פסקי דין על גבריאל כהן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

290/05 עבל     19/03/2006




עבל 290/05 גבריאל כהן נ' המוסד לביטוח לאומי





בית הדין הארצי לעבודה

עבל000290/05
המערער
גבריאל כהן
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
לפני: הנשיא סטיב אדלר
, השופט יגאל פליטמן
, השופטת ורדה וירט-ליבנה
,
נציג עובדים מר רן חרמש, נציג מעבידים מר איתן רף

בשם המערער - עו"ד טל נוי

בשם המשיב - עו"ד חיים בצלאל

פסק דין

השופטת ורדה וירט-ליבנה



1. הערעור שבפני
נו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת שרה מאירי; בל 4697/03; בל 1699/98) אשר דחה את תביעתו של המערער להכיר במחלת האסטמה ממנה סובל כפגיעה בעבודה על פי הוראת חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן - החוק או חוק הביטוח הלאומי)

2. בקדם הערעור הסכימו באי כוח הצדדים כי בא כוח המוסד לביטוח לאומי
יסכם בעל פה באותה ישיבה ובא כוח המערער ישיב לסכומים בכתב. הסיכומים יועברו למותב למתן

פסק דין
.

3. הרקע העובדתי

א. המערער עבד כמכונאי רכב משנת 1990 - 1997 ובמסגרת עבודתו זו שטף חלקי מנוע בנפט או בדרך שטיפה או בדרך של ריסוס באקדח נפט.
זמן השימוש בנפט היה כשעה או יותר ביום.
בטרם שירותו הצבאי עסק בכך כחצי שעה פעם בשבוע.
ב. המערער סובל מסינוסיטיס, אסטמה, קוצר נשימה וסחרחורת משנת 1990 או משנת 1994.
על פי אישור צה"ל המערער סובל מאסטמה החל משנת 1984.

4. א. בית דין האזורי מינה את פרופ' מרדכי קרמר, מנהל מכון הריאות,
בבית חולים ע"ש רבין, בלינסון, פתח תקווה, לשמש כמומחה יועץ רפואי בשאלת הקשר הסבתי הרפואי בן מחלתו של המערער לבין עבודתו (להלן - המומחה).

ב. המומחה התבקש על ידי בית הדין האזורי להשיב על השאלות הבאות:

א. מהו לקויו של הערער?

ב. האם יש קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של המערער כמתואר בעובדות לעיל לבין המחלה ממנה הוא סובל?

ג. האם כל חשיפה של המערער לאדי החומרים שבסעיף 2ד' לעיל, במסגרת עבודתו גרמה לפגיעה זעירה, בריאותיו, שאפשר ליחסה לזמן מסוים ולמקום מסוים?

ד. ההיתה אותה פגיעה זעירה, בלתי הפיכה, כך שבהצטרף אליה פגיעות דומות וחוזרות נוצר הליקוי, או שמא הליקוי הינו תוצאה של תהליך תחלואתי ממושך?

ה. האם הליקוי מתאים לדרישות פריט מהפריטים שבחלק ב' לתקנות הביטוח לאומי כמחלת מקצוע?

ו. האם השפעת העבודה על הליקוי היתה פחותה בהרבה מהשפעת גומרים אחרים בחיי היומיום?

ג. בחוות דעתו השיב המומחה כך:

"א. התובע סובל מאסטמה קרוב לוודאי עוד מלפני תחילת עבודתו.

ב-ד. מחלתו נובעת מנטייה אלרגית קונסטיטוציונלית ואינה נובעת כתוצאה מחשיפה לחומרים בעבודתו, מאידך חשיפה לחומרים מגרים עלולה להחמיר את נטייתו הטבעית.

ה. אין זו מחלה מקצועית.

ו. השפעת עבודתו על הליקוי פחותה מנטייתו הטבעית למחלה.

