פסקי דין על אפריים רוזובסקי | פסקי דין על גלית רוזובסקי | פסקי דין על קרסו מוטורס | פסקי דין על מוסך פיתוח ל. נ. |

63022-03/17 א     18/11/2019




א 63022-03/17 אפריים רוזובסקי, גלית רוזובסקי נ' קרסו מוטורס בע"מ, מוסך פיתוח ל. נ. בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 63022-03-17 רוזובסקי ואח' נ' קרסו מוטורס בע"מ
ואח'



לפני
כבוד השופט יאיר דלוגין


ה
תובעים
:

1.

אפריים רוזובסקי

2.

גלית רוזובסקי
ע"י עו"ד גיא רוזנר


נגד


ה
נתבעות
:

1.

קרסו מוטורס בע"מ

2.

מוסך פיתוח ל. נ. בע"מ
ע"י עו"ד נטלי שלו-בוקאי


פסק דין


לפניי תביעה כספית בסך של 262,949 ₪, במסגרתה עותרים התובעים להשבת הכספים ששילמו לנתבעת 1 עבור רכב חדש שרכשו ממנה ולקבלת פיצויים מאת שתי הנתבעות בגין נזקים שונים שנגרמו להם עקב כך שרכבם לא תוקן באופן שהיה צריך להיות מתוקן.
רקע
ביום 6.2.15 רכש התובע מהנתבעת 1, שהינה היבואנית הרשמית בישראל של "ניסן", רכב חדש מסוג ניסן
qashqai
אסנטה, שנת ייצור 2015. התובע שילם את תמורת הרכב בסך של 162,949 ש"ח, אולם הרכב נרשם על שמה של התובעת 2, בתו. התובעת 2 לא עשתה שימוש ברכב. הרכב נועד לשימושו של התובע ואשתו.


ביום 22.2.15 הרכב עלה לכביש. לרכב תעודת אחריות למשך 3 שנים או 100,000 ק"מ, לפי המוקדם מבין אלה.

לטענת התובע, לאחר תקופה של שנה ו-3 חודשים, בה גמע המנוע כ- 17,000 ק"מ בלבד, נתגלה חוסר כמעט מוחלט של שמן במנוע. לטענתו, הוא הוסיף 2 ליטרים של שמן, הרכב הושבת למשך הלילה וביום שלמחרת, יום 20.5.16, הרכב נלקח על ידו למוסך הנתבעת 2, שהינו מוסך מורשה מטעם הנתבעת 1.

הרכב נבדק על ידי הנתבעת 2 ולפי טענתה לא נמצא כל ליקוי ברכב. באותו יום גם בוצע טיפול שגרתי ראשון ברכב, במסגרתו הוחלף שמן המנוע. כמו כן, התבקש התובע לחזור למעקב, עקב תלונתו בדבר החוסר בשמן, וזאת כעבור 1,600 ק"מ.


ביום 26.6.16, וכאשר הרכב גמע 18,863 ק"מ, הביא התובע את הרכב למוסך הנתבעת 2 לבדיקת מפלס השמן. המפלס נמצא תקין. מדיד השמן צולם באותו היום כהוכחה לכך וצורף כראיה בתיק דנא.


ביום 22.7.16, כאשר הרכב גמע 20,095 ק"מ, נבדק הרכב פעם נוספת וגם אז מפלס השמן נמצא תקין, כעולה מכרטיס העבודה שצירפו הנתבעות כחלק מהראיות בתיק זה ואשר מציין זאת במפורש.

ביום 21.9.16, כאשר הרכב גמע 22,612 ק"מ, הביא התובע שוב את הרכב למוסך לצורך בדיקת מפלס השמן. במועד זה הנתבעת 2 הוסיפה 700 גרם שמן והתובע נדרש לחזור למעקב בעוד 1,600 ק"מ.


לטענת הנתבעות, אגן שמן מלא ברכב הנ"ל מחזיק 4.8 ליטרים של שמן. חוסר של 700 גרם של שמן, הינו חוסר שלא הוריד את מפלס השמן מתחת למפלס המינימלי המותר.

ביום 6.11.16 הגיע התובע עם הרכב שוב למוסך. במועד זה נבדק מפלס השמן והנתבעת 2 הוסיפה 500 גרם שמן.


ביום 19.12.16 הוסף 700 גרם שמן לרכב והתובע התבקש לחזור למעקב בעוד 1,600 ק"מ. גם כאן לטענת הנתבעות מפלס השמן מעולם לא ירד מתחת למינימום המותר ונע בין המינימום והמקסימום המותרים.


ביום 27.1.17 כאשר הרכב גמע 27,697 ק"מ, הביא התובע שוב את הרכב למוסך ובמועד זה, לטענת הנתבעת 2, הוסכם עם התובע כי ראש המנוע יפורק לצורך בדיקה מקיפה של הרכב, ולאחר מכן יבוצע בהתאם התיקון הנדרש.


לעומת זאת, התובע טוען, כי הוא סיכם עם נציג הנתבעת 2 כי לא יבצע כל תיקון ברכב לפני שיעדכן אותו בדבר ממצאי הבדיקה. למחלוקת זו עוד אתייחס בהמשך פסק הדין.


אין מחלוקת כי הרכב שוחרר באותו היום מהמוסך, מאחר ומדובר היה ביום שישי והתובע התבקש להביא את הרכב במועד אחר לצורך בדיקתו ותיקונו.


ביום 6.2.17 הביא התובע את הרכב למוסך הנתבעת 2. לאחר פירוק ראש המנוע ובדיקת הרכב, בוצע לטענת הנתבעות התיקון הנדרש, שעיקרו החלפת רינגים (טבעות בוכנה).


ביום 9.2.17 התקשר התובע וביקש לקבל עדכון לגבי הרכב. גם כאן הגרסאות חלוקות. התובע טוען שבשיחת הטלפון עם מנהל הנתבעת 2, מר איציק לוי, נאמר לו שישנה כוונה לעשות תיקון רינגים לרכב וכי בתגובה לכך דרש ממנו התובע לא לבצע דבר, כשמר לוי מבטיח לו שכך יעשה, אולם חרף זאת, ולתדהמתו, בוצע תיקון הרינגים למרות הכל.


