פסקי דין על שמואל בובליל | פסקי דין על תומר מוגהדסי | פסקי דין על ת"א הומראן ייעוץ | פסקי דין על דניאל מרק גרדוס | פסקי דין על אלי אלפסי |

63642-05/17 א     19/12/2019




א 63642-05/17 שמואל בובליל, תומר מוגהדסי נ' ת"א הומראן ייעוץ בע"מ, דניאל מרק גרדוס, אלי אלפסי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 63642-05-17 בובליל ואח' נ' ת"א הומראן ייעוץ בע"מ
ואח'



לפני
כבוד השופט אביים ברקאי


התובעים והנתבעים שכנגד:

1.שמואל בובליל

2.תומר מוגהדסי


נגד

הנתבעת 1 והתובעת שכנגד
הנתבעים 2,3
1.ת"א הומראן ייעוץ בע"מ

2.דניאל מרק גרדוס

3.אלי אלפסי

ב"כ התובעים והנתבעים שכנגד:
עו"ד מאיר ישראלי
ב"כ הנתבעים והתובעת שכנגד:
עו"ד אביאל פלינט
, ממשרד יוסי לוי ושות'



פסק דין


חלק ראשון –
על פסק הדין, מי ומי בהליך, ועל השאלות בהן יש לדון
1.
על פסק הדין
1.1.
עניינו של

פסק דין
זה הוא תביעה ותביעה שכנגד המתייחסת להקמת מערכת ניהול לקוחות – מערכת
crm
על ידי התובעים. בתביעה עותרים התובעים לחייב את הנתבעים בסך של 411,000 ₪ ובתביעה שכנגד עותרת הנתבעת 1 לחייב את התובעים בסך של 218,870 ₪.

1.2.
בתמצית ייאמר שהתובעים טוענים לכך שלא קיבלו תמורה עבור עבודתם וכי הוסכם שזו תעמוד על הסך של 100,000 דולר ארה"ב. עוד טענו התובעים כבר בסעיף 4 לכתב התביעה לעשיית עושר ולא במשפט וכן לכך ש"הנתבעים או מי מהם רימו אותם" וכן הטעו והוליכו שולל.

1.3.
מנגד
טוענים הנתבעים כי מלכתחילה הוסכם שההתקשרות תהא על בסיס "סחר חליפין", קרי עסקת ברטר וכי התמורה תהא בדרך של הפניית לקוחות אל התובעים. הנתבעים מציגים כדוגמא סדרה של פעולות שביצעו כשהראשונה בהם היא הטסת אחד התובעים לכנס בארה"ב "על חשבונם" כחלק מהתמורה. אותה פעולת "הטסת התובע" מצאה מקום של כבוד בהגנת הנתבעים דא עקא וטענה זו התבררה בחקירה הנגדית כטענה שאינה אמת.
הובהר כי כרטיס הטיסה לאותו כנס ניתן כתמורה בגין עסקה אחרת. כך או כך אין חולק על כך שבפועל לא התבצעה שום עסקה בין התובעים לבין לקוחות שהופנו אך הנתבעים תולים האשם לכך בתובעים ובאנגלית הרצוצה שבפיהם – וכך לטעמם של הנתבעים אינם חבים דבר.

לצד הטענה לפיה מדובר בעסקה של "סחר חליפין" טוענים הנתבעים כי הסכימו לשלם סך של 100,000 ₪, אך התובעים דרשו סכום של 150,000 ₪ ואף 120,000 ₪ ומשכך לא שולם דבר.

בנוסף טוענים הנתבעים כי אינה עושה שימוש במערכת ובאותה נשימה טוענים שבשל האיום להשבתת המערכת נאלצה "לשכור ייעוץ" וכן להקים מערכת אחרת.

הנתבעת 1 אף הגישה תביעה שכנגד וטענה לנזקים והפסדים בגין פעולת התובעים וכן טענה שהמערכת שסופקה לא כללה קוד מקור ולא תאמה לדרישות. לתמיכה בטענתה המציאה הנתבעת 1 והתובעת שכנגד חוות דעת מטעם מומחה שאשתו עבדה אצל הנתבעת 1 ואשר אף מופיעה בחלק מהראיות שהוצגו.

2.
מי ומי בהליך - על בעלי הדין ועל העדים
2.1.
התובעים הם תושבי ואזרחי ישראל שעוסקים "במחשבים ובניית תוכנות ומערכות מחשבים".

2.2.
הנתבעים 2 ו-3 הוגדרו בכתב התביעה כ"מנהליה של הנתבעת 1 ו/או השולטים בה" וכטענת כתב התביעה הם אלה שפנו לתובעים.

הנתבעת 1 היא, כהגדרתה, "חברה בע"מ שמטרתה ליצור היכרויות ולידים כין לקוחות אמריקאיים מבוססים אשר מבקשים לסייע לעסקים ישראליים לבין חברות ישראליות שונות על מנת שאלה יוכלו להציע ללקוחות זרים את המוצרים או השירותים הניתנים על ידם". הנתבעת 1 הוקמה ביום 22/11/2015 כאשר עוד לפני התאגדותה וכבר בתחילת שנת 2015 נוצר הקשר בין התובעים לנתבעים 2 ו-3 והחלה העבודה להכנת תוכנת ה
crm
.


2.3.