יש לציין כי לא מומלץ לחולה אסטמתי לעבוד בתנאים של אדי שמן ודלק".
בא-כוח המערער ביקש להפנות שאלת הבהרה בזו הלשון:

"א. האם חשיפתו של התובע לחומרים הנזכרים, ובאופן הנזכר בהחלטה המקורית, גרמה להחמרה של מחלתו הטבעית, והאם עסקינן בהחמרה קבועה או שמא עסקינן בהחמרה זמנית וחולפת".
ותשובתו של המומחה היתה:

"העבודה עם חומרים יכולה להחמיר באופן זמני את האסטמה, מאידך כאשר החולה מתרחק מן החשיפה הוא חוזר למצבו הבסיסי".
בית הדין האזורי אימץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי כי אין קשר סיבתי בין עדותו של המערער לבין מחלתו ולכן דחה את התביעה. על כך הערעור שבפני
נו
4. בא כוח המערער טען כי בית הדין האזורי לא ייחס את המשקל הראוי לכך שבמשך 18 חודשים היה המערער שרוי באי כושר לעבוד, לאחר שאושפז תוך כדי עבודתו בשל התקפים אסטמתיים קשים והוא אף פוטר בשל אי יכולתו להמשיך ולהיחשף לאותם חומרים.
בא כוח המערער סמך טענותיו גם על אשר נפסק בדיון נב/290-0 המוסד לביטוח לאומי
- טהר שאכר פד"ע כו 210 (להלן - פס"ד שאכר) שנסיבותיו דומות לנסיבותיו של המערער, תביעתו של התובע הוכרה כפגיעה בעבודה.

5. בא כוח המוסד לביטוח לאומי
טען כי יש לאמץ את אשר נקבע בפסק הדין של בית הדין האזורי אשר יישם נכונה את האמור בחוות הדעת הרפואית.

6. דיון והכרעה

א. מעיון במכלול העובדות והראיות שהובאו בפני
בית הדין האזורי עולה כי המערער סבל ממחלת האסטמה עוד בטרם החל לעבוד במוסך. אין חולק כי במהלך עבודתו נחשף לחומרים כמו אדי שמן, דלקים, נפט, רסיסים מטינר אבק, לכלוך, מינרלים וגזים שנפלטו ממנוע הרכב וחלקי הרכב האחרים.
לטענתו של המערער, החל לסבול משנת 1994 מקשיי נשימה, אף סתום, סינוסיטיס, התקפי אסטמה, סחרחורות, נזלת, חסימה בסימפונות ואלרגיות. אולם מבחינת האסטמה האישור הרפואי הראשון, המאשר תלונות אלה הוא מיום 25.4.96, המערער לא המציא אישור רפואי קודם למועד זה.

בתאריך 19.6.97 הרופא התעסוקתי קבע כי המערער אינו יכול לעבוד בתנאים שעבד בהם וכתוצאה מכך אף פוטר.
אומנם המומחה הרפואי אישר כי המערער חלה במחלת אסטמה, ללא קשר לעבודתו, אולם הוסיף וקבע כי עבודה מן הסוג שהמערער עבד בה, יכולה להחמיר באופן זמני את האסטמה וכאשר החולה מתרחק מן החשיפה הוא חוזר למצבו הבסיסי.
וכך גם אומר בחוות דעתו הראשונה, כי מחלתו נובעת מנטייה אלרגית קונסטיטוצינלית ואינה נובעת כתוצאה מחשיפה לחומרים בעבודתו, מאידך, חשיפה לחומרים המגרים עלולה להשפיע על נטייתו הטבעית. ובסופה של חוות דעת מציין, כי לא מומלץ לחולה אסטמתי לעבוד בתנאים של אדי שמן ודלק.

ב. נסיבות אלה של המערער דומות מאוד לנסיבות שהובאו "בפס"ד שאכר" ולגביו נאמר על ידי חברי, סגן הנשיא אדלר (כתוארו אז) כך:

"19....

במקרה שלפנינו קבעו רופאים נייטראליים, כי המשיב סבל ממחלת ריאה-אסטמה לפני שהחל את עבודתו במפעל "אמצור", וכי מדובר בהחמרת המחלה עקב עבודתו. בא כוח המשיב העלה לפנינו טענה להחמרת מצב קיים.

20. היו פגיעות זעירות בדרכי הנשימה של המשיב. זאת ניתן ללמוד מעדותו של הד"ר אמדור. הוא תיאר את הסיבים הקטנטנים, שהיו באוויר המפעל בגלל החומרים שבהם השתמשו בתהליך הייצור, וחדרו לדרכי הנשימה של המשיב. מעדותו ניתן ללמוד, כי כל נשימה של סיב גורמת לפגיעה זעירה, והצטברות פגיעות אלה גרמה להחמרת מחלת הריאה-האסטמה.
כמו כן, חיווה הד"ר קויתי את דעתו, כי החשיפה לחומרים באוויר המפעל גרמה להחמרה זמנית במחלתו של המשיב.

21. האם ניתן לקבוע, כי הירידה הזמנית בתפקוד דרכי הנשימה של המשיב, שנגרמה על ידי עבודתו במשך חמש שנים במפעל "אמצור", הינה תאונת עבודה?

