פסקי דין על אברהם גבאי | פסקי דין על שי קסוטו | פסקי דין על משה גבאי | פסקי דין על אורלי קסוטו ואח' |

856/05 פח     21/03/2006




פח 856/05 מדינת ישראל נ' אברהם גבאי,שי קסוטו,משה גבאי,אורלי קסוטו ואח'




בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה
נ ג ד
1. אברהם גבאי

ע"י ב"כ עו"ד משה שרמן

2. שי קסוטו

ע"י ב"כ עו"ד מרינה גורדין
3. משה גבאי

ע"י ב"כ עו"ד מרדכי כץ
4. אורלי קסוטו
ע"י ב"כ עו"ד מרינה גורדין
5. רפי ברדע
ע"י ב"כ עו"ד יעקב רובין (מהסניגוריה הציבורית)
6. עדי לידאני
ע"י ב"כ עו"ד עודד הכהן (מהסניגוריה הציבורית)
7. מיכאל אוחיון
ע"י ב"כ עו"ד משה יוחאי
8. משה (צ'יקו) בהרי
ע"י ב"כ עוה"ד יוסי זילברברג ושרית עוז
9. מוריס סויסה
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל הורוביץ (מהסניגוריה הציבורית)
10. שלמה קורן
ע"י ב"כ עו"ד פארז ג'אנם (מהסניגוריה הציבורית)
11. אריאל בן אור
ע"י עו"ד ארנון איתן (מהסניגוריה הציבורית)
12. אורי אטיאס
13. נתנאל גבאי
ע"י ב"כ עו"ד רון אבישור
14. אריאל גבאי
ע"י ב"כ עו"ד רון אבישור
15. חיים דמרי
ע"י ב"כ עו"ד ניל סיימון
16. זאפ אנרגיה
ע"י ב"כ עו"ד מרינה גורדין
17. חברת קורמה (2000) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מרינה גורדין
18. חברת שמר מרום אחזקות בע"מ
19. חברת א.מ.ן. שירותי אנרגיה בע"מ
20. חברת דיאלוג 2000 השקעות בע"מ
21. חברת דיאלוג אנרגיה
22. ד.ס.ן. שיווק דלקים
ע"י ב"כ עו"ד ניל סיימון
23. נורדן נפט בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גיא פלנטר
24. נורדן טכנולוגיות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גיא פלנטר
25. ליאור שירותי סולר בע"מ
26. נתנאל שירותי סולר בע"מ
27. עופרים דלקים ותוספים בע"מ
28. תני-אל דלקים בע"מ
הנאשמים

החלטה - נאשמות 23 ו-24
מהות ההליך
1. לפנינו בקשה לביטול כתב האישום כנגד נאשמת מספר 23, נורדן נפט בע"מ, ונאשמת מספר 24, נורדן טכנולוגיות בע"מ (להלן - "הנאשמות") מחמת פגם או פסול בכתב האישום, בהתאם לסעיפים 149(3) ו-150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן - "חוק סדר הדין הפלילי").
לחילופין, עתרו הנאשמות, בתגובתן לתשובת המאשימה לבקשה, להפרדת משפטן ממשפטם של יתר הנאשמים בתיק.
2. כתב האישום מגולל פעילותו הפלילית של ארגון פשיעה, אשר פעל במבנה היררכי, סדור ושיטתי - בראשו ראשי הארגון, הנאשמים 1, 2 ו-3, תחתיהם במדרג פעילים נוספים בארגון, הנאשמים 7, 9, 10, 13 ו-15, עימם חברים נוספים בארגון, הנאשמים 4, 5, 6, 8, 11 ו-14, וכן חברות, אשר קידמו הארגון בפעילותו, הנאשמות 16, 17, 18, 19, 20, 21, 22, 23 ו-24 ונאשם 12, לרבות חברות קש, אשר שימשו אף הן הארגון בפעילותו, הנאשמות 25, 26, 27 ו-28.
כעולה מכתב האישום, הנאשמים פעלו יחדיו כארגון פשיעה לצורך ביצועה של תוכנית עבריינית רבת היקף, אשר בבסיסה מהילת דלקים, הפצתם ומכירתם לציבור תוך הצגת מצג כוזב על-פיו המדובר בדלקים תקניים. כתב האישום מונה 34 אישומים, המייחסים לנאשמים או לחלקם, בין היתר, ביצוע עבירות של פעילות בארגון פשיעה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, קשירת קשר להונות את הציבור או כל אדם, גניבה, סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, תקיפה, חטיפה, כליאת שווא, איומים, שיבוש מהלכי חקירה פלילית, השמדת ראיות, הדחה בחקירה, עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן - "חוק מס ערך מוסף"), עבירות לפי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 ועבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003.

בקשת הנאשמות 23-24
3. לטענת בא-כוח הנאשמות, עו"ד גיא פלנטר, בכתב האישום המתוקן נפלו שורה של פגמים, בעטיים יש לבטל כתב האישום כנגד הנאשמות, כדלהלן: ראשית, כתב האישום המקורי, כמו גם כתב האישום המתוקן, אינו מייחס לנאשמת 23 אישום כלשהוא, ודומה כי בכך גילתה המאשימה דעתה בדבר חלקהּ השולי של הנאשמת בפרשה. אשר לנאשמת 24, כתב האישום המקורי, המונה 34 אישומים, מייחס לה אישום אחד, שעניינו עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, ואף בכך יש כדי ללמד על חלקהּ השולי בפרשה.
שנית, עובדות כתב האישום המתוקן מייחסות לנאשמות שני אישומים, אשר במהותם סותרים עצמם, באופן שאין בידי הנאשמות האפשרות לדעת בפני
מה להתגונן. קרי, בעוד שבהתאם לאישום השני בפרק השני לכתב האישום המתוקן, הנאשמים 1-3 עשו שימוש בנאשמות לצורך הפצת הדלק המהול, כנלמד מעסקאות נשוא ארבע חשבוניות מס, המופיעות בנספח ב' לכתב האישום המתוקן (חשבוניות שמספרן 1812, 2095, 1941, 1823) (להלן - "חשבוניות המס"), הרי שבאישום השני לפרק השישי לכתב האישום המתוקן, נטען כי המדובר בחשבוניות מס כוזבות, בהינתן כי כלל לא בוצעו עסקאות בגינן.
שלישית, כתב האישום המתוקן נוקט לשון גורפת ועמומה, מבלי לפרט למי מהנאשמים מיוחסות העובדות הנטענות בו. כמו כן, כשלה המאשימה בהנחת תשתית עובדתית מספקת באשר לביצוע עבירת קשירת קשר, עבירה לפי סעיף 440 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "חוק העונשין"), בין היתר, פירוט תפקידם של הנאשמים 1-3 בנאשמות, סמכותם ואחריותם בניהול ענייני הנאשמות. העדר פירוט עובדתי כאמור ביחס לנאשמות מקפח בהכרח הגנתן. מקל וחומר באשר לטענות המאשימה בדבר ביצוע העבירות נשוא האישום השני בפרק השני ונשוא האישום השני בפרק השישי, על-ידי הנאשמות, "בנסיבות מחמירות". בהקשר דנא הוסיף בא-כוח הנאשמות וטען כי היה על המאשימה לפרט הנסיבות המחמירות - ביחס לביצוע העבירה על-ידי הנאשמות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין - החיצוניות לעבירה במסגרת ארגון פשיעה, עבירה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן - "חוק מאבק בארגוני פשיעה"), המיוחסת אף היא לנאשמות.
לפיכך, ובמידה והמאשימה לא תתקן כתב האישום הן באשר לסתירה בין האישומים, הן באשר לפירוט העובדות המיוחסות לנאשמות, והן באשר למחיקת הטענה בדבר ביצוע העבירות על-ידי הנאשמות בנסיבות מחמירות, יש לבטל כתב האישום ביחס לנאשמות.
רביעית, הואיל והמאשימה לא שלחה לנאשמות הודעה, כמתחייב בהתאם להוראת סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, נשללה מהנאשמות הזכות לפנות למאשימה בבקשה מתאימה להימנע מהגשת כתב אישום כנגדן. שלילת זכות השימוע וזכות הטיעון מהנאשמות, המהוות זכויות יסוד בשיטת משפטנו, עיקרה קיפוח הגנתן ופגיעה בזכותן להליך הוגן וראוי, בעטיים יש להורות על ביטול כתב האישום המתוקן כנגד הנאשמות מחמת פגם או פסול.
לבסוף, ביקש בא-כוח הנאשמות להדגיש היות הנאשמות תאגידים של ממש - להבדיל מ"חברות קש" אחרות, כנטען בכתב האישום המתוקן - ששמן מעולם לא נקשר בפלילים והינן בעלות מוניטין בתחומן. צירוף הנאשמות לכתב האישום המתוקן, המונה 34 אישומים, בהתבסס על שתי חשבוניות מס בלבד, ביחס לכל אחת מהנאשמות, אינו תורם לבירור האמת ויש בו כדי לגרום לנאשמות עינוי דין ונזק קשה.

