פסקי דין על סוהו סינגסיאם | פסקי דין על שמעון מזרחי | פסקי דין על שולה מזרחי | פסקי דין על משק מזרחי |
11047-11/19 ברע 28/11/2019
ברע 11047-11/19 סוהו סינגסיאם נ' שמעון מזרחי, שולה מזרחי, משק מזרחי בע"מ
administrator
administrator
1
0
2019-12-03t15:17:00z
2019-12-03t15:17:00z
3
1418
7093
microsoft corporation
59
16
8495
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.1
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית הדין הארצי לעבודה
בר"ע 11047-11-19
ניתנה ביום
28 נובמבר 2019
סוהו סינגסיאם
המבקש
-
1.שמעון
מזרחי
2.שולה
מזרחי
3.משק
מזרחי בע"מ
המשיבים
בשם המבקש –
עו"ד רוני חייט
החלטה
השופטת חני אופק גנדלר
1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית הדין האזורי תל-אביב (השופט אורן שגב; ע"ר 50377-06-19), בגדרו נדחה ערעור
של המבקש על החלטת רשמת בית- הדין לחייבו בהפקדת ערובה.
רקע
2.
המבקש הגיש בבית הדין האזורי כתב תביעה
כנגד שלושת המשיבים לתשלום זכויות סוציאליות נטענות בסך כולל של כ-410,000 ש"ח,
בגין פיצוי פיטורין, תשלום הפרשי שכר ועוד. תחילה הוגש כתב התביעה כנגד המשיבים 1 ו-
2, אשר סבר כי הם מעסיקיו, ולאחר מכן תוקן כתב התביעה כך שצורפה המשיבה 3, מעסיקתו,
והמשיבים 1 ו- 2 נתבעו מכוח דוקטרינת הרמת המסך. המשיבים 1
ו- 2 הגישו בקשה לסילוק התביעה כנגדם על הסף, ובמקביל הגישו גם בקשה לחייב את המבקש
בהפקדת ערובה.
3.
בבקשתם להפקת ערובה טענו
המשיבים 1 ו- 2, בין
היתר, כי המבקש אינו תושב ישראל, עזב אותה לצמיתות ואין לו נכסים בישראל; וכי
סיכויי תביעתו כנגדם קלושים שכן מעולם לא התקיימו ביניהם יחסי עבודה. משכך, הסיכוי
שהתביעה כנגדם תידחה והוא יחויב בתשלום הוצאותיהם- גבוה, בעוד שהסיכוי שהם יוכלו
לממש את פסק הדין- נמוך.
4.
המבקש טען בתשובתו
לבקשה, כי די בהצגת ראשית ראיה להוכחת תביעתו או ליכולתו לפרוע את הוצאות הנתבעים,
כדי לדחות את הבקשה לחייבו בהפקדת ערובה. בהקשר זה טען כי מבחני הפסיקה לבדיקת
קיומם של יחסי עובד-מעסיק נוטים לעבר המסקנה כי התקיימו בינו לבין המשיבים יהן
יחסי העסקה, ומכל מקום ככל שתביעתו האישית כנגדם תידחה והוא יחויב בהוצאות, הם
יוכלו להיפרע מהסכומים שייפסקו לזכותו.
5.
בהחלטת רשמת בית הדין האזורי (הרשמת סימה
קרמר; סע"ש 70061-12-18) מיום 14.6.19, התקבלה בקשת המשיבים 1 ו- 2, והמבקש חויב
בהפקדת ערובה להבטחת
הוצאותיהם. זאת לאור תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין),
השתנ"ב-1991 (להלן – התקנות), לפיה יש לחייב בהפקדת ערובה תובע שאינו
תושב ישראל ואינו תושב של אחת מהמדינות שאמנת האג חלה עליהן, אלא אם הראה ראשית
ראיה להוכחת תביעתו או הוכיח יכולת פירעון במקרה שייפסקו כנגדו הוצאות או
שמתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה. במקרה זה, המבקש אינו
תושב ישראל ואינו תושב של אחת מהמדינות שאמנת האג חלה עליהן; המבקש לא הניח כל
תשתית ראייתית, ולו לכאורה, לביסוס התביעה כנגד המשיבים 1 ו-2 באופן אישי והסתפק
בהעלאת טענות כלליות, לפיהן עצם אי תשלום זכויותיו, לכאורה, מצדיק את חיובם באופן
אישי. ואולם גם אם יסתבר כי לא כל זכויותיו שולמו לו, אין בכך כדי להוביל למסקנה
כי יש להרים את מסך ההתאגדות, שאם לא כן, בכל תביעה שתתקבל, ניתן יהיה לחייב את
בעלי המניות, והדבר שומט את הקרקע מתחת לעיקרון האחריות המשפטית המוגבלת;
בבר"ע (ארצי) 67436-01-18 אמבולנס אוראל - בן ציון (31.1.18) (להלן - ענין
בן ציון), קבע בית הדין הארצי מפי כב' השופט רועי פוליאק, כי התרופה לבעלי
מניות הנגררים בעל כורחם להליכים בעילה של הרמת מסך "תוך חיובם בהוצאות
משפטיות ולעיתים יצירת לחץ בלתי ראוי", היא דווקא בהגשת בקשה להפקדת ערובה;
אין די בהפניה לכך שעשויים להתקבל תקבולים עתידיים כדי לבסס יכולת כלכלית, לא כל
שכן, כאשר התובע יצא מן הארץ זה מכבר. רשמת בית הדין האזורי העמידה את סכום הערובה
בסך של 3,000 ש"ח, מטעם שסכום זה משקף את האיזון הנכון והמקובל בפסיקה בין
זכות הגישה לערכאות למימוש זכויות סוציאליות מחד גיסא לבין זכותם של נתבעים שלא
להיגרר להליכי סרק שיקשה עליהם להיפרע את הוצאותיהם בגינם, ובהתחשב בסכום התביעה
הגבוה.