העדים בהליך
במסגרת ההליך העידו ארבעה:
-
עד מטעם התובעים
- מטעם התובעים העיד התובע 1. כבר מיד ייאמר כי אמנם עדותו היא עדות יחידה של בעל דין ואולם היא נתמכת ומתחזקת מהמסמכים שהוצגו ואפילו מעדות הנתבע 2, כפי שעוד יורחב להלן.
-
שלושה עדים מטעם הנתבעים
- מטעם הנתבעים העידו הנתבע 2 וכן גב' לבנת שרויט צבאח מנהלת אופרציה בנתבעת 1 ובנוסף מומחה אשר רעייתו עבדה בשורות הנתבעת 1.

3.
השאלות בהן ידון פסק הדין
3.1.
מה הוסכם?
ראשית ועיקר יש להכריע בשאלה מה הייתה מהות ההתקשרות בין הצדדים. דיון בשאלה זו וכן התייחסות לטענת הנתבעים בדבר התקשרות על בסיס חליפין (ברטר)
יובא בחלק השני, בסעיפים 4-6
לפסק הדין.
3.2.
בכפוף להכרעה בדבר מהות ההסכם, מה הסכום אותו יש לשלם
? מה הסכום לו זכאים התובעים, בהתאם להסכמות בין הצדדים, דיון על כך יובא בחלק השלישי, בסעיף 7 לפסק הדין.
3.3.
כיצד יש להתייחס לטענות כנגד טיב המוצר שסופק
? הנתבעים העלו במסגרת ההליך טענות שונות כנגד התוכנה שסופקה, על כך ועל הדרך בה יש להתייחס לטענות אלה ידון החלק הרביעי, סעיף 8 לפסק הדין.
3.4.
האם יש לחייב את הנתבעים 2 ו-3 באופן אישי
? שאלת חבותם של הנתבעים 2 ו-3 תידון בחלק החמישי, סעיף 9 לפסק הדין.
3.5.
האם יש לחייב את התובעים במסגרת התביעה שכנגד?
התייחסות לתביעה שכנגד תובא בחלק השישי בסעיפים 10-11
לפסק הדין.


חלק שני – מה היו ההסכמות בין הצדדים?
4.
ההתקשרות בין הצדדים
4.1.
כללי
(א)
בסיס המחלוקת בין הצדדים הוא מהות ההסכם שנקשר ביניהם. התובעים טענו בתחילה להסכם שנקשר כנגד תמורה בסך של 100,000 דולר ארה"ב, כאשר כבר מיד ייאמר שגרסת התובעים ביחס לתמורה המוסכמת אינה מהודקת דיו ואינה נקיה מספקות.
(ב)
מנגד טענו הנתבעים שההתקשרות התבססה על יחסי גומלין וכי מדובר בעסקת ברטר בה התובעים התחייבו להקים מערכת ומנגד "התחייבה הומראן לקשר בין התובעים ללקוחות פוטנציאליים בחו"ל על מנת שיוכלו למכור להם את שירותיהם (לידים)" (סעיף 4 לתצהיר הנתבע 2.
(ג)
בפועל וכפי שיורחב להלן – הראיות שהוצגו מלמדות שאכן תחילת הקשר נטתה יותר להתקשרות בדרך של יחסי גומלין (ברטר) ואולם בהמשך הקשר היה ברור שההתקשרות היא כנגד תשלום.

מכיוון שהצדדים התכתבו ביניהם, נותרו עקבות ברורים להסכמות ביניהם. על כך בפסקאות הבאות.

4.2.
ההסכמה הראשונית – יחסי גומלין (ברטר)
(א)
הנתבעים טוענים, כאמור, להסכמות ראשוניות לפיהן לא תהיה תמורה כספית ישירה, אלא תמורה במסגרת יחסי גומלין. הוכחה לכך ניתן לראות דווקא בהתכתבויות מצד התובעים. התכתבויות אשר נעשתה לאחר שהיה ברור שהצדדים במחלוקת, ובכל זאת אזכרה את יחסי הגומלין להם ציפו הצדדים.

(ב)
כך למשל, בהודעת דוא"ל מיום 3/12/2016 כתב התובע 2 אל הנתבע 2 כך (ההדגשות לא במקור):

"מתחילת הדרך כשדיברנו היה הסכם לא כתוב בינינו שאנחנו נבנה אתר ובהמשך מערכת
crm
עבור הומרן והומרן בתמורה תקשר בינינו לבין חברות בארצות הברית וכך נוכל להכניס כסף ולהתפתח כחברה"


ובהמשך הוזכרה העובדה שהתובעים עובדים "כבר כמעט שנתיים" ובפועל לא התקבלה כל עסקה חדשה, והתובע 2 מבקש למעשה לשנות ההסכמות, כך שתשולם תמורה כספית וכלשונו:

"אני ושמוליק עבדנו ימים כלילות על המערכות שלכם ואנחנו חושבים שהתמורה עבורנו צריכה להיות תואמת את כמות העבודה והשעות שהשקענו בכתיבת המערכת ותמיכתן בכל שעה"

התובע 2 שב ומציין את ההסכמות הראשוניות, לפיהן לא הייתה כוונה לתמורה כספית וכך נרשם במפורש (ההדגשות לא במקור):

"כמובן שהומרן
לא תכננה בתחילת דרכה להשקיע ולהוציא כסף רב עבור מערכות תפעוליות אך מצד שני אנחנו לא היינו נכנסים לשיתוף פעולה עם הומרן לולא היינו חושבים שתהיה הכנסה מעסקאות רבות ע"י הומרן".