תשובת המאשימה לבקשה
4. באות-כוח המאשימה, עוה"ד שרון יונוביץ וליאת מנור, מתנגדות לבקשה. בהתייחסן לטענות הנאשמות בבקשתן, השיבו באות-כוח המאשימה כדלהלן: ראשית, בהתייחס לטענה בדבר העדר ייחוס אישום לנאשמת 23 וחלקן השולי של הנאשמות בפרשה, טענו באות-כוח המאשימה כי אזכור שמה של הנאשמת 23 בכותרת האישום השני בפרק השני ובכותרת האישום השני בפרק השישי נשמט מחמת פליטת קולמוס ואין בכך כדי לגרוע מביצוע העבירות המיוחסות לה כמפורט בגוף האישומים. לדידן, חלקן של הנאשמות בכתב האישום אינו שולי כלל ועיקר עת הנאשמות - בהיותן חלק ממערך החברות שבשליטת הנאשמים 1-3 וארגון הפשיעה ובהיותן החוליה האחרונה שמכרה הדלק המהול - הונו את הציבור בכך שמכרו לצרכנים דלק מהול כדלק תקני.
שנית, בהתייחס לטענה בדבר אישומים סותרים, טענו באות-כוח המאשימה כי שני האישומים בהם מואשמות הנאשמות אינם סותרים האחד את השני, בהקימם מערכת של עבירות נפרדות, המשרתות, כל אחת, סולם ערכים שונה. בהתאם לתשתית העובדתית נשוא האישום השני בפרק השני, הנאשמות עסקו בהפצת דלק מהול ובהצגת מצגי שווא לציבור כי מדובר בדלק תקני, בסכומים שאינם ידועים למאשימה, אך לכל הפחות בסכומים המפורטים בחשבוניות המס. הסכומים נשוא חשבוניות המס נכללו כהוצאות בפנקסי החשבונות והרשומות של הנאשמות ולפיכך קמה ההנחה כי הנאשמות מכרו דלקים כאמור, לכל הפחות, בסכומים אלה. אשר לתשתית העובדתית נשוא האישום השני בפרק השישי, זו מייחסת לנאשמות שורה ארוכה של עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, שעיקרה מרמה המופנית כלפי מנהל המכס והמע"מ. בהקשר דנא, חשבוניות המס הינן כוזבות במיהות מבצע העסקה ובמהות המוצר שנמכר - ליאור עזרן, אשר פעל מטעם הארגון (להלן - "ליאור עזרן"), הוציא חשבוניות המס, הגם שמעולם לא היה בעליו של עסק למכירת דלקים, אלא שאין בכך כדי לשלול רכישת הדלקים המהולים מהארגון על-ידי הנאשמות ומכירתו על-ידן ללקוחות - לכן אין המדובר כלל בסתירה בין האישומים.
שלישית, בהתייחס לטענה כי כתב האישום נוקט לשון גורפת ועמומה, טענו באות-כוח המאשימה כי יש לקרוא את האישומים בהתייחס הן לכלל הסעיפים המופיעים בו והן לחלק הכללי. אשר לנאשמות, סעיפים 6 ו-7 לאישום השני בפרק השני בכתב האישום המתוקן מפרטים חלקן בביצוע העבירות - מהילת הדלק, הפצתו באמצעותן ומכירתו לצרכנים על-ידן תוך הצגת מצג שווא לפיו הדלק שנמכר תקני. כמו כן, באישום השני בפרק השישי לכתב האישום המתוקן, מיוחס לנאשמות ביצוע עסקאות בפועל במסגרת הארגון, אשר בגינן הוצאו חשבוניות מס הן על-ידי ליאור עזרן והן על-ידי הנאשמות לטובת עזרן, המהווים התשתית העובדתית לביצוע העבירות לפי חוק מס ערך מוסף. אשר לביצוע העבירות על-ידי הנאשמות בנסיבות מחמירות, טענו באות-כוח המאשימה, כי הנאשמות, אשר אחת מהן הינה חברה ציבורית, ניצלו מעמדן וביצעו העבירות בסכומים, בפרק זמן ובתחכום, הכל כמפורט בכתב האישום, אשר יש בהם כדי להוות נסיבות מחמירות. לדידן, אין בייחוס ביצוע העבירה, הקבועה בסעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, כדי לשלול ייחוס ביצוע עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.
רביעית, בהתייחס לטענה בדבר שלילת זכות הנאשמות לפנות למאשימה בבקשה להימנע מהגשת כתב אישום כנגדן, טענו באות-כוח המאשימה כי זכות היידוע אינה זכות מוחלטת, כך כעולה גם מלשון הוראת סעיף 60א(ה) לחוק סדר הדין הפלילי. בהתאם להוראת סעיף זה ניתנה החלטתה המנומקת של פרקליטת מחוז תל-אביב, מיום 18.12.2005 (נספח א' לתשובת המאשימה), לפיה נסיבות הענין הצדיקו הגשת כתב אישום בטרם פניה לנאשמות, בין היתר, מן הטעם כי אך בסמוך להגשת כתב האישום הוחלט כנגד מי מהחשודים יש די ראיות, ובהינתן כי היה צורך בהגשת כתב האישום תוך 30 ימים ממועד פתיחת החקירה הגלויה, לרבות כנגד הנאשמות, המואשמות בחברות בארגון פשיעה. כמו כן, היה קיים חשש ממשי כי מתן אורכה של 30 יום בטרם הגשת כתב האישום, יאפשר לפעילים בארגון ולחברות שבשליטתו להמשיך וליטול חלק בפעילות פלילית לטובת הארגון, לרבות פגיעה בשלום הציבור, שיבוש הליכים והברחת רכוש. לטענת באות-כוח המאשימה, ביטול כתב אישום מחמת פגם או פסול שנפל בו, ייעשה אך מקום בו יש חשש של ממש שהנאשם קופח בהגנתו וכי ריפוי הפגם על-ידי תיקונו אינו מועיל. לדידן, הליך היידוע נעשה קודם להגשת כתב אישום, ולכן פגמים בו אינם בגדר פגם או פסול בכתב האישום, וכך גם לשון הוראת סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, אשר אינה קובעת הסנקציה של ביטול כתב אישום. מכל מקום, אין בפגם - אשר אף אם היה קיים ברי כי נרפא בהחלטתה המנומקת של פרקליטת המחוז - כדי לגרום לנאשמות עיוות דין. כן מדגישות באות-כוח המאשימה כי לאחר הגשת כתב האישום ניתנה לנאשמות, באמצעות בא-כוחן, הזדמנות נאותה לשטוח טענותיהן לפני פרקליטת המחוז, אשר אך לאחר שקילתן בכובד ראש מצאה כי אין לבטל כתב האישום כנגדן.
לבסוף, ביקשו באות-כוח המאשימה להדגיש היות הנאשמות חלק ממערך החברות של ארגון הפשיעה, המהוות נדבך חשוב בהצגת מלוא פעילות הארגון, החל מהעומדים בראשו, נאשמים 1-3, וכלה במערך חברות הקש שהפעיל הארגון ובמערך חברות של ממש, ביניהן הנאשמות. הפרדת דיון הנאשמות מיתר הנאשמים בתיק תחייב שמיעת עדים פעמיים, זאת לצורך הוכחת היותן חלק מארגון הפשיעה. לפיכך, אין להיעתר לבקשה ולחילופין מבקשות באות-כוח המאשימה לתקן כתב האישום, ככל שבית המשפט ימצא לנכון.

