פסקי דין על חברת האחים ויקטור יוסף ונפתלי | פסקי דין על עו"ד אהוד שילוני | פסקי דין על הכונס הרשמי | פסקי דין על יוסף בוחבוט |
9260/06 פרק 15/12/2019
פרק 9260/06 חברת האחים ויקטור יוסף ונפתלי בע"מ, עו"ד אהוד שילוני נ' הכונס הרשמי, יוסף בוחבוט
administrator
administrator
1
0
2019-12-15t15:12:00z
2019-12-23t08:25:00z
2019-12-23t08:25:00z
2
3802
19010
microsoft corporation
158
45
22767
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.1
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
פר"ק 9260-06 אבוגליון סולימן ואח' נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום
ואח'
לפני
כב' השופט יעקב פרסקי
בקשה
34
בעניין:
חברת
האחים
ויקטור
יוסף
ונפתלי
בע"מ
בפירוק
(להלן:
"החברה")
ובעניין:
מפרק החברה, עו"ד אהוד שילוני
ע"י ב"כ עוה"ד ליאור שמעוני,
עו"ד אוריאל זעירא ועו"ד יאולה פולק
(להלן : "המבקש")
ובעניין:
הכונס הרשמי
ע"י עו"ד אלה חזוב
(להלן:
"הכונ"ר")
ובעניין:
יוסף בוחבוט
ע"י ב"כ עו"ד ערן טל ו/או שרון ינקו
(להלן:
"המשיב")
החלטה
בקשה זו עוסקת בטענות מפרק החברה להשבת
זכויות שנטען כי הוברחו ממנה שלא כדין.
1.
הבקשה
לפירוק החברה הוגשה ביום 31.5.16, בקשה שהוגשה מטעם עובדיה שיוצגו על ידי
עו"ד אהוד שילוני, אשר מאוחר יותר מונה להיות מפרק החברה, (להלן: "המפרק").
צו לפירוק החברה ניתן ביום 7.10.07. בבקשה שהגיש המפרק טוען הוא כי ביום 9.8.17
קיבל פנייה מגורם אשר הביא בפני
ו מידע ממנו הסיק המפרק כי אצל המשיב מצויים קרוב
לוודאי כספים שמקורם בזכויות החברה. הגורם אשר פנה למפרק הינו מרכז שירות ברוש
בע"מ, (להלן: "ברוש" או "מוסך ברוש"). מוסך
ברוש טענו בפני
המפרק כי במסגרת הליכים משפטיים ביניהם למשיב, מר יוסף בוחבוט,
(להלן: "המשיב"), חויבו לשלם לו כספים, אולם הם חוששים ממצב שבו
יאלצו לשלם פעמיים ומכאן פנייתם על מנת להסדיר את הדברים מול המפרק. טוען המפרק כי
הפנייה הביאה אותו למסקנה שיש לנהל בדיקה וחקירה אודות מקור כספי אפשרי זה ובהמשך
הדברים, הגיש המפרק את בקשתו זו למתן הוראות להשבת זכויות החברה שנלקחו ממנה.
2.
ברקע
המחלוקת החברה בפירוק אשר פעלה כמוסך למכוניות. מוסך אשר נתן שירות בהתאם לזיכיון
שקיבל מאת חברת כלמוביל בע"מ, שהינה חברה בעלת זכויות ליבוא ושירות של רכבי
מרצדס ומיצובישי בישראל (להלן: "כלמוביל"). לכלמוביל עשרות
סניפים ברחבי הארץ, כאשר באזור ב"ש, פעלה באמצעות החברה שהייתה הזכיינית שלה
בסמוך לפירוקה. המשיב היה הבעלים של המוסך וזכיין של כלמוביל, גם לפני הקמת החברה.
לעת הקמת החברה, ולאור דרישות כלמוביל, הועברה הפעילות במוסך ובכלל זה הזיכיון ללא
תמורה מהמשיב אישית לחברה. נתון מהותי נוסף שיש לציין הינו כי המשיב הינו הבעלים
של המבנה בו פעל המוסך, מאז ועד היום, כלומר החברה פעלה במבנה מוסך שהינו בבעלות המשיב,
מבנה שהיה בבעלותו לפני הקמת החברה ונותר בבעלותו גם לאחר פירוקה. המבנה מצוי ברחוב
הבדיל 21 עמק שרה באר שבע, (להלן: "המבנה" או "מבנה
המוסך").
3.
