 בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מ"י - שם הוגשה בקשה לאיסור פרסום וכב' השופט חשין קבע כי צריך להיות עניין ציבורי. בענייננו אין ספק כי מדובר בעניין ציבורי, ואף חבריי לא חולקים על כך. היסוד הנוסף הוא שהפרסום עלול לגרום לחשוד נזק חמור. כב' השופט חשין העדיף את יסוד האינטרס של הפרסום על פני יסוד האינטרס של אי הפרסום. מפנה גם לבש"פ 11005/05 אמיר כהן נ' מ"י, ביהמ"ש עליון, כב' השופטת ביניש שחיזקה את הלכת תורג'מן. נוכח הדברים האמורים לעיל, ונוכח העובדה כי חבריי לא הצביעו על נזק חמור שעלול להיגרם והקונסטלציה עליה הצביעו אינה יכולה להחזיק מים אבקש לדחות את בקשת המבקש ולא לתת צו איסור פרסום.

עו"ד סגיב: ראשית, בפסקי הדין שחברתי הגישה, הרי הם עוסקים בשמו וזהותו של אדם שהואשם בעבירת מין. מעולם לא הובאה בפני
בתי המשפט לא המחוזי ולא העליון בקשה לאיסור פרסום חומר חקירה, ציטוטים נרחבים מחומר החקירה במשטרה, ומעולם לא נטענה טענה לגבי נזק חמור, או שיבוש.
לגבי טענות חברתי באשר לראיונות בעיתון מעריב - לא ניתנו כל ראיונות, הגשנו תגובה באשר לכתבות שביקשו לפרסם, כאשר אנו לא יודעים מהו מקור המסמכים. הבעתי תרעומת ביחס לאותם פרסומים לחברי עו"ד ויטמן. לא מסרנו כל חומר חקירה, איננו עובדים עם אף עיתון, אינני יודע כיצד חברתי הגיעה לשיבוש מהלכי משפט ולציטוטים מתוך חקירת המשטרה שפורסמה בכתבה. חברתי טוענת לגבי תיאום גרסאות של עדים - לא הבנתי את הטענה. איננו מעוניינים כי אף אחד מהצדדים יבצע תיאום גרסאות.
אין לנו יד בעניין הכתבה אודות השופט רובינשטיין ומר רינגל. אף אחת מאותן דמויות באותה כתבה אינה נמנית על רשימת העדים הפוטנציאלית בכתב האישום, האירוע אינו קשור לכתב האישום ולא ברור מדוע חברתי מפנה לאותן כתבות. חברתי טענה כי יש צורך בתצהיר שיתמוך בבקשה, כתשובה לכך אציין כי הבקשה נסמכת על עובדות העולות כל כולן מהמסמכים המצורפים אליה, ואשר אינם פרי עטי המבקש, אלא פרי עט הצדדים, בעיקר המדינה. לפיכך, אין צורך בתצהיר. חברתי אמרה כי היא רשאית לחקור את המבקש לחקירה על חומר המשטרה. הייתכן?
מדובר בחרב פיפיות - המבקש הוא איש ציבור, כאשר פונים אליו מן העיתונות ומבקשים תגובתו אודות דברים שאמורים להתפרסם, ובמידה שלא ימסור גרסתו הרי יצטייר כאילו אין לו מה לומר וכאילו מסכים לכתוב. נתנו הוראה חמורה למבקש כמרשנו להימנע מלהכחיש או מלמסור כל הודעה לעיתונות.
על כן, אבקש שייקבע צו איסור פרסום ואיסור תיאום גרסאות של כל עד כלפי כל חומר חקירה.

עו"ד ליבליך: המבקש התראיין עשרות פעמים אזי כיצד חברי יכול לטעון שנתן לו הוראה שלא להתראיין. סעיף 11 לבקשה שלהם מדבר על עובדות לפיהן הוא חושש משיבוש, ולכן יש צורך בתצהיר.
אודות ההדלפות - על החלטת ביהמ"ש למדנו מאתר ynet. אני צלצלתי למזכירתו של אדוני, הגב' מימי, כדי לדעת במה מדובר והיא אמרה כי איננה יודעת במה מדובר, ואילו אני שאלתי זאת מכיוון שהדבר התפרסם כבר באינטרנט באותה עת.

עו"ד סגיב: מייד כשנקראנו לביהמ"ש על ידי אנשי האבטחה נאמר לנו להעביר מיידית את ההודעה לכל באי כוח הצדדים ועשינו זאת. שוחחנו עם מר אסף לוי וקיימנו שיחה ארוכה, העברתי את ההחלטה והיתממות חברתי לא ברורה.

ה ח ל ט ה

1. המבקש עותר להוצאת צו איסור פרסום נגד המשיבה 1 (להלן: "ידיעות אחרונות"), לפי סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984.

על-פי הבקשה, "ידיעות אחרונות" מתכוון לפרסם במוסף השבועי שלו ביום ששי הקרוב (3.3.06) תוכן חומר חקירה המצוי בידו.