תגובת הנאשמות לתשובת המאשימה
5. בתגובה לתשובת המאשימה, חזר בא-כוח הנאשמות על טענותיו בבקשה, בהוסיפו כדלהלן: ראשית, הוא אינו מתנגד לתיקון כותרות האישומים, כך שיתווסף שם הנאשמת 23, עת הטענות כנגד הכללתה בכתב האישום הינן מהותיות. שנית, לנוכח תשובת המאשימה, הוא חוזר בו מן הטענה בדבר היות האישומים כנגד הנאשמות סותרים במהותם זה את זה, כך שאין בידן להתגונן בפני
הם. שלישית, לנוכח הבהרות המאשימה בתשובתה, חוזר בו בא-כוח הנאשמות מטענותיו בדבר היות כתב האישום נוקט לשון עמומה וגורפת, למעט באשר לסעיף 7 לאישום השני בפרק השני לכתב האישום המתוקן, הנוקט במילה "נאשמים" מבלי לציין במפורש כי הכוונה הינה גם לנאשמות וכן באשר לכלל הסעיפים, המנויים באישום השני בפרק השישי לכתב האישום, אשר גם בהם נעשה שימוש במילה "נאשמים" מבלי לציין במפורש זהותם. כמו כן, עומד בא-כוח הנאשמות על טענותיו בבקשתו, הנוגעות להעדר פירוט התשתית העובדתית הן באשר לביצוע העבירות בנסיבות מחמירות והן באשר לביצוע עבירה של קשירת קשר להונות הציבור או כל אדם. רביעית, אשר לשלילת זכות הטיעון מהנאשמות, בניגוד להוראת סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, המהווה זכות יסוד חוקתית, אין בהחלטת פרקליטת המחוז - שניתנה בדיעבד לאחר הגשת כתב האישום ולאחר הגשת הבקשה דנן - כדי להכשיר הפגם.
6. בתגובה לתשובת המאשימה לבקשה, עתר בא-כוח הנאשמות בבקשה להפרדת משפטן של הנאשמות ממשפטם של יתר הנאשמים, בהעלותו טעמים מספר: האחד, מחמת חלקן המזערי של הנאשמות בפרשה, עת לכל אחת מהן מיוחסים אך שני אישומים בגין שתי חשבוניות מס בלבד, בעוד כתב האישום מונה 32 אישומים נוספים, אשר אינם נוגעים כלל לנאשמות.
השני, לפיו נוכח התשתית העובדתית המצומצמת ביחס לנאשמות, משך זמן בירורה עשוי להיות קצר, בעוד בירור עניינים של יתר הנאשמים עשוי להיות ארוך ומורכב. בהקשר דנא ביקש בא-כוח הנאשמות להדגיש כי אין בצורך להעיד פעמיים עדים, שאינם קורבנות עבירה, כדי לגרוע מזכות הנאשמות למשפט נפרד.
השלישי, לפיו ניהול המשפט במתכונתו הנוכחית, בהינתן כי רובו אינו נוגע לנאשמות, מעמיד בספק יכולת הנאשמות לקבל ייצוג משפטי, הכרוך בנסיבות אלה בעלויות כספיות גבוהות. בכל הטעמים דלעיל יש כדי לגרום לנאשמות עינוי דין המגיע כדי עיוות דין. לדידו, אין בהפרדת משפטן של הנאשמות ממשפטם של יתר הנאשמים, כדי לגרוע מיכולת המאשימה להציג מלוא פעילות הארגון, לרבות נסיון השתלטות הארגון על הנאשמות, אשר לא צלח.
תגובת המאשימה לבקשת הנאשמות להפרדת המשפט בעניינן
7. באות-כוח המאשימה מתנגדות לבקשה להפרדת משפטן של הנאשמות ממשפטם של יתר הנאשמים, בהעלותן טעמיהן כדלהלן: האחד, לפיו מקומה של הטענה לאחר שלב הקראת כתב האישום ולאחר הדיון שייערך לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי, במסגרתו יהא ברור מהן העובדות המוסכמות וכפועל יוצא מהי יריעת המחלוקת.
השני, לפיו הן מטעמי יעילות דיונית והן משיקולי צדק, אין להפריד משפטן של הנאשמות, בהוסיפן כי להערכתן לצורך הוכחת האישומים המיוחסים לנאשמות יש להעיד כ-40 עדי תביעה. באות-כוח המאשימה סבורות כי לא ניתן להפריד משפטן של הנאשמות אף מבחינה מהותית וטכנית, בהינתן כי הנאשמות מואשמות כמבצעות בצוותא עם נאשמים אחרים. עוד מבקשות באות-כוח המאשימה להדגיש כי הנאשמים 1-3 הינם האורגנים שעמדו מאחורי פעילות הנאשמות ולפיכך, הפרדת משפטן תחייב, בהכרח, צירופם של הנאשמים 1-3 לכתב האישום שיוגש כנגדן. אלא שלא ניתן לעשות כן בנסיבות בהן הנאשמים 1-3 מואשמים כראשי ארגון הפשיעה בכתב האישום דנן. הוכחת היסוד הנפשי של העבירה ביחס לנאשמות, משמעו, בין היתר, הוכחת היסוד הנפשי של אורגניהּ - הנאשמים 1-3 - ודי בטעם זה כדי לדחות הבקשה.
השלישי, לפיו כתב האישום עיקרו סדרת מעשים שבוצעו על-ידי ארגון פשיעה, המהווים פרשה אחת, שיש בה כדי להכשיר צירוף הנאשמות ליתר הנאשמים. לדידן, כלל הנאשמים קשורים במסכת עובדתית אחת, כך שבצירוף משפטם יש כדי להבטיח מדרג ענישה ראוי.
בסיום מציעות באות-כוח המאשימה לרכז רשימת העדים, הקשורים לאישומים המיוחסים לנאשמות, לישיבות מוגדרות, אשר תועבר לידיעת בא-כוח הנאשמות מבעוד מועד, דבר שיחסוך לנאשמות העלות הכרוכה בהופעת בא-כוחן לכל ישיבה.
דיון
ביטול כתב האישום המתוקן מחמת פגם או פסול
8. בבקשתן העלו הנאשמות טענתן המקדמית בדבר פגם או פסול בכתב האישום המתוקן, בעטיו עתרו לביטול כתב האישום או למצער לתיקונו. בנמקם הבקשה העלו הנאשמות שורה של טענות, אליהן נתייחס כסדרן:
9. בתגובת הנאשמות לתשובת המאשימה, הודיע בא-כוח הנאשמות כי לנוכח תשובת המאשימה הוא חוזר בו משתי טענותיו הראשונות, שעניינן פגם בכתב האישום המתוקן - העדר אזכור הנאשמת 23 בכתב האישום והיות האישומים המיוחסים לנאשמות סותרים במהותם זה את זה, כך שאין בידיהן להתגונן בפני
הם - בעטיין עתר לביטול כתב האישום כנגד הנאשמות. לפיכך, הננו מורים על תיקון כתב האישום המתוקן, כך שלכותרת האישום השני בפרק השני ולכותרת האישום השני בפרק השישי יתווסף אזכור הנאשמת 23.
א. העדר פירוט בכתב האישום המתוקן
10. טענה נוספת של בא-כוח הנאשמות הינה כי כתב האישום המתוקן פגום בהיותו נוקט לשון גורפת ועמומה, אשר אינה מאפשרת לנאשמות להתגונן. מנגד, טענו באות-כוח המאשימה, כי כתב האישום המתוקן מפורט דיו, כמתחייב בדין.
הוראת סעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי קובעת כי כתב האישום יכיל "תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם". אשר לרמת הפירוט הנדרשת בנוגע לתיאור העובדות נשוא האישום, הלכה פסוקה היא כי על כתב האישום להכיל עיקרי העובדות המלמדות כי נתקיימו בנאשם יסודותיה של העבירה, כהגדרתה בחוק. וכלשונו של המלומד י' קדמי בספרו על סדר הדין בפלילים, חלק שני (תשס"ג-2003) בעמוד 665, עובדות כתב האישום מהוות את "סיפור המעשה" של הפרשה נשוא כתב האישום, המשקף את כלל מרכיבי העבירה, המיוחסת לנאשם - היסוד הפיסי והיסוד הנפשי - כך שמקום בו הנאשם מודה בו, די בכך כדי לבסס הרשעתו בעבירה נשוא כתב האישום. ויודגש, סיפור המעשה מיועד להצגת העובדות ולא להצגת הראיות, מכוחן תבקש המאשימה להוכיח כי עובדות כתב האישום נתקיימו. דומה כי תכלית תיאור העובדות הינה מחד, לקבוע גדריה של יריעת הדיון בתיק, ומאידך, ליתן בידי הנאשם תיאור מלא ומפורט של העובדות שבדעת המאשימה להוכיחן כנגדו, ובכך לאפשר לנאשם להכין הגנתו כראוי (ראו, רע"פ 4484/92 סיריה רפאל נ' מדינת ישראל
, פ"ד מו(5) 176, עמוד 181; ע"פ 319/79 אליהו אטיאס נ' מדינת ישראל
, פ"ד לד(2) 484, עמוד 489).
אשר לקיומם של פגמים בניסוח עובדות כתב האישום, בעטיים יורה בית המשפט על ביטול כתב האישום, הלכה פסוקה היא כי כל אימת שאין המדובר בחשש של ממש שהנאשם קופח בהגנתו, יבכר בית המשפט תיקון כתב האישום. עמד על כך י' קדמי בספרו על סדר הדין בפלילים, חלק שני (תשס"ג-2003), בקובעו בעמודים 938-939 כהאי לישנא:
"...החשש שמא הנאשם 'הוטעה' מחמת הפגם נבחן לא על-פי 'טיבו' של הפגם, אלא על-פי ההשפעה שהיתה לו בפועל על הגנתו של הנאשם. עצם קיומו של פגם - אפילו מדובר בפגם חמור ומשמעותי על-פי 'טיבו' - אינו מחייב ביטול כתב האישום, אלא אם כן בפועל הוטעה הנאשם בגינו, והגנתו קופחה הלכה למעשה".