הבקשה
בעיקרה נסובה על אותה הרשאה, זכיינות, שניתנה מאת כלמוביל לחברה. לכאורה, איבדה
החברה את זכויותיה מול חברת כלמוביל ובין היתר איבדה את הזיכיון שניתן לה כבר ביום
26.5.05, הגם שמועד סיום ההרשאה היה כמה חודשים מאוחר יותר. טוען המפרק כי בשנת
2017 נודע לו שהמשיב ערך עסקה מול מוסך ברוש בקשר לזיכיון שלכאורה כבר לא היה בידי
החברה. מה שהתברר למפרק להפתעתו היה שהמשיב חתם ביום 20.4.06 על שלושה הסכמים,
כדלקמן: הראשון, להעסקתו כשכיר של מוסך ברוש בתמורה למשכורת חודשית
בסך נטו של 6,500 ₪. השני, להשכרת מבנה המוסך, כאמור שהיה בבעלות המשיב,
למוסך ברוש תמורת 4,000$ לחודש. השלישי, הסכם יעוץ במסגרתו יהיה
זכאי לדמי יעוץ בשיעור של 2.5% מהמחזור החודשי של מוסך ברוש או לכל הפחות בתמורה
לסך של 10,000 ₪ וזאת לתקופה של חמש שנים או כל עוד הזיכיון להפעיל מוסך של
כלמוביל מצוי בידי ברוש,
(להלן בהתאמה:
("דמי הייעוץ" וכן "הסכם הייעוץ"), הסכם שתכליתו
ייעוץ למוסך ברוש שתכליתו קבלת הזיכיון להפעלת מוסך של כלמוביל בבאר שבע. טוען
המפרק שההסכמים הוסתרו ממנו ונודעו לו בדיעבד לאור פניית מוסך ברוש אליו.
4.
טוען
המפרק כי נודע לו על כי ההתדיינות ועיקר המחלוקת שנתגלעה בין מוסך ברוש למשיב,
הייתה בשאלת פרשנותו ומשמעותו של הסכם הייעוץ ובמיוחד בשאלת משך התקופה שלפיה זכאי
המשיב לקבלת דמי ייעוץ מברוש. המחלוקת נדונה בבית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת
עירית קויפמן) בת"א 30121-10-11 במסגרת תביעה שהגיש המשיב למתן חשבונות,
תביעה אשר כללה גם תביעה שכנגד בעילות שונות בהן טענה להפרת ההסכמים מצד המשיב.
5.
ביהמ"ש
השלום קבע ב
פסק דין
חלקי מיום 18.2.16 כי יש לקבל את תביעת המשיב העקרונית לדמי
ייעוץ תוך שקבע ובין היתר, כי תקופת הסכם הייעוץ הינה עד לתום 5 שנים מיום החתימה
על הסכם הייעוץ בתוספת 3.5 חודשים המשקפים תקופת מתן ההתראה סבירה עד לסיום החוזה.
בהתאם נקבע כי מוסך ברוש ישלם למשיב את דמי הייעוץ בגין תקופה זו. התביעה שכנגד,
נדחתה. על פסה"ד החלקי מיום 18.2.16 הוגשו ערעור וערעור,
שנדונו בביהמ"ש המחוזי בב"ש בע"א
5940-05-16. ב
פסק דין
מיום 28.7.16, (כב'
השופטים אריאל ואגו, יעל רז-לוי וגאולה לוין), התקבל ערעורו של המשיב תוך דחיית
ערעור מוסך ברוש ונקבע כי המשיב יהא זכאי לדמי יעוץ כל עוד מוסך ברוש ימשיך להחזיק
בזיכיון מאת כלמוביל. מוסך ברוש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון במסגרת
רע"א 7721/16 אשר נדחתה בהחלטה מיום 17.11.16, (כבוד השופט מני מזוז). בהמשך,
ביום 8.6.17 ניתן פסק הדין הסופי בבית משפט השלום, בו נקבע החיוב שעל מוסך ברוש
לשלם למשיב.
6.
מכאן
בקשת המפרק ולאור תוצאת ההתדיינות האמורה ונוכח פניית מוסך ברוש, כשטענת המפרק
הינה כי דמי הייעוץ להם זכה המשיב בהתדיינות האמורה אינם אלא נכס של החברה אשר
צריך להגיע לקופת הפירוק. טענות הצדדים יפורטו בתמצית להלן.
תמצית טענות המפרק:
7.
טוען
המפרק כי הידיעה על אותם הליכים משפטיים שבין המשיב למוסך ברוש מקורה בפני
ית מוסך
ברוש אליו ביום 9.8.17. המפרק אינו טוען כנגד ההסכם בדבר השכרת מבנה המוסך שבבעלות
המשיב למוסך ברוש, כמו גם שאינו טוען כל טענה כנגד התחייבות מוסך ברוש להעסיק את המשיב
בתמורה לסך של 6,500 ₪ נטו לחודש. טוען המפרק כי דינם של הכספים שקיבל המשיב בעבר
ושיקבל בעתיד ממוסך ברוש, אותם דמי ייעוץ שבהסכם הייעוץ, לעבור לקופת הפירוק, שכן
מדובר בעסקה למראית עין. טוען המפרק כי מהותו וכוונתו של הסכם הייעוץ הינו בפועל,
העברת זיכיונה של החברה מול כלמוביל, לידי מוסך ברוש, בתמורה לוויתור של המשיב על
זכויות התביעה של החברה בפירוק כנגד כלמוביל, ויתור שניתן תמורת טובת הנאה אישית, אותם
דמי יעוץ, על חשבונם של נושי החברה. טוען המפרק כי בין אם הייתה כלמוביל זכאית
להפסיק את ההתקשרות החוזית עם החברה עובר לפירוקה ובין אם לא, בדיעבד התברר כי
אותו זיכיון שהיה לחברה, היווה זכות סחירה אשר מתעניינים פוטנציאלים היו מוכנים
לשלם עבורה דמים מרובים והראיה לכך הינה התשלומים שהסכימה מוסך ברוש לשלם תמורת
הזכות.
