פסקי דין על יונתן פן-סטפנסקי | פסקי דין על משה נחמן | פסקי דין על נתנאל הורברג ואח' | פסקי דין על הפניקס פנסיה וגמל | פסקי דין על כלל פנסיה וגמל | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח ואח' |

7150/18 רעא     18/12/2019




רעא 7150/18 יונתן פן-סטפנסקי, משה נחמן, נתנאל הורברג ואח' נ' הפניקס פנסיה וגמל בע"מ, כלל פנסיה וגמל בע"מ, מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'




החלטה בתיק רע"א 7150/18



בבית המשפט העליון


רע"א 7150/18



לפני:

כבוד השופטת ע' ברון


המבקשים:
1. יונתן פן-סטפנסקי


2. משה נחמן


3. נתנאל הורברג

4. מאיר ראם נח


נ


ג


ד

המשיבות:
1. הפניקס פנסיה וגמל בע"מ


2. כלל פנסיה וגמל בע"מ


3. מגדל חברה לביטוח בע"מ

4. הראל ניהול קרנות פנסיה בע"מ

5. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 12.9.2018 (כבוד השופטת
צ' צפת
, ס"נ) ב-ת"צ 18754-09-15


בשם המבקשים:
עו"ד יצחק אבירם


בשם המשיבה 1:
עו"ד ברק טל
; עו"ד אלעד אופק


בשם המשיבות 2 ו-3:
עו"ד בעז בן צור
; עו"ד אלעד פלג
; עו"ד גיא רוה

בשם המשיבות 4 ו-5:
עו"ד פנחס רובין; עו"ד הראל שחם; עו"ד מאיה רכניץ

פסק-דין



1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת
צ' צפת
, ס"נ
) מיום 12.9.2018, שבגדרה נדחו שלוש בקשות לגילוי ועיון במסמכים במסגרת דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (ת"צ 18754-09-15; להלן:
החלטת הגילוי
ו-
בקשת האישור
, בהתאמה).

בקשת האישור

2.
חמש המשיבות – הפניקס פנסיה וגמל בע"מ
(להלן:
הפניקס
), כלל פנסיה וגמל בע"מ
, מגדל חברה לביטוח בע"מ, הראל ניהול קרנות פנסיה בע"מ ומנורה מבטחים ביטוח בע"מ – הן חברות המנהלות קופות גמל ופנסיה (להלן:
המשיבות
). המבקשים הם מי שהיו בעת הרלוונטית עמיתים באחת או יותר מקרנות הגמל והפנסיה של המשיבות (להלן:
המבקשים
).


עניינה של בקשת האישור הוא באופן התקשרותן של המשיבות עם סוכני שיווק פנסיוני כהגדרתם בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), התשס"ה-2005; להלן:
חוק ייעוץ ושיווק פנסיוני
), העוסקים בשיווק קרנות הגמל והפנסיה של המשיבות (להלן:
הסוכנים
). על פי הנטען בבקשת האישור המשיבות נהגו לשלם לכל סוכן עמלת הפצה, שחושבה כפונקציה של
דמי הניהול
שגבו המשיבות מהעמית שצורף לקרן על ידי אותו סוכן; על פי מודל זה, ככל שהמשיבות גבו מהעמית דמי ניהול גבוהים יותר כך גדלה עמלת ההפצה שהשתלמה לסוכן (להלן:
עמלת ההפצה
ו-
מודל התגמול
). לטענת המבקשים, המשיבות חבות כלפיהם ב
חובת נאמנות
בין היתר מכוח סעיף 3 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 (להלן:
חוק הפיקוח
), ובהתקשרן עם הסוכנים בהסכמים המבוססים על מודל התגמול יש משום הפרה של חובה זו – שכן מודל התגמול מוביל להגדלת דמי הניהול המוטלים על העמיתים, ובמקרים רבים עד לגובה המרבי המותר. הסעד המבוקש בבקשת האישור הוא צו הצהרתי, האוסר על המשיבות להתקשר עם סוכני שיווק פנסיוני בהסכמים המבוססים על מודל התגמול; וכן מבוקש סעד כספי של השבת דמי הניהול שנגבו ביתר, המוערך בסכום כולל של כ-300 מיליון ש"ח לשנה. הקבוצה שבשמה נתבקש לאשר את התובענה כייצוגית הוגדרה כ"
עמיתי קופות גמל המנוהלות על ידי המשיבות, שנגבו מהם דמי ניהול תוך מתן עמלה לסוכנים הנגזרת מגובה דמי הניהול
".


