פסקי דין על המשיב: ד"ר אלי גרינרע"י ב"כ עו"ד ע' רוזנר ערעור ברשות על החלטת בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת נ. וימן - אב- בית-הדין; ה"ה ויינשטיין ומידן - נציגי ציבור; תב"ע נב/12-944א) מיום 10.7.1992. פסק-דיןסגן הנשיא אדלר:1. העובדות: המשיב

09/11     09/11/1992




דבע 3-261/נב מדינת ישראל (משרד הבריאות) נ' ד"ר אלי גרינר




(פד"ע כה 157)

בבית-הדין הארצי לעבודה
דיון מס' נב/3-261
השופטים: כבוד סגן נשיא בית- הדין אדלר

כבוד השופט אליאסוף

כבוד השופטת פורת

נציג העובדים : ביילי
נציגת המעבידים : היבנר
המערערת: מדינת ישראל (משרד הבריאות)


ע"י ב"כ עו"ד פ' שרצקי
המשיב: ד"ר אלי גרינר
ע"י ב"כ עו"ד ע' רוזנר

ערעור ברשות על החלטת בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת נ. וימן - אב- בית-הדין; ה"ה ויינשטיין ומידן - נציגי ציבור; תב"ע נב/12-944א) מיום 10.7.1992.
פסק-דין
סגן הנשיא אדלר
:
1. העובדות: המשיב, רופא פסיכיאטר במקצועו, עבד משנת 1984 כמנהל מחלקה 8, שהיא המחלקה הפתוחה הפעילה למבוגרים במרכז לבריאות הנפש טירת כרמל (להלן - בית החולים).
ב-6.7.1990, הודיעה הנהלת בית- החולים למשיב על העברתו לתפקיד אחר בבית- החולים, כמנהל מחלקה 2 א', שהיא מחלקה לא פעילה של חולים כרוניים. המשיב התנגד לכך, התקיימה ישיבה אצל מנכ"ל משרד הבריאות בחודש ספטמבר 1990, והוא ביקש מהמשיב לכבד את החלטת הנהלת בית- החולים. עם זאת, מאותו מועד ועד לחודש מאי 1991, היה המשיב בחופשה בלא תשלום (לפי בקשתו), בהשתלמות בארץ ובחו"ל, ועוד פעם בחופשה ללא תשלום. בינתיים, רופא אחר, הד"ר אנוך, ניהל את המחלקה הפתוחה הפעילה למבוגרים (מחלקה 8), וזאת מחודש יולי 1990.

במאי 1991 קיבל המשיב הודעה מהנהלת בית- החולים, שאושרה על ידי מנכ"ל משרד הבריאות (הד"ר משיח), כי אינו רשאי לחזור לעבודה עד להודעה חדשה.
באותו חודש הגיש המשיב תובענה בבית- הדין האזורי בחיפה (תב"ע נא/3-655), ובה תבע לחייב את המערערת להחזיר אותו לעבודתו בבית- החולים, לשלם לו שכר עבודה מחודש מאי ועד שיוחזר לעבודה, לא להשעותו מהעבודה, ולתת צו המונע את העברתו מתפקידו כמנהל המחלקה הפתוחה הפעילה למבוגרים.

2. בחודש מאי 1991 הוגשה גם בקשה לסעד ביניים. ביום 13.5.1991 דחה בית -הדין האזורי (נא/12-624; השופט גוטמכר ונציגי ציבור הירשזון ושטוקמן), את הבקשה להחזיר את המשיב למחלקה 8. עם זאת, הוחלט כי הוא רשאי לחזור לעבודה בבית- החולים כמנהל מחלקה 2 א'.
בעקבות החלטה זו חזר המשיב לעבוד בבית-החולים, במחלקה 2 א'. נוסיף, כי ביום 27.7.1991, כתב מנהל בית- החולים בפועל אל המשיב, והודיע לו על איחוד מחלקה 2 א' ומחלקה 7, בניהולו. למחרת השיב המשיב בכתב על הסכמתו לנאמר בהודעה, תוך שמירה על טענותיו בתביעתו לחזור לנהל את מחלקה 8, שהדיון בה מתקיים בבית- הדין האזורי לעבודה.

3. הדיון בתביעתו העיקרית של המשיב התקיים לפני מותב אחר של בית- הדין. הד"ר אנוך, המנהל את מחלקה 8 מחודש יולי 1990, צורף כנתבע. התקיימו עד עתה שבע ישיבות לצורך שמיעת עדויות, ובהן מילאו העדים 148 עמודי פרוטוקול, ועתה שומע בית- הדין את עדי המערערת (המדינה).

