פסקי דין על שלום בן אברהם ביטון

1057/04 פח     06/03/2006




פח 1057/04 מדינת ישראל נ' שלום בן אברהם ביטון




בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו
תפ"ח 1057/04
בפני
:
כב' השופטת ב. אופיר-תום, אב"ד
כב' השופטת מרים סוקולוב

כב' השופט ישעיהו שנלר
המאשימה:
מדינת ישראל
נ ג ד

הנאשם:
שלום בן אברהם ביטון

יליד 1973 ת.ז. 025509829
נורית 12, כפר יונה
טענו:
למאשימה – הפרקליטה ד"ר ורדה בן שחר

לנאשם - עו"ד יוספי
גזר - דין
השופטת מרים סוקולוב
:

איסור פרסום

תיק זה דן בעבירות-מין אותן ביצע הנאשם בשלוש מתלוננות, שתים מהן קטינות. על מנת להגן על עניניהן אסר בית המשפט והוא חוזר ואוסר פרסום שמות המתלוננות וכל פרט אחר שעלול להביא לזיהויין.

1. הנאשם הורשע כמפורט בהכרעת הדין בעבירות להלן:
אישום ראשון:
א. אינוס - עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").
ב. מעשה סדום- עבירה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק הנ"ל;
ג. תקיפה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 379 ביחד עם סעיף 382 (ב)(1) לחוק הנ"ל;
ד. איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל;

אישום שני:
א. מעשה מגונה - עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות 345(א)(3) ביחד עם סעיף 351(ג)(1) לחוק העונשין;
ב. איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל;

אישום שלישי:
מעשה מגונה - עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות 345(א)(3) ביחד עם סעיף 351(ג)(1) לחוק העונשין.

2. העובדות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין. לצורך הדיון בעונשו של הנאשם די להביא את תמצית העובדות שהוכחו בפני
נו.

אישום ראשון:
הנאשם שהיה נשוי לס' – המתלוננת - בתקופה הרלוונטית לכתב האישום ביצע בה מעשי אינוס ומעשי סדום במועדים בלתי ידועים, וזאת, לאורך התקופה החל משנת 2001 לערך ועד לחודש אוקטובר 2003.
ב- 26.10.02 בביתם שבירושלים, דחף הנאשם את המתלוננת על המיטה והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה בניגוד לרצונה ועל אף שאמרה לו כי מעשיו גורמים לה כאבים עזים.
כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרם למתלוננת דימום בפי הטבעת והיא טופלה בביה"ח שערי צדק. בהיותם בבית החולים איים הנאשם על המתלוננת כי אם תספר שביצע בה מעשה סדום, יהרוג אותה.
בשנת 2003 עברו הנאשם והמתלוננת להתגורר בכפר יונה. בתקופת מגוריהם שם, נהג הנאשם להכות את המתלוננת ואף דקרה עם מזלג בעמוד השידרה שלה. הנאשם גם נהג לנשוך את המתלוננת בכל חלקי גופה בעת שקיים עמה יחסי מין, וזאת למרות שבכתה וביקשה ממנו שיחדל ממעשיו.
במועד כלשהו בשנת 2003, בשעות הלילה בביתם שבכפר יונה, הפשיט הנאשם בכח את בגדיה של המתלוננת והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה בניגוד לרצונה.

אישום שני
ב', ילידת 16.5.91 הינה אחותה הקטינה של המתלוננת ס', נשוא האישום הראשון, וגיסתו של הנאשם.
במועד כלשהו, כאשר הנאשם והמתלוננת התארחו בביתם של הורי המתלוננת בנתניה, הרים הנאשם את ב' במותניה, שיפשף את איבר מינו בישבנה והורידה. הוא אף איים עליה כי אם תדבר או תצעק יכה אותה.
במקרה אחר, משך הנאשם בשדיה ונתן לה 5 ₪.
במהלך חודש אוקטובר 2003 בחדרם של אחיה, הרים הנאשם את ב' במותניה ושיפשף את איבר מינו בישבנה.