8.
טוען
המפרק שעל ביהמ"ש להורות על בטלות הפעולה שערך המשיב בזכות החברה לאור הוראות
סעיפים 268, 355 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 לפיהם מקום בו נעשתה
פעולה בנכס של חברה המצויה בהליכי פירוק ובפעולה זו יש כדי העדפת
מרמה, לפעולה זו אין כל תוקף. לחילופין טוען
המפרק, כי ככל ולא ייקבע כמבוקש שהמשיב סחר בזכות של החברה, אלא העניק שירותי
ייעוץ או תיווך, הרי שמדובר בניצול הזדמנות עסקית של החברה תוך שהמשיב פעל בניגוד
להוראות סעיף 254 לחוק החברות תשנ"ט- 1999, שכן הפר את חובת הנאמנות שחלה
עליו כנושא משרה. המפרק טוען שאין לקבל את עדות בנו של המשיב, מר רפי בוחבוט, (להלן:
"רפי") שעדותו נמצאה כלא אמינה, ולאור כך שרפי טען טענות
עובדתיות סותרות בהליכים שונים.
תמצית טענות המשיב
9.
טוען
המשיב כי עובר לפירוקה של החברה, ביום 26.5.05, חברת כלמוביל הודיעה על סיום
ההתקשרות עם החברה וזאת נוכח חוסר שביעות רצון מהתנהלות מרכז השירות שבניהול
החברה, ונוכח הצטברות של תקלות וליקויים, חוסר מקצועיות בטיפול בלקוחות, אי קיום נהלים
והפרות חוזרות ונשנות של הסכם ההתקשרות. מלכתחילה, ניסתה החברה להילחם "ברוע
הגזירה", אולם כאשר המסקנה הייתה שאפסו הסיכויים במלחמה לבטל את הודעת סיום
ההתקשרות, הגם שהיה תלוי ועומד הליך משפטי, הפתרון היה הקטנת הנזק האישי למשיב,
לאחר שאיבד את החברה, בדרך של עסקה אחרת שהביאה לביטוי הן את בעלותו הפרטית של המשיב
על מבנה המוסך, והן את הידע והמומחיות האישית של המשיב בשנים הרבות בהם ניהל מוסך
ובקשרים האישיים שלו. טוען המשיב כי הזיכיון שהיה לחברה, ולפני כן באופן אישי שלו,
היה זיכיון של כלמוביל אשר יכולה הייתה כראות עיניה להפסיקו. טוען המשיב כי המפרק
לא בדק את העובדות שנטענו על ידו בבקשה מושא החלטה זו ושטענות המפרק בבקשתו כמו גם
בסיכומיו הינן רובן ככולן מטעות, מסולפות, מגמתיות ולא נכונות תוך שימוש בעדויות
מפי שמועה, עדויות סברה והרחבת חזית אסורה.
10.
טוען המשיב כי באותם ימים קשים, לאחר שהובן כי לא ניתן לבטל את
הודעת כלמוביל על ביטול ההתקשרות, מוסך ברוש, שהחזיק בזיכיון והרשאה מכלמוביל
למשאיות ורכבים כבדים, ביקש למקסם את האפשרויות העסקיות שלו והמשיב ניסה להגיע
לשיתוף פעולה בהיקף ובשיעור 50%-50% שלא צלח. טוען המשיב שהבין כי מבנה המוסך הפרטי,
שבו הוא השקיע כספים אישיים שלו, יוכל להוות פתרון הולם לברוש ולכן הציע את השכרת
מבנה המוסך כמו גם את שירותיו כעובד למוסך ברוש. בנוסף, לאור הידע האישי והניסיון
שצבר, סבר המשיב שיוכל לסייע לברוש לקבל את הזיכיון שהיה בעבר של החברה, מלכתחילה
סבר שהנכסים האישיים יוכלו להביא לשותפות אולם בסוף הסתפק הוא בקבלת דמי ייעוץ
קבועים כל עוד הזיכיון בידי מוסך ברוש.
11.
מדגיש המשיב כי הצעתו למוסך ברוש כללה השקעה מכישוריו, את הידע
האישי שצבר בהבנת ניהול העסק וניהולו, הכרת עובדי החברה לשעבר, (שחלקם יכלו להתחיל
מחדש תחת המעסיק מוסך ברוש), הכרת הלקוחות, הכרת הנציגים של כלמוביל, הכרת ניהול
מחסן החלפים, עבודה עם ספקים ועוד. המשיב משוכנע כי הנכסים האישיים האמורים הביאו
ושימשו הגורם היעיל לכך שמוסך ברוש קיבל את הזיכיון מכלמוביל. טוען המשיב כי ככל
והעסקה נעשתה למראית עין כטענת המפרק, היה על המפרק שלא להימנע מלחקור את הנסיבות
ואף לצרף את כלמוביל ומוסך ברוש כבעלות דין. טוען המשיב כי המפרק לא הצליח לעמוד
בנטל הוכחה המוגבר אשר נדרש להוכחה למעשים הפליליים או המעשים הנושאים אופי פלילי
המיוחסים לו. לפיכך ביקש המשיב לדחות את הבקשה.