4. בחודש מאי 1992, הוגש לראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, הד"ר מ. מרק, דו"ח "אבחון מצב בית- החולים טירה - הצעות ראשוניות לשיפור". הדו"ח הוכן על ידי צוות חיצוני למשרד הבריאות, שבראשו עמד מומחה מאוניברסיטת בר- אילן.
הדו"ח כולל תיאור סכסוך בין המשיב לבין מנהלת בית- החולים דאז, ויחסים מעורערים בין המשיב לבין רופאים אחרים בבית- החולים המקשה על תפקוד בית- החולים. בדו"ח נאמר, בין השאר:

"5.1.3 מערכת היחסים שבין ד"ר גרינר לבין עמיתיו מצביעה על משקעים שקשה יהיה לפתור אותם.
הערותיו של ד"ר גרינר מצביעות על ראיה נכונה חלקית של בעיות שוטפות וארוכות טווח. אולם, ד"ר גרינר אינו מתרגם את ראיתו להנעה בונה של סביבתו לשינוי המצב. להיפך, אופן הצגת הדברים על ידו יוצרת התנגדות חריפה. חשוב לציין שלהבראת בית החולים נדרשת יכולת לטפח אוירה חברתית תומכת ושיתוף פעולה, בשלב זה ד"ר גרינר אינו מסוגל לטפח אוירה תומכת ושיתוף פעולה בצוות, כנדרש, נהפוך הוא, הישארותו בסגל בזמן ביצוע תהליך ההבראה יהיה גורם שיסכל את הפעלת תוכנית ההבראה...

...

5.1.5 להערכתנו, ההתמקדות של המערכת בבעית הקונפליקט של ד"ר גרינר והסביבה, מאפילה ומכסה על בעיות קרדינליות אחרות הקיימות בביה"ח, ושלא ניתן לאתר אותן כל עוד לא נפתר הקונפליקט הגלוי הנוכחי.

...

6.2.2 שינויים פרסונלים

ב. מנהל בית החולים - יש לאפשר למנהלת ביה"ח גב' ד"ר ק. פילוסוף הנמצאת בתהליך פרישה - יציאה מכובדת מחד גיסא, ומאידך גיסא להזמין אותה להשתתף בצוות ההיגוי של הבראת בית החולים.

...

ד. ד"ר גרינר - לאור הסכסוך הקיים, בין ד"ר גרינר לבין הסגל, צריך ליצור 'הפרדת הכוחות הניצים' לתקופה של מספר חודשים לפחות, רצוי למצוא לד"ר גרינר תעסוקה קונסטרוקטיבית בעלת אתגר בהתאם לכישוריו, זאת בלי לפגוע בזכויותיו כעובד קבוע. בתעסוקה זו יש לוודא שתחום העיסוק יהיה מרוחק מפיקוח ישיר על עמיתים שעלול להתפתח למחזור יריבות חדש. ד"ר גרינר יכול, וצריך לכוון אותו לכך, להקדיש את התקופה הקרובה לנסות לבנות מחדש אמון מקצועי ובין- אישי עם עמיתיו.
יתכן שלאחר יישום תוכנית ההבראה יירגעו הרוחות והעוינות כלפיו תפוג. וועדת ההיגוי תצטרך לבדוק אם המצב החדש יאפשר את שילובו הקונסטרוקטיבי של ד"ר גרינר מחדש בבית- החולים תוך מתן ייעוץ אישי מלווה. לדיון בוועדה בהחלטה זו יצורפו מנכ"ל משרד הבריאות וראש שירותי בריאות הנפש".

יצויין, כי הדו"ח כולל תכנית כללית להבראת בית- החולים, כולל שינויים אחרים בסגל המוסד.

5. העתירה שלפנינו ונימוקי בית-הדין האזורי: בראשית חודש יולי 1992 הוזמן המשיב להיפגש עם יו"ר הצוות להבראת בית- החולים, הד"ר שניידמן והד"ר מרק, בעניין יישום דו"ח ההבראה. נאמר למשיב שעומדים להעבירו מבית- החולים, והציעו לו תפקיד של מדריך רופאים עולים מרוסיה בגמילה מסמים, או לחלופין מנהל מרפאה לבריאות הנפש באזור חיפה.
המשיב לא הסכים להצעות הללו, ובאותו יום הוזמן בכתב לפגישה אצל ראש תחום כוח- אדם במשרד הבריאות, על מנת לדון בפיטוריו.