אישום שלישי
ע', ילידת 21.11.96, הינה גם היא, אחותה הקטינה של המתלוננת ס' וגם היא גיסתו של הנאשם.
במהלך חודש אוקטובר 2003, או בסמוך לכך, בביתה בנתניה, הרים הנאשם את ע' ושיפשף את איבר מינו באיבר מינה, הורידה ונתן לה 5 ₪.
במקרה נוסף, בחדרו של אחיה י' הרים הנאשם את ע' שיפשף את איבר מינו באיבר מינה והורידה.
במועד כלשהו, בחודש אוקטובר 2003, פגש הנאשם את ע' במדרגות ביתה, הרימה, שיפשף את איבר מינו באיבר מינה, הורידה ונתן לה 5 ₪.

תסקיר שרות המבחן
3. נעתרנו לבקשת הסניגור להורות על הגשת תסקיר שרות המבחן בעניינו של הנאשם בעיקר על מנת לבדוק את מסוכנותו המינית.
מהאמור בתסקיר שקיבלנו אנו למדים, כי הנאשם התחנך וגדל במשפחה בת שבעה ילדים בעלת מערכת יחסים חמה ותומכת שניהלה אורח חיים מסורתי. הנאשם סיפר לקצינת המבחן כי בילדותו נפל קורבן לאדם מבוגר שביצע בו מעשים מגונים ולא קיבל כל טיפול בגין פגיעה זו. הנאשם שירת לדבריו שירות צבאי מלא. בגיל 25 חזר בתשובה והחל ללמוד בישיבת "כף חיים". בגיל 28 התחתן עם המתלוננת לאחר תקופת הכרות קצרה.
קצינת המבחן התרשמה כי מערכת היחסים של הנאשם עם אשתו היתה מלווה באלימות קשה שבאה לידי ביטוי במישור הפיזי, מילולי, מיני, נפשי וכלכלי, כאשר הנאשם התמקד בסיפוק צרכיו והתקשה להבחין בצרכיה של אשתו. הנאשם הופנה לראשונה לשרות המבחן בינואר 2004 בגין עבירת אלימות שביצע בשנת 2003 כלפי אשתו ותינוקם. מאחר ושלל כל התנהגות אלימה ולא היה מודע לדפוסי התנהגותו האלימים, נמנע שרות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו והוא נידון למאסר על תנאי והתחייבות.
גם בנוגע לעבירות נשוא הדיון דנא, התקשה הנאשם להודות בביצוען מבלי שהבחין בדפוסי התנהגותו האלימים, והתנהגותו המינית הפוגעת באשתו. כך גם בנוגע לעבירות המין שביצע בגיסותיו הקטינות. הנאשם איננו מודה בביצוען, הציג עצמו כקורבן ואף העלה האפשרות שהקטינות הן שיזמו לכאורה את הקשר המיני עמו.

קצינת המבחן סבורה כי התייחסותו זו מעידה על קיומם האפשרי של עיוותי חשיבה המפחיתים את העכבות והחרדה המלווה את ביצוע המעשים הפוגעניים. במצב זה לא ניתן היה לערוך אבחון מעמיק לגבי קיומה של הסטיה האפשרית ממנה הוא סובל.
עם זאת ההערכה של שירות המבחן היא, כי כל העבירות בהן הורשע הנאשם, מעידות על קשייו להבחין בצרכים של הזולת, עמו הוא מקיים קשר, ונסיון לספק צרכיו שלו באופן כוחני ופוגעני. במצבו זה יתקשה הנאשם להפיק תועלת ממסגרות הטיפול בעברייני מין המתקימות בשרות בתנאים פתוחים. לאור כל האמור לעיל נמנע שרות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו.

