פסקי דין על אורנה כהן | פסקי דין על אורי כהן | פסקי דין על דורון פכטר

10351/90 א     14/04/1993




א 10351/90 אורנה כהן, אורי כהן נ' דורון פכטר






בבית משפט השלום ב ח י פ ה

כבוד השופטת: ד"ר נ. דנון


מס' ת.א.: 10351/90

התובעים: .1אורנה כהן
בא כח: עו"ד פרסמן

.2אורי כהן


הנתבע: דורון פכטר
בא כח: עו"ד פנקס



פ ס ק - ד י ן

זוהי תביעה כספית שעילתה נזק שלטענת התובעים נגרם להם עקב הונאה
במכירת רכב משומש על ידי הנתבע.
הנתבע, בעל מוסך, לווה מהתובע כספים בשנת 1987לצורך רכישת
מכונית. ההלוואה היתה אמורה להשתלם תוך 36חודש.
כעבור זמן קצר נקלע הנתבע לקשיים כספיים ולא היה מסוגל לשלם את
תשלומי ההלוואה במשך 10-8חודשים. אז הוסכם בין הצדדים שהנתבע
ימכור לתובעים את הרכב שקנה, שברולט נובה ,1979מס' רישוי ,807540
כנגד חיסול ההלוואה ושהתובע יוסיף לו 3,750ש"ח על מחיר הרכב.

הנתבע שלח את התובע עם אחיו של הנתבע לבצע בדיקת מנוע עובר למכירת
הרכב וכפי הנראה שלא נתקבלה תשובה שלילית, שכן התובע קנה את הרכב
והרכב נרשם על שם התובעת ב- .8.11.88
הרכב נרכש ללא שהיה לו רשיון רכב וכשהלך התובע לבצע את הבדיקה
הדרושה לצורך קבלת רשיון הרכב, הסתבר שהנתבע לא שילם ולא ביצע גם
"טסט" קודם. הנתבע שילם לתובע והענין סודר והוצא רשיון רכב. כעבור
שנה שוב הלך התובע לבדוק את הרכב ואז הסתבר שאין התאמה בין השילדה
ובין המספר של המסגרת. הסתבר שהשילדה שייכת לרכב אמריקאי גנוב.
התובע הופנה למשטרה וזו הודיעה לו כי אכן השילדה שייכת לרכב גנוב
שבעליו הינו חברת ביטוח. הרכב נלקח מהתובע על ידי המשטרה למשך
שלושה חודשים.

הסתבר שהרכב עבר תאונה אצל הנתבע, השילדה המקורית נפגעה והנתבע
רכש מגוף בשם גורר המפרץ את השילדה הגנובה, מבלי לרשום את השינוי
במשרד הרישוי.
כתוצאה מכך נאלץ התובע לקנות את השילדה הגנובה מחברת צור שמיר.
כמו כן כדי לשחרר את הרכב מידי המשטרה נאלץ לעשות לרכב ביטוח
מקיף, להתאים את המספרים במשרד הרישוי, ללכת לטכניון לאשר את
השילדה ולהתחייב לא למכור את הרכב עד שכל הדברים יבוצעו.
התובע טוען, כי הנתבע לא אמר לו, כי הרכב עבר תאונה וכמו כן לא
אמר לו, כי הותקנה ברכב שילדה גנובה או שהשילדה ברכב הוחלפה.
כדי לעמוד בדרישות המשטרה היו לו הוצאות; כמו כן שילם עבור רכישת
השילדה הגנובה מחברת הביטוח צור שמיר; כיון שהרכב לא היה ברשותו
שלושה חודשים נסע במוניות לעבודה ונגרמו לו הוצאות נסיעה. כמו כן
הוא דורש הפחתת מחיר עבור הרכב, שכן המחיר שנקבע בין הצדדים היה
מחיר לרכב שלא נפגע בתאונה.
הנתבע טוען, כי לא הסתיר מהתובע את דבר קרות התאונה ברכב; כי רכש
את השילדה החדשה מגורר המפרץ לאחר שהמספר הותקן כדין (סעיף 5לכתב
ההגנה) וגם הודע למשטרה על מכירתו (סעיף 10לכתב ההגנה).