6.
המבקש ערער על החלטת
הרשמת. בערעורו שב וטען כי המשיבים 1 ו-2 אחראים כלפיו אישית מכוח דוקטרינת הרמת
מסך, שכן הם אלה שניהלו את המשיבה 3 והיו הרוח החיה מאחוריה, תוך שהם שוללים ממנו
את זכויותיו, ותוך ניצול לרעה של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. כן טען, כי אם
מצבה של המשיבה 3 אכן טוב, אין מניעה כי בסופו של יום, היא זו שתישא במלוא החיובים
שיושתו עליה בפסק הדין ואין הכרח שבעלי המניות הם אלה שישלמו את חלקם. עצם עמידתם
על מחיקתם מכתב התביעה, מעידה שמצבה הכלכלי של החברה אינו בטוח וקיים חשש ליכולתה.
7.
המשיבים 1 ו- 2 בתשובתם
לערעור סמכו את ידיהם על החלטת הרשמת. כמו כן, שבו וטענו כי המבקש לא הניח כל
תשתית לכך שהתקיימו בינם לבין המבקש יחסי עבודה וכי לא הניח ולו ראיה לכאורה לכך
שמתקיימת עילה להרמת מסך ההתאגדות.
8.
ב
פסק דין
מיום 21.101.9 דחה בית הדין האזורי את
הערעור, מטעם ש:
"17.
סבורני, כי המערער נתפש לכלל טעות בסוברו,
כי עצם העובדה שהחברה לא שילמה למערער לכאורה את כל זכויותיו, צריכה להוביל למסקנה
כי לה"ה מזרחי צומחת בהכרח אחריות אישית לכך. הניתוח שהציע בהודעת הערעור,
מוקשה, שכן קבלת טענתו, מאיינת מניה וביה את הרציונל העומד מאחורי עיקרון האישיות
המשפטית הנפרדת.
ברי לכל בר בי רב, כי
חברה היא ישות מלאכותית וכי היא מנוהלת ע"י אורגנים ובעלי תפקידים שונים. יחד
עם זאת, אין לקבל את טענת המערער, כי כל אימת שנפגעו זכויותיו של עובד שהועסק
ע"י החברה, יש לראות בבעלי המניות אחראים באופן אוטומטי לכל חובותיה; כך גם
לגבי הטענה, לפיה התעקשותם של ה"ה מזרחי להימחק מכתב התביעה היא הנותנת כי
מצבה של החברה בכי רע, או כי ממילא גם אם הם יחויבו, החברה תוכל לפרוע את מלוא
סכום פסק הדין. גישה זו חותרת תחת דיני הרמת מסך בישראל, אינה מעוגנת בדין
ובפסיקה, ודינה להידחות.
18.
החלטת הרשמת מנומקת, מעוגנת היטב במסמכים
שהוצגו בפני
ה ועולה בקנה אחד עם הדין ועם ההלכה הפסוקה, ובמה דברים אמורים? בהיעדר
ראיה לכאורה לכך שמתקיים יסוד מיסודותיו של סעיף 6 לחוק החברות, אין לקבל את
צירופם של ה"ה מזרחי כנתבעים כמובן מאליו.
19.
זכותו של המערער לנסות ולהוכיח בשלב
הראיות, כי יש להטיל אחריות אישית על ה"ה מזרחי, ואולם, לעת הזו, משלא הציג
ולו ראשית ראיה וגם טענותיו בעניין היו רפות וכוללניות, מן הראוי לחייב אותו
בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאותיהם. סבורני, כי צדקה הרשמת כשהחליטה כי יש בכך כדי
לאזן באופן מידתי בין זכותו של המערער לבין זכויותיהם של ה"ה מזרחי, שכן
פתרון זה מידתי יותר מאשר סילוק התביעה כנגדם על הסף כבר בשלב זה, בטרם ניתנה
למערער האפשרות להביא ראיותיו בעניין.
20.
באשר לסכום הערובה עצמו, מעבר לעובדה שלא
נטען לגביו דבר בערעור, סבורני כי הוא סביר, מידתי, ולאור הנמקת כב' הרשמת, לא
ראיתי מקום להתערב בהחלטתה ביחס לקביעת שיעורו".