11. על רקע העקרונות והכללים שגובשו בפסיקה, נפנה לבחינת תחולתם בענייננו: בא-כוח הנאשמות פירט בבקשתו הליקויים הקיימים, לשיטתו, בתיאור עובדות כתב האישום המתוקן, אשר דומה כי ניתן לחלקם לשלושה: האחד, שימוש במונח "נאשמים" מבלי לזהותם במפורש. השני, העדר פירוט "הנסיבות המחמירות" בביצוע העבירות המיוחסות לנאשמות, והשלישי, העדר הנחת תשתית עובדתית לעבירת הקשר, המיוחסת לנאשמות.
בהתייחס לטענה בדבר העדר זיהוי הנאשמים בסעיפי כתב האישום נשוא האישומים המיוחסים לנאשמות, הרי שלאור הבהרות באות-כוח המאשימה בתשובתן ולאור תגובת בא-כוח הנאשמות, הננו מורים על תיקון כתב האישום המתוקן, כדלהלן:
(א) בסעיף 2 רישא לאישום השני בפרק השני, לאחר המילים "קיבלו הנאשמים" יתווסף "1-3".
(ב) בסעיף 3 רישא לאישום השני בפרק השני, לאחר המילים "הקימו הנאשמים" יתווסף "1-3".
כמו כן, מצאנו כי יש צדק בטענות בא-כוח הנאשמות באשר לכוונה המדויקת של המאשימה, בעשותה שימוש במונח "נאשמים" כאמור, אלא שנחה דעתנו כי אין בפגם כדי לפגוע בהגנת הנאשמות או כדי לקפחהּ, בהינתן, בין היתר, כי הנאשמות אף טרם נתנו תשובתן לכתב האישום. לפיכך הננו להורות כדלהלן:
(א) בסעיפים 7, 8 ו-9 לאישום השני בפרק השני, תפרט המאשימה את הנאשמים, תוך זיהוים מספרית, אלא אם כוונתה לכלל הנאשמים כאמור בכותרת האישום.
(ב) בכל סעיף באישום השני בפרק השישי בו מופיעה המילה נאשמים, תפרט המאשימה, תוך זיהוים מספרית, אלא אם כוונתה לכלל הנאשמים כאמור בכותרת האישום.
12. אשר לטענה כי בהעדר פירוט ה"נסיבות המחמירות" באישום השני לפרק השני בכתב האישום המתוקן, נפל פגם בעטיו יש לבטל כתב האישום, לא מצאנו בה ממש.
הלכה פסוקה היא כי כאשר מבקשים להרשיע נאשם בעבירות שנעברו "בנסיבות מחמירות", כדוגמת עבירת קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, מחובתה של התביעה ליתן לכך ביטוי מפורש בכתב האישום. עמד על כך בית המשפט העליון בע"פ 548/82 יעקב בן אברהם חיים מילר נ' מדינת ישראל
, פ"ד לח(1), 347 בקובעו בעמודים 350-351 לאמור:
"הנכון הוא, כי 'הנסיבות המחמירות' מתייחסות לעצם ביצוע העבירה והן יסוד מיסודותיה, ואין לקבל הטענה, כי למונח זה יש משמעות לעניין העונש בלבד.
....
אין, כמובן, כל מניעה, כי הנסיבות המחמירות תהווינה שיקול בין השיקולים לצורך גזירת הדין וקביעת שיעור העונש; ואולם ההבחנה בגוף הסעיף בשני סוגי אחריות היא, בראש ובראשונה, לצורך הגדרת סוג העבירה המיוחס לנאשם, ולכך חשיבות הן על-מנת שידע הנאשם בדיוק מה מיוחס לו ועל מה עליו להתגונן וכן לפני איזה בית-משפט יוגש כתב האישום. מכאן גם החשיבות, כי יפורטו בכתב האישום הנסיבות המחמירות עצמן, כגון שיטות הפעולה, הערמה, התכנון, היקף המעשה וכדומה נסיבות, שיש בהן כדי להצביע כי לא במעשה של זיוף סתם המדובר, אלא כי נכנסת העבירה לתוך החלופה של נסיבות מחמירות, ולפשע תיחשב."