4. תסקירי נפגעות עבירות מין
(א) תסקירה של המתלוננת ס'
על תוכנו של התסקיר הזה התבקש מטעם עורכת התסקיר, חיסיון מלא, ולכן יצויינו רק פרטים מספר הנוגעים למצבה הנפשי של המתלוננת, שהיא כיום גרושתו של הנאשם, ומתגוררת עם בנה בבית הוריה.
עורכת התסקיר התרשמה כי מדובר באשה צעירה, ביישנית מאוד, עצורה ומופנמת המתקשה לבטא עצמה מילולית. עם זאת, כך צוין, היתה פתוחה כנה ואוטנטית ומשתפת במגבלותיה. ניכר היה בה כי עברה חוויות טראומטיות אשר הותירו בה צלקות נפשיות כיום היא סובלת מסינדרום פוסט טראומתי. עורכת התסקיר ציינה כי המתלוננת נמצאת במצב רגרסיבי קשה, לאחר שאיבדה את כל הבטחון ותחושת הערך העצמי שלה, בעקבות הטראומה המתמשכת שעברה בתקופת נישואיה לנאשם. בעבר היתה צעירה עצמאית, עבדה וניהלה את חייה כנערה רגילה וכיום היא מפוחדת מאוד ותלותית.
המתלוננת התקשתה לפי האמור בתסקיר, לדבר על פרטי הטראומה, לתאר את שעבר עליה ואת הכאב והסבל שנגרמו לה ובעיקר את הפחדים המלווים אותה עד היום, כפי שפורט בהרחבה בתסקיר דנן.
כיום, חיה המתלוננת חיים מאוד מצומצמים, מפוחדת, חשדנית, לאחר שאיבדה אמון בעולם ובאנשים, למרות שיש לה משאלות להשתקם ולחזור להיות עצמאית. עורכת התסקיר המליצה להטיל על הנאשם בנוסף לכל עונש אחר, גם לפצות המתלוננת, פיצוי שיאפשר לה תחילתו של תהליך שיקומי.

(ב) תסקיריהן של ב' וע'
גם על תוכנו של תסקיר זה התבקש חסיון מלא, ולכן, יצויינו רק פרטים מעטים שיש בהם כדי לשפוך אור על מצבן הנפשי של הקטינות הנפגעות כיום.
בעקבות המעשים המיניים שביצע בהן הנאשם ואחרי שנחשפה הפרשה, טופלו הקטינות ב' ו-ע' במשך מספר חודשים על ידי פסיכולוג. בעיקר ב' היתה זקוקה נואשות לטיפול זה, לפי התסקיר, ובעקבותיו השתחררה מעט מביישנותה והסתגרותה סביב הפגיעה המינית.
ב', ילדה חרוצה ותלמידה מצטיינת, היתה לפני הפגיעה ילדה מלאת חיים ועצמאית. בתקופה שאחרי הפגיעה גלתה עצבנות קשה והסתגרה בתוך עצמה. בהמשך פיתחה רגשות אשם קשים וסרבה לקבל טיפול פסיכולוגי, רק לאחר שע' טופלה הסכימה גם ב' לקבל עזרה טיפולית. הילדה סבלה מפחדים רבים, וחששה להיות לבד (אביה ליווה אותה לכל מקום) ופחדה ממבוגרים. גם כיום מסרבת לדבר על הפגיעה.
בתסקיר צויין כי ע' ילדה שמחה וחברותית, לא היתה מודעת למשמעות המינית של הפגיעה וראתה בה תוקפנות מפחידה. לכן, אין לדעת, לפי התסקיר, כיצד הדבר ישפיע עליה בהתבגרותה, כשתתפוס משמעותה.
בתסקיר פורט בהרחבה כיצד השפיעה הפגיעה בקטינות, על כל בני המשפחה והנזק שנגרם כתוצאה מכך, אולם מפאת החסיון לא יצויינו הפרטים הללו, כאן.

5. חומרת העבירות ומדיניות הענישה
אין צורך להכביר מילים באשר לחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם ונסיבותיהן הקשות, כמובא להלן:

(א) באשר לאישום הראשון -
במשך תקופה של שנה ועשרה חודשים נהג הנאשם לבצע מעשי אינוס באשתו, המתלוננת ס', ומעשי סדום חוזרים ונשנים בכח, למרות התנגדותה ולמרות שאמרה לו שוב ושוב כי מעשיו גורמים לה כאבים עזים, זעקה מכאב ודיממה מפי הטבעת. לעיתים אף נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי. הנאשם נהג באשתו כאילו היתה חפץ שנועד אך ורק לסיפוק צרכיו, חילל את גופה ופגע בכבודה.
לא זו אף זו, הנאשם נהג להכות את אשתו באגרופיו בכל חלקי גופה לסטור על פניה, נעץ מזלג בגבה ונשך אותה בעת שקיים עמה יחסי מין. הנאשם התעלל מינית, גופנית, ונפשית במתלוננת, הפך אותה לשפחתו החרופה, ועשה בה כרצונו מבלי להתחשב ברצונותיה ובצרכיה. על הפגיעות הגופניות במתלוננת אנו למדים, בין היתר, מהסימנים הכחולים שהיו על גופה ומהדימומים החוזרים ונשנים, במשך כל אותה תקופה, בפי הטבעת שלה.
בעקבות מעשיו של הנאשם במתלוננת, ובעקבות הסבל הממושך וההשפלות שהיו מנת חלקה בתקופת נשואיה, התמוטטה המתלוננת ונכנסה למצב פסיכוטי, ממנו החלימה רק לאחר אישפוז בבית החולים וטיפול נפשי (ת/3 ות/4).
כאמור, מתסקיר נפגעת עבירת מין אנו למדים על הנזקים לטווח ארוך, או, לצמיתות, שנגרמו למתלוננת, ועל הפגיעה הפוסט-טראומתית הנמשכת שחוותה. במעשיו האכזריים המתמשכים, הנאשם הרס את אישיותה ובטחונה העצמי של המתלוננת והותיר אותה תלותית, רדופת פחדים ומתקשה לחזור ולתפקד כפי שתפקדה לפני נישואיה.