לטענת לוי, שיחת הטלפון הנ"ל התקבלה כאשר העבודה כבר למעשה הסתיימה והמנוע כבר היה מורכב ברכב ורק אז ביקש התובע, לראשונה, לעצור את העבודה וחזר בו למעשה מהסכמתו לביצוע התיקון.


התובע לא הגיע לקחת את הרכב ביום 9.2.17, למרות שנמסרה לו הודעה שעליו לעשות כן. ביום 10.2.17 החזיר התובע את הרכב החלופי שקיבל מהנתבעת 2 לתקופת התיקון.

לטענת, התובע, שמאי רכב שעמו התייעץ, השמאי אורי גורביץ, ציין בפני
ו כי התיקון של החלפת רינגים אינו התיקון הנדרש לליקוי המדובר ותיקון הזה לא יביא את הרכב למצב תקין לחלוטין.


בשלב זה התגבשה הצעה לאפשר לתובע לעשות עסקת טרייד אין, במסגרתה יחזיר את הרכב נשוא התביעה, ויקבל תחת זאת רכב חדש, אולם העסקה לא יצאה לפועל בשל כך שהרכב החדש שביקש לרכוש ואשר לו מפרט יוקרתי, הסתבר כי אינו נמצא עוד במלאי.


בשלב זה נוצר סכסוך בין הצדדים, אשר בעטיו התובע החליט שלא לסור למוסך ושלא לקחת את הרכב חזרה לחזקתו. כתוצאה מכך, הרכב נותר חונה כ"אבן שאין לה הופכין" בחניית מוסך הנתבעת 2, וזאת לתקופה ארוכה ביותר, של כשבעה חודשים.


רק ביום 15.9.17 נאות התובע לסור ולקחת את הרכב וגם אז לא עשה התובע שימוש ברכב, אלא החנה אותו בחניית ביתו והרכב חונה שם עד היום, תוך כך שהתובע גם לא חידש את רישיון הרכב במהלך כל השנים.


לטענת התובע הוא נאלץ לשכור רכב חלופי ולשאת בעלויות שונות, עקב כך שהרכב שלו היה מושבת. לפי טענתו, הוא נאלץ בסופו של דבר, ביום 3.4.17, ולשם הקטנת הנזק שלו, לרכוש רכב אחר, בעלות של 32,215 ₪ ולאחר מכן לפי טענתו, אף רכש רכב נוסף ביום 3.8.17 בו הוא נוסע עד היום, בעלות של 66,500 ₪.


התובע הגיש את התביעה דנא עוד בחודש מרץ 2017 ובמסגרתה הוא עותר, כאמור, לביטול הסכם המכר, להשבת כל הכספים ששילם בסך 162,949 ₪ וכן לפיצוי נוסף בסך של 100,000 ₪, בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, הפסד ימי עבודה, תשלום עבור רכב חלופי וכן הוצאות בגין יעוץ שמאות ושכ"ט עו"ד.


התובע טוען בתביעתו כי התיקון שבוצע ברכב לא היה התיקון שנדרש, כי הנתבעים מנעו ממנו, בהטעיה וברמייה, לבצע בדיקה של הרכב על ידי שמאי מומחה מטעמו, כי הנתבעת 1 מכרה לתובע נכס שאין בו את האיכויות הנדרשות לשימושו הרגיל, כי מדובר באי התאמה לפי חוק המכר, תשכ"ח-1968, כי הליקוי שאירע ברכב אינו ליקוי שמצופה מרכב חדש שנמצא על הכביש כשנה בלבד, כי התיקון בוצע ברכב בניגוד להסכמת התובע, כי הנתבעות דרשו שיחתום על מסמך שהרכב טופל לשביעות רצונו כתנאי לשחרור הרכב ולכך סירב התובע, כי השמאי מטעמו, שחוות דעתו מצורפת לתביעה, קבע כי בכל מקרה גם לאחר התיקון שבוצע ברכב, נגרמה לו ירידת ערך של 20%.


הנתבעות בכתב הגנתן טוענות כי בוצע התיקון הנדרש ברכב, כי אין מקום לביטול העסקה, כי התובע סירב לקחת את הרכב לאחר התיקון, וזאת בניגוד לחובתו לעשות כן, כי הרכב תוקן בהתאם להתחייבויות הנתבעת 1 לפי תעודת האחריות, כי התובע לא הסכים לקחת את הרכב חזרה לחזקתו ודרש החלפת המנוע, כי אין לתובע אלא להלין על עצמו שלא קיבל את הרכב לחזקתו לאחר התיקון ולא המשיך להשתמש בו, ובפרט כשנותרה שנת אחריות.


בתיק זה מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט, את מהנדס הרכב שמואל בן ארי. יצוין, כי הצדדים הם שבחרו בהסכמה את המומחה בן ארי וזאת לאחר שקבעתי כי בכוונתי למנות מומחה וכי עדיף עליי מינוי של מומחה שזהותו תוצע ותוסכם על ידי הצדדים, מאשר מומחה שזהותו תיקבע על ידי. עוד יצוין כי הצדדים עם זאת שמרו על חוות הדעת מטעמם.


כפי שעוד יפורט להלן, חוות הדעת של מומחה בית המשפט תומכת בטענות הנתבעים.


כך או אחרת, בתיק זה שמעתי את עדותו של התובע וכן את עדותה הקצרצרה של בתו, שהייתה עדות טכנית לחלוטין, ושלא הייתה מעורבת כלל בכל העניינים הנוגעים לתביעה. כמו כן שמעתי את עדותו של מנהל הנתבעת 2, מר איציק לוי.


כן שמעתי את עדויות המומחים, היינו: את שמאי הרכב גורביץ מטעם התובע, את שמאי הרכב מטעם הנתבעות מר אבי פינטו, שנתן חוות דעת בעיקר על נזקי הפח של הרכב וירידת הערך של הרכב עקב כך ואת מהנדס הרכב מטעם הנתבעות, מר שלמה נצר. כן שמעתי את חקירתו של מומחה בית המשפט. העדויות נשמעו לפני כשבוע ימים ולאחר ארבעה ימים שמעתי סיכומים בעל פה מטעם הצדדים.





דיון

בתיק זה עומדות להכרעה שתי שאלות עיקרית – האם התיקון שבוצע ברכב על ידי הנתבעת 2 היה הטיפול הנכון לאותה שעה והאם נפל פגם כלשהו בהתנהלות הנתבעת 2 בקשר לתיקון זה.