עמדת הכונס הרשמי
12.
הכונס הרשמי תמך במפרק, ללא שפירט את נימוקי ההצטרפות לעמדתו.
המסמכים
:
13.
המסמכים העיקריים עליהם התבססו הצדדים
הינם, המסמכים מהתיקים בהם ניתנו החלטות ופסקי דין שניתנו בהליכים שנוהלו ע"י
המשיב בהם ההליכים כנגד מוסך ברוש בקשר לדמי הייעוץ והמרצת הפתיחה שהוגשה בעקבות
הודעת כלמוביל על סיום ההתקשרות עם החברה בפירוק, ה"פ 5110/07, שהוגשה בעקבות
הודעה מיום 26.5.05 מאת כלמוביל על סיום ההתקשרות עם החברה בפירוק. המסמך המרכזי
הינו הסכם הייעוץ מיום 20.4.06.
מסמך
מהותי נוסף הינו פרוטוקול הדיון שהתקיים בבית הדין לעבודה במסגרת ס"ק
1010/06 ביום 27.2.06, כלומר כשלושה חודשים לפני הגשת בקשת הפירוק, דיון שבו
העובדים היו מיוצגים בידי הסתדרות העובדים על ידי בא כוחם ומי שמונה לאחר מכן
כמפרק, עו"ד אהוד שילוני.
העדים
14.
העד היחיד שהעיד בתיק היה המצהיר מטעם המשיב,
בנו, רפי וזאת לאור מצבו הבריאותי של המשיב. לטענת המפרק, כבר בהליכים בבית הדין
לעבודה, (בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, כב' השופט יעל אנגלברג-שהם) וניתן
לראות זאת בפרוטוקול מיום 27.2.06, טען רפי כי אביו חולה ולא יכול להתייצב לדיון
וכי מצב דברים זה עלה גם בהליכים בבית משפט השלום מול מוסך ברוש. לפיכך הטענה הינה
שמדובר בעד מרכזי שלא הגיש תצהיר ולא התייצב לדיון. הדברים עלו בישיבת ההוכחות
מיום 27.3.19, כאשר ב"כ המשיב התחייב להציג מסמכים רפואיים עדכניים, ואכן,
ביום 28.3.19 צורף מסמך עדכני בדבר מצבו של המשיב שלא אפשר את התייצבותו לעדות.
העד שהעיד מטעם המשיב היה רפי, שהיה מעורב בכול מהלכיה של החברה ואשר עדותו תיבחן
כפי שיפורט בהמשך ההחלטה.
15.
טוען המשיב כי בתיק זה, מן הדין היה
שהמפרק יגיש תצהיר ויתייצב לחקירה נגדית. זאת, בשל כך שיש קושי בטענת המפרק כי ידע
על העובדות הרלבנטיות רק ביום 9.8.17 כאשר נציג של מוסך ברוש פנה אליו, ועולות
תמיהות נוכח הדיון שהתקיים ביום 27.2.06 בבית הדין האזורי לעבודה. המפרק טוען כי
רק בנסיבות כבדות משקל בהתאם להלכה הפסוקה, יש מקום להורות על הגשת תצהיר או עדות
מטעם בעל תפקיד ושאין בענייננו הצדקה לסטייה מעיקרון זה. שקלתי את טענות הצדדים
ומצאתי שיש ממש בטענות המשיב בכך שהמפרק לא הגיש תצהיר ושלא עמד לעדות, בנסיבות
המיוחדות של תיק זה. זאת, הגם שכטענת המפרק, הגשת תצהיר או העמדת בעל תפקיד בחקירה
נגדית שמורה למקרים חריגים. כך למשל, ראו: רע"א 1753/16 אורון נ' התכוף
בע"מ, (כב' השופט סולברג, 10.3.16) שם נקבע כי:
"הלכה פסוקה היא, כי אין מזמינים נושאי תפקידים מטעם
בית המשפט, דוגמת מפרקים או כונסי נכסים, לחקירה אלא לעיתים נדירות ובמקרים
המצדיקים זאת (
רע"א
5524/12
עתמאנה נ' ארז,
[פורסם בנבו] פסקה 6 (20.11.2012))".
16.
