פסקי דין על תל"ם - התנועה ליהדות מתקדמת בישראל (ע"ר) | פסקי דין על המשרד לשירותי דת | פסקי דין על המרכז לישיבות וכוללים שע"י "אור החיים" | פסקי דין על צביה -רשת חינוכית תורנית ע"ש הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל צביה -רשת חינוכית תורנית ע"ש הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל ואח' |

20029-09/19 עתמ     19/12/2019




עתמ 20029-09/19 תל"ם - התנועה ליהדות מתקדמת בישראל (ע"ר) נ' המשרד לשירותי דת, המרכז לישיבות וכוללים שע"י "אור החיים", צביה -רשת חינוכית תורנית ע"ש הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל צביה -רשת חינוכית תורנית ע"ש הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 20029-09-19 תל"ם - התנועה ליהדות מתקדמת בישראל (ע"ר)
נ' המשרד לשירותי דת
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
עודד שחם


עותרים

תל"ם - התנועה ליהדות מתקדמת בישראל (ע"ר)
על ידי מ' נחמיאס
, עו"ד, וא' ארז – לחובסקי
, עו"ד


נגד


משיבים

1.המשרד לשירותי דת
על ידי י' ברט
, עו"ד, מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

2.המרכז לישיבות וכוללים שע"י "אור החיים"

על ידי ש' תוסיה-כהן
, עו"ד, וי' כהן
, עו"ד

3.צביה -רשת חינוכית תורנית ע"ש הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל

4.הידברות-ארגון לקירוב לבבות

5.אורות ערכים תורה ומסורת

6.רמות שפירא -מרכז חינוכי



פסק דין

בפני
י עתירה מנהלית.

1. העתירה סבה על החלטת ועדת המכרזים של המשיב 1 (להלן בהתאמה – הוועדה והמשיב) לפסול את הצעתה של העותרת במכרז מספר 1/19, להפעלת
תכנית "אוהבים את השבת" (להלן בהתאמה – ההצעה והמכרז).

2. ההודעה שנשלחה לעותרת על ההחלטה מושא העתירה, נושאת תאריך 1.8.19. להודעה צורף פרוטוקול של ועדת משנה לבדיקת ההצעות שהוגשו במכרז. בכל הנוגע להצעת העותרת, צוין בפרוטוקול כי שם המציעה שמופיע בכתב הערבות שצורף להצעה הוא "תל"ם התנועה ליהדות מתקדמת בישראל". עוד צוין כי שם הישות המשפטית שהגישה את ההצעה הוא "התנועה הרפורמית יהדות מתקדמת בישראל". נכתב בפרוטוקול כי מבדיקה עולה שהשם בכתב הערבות הוא שמה הקודם של העמותה. שינוי השם נעשה ביום 20.12.18. ההצעה הוגשה בחודש פברואר 2019. היא נושאת את שמה החדש של העמותה. במצב זה נכתב כי המשמעות היא שהמציעה לא הגישה כלל ערבות על שמה שניתן לממשה. צוין, כי מספר העמותה לא הופיע על כתב הערבות. בנסיבות אלה נכתב כי בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה מדובר בפגם מהותי בערבות המסכל את מטרתה. משכך, יש לפסול את ההצעה. צוין עוד, בשולי הדברים כי לשמה הקודם של העמותה אין משמעות כיום, שכן לא קיימת כיום אישיות משפטית כלשהי הנושאת את שמה הקודם. במצב זה נכתב כי אין כל משמעות למסמך הערבות שהוגש, ו"בוודאי שלא ניתן לממשו כלל".

3. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים על רקע החומר שבפני
י, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את העתירה. אעמוד עתה על הטעמים ביסוד מסקנה זו.

4. נקודת המוצא לדיון היא, כי במכרז נדרשו המציעים להגיש ערבות בנקאית אוטונומית לפקודת המשיב, על שם המציע (סעיף 4.1.6). מן החומר עולה, כי עת בחנה הצעות אחרות, לא גילתה הוועדה גישה דווקנית לגבי דרישה זו. כך, מפרוטוקול ועדת המשנה הנזכר לעיל עולה כי לגבי מציעה אחת, היא המשיבה 3 בהליך שבפני
י, נתנה הוועדה את דעתה לכך שאין התאמה מלאה בין השם המופיע על גבי הערבות שהוגשה ("צביה – רשת חינוכית תורנית ע.ר..."), לבין השם של הישות המשפטית אשר הגישה את ההצעה ("צביה – רשת חינוכית תורנית ע"ש הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל ע.ר..."). הוועדה ציינה כי למרות העובדה שחלק משמה של העמותה נשמט מכתב הערבות, הרי שמספרה של העמותה מופיע בו, ולכן ניתן לממש את הערבות. הוועדה ציינה כי לפי הפסיקה מדובר באחד החריגים לכלל הפסילה של הצעות בגין פגם בערבות.