כמו כן, עומדות לדיון שאלות נוספות כגון, האם התובע אכן נתן את הסכמתו לביצוע התיקון הנדרש ברכב או שמא דרש לעדכן אותו בטרם יבוצע תיקון כלשהו ברכב, ככל שביקש לקבל תחילה עדכון, מה המסקנה המשפטית שיש לגזור מכך שהנתבעת 2 לא עדכנה את התובע בהתאם לדרישתו וביצעה ברכב תיקון שלא על דעתו? כיצד היה צריך לנהוג התובע ביחס לרכב, עת סבר כי בוצע בו תיקון שלא על דעתו, אולם כאשר הנתבעות טוענות כי הרכב תקין וניתן לנסוע בו? האם בנסיבות שהתרחשו בתיק זה זכאי התובע כיום לביטול עסקת המכר ולקבלת הכספים ששילם מאת הנתבעת 1? האם היה זכאי לכך כבר בעת התקלה שהתגלתה לכאורה ברכב, שבאה לידי ביטוי באכילת יתר של שמן על ידי המנוע? האם זכאי לפיצוי בגין נזקים שתבע?

ציפייה לגיטימית להעדר תקלות ברכב חדש אין משמעותה כי כל תקלה מזכה בביטול העסקה

התובע טוען בסיכומיו וגם הפנה לפסיקה בעניין זה, שלכל רוכש רכב חדש ישנה ציפייה מוצדקת לכך שהרכב לא יסבול מתקלות, אלא יפקוד את המוסך אך ורק לצורך טיפולים שוטפים.


אני מסכים שרוכש רכב חדש זכאי לציפייה כזו, אולם איני מסכים לכך שאם מתגלה ליקוי ברכב חדש בתוך תקופת האחריות, ואפילו תוך זמן קצר מהמועד בו עלה על הכביש, כי הדבר מצדיק באופן אוטומטי ובכל מקרה ביטול העסקה והשבת הכספים ששולמו עבור הרכב.


ב"כ התובע לא הפנה לאסמכתא כלשהי, לא חוק ולא פסיקה, אשר תומכת במסקנה מעין זו. מטבע הדברים, הכל תלוי בנסיבות העניין. כלומר, יתכנו נסיבות שבהן יהיה זכאי הרוכש לבטל את העסקה עקב ליקויים שהתגלו ברכב, אולם כפי שעוד יפורט להלן, לדידי, צריכות להתקיים נסיבות מיוחדות ביותר כדי שהדבר ייחשב כמוצדק.


ככלל, רכב אינו חף מתקלות. מדובר במכונה וכמו בכל מכונה, עשויות להתרחש תקלות בהפעלתה כמו גם בעת הייצור שלה. נדמה שהתובע גם מתעלם מהפן החוזי של העסקה, במובן זה שהוא אינו לוקח בחשבון את תעודת האחריות שהונפקה לו כתוצאה מרכישת הרכב, ואשר צורפה כנספח א' לתצהירו של מר לוי, ואשר כמוה כחוזה בין הצדדים, אשר מסדיר, בין היתר, את זכויותיו של הרוכש במקרה של תקלות ברכב.


לפי תעודת האחריות, זכאית הנתבעת 1 לתקן את הרכב ובוודאי שאינה מחויבת במקרה של תקלה, לבטל את העסקה ולהשיב לרוכש את כספו (ר' למשל סע' 1.6.1 לתעודת האחריות). סעיף זה, המקנה ליבואן את הזכות לתקן את הרכב, אינו בלתי סביר או מקפח.


לפיכך, ככל שכוונת התובע הייתה בחלק זה של סיכומיו לטעון כי עצם העובדה שהתגלתה תקלה של אכילת יתר של שמן על ידי המנוע כעבור שנה ו-3 חודשים בלבד מאז רכש את הרכב, הוא זכאי לביטול העסקה, דין טענה זו להידחות.


האם הנתבעות טילפו כראוי בתקלה שנוצרה ברכב

כעת השאלה הינה האם התקלה טופלה כראוי על ידי הנתבעות? התובע טוען שלא ומסתמך על חוות דעת השמאי מטעמו וכן על הטענה שלפיה הרכב לא נבדק ולא טופל לפי הוראות היצרן בטרם הוחלט לבצע תיקון שהסתפק בהחלפת הטבעות ואשר לא כלל, למשל, החלפת צילינדרים ו/או החלפת ראש המנוע כולו או חלקו.


לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שלפניי, שוכנעתי כי התיקון שבוצע והטיפול שניתן לרכב היה טיפול נכון לאותה שעה.


היפוך נטל הראיה-האמנם?

טוען התובע בסיכומיו כי יש להפוך את נטל הראיה, וזאת מהטעם שמסמכים ונהלים לגבי תחזוקת הרכב, אופן הטיפול בו ובכלל זה הוראת יצרן הם בשליטת הנתבעת 1 והיא זו המכירה, המנסחת, וכמי שבאה בנעלי היצרן.


כמו כן, טוען התובע כי הנתבעת 1 היא המכתיבה נהלים לנתבעת 2, היא האמורה לפקח שהוראות היצרן מיושמות הלכה למעשה ונשמרים סטנדרטים ראויים מתוקף היות הנתבעת 2 מוסך רשמי של היבואן.


כן נטען כי הנתבעת 2 היא המחזיקה והעורכת של כל כרטיסי העבודה, הטיפולים וכלל הרשומות השייכות לרכב המטופל, בדומה לבי"ח המחזיק ברשומות רפואיות של מטופלים והנושא מכוח כך בנטל הראיה. לבסוף טוען התובע כי הרכב הוכר בפסיקה כדבר מסוכן.


איני סבור שמתקיימות הנסיבות של היפוך נטל הראיה. גם אם רכב מוגדר כדבר מסוכן, הנזק שנתבע בתיק זה אינו נזק שנגרם על ידי הרכב, אלא תקלה שאירעה ברכב עצמו, ועל כן לא נראה לי שמתקיימות הנסיבות הכלולות בסעיף 38 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).