בהמשך אותה הודעת דוא"ל הופיעה לראשונה דרישה כספית. על סך של 93,000$ ולא על סך של 100,000$ כאמור בכתב התביעה. אותה דרישה כספית היא מעין תחילת המשא ומתן ביחס לתמורה כספית במקום יחסי גומלין.

אך לפני אותה דרישה כספית, ותוך תיאור ההסכמות בין הצדדים, התובע 2 שב כאמור וציין פעם אחר פעם כיצד ההסכמה המקורית והראשונית היא לפיתוח כנגד הפניית עסקאות. יחסי גומלין. ברטר ולא תמורה כספית.

(ג)

גרסתו של התובע 2 תואמת לחלוטין פניה אחרת שנרשמה על ידי הנתבע 2 ביום 8/2/17. באותה פניה מפרט הנתבע 2 את ההסכמות הראשוניות, וכלשונו:

"בהמשך לקשר הראשוני שנוצר במרץ 2015 בין חברת
homrun llc

("החברה") לבינכם סוכם בעל פה על עסקה במסגרתה תבנו בעבור החברה מערכת
crm
("מערכת ההפעלה") ובתמורה החברה תספק לכם לקוחות פוטנציאליים למתן שירותי הקמת
crm
"
בהמשך ציין הנתבע 2 כי ההתחייבות הייתה ליצירת קשר ראשוני בלבד וכי לא הייתה כל התחייבות להשלמת עסקאות והוסיף בהדגשה כפולה כך:

"כראיה לכך במועד ההתקשרות בעסקה לא הייתה כל התייחסות לתשלום אשר ישולם לכם במידה והמגעים עם לקוחות פוטנציאליים לא יבשילו לעסקה עתידית".

הגרסה אחת ואחידה, הן לתובעים והן לנתבעים. שני הצדדים נצים זה לזה כבר בשלב ההתכתבות ואולם שני הצדדים מתארים את תחילת ההתקשרות ביניהם באופן דומה עד זהה. אך ניתן עוד לראות שההסכמות בין הצדדים השתנו, ועל כך בפסקה הבאה.

4.3.
ההסכמה הסופית – תשלום תמורה. מו"מ לגבי הסכום. הנתבעת 1 מסכימה לשלם הסך של 100,000 ₪
(א)
בניסיון לחשוף את המערכת ההסכמית בין הצדדים נישאר עם דברי הנתבע 2. חזקה על הנתבע 2 שישקף היטב את עמדתו שלו ולא את עמדת התובעים. ובכל זאת רואים כיצד הנתבע 2 מודה בכך שהסכים לשלם תמורה.

(ב)
הנתבע 2 ציין בהודעת הדוא"ל הארוכה מיום 8/2/17 שתיארה מלוא ההתקשרות בין הצדדים לפי השקפתו, כך (ההדגשות לא במקור):

"לפנים משורת הדין ועל אף שחלפה שנה וחצי ממועד ביצוע העסקה, אשר במהלכה השקיעו נציגי החברה משאבים משמעותיים על מנת לעמוד בחלקה של החברה בעסקה, הסכימה החברה לשלם עבור המערכת סכום מסוים ובלבד ש: (א) סכום כאמור יהיה נמוך משמעותית ממחיר השוק (שכן סכום זה משולם למעלה מן הצורך ועל אף שהחברה עמדה במחויבויותיה); (ב) שיובהר כי האחריות לכך שלא הצלחתם לבצע התקשרות עם אף אחד מהלקוחות הפוטנציאלים שהחברה הכירה לכם (כפי שתוארו לעיל) הינה על אחריותכם בלבד"
.

בהמשך מתאר הנתבע 2
כיצד נדרש לשלם 150,000 ₪ והסכים לשלם 100,000 ₪ ואף הסכים לכך שקוד התוכנה ייבדק על מנת לפשר על הפער בין הצדדים, וכלשונו (ההדגשות לא במקור):

"... עדכנתם את הצעת המחיר שלכם ל-150,000 ₪. מכיוון שכאמור גם סכום זה הינו גבוה משמעותית מההצעות אותן קיבלה החברה ושוב על אף שהחברה לא הייתה מחויבת לכך ועל מנת לפשר ולסכם את הנושא הוצע כי ישולם לכם סכום של 100,000 ₪ ואף הוצע להראות את הקוד לתוכנה לצד שלישי על מנת לפשר על הפער בין הצדדים"

אלה מילותיו של הנתבע 2 התומכות בגרסת התובעים. התמונה העולה גם מאמירות אלה היא שאכן הייתה הסכמה למתן תמורה. יתרה מכך, ההסכמה התייחסה גם לסכום התמורה, ועל כך יורחב בסעיף 7
להלן.