בעבירות כגון דא שמבוצעות על ידי בני זוג, ידידים, או, בני משפחה, פסק בית המשפט העליון בע"פ 130/04 פלוני נ' מדינת ישראל
, תק-עליון 2005(3) 222, כדילקמן:
"אך מיעוטם של מעשי אינוס עונים לתסריט "טיפוסי" כביכול, בו תוקף זר מגיח מבין הצללים ותוקף באלימות ובכוח את קורבנו; מרביתם המכריע של מעשי אינוס מתרחשים דווקא בין אנשים המקיימים היכרות מוקדמת - בני זוג, ידידים ובני משפחה, וכפיית המעשה אינה מתבצעת תמיד אגב שימוש באלימות פיזית. הנה כי כן, אבחנה אקסיומטית בין "טיפוסי" אונס לעניינה של ענישה לא זו בלבד שחוטאת היא לערכים הקבועים בלב-לבו של האיסור הפלילי על אינוס, אלא נמצאת חוטאת למציאות-חייהן של מרביתן המכריעה של קורבנות עבירה זו" (בעמ' 226).

בענין זה נפסק בע"פ 161/00 ,115/00 טייב נ' מדינת ישראל
, פ"ד נד(3), 289:
"...גבר מבצע עבירת אינוס באשה אם בא הוא במגע-אישות עימה באין הסכמת האשה למגע וביודעו כי האשה אינה מסכימה למגע. עמדתי על ההיסטוריה ועל ההתפתחות של עבירת האינוס במשפט האנגלי ובארץ; הדגשתי את יסוד ה"נגד רצונה" שהיה בהגדרתה של עבירת האינוס בעבר, להבדילו מיסוד ה"שלא בהסכמתה החופשית" בהגדרת העבירה כיום; הסברתי את הצורך המובנה ביחסי-אנוש, כי עד שגבר יבוא במגע-אישות עם אשה חייב הוא לקבל את הסכמתה לדבר, שאם לא הסכימה למגע והוא בא אליה בכל-זאת, כי -אז יעשה מעשה-אשר-לא-ייעשה" (בעמ' 316).

בע"פ 2346/98 פלוני נ' מדינת ישראל
, פ"ד נב(3), 617, התייחסה כב' השופטת שטרסברג-כהן (אמנם בדעת מיעוט), למורכבות העבירה, במקרה של אינוס בעל את אישתו:
"אינוס של בעל את אישתו הוא הבעייתי ביותר מבין סוגי האינוס המוכרים. הרגישות המיוחדת שבמערכת יחסי בני זוג המורכבת מרבדים רגשיים רבים ושונים, החיכוך היומיומי, המגע התמידי, השהות המשותפת תחת קורת גג אחת וקיום יחסי מין כחלק אינטגרלי מחיי הנישואין, יוצרים מערכת יחסים מורכבת, רגישה, שברירית, הפכפכה, רווית קשיים, מתחים, מריבות, התפייסויות, עליות ומורדות, העלולים לטשטש את הגבול בין הסכמה לסירוב. עם זאת אין להטיל ספק בכך, שיש ובעל מקיים עם אישתו יחסי מין בכפיה, בעל כורחה וחרף התנגדותה. ומשכך נעשה, הרי זה אינוס. בחלק מהמקרים נובע היחס הכוחני אדנותי של הבעל כלפי אישתו, מתוך תפיסת עולם מעוותת, בה נתפסת האישה כמי שמשמשת כלי לסיפוק צרכיו ויצריו של הבעל. אין להמעיט בחומרת מעשים מעין אלו המהווים חלק מתמונה עגומה של אלימות במשפחה. אכן, בנישואים מגולמים חיי מין בין בני זוג אלא שאין בכך כדי לבטל את החובה המוסרית, האנושית והמשפטית לקיימם אך ורק בהסכמה ולכבד סירוב והתנגדות" (בעמ' 620-621).