(ראו גם, י' קדמי על הדין בפלילים חוק העונשין, חלק שני (תשס"ו-2005), עמודים 860-864).
סעיף 9 לאישום השני בפרק השני לכתב האישום המתוקן, המייחס לנאשמים ביצוע העבירות נשוא האישום "בנסיבות מחמירות", קובע כדלקמן:
"9. הנאשמים עשו את האמור לעיל בנסיבות מחמירות בשל היקף המהילות, התקופה בה נעברו העבירות, הנזק הכלכלי שנגרם כתוצאה מהן, והעובדה שהעבירות נעברו במסגרת ארגון פשיעה." (ההדגשות אינן במקור).

כאמור, בסעיף 9 מונה המאשימה, בתמצית, הנסיבות החמורות המיוחסות לנאשמות. אלא שסעיף זה יש לקרוא יחד עם סעיפי האישום והפרק הכללי לכתב האישום, הקובע, בין היתר, היות "הנאשמים מאוגדים בארגון פשיעה שפעל בתבנית מאורגנת, היררכית ושיטתית" (סעיף 1 לפרק הכללי), התקופה הרלוונטית לכתב האישום "החל מחודש ספטמבר 2002 ועד היום" (שם), ובהינתן כי "מנהליה הפעילים של הנאשמות הינם ראשי הארגון, הנאשמים 1-3", עת הנאשמות הינן "חברות אשר שימשו את הארגון לקידום מטרותיו ופעילותו הפלילית" (סעיף 8(ח)-(ט) לפרק הכללי). אשר להיקף הנזק, קובעת המאשימה בסעיף 7 לאישום השני בפרק השני, כי "...מהלו הנאשמים דלק ביחד עם חומרי המהילה ומכרו אותו לצרכנים, תוך הצגת מצג שווא לפיו הדלק שנמכר תקני, בסכום שאינו ידוע למאשימה אך אינו נופל מסך של 99,237,145 ₪...". כך, בהפנותה לנספח ב' לכתב האישום המתוקן ממנו ניתן ללמוד, לכאורה, כי הנאשמות רכשו דלק מהול - הנאשמת 23 תמורת סך של 3,303,010 ₪, והנאשמת 24 תמורת סך של 2,122,149 ₪. זאת יש לקרוא יחד עם סעיף 6 לאישום השני בפרק השני, לפיו נאשמים 1-3 השתמשו בנאשמות "לשם הפצת הדלק המהול".
(לקריאת כתב האישום כחטיבה אחת ראו, ע"פ 88/58 קייזר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יב(2) 1628 בעמוד 1634; רע"פ 5978/04 פלוני נ' מדינת ישראל
, ניתן ביום 20.2.2006 פורסם במאגר המשפטי "נבו", פסקה 13 לפסק הדין).
בתשובת המאשימה לבקשה אף הוסיפה המאשימה והבהירה כי הסכומים נשוא חשבוניות המס (נספח ב') נכללו כהוצאות בפנקסי החשבונות והרשומות של הנאשמות ולפיכך קמה ההנחה כי הנאשמות מכרו דלקים כאמור, לכל הפחות, בסכומים אלה. כמו כן, הוסיפו באות-כוח המאשימה וטענו לענין פירוט ה"נסיבות המחמירות" היות הנאשמות חברות ציבוריות או לכל הפחות אחת מהן, הנאשמת 24. בהקשר דנא, הננו נעתרים לתיקון כתב האישום תוך הוספת ציון היות הנאשמת 24 חברה ציבורית.
13. לאור האמור, ובכפוף לתיקון כתב האישום בדבר הוספת ציון היות נאשמת 24 חברה ציבורית כ"נסיבה מחמירה", לא מצאנו כי כתב האישום המתוקן לוקה בחסר באשר לרמת פירוט הנסיבות המחמירות, המיוחסות לנאשמות בביצוע העבירות נשוא כתב האישום. אנו סבורים כי - בכפוף לתיקון כתב האישום ולהבהרת המאשימה באשר לזהות הנאשמים, כאמור בפסקה 10 לעיל - אין בכתב האישום המתוקן כדי לקפח זכות הנאשמות להתגונן כראוי.
14. אשר לטענה כי כעולה מלשון כתב האישום המתוקן, לא ניתן לייחס לנאשמות קשירת קשר להונות את הציבור או כל אדם, עבירה לפי סעיף 440 לחוק העונשין, לא מצאנו בה ממש. כאמור, עובדות האישום השני בפרק השני לכתב האישום המתוקן, מייחסות לנאשמות "הפצת הדלק המהול", בהנחה כי נאשמים 1-3 "השתמשו" בנאשמות לצורך כך (סעיף 6). כמו כן, עובדות האישום דלעיל מייחסות לנאשמות מהילת הדלק ומכירתו לצרכנים תוך הצגת מצג שווא לפיו הדלק שנמכר תקני (סעיף 7). כפועל יוצא, מייחסת המאשימה לנאשמות קשירת "קשר להונות את הציבור או כל אדם" (סעיף 8). גם זאת, יש לקרוא יחד עם החלק הכללי של כתב האישום בדבר המועדים נשוא כתב האישום והיות הנאשמות חלק ממארג החברות - אשר הנאשמים 1-3 שימשו מנהליהן הפעילים - והיוו החוליה האחרונה שמכרה הדלק המהול, תוך הונאת הציבור כאילו המדובר בדלק תקני.
בהקשר דנא, ביקשו באות-כוח המאשימה להדגיש כי בהתאם לתורת האורגנים (סעיף 23 לחוק העונשין) יש לייחס לנאשמות מודעות האורגנים הפעילים שלה, הנאשמים 1-3.
15. לאור האמור, מצאנו כי עובדות כתב האישום שבדעת המאשימה להוכיח כנגד הנאשמות מפורטות ונהירות דיין, בהביאן עיקרי הדברים. לפיכך איננו סבורים כי לשון כתב האישום המתוקן כאמור מקפחת הגנת הנאשמות, הגם שטענותיו בתגובה לתשובת המאשימה, מקומן בבירור ההליך גופו.