.1 אני מאמינה לתובע, כי הנתבע לא גילה לו כי הרכב עבר תאונה
ובהמשך לכך לא גילה לו כי הוחלפה שילדה ברכב.
הנתבע עצמו איננו אומר בפה מלא כי גילה זאת לתובע. הוא העיד,
כי במסגרת ביקורי התובע במוסך ראה התובע את הרכב בתיקונים
והוא לא הסתיר אותו. מהעובדה שהתובע ראה את הרכב בתיקונים,
אין להסיק שהרכב עבר תאונה. על הנתבע היה לומר לתובע במפורש
שהרכב עבר תאונה ושהשילדה שלו הוחלפה. הנתבע גם הודה, כי
התובע לא ראה את דו"ח השמאי שהוצא לרכב אחרי התאונה.
נראה לי, כי היתה זו חובתו המינימלית של הנתבע לומר לתובע כי
הרכב עבר תאונה ולהודיע לו כי קיים דו"ח שמאי שהועבר לחברת
הביטוח וכן ליידע אותו, כי ברכב בוצעו תיקונים בסך 10,000
ש"ח על פי חשבון תיקונים שהוצא על ידי מוסך הנתבע בעצמו.

הן התובע והן הנתבע העידו, כי התובע נתן לנתבע שיקים בסך של
3,750ש"ח הואיל וערך המכונית עלה על גובה החוב של התובע.
כדי להעריך את שווי הרכב חייבים היו הצדדים להזקק להערכה
כלשהי בין אם מחירון או חוות דעת אחרת. העובדה שלנתבע היה
ידוע קיומה של חוות דעת של שמאי המעריכה את גובה התיקונים
ברכב ולא גילה זאת לתובע, מהווה הפרה חמורה של חובת תום הלב.

בנוסף לכך, אין אני מאמינה, כי התובע ראה את הרכב בתיקונים
כתוצאה מהתאונה עובר לרכישתו על ידי התובע. התאונה ארעה ב-
4.1.88והמכונית נמכרה בנובמבר .1988אינני מאמינה שהרכב היה
בתיקונים 11חודש.

זאת ועוד, הנתבע העיד, כי בזמן המו"מ עשה אחד הפועלים שלו
במוסך "פעולה" עם האוטו, דהיינו גרם לתאונה. עדות זאת אינה
עולה בקנה אחד עם עדותו של הנתבע במקום אחר, כי התאונה ארעה
ב- .4.1.88

ראשית, אינני מאמינה שהמו"מ לרכישת הרכב נמשך 11חודש ושנית,
אם אכן החל המו"מ לפני התאונה, הרי היתה זו חובתו המוחלטת של
הנתבע להודיע לתובע, כי הרכב נשוא המו"מ, עבר בינתיים תאונה.
אין הוא יכול להסתתר מאחורי הטענה שהרכב היה בתיקונים במוסך
והתובע יכול היה לראות זאת.
ברור לי שהנתבע הסתיר מהתובע את דבר התאונה. אם בוצעו ברכב
תיקונים לפני רכישתו על ידי התובע, היו אלה בקשר לתוספות
שהנתבע הכניס לרכב לפני מכירתו ושעבורן ביקש וקיבל תוספת
מחיר והן: החלפת מנוע, ראש משופר של מודל שנת ( 1982עדותו של
התובע, עמ' 3שורה .)24
לכן אם יש ממש בטענת הנתבע, שהרכב היה בתיקונים לפני מכירתו
לתובע, כי אז אין לי ספק שמדובר בהחלפת המנוע ולפיכך כאשר
ראה התובע את הרכב בתיקונים, לא היתה לו שום סיבה אפילו
לחשוד שמדובר בתאונה ולא בהחלפת מנוע. התובע הרי העיד, כי
לפני שקיבל את הרכב ביקש לעשות לו ביקורת של מנוע. זו הבדיקה
שנעשתה על ידי אחיו של הנתבע.

לאור האמור לעיל, אין לי ספק שהתנהגותו של הנתבע גובלת
בהונאה ממש, כאשר מכר לתובע רכב לאחר תאונה ולאחר החלפת
שילדה מבלי ליידע אותו על כך וכאשר מחיר הרכב נקבע מבלי לקחת
בחשבון את היותו מעורב בתאונה.

זאת ועוד:
הנתבע לפי עדותו, הגיש לחברת הביטוח חשבון תיקונים. 10,000
ש"ח היה לדבריו הנזק. כלומר הנתבע קיבל כספים מחברת הביטוח
עבור התיקונים ויחד עם זאת מכר לתובע את הרכב כאילו לא היה
מעורב בתאונה.