גם איני סבור שמתקיימות הנסיבות הכלולות בסעיף 41 לפקודה, שכן הנזק לא נגרם על ידי נכס שלנתבעות הייתה שליטה מלאה עליו. הרכב היה בשליטתו המלאה של התובע דווקא וגם כאן מדובר בנזק שנגרם על ידי אותו נכס, וכאמור, במקרה הנוכחי, הנזק לא נגרם על ידי הרכב, אלא מדובר בתקלה אשר אירעה ברכב עצמו, שאותה יש להוכיח.




העובדה שהנתבעות, מטבע הדברים, הינן מתמחות ברכבים הנמכרים על ידי הנתבעת 1 והינן מתמחות בכלל בתחום הנדסת הרכב וכן מחזיקות מטבע הדברים את כל הפרטים והמסמכים הנוגעים לטיפולים שבוצעו ברכבים, אין בה כדי להפוך את נטל הראיה, מה גם שגם רוכש רכב, שאין לו את המומחיות האמורה, יכול לפנות למומחה לדבר, כגון מהנדס רכב או שמאי רכב שיש לו גם השכלה וניסיון בתחום ההנדסי.


רוכש כזה גם יכול לפנות ולבקש את כל המסמכים הרלבנטיים שנמצאים בידי הנתבעות, וזאת אף זכותו המוקנית במקרה של מחלוקת על טיפול או תקלה. בצורה זו, יכול גם רוכש הרכב להוכיח בראיות המתאימות את טענתו לגבי תיקון לקוי או טיפול חסר שבוצע ברכב על ידי הנתבעות או מי מהן ואין כל הצדקה אפוא בנסיבות שכאלה להיפוך נטל הראיה.


כפי שעוד יפורט להלן, אני סבור שגם לו נטל הראיה היה מוטל על הנתבעות, הרי שהורם הנטל להוכיח, הן כי התיקון שבוצע ברכב היה ראוי לאותה שעה, והן לכך שהתובע לא זכאי בכל מקרה לבטל את העסקה, וזאת על רקע ההתנהלות שלו, אליה עוד אתייחס בהמשך פסק הדין.


התיקון שבוצע-הנכון לאותה שעה

כאמור, בוצע במנוע הרכב תיקון של החלפת טבעות. אין מחלוקת כי מכל מיני סיבות שעוד יפורטו ואשר מרביתן באחריות התובע, העד היחיד שהעיד לפני בית המשפט ואשר בדק את המנוע ואת הצילינדרים ואת הטבעות היה מר לוי, מנהל הנתבעת 2.


המומחה נצר מטעם הנתבעות היה עד לבדיקת קומפרסיה של המנוע, בעת שבדק את הרכב לצורך חוות דעתו, אולם לא הורה על פירוק המנוע ולא בדק את חלקי ראש המנוע. השמאי מטעם התובע ראה את הרכב ויזואלית, אולם לא בדק אותו. מומחה בית המשפט אפילו לא ראה את הרכב והסיבה לכך עוד תפורט להלן.

לפי עדותו של לוי, ראש המנוע פורק, הוא בדק פיזית את הרכב באותו היום במוסך, הוא חיפש שחיקה בצילינדר, הסתכל על הצילינדר, הכניסו פנס בפני
ם, הרגיש עם הציפורן שלו את הצילינדר, כדי לבדוק אם הוא נשחק ונפגע וכך בדק כל אחד ואחד מהצילינדרים (עמ' 44 ש' 5-10).


עדותו של לוי הייתה אמינה עלי ואיני מוצא כל סיבה לפקפק בעדותו. העובדה שבתצהירו הוא לא ירד לפירוט כזה, אין בכוחה לשכנע אותי שהוא המציא את הדברים יש מאין בעדותו.


מדובר במוסך מורשה של הנתבעת 1. נדמה שעצם החלפת הרינגים אינה שנויה במחלוקת ובכל מקרה הוכחה בפני
י, הן בעדותו של לוי והן בכרטסת העבודה המרוכזת וגם הידנית, כמו גם בחשבונית שהנפיקה הנתבעת 2 לנתבעת 1 בגין תיקון המנוע (מסמכים שכולם צורפו לתצהירו של לוי).


לצורך החלפת הרינגים, צריך היה לפרק את ראש המנוע ולשלוף את הבוכנות עם הטבעות שלהן מהצילינדרים. מדוע שמוסך מורשה, שיש לו גם אחריות להיות מקצועי, לא רק כלפי הלקוחות שלו, אלא גם כלפי היבואן, היינו הנתבעת 1, שאם לא כן עשוי לאבד את ההרשאה שקיבל מהיבואן, לא יבדוק את הצילינדרים בנסיבות שכאלה. לא ברור.


גם אין לנתבעת 2 אינטרס לצמצם את התיקונים הנדרשים, בגינם היא מקבלת תמורה מלאה, בין אם המשלם הוא רוכש הרכב ובין אם המשלם הוא היבואן (כאשר הרכב נמצא בתקופת אחריות והתקלה היא תחת אחריות). כך טען גם לוי ודברים אלה הגיוניים ומקובלים עלי.


אני ער לכך שהנתבעת 1 כגוף מסחרי וכלכלי תעדיף ככל הניתן להקטין הוצאות בכלל, לרבות הוצאות על תיקונים בתקופת האחריות שבאות על חשבונה וכי הנתבעת 2, כמוסך מורשה של הנתבעת 1, על כל המשתמע מכך, עשויה באופן תיאורטי להיות מושפעת בהחלטותיה גם מהיחסים שלה עם הנתבעת 2, אולם אין לפני כל הוכחה לכך שאלה היו פני הדברים במקרה הנוכחי.

כאמור, למעט לוי, אף אחד מהעדים האחרים לא בדק את חלקי ראש המנוע.


אין מחלוקת ששמאי הרכב מטעם התובע, לא בדק את מנוע הרכב והסתפק בבדיקה ויזואלית שלו בחניון הנתבעת 2, בחודש מרץ 2017 (ראה חוות דעתו), בדיקה שבנסיבות העניין אין לה כל משקל.


לא קיבלתי כל הסבר שיניח את דעתי, מדוע נמנע השמאי גורביץ מלבדוק את המנוע. ככל שהתיקון אכן בוצע בניגוד לרצונו של התובע, מה מנע מהתובע לסור למוסך, לקבל לחזקתו את הרכב, להכניס את הרכב לכל מוסך אחר לפי בחירתו, ולזמן שם את השמאי מטעמו, על מנת שיבדוק את הצילינדרים ואת שאר החלקים של ראש המנוע, על מנת שיוכל לתת חוות דעת מושכלת בעניין זה? לא ברור. התובע גם יכול היה לבקש מהנתבעת 2 את פירוק המנוע מחדש במוסך שלה, לצורך בדיקת השמאי מטעמו וכאמור, אם סירבה לכך, לקחת את הרכב למוסך אחר.