5. ביחס למציעה אחרת, היא המשיבה 5 בהליך שלפניי, צוין בפרוטוקול כי לכתחילה לא נמצא כתב ערבות בהצעה. בהמשך לשאלת הבהרה שהוצגה למציעה, אותר כתב הערבות בהצעה. אז התברר כי צורפו העתק של כתב ערבות עליו נכתב "העתק לא לתשלום", וכן צילום של ערבות. הוועדה כתבה בהחלטתה כי לא ניתן לממש כתב ערבות זה. צוין בהקשר זה כי לשם הזהירות ניגש נציג הוועדה עם מסמכי הערבות אל סניף הבנק שהנפיק אותה, ולשאלתו נמסר לו על ידי פקיד הבנק, כי "שני המסמכים אינם מהווים ערבות תקינה ולא ניתן לממש הערבות, ככל שהוצאה על ידי המציעה, באמצעות מסמכים אלה".

6. דרך הילוכה של הוועדה בשני מקרים אלה, תאמה את דבריו של בית המשפט העליון (כב' השופט נ' סולברג), לפיהם מקום בו מתגלית טעות במסמך, "על הוועדה לבחון את מקור הטעות והאם מדובר בפגם שיש לנהוג בו כבדרך כלל, או כבחריג היוצא מן הכלל. במצבים המתאימים יש לנהוג בהליך של בקשה לקבלת הבהרות" (עע"מ 2638/12
רשות שדות התעופה בישראל נ' א.א. עינת מסעדות בע"מ
(19.7.2012), בפסקה 8). ברם, בניגוד לאופן פעולתה של הוועדה בשני מקרים אלה, הוועדה לא פנתה לעותרת לאחר שגילתה את השוני בשמות בין מסמכי ההצעה לבין כתב הערבות. היא גם לא פנתה לסניף הבנק הרלוונטי. גם אם אניח כי על פי הדין הכללי לא הייתה לוועדה חובה לבצע פנייה כאמור, הרי שמשעה שהוועדה פעלה כפי שפעלה ביחס להצעות אחרות, שורת השוויון חייבה כי הוועדה תפעל כך גם ביחס לעותרת.

7. מסקנה זו מתחדדת נוכח העובדה שממסמכי ההצעה עצמה עולה בבירור כי השם שעל גבי מסמך הערבות הוא שמה הקודם של העותרת; כי על גבי ההצעה מופיע שמה החדש; וכי מדובר באותה אישיות משפטית עצמה. הדברים נלמדים באופן חד משמעי מתעודת התאגדות שצירפה העותרת, מיום 12.11.97, הנושאת את שמה הקודם. יחד עם תעודה זו הוצגה תעודה לשינוי שם של עמותה (20.12.18), המעידה על שינוי שמה של העותרת מן השם שעל הערבות, לשם שעל גבי ההצעה. בשני המסמכים מופיע בבירור אותו מספר עמותה, אשר ניתן לעותרת. ברור אפוא כי מדובר באותה אישיות משפטית. כעולה מפרוטוקול ועדת המשנה שצורף להחלטה, העובדה שמדובר בשמה הקודם של העותרת הייתה לנגד עיני הוועדה בעת מתן ההחלטה.

8. במצב זה, נשמט הבסיס לנימוק שנתנה הוועדה לפיו הערבות שהוגשה אינה של אותה אישיות משפטית, וכי לא ניתן יהיה לממשה במקרה הצורך. משעה שמדובר באותה אישיות משפטית עצמה, לא היה כל יסוד לחשש למימוש הערבות.