גם בפרשה מאוחרת יותר, ע"פ 10030/03 פלוני נ' מדינת ישראל
, תק-על 2005(1), 508, התבטא בית המשפט העליון נחרצות בעניין אינוס בעל את אישתו:
"...פסיקתנו כבר הכירה בכך מזה זמן רב, כי גם ביחסים שבין בני זוג, אינוס הוא לעולם אינוס, וזכותה של האשה לשלמות גופה, לכבודה, ולאוטונומיה של הרצון שלה ראויה להגנה" (בעמ' 509).

כן ראו האמור על-ידי כב' השופטת בייניש בע"פ 10756/04 מאיר אזולאי נ' מדינת ישראל
, תק-על 2005(3), 154, בעניין ביטול האבחנה בין אינוס בת זוג, לבין "אינוס בשדה".

(ב) באשר לאישומים שני ושלישי
מדובר במעשים מעוררי סלידה ותיעוב. הנאשם ביצע מעשים מגונים בשתי ילדות-גיסותיו הנמנות על המגזר החרדי, שהיו בנות 8 ו-12 שנים ואשר נתנו בו אמון כי היה גיסן. לא זו אף זו הנאשם איים על הילדות ואסר עליהן לספר על מעלליו. וכך הפכן לשותפות לסוד הנורא. מדובר במעשים חוזרים ונשנים שנעשו בתוך ביתן של הילדות או בקרבתו, שבהם שיפשף את איבר מינו באיבר מינן, ומשך ונשק לשדיה של אחת מהן.
אין ספק שחומרה יתרה יש למעשים הללו בתוך המגזר החרדי, כאשר המשפחה חוששת שהדבר יוודע ברבים וישפיע על סיכוייהן של הילדות להנשא בעתיד. לכן אף קשה לטפל באופן רציני בנפגעות.
כאמור, הנאשם ניצל את תמימותן של ילדות קטנות, חילל את גופן ורמס את כבודן, ללא כל התייחסות להשפעות לטווח ארוך ולנזקים שיש למעשים כאלה על עתידן ועל מצבן הנפשי.
מתסקיר הקורבן אנו למדים על הטראומה שחוו הילדות, במיוחד ב', ועל הצלקות שהותירה בנפשותיהן שלא במהרה תרפאנה, והשלכותיהן על עתידן.

הלכה פסוקה היא כי יש להחמיר בעונשיהם של עברייני מין המבצעים עבירות מין כלפי קטינים, במיוחד כאשר העבירות הללו מבוצעות על ידי מבוגרים בתוך המשפחה, ומדרך הטבע הקטינים נותנים בהם אמון ואף אוהבים אותם.
כאשר מדובר בעבירות מין המבוצעות בקטינים, גובר השיקול ההרתעתי והצורך בהגנה על הציבור על פני שיקולים או נסיבות מקילות כאלה או אחרות.
תפקידו של בית המשפט הוא להגן על גופם ונפשם של קורבנות קטינים – אשר מטבעם נוטים ליתן אמון במבוגרים מהם – שלא ינוצלו על ידי עבריינים דוגמת הנאשם וישאו בתוצאות מעשיהם לעיתים במשך כל חייהם.
כך נפסק גם בע"פ 1/97 דאודאי נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון כרך 97(2) עמ' 679:
"במקרים כגון דא על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את טובת הקטינים ולגזור עונשים שיהיה בהם כדי להגן עליהם מפני מעשיהם של הללו שאינם יודעים לרסן את עצמם".
וכך גם נפסק במקרים דומים נוספים, בהם בוצעו עבירות מין כנגד קטינים חסרי ישע, בבתי המשפט עמדו על הצורך להגן עליהם מפני חורשי רעה, כאשר השיקול המרכזי בעבירות הללו הוא טובתם של הקטינים, בין אלה שנפגעו בפועל ובין אלה העלולים להיפגע בעתיד: בע"פ 376/00 יוסף דסה נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 2001(3) 1711; בע"פ 479/01 סימון עזרא נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם); בע"פ 2027/99 פלוני נ' מדינת ישראל
, תקדין עליון 99(3) 997; בתפ"ח (מחוזי-ת"א) 1090/02 מדינת ישראל
נ' פלוני, תקדין-מחוזי 2002(3) ע' 2837; תפ"ח 1116/04 (מחוזי-ת"א) מדינת ישראל
נ' פלוני (טרם פורסם).