בענייננו, נכח המפרק והיה שותף לדיון ארוך
ומהותי שנערך בבית הדין האזורי לעבודה ביום 27.2.06, כשלושה חודשים לפני הגשת בקשת
הפירוק, דיון שבו על הפרק עלתה האפשרות ולפיה עובדי החברה, יועברו להיות מועסקים
בידי מוסך ברוש, אשר כפי שעלה שם, הינו מוסך שעתיד היה לקבל את הזיכיון מחברת
כלמוביל בסיוע המשיב. בבית הדין לעבודה, העלה רפי טענה שהזיכיון יכול ויועבר ללא
תמורה למוסך ברוש. המפרק טוען כי לא ידע על אותם דמי ייעוץ שנודעו לו רק בדיעבד,
כספים אותם מייחס הוא כתמורה לוויתור על הזיכיון בניגוד לטענת רפי. הגנת המשיב הינה
שלא הוסתר דבר. לפיכך יכול וזהו המקרה שבו אין מדובר באירועים שהמפרק נחשף להם רק
בדיעבד מתוך עיון "בניירת" אלא היה חלק מהתדיינות בזמן אמת שבה פורט כי
הזיכיון יעבור למוסך ברוש וישנה משמעות לדרך שבה הדברים הוצגו ומשמעות לשאלה מה
חקר המפרק סמוך לאחר תחילת הפירוק.
17.
נקודה נוספת שהעלה המשיב נוגעת להעדר
ביצוע חקירות של נציגי מוסך ברוש ואף לא נציגי כלמוביל כמו גם שאלו לא צורפו כמשיבים
נוספים לבקשה. דומני שמתחילת הליכי הפירוק, היה מקום לבירור מהו אותו זיכיון שעליו
"נלחמה" החברה, ובוודאי לאחר שבשנת 2017 נודע למפרק כי מדובר בזכות שיש
לה כטענתו משמעות כספית. חילופי הדברים שבין המפרק למוסך ברוש לא הובאו לבית
המשפט. לא ברור מדוע לא נחקרו נציגי מוסך ברוש וכלמוביל ומדוע לא צורפו כמשיבים. אם
כשיטת המפרק לחברה הייתה זכות כספית, הרי שלכאורה נגזלה היא בשיתוף פעולה של שלושה
גורמים ולא רק אחד. טוען המשיב כי בחינת
שיקול דעת המפרק בנוגע לגורמים אלו הינה נושא חיוני להגנתו, שנפגעה בהעדר
התייצבות המפרק לחקירה נגדית. לא ניתן לומר שאין ממש בטענות המשיב.
דיון
אקדים כי לאחר ששקלתי את טענות
הצדדים, מסקנתי הינה שדין בקשת המפרק להידחות.
הזיכיון או הזכות הנטענת כמשתקף
בדיון בביה"ד לעבודה ובביהמ"ש השלום
18.
סלע המחלוקת מושא הבקשה הינו הזיכיון להפעיל מוסך בבאר שבע עבור
חברת כלמוביל והשאלה האם נותרה לחברה זכות בעלת ערך כלכלי שניתן היה לסחר בה.
המפרק טוען כי המשיב סחר בזכות שהייתה נכס בידי החברה, שכן מתעניינים רבים היו
מוכנים לשלם סכומים לא מבוטלים בעבור זכות זו. מאידך טוען המשיב כי אין מדובר בנכס
של החברה וזאת לאור העובדה, כי הזיכיון נלקח מהחברה בהודעת כלמוביל מיום 26.5.05 ומדובר
בכלל בזכות של כלמוביל, אשר ברצותה תיתן אותה וברצותה תיקח. טוען המפרק כי באופן
רשמי, כלמוביל הודיעה על הפסקת הזיכיון, אולם בפועל, בידי החברה נותרה זכות, כתוצאה
מהשנים בהם הזיכיון מול כלמוביל היה בידיה, זכות שאפשרה את התוצאה של קבלת הזיכיון
בידי מוסך ברוש, זכות בה סחר המשיב על חשבון הנושים.
19.
בהליכים השונים שנוהלו והקשורים לאותו "זיכיון" השתמש
בנו של המשיב רפי, בערבוב בין היות הזכות, של החברה, או אישית של המשיב. טוען
המפרק כי בתיק שהתנהל בבית משפט השלום, מטעם המשיב, הייתה התייחסות, למשל, במסמך
הקרוי "תמצית הסיכומים", שם פורט מטעם המשיב כי בשל הקשיים, הוא נאלץ
לחדול מלהפעיל את המוסך, לא לפני שהיבואן, היינו: כלמוביל, הציג לו אפשרות למצוא
גורם בעל יכולת כלכלית אליו יועבר הזיכיון להמשך הפעלת המוסך המורשה. המפרק הפנה
לטיעוני המשיב בהליך בבית משפט השלום לפיהם טען המשיב כי הייעוץ פירושו היה להביא
לכך שכלמוביל תיתן את הזיכיון למוסך ברוש. מכאן טוען המפרק כי למשיב הייתה יכולת
להעביר את הזיכיון כהודאתו בתיק מול מוסך ברוש. עוד טוען המפרק כי כך היה, המשיב
העביר את הזיכיון של החברה למוסך ברוש ולכן התמורה שהינה אותו הסכם ייעוץ, צריכה
להגיע לקופת הפירוק.
20.
המפרק הפנה להליך שהתקיים בבית הדין לעבודה ביום 27.2.16, שם
המפרק ייצג את עובדי החברה. במסגרת הדיון הארוך שהתקיים, כפי שהשתקף מפרוטוקול
הדיון, רפי טען אז בשם החברה כי המשפחה תעשה את כל מה שניתן כדי לשמור על זכויות
העובדים. רפי טען כי "אנו" איבדנו את הזיכיון ובפגישה שהייתה בבית המשפט
המחוזי, בית המשפט נתן שהות של 90 יום להגיע לפשרה, וכי החברה הציעה פשרה ולפיה
הזיכיון יועבר ללא תמורה למוסך אחר של כלמוביל המתמחה במשאיות, מוסך ברוש הרוצים
להפעיל את המוסך שהופעל בידי החברה ובמסגרת זו יעסיקו את העובדים.