9. בהקשר זה אין בידי לייחס משקל לטענה כבושה שהועלתה על ידי המשיב, בדבר חשש שמא שמה הקודם של העמותה יינתן לגוף אחר. טענה זו לא עולה בפרוטוקול ועדת המשנה. בתוך כך, לא הונח בסיס מציאותי לחשש שרשם העמותות ייתן לעמותה שם קודם של עמותה קיימת, אשר נשאה שם זה עשרות בשנים. הדברים אמורים ביתר שאת בשים לב לדמיון בין השם הקודם לשמה הנוכחי של העותרת, כאמור להלן. בכל מקרה, אם וככל שאכן היה לוועדה ספק כלשהו בדבר אפשרות המימוש של הערבות, הייתה יכולה בנקל לפנות לסניף הבנק הרלוונטי, כפי שאף עשתה בעניינה של מציעה אחרת. לא למותר לציין, כי אילו הייתה הוועדה פועלת בדרך זו, היה מתברר כי לגישת הבנק מדובר בערבות תקינה אותה היה מכבד (ראו נספח י"ב לעתירה, מכתב הבנק הבינלאומי מיום 13.8.19[1]

).

10. לכל האמור יש להוסיף, כי השינוי בשמה של העותרת היה שולי. עיקר השם נותר בעינו. בשמה החדש של העותרת, הושמטה מלה אחת מן השם המקורי (תל"ם), ובמקומה באה המלה "רפורמית". גם מבחינה זו, לא עולה סימן שאלה של ממש, כי מדובר באותו גוף עצמו. אם וככל שסימן שאלה כזה עלה, נמצאה לו תשובה ברורה וחד משמעית במסמכי המכרז, כמבואר לעיל.

11. במצב דברים זה, החלטת הוועדה בעניינה של העותרת אינה יכולה לעמוד. בטיעוניה, הוועדה מבקשת לעגן את החלטתה בגישה הקפדנית הנהוגה על פי עיקר פסיקתו של בית המשפט העליון בכל הנוגע לבחינתם של פגמים בכתבי ערבות[2]

. ברם, התנהלותה של הוועדה, אותה תיארתי לעיל, מלמדת כי הלכה למעשה נקטה כלפי מציעות אחרות בגישה קפדנית פחות, אשר גם לה ניתן למצוא סימוכין בפסיקת בית המשפט העליון (ראו עע"מ 5022/06
וייספיש נ' מנהל מקרקעי ישראל
(15.4.2008); פסק הדין הנ"ל בעניין
רשות שדות התעופה
; עע"מ 8068/17
חברת מכלוף גבי בע"מ נ' בוכניק
(11.2.2018), בפסק דינו של כב' השופט י' עמית).

12. כך, בעניין
מכלוף גבי
הנ"ל בוטלה החלטה של ועדת מכרזים לפסול הצעה בגין הבדלים מסוימים בין השם בהצעה לבין השם על כתב הערבות, הואיל והיה ברור כי מדובר באותו אדם (ראו פסקה 6 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית). מסקנה זו נשענה, בין היתר, על הזהות בין המציעים (19 במספר) באותה פרשה לבין הערבים. יוער כי במקרה שבפני
י אף יש צידוק חזק יותר להגיע לאותה תוצאה, נוכח מסמכי רשם העמותות שהיו בפני
הוועדה, המלמדים באופן חד משמעי כי המציעה והערבה הן אכן אותה אישיות משפטית עצמה. בהקשר זה אעיר עוד, כי בית המשפט העליון קבע שתכליתה של הדרישה לזהות בין שמות החייבים בכתב הערבות לשמות המציעים היא להבטיח זהות פרסונלית בין החייב לבין המציע. כמבואר לעיל, תכלית זו מתקיימת במלואה במקרה הנוכחי.

13. באופן דומה נהג בית המשפט העליון בעניין
וייספיש
הנ"ל, אשר גם בו לא הייתה זהות בין השם בהצעה לבין השם שבכתב הערבות. ניתן להפנות בהקשר זה גם לפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשה נוספת, עע"מ 4246/14
אריה סער, משרד עורכי דין נ' מלכה אנגלסמן ושות', משרד עורכי דין
(20.1.2015). גם באותה פרשה היה מדובר באי התאמה מלאה בין השם שבכתב הערבות לבין השם שבהצעה. כתב הערבות שם נפסל נוכח תוספת של המילה "בע"מ" לשם המציעה באותה פרשה. הוסבר כי במצב זה מדובר בשתי ישויות משפטיות שונות. ברי, כי היגיון זה לא חל במקרה שבפני
י, בו מדובר באותה אישיות משפטית עצמה. לא למותר להעיר כי בעניין
סער
הנ"ל, הבדלים אחרים בשמות לא הצדיקו, על פי פסק דינו של בית המשפט העליון, את פסילת כתב הערבות.