גם ביחס לקבלת המסמכים הנוגעים לטיפול שנעשה ברכב, שלפי טענת השמאי גורביץ בחוות דעתו נמנע ממנו לקבל, ככל שאלה היו דרושים לחוות הדעת, יכול היה התובע למצוא פתרון קל.


התובע הגיש את תביעתו ביום 28.3.17. זה גם התאריך המתנוסס על חוות הדעת של השמאי גורביץ. כלום לא היה ברור לתובע, שהיה מיוצג באותה עת, כי אם אכן לטענתו לא יכול היה השמאי מטעמו לבדוק את הרכב במוסך הנתבעת 2 ואפילו לא במוסכים מורשים אחרים שלא הסכימו כביכול לאפשר זאת (ואין אגב ראיות ממשיות לכך), להגיש את התביעה ללא חוות הדעת (הרי לא מדובר בתביעה לנזקי גוף, בה ישנה חובה להגשת חוות דעת כבר עם הגשת התביעה), ולהגיש בקשה לבית המשפט לחייב את הנתבעות להעביר את המסמכים ולאפשר בדיקת הרכב על ידי שמאי התובע לאחר פירוק המנוע, בין אם המוסך הנתבעת 2 ובין אם במוסך מורשה אחר?


מדוע לא פעל כך התובע ותחת זאת הגיש חוות דעת של שמאי שלא בדק את המנוע, כאשר הטענה המרכזית של התובע נוגעת לתיקון שבוצע במנוע, לא ברור. האם חשש מכך שאם ראש המנוע יפורק, יסתבר שהתיקון היה כדבעי? יתכן.


זאת ועוד - עיון בחוות הדעת של השמאי גורביץ אכן מגלה, כפי שטוענת ב"כ הנתבעות, כי מסקנת השמאי גורביץ, שלפיה היה צריך להחליף את גוף המנוע על חלקיו הפנימיים במכלול גוף מנוע חדש ("חצי מנוע" כדבריו), כמפורט בסע' 3.7 ו- 3.6.2 לחוות דעתו, נסמכת בעיקר על בדיקה שערך השמאי גורביץ ברכב אחר, גם הוא לפי טענתו מתוצרת ניסן ומאותו הדגם, אשר בו לפי הטענה הייתה תקלה זהה, היינו אכילת שמן על ידי המנוע, אם כי כעבור 58,792 ק"מ ולא כעבור 17,000 ק"מ כפי שארע לתובע.


צודקת ב"כ הנתבעות כאשר היא טוענת שאין לייחס משקל ראייתי משמעותי (לטענתה בכלל לא) לחוות הדעת של גורביץ, כאשר חוות הדעת גוזרת מסקנה לגבי התיקון הראוי ברכב התובע, מתיקון שבוצע ברכב אחר, מבלי לבדוק כלל את מנוע רכב התובע. לא זו הדרך לקבוע ממצאים לגבי רכב התובע (הפנייה למקרה אחר), שלא לדבר על כך שהנתבעות אינן יכולות להתמודד עם טענות לגבי רכב אחר, אשר לא ניתן להן כלל ההזדמנות לבדוק אותו.


בנסיבות אלה, אין בידי אפוא לתת משקל ממשי לחוות הדעת של השמאי גורביץ.


הנתבעות, לעומת זאת, אשר הגישו כראיה את חוות הדעת של מהנדס הרכב שלמה נצר, לכל הפחות דאגו לכך שהרכב יובא מביתו של התובע בגרר למוסך הנתבעת 2 ביום 11.12.17, כדי שהמומחה מטעמן יוכל לבדוק את הרכב.


אמנם, המומחה נצר לא ביקש את פירוק המנוע, אולם תחת זאת ביקש שתבוצע בדיקת לחץ של המנוע, אשר לפי חוות דעתו הניבה תוצאות תקינות, ומסיבה זו ככל הנראה לא סבר שיש צורך בפירוק ראש המנוע, כעולה מחוות דעתו, בה ציין כי בדיקת הקומפרסיה התקינה לאחר החלפת הטבעות העידה על כך שהתיקון צלח.


בחוות דעתו קבע המומחה נצר כי ביקר ביום 11.12.17 במוסך, אליו הובא הרכב בגרר. המומחה מציין שבעלי הרכב לא אישרו נסיעה ברכב, ולכן הוא לא יכול היה לבדוק אותו בנסיעה, אולם הוא ביקש בדיקת לחץ במנוע.


המומחה נצר מצטט בחוות דעתו את תוצאת ה-
psi
של כל אחד מארבעת הצילינדרים של המנוע. לפי המומחה נצר מדובר בתוצאות תקינות לחלוטין, כשכל הצילינדרים מעידים על 160
psi
, למעט צילינדר אחד שהראה תוצאה של 155
psi
, שגם היא תקינה וזאת לעומת תוצאות הקומפרסיה שנבדקו לפני החלפת הרינגים, ואשר גם אותן ציטט בחוות הדעת ואשר עמדו על 125 ו- 130
psi
בלבד.


התובע מלין על כך שאין בנמצא תוצאות בכתב של בדיקות הקומפרסיה אשר צוטטו בחוות הדעת של נצר. בחקירתו הנגדית של לוי, הלה ציין כי אכן אין בידיו תוצאות אלה בכתב. התובע סבור כי בשל כך אין לתת כל משקל לתוצאות הקומפרסיה, אולם דעתי שונה בכל הכבוד. אמנם, בנסיבות, היה ראוי להדפיס את התוצאות ואף לשמור אותם עלי כתב.


עם זאת, לא שוכנעתי כי הסיבה להעדר מסמך בכתב בנושא זה הנו המצאה יש מאין של נתונים שלא היו ולא נבראו. אין זה מתקבל על דעתי כי הנתבעת 2 והמומחה נצר, שהנו אכן מומחה עם ניסיון עשיר, ישתפו פעולה לזייף נתונים בחוות דעת ובתצהיר, במסגרת הליך משפטי. לבד מכך שאיני רואה סיבה לפקפק ביושרם, שזאת סיבה שלבדה די בה כדי להגיע למסקנה כי לא ייתכן כי הנתונים הומצאו, אלא שגם איני רואה איזה אינטרס יכול להיות למומחה נצר לעבור עבירה חמורה מעין זו.