יובהר בנקודה זאת, כי בקשת האישור מתמקדת במערכת היחסים שבין העמיתים למשיבות – ולא נטען בה להפרת חובת הנאמנות שבה חבים הסוכנים כלפי העמיתים (סעיף 15 לחוק ייעוץ ושיווק פנסיוני).

3.
בקשת האישור נסמכת במידה רבה על עמדת הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר מיום 18.1.2015, שהוכתרה "תשלום גוף מוסדי לבעל רישיון" (להלן:
הממונה
ו-
עמדת הממונה
, בהתאמה); ועל הבהרה של העמדה שפירסמה הממונה ביום 30.3.2015 (להלן:
הבהרת הממונה
). בתמצית, בעמדת הממונה צוין כי מודל התגמול מתמרץ סוכני שיווק פנסיוני להציע לעמיתים מוצרים הנושאים דמי ניהול גבוהים יותר – ומשכך מודל זה פסול, ואינו עולה בקנה אחד עם חובת הנאמנות שמוטלת על הגופים המוסדיים (ובהם המשיבות) לפי חוק הפיקוח. בהבהרת הממונה צוין כי על הגופים המוסדיים לפעול באופן מידי לתיקון ההסכמים עם הסוכנים המסדירים את תשלום עמלת ההפצה, כך שלא יתבססו עוד על מודל התגמול; ועם זאת צוין כי אין בכוונתה של הממונה לנקוט בפעולות אכיפה ביחס ללקוחות שצורפו לגופים המוסדיים קודם לפרסום עמדת הממונה ואף בתקופה הסמוכה לאחר מכן.


על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה יצוין כי ביום 16.1.2017, כשנתיים לאחר פרסום עמדת הממונה ולמעלה משנה לאחר הגשת בקשת האישור, תוקן חוק הפיקוח במסגרת תיקון מס' 20 (להלן:
תיקון 20
); בגדר התיקון נקבע בין היתר כי עמלת הפצה המשולמת לסוכן שיווק פנסיוני "
לא תחושב בזיקה לשיעור דמי הניהול שהחברה המנהלת תגבה מעמית
" (סעיף 32(ה)(3) לחוק הפיקוח). גם בדברי ההסבר לתיקון 20, שמועד תחילתו נקבע ליום 1.4.2017, צוין כי עמלת הפצה התלויה בשיעור דמי ניהול עשויה להעמיד את הסוכנים במצב של ניגוד עניינים ולהביאם להמליץ לאדם על קופת גמל שדמי הניהול בה גבוהים יותר; והוברר כי לנוכח עמדת והבהרת הממונה בסוגיה יש לקבוע באופן מפורש בחוק הפיקוח כי אין ליצור זיקה בין שיעור עמלת ההפצה לשיעור דמי הניהול (דברי הסבר להצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 17) (איסור זיקה בין עמלת הפצה לדמי ניהול), התשע"ו-2016, ה"ח 646, 142).

4.
בתשובותיהן לבקשת האישור, לא הכחישו המשיבות כי במועדים הרלוונטיים הן שילמו לסוכנים עמלת הפצה המחושבת על פי מודל התגמול; ואולם לעמדתן אין במודל זה פסול כלשהו, והוא אף טומן בחובו יתרונות רבים הן מנקודת מבטן של קרנות הגמל והפנסיה הן מנקודת מבטו של העמית. בכל מקרה, כך נטען, שימוש במודל התגמול אינו מהווה הפרה של חובת הנאמנות המוטלת על המשיבות – הא ראיה שהדבר נאסר רק במסגרת תיקון 20 לחוק הפיקוח, והמשמעות היא שעד לתיקון השימוש במודל התגמול נעשה כדין; ובפועל אף מדובר בפרקטיקה רווחת ומושרשת בשוק החיסכון הפנסיוני, שהיתה נהוגה מזה עשרות שנים. המשיבות הוסיפו, בין היתר, כי אין מניעה שהעמית ינהל בעצמו משא ומתן עם החברה המנהלת בנוגע לדמי הניהול שאותם הוא נדרש לשלם; כי התחרות בשוק סוכני השיווק הפנסיוני מונעת מהם להעדיף את טובתם האישית על פני טובת הלקוח; וכי בניגוד לטענת המבקשים בבקשת האישור, סוכנים אלה לא אמורים לשמש כשלוחים של העמיתים.