14. נתתי דעתי לשאלה אם על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה המחמירה יותר של בית המשפט העליון, היה מקום לפסול את הערבות. המשיב מפנה בהקשר זה לפסק הדין בעע"מ 5834/09
אדמונית החורש בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי
(31.1.2010). באותה פרשה נקבע כי הכלל במקרה של אי התאמה בערבות בנקאית ביחס לדרישות המכרז הינו פסילת הערבות. חריג לכך נקבע בהתקיים שורה של תנאים והם כי הטעות נלמדת מהערבות עצמה; ניתן לעמוד על כוונתו המדויקת של השוגה מראיות אובייקטיביות המצויות בפני
ועדת המכרזים; על פני הדברים נראה כי הטעות מקורה בתום לב ולא בכוונה; וכי אין בטעות או בתיקונה כדי להקנות למציע יתרון הפוגע בעיקרון השוויון.

15. במקרה זה, הוועדה הסכימה כי בבחינת התנאי הראשון ניתן להידרש לכלל מסמכי המכרז (כפי שאף נהגה בפועל כלפי הצעתה של המשיבה 3). בחינה כזו, על רקע תעודות ההתאגדות מאת רשם העמותות, מלמדת הן על הטעות שנפלה בכתב הערבות; הן על כך שהכוונה היא לאותה אישיות משפטית עצמה, היא העותרת; הן על תום הלב הנוגע לעניין, בין היתר נוכח סמיכות הזמנים בין שינוי שמה של העותרת לבין הגשת ההצעה; והן על העדר יתרון בלתי הוגן העלול לגרום לפגיעה בעיקרון השוויון.

16. אין לי צורך לקבוע מסמרות בעניין אחרון זה, שכן אילו הייתה הוועדה פועלת בעניינה של העותרת כפי שפעלה בעניינן של מציעות נוספות, ופונה לבנק הרלוונטי, היה מתברר לה כי אין יסוד לחשש בדבר העדר יכולת לממש את כתב הערבות, ולכן אין מקום לפסילת הצעתה של העותרת. במצב זה ובשים לב לגישה העולה מפסקי הדין עליהם עמדתי, החלטת הוועדה אינה יכולה לעמוד, גם אם מביאים בחשבון כי התערבות בהחלטותיה של ועדות מכרזים נעשית אך במקום בו עולה חריגה קיצונית ממתחם הסבירות.

17. כאן המקום להתייחס למספר טענות שהעלו הצדדים, אשר אין בהן כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי.

18. המשיב טוען, כי ההחלטה לאשר את הערבות שהגישה המשיבה 3 התבססה על הזהות של מספר הח.פ. בהצעה מצד אחד, ובערבות מצד שני. לעומת זאת, העותרת לא ציינה את מספר העמותה שלה לצד שמה במסמכים אלה. צודקת העותרת בטענתה, כי לא הייתה במכרז דרישה לציון המספר. אוסיף, כי מסמכי ההתאגדות של העותרת, אשר נכללו בהצעה, מלמדים בבירור על זהות האישיות המשפטית של המציעה ושל החייבת על פי כתב הערבות. בנסיבות אלה, לא היה הבדל מהותי בין הצעת המשיבה 3, לבין הצעת העותרת, אשר היה יכול להצדיק התייחסות שונה מצידה של הוועדה להצעות אלה.

19. בכל הנוגע לפניית הוועדה לבנק שהנפיק ערבות עבור המשיבה 5, טוען המשיב בכתב התשובה כי הפנייה נעשתה על מנת לוודא כי המסמך הנראה כמצולם הוא אכן העתק ואינו המסמך המקורי. טענה זו לא ניתן לקבל. היא אינה עולה בקנה אחד עם החלטת הוועדה, המלמדת כי נעשה בירור עם הבנק בדבר תקינות כתב הערבות שצורף והיכולת לממש את הערבות על יסודו. אכן, הן מן ההחלטה, הן מסעיף 29 לכתב התשובה, עולה כי נעשה בירור מול הבנק האם ניתן לממש את הערבות על יסוד המסמך שצורף. אין בפני
י הסבר משכנע, מדוע לא נעשה בירור עובדתי זהה בעניינה של העותרת.