המומחה נצר קובע בחוות דעתו כי אם הצילינדרים אינם שחוקים, ניתן להסתפק בהחלפת הטבעות. כאמור, חוות דעתו אמינה עליי וגם לאחר שמיעת עדותו, לא מצאתי סיבה לשנות ממסקנתי זו.

אמנם, צודק התובע כאשר הוא טוען שמומחה בית המשפט לא בדק את הרכב וכי כל מסקנותיו אינן נובעות, אפוא, מבדיקת הרכב, אלא, בין היתר על תוצאות הקומפרסיה שצוטטו בחוות דעת נצר, אולם נדמה שבעניין זה, אין התובע יכול אלא להלין על עצמו, שכן הוא עצמו סיכל במו ידיו את האפשרות לבדיקת רכבו על ידי מומחה בית המשפט.


במה דברים אמורים? במסגרת החלטתי מיום 20.3.19 קבעתי במפורש כי לאחר שהמומחה בן ארי יקבל את כל החומר, ובטרם יחל את עבודתו, יודיע לבית המשפט האם יש צורך, לצורך מתן חוות דעתו, בפירוק המנוע או בהשבת הרכב למצב נסיעה ואם כן במה הדבר כרוך מבחינת הוצאות או מבחינות אחרות. כמו כן, קבעתי כי חוות הדעת תינתן עד יום 20.5.19.


ביום 31.3.19 הוציא המומחה מכתב לבית המשפט, עם העתק לב"כ הצדדים, שבו קבע מועד לבדיקת הרכב במוסך הנתבעת 2 ליום 3.4.19 שעה 10:00 בבוקר וציין במפורש כי "התובעים מתבקשים לוודא שהרכב בר התנעה וניתן לנסוע בו ולהביאו לבדיקתי במוסך". על פניה זו של המומחה נתתי החלטה ביום 1.4.19 "לטיפול הצדדים מול המומחה".


דא עקא, אין מחלוקת כי התובע לא הביא את הרכב למוסך, ואף לא הגיש בקשה כלשהי לבית המשפט בנושא זה. כך למשל, לא הוגשה בקשה שלפיה הרכב ללא טסט ולא ניתן להביאו למוסך, אלא על גבי גרר. אגב אין מחלוקת שהיות הרכב ללא טסט הינה עובדה שציין אותה התובע עוד בשלבים מוקדמים של ההליך והייתה ידועה גם לבית המשפט.


זאת בדיוק הסיבה שבית המשפט הניח בהחלטתו, מיום 20.3.19, כי יש צורך בהשבת הרכב למצב נסיעה, שכן היה ברור גם לבית המשפט שהרכב עומד כ"אבן שאין לה הופכין" כבר שנים וללא טסט.


התובע גם לא פנה לבית המשפט בבקשה להשית על הנתבעות את ההוצאות שכרוכות בהבאת הרכב למוסך ו/או בהשבתו למצב נסיעה, אלא פשוט התייצב במוסך ללא הרכב, ומבלי שהגיב קודם לכן למכתב המומחה. האם גם כאן הדבר נבע מכך שהתובע חשש לתוצאות הבדיקה אם יפורק ראש המנוע? מאוד יתכן.


כאשר נחקר התובע בעניין זה, טען שלא ידוע לו על מכתב המומחה. התשובה תמוהה לדעתי וזאת על רקע העובדה שבמכתב נרשם שהעתקים מהמכתב נשלחים לב"כ הצדדים, תוך כך שצוין במפורש שמו של עו"ד רוזנר וכן את מספר הפקס שלו.


עו"ד רוזנר לא טען בפני
י שלא קיבל את הפקס הנ"ל. הייתכן כי קיבל את הפקס ולא עדכן את התובע בדבר המכתב והחליט על דעת עצמו שהתובע והוא יתייצבו במוסך ללא הרכב? ספק רב בעיני. מה כן טען בפני
י עו"ד רוזנר? כי במעמד הפגישה במוסך ציין התובע כי אין התנגדות מבחינתו להבאת הרכב לבדיקה. על כך יש לומר "מעט מדי מאוחר מדי".


מומחה בית המשפט מציין בחוות דעתו, ששאל את התובע מדוע הגיע ללא רכבו, וזה ענה שזה נמצא בחניית ביתו, ללא טסט וביטוח. ברי, כי תשובה זו אינה מספקת והתנהגותו של התובע בעניין זה לא הייתה ראויה, שכן יכול היה להזמין גרר, כדי שהרכב יובא למוסך.


התובע גם לא פנה לבית המשפט לאחר הפגישה במוסך עם המומחה בן ארי, כדי שייקבע מועד חדש לבדיקת רכבו. האם עובדה זו נבעה מטקטיקה שלפיה סבר התובע כי עדיף לו שחוות דעת מומחה בית המשפט תוגש ללא בדיקת הרכב, כדי שיוכל התובע לטעון כי אין לתת לה כל משקל ובמקביל לטעון להיפוך נטל הראיות (כפי שאכן טען בסיכומיו) ולכך שגם המומחה נצר לא בדק את המנוע? מאוד יתכן.


אמנם, גם מומחה בית המשפט לא פנה לבית המשפט בבקשה בעניין זה ולא ביקש לחייב את התובע להביא את הרכב למוסך, כדי שיוכל לבדוק את הרכב, ולמעשה הכין את חוות דעתו מבלי לבדוק את הרכב וישר הגיש אותה לבית המשפט, באופן שרק אז יכול היה בית המשפט, לנוכח האמור בחוות הדעת, לדעת שהרכב לא נבדק על ידי המומחה, אולם גם זאת רק בתנאי שבחר לקרוא את חוות הדעת בשלב זה, מה שלא היה דרוש באותה שעה, בהתחשב בכך שדיון ההוכחות עוד לא היה קבוע ועתיד היה להיקבע לחודשים רבים קדימה וכאשר בית המשפט החליט באותו השלב שלא לנסות ולפשר בין הצדדים וזאת על רקע ניסיונות קודמים שלא צלחו.