בקשות הגילוי והחלטת הגילוי

5.
ביום 8.12.2016 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו גילוי ועיון במסמכים ומענה על שאלון (להלן:
בקשת הגילוי הראשונה
); ולאחר שהתקבלו תגובות המשיבות לבקשה זו, ביום 2.1.2017 נקבע על ידי בית המשפט כי "הבקשה תידון בדיון המקדמי". ואולם מטעם כלשהו שלא הוברר לפניי, בישיבת קדם משפט שנערכה ביום 3.4.2017 לא התקבלה החלטה בבקשת הגילוי הראשונה, וגם לא במשך כשנה לאחר מכן – שבמהלכה תוקנה בקשת האישור על דרך של הוספת תצהירים לעניין הנזק הנטען, והמשיבות הגישו תשובות משלימות לבקשת האישור. מכל מקום, ביום 18.12.2017 הגישו המבקשים בקשה נוספת, הזהה בעיקרה לבקשת הגילוי הראשונה (להלן:
בקשת הגילוי השנייה
); ויצוין כי לדברי המבקשים בקשת הגילוי השנייה הוגשה משלא ניתנה החלטה בבקשת הגילוי הראשונה. בהמשך, ביום 21.2.2018 הגישו המבקשים בקשה שלישית למתן צו גילוי ועיון במסמכים (להלן:
בקשת הגילוי השלישית
), שגם בה התבקשו אותם מסמכים שכבר נדרשו בבקשות הגילוי הראשונה והשנייה. בניגוד לשתי הבקשות הקודמות, הנסמכות על
תקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן:
תקנות תובענות ייצוגיות
)
, הבקשה השלישית נסמכה על תקנות 75 ו-114 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:
תקנות סדר הדין האזרחי
). על פי תקנה 75,
על בעל דין לצרף לכתב טענותיו העתק של כל מסמך הנזכר בו, זולת אם אינו מצוי ברשותו או בשליטתו
; ולפי תקנה 114,
מסמך שנזכר בכתבי טענותיו של בעל דין או בתצהיריו, רשאי בעל דין אחר לדרוש ממנו, בכל עת, בכתב לפי טופס 13, שיראה לו או לעורך דינו את המסמך לעיון ולהעתקה
. שלוש בקשות הגילוי יחדיו יכונו להלן:
בקשות הגילוי
.

6.
ראשית דבר, במסגרת בקשות הגילוי התבקשו מסמכים הקשורים בהליך משפטי שניהלה התאחדות חברות לביטוח חיים בע"מ נגד הממונה, שבגדרו ביקשה ההתאחדות לבטל את שנקבע בעמדת הממונה (כהגדרתה לעיל) ביחס לפסלותו של מודל התגמול (ה"פ 53075-06-15, להלן:
המרצת הפתיחה
); ויצוין כי כבר ביום 8.2.2016 נדחתה המרצת הפתיחה על הסף בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט
י' שנלר
, ס"נ), וערעור שהוגש נמחק בהסכמת הצדדים ולבקשתם (ע"א 2330/16). המשיבות לא היו צד להמרצת הפתיחה, ואף על פי כן המבקשים עתרו לקבלת כל המסמכים בקשר עם הליך זה, לרבות כתבי תשובה ובקשות שהוגשו, החלטות שניתנו, כתבי בית דין בערעור, וכן התכתבויות בין המשיבות לבין הממונה שהוחלפו קודם להליך המשפטי ולאחריו (להלן:
מסמכי המרצת הפתיחה
).


עוד התבקשו המשיבות לגלות את ההסכמים שבהם התקשרה כל משיבה עם כל אחד מהסוכנים בשנים הרלוונטיות לבקשת האישור; וכן להצביע היכן הוצג למבוטחים מודל התגמול בעת הצטרפותם לקרן הגמל או הפנסיה (יחדיו יכונו להלן:
מסמכי ההתקשרות
).
ביחס
לכל אחד

מארבעת המבקשים
,
התבקשו המשיבות לגלות את ההסכם שבין המשיבה הרלוונטית לסוכן הרלוונטי; את ההסכם שבין הסוכן הרלוונטי למבקש; את התשלומים ששולמו לסוכן הרלוונטי בגין כל מבקש; וכן "מסמך המציג למבוטח ו/או מסמך חתום על ידו בו מפורט הגמול לסוכן ודרך חישוב הגמול לסוכן" (יחדיו יכונו להלן:
מסמכי המבקשים
). בנוסף התבקש מענה על שאלון שכלל שאלות שנוגעות אף הן להתקשרות בין המבקשים למשיבות ובין המשיבות לסוכנים (להלן:
השאלון
).