הענישה מהווה ביצוע חלק הכרחי מההיבט הטיפולי, ויש בה מסר ברור וחד משמעי, לפיו, המעשים הללו אסורים, ראויים לגינוי מוחלט ומהווים עבירה פלילית שעונשה בצידה:
"לא אחת מודגש, בנושא דיוננו, כי הענישה מהווה חלק הכרחי גם מההיבט הטיפולי. יש בה משום מסר ברור וחד משמעי, כי מעשה גילוי העריות הוא מעשה אסור, הראוי לגינוי מוחלט ומהווה עבירה פלילית שעונשה בצדה. מסר זה דרוש לקורבן העבירה הזקוק לאישור מן החוק כי אין הוא אשם בביצוע המעשים האסורים שנעשו בו. הענישה דרושה גם ליתר המעורבים בעניין, שאר בני המשפחה והעבריין עצמו כדי להעמיד דברים באורם הנכון, על משמעותם העובדתית המוסרית והחוקית של מעשים אשר בשום פנים ואופן אין להבליג על ביצועם" (ראו: ע"פ 490/89 מדינת ישראל
נ' פלוני, פ"ד מ"ה(4) עמ' 93).
בהתחשב בחומרת המעשים בהם הורשע הנאשם בעניננו, ובריבויים, אין תימה שב"כ המאשימה עתרה לבית המשפט להטיל על הנאשם עונשי מאסר ממושכים ופיצוי לנפגעות, הן באישום הראשון והן באישומים השני והשלישי, תוך הפרדה ביניהם לענין העונש.
ב"כ המאשימה הפנתה את בית המשפט לפסיקה, לפיה רמת הענישה בעבירות נשוא האישום הראשון היא 10 ו-11 שנות מאסר, ובעבירות נשוא האישומים השני והשלישי, בין חמש לשש שנות מאסר.

נסיבותיו האישיות של הנאשם
6. הנאשם יליד 1973 כבן 32. נסיבותיו האישיות והמשפחתיות פורטו בתסקיר שרות המבחן. הסניגור ביקש לציין לזכותו את העובדה כי תרם למדינה שלוש שנים קשות בהן שירת שרות צבאי מלא ביחידת המסתערבים – יחידה קרבית שעסקה בפעילות קשה ומסוכנת, וכן להתחשב בעובדה ששהה במעצר בית במשך כשנתיים.
הסניגור אף עתר לבית המשפט להתחשב בעברו הנקי, ובעובדה כי למרות שכיום איננו לוקח אחריות על מעשיו, ואף איננו ער לבעיתיות שבהתנהגותו כפי שצויין בתסקיר, עדיין קיימת הערכה של שרות המבחן כי הוא בר טיפול, אם יביע רצון להיות מטופל, וקיים סיכוי כי בעתיד ההבנה תחלחל בו, וניתן יהיה לטפל בו, על מנת שבבוא העת יחזור לתפקד כאדם נורמטיבי.
עתירתו של הסניגור היא שלא להטיל על הנאשם עונש מאסר ממושך, שימנע ממנו בעתיד מלחזור לתיפקוד נורמטיבי.