(ג)
גם בחקירתו הנגדית ציין הנתבע 2 מספר פעמים כי הסכים לשלם לתובעים. כך ציין שהתובעים דרשו סך של 150,000 ₪ והוא הסכים לשלם סך של
100,000 ₪ כאשר על היתרה ילכו הצדדים לבוררות, תוך בדיקת הקוד וכלשונו (ע"מ 103-104 לפרוטוקול, ההדגשות לא במקור):
"העד, מר גרדוס: רגע. היה אימייל, היום זה בעיה, כי קניתי חדשה. אני הייתי, יש אימייל שלי שאני מוכן לתת להם 100,000 שקלים. כל, הסיבה שאנחנו פה זה אחרי שהם אמרו לי, אני אמרתי לפנים משורת הדין אני מוכן לשלם לכם על המערכת, תבואו עם מחיר הוגן. הם באו עם 93,000 דולר. אני התפחלצתי. אחרי זה הם ירדו ל-150,000 שקל. וה-150,000 שקל אני עניתי להם שאני מוכן לשלם להם 100,000 שקל. הם ענו לי 'לא, אנחנו רוצים 150,000 שקלים'. אני עניתי להם באימייל, יש את הכל פה.
ובהמשך הנתבע 2 העיד כי הציע כך:
'בואו נעשה כזה דבר. אני לא מבין מה זה המערכת הזאת. אני מוכן להתחייב לכן' ויש את זה באימייל, 'שאני משלם לכם, אני מעביר לכם 100,000 שקלים. ומוכן להתחייב שאני חייב
לכם עוד 50,000. על ה-50,000 האלה נלך לבוררות. נלך למישהו כמו רן גולדשטיין או 10 כמוהו. אם הם אומרים שהמערכת עולה 180 אני אשלם לכם 180. אם היא שווה 120 אז 120. אבל אני לא מוכן שאני אשלם 150,000 בלי לדעת, בלי (לא ברור) מה אני קונה. אני
practically
מתחנן אליהם לשלם להם 100,000. לקבל את הקוד כדי שאני אוכל להראות אותו למישהו ונעריך את ה-50,000 האחרונים

. לא נריב על זה. אמרתי להם שאם אנחנו לא נסכים על ה-50,000 האחרונים אני בפירוש מודיע בכתב שזה לא מערכת שלי, רגע, ואני לא מקבל אותם. הם חזרו אליי והם אמרו לי 'אנחנו לא מסכימים. אם אתה לא מביא לנו 150,000 שקלים תוך 3 ימים אנחנו מנתקים לך את המערכת'.
אמירות אלה של הנתבע 2 מלמדות שכבר התגבשה הסכמה לתשלום. המחלוקת הייתה אך ורק ביחס לגובה התמורה אותה יקבלו התובעים.

5.
הערות ביחס לאמינות טענות הנתבעים בכל הקשור להסכם יחסי הגומלין
5.1.
כללי
כפי שעולה מסעיף 4 לעיל, הרי בסופו של יום ההתקשרות בין הצדדים התייחסה לכך שהתובעים יהיו זכאים לתמורה, ואף נוהלו מגעים ושיחות ביחס להיקף התמורה. לצד זאת יש לציין שגרסת הנתבעים ביחס לעיסקת יחסי הגומלין לא צלחה את החקירה הנגדית במלואה ולפחות ביחס לחלק לדברי הנתבעים – חקירתו הנגדית של הנתבע 2 לא תאמה לגרסה הרשמית ולתצהירו. נכנה זאת כך.

5.2.
אי התאמות בולטות שעלו בחקירתו הנגדית של הנתבע 2
(א)
הנתבע 2 טען בתצהירו שעמד בהסכם יחסי הגומלין וכי "בספטמבר 2015 הטיסה הומראן את התובעים על חשבונה לכנס שערכה בניו יורק".
בחקירה הנגדית של הנתבע 2 התגלו עובדות אחרות. התחוור שהנתבעים לא הטיסו את התובעים לכנס בגין ההסכם לאספקת תוכנת ה
crm
. הנכון הוא שבגין הסכם קודם ואחר הוטס רק אחד התובעים. אך הנתבעים החליטו להצהיר כפי שהצהירו. וכפי שהשיב הנתבע 2 (ע"מ 122 לפרוטוקול, ההדגשות לא במקור):
"אבל היה ברטר נוסף. הסיפור הזה של הטיסה שלהם לארצות הברית. העובדה ששילמתי להם על הטיסה אני לא שילמתי לשום חברה אחרת על הטיסה. הם בנו לי בנוסף ל-
crm
עוד משהו, שלא מופיע

. הם בנו לי אתר אינטרנט. כמו שלבנק לאומי יש אתר לאומי. האתר הזה היה בברטר גם. והברטר היה שהם בונים לי את האתר הזה ובתמורה אני מטיס אותם על חשבוני לאירוע. והברטר הזה היה בסדר גמור"
.
ובהמשך שב והבהיר הנתבע 2 בתשובותיו שהטיסה לכנס בניו יורק הייתה בגין עסקת ברטר אחרת, עליה לא נתבע וציין
"
אבל היה ברטר גם שם. עובדה שלא שילמתי על האתר. והצליח הברטר"
,
ר' פרוטוקול הדיון בע"מ 123 וכן ר' אישור נוסף של הנתבע 2 בסיפת ע"מ 23.

(ב)
זאת ועוד. הנתבעים טענו שדי בהפניה ללקוחות ובהספקת "לידים" כדי שיעמדו בהתחייבותם. עוד טענו שלא הייתה כל התחייבות להצלחת עסקה.
גם בעניין זה לא דייקו הנתבעים. במהלך החקירה הנגדית התברר שגם הצלחת הלידים והעסקאות העתידיות היה שיקול בהסכמות בין הצדדים. הנתבע 2 הציג זאת היטב, תוך שהוא מסביר שלא התכוון לספק לידים ללא הגבלה, אלא התכוון לספק לידים שיצליחו עד לסכום מסוים. וכך, בע"מ 102 לפרוטוקול השיב הנתבע 2:
"כולם הבינו שזה צריך להיעצר בערך בפי 5. זאת אומרת אם המערכת הייתה עולה 1,000 שקלים והייתי מביא להם 5,000 שקלים מחו"ל, זה היה שווה להם. פחות מזה זה לא היה שווה להם יותר. הייתה איזה הבנה והיא גם חזרה בתמליל. זאת אומרת אם עכשיו אני הייתי מביא להם רק 20,000 דולר ולא יותר, אני לא הייתי מרגיש שאני
off the hook
"
וכך, במחי תשובה אחת עליה אף חזר הנתבע 2 בדרך אחרת – קרסה טענת הנתבעים לפיה לא הייתה התחייבות להצלחת העסקאות העתידיות והלידים לתובעים. הוכח שהכוונה הייתה לכך שהלידים יהיו "בערך פי 5" משווי המערכת שכן "פחות מזה זה לא היה שווה" לתובעים.