נוסף על כך, בבקשות הגילוי נתבקש גילוי ועיון במסמכים ובתחשיבים שבבסיסה של חוות דעת מומחה שצורפה לתשובות המשיבות לבקשת האישור (להלן:
חוות הדעת
). כן התבקש מסמך שנטען כי נזכר בתשובות המשיבות לבקשת האישור, "שלפיו ניתן להכשיר ניגוד עניינים באמצעות הודעה של היועץ או משווק למבוטח וקבלת הסכמתו לפעולת היועץ או המשווק"; והתבקשו פרטים נוספים, לרבות מסמכים, לגבי טענת המשיבות שלפיה מודל התגמול הוא מן המפורסמות והיה ידוע לכלל הציבור (להלן:
המסמכים הנוספים
).


המשיבות מצידן התנגדו בתוקף לבקשות הגילוי. ראשית נטען על ידן כי בקשת האישור היא בקשת סרק, שהוגשה ללא תשתית ראייתית מינימלית; ושנית נטען, כי המסמכים המבוקשים בבקשות הגילוי כלל אינם רלוונטיים לדיון בבקשת האישור – וזאת בהעדר מחלוקת עובדתית בדבר עצם השימוש שעשו המשיבות במודל התגמול.

7.
בפתח החלטת הגילוי הביע בית המשפט המחוזי את מורת רוחו מהעובדה כי המבקשים הגישו שלוש בקשות שונות לקבלת צו לגילוי ולעיון במסמכים, וצוין כי היה עליהם לרכז את דרישות הגילוי בבקשה אחת. לגופם של דברים נקבע כי כלל המסמכים המבוקשים
אינם רלוונטיים לדיון בבקשת האישור, כדלקמן:

"סבורני כי המבקש לא
השכיל ליתן מענה מספק לשאלת רלוונטיות המסמכים שגילויים התבקש. המשיבים הודו בנטען בבקשת האישור במישור העובדתי וחלוקים במישור המשפטי בלבד - היינו - האם הנוהל, לפיו סוכני הביטוח מקבלים את שכרם מחברת הביטוח כנגזרת מגובה דמי הניהול שמשולמים על ידי העמיתים הינו בלתי חוקי.
מבקשות הגילוי השונות עולה כי מבוקש להוכיח את קיומו של הנוהל האמור, אלא שנוהל זה איננו מוכחש ע"י מי מהמשיבות
." (ההדגשה שלי, ע'ב') (סעיף 10 להחלטת הגילוי).


בית המשפט המחוזי הוסיף כי אזכור המסמכים השונים בכתבי הטענות מטעם המשיבות, נעשה על ידן "באופן גנרי" בלבד וללא ציון של מסמכים ספציפיים – ולכן אין להיענות לבקשת הגילוי גם מכוח סעיפים 75 ו-114 לתקנות סדר הדין האזרחי. עוד נקבע כי חשיפת מסמכי ההתקשרות עם הסוכנים תפגע בפרטיותם של האחרונים, עלולה להביא לגילוי סודות מסחריים של המשיבות, וכי מדובר בבקשת גילוי "
גורפת וכוללנית ביותר, שעלולה להכביד קשות על הנתבעים בהליך זה ולפגוע בפרטיות צדדי ג' שאינם צד לתובענה
".


לבסוף דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לגילוי מסמכי המרצת הפתיחה גם מן הטעם שהמשיבות כלל לא היו צד להליך משפטי זה, וכי בנסיבות אלה שומה היה על המבקשים להגיש בקשה לעיון בתיק המרצת הפתיחה – וזאת בהתאם לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן:
תקנות העיון
). אשר למסמכים הקשורים בחוות הדעת, קבע בית המשפט כי המבקשים לא הצביעו על קושי כלשהו לאתרם ולעיין בהם – ומשכך אין להיעתר לבקשתם גם בנקודה זו. סופו של דבר, בקשות הגילוי נדחו כליל, והמבקשים חויבו בהוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 21,060 ש"ח.


מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

8.
המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי לא קיימת מחלוקת עובדתית כלשהי בין הצדדים בבקשת האישור; ועל פי הנטען גם אם עצם השימוש שעושות המשיבות במנגנון התגמול אינו שנוי במחלוקת, עדיין נדרשים המבקשים להוכיח לכאורה כי יש בכך כדי להפר את חובת הנאמנות שבה חבות המשיבות כלפי העמיתים – ולשם כך דרושים למבקשים לדבריהם המסמכים המבוקשים בבקשות הגילוי. לעמדת המבקשים, מסמכי ההתקשרות ומסמכי המבקשים (כהגדרתם לעיל) רלוונטיים להוכחת עילת התביעה שביסוד בקשת האישור; ובניגוד לקביעה בהחלטת הגילוי, מסמכים אלה אינם מכילים סודות מסחריים של המשיבות ואף אין בגילויים כדי לפגוע בפרטיותם של הסוכנים. בכל הנוגע למסמכי המרצת הפתיחה, טוענים המבקשים כי לצד תקנות העיון עומדת להם הזכות לבקש גילוי ועיון במסמכים אלה גם מכוח הזכות לגילוי מסמכים – ולכן לא היה מקום לדחות את בקשתם בנדון רק בשל כך שלא הגישו בקשה לעיון בתיק המרצת הפתיחה.


עוד לטענת המבקשים, בהתאם לתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי היה על המשיבות לצרף לתשובותיהן לבקשת האישור כל מסמך הנזכר בהן – לרבות מסמכי ההתקשרות, מסמכי המבקשים, מסמכי המרצת הפתיחה והמסמכים הנוספים. כמו כן בהתאם לתקנה 134א לתקנות סדר הדין האזרחי, נדרשות המשיבות להציג את הפרסומים הפומביים שנזכרו בחוות הדעת ואת ניירות העבודה שעמדו בבסיסה. לבסוף, המבקשים מלינים על כך שבית המשפט המחוזי לא התייחס כלל בהחלטתו למענה על השאלון שהתבקש אף הוא בבקשות הגילוי; וכן נטען כי יש להתערב בשיעור ההוצאות שנפסקו לחובתם של המבקשים, שכן אין יסוד לביקורת שהביע בית המשפט המחוזי על כך שהגישו שלוש בקשות גילוי זהות.

9.
המשיבות סומכות ידיהן על החלטת הגילוי, ומדגישות כי מדובר בהחלטה בעניין שבסדרי דין שלגביו נתון לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב. המשיבות עומדות על כך שאין בבקשת האישור מחלוקת עובדתית כלשהי בשאלת עצם השימוש מצידן במודל התגמול, ולעמדתן הדגש בדיון הוא בשאלה אם קודם לתיקון 20 לחוק הפיקוח היתה פעולה זו אסורה אם לאו. בהתאם לכך נטען כי משהמשיבות חדלו מן השימוש במודל התגמול לאחר כניסתו לתוקף של התיקון לחוק הפיקוח, לא הונחה בבקשת האישור תשתית ראייתית ראשונית להתקיימותם של התנאים לאישור התובענה כייצוגית. עוד נטען כי על פי בקשות הגילוי, כלל המסמכים המבוקשים נדרשים רק כדי ללמוד על היקף עמלת ההפצה ששולמה לסוכנים – ואולם הדבר כלל אינו דרוש בשלב הדיון בבקשת האישור; לכל היותר מסמכים אלה רלוונטיים לשאלת גובה הנזק הנטען, שמקומה להתברר בדיון בתובענה גופה אם וכאשר תתקבל בקשת האישור. המשיבות עומדות על כך כי יש בגילוי מסמכי ההתקשרות ומסמכי המבקשים כדי לפגוע בפרטיותם של הסוכנים, שאינם צד להליך, וכן כי מדובר בסודות מסחריים שלהן – וגם מטעמים אלה אין להיעתר לגילויים.


עוד נטען כי המשיבות לא היו צד להמרצת הפתיחה, וכי שומה על המבקשים לפסוע בנתיב שקובעות תקנות העיון ככל שברצונם לעיין במסמכי המרצת הפתיחה. הפניקס מוסיפה כי היא לא הסתמכה על מסמכי המרצת הפתיחה בתשובתה לבקשת האישור, ולכן אין מקום לחייבה לגלותם מכוח תקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי; יתר המשיבות טוענות כי כלל המסמכים אוזכרו על ידן בתשובותיהן לבקשת האישור באופן כללי בלבד, ומשכך אין תחולה לתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי בעניינן. אשר לחוות הדעת, המשיבות מבהירות כי פורטו בה המקורות שבהם נעשה שימוש והמבקשים לא הצביעו על כל קושי באיתורם, ומשכך אין מקום לגילוי המבוקש בנדון. נוסף על כך, נטען כי השאלון שעליו ביקשו המבקשים מענה חופף לתוכנם של מסמכי ההתקשרות ולמסמכי המבקשים ומשכך לא נדרש בית המשפט המחוזי לדיון בו. לבסוף גורסות המשיבות כי אין מקום להתערב בשיעור ההוצאות שנפסק לטובתן על ידי בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