2. היות שהמדינה מתכוונת להגיש בקרוב כתב אישום נגד המבקש, בעקבות חקירה פלילית אשר ניהלה נגדו, הודיע "ידיעות אחרונות" עוד ביום 27.2.06 למבקש על כוונתו לפרסם כתבה ביום ששי הקרוב על ההליך הפלילי, וביקש את תגובתו לתוכן הכתבה. לפי הנטען, עיון בכתבה מעלה כי "ידיעות אחרונות" מחזיק בחומר החקירה שאספה המדינה נגד המבקש, וכי בכוונתו לצטט חלקים מאותו חומר חקירה, לרבות חלקים נרחבים מתוכן הודעות העדים המרכזיים במשטרה. משמעות הדבר שעדי תביעה אחרים ייחשפו לתוכן העדויות עוד בטרם החל המשפט עצמו, דבר שלדעתו שקול לתיאום עדויות עדי התביעה, שיש בו כדי לפגוע במבקש לנהל הליך הולם ובעיקר ניהול חקירה נגדית ראויה, שבין היתר אמורה לחשוף אי התאמה בעדויות התביעה. השיחה בין בא כוח המבקש ובין מר גידי וייץ העיתונאי, השוקד על הכתבה, לא הניבה פרי במובן זה שלא ניתנה תשובה חד משמעית אם "ידיעות אחרונות" מתכוון לפרסם את הכתבה אם לאו.

בא כוח המבקש מוסיף שהנזק אשר ייגרם למבקש כתוצאה מהפרסום איננו ניתן לפיצוי בכסף, היות שתיגרם לו פגיעה קשה ביכולתו להתגונן ולא יזכה להליך פלילי הוגן.

3. בא כוח המדינה ובאת כוח "ידיעות אחרונות" מתנגדים לבקשה. בא כוח המדינה ציין שאין למדינה כל קשר להדלפת חומר חקירה כלשהו לעיתונות. הוא הדגיש כי הבקשה עצמה לא צריכה להיות מכוונת כלפי המדינה, וכי היריבות הנה בין המבקש והעיתון "ידיעות אחרונות". באת כוח "ידיעות אחרונות" מבקשת לדחות את הבקשה. היא ציינה כי הבקשה מוגשת שלא בתום לב; כבר התפרסמו בעיתון מעריב כתבות אודות כתב האישום. היא הפנתה לכתבה אשר התפרסמה בעיתון מעריב על ידי הכתב קלמן ליבסקינד בה אף התפרסמו חלקים מדברי אנשים שנחקרו במשטרה. היא אף הוסיפה למשמע טענת באי כוח המבקש שהם הורו למבקש שלא להתראיין, שהמבקש עצמו כבר התראיין ברדיו ובכלי התקשורת.

באשר לטענה שהפרסום עלול לפגוע בהגנת המבקש ציינה שהדבר דווקא אמור לעזור להגנתו, היות שכל מי שיעיד על פי האמור בכתבה ולא על פי מה שמסר בהודעתו, אמינותו תיפגע.
דיון
4. תחילה יש לציין כי המבקש לא טרח להגיש תצהיר המאמת את העובדות שבבקשתו. הטענה שמדובר בעובדות העולות מהכתבה, איננה מקובלת עלי. קיימות בבקשה עובדות שיש לאמתן בתצהיר מטעם המבקש, בעיקר בכל הנוגע לנזק שעלול להיגרם לו אישית. לדידי, די בכך כדי לדחות את הבקשה. ואולם, אתייחס גם לגופו של עניין.
5. אין ממש בטענות המבקש לעניין הפגיעה בזכויותיו כנאשם בהליך פלילי הוגן. משהצהיר בא כוח המדינה שהחקירה בעניינו של המבקש הסתיימה, משמע שעדויות עדי התביעה כבר מצויות בתיק והדבר מרוקן מתוכן הטענה לפיה הדבר עלול לגרום לתיאום עדויות. במצב זה אין גם חשש לשיבוש מהלכי משפט. אדרבא, אם מי מעדי התביעה יאמץ את הדברים אשר יפורסמו, הדבר יתגלה במהרה בחקירה נגדית פשוטה.
6. באשר לטענה שעלול להיגרם למבקש נזק בלתי הפיך וכי יש להעדיף את האינטרס הפרטי על האינטרס הציבורי, הרי שזכות הציבור לדעת, בעיקר כאשר מדובר בעניין ציבורי ממדרגה ראשונה. בענייננו, מדובר בהתנהלותו של איש ציבור במהלך מילוי תפקידו, כך שבמקרה זה יש להעדיף את זכות הציבור וחופש הביטוי על פני זכותו של המבקש. במקרה זה לא שוכנעתי כי ייגרם למבקש נזק כמתואר בבקשה.
7. לאור האמור, הבקשה נדחית.
המבקש ישא בהוצאות לכל אחד משני המשיבים אשר התייצבו למשפט בסך 10,000 ₪.

ניתנה היום ל' בשבט, תשס"ו (28 בפברואר 2006) במעמד המתייצבים.

עוני חבש
, שופט

עו"ד סגיב: אבקש עיכוב ביצוע פרסום הכתבה עד להחלטה בערר, שכן בכוונתי להגיש ערר לביהמ"ש העליון.

ה ח ל ט ה

בדלית ברירה, אני נאלץ לעכב את הביצוע עד השעה 02:00.

ניתנה היום ל' בשבט, תשס"ו (28 בפברואר 2006) במעמד המתייצבים.
עוני חבש
, שופט
2
בתי המשפט
בשא000938/06
בית המשפט המחוזי בירושלים
28/02/2006
תאריך:
כבוד השופט עוני חבש

בפני
:








בשא בית משפט מחוזי 938/06 ח"כ הרב שלמה בניזרי נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 28/02/2006)