6.
סיכום עד כאן ביחס למהות העסקה
לאור האמור לעיל יש לקבוע שההסכמות בין הצדדים אמנם התייחסו בתחילה ליחסי גומלין (ברטר). גם ההסכמות לברטר התייחסו לכך שאכן תהיה הצלחה לעסקאות עתידיות של התובעים. כך או כך – ההסכמות שונו להסכמה לפיו התובעים זכאים לתמורה ומכאן התביעה.


חלק שלישי – מה התמורה לה זכאים התובעים?
7.
קביעת התמורה לה זכאים התובעים
7.1.
הערת פתיחה
- משלא שולמה לתובעים תמורה, החלו הם לאיים בהשבתת המערכת. המחלוקות הסלימה והנתבעים דרשו גם את קוד המערכת – עד אשר הנתבעים הודיעו על החלטתם לרכוש מערכת חלופית. הנתבעים ביקשו להימנע מתשלום תוך טענה להפרת הסכם על ידי התובעים וטענו שהם (הנתבעים) מילאו חלקם בהסכם. אין לקבל טענה זו . הנתבעים לא מילאו חלקם בהסכמות בין הצדדים. הטענה בדבר הפנית 'לידים' מבלי שחלה על הנתבעים אחריות התבררה כלא נכונה – שכן מעדות הנתבע 2 עצמו בחקירה הנגדית עלה שהתייחס גם לשווי עסקאות שיצליחו [ר' סעיף 5.2(ב) לעיל] – אך בפועל שום עסקה עתידית לא נקשרה. הנתבעים גם בוודאי לא מילאו חלקם בהסכמה הסופית לפיה התובעים יקבלו תמורה ולמעשה לא שילמו דבר בעבור עבודות פיתוח התוכנה.

7.2.
אין חולק על כך שהתובעים נקבו בסכומים שונים וביניהם – 100,000 דולר; 93,000 דולר; ואף 150,000 ₪. אין גם חולק על כך שבסופו של יום הופסקה ההתקשרות בין הצדדים ולא נקבע סכום סופי.

7.3.
עוד אין ספק שהנתבעים הציעו לשלם סכומים שונים, ועל כך הורחב כבר בסעיף 4 לעיל. אך חשוב לציין שאפילו בשלב שמיעת הראיות, כאשר הגרסה "הרשמית" של הנתבעים הייתה שאינם חייבים דבר – עדיין הודה הנתבע 2 שהתובעים זכאים לתשלום. אפילו בשלב זה הודה הנתבע 2 שהוא חייב כספים, אך ביקש לשלם רק "דמי שימוש". וכך ניתן לראות בפרוטוקול (ע"מ 111):

"העד, מר גרדוס:
אני מוכן לשלם על השימוש. אבל אם זאת התביעה אז בוא נצא החוצה ונראה כמה עולה להשתמש במערכת שנה, שנה וחצי ואני אשלם על זה. בלי לקבל את המערכת. רק על להשכיר אותה. אין בעיה.
עו"ד ישראלי:
אתה כרגע מאשר לפרוטוקול בית המשפט שמגיע להם כסף עבור שימוש. הכל מתועד כאן.
העד, מר גרדוס:
נכון.
עו"ד פלינט:
לא, "

ומכאן נותר לקבוע מה סכום התמורה לה זכאים התובעים.

7.4.
כאשר לא ברור מהסכמות בין צדדים מה סכום התמורה, הרי יש לקבוע סכום בהתאם לנסיבות ולראיות המובאות על ידי הצדדים. קביעת הסכום דומה לקביעה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, אך גם נובעת
ישירות מחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973
הקובע בסעיף 46 כך:
"חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה"
.
על הזיקה בין סעיף 46 לחוק החוזים לבין דיני עשיית עושר ולא במשפט ר' ע"א 5786/15, אזורים חברה להשקעות בפיתוח ובבנין בע"מ נ' ברוך חסן (מיום 3/9/17) שם נקבע כך:
"מקורו של סעיף זה, על אף מיקומו בחוק החוזים, הוא בדיני עשיית עושר ולא במשפט. העיקרון העומד בבסיסו של הסעיף הוא שאדם זכאי לשכר על עבודה שביצע או שירותים שנתן, והימנעות ממתן אותו שכר אך משום שלא הוסכם עליו בחוזה תוביל להתעשרותו של הנהנה על חשבונו של העובד או נותן השירות"
. להרחבה ר' גם ע"א 3313/13, דוד נגר נ' עיריית ראש העין (מיום 22/11/15) וכן
ע"א 8934/17, אלי זהר - נאמן המכון לרפורמות מבניות בע"מ נ' החברה הכלכלית לראש העין בע"מ
(מיום 17/3/19)
.