20. המשיב מפנה גם לכך, שבסופם של דברים, החליטה הוועדה לפסול את הצעתה של המשיבה 5. לשיטתו, הדבר מלמד על יחס דומה למשיבה 5 ולעותרת, אשר מצא ביטויו בפסילת הצעות שצורפו להם כתבי ערבות פסולים. ברם, טענה זו אינה מספקת מענה מניח את הדעת לשוני באופן הטיפול בין המקרים, אשר באחד מהם פנתה הוועדה לבירור מול הבנק הרלוונטי, ובאחר נמנעה מבירור כזה. אעיר, כי גם ההבחנה בין פגם טכני לבין פגם מהותי, עליה מבקשת הוועדה לסמוך, אינה יכולה להצדיק את הפער בהתייחסותה לשני המקרים. בנסיבותיו של מקרה זה, עליהן עמדתי לעיל, בהן לא היה ספק כי הערבות וההצעה ניתנו על ידי אותה אישיות משפטית, לא הייתה כל סיבה א-פריורית להתייחס לפגם בערבותה של העותרת כפגם מהותי, העשוי להצדיק הימנעות מפנייה לבירור מול הבנק הרלוונטי, בניגוד לאופן בו פעלה הוועדה לגבי מציעה אחרת.

21. העותרת טוענת כי ביסוד החלטתו של המשיב עמדו שיקולים זרים, אשר מקורם בהשקפתה הדתית, השונה מן הגישה האורתודוקסית, בה דוגלות מציעות אחרות. לטענה חמורה זו לא מצאתי עוגן בחומר שבפני
י. אין בפני
י גם תשתית המאפשרת לקבוע ממצא בדבר התנהלותו של המשיב כלפי העותרת במקרים קודמים, הנזכרים בעתירתה. בנסיבות אלה, הכרעתי אינה מושתתת על קו טיעון זה של העותרת.

22. התוצאה כל של האמור היא, כי יש לקבל את העתירה. ודוק. מסקנה זו מבוססת על נסיבותיו הייחודיות של המקרה המסוים, כפי שהובהרו לעיל, לרבות אופן הטיפול השונה שנקטה הוועדה ביחס להצעות השונות במכרז. אין היא מבקשת לסטות מן העקרונות שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, ובמרכזם הצורך בהקפדה יתרה על דרישות הערבות במכרז (ראו בעניין
וייספיש
הנ"ל, בפסקה 8), והנטל הכבד הרובץ על המבקש להכשיר ערבות, אשר נפל בה פגם (עניין
רשות שדות התעופה
, בפסקאות 11 – 12). בתוך כך, גם האמור בפסיקה זו, ביחס לצורך כי מציעים ידקדקו דקדוק יתר בהצעותיהם, יפה במלוא עוצמתו למקרה הנוכחי (שם, בפסקה 17). אין בכל אלה כדי לגרוע מן האמור לעיל, על פיו אין בקבלת הצעתה של העותרת, על הערבות שצורפה לה, מתן יתרון בלתי הוגן, פגיעה בעיקרון השוויון, או חשש כלשהו כי המשיב לא יוכל להיפרע מן העותרת על יסוד הערבות שצורפה.

23. סוף דבר, העתירה מתקבלת. ההחלטה לפסול את הצעתה של העותרת מבוטלת. העניין מוחזר בזה לוועדה, על מנת שתבחן את הצעת העותרת לגופה, ותקבל החלטה חדשה על הזוכים במכרז. המשיב יישא בשכר טרחת ב"כ העותרת בסך של 20,000 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ. הוא משקף את היקף העבודה המשמעותי שנדרשה בהליך זה, ואת הקביעות לעיל. כמו כן, יישא המשיב בהוצאות העותרת, בשיעור האגרה בו נשאה בהליך זה. הסכומים האמורים ישולמו עד ליום 26.1.20.

ניתן היום,
כ"א כסלו תש"פ, 19 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.







[1]
המשיב טוען כי המכתב אינו נושא לוגו של הבנק. טענה זו אינה פוגמת במשקל המכתב, הנושא חותמת של סניף ירושלים של הבנק, חתימה וחותמת של עורך המסמך.

[2]
בהקשר זה לא מקובלת עלי טענות משיבה 2 כי היה אסור לוועדה לפנות לבנק. לא למותר להעיר כי בשורה של עניינים, אליהם אתייחס בסמוך, ניתן בפסיקת בית המשפט העליון משקל למסמך מטעם הבנק הרלוונטי לפיו אין קושי במימוש הערבות.








עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 20029-09/19 תל"ם - התנועה ליהדות מתקדמת בישראל (ע"ר) נ' המשרד לשירותי דת, המרכז לישיבות וכוללים שע"י "אור החיים", צביה -רשת חינוכית תורנית ע"ש הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל צביה -רשת חינוכית תורנית ע"ש הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל ואח' (פורסם ב-ֽ 19/12/2019)