.2 הנתבע העלים מהתובע את דבר החלפת השילדה ובהיותו איש מוסך
אין לי ספק שבעת החלפת השילדה ראה, כי על השילדה מופיע מספר
אחר, דבר המחייב להודיע לחברת הביטוח, למשטרה ולמשרד הרישוי.
דבריו בכתב ההגנה, כי המספר הותקן כדין וכי היה דיווח
משטרתי, הוכחו כבלתי נכונים. הנתבע לא דיווח לחברת הביטוח או
למשטרה וגם לא למשרד הרישוי (עמ' .)10הוא גם לא טרח לברר אם
גורר המפרץ עשה זאת.
בנסיבות אלה אין לראות את התובע כמתנדב כאשר נאלץ לרכוש את
השילדה הגנובה במחיר של 2,000ש"ח מחברת הביטוח.
הנתבע טען, כי השילדה נרכשה כחוק על ידי חברת הביטוח, אולם
גורר המפרץ לא הוזמנו לאמת טענה זאת.
המנעות זו משמשת סיבה נוספת שלא להאמין לגירסת הנתבע (ע"א
,534/69פד"י כד' ( )145 )1ומהווה תוספת משקל לראיותיו של
התובע. (ע"א ,620/74פד"י ל (.)223 ,218 )1
התובע נאלץ לבצע כל מה שהנתבע צריך היה לעשות בקשר עם החלפת
שילדה: לשלם לחברת הביטוח, ללכת לטכניון לאשר את השילדה
וכתוצאה מכך נגרמו לו הוצאות שהוא זכאי לקבלן מאת הנתבע.

.3 נזקיו של התובע מסתכמים כדלקמן:

עבור רכישת השילדה מחברת הביטוח 2,000 ש"ח

הוצאות פירוק מנוע לשם יישור השילדה ובדיקתה 814 ש"ח

הוצאות נסיעה משוערות במשך שלושה חודשים
בהם הוחזק הרכב ע"י המשטרה 2,000 ש"ח

שכ"ט עו"ד טויסטר 1,100 ש"ח

הפחתת מחיר משוערת של 10אחוז 2,500 ש"ח
עקב היותו של הרכב מעורב בתאונה

קיים ויכוח בין הצדדים לגבי שווי הרכב בעת מכירתו לתובעים.
התובע אומר, כי מחירו היה 32,000ש"ח וזאת על פי המחירון של
שנת ,1988שם הופיע מחיר הרכב של 28,500ש"ח.
הנתבע לעומת זאת טוען, כי שווי הרכב היה עשרים "וכמה" אלף
שקלים, או 25,000ש"ח לפי דו"ח השמאי שלו (עמ' 10שורה )24
וכי רכב מסוג זה לא הופיע כלל במחירון.
לצורך קביעת הפחתת המחיר, אני מקבלת את גירסתו של הנתבע כי
שווי הרכב היה 25,000ש"ח לאחר התאונה, וזאת אחרי שהנתבע,
לפי עדותו, ביצע בו תיקונים בשווי של 10,000ש"ח.
לפיכך יש מקום להפחית ממחיר הרכב שנמכר לתובע לפחות 10אחוז.
(התובע לא המציא עדות מומחה לגבי ירידת ערך הרכב עקב התאונה,
אולם כבר נפסק כי די באפשרות להעריך את שיעור הנזק מתוך
העדויות כדי שאפשר יהיה להעניק פיצויים לפי הערכה זו. (ע"א
,531/71פד"י כו ( 113 )2וכן ע"א ,355/80נתן אניסימוב נגד
מלון טירת בת שבע, פד"י לה ( )2עמ' .800שם נפסק מפי מ"מ
הנשיא ח. כהן, כי שיעור הפיצויים עניין הוא לאומדנו של
השופט ונפגע שהוכיח שנגרם לו נזק הניתן לקביעה בכסף, ולו
בדרך אומדן בלבד, יצא ידי חובת הראיה, המוטלת עליו לענין
זכאותו לפי סעיף 10לחוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה).

לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים את הסכום של
8,414ש"ח. מתוך סכום זה יש להוריד 1,000ש"ח, שהתובעים לא שילמו
לנתבע עבור מחיר הרכב. בסה"כ 7,414ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה
וריבית החל מיום ,8.11.88יום העברת הבעלות ברכב ועד לתשלום המלא
בפועל.
ובצירוף % 15שכ"ט עו"ד + מע"מ והוצאות, אשר ישאו הפרשי הצמדה
וריבית מיום 1.5.93ועד לתשלום המלא בפועל.

מזכירות - נא לשלוח העתק לצדדים.

ניתן בהעדר היום 14/04/93

שם הקלדנית: אורלי פרייליך

דר' נ. דנון, שופטת








א בית משפט שלום 10351/90 אורנה כהן, אורי כהן נ' דורון פכטר (פורסם ב-ֽ 14/04/1993)