כאמור, אף אחד מהצדדים גם לא בחר, ליידע את בית המשפט כי התובע לא הביא את הרכב לבדיקה וכי המומחה לא יכול היה לבדוק אותו או להגיש בקשה לחייב את ביצוע הבדיקה, כך שעובדת אי בדיקת הרכב על ידי מומחה בית המשפט בשל התנהלות התובע, הגיעה לידיעתי רק ערב הדיון הוכחות, עת קראת את התיק מחדש לרבות חוות דעת המומחה בן ארי.


מכאן, שאין לי אלא לקבוע מכל הנימוקים שפורטו לעיל, שהתובע הוא זה שסיכל את האפשרות שמומחה בית המשפט יבדוק את המנוע.


מומחה בית המשפט קובע בחוות דעתו, לאחר התייחסות מפורטת ביותר לכל חוות הדעת של המומחים האחרים, כי נתוני לחץ המנוע שהתקבלו, מעידים כי הרכב היה תקין לאחר התיקון, כי בשלב זה עוד נותרה תקופת אחריות משמעותית לרכב וכי אין לתובע אלא להלין על עצמו שהחליט בצעד חריג להפסיק להשתמש ברכב, ולא ניסה אפילו לבדוק אם התיקון צלח אם לאו.


כאמור, העדויות של מומחה בית המשפט, כמו גם של המומחה נצר, היו אמינות עלי ואיני מוצא כל סיבה לפקפק בממצאים שלהם, ובוודאי שלא במניעים שלהם.


כאן המקום לציין, שלא הוכחו טענות התובע שלפיהן הוראות היצרן חייבו טיפול מסוג אחר, כגון משלוח הצילינדרים לבדיקה מיוחדת במכון "סמוך" או ביצוע בדיקת מעבדה לשמן המנוע. התובע צירף לתצהירו, כנספח 21, חלק ממה שהינו לפי טענתו, מדריך ספר הרכב שכולל את הוראות יצרן הרכב.


עיינתי בעמודים שצורפו, ואשר כוללים תרשימים, כמו גם התייחסות לצילינדרים ולראש המנוע, ולא מצאתי באף אחד מהעמודים הנ"ל אמירה שלפיה בעת הגעת הרכב למוסך עם בעיה של אכילת יתר של שמן על ידי המנוע, כי ישנה חובה במהלך בדיקת ראש המנוע, לשלוח את הצילינדרים לבדיקה במכון שיש לו מכשור מיוחד לבדיקת הצילינדרים או כל הוראה אחרת שמחייבת את המוסך לעשות דבר כזה או אחר במקרה של אכילת יתר של שמן כאמור לעיל.


התובע הפנה בתצהירו לעמודי מדריך ספר הרכב, טען כי בהם ישנן הוראות לגבי מה יש לעשות בכל מקרה של פירוק המנוע וביצע בתצהירו ניתוח או הסבר של הרשום באותם העמודים וזאת כאשר מדובר בעניינים מקצועיים לחלוטין שאין לתובע כל מומחיות, השכלה או ניסיון ביחס אליהם.


שמאי התובע לעומת זאת לא מזכיר ולו במילה את מדריך ספר הרכב המדובר. הוא אמנם מציין כי ביקש לקבל מהנתבעת 2 את הוראות היצרן וסורב, אולם ברור שיכול היה להסתמך על מדריך ספר הרכב שצורף לתצהיר התובע ולא ברור מדוע לא עשה כן, אלא אם אין דעתו כדעת התובע ואין הוא מסכים כי בכל מקרה של אכילת שמן על ידי המנוע ופירוק המנוע עקב כך, ישנו הכרח לבדוק את שחיקת הצילינדרים במכשור מיוחד או כי אינו סבור כי כך עולה מהמדריך הנ"ל.


לפי עדותם של מומחה בית המשפט והמומחה נצר, אם בדיקה ויזואלית של הצילינדר מעידה כי הצילינדר תקין, אין סיבה לבדיקות נוספות של הצילינדר.


לבסוף, יש לזכור שמדובר היה בתיקון הראשון שבוצע ברכב. הרצון של הנתבעת 2 והסברה שלה שדי באותה שעה בהחלפת הרינגים כדי לתקן את הבעיה, הייתה סבירה בנסיבות העניין, ודאי על רקע בדיקת הקומפרסיה שנעשתה לאחר התיקון.


לא מצאתי כי נסיבות העניין הצדיקו יישום פתרון דרסטי יותר כבר באותו שלב ראשוני, כגון של החלפת "חצי מנוע", כפי שהמליץ גורביץ, וודאי לא כאשר תקופת האחריות עדיין קיימת למשך שנה לפחות (מה גם שאין חולק כי התקלה התגלתה בתוך תקופת האחריות ואם תחזור על עצמה שוב ושוב ותגלוש גם מעבר לתקופת האחריות, לנתבעת 1 וליצרן עדיין אחריות לתקן את הנדרש ללא עלות).


זכותם של המוסך ושל היבואן במקרים המתאימים לפעול בצורה מדורגת ואין זה מחובתם להפעיל מיד את התיקון המקסימאלי שקיים.


לנוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי כי הנתבעות טיפלו כראוי בתקלה שנוצרה ברכב.


המחדל של התובע בלהקטין את הנזק

גם אם הייתי מקבל את טענות התובע שלפיה הבטיחו לו שלא לתקן את הרכב לפני שיקבל עדכון לגבי ממצאי הבדיקה, אודה כי איני מבין מדוע החליט התובע שלא לקחת את הרכב מהמוסך במשך חודשים ארוכים וגם לאחר שנטל אותו, מדוע החליט לאפסן אותו בחניית ביתו כ"אבן שאין לה הופכין", תוך גרימת נזקים נוספים לרכב עקב אי שימוש בו במשך תקופה כה ארוכה, וזאת מבלי שטרח התובע אפילו לנסוע ברכב למשך ימים ספורים, שלא לדבר על שבוע, שבועיים או חודש, כדי לבדוק אם התיקון צלח אם לאו ותחת זאת הוציא הוצאות רבות על תחבורה חלופית.


אין ספק בעיני כי הייתה מוטלת חובה על התובע בנסיבות שאירעו, מכוח חובת הקטנת נזק, לעשות שימוש ברכב, וזאת גם אם היה ממש בטענתו שלפיה התנהלות הנתבעות הייתה בגדר הפרה של ההתחייבויות שלהן כלפיו, שהרי חובת הקטנת הנזק נכנסת לתוקף בדיוק במצבים מסוג זה.