22. טענת בא-כוח המוסד היתה, כי לא הוכח נזק פיזי למשיב כתוצאה מהחשיפה במקום העבודה, והוא לא הגיש תעודת אי כושר לעבודה. הוא הסתמך על דב"ע שם/96-0 בעמ' 230. שם טען המבוטח לאוטם בשריר לבו בגלל התרגזויות במשך שלושה ימים רצופים, אך התברר כי לא לקה באוטם. בעקבות זאת טען המבוטח, כי הכאבים בחזה ואי ספיקה כללית בלב היו תאונת עבודה. טענה זו נדחתה ונקבע כי לא היתה "חבלה", ועל כן לא היתה "תאונה".

23. המקרה שלפנינו שונה מן העניין שנדון ב

פסק דין
וייל. במקרה שלפנינו הוכחו פגיעות זעירות (חבלות) שנגרמו למבוטח על ידי גורם חיצוני שחדר לדרכי הנשימה שלו.


זאת ועוד, אנו דוחים את טענת בא-כוח המוסד, כי אין מכירים במחלה חולפת כתאונה בעבודה. אין מדובר כאן באדם שנפל מסולם ולא נפגע. המשיב נפגע, נגרמה לו פגיעה בדרכי הנשימה (אסטמה תעסוקתית), והרופאים קבעו, כי הוא צריך לעבור לעבודה אחרת, או שאינו יכול להמשיך בעבודתו - והוא פוטר בשל כך.


מה משמעותה של הקביעה כי פגיעתו של המשיב היתה הפיכה וחולפת, ומחלת האסטמה אכן חלפה כאשר סיים את עבודתו ב"אמצור"? שתי תשובות לשאלה זו:
התשובה האחת היא, כי בזמן שעבד במפעל נגרם לו נזק, היינו - אסטמה תעסוקתית. יש להכיר בהחמרה החולפת של המחלה בדרכי הנשימה של המשיב, אפילו אם לא יקבל אחוזי נכות מהוועדה הרפואית, משום שההחמרה החולפת בכל זאת גרמה לכך שאין הוא מסוגל להמשיך בעבודתו ואף לעבוד בעבודות מסויימות אחרות.
תשובה השניה קשורה לאופיה של האסטמה התעסוקתית: ממחקרים רפואיים שנעשו עולה, כי ייתכן שההחמרה החולפת בכל זאת גרמה או תגרום בעתיד לירידה במצב בריאותו של המשיב, כפי שיצויין בהמשך.
במקרה המיוחד הזה תתייחס הוועדה הרפואית, בין היתר, לשאלות הללו ותקבע, אם עבודתו של המשיב במפעל "אמצור" - "... גרמו לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לעבודה מתאימה אחרת..." (סעיף 48 לחוק) ולאיזה תקופה, ואם ההחמרה החולפת גרמה לירידה במצבו הרפואי בעתיד".
ומכאן שיש לראות בפגיעתו של המערער, הגם שבשל עזיבתו את מקום עבודתו, הפגיעה חלפה, כפגיעה בעבודה (אסטמה תעסוקתית) כאשר גם אם לא יקבל אחוזי נכות משום שהחשיפה חלפה, הרי שעדיין אותה חשיפה גרמה לכך שאין הוא מסוגל להמשיך בעבודתו זו או בעבודה דומה אחרת.

נציין כי המערער בשונה מן המבוטח "ב

פסק דין
סאכר", המציא תעודת אי כושר לעבודה עד שפוטר.


7. אשר על כן, דעתנו היא כי די באמור בחוות דעתו של המומחה כדי לקבוע אותה ההחמרה זמנית חולפת במצבו של המערער, ושבעטיה הוא איבד כושרו לעבוד במקום עבודתו כי אותה החמרה מהווה פגיעה בעבודה, ומכאן שדין הערעור להתקבל.

8. סוף דבר - הערעור מתקבל, כאמור לעיל, ללא צו להוצאות, כך שיש לראות באובדן כושר העבודה של המערער כתוצאה מן ההחמרה במצבו, כפגיעה בעבודה.
ניתן היום י"ט באדר, תשס"ו (19 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.
השופטת ורדה וירט-ליבנה
השופט יגאל פליטמן
הנשיא סטיב אדלר
נציג מעבידים מר איתן רף

נציג עובדים מר רן חרמש








עבל בית הדין הארצי לעבודה 290/05 גבריאל כהן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 19/03/2006)