21.
המפרק, עו"ד שילוני, ב"כ העובדים אז, התייחס לטענות
רפי והקשה על התעקשותו של רפי שלא לתת מכתבי פיטורין לעובדים. עו"ד שילוני
התייחס בדיון להעברת הזיכיון למוסך ברוש ולהליך שניהלה החברה מול כלמוביל. מהדיון
ניתן ללמוד לפחות שני דברים: הראשון, שעלתה כוונה ברורה מטעם המשיב
להעביר את הזיכיון למוסך ברוש כבר בשנת 2006. השני, שבאותה ישיבה,
עלה נושא העברה ללא תמורה של הזיכיון, כלומר, שבנקודת הזמן ההיא, עלתה הטענה כי
אין מדובר בזיכיון כעניין בעל שווי כספי, אלא עלה שכלמוביל ביקשה גורם שיוכל לייצג
אותם בבאר שבע כאשר מוסך ברוש היה גורם פוטנציאלי. מסקנת ביניים הינה שלא הייתה
באותם ימים היינו 27.2.06 (יום הדיון בבית הדין לעבודה), לחברה, או למשיב באופן
אישי, עמדת מיקוח של ממש מול הודעת כלמוביל על ביטול ההתקשרות. הדברים מחזקים את
טענת המשיב ולפיה ניסה באי וודאות שנוצרה, מחד לבטל את "רוע הגזירה" או
לבחור באפשרות חלופית. נטל השכנוע שאין הדבר כך מוטל על המפרק ואיני סבור שהמפרק
עומד בנטל זה. כאן המקום לפרט קצת יותר אודות ההליך שהיה בבית המשפט המחוזי בב"ש
נשוא ה"פ 5110/05 כאשר מסקנתי הינה שאין מדובר בעניין נסיבתי התומך בטענות
המפרק .
המרצת הפתיחה 5110/05 מיום 25.12.05
ועיתוי החתימה על הסכם הייעוץ (20.4.06).
22.
כלמוביל הודיעה לחברה ביום 26.5.05, במכתב מפורט על סיום
ההתקשרות שבין החברה לכלמוביל. זאת, לאור חוסר שביעות רצון מהתנהלות מרכז השירות
שהחברה מנהלת, לאור הצטברות תקלות וליקויים כמו גם חוסר מקצועיות בטיפול בלקוחות,
אי קיום נהלים והפרות חוזרות ונשנות של הסכם ההתקשרות. ההודעה נקבה בפרק זמן של 90
יום, היינו עד ליום 26.8.05 להפסקת ההתקשרות. לאור פניות ואף תחינות מטעם המשיב
לכלמוביל, במכתב מיום 15.6.05, כלמוביל נאותה לקבוע מועד אחרון שבו תסתיים ההרשאה
שניתנה לחברה, ליום 31.12.05. לקראת תום המועד, הגישה החברה תובענה בהליך של המרצת
פתיחה, במסגרתה ביקשה ובין היתר הצהרה על ביטול הודעת כלמוביל, (כמו גם סעד הצהרתי
הנוגע לאמות המידה של כלמוביל למוסכי שירות). בנוסף, התבקשו סעדים זמניים עד
להכרעה בתיק העיקרי. במסגרת דיון שהתקיים ביום 10.1.06, (בפני
כב' השופט טימור),
הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה יוארך המועד לסיום ההסכמים שבין הצדדים עד ליום
10.4.06, וזאת תוך שמירת מלוא זכויות הצדדים. כן הוסכם על פטור המשיבה מהגשת תשובה
לתיק העיקרי, כאשר על החברה היה להודיע עד ליום 10.5.06 האם עומדת היא על התיק העיקרי
כאשר הוסכם כי ככול שלא תעמוד עליו, לא יהיה צו להוצאות. הסכמה זו אושרה בידי בית
המשפט. מה שניתן ללמוד ממהלך הדברים הינו כי נכון ליום 10.1.06, כל שהצליחה החברה
היה לקבל ארכת מועד של שלושה חודשים ועשרה ימים נוספים עד לתום ההתקשרות עם
כלמוביל, (10.4.06). ביום 26.4.06 החברה הודיעה על כי אינה עומדת על התובענה, אשר
נמחקה בהחלטה מאותו יום, (26.4.06).
23.