מכאן, שגם אין משמעות רבה לשאלה מי צודק בגרסתו ביחס לרשות שניתנה, כן או לא, על ידי התובע לבצע את התיקון ברכב, שהרי בהתנהלות התובע עצמו, נמנעה כל אפשרות לבדוק אם התיקון צלח אם לאו, ובהתחשב בעדויות ובראיות שציטטתי לעיל, ואשר תומכות בכך שככל הנראה בוצע תיקון ראוי וכי היה זה נכון בכל מקרה לפעול בצורה מדורגת כאמור, ברור שהתנהלות התובע באי הקטנת הנזק, בכך שלא עשה שימוש ברכב, משמעותה במקרה הנוכחי קבלת מסקנה נוספת ועצמאית, שלא הוכח כי נגרם נזק כלשהו לתובע כתוצאה מאותו תיקון.


בשולי הדברים אציין כי אכן קיימת סתירה בגרסתו של התובע ביחס לדין ודברים שלו עם לוי בעת שהרכב שהה במוסך לצורך הבדיקה והתיקון.


100.
בעוד אשר בתצהיר העדות הראשי המקורי ציין התובע בסע' 14 כי מר לוי אמר לו, כאשר הוא התקשר אליו לברר מה עם הרכב, כי הוא עושה לרכב תיקון רינגים, הרי שבתצהירו החדש, ציין התובע בסע' 15, כי באותה שיחה אמר לו מר לוי כי הוא מתכוון לעשות לרכב טיפול רינגים.

101.
התובע אמנם גרס וטען כי עוד קודם לכן ביקש שלא יבוצע תיקון כלשהו, עד שלא יעדכנו אותו אודות תוצאות הבדיקה של המנוע, אולם אני סבור שישנה משמעות רבה לשוני בגרסת התובע ביחס לדברים שאמר לו לוי כמפורט לעיל, שכן אלה משליכים על השאלה, האם מר לוי אכן קיבל טלפון מהתובע המבקש להפסיק כל עבודה על הרכב, במועד שבו כבר בוצע התיקון למעשה או בטרם ביצוע התיקון.

102.
גם לא מצאתי בתמליל שצירף התובע משיחתו עם לוי, כי האחרון אישר באותה שיחה שאכן הבטיח מראש לא לבצע כל תיקון ברכב, לפני שהוא יעדכן את התובע ויקבל את רשותו.

103.
גם איני רואה פגם מהותי, וודאי לא פגם שיש בו כדי לשנות את מסקנותיי, בכך שהנתבעת 1 לא הביאה לעדות מטעמה עד כזה או אחר, וזאת בין היתר כאשר השאלה העיקרית שעמדה לדיון הייתה האם התיקון שבוצע היה ראוי, ובעניין זה העיד מר לוי, מנהל הנתבעת 2, אשר המוסך שלו ביצע את התיקון, ואשר היה מעורב אישית בבדיקת הרכב.





סוף דבר

104.
לנוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

105.
ויודגש, הסעדים המבוקשים בתביעה הינם השבת הכספים ששילם התובע בגין הרכב ופיצוי בגין עוגמת נפש, הוצאות שונות, הפסד ימי עבודה וכדומה.

106.
אין בתביעה סעד שעניינו ירידת ערך שנגרמה לרכב. אני מציין זאת, על רקע טענת התובע שלפיה השמאי מטעמו קבע ירידת ערך של 20% לרכב, גם לאחר ביצוע תיקון הרינגים, ועל רקע טענת התובע שלפיה גם השמאי מטעם הנתבעות ציין בחוות דעתו כי התיקון שבוצע במנוע גורם לירידת ערך בשיעור מקסימלי של 2.5 אחוז מערך הרכב.

107.
לפיכך, התובע אינו זכאי גם לא לפסיקת סכום כלשהו בגין ירידת ערך. בית המשפט לא יכול לפסוק לתובע סעד שלא התבקש. אין לו סמכות לכך. היה על התובע, ככל שרצה בכך, לבקש כסעד חלופי, לפסוק לו את ירידת הערך שנגרמה לרכב.

108.
בכלל, נדמה שהתובע בחר, ללכת על "כל הקופה" בקשר לפרשה מושא התביעה. הדבר בא לידי ביטוי הן כאשר החליט להותיר את הרכב אצל הנתבעת 2 וגם לאחר מכן להשבית אותו ולתבוע השבת התמורה מכוח טענה לביטול העסקה וזאת במקום לתבוע, בראש ובראשונה או לפחות לחילופין, סעדים אחרים, אפשריים ואף מידתיים יותר, ודאי מתאימים יותר לנסיבות, כגון פיצוי בגין ירידת ערך וחיוב הנתבעות להחליף את המנוע.

109.
משנקבע כי אין עילה לביטול הסכם המכר, וכי הנתבעות לא הפרו כל התחייבות או חובה שהן חבות כלפי התובע, התובע גם לא זכאי, מטבע הדברים, לא רק להשבת הכספים ששילם עבור הרכב, אלא גם לא לפיצוי כלשהו בגין הנזקים האחרים שתבע, כגון עוגמת נפש, הפסד ימי עבודה, הוצאות שונות וכדומה.

110.
אשר על כן, וכאמור, התביעה נדחית. בנסיבות, ישלם התובע לנתבעות את הוצאות המשפט בדמות שכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪. כמו כן זכאיות הנתבעות באופן עקרוני לכך שהתובע יישא בחלקן של הנתבעות בשכרו של מומחה בית המשפט, כמו גם בשכרם של מומחי הנתבעות, השמאי פינטו והמהנדס נצר. שכר טרחת עו"ד שנפסק לעיל ישולם תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לתובע. שכר המומחים ישולם תוך 30 יום מאישור השכר על ידי בית המשפט והמצאת קבלות או אסמכתאות מתאימות אחרות.
ניתן היום,
כ' חשוון תש"פ, 18 נובמבר 2019.












א בית משפט שלום 63022-03/17 אפריים רוזובסקי, גלית רוזובסקי נ' קרסו מוטורס בע"מ, מוסך פיתוח ל. נ. בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/11/2019)