למחרת, ביום 6.7.1992, הוגשה בבית- הדין האזורי הבקשה נשוא ערעור זה (תב"ע נב/12-944), ובה עתר המשיב לסעדים הזמניים הבאים:

(1) צו המונע את פיטוריו של המשיב;
(2) צו המונע את העברתו של המשיב מעבודתו בבית- החולים לעבודה אחרת;
(3) צו המונע שינוי אחר בתפקידו של המשיב.

בהחלטתו מיום 10.7.1992, קיבל בית- הדין האזורי את הבקשה ונתן את הצו כמבוקש.
נימוקי בית -הדין קמא היו, כי העברתו של המשיב לתפקיד מחוץ לבית- החולים תפגע במשיב פגיעה שלא ניתן לתקנה בפסק- דין סופי של בית- הדין, וכי העברתו במהלך המשפט העיקרי נועדה לחסום את תביעתו העיקרית המתבררת בבית- הדין.

6. טענות באת- כוח המערערת בערעור לפנינו, לאחר קבלת רשות (דב"ע 9-173) היו, כי ניהול המשפט העיקרי אינו מונע ממשרד הבריאות ליישם את התכנית להבראת בית- החולים, וכאשר המשיב סירב להוראת הנהלת המשרד לעבוד מחוץ לבית -החולים, היתה הנהלת המשרד רשאית לדון בפיטוריו.
באת- כוח המשיב תמכה בהחלטה שבערעור, והוסיפה כי המשך עבודתו של המשיב כמנהל מחלקה 2 א' בבית- החולים איננו מונע את הבראת בית- החולים.

הפסיקה המנחה

7. עת מדובר בתובענה שעניינה סעד למניעת העברת עובד מדינה ממשרה למשרה או למניעת פיטורי עובד מדינה, השיקול העיקרי הוא כפי שצויין בדב"ע מה/3-71 ממשלת ישראל ואח'- גור אריה, פד"ע טז 264, בע' 268:

"... משמש לבית -הדין הכלל של 'איזון אינטרסים'. מה הם האינטרסים שיש לאזן אותם? האינטרסים הם, מצד אחד למנוע מצב שבו ירוקנו מתוכן את ההליך העיקרי, כך שאם יזכה התובע לא תהיה לכך כל משמעות ולא ניתן יהיה לקצור את פרי הזכיה, ומצד שני למנוע מצב שבו אין הרשות הציבורית כמעבידה יכולה לפעול באופן סדיר".

האם ניתנת הפגיעה במשיב לתיקון?

8. האם הפגיעה במשיב, אם וככל שתהיה, ניתנת לתיקון בפסק- הדין הסופי? פסק-דין דב"ע מה/3-71 גור אריה, שצוטט לעיל, הדגיש את הודעת באת- כוח המדינה, כי השינויים שהמדינה מבקשת לבצע לא יעמדו כמכשול לביצוע פסק- הדין.
לשאלתנו בעניין זה השיבה באת כוח- המדינה, כי התכנית להבראת בית- החולים לא תמנע מבית- הדין האזורי להחזיר את המשיב לתפקיד של מנהל מחלקה בבית- החולים, אם וכאשר ייפסק כך.
ביצוע תכנית ההבראה של בית- החולים לגבי המשיב אינו צריך להמתין עד לסוף המשפט העיקרי, על-פי הנאמר בדו"ח הוועדה, העברתו של המשיב לתפקיד אחר הכרחית לשיפור תיפקודו הלקוי של בית- החולים, ומהווה חלק חשוב ובלתי נפרד ממנו. הפגיעה הזמנית שתיגרם לו, אם וככל שתהיה, ניתנת לתיקון, ואיננה מצדיקה את עיכוב יישום תכנית ההבראה.

איזון האינטרסים

9. נימוקו הראשון של בית- הדין קמא היה, כי העברתו של המשיב לעבודה מחוץ לבית- החולים תפגע בו פגיעה ממשית ובלתי הפיכה.
איזון אינטרסים פירושו, בחינת הנזק שעלול אי- מתן הצו לגרום למשיב, לעומת הנזק שעלול להיגרם למערערת אם יינתן.