על
פסק דין
זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.
בקשת רשות ערעור
9.
בבקשתו טוען המבקש כי יש ליתן לו רשות
ערעור לאור "החשיבות המשפטית הציבורית... העולה מן הבקשה של חיוב תובע/ עובד נגד
מעבידיו תוך הרמת מסך ההתאגדות, הנוגעת באופן ישיר לזכות הגישה לבית הדין". לטענתו,
הפסיקה בבתי הדין לעבודה נוטה להרמת מסך ביחסי עובד ומעסיק, וזאת בשל פערי הכוחות בין
הצדדים ליחסי העבודה. לטענתו, הראה עירוב כספי החברה ובעלי מניותיה; העדר הסכם עבודה
בין הצדדים; ב"כ המשיבים אף לא חקרה את המבקש בעניין זהות מעסיקו ובכך נוצרה מניעות;
וכי המשיבים 1 ו- 2 נהגו בחוסר תום לב, תוך הפרת חוקי העבודה במודע. משכך, הניח תשתית
ראייתית להרמת המסך והראה "ראשית ראיה להוכחת תביעתו", כנדרש בתקנה 116א(ב)
לתקנות על מנת לפטור אותו מהפקדת ערובה.
דיון והכרעה
10.
לאחר שעיינתי בכלל החומר בתיק ובטענות המבקש, סבורה אני כי יש
לדחות את בקשת רשות הערעור גם מבלי להידרש לתשובת המשיבים. זאת מאחר ולא מתקיימים התנאים
למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ואפרט:
על פי הפסיקה, בקשת רשות
ערעור על
פסק דין
הדוחה ערעור על החלטת רשם מהווה דיון ב"גלגול שלישי" (בן
נון ו
חבקין,
הערעור האזרחי
(מהדורה 3, 2012) (להלן
- הערעור האזרחי) בעמ' 223 – 225). כלל הוא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי"
תינתן אך באותם "מקרים, בהם החשיבות
המשפטית
חורגת
מן
העניין שיש
לצדדים
הישירים
בהכרעה
במחלוקת" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
(13.7.82).
החלטה על חיוב בערובה היא החלטה דיונית הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית,
שערכאת הערעור תמעט להתערב בה (בר"ע (ארצי) 54352-10-15 סאמח גאבר - אנה מלר
(10.4.16)).
משכך הם פני הדברים בערעור
בזכות, הרי שנכונים הדברים ביתר שאת במקרה של בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".
11.
במקרה דנן, הפקדת הערובה חויבה בזיקה
לצירוף המשיבים כנתבעים וזאת מכוח עילת הרמת המסך. כפי שעולה מהחלטתו של השופט פוליאק
בענין בן ציון – אשר שימשה נדבך להחלטת הרשמת – במקרים מתאימים, תרופתם של בעלי
מניות הנגררים בעל כורחם להליך בעילת הרמת המסך היא חיוב בהוצאות, ולשם הבטחת תשלומן
ניתן לשקול חיוב בהפקדת ערובה, אם וככל שמוגשת בקשה, ובכפוף לבחינה פרטנית של נסיבות
הענין המיוחדות. החלטה אם להפקיד ערובה שעה שהמדובר בתובע זר – וקל וחומר שיצא מהארץ
– מצריכה, בין היתר, בחינת קיומה של "ראשית ראיה", כלשון תקנה 116א לתקנות.
כאשר עסקינן בתביעה להרמת מסך, ראשית הראיה הנדרשת היא ביחס לחוב המקורי וביחס לקיומה
של עילת להרמת מסך.
12.
בענייננו, בית הדין האזורי בחן קיומה
של "ראשית ראיה" ביחס לעילת הרמת המסך, והגיע למסקנה לכאורית כי זו לא הונחה.
בסוגית הערכתה של "ראשית ראיה" לא מצאתי מקום להתערב, שכן לטעמי אין היא
מעוררת סוגיה ציבורית עקרונית החורגת מגבולות המקרה, ואשר מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול
שלישי. זאת ועוד, גם אם תמצא לומר כי נפלה טעות בהחלטת הרשמת או בפסק דינו של בית הדין
האזורי – וזאת לא אמרנו - אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".
שכן, כידוע "טעות
של
הערכאה
הדיונית
או
של
ערכאת
הערעור
אינה
מקימה
כשלעצמה
עילה
למתן
רשות לערער
בגלגול
שלישי" (הערעור האזרחי בעמ' 214 והאסמכתאות
בהערת שוליים
81 שם).
13.
סוף דבר
- דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובת הצד שכנגד,
אין צו להוצאות.
ניתנה
היום,
ל' חשוון תש"פ (28 נובמבר 2019)
בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
ברע בית הדין הארצי לעבודה 11047-11/19 סוהו סינגסיאם נ' שמעון מזרחי, שולה מזרחי, משק מזרחי בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/11/2019)