7.5.
קביעת סכום התמורה תתבסס על הנתונים העולים ישירות מהדין והדברים בין הצדדים. כפי שהורחב לעיל ניתן להסיק ולקבוע שסכומי המחלוקת התמקדו לטווח שבין 100,000 ₪ ל – 150,000 ₪. נכון שעלו מצד התובעים גם סכומים של 93,000 דולר ואף 100,000 דולר
- אך הצדדים התכנסו למחלוקת שבטווח הנע בין 100,000 ₪ ל – 150,000 ₪, כפי שאף ניתן להבין מהראיות בסעיף 4 לעיל.

אשר על כן יש לקבוע התמורה לתובעים על הסך של 100,000 ₪. סכום זה מגלם מצב התוכנה כפי שהיה בעת הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, ולעניין הטענות בדבר כשלים בתוכנה יורחב עוד בסעיף 8 להלן.

7.6.
לסיכום שאלת התמורה
– התובעים זכאים לקבל הסך של 100,000 ₪. סכום זה מגלם את התמורה בשלב הפסקת הקשר, תוך התייחסות לטענות הנתבעים בדבר מסירת ובדיקת הקוד. מכאן יש להמשיך לטענות הנתבעים כנגד התוכנה וכנגד התובעים.

חלק רביעי –
טענות כנגד התוכנה שסופקה
8.
אין לקבל טענות הנתבעים כנגד התוכנה
8.1.
הנתבעים מעלים טענות שונות כנגד תוכנת ה



crm
, ואף המציאו חוות דעת מטעם בן הזוג של אחת מהעובדות שלהן, כחוות דעת מומחה. אותה חוות דעת מתייחסת לתוכנה, טוענת שהתוכנה "ברמה נמוכה יחסית ואין צורך ביותר מחודשיים עד שלושה חודשי עבודה על מנת לפתח אותה" וכן כי נמסר לו שזמן הפיתוח ארך מעל שנה וגם בסוף התהליך המערכת סבלה מתקלות ובאגים רבים. עוד נטען שלא סביר שהוסכם לשלם 100,000 דולר או100,000 ₪ וכי ללא קוד המקור יש לשלם רק דמי שימוש.

8.2.
אין ספק שהתנהלות אל מול ספק תוכנה מעלה מעת לעת טענות בדבר תקלות כאלה ואחרות בתוכנה אותה פיתח. אך אין להתעלם מהעובדה שבניגוד לטענות אודות הקשיים, הרי הנתבעים עשו שימוש בתוכנה. בענייננו, מעבר לחוות הדעת שהוגשה כחוות דעת מומחה, ומעבר לגרסה שהופיעה בתצהירי הנתבעים – עומדת החקירה הנגדית של הנתבע 2 בה הוצג מצב שונה. הנתבע 2 אפילו שיבח את תוכנת ה
crm
, בדרכו וציין בהדגשה שהחלק החשוב בה אכן פעל היטב. וכך העיד הנתבע 2 בע"מ 117 לפר' (ההדגשות לא במקור):

"העד, מר גרדוס:
המערכת מורכבת מאיזה 5-6 פיצ'רים,
כב' הש' ברקאי:
כן.
העד, מר גרדוס:
אחד או שניים היו מוכנים, אבל הכי חשובים והכי יקרים. עיקר העבודה שלנו היה סביבם. אחד או שניים פיצ'רים היו גמורים כמו שצריך.
כב' הש' ברקאי:
הכי חשובים היו גמורים?
העד, מר גרדוס:
הכי חשובים. המערכת עבדה"


כלומר – אין מדובר כאן במערכת כושלת, אלא במערכת שהיישומים "הכי חשובים" בה עבדו. "הכי חשובים. המערכת עבדה".

8.3.
זאת ועוד – הנתבע 2 אף הצהיר כשהוא משיב בחקירה הנגדית שהוא מוכן לשלם עבור שימוש במערכת (ור' סעיף 7.3 לעיל). ואם גם בשלב שמיעת הראיות, כשהסכסוך בין הצדדים בעיצומו, מסכים הנתבע 2 לשלם עבור השימוש במערכת – הרי קשה לקבל טענה לפחיה המערכת לא הייתה תקינה.

8.4.
המתכנת החדש הוסתר
- לכל אלה יש להוסיף שהנתבעים הסתירו ולא הביאו את המתכנת אליו פנו לאחר הפסקת הקשר עם התובעים. מתכנת זה הוא הדמות העיקרית אשר יכול היה להעיד מה מתוך יישומי המערכת הקיימת הושלם על ידו ומה היו העבודות שהוא עצמו ערך.

אין להקל בחשיבות העדת המתכנת החדש. אין להקל גם בשל העובדה שדרש סך של 135,000 ₪ להקמת מערכת חדשה, ובהתאם לחשבונית שהוצגה שולם לו הסך של 50,000 ₪ בלבד לאחר מתן ההצעה. כלומר – בהחלט אפשר ובפועל בוצעה השלמה בסך של 50,000 ₪ ולא שולמה תמורה של 135,000 ₪.
ובמילים אחרות
-
הנתבע 2 היה מוכן לשלם 100,000 ₪ לתובעים וכן להשלים היתרה
ל – 150,000 ₪ בכפוף לבדיקה. בפועל ומבחינה עובדתית שולמה יתרה של 50,000 ₪, אך זאת שולמה למתכנת החדש.

8.5.
סיכום לעניין טענות כנגד התוכנה
– הנתבעים לא הוכיחו כי התוכנה שסופקה לקויה באופן שיש להפחית מהתמורה שנקבעה לעיל, קרי סך של 100,000 ₪.