במקרה שלפנינו לא יישם בית- הדין קמא כראוי את מבחן "איזון האינטרסים" הנזכר בציטוט דלעיל מפסק- הדין דב"ע מה/3-71 גור אריה. בית- הדין קמא לא התייחס לנזק שעלול להיגרם לתפקוד בית- החולים בשל אי- ביצוע המלצת הוועדה להבראת בית- החולים להרחיק זמנית את המשיב מבית- החולים.

10. פסק- דין זה מתייחס להעברתו של המשיב באופן זמני לעבודה מחוץ לבית- החולים, ואם וככל שתפגע בו ההעברה, היא תהיה לתקופה שעד לסיום הדיון העיקרי. זאת ועוד, משרד הבריאות הציע למשיב עבודה אחרת, ולא ביקש להשאיר אותו בלא עבודה עד לסיום הדיון העיקרי. לא מדובר בענייננו במעביד המורה לעובד לקבל את שכרו מבלי לעבוד (ראה: דב"ע נא/4-21 ההסתדרות הכללית ואח' - תכנון המים לישראל בע"מ, פד"ע כג 3). כמו כן, בהתחשב בקושי למצוא למשיב משרה זמנית לתקופה קצרה, אין לפסול את העברתו למשרה שאיננה שוות ערך למשרתו הנוכחית, וזאת בתנאי שמדובר בעבודה בתחום הפסיכיאטרי.
לעומת זאת, לאור מסקנות הדו"ח להבראת בית- החולים, יפגע המשך נוכחותו של המשיב בבית- החולים בתיפקודו של זה האחרון, ויקשה על ביצוע התכנית להבראת בית- החולים. אין ספק שיש חשיבות ציבורית לתיפקוד נכון של בית- החולים המספק שירות חיוני לציבור.

11. מן האמור לעיל עולה, כי מאזן האינטרסים במקרה זה נוטה בבירור לטובת המערערת, וזאת לאור הפגיעה המוחשית והקשה הצפויה בתיפקוד בית- החולים מול הפגיעה הזמנית במשיב, הניתנת לתיקון בפסק- הדין הסופי של בית- הדין קמא.
תום לב

12. נימוק אחר של בית- הדין קמא היה, כי העברתו של המשיב לעבודה מחוץ לבית- החולים נעשתה בחוסר תום לב. בית- הדין אמר בפסק דינו:

"עולה בבירור כי מטרת הנתבעת [היא] לשנות את מעמדו של התובע באופן שתחסם תביעתו הנמצאת עתה בבירור".

בית- הדין קמא לא נימק קביעה זו, ומתעוררות בקשר לכך מספר שאלות. האם הדו"ח להבראת בית- החולים הוכן שלא בתום לב? האם ההמלצה שבדו"ח, להעביר את המשיב לעבודה מחוץ לבית- החולים, איננה מהווה חלק עיקרי מתכנית ההבראה? האם מצא בית- הדין ראיות הסותרות את הכלל, כי חזקה שפעולות השלטון נעשות כשורה? כמו כן, אין קביעות משפטיות בעניין טענות באת- כוח המשיב, כי משרה אחת שהוצעה למשיב אינה קיימת, וכי המשרה השניה אין בה תוכן של ממש.
בנסיבות העניין, לא היה די בהתייחסות בית- הדין קמא לנושא תום לב, לצורך מתן הצו הגורף שניתן.

13. סוף דבר בעניין העברתו של המשיב - מהסיבות שצויינו לעיל, טעה בית- הדין קמא משנתן צו מניעה גורף נגד העברתו של המשיב. המדינה רשאית להעביר את המשיב למשרה מחוץ לבית- החולים. אולם, משרד הבריאות חייב לפעול על פי כל כללי התקשי"ר ובתום לב בכל הקשור להעברת המשיב למשרה אחרת.
עם זאת, במידה שתהיינה למשיב השגות לגבי המשרה אליה הוא יועבר, הוא יהיה רשאי לעתור שוב לבית- הדין קמא, וכל זאת תוך מילוי החובה לבצע את הוראות הנהלת המשרד ולעבור למשרה החדשה. על המשיב לבצע את הוראות הנהלת משרד הבריאות, ולאחר מכן לתקוף את ההחלטה בבית -הדין.

...............................................................................................................................................
ניתן היום, י"ג בחשון תשנ"ג (9.11.1992).









דבע בית הדין הארצי לעבודה 3-261/נב מדינת ישראל (משרד הבריאות) נ' ד"ר אלי גרינר, [ פד"ע: כה 157 ] (פורסם ב-ֽ 09/11/1992)