ב. זכות היידוע
16. לטענת בא-כוח הנאשמות, הואיל ונשללה מהנאשמות זכות היידוע, בהתאם להוראת סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, ומכוחה זכות השימוע וזכות הטיעון, נפגעה זכותן להליך הוגן וקופחה הגנתן, בעטיים יש להורות על ביטול כתב האישום מחמת פגם או פסול. באות-כוח המאשימה התנגדו כאמור לטענה.
17. סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, המסדיר חובת יידוע חשוד בדבר העברת חומר חקירה לתובע בעבירת פשע, קובע כדלקמן:
"(א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך.
(ב) ....
(ג) ....
(ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור.
(ה) החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בסעיף קטן (ד).
(ו) ....
(ז) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מי שבעת העברת חומר החקירה היה נתון במעצר, והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו.
(ח) הוראות החוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958 לא יחולו לענין סעיף זה, ואולם תינתן לחשוד הודעה בכתב על החלטת רשות התביעה בהקדם האפשרי ורשאית רשות התביעה להזמין את החשוד להציג בפני
ה את טיעוניו בעל פה.
(ט) ....".
בהתאם להוראת סעיף 60א(א) לחוק סדר הדין הפלילי, על רשות התביעה חלה החובה ליידע חשוד, בהודעה בכתב, בדבר קבלת חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע שביצע, לכאורה. סיפא הסעיף קובע החריג לכלל, לפיו מקום בו מצא פרקליט המחוז כי קיימת מניעה לכך, יחול פטור מחובת היידוע. בהתאם להוראת סעיף
60א(ד) לחוק, חשוד שקיבל הודעה כאמור, רשאי לפנות לתביעה, תוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, בבקשה מנומקת בכתב להימנע מהגשת כתב האישום או מהגשת כתב האישום בעבירה פלונית. בהתאם להוראת סעיף 60א(ח) לחוק, רשאית רשות התביעה להזמין החשוד להציג בפני
ה טיעוניו בעל-פה (זכות השימוע). יחד עם זאת, בהתאם להוראת סעיף 60א(ה) לחוק, בנסיבות בהן נשלחה הודעה כאמור לחשוד, רשאי פרקליט המחוז להגיש כתב אישום בטרם חלפו 30 הימים ובטרם פנה החשוד לתביעה כאמור לעיל, זאת אם מצא כי הנסיבות מצדיקות זאת ומטעמים שיירשמו. הוראה נוספת הקובעת פטור מחובת היידוע מצויה בסעיף 60א(ז) לחוק, המורה כי חובת היידוע אינה חלה על מי שהיה עצור בעת העברת חומר החקירה לרשות התביעה והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו.
18. הליך היידוע הינו הליך הקודם להגשת כתב אישום ועיקרו מתן הזדמנות בידי חשוד להביא לפני רשות התביעה גרסתו הוא לחומר חקירה, שהועבר לרשות התביעה בעניינו באשר לביצוע עבירה מסוג פשע, בהינתן כי החלטה להעמיד לדין אדם, וודאי בעבירות חמורות מסוג פשע, די בה כדי לפגוע פגיעה קשה בנאשם (ראו דברי ההסבר להצעת החוק, הצ"ח תשנ"ט מספר 2802, עמוד 376). בכך גילה המחוקק דעתו כי, ככלל, על רשות התביעה, בבואה להחליט האם להגיש כתב אישום נגד חשוד, למנות בין שיקוליה לא רק ממצאי חומר החקירה שהועבר אליה, אלא גם טיעוני החשוד. יחד עם זאת, זכות החשוד לקבל הודעה כאמור והזכות הנגזרת מכך להביא טיעוניו בכתב לפני רשות התביעה אינה זכות מוחלטת, עת, בין היתר, רשאי פרקליט המחוז להחליט כי קיימת מניעה למימושהּ (סעיף 60א(א) לחוק) ו/או לא קמה זכות היידוע כאשר החשוד נתון במעצר בעת העברת חומר החקירה והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו (סעיף 60א(ז) לחוק).
סעיף 60א לחוק אינו קובע הסנקציה בגין אי קיום חובת היידוע וכפועל יוצא שלילת זכות הטיעון מהחשוד. יחד עם זאת, דומה כי ביטול כתב אישום מחמת שלילת זכויות אלה, אשר הינה בגדר פגם או פסול בכתב האישום, יהא אך בנסיבות בהן קיים חשש של ממש כי הנאשם קופח בהגנתו וכי ריפוי הפגם על-ידי תיקון כתב האישום אינו מועיל (ראו, י' קדמי שם, עמודים 941-942).
19. בענייננו, צירפו באות-כוח המאשימה לתשובתן את החלטת פרקליטת מחוז תל-אביב, עו"ד אלה רובינק, מיום 18.12.2005, בדבר אי יידוע הנאשמים בתיק, לרבות הנאשמות, בנוגע להעברת חומר החקירה בעניינם לפרקליטות, בהתאם להוראת סעיף 60א לחוק. בנמקה הטעמים להחלטתה, ציינה פרקליטת המחוז ההכרח בהגשת כתב אישום מאוחד כנגד כלל הנאשמים, לרבות הנאשמות, אשר פעלו כארגון פשיעה. לפיכך, ובהינתן כי הפרשה מונה למעלה מ-300 עדים, לא ניתן היה להפריד משפטם של אילו שהיו עצורים בעת הגשת כתב האישום, לגביהם אין חובת יידוע כאמור בסעיף 60א(ז) לחוק סדר הדין הפלילי, לבין הנאשמים האחרים. כמו כן, ההחלטה כנגד מי יוגש, בערבו של יום, כתב אישום גובשה בסמוך להגשתו ובשל כך לא ניתן היה ליתן לחשודים הודעה כאמור בסעיף 60א לחוק. כן הדגישה פרקליטת המחוז כי במתן זכות יידוע לנאשמים קם חשש ממשי כי הפעילים בארגון הפשע והחברות שבשליטתו ימשיכו ליטול חלק בפעילות לטובת הארגון, יגרמו לשיבוש ההליכים ויאפשרו הברחת הרכוש.
אין חולק כי בענייננו, ניתנה החלטה של פרקליטת המחוז, אשר מצאה, משיקוליה היא, כי קיימת מניעה ליתן לנאשמים הודעה בכתב, כאמור בסעיף 60א(א) לחוק.
כאמור, החלטת פרקליטת המחוז ניתנה בחלוף כארבעה וחצי חודשים מיום הגשת כתב האישום, על כך מלין בא-כוח הנאשמות באומרו כי זו ניתנה בדיעבד ולכן אין בה כדי לעמוד בהוראות החוק. לדידנו, וכעולה מלשון סעיף החוק, אין דופי בהעלאת ההחלטה על הכתב במועד המאוחר לקבלתהּ, וודאי קודם למתן תשובת הנאשם לכתב האישום, זאת במובחן מהוראת סעיף 60א(ה) לחוק, המורה כי לאחר שניתנה לחשוד הודעה, רשאי פרקליט המחוז להחליט "מטעמים שיירשמו" כי הנסיבות מצדיקות הגשת כתב אישום גם בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד בבקשתו המנומקת.
20. יתרה מזאת, כעולה מתשובת המאשימה, לאחר הגשת כתב האישום ניתנה לנאשמות הזדמנות לשטוח טענותיהן באמצעות בא-כוחן, זאת לאחר שהועבר לעיונו חומר החקירה בתיק. טענות בא-כוח הנאשמות נשקלו על-ידי פרקליטת המחוז, אשר לא מצאה כי יש בהן כדי לבטל כתב האישום כנגד הנאשמות. בא-כוח הנאשמות, אשר לא ציין קיומו של מפגש כאמור בבקשתו המקורית, השיב על כך בתגובתו לתשובת המאשימה כי מתן הזדמנות לנאשם להשמיע טיעוניו לפני המאשימה לאחר הגשת כתב האישום יהפוך הוראת המחוקק בסעיף 60א לחוק לאות מתה. בנסיבות המקרה דנן, אין בידינו לקבל טענת בא-כוח הנאשמות. ראשית, כאמור לעיל, בצד חובת יידוע חשוד בהעברת חומר חקירה בעניינו הנוגע לעבירת פשע, מצא המחוקק לקבוע פטורים מקיום חובה זו. שנית והעיקר, משבחרו הנאשמות, באמצעות בא-כוחן, להביא טענותיהן בפני
המאשימה בבקשתן לביטול כתב האישום כנגדן, חרף סברתן כי קמה להן זכות יידוע ומכוחה זכות הטיעון קודם להגשת כתב האישום, שוב אין הן יכולות להישמע בטענה כי נפגעה זכותן לשימוע טרם הגשת כתב האישום ומשכך קופחה הגנתן. לדידנו, אף אם נלך לשיטת הנאשמות ונמצא כי נפל פגם בהליך היידוע, דומה כי פגם כאמור נרפא עם מתן ההזדמנות לנאשמות לשטוח מלוא טענותיהן לפני פרקליטת המחוז בבקשה לביטול כתב האישום ביחס אליהן. מכל מקום, לא מצאנו כי לנאשמות נגרם עיוות דין וכי הגנתן קופחה, באופן המצדיק ביטול כתב האישום.
21. לתוצאה דומה נגיע אף מכוח החלת דוקטרינת הבטלות היחסית, כפי שזו פותחה בפסיקה, המבוססת על ההבחנה בין עצם ההפרה של הכללים המורים לרשות המינהלית כיצד לפעול לבין תוצאות הפרתם של כללים אלה והסעדים שיינתנו נגד הרשות בשל הפרתם, אשר יקבעו על-פי התכלית המונחת ביסוד הכללים שהופרו (ראו, בג"צ 2918/93 עיריית קרית גת נ' מדינת ישראל
, פ"ד מז(5) 832, עמוד
848; רע"פ 2060/97 כרמלה וילנצ'יק נ' הפסיכיאטר המחוזי תל אביב, פ"ד נב(1) 697, עמודים 719-720; ע"פ 10189/02 פלוני נ' מדינת ישראל
, תק-על 2005(3), 3505, פסקה 8 לפסק הדין).
ובענייננו, הודעת פרקליטת המחוז על טעמיה לשלילת זכות יידוע הנאשמים בתיק ובכללם הנאשמות, לרבות שלילת זכות הטיעון קודם להגשת כתב האישום, אשר הועלתה על הכתב לאחר הגשת כתב האישום, אין בה, כדי להוות, בנסיבות המקרה דנן כמפורט לעיל ולאור לשון החוק, פגם מהותי, העולה כדי גרימת עיוות דין לנאשמות. כאמור, לא מצאנו כי סוכלה תכלית ההוראה שבסעיף 60א לחוק, שעה שהנאשמות הביאו טענותיהן לפני רשות התביעה אמנם לאחר הגשת כתב האישום אך בטרם מתן תשובתן לאמור בו. ראו, בג"צ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865, עמוד 891 בדבר שימוע מאוחר, במסגרתו "על הרשות לעשות את מיטבה כדי לאפשר לאזרח הפונה לשטוח את טענותיו ולנהוג בהגינות ובפתיחות לשכנוע ולשקול את כל השיקולים העניינים בלי להיות מחויבים להחלטה הקודמת". (ראו גם י' זמיר הסמכות המינהלית (כרך ב', תשנ"ו), 823-827).
הפרדת משפט הנאשמות ממשפטם של יתר הנאשמים
22. בקשתן החלופית של הנאשמות הינה כי בית המשפט יורה על הפרדת משפטן ממשפטם של יתר הנאשמים, בהתאם להוראת סעיף 88 לחוק סדר הדין הפלילי, זאת לנוכח חלקן המזערי בפרשה נשוא כתב האישום, המשליך על משך זמן בירור ההליך בעניינן, כמו גם על עינוי הדין, המגיע כדי עיוות דין, שייגרם לנאשמות, בנסיבות המיוחדות של התיק דנן, אשר הינו מורכב ורחב היקף. באות-כוח המאשימה מתנגדות כאמור לבקשה בהדגישן כי הן מטעמי יעילות והן מטעמי צדק, אין להפריד משפט הנאשמות ממשפטם של יתר הנאשמים בתיק. לדידן, כתב האישום עיקרו סדרת מעשים שבוצעו על-ידי ארגון פשיעה, המהווים פרשה אחת, שיש בה כדי להכשיר צירוף הנאשמות ליתר הנאשמים, עת צירופם יחדיו מבטיח אף מדרג ענישה ראוי. כן מדגישות באות-כוח המאשימה היות הנאשמים 1-3, ראשי ארגון הפשיעה, מנהליהן הפעילים של הנאשמות, ולפיכך ההכרח בבירור משפטם יחדיו.
23. סעיף 87 לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר סוגיית צירוף נאשמים בגדרי כתב אישום אחד, בקובעו כדלהלן:
"87. צירוף נאשמים
מותר להאשים בכתב אישום אחד כמה נאשמים אם כל אחד מהם היה צד לעבירות שבכתב האישום או לאחת מהן, בין כשותף ובין בדרך אחרת, או אם האישום הוא בשל סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת; אולם אין באי-צירופו של צד אחד לעבירה מניעה לשפיטתו של צד אחר."