חלק חמישי – חבות הנתבעים 2 ו-3
9.
יש לחייב את הנתבעים 2 ו-3 באופן אישי
התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעים 2 ו-3, אשר היו בקשר עם התובעים ואשר להם מייחסים התובעים חבות אישית. יש לקבל את טענות התובעים ולעניין זה יובאו הדברים הבאים:

(א)
טענת התובעים לפיה הנתבעים 2 ו-3 חייבים באופן אישי אינה מופרכת ואף יש לקבלה בנסיבות העניין. אין מדובר בהסכם מוסדר שנוסח עם חברה בע"מ, בענייננו – הנתבעים 2 ו-3 ערכו ההסכמות בשורה של תכתובות כאשר ניכר היה שההתכתבות היא ישירות ביניהם לבין התובעים. ההתכתבות הייתה ישירה ואף ההתחייבויות ברובן היו ישירות.

יתרה מכך -
תחילת ההתקשרות נעשתה בכלל עוד טרם התאגדה הנתבעת 1 – כפי שהוכיחו התובעים. כאן המקום לציין שהתובעים אמנם לא טענו בכתב התביעה כי הנתבעת 1 התאגדה לאחר תחילת הקשר. למרות זאת אין מדובר בהרחבת חזית, שכן הטענה בדבר הקמת החברה אינה מצרפת עילה חדשה אלא רק מהווה ראיה נוספת לקשר הישיר בין התובעים לנתבעים, קשר אשר גם מצמיח חבות ישירה.

(ב)
גם מבחינה נזיקית יש לחייב את הנתבעים 2 ו-3. התנהלות הנתבעים 2 ו-3, אשר קיבלו לשימושם תוכנה, היו בקשר עם התובעים במשך למעלה משנה ולא שילמו דבר – היא לכל הפחות התנהלות רשלנית שהביאה לכך שהנתבעת 1 לא עמדה בהתחייבויותיה. הנתבעים
הצהירו על כך שהיו מוכנים לשלם, והנתבע 2 אף שב על כך בעדותו בבית המשפט – אך בפועל נמשכו ההליכים אל מול התובעים תוך שהם (הנתבעים) מסובבים אותם בכחש ולא מעבירים כל תשלום. ודוק – בעל דין אשר 'מוכן לשלם' ראוי שאכן ישלם.
התובעים טענו שהנתבעים "רימו הטעו והוליכו שולל" ויצרו מצג שביכולתם לשלם ושאכן ישלמו לתובעים. טענות התובעים ביחס לכך, תוך התייחסות לאי התשלום -
אפילו באופן חלקי, אינן חסרות בסיס. החמור הוא שבמשך תקופה ארוכה המשיכו הנתבעים לעשות שימוש בתוכנה, במודע תוך שכעת הם מבקשים לשלם רק "דמי שימוש" ומנעו בפעולתם מהנתבעת 1 לשלם.

על כך שעוולות נזיקיות של אורגן בחברה עלולות להביא לחיובו באופן אישי ניתן להפנות להלכה הנוהגת כבר מע"א 407/89, צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי (1994) וכן אל ע"א 8910/05 , א. אדמון בע"מ נ' זלמה וינבלט

(מיום 20/9/07).
עוד ניתן להפנות אל רע"א 2991/07 אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל בע"מ נ' קפוצ'ין עסקי מזון בע"מ
(מיום 8/6/2009) שם נקבע כך (ההדגשות לא במקור): "הטלת אחריות אישית על נושאי משרה בתאגיד, כאשר התאגיד הוא הנותן את רשות השימוש בחצריו, היא בהתאם להלכה שנקבעה בעניין צוק אור ובפסיקה שבעקבותיה. קרי, "המבחן לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן הוא המבחן הרגיל של דיני הנזיקין - קיום יסודות האחריות", ואין "בכך שום סתירה לעקרון היסוד בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של החברה". להרחבה ר' גם ע"א 3807/12, מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון
[פורסם בנבו] (מיום 22/1/2015).




חלק שישי – התביעה שכנגד
10.
כללי
הנתבעת 1 הגישה תביעה שכנגד בה עתרה לחייב את התובעים בתשלום הסך של 218,870 ₪ בהתאם לרכיבים הבאים:

-
רכישת מערכת חדשה -
135,000 ₪
-
תשלום בגין שעות עובדים ויועצים -
26,720 ₪
-
הפסד הכנסה מלקוח -
15,000 דולר

הנתבעת 1 צירפה לכתב התביעה
טבלת תחשיב שעות עובדים ויועצים בסך של 26,720 ₪. בשלב הבאת הראיות והסיכומים הופיע תחשיב חדש בו צמחו סכומים אלה לסך של 59,460 ₪. עוד נוסף סכום חדש שכלל לא נתבע בסך של 8,143 ₪. כך או כך – חזית המחלוקת והסכומים הנתבעים הוגדרו בכתב התביעה ורק אליהם יש להתייחס.

11.
אין בסיס לטענות התביעה שכנגד
אין לקבל טענות התביעה שכנגד ולעניין זה יובאו הדברים הבאים:

11.1.
ביחס לתביעת הסך של 135,000 ₪ בגין תשלום נטען לרכישת תוכנה חלופית
שלושה נימוקים מביאים לדחיית הדרישה לתשלום:
(א)
ראשית, בניגוד לטענה לפיה שולם סך של 135,000 ₪ - הרי בפועל הועבר והוצגה חשבונית על סך של 42,735 ₪ בצירוף מע"מ קרי 50,000 ₪ בלבד. הוצגה הצעת מחיר לתשלום כולל של 135,000 ₪ ומנגד חשבונית מאוחרת מחודש דצמבר 2017, בעוד ההתקשרות הפסיקה כעשרה חודשים קודם לכן וחשבונית זו כאמור על סכום נמוך בהרבה מהסכום הנדרש.