10.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, על נספחיהן, נחה דעתי כי יש ליתן רשות ערעור, לדון בה כבערעור על פי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור באופן חלקי – בנוגע למסמכי המבקשים בלבד. אמנם הלכה ידועה היא כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע לניהול ההליך, ובכלל זה בהחלטות שעניינן בגילוי ועיון במסמכים (רע"א 4706/18
זליכה נ' תנובה מרכז שיתופי לתוצרת חקלאית בישראל
, פסקה 11 (26.8.2019); רע"א 4841/18
חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' כרמי
, פסקה 12 (12.8.2019)). עם זאת, ענייננו באחד מאותם מקרים חריגים שבהם התערבותה של ערכאת הערעור היא מוצדקת; ואבאר.

11.
התנאים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים בדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית קבועים בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות. על פי תקנה זו, שומה על המבקש צו כאמור להראות כי המסמכים שגילויים נדרש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לדיון בבקשת האישור; וככל שמדובר במבקש בבקשת האישור – עליו להראות כי בנוסף לכך הניח תשתית ראייתית ראשונית לאישור התובענה כייצוגית. זאת ועוד. על מבקש הגילוי לעמוד ביתר התנאים והמגבלות שחלים באופן כללי על הליכי גילוי מסמכים, ובהם כי המידע או המסמכים שגילויים מתבקש מצויים בידי בעל הדין שכלפיו מופנה הצו לגילוי ועיון; כי מתן הצו יביא לפישוט ולייעול ההליכים; וכי אין בו כדי להכביד באופן בלתי סביר על הצד שכנגד (רע"א 8649/17
חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' תגר
, פסקה 17 (16.4.2018); רע"א 8224/15
תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' זליכה
, פסקה 11 (29.3.2016), להלן:
עניין תנובה
; רע"א 10052/02
יפעת נ' דלק מוטורס
, פ"ד נז(4) 513, 519 (2003)). נוסף על כל האמור, נקבע כי הזכות לגילוי ועיון במסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית היא מצומצמת בהשוואה להליכים אזרחיים "רגילים" (רע"א 4632/18
volkswagen ag
נ' גולן
, פסקה 9 (26.12.2018), להלן:
עניין גולן
; רע"א 1361/18
אסם השקעות בע"מ נ' סורוקר
, פסקה 7 (26.6.2018)).


יצוין עוד כי אמנם בתקנות תובענות ייצוגיות אין התייחסות פרטנית לסוגיה של מענה על שאלונים; ואולם זה מכבר נפסק כי יש טעם ממשי להחלת התנאים המנויים בתקנה 4(ב) גם כאשר עסקינן בבקשה למתן צו המורה להשיב על שאלון בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית – בהעדר טעם ממשי להבחנה בין גילוי ועיון במסמכים לבין מענה על שאלון (עניין
גולן
, פסקה 9; עניין
תנובה
, פסקה 11).

12.
מן הכלל אל הפרט.


טענתם של המבקשים להפרת חובת הנאמנות שבה חבות המשיבות כלפי העמיתים מכוח חוק הפיקוח, נסמכת במידה רבה על עמדת והבהרת הממונה; שאף זכתה לעיגון בתיקון 20 לחוק הפיקוח. במצב דברים זה נראה כי בבקשת האישור הונחה תשתית ראייתית ראשונית מספקת לצורך בקשות הגילוי, ועל כן עיקר המחלוקת בענייננו היא בשאלת הרלוונטיות של דרישות הגילוי לשלב הדיוני של אישור התובענה כייצוגית.


קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה המסמכים המבוקשים בבקשות הגילוי אינם רלוונטיים למחלוקת בשלב זה של הדיון, נסמכת על תשובותיהן של המשיבות לבקשת האישור – שמהן עולה כי עמלת ההפצה ששילמו המשיבות לסוכנים נגזרה בין היתר מגובה דמי הניהול ששילמו להן העמיתים, שצורפו על ידי כל סוכן לקרנות הגמל והפנסיה; ומכאן שאין חולק על
עצם השימוש
שעשו המשיבות במודל התגמול. אך בכך לא סוף פסוק; שכן ברי כי בין הצדדים עודנה נטושה מחלוקת אם יש בשימוש במודל התגמול משום הפרה של חובת הנאמנות שבה חבות המשיבות כלפי העמיתים אם לאו – ולצורך הכרעה בסוגיה זו יש על פניו חשיבות לעובדות המקרה כפי שעשויות להתברר מתוך המסמכים המבוקשים. בין היתר, מסמכים אלה עשויים לשפוך אור על השאלה אם
ידעו
העמיתים על השימוש במודל התגמול ואם
הסכימו
להצטרף לקרנות הגמל והפנסיה תוך ידיעה כאמור; וכן על ה
מידה
שבה הושפעה עמלת ההפצה מגובה דמי הניהול שבהם חויבו העמיתים על ידי המשיבות.


עם זאת
, בוודאי שאין מקום להורות על גילוי בהיקף כה נרחב כפי שהתבקש בבקשות הגילוי, ולצורך הדיון בבקשת האישור די בגילוי מסמכי המבקשים כהגדרתם לעיל; קרי: אותם מסמכים הנוגעים לעניינו של כל מבקש, וכוללים את ההסכמים שבין המשיבה הרלוונטית לבין הסוכן הרלוונטי; ההסכם שבין הסוכן הרלוונטי למבקש; מסמכים המעידים על התשלומים ששולמו לסוכן הרלוונטי בגין כל מבקש; ומסמכים המציגים לכל מבקש את דרך חישובה של עמלת ההפצה. מסמכים אלה נוגעים באופן ישיר לעניינם של המבקשים עצמם; וכפי שהוברר הם רלוונטיים להוכחת עילת התביעה במידה הנדרשת בבקשת האישור; ואין יסוד לסבור כי המצאתם לידי המבקשים תהא כרוכה בטרחה מיוחדת מצידן של המשיבות. יבואר כי ככל שהמשיבות סבורות כי יש בגילוי זה משום פגיעה בפרטיותם של הסוכנים, הן רשאיות להשחיר את שמותיהם וכל פרט מזהה אחר. ועוד יבואר כי מאחר שמסמכים אלה חופפים במידה רבה לשאלון שהוצג על ידי המבקשים, אין מקום להורות על מענה לו; ויצוין כי מעט השאלות בשאלון שאינן חופפות למסמכים חורגות במידה ניכרת מן הגילוי הנדרש בשלב זה של הדיון.

13.
אשר ליתר הדרישות המפורטות בבקשות הגילוי, איני רואה לשנות מקביעותיו של בית המשפט המחוזי; ואבאר בקצרה.


הצדק עם בית המשפט המחוזי כי אין מקום להורות בגדרי הליך זה על גילויים של מסמכי המרצת הפתיחה, בראש ובראשונה משהוברר כי המשיבות כלל לא היו צד להליך זה. ככל שברצונם של המבקשים בכל זאת לעיין במסמכים אלה, בידם האפשרות להגיש בקשה מתאימה לעיון בתיק בהתאם לתקנות העיון (לעניין תקנות העיון ראו בהרחבה: בג"ץ 5917/97
האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים
, פסקאות 7-5 (8.10.2009)); ויודגש כי אין בעובדה שלא התקיימו התנאים לגילוי המסמכים האמורים במסגרת ההליך דנן, כדי למנוע כשלעצמה את גילויים במסגרת בקשה מכוח תקנות העיון (ראו והשוו: עניין
תנובה
, פסקה 18). אף אין מקום לגילויים של מסמכי המרצת הפתיחה רק בשל כך שהליך זה נזכר בכתבי הטענות מטעם מי מהמשיבות, שכן ברי כי ציון עצם קיומו של ההליך אינו עולה כדי "מסמך" הנזכר בכתב הטענות ושיש לגלותו לפי תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי. והדברים יפים גם בכל הנוגע למסמכי ההתקשרות ולמסמכים הנוספים.