כעולה מלשון הוראת סעיף 87 לחוק סדר הדין הפלילי, מותר להאשים בכתב אישום אחד נאשמים אחדים בהתקיים אחד מהתנאים הבאים: אם כל אחד מהנאשמים היה צד לכל העבירות שבכתב האישום, בין כשותף ובין בדרך אחרת; אם כל אחד מהנאשמים היה צד לאחת מן העבירות שבכתב האישום, בין כשותף ובין בדרך אחרת; או אם האישום הוא בשל סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת (ראו, בג"צ 398/83 הרצל אביטן נ' הרכב שלושה שופטים, פ"ד לז(3) 467, עמוד 469).
כעולה מתגובת המאשימה, העילה לביסוס צירוף כלל הנאשמים לכתב אישום אחד מצויה בגדרי התנאי השלישי, הקובע היות האישומים "בשל סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת". על השאלה מתי תיחשב סדרת מעשים ל"פרשה אחת", עמד השופט צ' זילברטל בהחלטתו בת"פ (י-ם) 1256/01 מדינת ישראל
נ' יונה כהן, פ"מ תשס"ב(2) 685, בקובעו בעמוד 698 כדלהלן:
"ברור הוא שנדרש קיומו של קשר ממשי בין המעשים הנמנים על אותה הסדרה עד שהם יהוו 'פרשה עובדתית אחת', 'פרשה כוללת אחת', ומכל מקום נדרשת זיקה אמיתית בין כל המעשים, בינם לבין עצמם."

ובהמשך, בעמוד 704:
"כדי שסדרת מעשים תיחשב ל'פרשה אחת', מן הראוי שכל מעשה ומעשה שבאותה סדרה יהיה בעל זיקה הדוקה ליתר המעשים, באופן שהאחד ינבע מהשני או יהיה קשור עמו בקשר ישיר."