(ב)
שנית, לא ידוע מה מתוך המערכת החדשה התבסס על המערכת שהועברה על ידי התובעים ומה לא. דווקא התשלום בסך של 50,000 ₪ בלבד מחזק את ההנחה שנעשה שימוש בבסיס המערכת הישנה, ולפחות אפיוניה, מסד הנתונים שבה, סוגי ממשק למשתמש, עיצובי מסך
ועוד.
ויובהר – הנתבע 2 הודה שהסכים לשלם לתובעים 100,000 ₪ וכן השלמה של 50,000 ₪ נוספים לאחר שיבדקו את התוכנה. והנה – הנתבע משלם 50,000 ₪ לצד שלישי , אותו סכום בדיוק שהיה מוכן לשלם לתובעים. צירוף מקרים זה אך מחזק הנחה לפיה המתכנת החדש התבסס על עבודת התובעים.
בכל מקרה, בהינתן העובדה שממילא הסכים הנתבע 2 והתכונן לשלם 50,000 ₪ עבור מלוא התוכנה – הרי לא נגרם כל נזק והפסד כאשר אותו סכום שולם למתכנת החדש.

(ג)
שלישית, מה טענות המתכנת החדש ביחס לעבודות שביצע? כיצד קיבל רק סך של 50,000 ₪ למרות שבהצעתו הקמת מערכת עולה 135,000 ₪?
זאת לא נדע. המתכנת החדש, שהוא האדם הרלוונטי ביותר לשאלות אלה הוסתר ולא הובא לעדות. המתכנת החדש היה מבהיר בדיוק מה קיבל ומה הועבר על ידי התובעים ובמה עשה שימוש. הסתרת המתכנת מאששת את החזקה לפיה לו היה מתייצב למתן עדות היו דבריו גורעים מגרסת הנתבעים.

11.2.
ביחס לתביעת הסך של 26,720 ₪ בגין עבודת עובדים ויועצים
הנתבעת 1 יצרה וצירפה לכתב התביעה טבלה בתוכנת וורד ובה רשמה שמות שונים, מנין שעות, תעריף שעתי משתנה והגיעה לסך של 26,720. במסגרת תצהיר עדותו של הנתבע 2 נוצרה טבלה אחרת, מנין שעות שונה וסכום כולל שונה של 59,460 ₪.

אין לקבל הטענה בדבר תשלום נוסף לשכירים ויועצים ולעניין זה יובאו הדברים הבאים:
(א)
הנתבעת 1 לא הוכיחה ואף לא ניסתה לפרט ולהוכיח – האם שעות העבודה הנטענות אכן הושקעו בעבודה על התוכנה, בשל ובגלל התובעים. לא הוכח שאילו ההתקשרות עם התובעים הייתה ממשיכה, אזי עובדי הנתבעת 1 לא היו משקיעים עבודה. לא הוכח ואף לא היה ניסיון להראות מה היה היקף שעות העבודה בגין דרישות שאינן רלוונטיות לתובעים. לא הוכח דבר.

(ב)
ומעבר לכך - שתי טבלאות שונות בגין אותה טענה לעבודה אינן מוסיפות אמנות לטענות הנתבעת 1.

11.3.
ביחס לתביעת הסך של 15,000 דולר בשל אבדן לקוח פוטנציאלי
טענה נוספת שנותרה ריקה מתוכן, היא שאדם אחד אשר לא הצליח להיכנס למערת – לא הפך להיות לקוח ובשל כך הפסידה הנתבעת 1 הכנסה של 15,000 דולר. כך נטען. להוכחת הטענה אף צורפה שורה אחת שנשלחה בדוא"ל בה מאן דהוא מתייחס לכך שלא הצליח להשתמש במערכת.

(א)
הטענה לפיה הנתבעת 1 הפסידה הכנסה של 15,000 דולר היא טענה תלושה וחסרת בסיס. לא הוצג כל הסכם עם אותו מאן דהוא נטען. לא הוצגה כל תכנית עבודה עם אותו מאן דהוא. לא הוצג אפילו בדל הסבר ביחס לעסקה שהייתה כוונה להפיק ממנה הכנסה. לא הוצג דבר.

(ב)
ובשולי הדברים ייאמר ש"הכנסה" בסך 15,000 דולר אין משמעה "רווח" של 15,000 דולר. אפילו היה תוכן בטענת הסרק של הנתבעת 1 ביחס ללקוח פוטנציאלי שהפסידה – הרי הפסדה הוא רק ביחס לרווח ולא ביחס ל"הכנסה"..

חלק שביעי – סוף דבר
לאור האמור לעיל נקבע כדלקמן:
(א)
אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הסך של 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29/5/17 ועד למועד התשלום בפועל.

(ב)
בנוסף אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

(ג)
התביעה שכנגד שהוגשה על הסך של 218,870 ₪ נדחית ואני מחייב את הנתבעת 1, היא התובעת שכנגד בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.



ניתן היום,
כ"א כסלו תש"פ, 19 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 63642-05/17 שמואל בובליל, תומר מוגהדסי נ' ת"א הומראן ייעוץ בע"מ, דניאל מרק גרדוס, אלי אלפסי (פורסם ב-ֽ 19/12/2019)