יצוין כי תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי נוקטת לכאורה לשון רחבה שלפיה יש לצרף לכתב הטענות כל מסמך הנזכר בו. ואולם הגישה המקובלת בפסיקה ובספרות המשפטית היא שאין לפרש את התקנה באופן דווקני, ואין להחילה מקום שמדובר באזכור כללי בלבד של מסמך (יששכר רוזן-צבי
ההליך האזרחי
431 (2015); השופט
ע' גרוסקופף
ב-ת"א (מרכז) 47302-05-16
בטר פלייס ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ נ' אגסי
(1.8.2016); השופט
ג' גונטובניק
ב-ת"א (ת"א) 38270-05-19
רידג'בק קפיטל פרטנרס בע"מ נ' סיטגיק ישראל בע"מ
(30.10.2019); רע"א 5649/16
מדינת ישראל נ' אגרקסקו חברה ליצוא חקלאי בע"מ (בפירוק) באמצעות רו"ח אליעזר שפלר וד"ר שלמה נס
, פסקה 5 והאסמכתאות שם (13.10.2016)). בענייננו, מעיון בתשובות המשיבות לבקשת האישור ניכר כי לא מדובר באזכור של מסמך פלוני כלשהו ממסמכי ההתקשרות, אלא בהודאה בכך שמודל התגמול של הסוכנים מעוגן בהסכמים שנערכו בינן לבין האחרונים. מדובר באזכור כללי בלבד של ההסכמים, ומשכך אין להורות על גילויים.


אף אין להיעתר לבקשה להורות למשיבות למסור למבקשים את "המסמכים והתחשיבים (לרבות ניירות עבודה)" שבבסיס חוות הדעת, וכן מסמכים נוספים שנזכרים בה. מעיון בחוות דעת זו מתברר כי המומחה שערך אותה שיבץ לאורכה קישורים למקורות הרלוונטיים שעליהם הסתמך, וכן בגוף חוות הדעת צוטטו מובאות מהדו"חות ומהפרסומים הנזכרים בה, ועל כן אין צורך להורות למשיבות לצרף רשימת אסמכתאות ששימשו את המומחה בעריכת חוות הדעת. זאת ועוד, המבקשים לא הצביעו על קושי כלשהו לאתר בעצמם את הפרסומים השונים שנזכרים בחוות הדעת – הגם שהנטל בעניין זה מוטל על כתפיהם (ראו למשל: רע"א 627/18
פלונית נ' א.מ.ל אמריקן לייזר בע"מ
, פסקה 7 (13.2.2018)), וגם בשל כך יש לדחות את המבוקש על ידם בנקודה זו.

14.
טרם סיום יש לתת את הדעת לשאלת ההוצאות. בעניין זה יבואר כי סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 מורה באופן מפורש כי לא תינתן רשות ערעור על "
החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו
"; ועל יסוד האמור אין מקום לכאורה להידרש לבקשת רשות הערעור ככל שזו נוגעת להוצאות שהוטלו על המבקשים במסגרת החלטת הגילוי – ודינה להידחות על הסף (ראו: רע"א 7146/18
קידום ד.ש. (השקעות ופיננסים 1992) בע"מ נ' ששון
, פסקה 17 (22.10.2019); רע"א 9519/17
מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' גורודיש
, פסקה 11 (7.7.2019)). ואולם משהגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור בחלקו, סבורתני כי יש להורות גם על ביטול ההוצאות שהוטלו על המבקשים על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת החלטת הגילוי. עוד יוער כי בבקשת רשות הערעור העלו המבקשים טרוניות לעניין האופן שבו נוהל הדיון בבקשת האישור על ידי בית המשפט המחוזי, ואולם לנוכח התוצאה שאליה הגעתי אינני מוצאת טעם או תועלת להידרש לטענות אלה.

סוף דבר

15.
התוצאה היא שבקשת רשות הערעור מתקבלת, והערעור שנדון לפי הרשות שניתנה מתקבל באופן חלקי, במובן זה שהמשיבות יגלו למבקשים את "מסמכי המבקשים" כהגדרתם לעיל בתוך 45 יום. בהתאם לתוצאה שאליה הגעתי מצד אחד, ובשים לב לכך שדרישות הגילוי נוסחו על ידי המבקשים באופן גורף וכללו דרישות רבות שהתבררו כבלתי רלוונטיות מצד שני, אין צו להוצאות בהליך זה.


ניתן היום, כ' בכסלו התש"ף (18.12.2019).





ש ו פ ט ת

_________________________

18071500_g03.docx

אא
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,
http://supreme.court.gov.i
l







רעא בית המשפט העליון 7150/18 יונתן פן-סטפנסקי, משה נחמן, נתנאל הורברג ואח' נ' הפניקס פנסיה וגמל בע"מ, כלל פנסיה וגמל בע"מ, מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 18/12/2019)