לענין אופיו הטוב של הנאשם העידו, הרב יצחק לוגסי, סגן מ"מ ראש המעצה המקומית כפר יונה, מר אברהם בן סימון, מר צ'רלס כהן, ואמו של הנאשם עליזה ביטון.
הרב יצחק לוגסי סיפר כי הוא מכיר את הנאשם כשש שנים מאז הגיע לישיבה "כף לחיים" בירושלים והחל ללמוד תורה בשקידה. לדבריו, עבד הנאשם במסגרת הישיבה והתנהגותו היתה למופת. לכן גם הסכימו שישהה בישיבה במעצר בית. להערכת העד הנאשם איננו מסוכן לציבור.
מר בן סימון סיפר כי הוא מכיר היטב את הנאשם ומשפחתו. לדבריו, הנאשם היה אדם נורמטיבי שעבד קשה בבנין, בליטוש יהלומים ועוד, על מנת לעזור בפרנסת משפחתו מרובת הילדים.
מר צ'ארלס כהן סיפר כי עלה ארצה לפני כ-5 שנים מצרפת והוא קשור לארגוני צדקה צרפתיים המטפלים בארץ בקשישים. הנאשם עזר לו בעבודתו ההתנדבותית.
אמו של הנאשם בקשה מבית המשפט להקל בעונשו של הנאשם וספרה כי משפחתה הינה משפחה נורמטיבית, ומעולם לא היו בני המשפחה מעורבים בפעילות פלילית כלשהי.

לסיכום
7. שקלנו את כל הנסיבות לחומרה ולקולא. חומרת העבירות ריבויין, אלמנט ההרתעה, הנזק שנגרם כתוצאה ממעשיו מעוררי הסלידה של הנאשם, למתלוננת ס' ולילדות ב' וע' - נזק שטרם ניתן לאומדו במלואו - אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם ותפקודו הנורמטיבי בעבר.
התרשמנו מהאמור בתסקיר שרות המבחן, כי הנאשם גם כיום נעדר כל הבנה ותובנה בכל הנוגע לעבירות שביצע, הן כלפי המתלוננת ס' והן כלפי הילדות ב' ו-ע'. הוא איננו מבחין כלל בדפוסי התנהגותו האלימים, ושולל לחלוטין בעיתיות מינית קרי, משיכה לקטינות. במצבו זה הנאשם מהווה סכנה ממשית לשלום הציבור, מאחר ולא ניתן לטפל בבעיותיו החמורות על מנת להפחית ממסוכנותו, עד שלא תשתנה גישתו, והוא יביע נכונות לקבלת טיפול הולם. אין ספק בעניננו, שבשקילת הנימוקים המחייבים ענישה מחמירה של מי שביצע מעשים כה בזויים ומתועבים כלפי אשתו לשעבר וגיסותיו הרכות בשנים, ובין הללו הדורשים הקלה בעונשו, גוברים אלה הראשונים, ועל נסיבותיו האישיות לסגת בפני
האינטרס הציבורי המחייב החמרה בעונשו. מה גם שלא מצאנו נימוק משמעותי המחייב הקלה בעונש.
מקובלת עלינו בענין זה, בקשת ב"כ המאשימה בדבר קביעת פיצוי למתלוננת ס' ולילדות ב' וע', שיהיה בו כדי לסייע לנפגעות ולו במעט במימון הטיפול הנדרש עבורן.

8. אי לכך ולאור כל האמור לעיל אנו גוזרים על הנאשם, שלום בן אברהם ביטון
את העונשים כדלקמן:
(א) בגין האישום הראשון - 8 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו 8.12.05.

(ב) בגין האישומים השני והשלישי- 5 שנות מאסר בפועל.
העונשים הללו יצטברו זה לזה, סה"כ ירצה הנאשם 13 (שלוש עשרה) שנות מאסר בפועל.

(ג) שנתיים מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור, תוך שלוש שנים מתום מאסרו, עבירת מין, למעט עבירה לפי סעיף 349 לחוק העונשין, כל עבירת אלימות שהיא פשע, ועבירת איומים.
(ד) הנאשם יפצה את המתלוננת ס' בסך 10,000 ₪, ואת הילדות ב' וע' בסך 5,000 ₪ כל אחת.
הסכומים הללו ישולמו תוך 60 יום מהיום, בקופת בית המשפט וב"כ המאשימה תוודא העברתם לנפגעות.
הסכומים דנן ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום שנקבע ועד לתשלום בפועל.
הודעה לנאשם זכותו להגיש ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.
ניתן והודע בפומבי בנוכחות התובעת, הנאשם וסניגורו, היום 06.03.2006.
ברכה אופיר תום
, שופטת
אב"ד

מרים סוקולוב
, שופטת

ישעיהו שנלר
, שופט
1
בתי המשפט
בדלתיים סגורות








פח בית משפט מחוזי 1057/04 מדינת ישראל נ' שלום בן אברהם ביטון (פורסם ב-ֽ 06/03/2006)