המפרק טוען כי הוויתור על זכויות החברה ביום 26.4.06 כאשר ביום
20.4.06 נחתם הסכם הייעוץ הינו מהלך המדבר נסיבתית בעד עצמו וכי הוויתור על זכויות
החברה הינו בזיקה ישירה לחתימה על הסכם הייעוץ. מנגד, טוען המשיב כי עשה הכול על
מנת למנוע את "רוע הגזירה" אולם כבר בדיון מיום 10.1.06 הבינו המשיב
והחברה כי אין תוחלת לדברים וכי לא ניתן יהיה להתגבר על הודעת כלמוביל. לפיכך, כפי
שהדברים אף עלו בבית הדין לעבודה בדיון מיום 27.2.06 שם הדברים נאמרו במפורש,
המשיב ניסה מהלך אחר ופתרון רע פחות. לשאלה מדוע ניתנה ההודעה לבית המשפט המחוזי
דווקא בימים שלאחר החתימה על הסכם הייעוץ, תשובת המשיב הייתה שזה היה לצורך פורמלי
של סגירת הדברים. שקלתי את טענות הצדדים
ולא שוכנעתי בטענות המפרק לקשר הנסיבתי בין החתימה על הסכם הייעוץ, ביום
20.4.06 לבין "הוויתור" ביום 26.4.06. עיון בהסכמת הצדדים מיום 10.1.06
מעלה בבירור כי לא הייתה כוונה שהפסקת ההתקשרות שנקבעה לתוקף ליום 10.4.06, תוארך
עוד או תבוטל וכי רק בנסיבות יוצאות דופן שהצדדים לא ראו ביום 10.1.06, ניתן היה
למנוע את סיום ההתקשרות שבין החברה לכלמוביל. לפיכך, ההודעה שניתנה ביום 26.4.06
הייתה רק המשך של המצב שנחזה להיות מישיבת 10.1.06 ולכן גרסת המשיב ולפיה ניסו
לעשות כל מאמץ לבטל את "רוע הגזירה", ללא הצלחה משכנעת. מסקנת הדברים
לפיכך הינה שבעת החתימה על הסכם הייעוץ, לחברה, כבר לא היו כל זכויות מול חברת
כלמוביל, ואוסיף, כי לחברה לא הייתה כל עמדת מיקוח.
הזכות או היתרון לגביו פעל המשיב
מול מוסך ברוש ובייחס לחברת כלמוביל
24.
כפי שעלה ממכתב סיום ההתקשרות שהנפיקה חברת כלמוביל ביום
26.5.05, עלו נקודות שבהם כשלה החברה כשיטת כלמוביל באופן שלא אפשר עוד את המשך
ההתקשרות. מהדברים עולה כי דרישת כלמוביל בעת ההיא נגעה לצורך שביחסי אמון מול מי
שיהיה הנציג שלה, הזכיין באזור באר שבע. הדרישה של כלמוביל נגעה לסטנדרטים ואמות מידה
אשר מקבל הזיכיון יידרש לעמוד בהם. בנקודה זו, טען המשיב ליתרון היחסי שלו. המשיב
הינו הבעלים באופן אישי של מבנה המוסך, אשר הוא ביצע בו התאמות כדרישת כלמוביל
ובהתאם לסטנדרטים שלה, כאשר ההשקעות לצורך כך היו מכיסו הפרטי ולצורך השבחת הנכס
הפרטי שלו. יתרון נוסף לו טען המשיב הינו ב
ידע
האישי שצבר בהבנת ניהול העסק כזכיין של כלמוביל, הכרת עובדי החברה לשעבר, שחלק מהם
מצא באמצעות המהלך האמור עבודה במוסך ברוש, הכרת הלקוחות, הכרת הנציגים של
כלמוביל, הכרת ניהול מחסן החלפים, עבודה עם ספקים ועוד.
לדברים יש להוסיף כי המשיב, היה בעל הזיכיון גם לפני הקמת
החברה וכאשר החברה הוקמה, לא הוכח כי קיבל תמורה עבור העברת הידע לחברה או שמצב
הדברים השתנה בעת שהחברה היא שהייתה בעלת הזיכיון. הידע והמיומנות האישיים, כמו גם
הנכס האישי שהינו מבנה המוסך, אינם נכסים של החברה ודומה כי אלו נתנו למשיב יתרון
יחסי מובהק שלא היה של החברה, יתרון יחסי שיכול היה לסייע למוסך ברוש מול חברת
כלמוביל.
הסכם הייעוץ
25.
דומה כי דברים אלו קיבלו אף ביטוי בהסכם הייעוץ.
"בהואיל" השני נקבע כי: "היועץ יגרום לכך כי חברת כלמוביל
בע"מ תעניק ללקוח הרשאה לתפעל מוסך מורשה מטעמה במוסך ברחוב הבדיל 21 בבאר
שבע". "בהואיל" השלישי להסכם נקבע כי: "והואיל: והלקוח
על סמך ניסיונו וקשריו של היועץ החליט להתקשר בהסכם זה". בסע' 1 קבעו
הצדדים כי: "הצדדים ישתפו פעולה ביניהם לשם קשירת עסקה על פיה כלמוביל
בע"מ תעניק ללקוח הרשאה לנהל את המוסך...". בסיפא של סעיף 1.2 להסכם
הייעוץ המשיב התחייב כי "ישתמש היועץ בכל כישוריו, ידיעותיו וניסיונו
לתועלת הלקוח", בסעיף 2 להסכם הייעוץ התייחסו הצדדים לכך ש: "הואיל
והצדדים התקשרו בהסכם זה בזכות כישוריו של היועץ וזהו הסכם אמון אישי...". לפיכך,
מלשון ההסכם ניתן ללמוד על כי דמי הייעוץ הינם בשל סגולותיו האישיות של המשיב. טוען
המפרק כי קבלת הערעור בתיק דמי הייעוץ, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ולפיו משך
הסכם הייעוץ הינו כל עוד יש זיכיון, לעומת מצב שבו דמי הייעוץ ניתנים לתקופה
קצובה, מחזקת את טענתו ולפיה מדובר בכספים שמהותם אינה ייעוץ. אכן, הדבר תומך
בעמדת המפרק, אלא שבמכלול הדברים, איני סבור שהדבר מטה את הכף לטובת עמדת המפרק.
26.
שאלת המבחן הרלבנטית הינה, בנקודת מוצא ולפיה צו הפירוק ומינוי
המפרק היו כבר סמוך להגשת בקשת הפירוק, באפריל 2006, האם ניתן להסיק מטענות המפרק
כי גם בלעדי המשיב, ניתן היה "לסגור" עסקה משולשת מול מוסך ברוש
וכלמוביל? לטעמי, התשובה שלילית. מהעובדות שהובאו בפני
עולה כי באותם ימים, בתחילת
2006 החברה מבחינת כלמוביל הייתה חסרת משמעות לחלוטין כשלעצמה. למפרק, גם בחוכמה
שבדיעבד, גם אם היה בידו כל המידע שיש לו היום, וחוזר אחורה בזמן לשנת 2006,
בהינתן שהסיבה המרכזית לכשל של החברה הייתה חדלות פירעון כלכלית, המפרק לא יכול
היה לגרום לכל תועלת כלכלית לחברה ולא שוכנעתי כי למפרק יכולה הייתה להיות איזו
שהיא עמדת מיקוח מול כלמוביל. המפרק אשר התשתית העובדתית בידיו, לא הצביע על כל
אפשרות ולו קלושה לכך שכלמוביל הייתה חוזרת בה מהחלטתה בנתוני החברה.
27.
לפיכך, לא מצאתי כי מדובר בזכות של החברה, שסוחרה בידי המשיב
שלא כדין. כאן אציין כי אכן, רפי מטעם המשיב, ערבב בטענותיו השונות בין החברה,
למשיב באופן פרטי ולא דייק בפרטי עדותו. ההסבר של רפי היה שהוא בעיקרו אדם פשוט,
מדביר מזיקים במקצועו ואינו מבין את ההבדלים המשפטיים עליהם עמד המפרק, וכך
התרשמתי גם במהלך עדותו של רפי. לפיכך, לא הסתמכתי על הנתונים שרפי מסר בעדותו,
אלא הבחינה הינה אובייקטיבית, האם הוכח שלחברה הייתה זכות כלשהי באותם ימים מול
כלמוביל, זכות שניתן היה לסחר בה, ולא שוכנעתי בזכות שכזו.
עסקה למראית עין או לחילופין ניצול
הזדמנות העסקית של החברה
28.
טוען המפרק, כי מדובר בעסקה למראית עין, כאשר מהותו וכוונתו של
הסכם הייעוץ הינו דה פקטו, העברת הזיכיון של החברה לידי מוסך ברוש. מנגד טוען
המשיב כי ככל וטענת המפרק הינה לעסקה שנעשתה למראית עין, הקושי העולה הינו בכך
שהמפרק נמנע מלחקור את הנסיבות ואף נמנע מצירופן של כלמוביל וברוש כבעלות דין. טוען
המשיב כי המפרק לא הצליח לעמוד בנטל הוכחה המוגבר אשר נדרש להוכחה למעשים הפליליים
או המעשים הנושאים אופי פלילי המיוחסים למשיב ולרפי. מצאתי ממש בטענות המשיב.
הדברים פורטו לעיל בפרק על העדים. כפי שקבעתי לעיל, לא שוכנעתי כי לחברה בפירוק
עמדה זכות כלשהי ואיני סבור כי הסכם הייעוץ הינו למראית עין כמו גם שלא שוכנעתי כי
מדובר בניצול הזדמנות עסקית של החברה.
סיכום
29.
סיכומם של דברים, לא שוכנעתי בטענות המפרק לכך שהמשיב סחר
בזכויות של החברה כמו גם שלא שוכנעתי בכך שהמשיב ניצל הזדמנות עסקית של החברה.
לפיכך, לא שוכנעתי כי בשל התנהלות המשיב נמנע מקופת הפירוק לקבל כספים להם הייתה
זכאית.
לפיכך אני מורה על דחיית הבקשה.
קופת הפירוק תישא בהוצאות ובשכ"ט
המשיב בסך של 20,000 ₪.
ניתנה היום, י"ז כסלו
תש"פ, 15 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.
פרק בית משפט מחוזי 9260/06 חברת האחים ויקטור יוסף ונפתלי בע"מ, עו"ד אהוד שילוני נ' הכונס הרשמי, יוסף בוחבוט (פורסם ב-ֽ 15/12/2019)