בהוסיפו כי סדרת מעשים תיחשב ל"פרשה אחת" כאשר בכתב האישום "ציר מרכזי" שכל הנאשמים מצויים עליו, להבדיל מכתב אישום המורכב ממספר צירים שיש להם נקודת מפגש שונות. שם מצא בית המשפט כי אין לצרף לכתב אישום אחד עובד ציבור (הנמנה על המעגל הראשון), שמסר מידע למפיץ מידע מסוים (הנמנה על המעגל השני), יחד עם עובד ציבור אחר, שמסר מידע למפיץ מידע אחר, רק משום ששני מפיצי המידע מכרו המידע לאותם רוכשי מידע (הנמנים על המעגל השלישי).
24. על כך בדיון להלן, אך עוד קודם - שתיים הן התכליות העומדות בבסיס ההוראות, הקבועות בחוק סדר הדין הפלילי, בדבר צירוף נאשמים וצירוף אישומים בכתב אישום אחד: האחת - יעילות הדיון, המניחה כי ראוי שפרשה עובדתית אחת תתברר בפני
בית משפט אחד והמושגת באמצעות ניהול הליך אחד והעדת העדים פעם אחת; והשניה - עשיית צדק, המושגת באמצעות הערכה אחידה של מהימנות העדים, מניעת הכרעות סותרות וקביעת מדרג ענישה על-פי חלקו של כל נאשם במכלול הפרשה. עמד על כך י' קדמי שם, בקובעו בעמוד 687 כהאי לישנא:
"כל עוד אין בכך משום פגיעה בהגנתו של הנאשם, המגמה היא להותיר על כנם צירוף אישומים וצירוף נאשמים, בהתחשב בכך שהדבר תורם תרומה חיובית ממשית הן ליעילות הדיון והן לעשיית הצדק: ליעילות הדיון - בכך שעדים נשמעים פעם אחת ובחבילה אחת; לעשיית צדק - בכך שניתן

פסק דין
אחד החורץ משפט כל אחד מהמעורבים, בעקבות קביעת עמדה אחת באשר לכוחן של הראיות."

לשון אחר, האפשרות לצרף נאשמים במשפט אחד נועדה לקיים סדרי דין סבירים ויעילים, אשר יהא בהם כדי לחסוך את הצורך לשמוע עדים פעמים מספר, תופעה הנוגדת אף באופן ברור וגלוי את האינטרס הציבורי (ראו, דברי הנשיא שמגר בע"פ 350/91 שרלי בן אברהם ממן נ' מדינת ישראל
, פ"ד מה(2) 345, עמוד 351; כהן ושלגי סדר הדין הפלילי (מהדורה שניה, תשס"א), עמודים 246-247).
יחד עם זאת, השיקול המרכזי אשר על בית המשפט לשקול, בבוחנו בקשת נאשם להפרדת משפטו ממשפטו של נאשם אחר בתיק, הינו שיקול של מניעת עיוות הדין (ראו גם, ע"פ 917/81 שמעון כהן נ' מדינת ישראל
, פ"ד לו(4), 645 עמוד 649). היינו, על בית המשפט לבחון האם בצירוף הנאשמים בגדרי כתב אישום אחד יש משום פגיעה בזכות הנאשם להליך הוגן ובהגנתו, העולים כדי עיוות דין. כאמור בצדו של שיקול נכבד זה, ניצבים שיקולי היעילות והצדק, התומכים בגישה לפיה ראוי כי המערכת העובדתית האחת, נשוא כתב האישום, תתברר בפני
אותו מותב, באופן שתהא לפני בית המשפט תמונה שלמה וכוללת (ראו, ע"פ 866/95 אהרון סוסן נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ(1), 793, עמודים 804 ו-813).
25. ומן הכלל אל הפרט: בעניינו טוען בא-כוח הנאשמות - בהיצמדו לנוסח הפורמאלי של כתב האישום המתוקן, המייחס לכל אחת מהנאשמות שני אישומים בגין שתי חשבוניות מס - כי חלקן של הנאשמות בפרשה נשוא כתב האישום הינו מזערי, ולפיכך בירור משפטן יחד עם משפטם של יתר הנאשמים יסב להן עיוות דין, בהידרשן לכלל ההליכים בתיק, הגם שאינם נוגעים להן, דבר הכרוך אף בעלות כספית של ממש לצורך ייצוגן בהליך המשפטי. אלא שלאחר שבחנו הסוגיה לעומקה, על צידיהּ ורבדיהּ כאמור, לא מצאנו כי בנסיבות המקרה דנן יש להיעתר לה, הואיל ושיקולים כבדי משקל תומכים דווקא באי הפרדת הדיון בעניינן של הנאשמות מיתר הנאשמים בתיק, כמפורט להלן:
26. ראשית, כתב האישום מגולל כאמור פעילותו הפלילית של ארגון פשיעה, אשר פעל במבנה היררכי, סדור ושיטתי - בראשו ראשי הארגון, הנאשמים 1, 2 ו-3, תחתיהם במדרג פעילים נוספים בארגון, הנאשמים 7, 9, 10, 13 ו-15, עימם חברים נוספים בארגון, הנאשמים 4, 5, 6, 8, 11 ו-14, וכן חברות, אשר קידמו הארגון בפעילותו, הנאשמות 16, 17, 18, 19, 20, 21 ,22 ,23 ו-24 ונאשם 12, לרבות חברות קש, אשר שימשו אף הן הארגון בפעילותו, הנאשמות 25, 26, 27
ו-28. כנטען בכתב האישום הנאשמות היוו, בין היתר, החוליה האחרונה שמכרה הדלק המהול תוך הצגת מצג שווא לפיו הדלק שנמכר הינו דלק תקני.
34 אישומים נמנים על כתב האישום, השזורים בחוט מקשר, לכדי פרשה אחת שעניינה מהילת דלק, הפצתו ומכירתו תוך הצגת מצג כוזב לפיו המדובר בדלק תקני. אשר לנאשמות, כתב האישום מייחס להן ביצוען של עבירות במסגרת שני אישומים, שעיקרן קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר להונות את הציבור ועבירות לפי חוק מס ערך מוסף. לכאורה חלקן בפרשה כולה קטן ומזערי, אלא שעל פניו לא כך הדבר בהינתן כי, כנטען בכתב האישום, הנאשמות רכשו דלק מהול בהיקפים גדולים, הגם שהמדובר, לשיטת בא-כוחן, אך בשתי חשבוניות מס - הנאשמת 23 תמורת סך של 3,303,010 ש"ח, והנאשמת 24 תמורת סך של 2,122,149 ש"ח, ומכרוהו, כנטען בכתב האישום, לכל הפחות בסכומים אלה. יתרה מזאת והחשוב לענייננו, כנטען בכתב האישום, הנאשמים 1-3 שימשו מנהליהן הפעילים של הנאשמות ולמעשה עמדו מאחורי פעילותן. די באמור כדי להמחיש ההכרח בהתקיים משפטן של הנאשמות, לכל הפחות, ביחד עם משפטם של הנאשמים 1-3, ראשי ארגון הפשיעה. ובהקשר דנא, ברי כי לצורך הוכחת התקיים היסוד הנפשי בנאשמות יהא הכרח בהוכחתו, באמצעות הוכחת היסוד הנפשי של הנאשמים 1-3, אשר שימשו אורגנים של הנאשמות (ראו, סעיף 23 לחוק העונשין; ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל
, פ"ד מה(4) 364, עמודים 378-384).
נמצא כי בנסיבות אלה לא ניתן להפריד משפטן של הנאשמות, עת דומה כי המדובר בפרשה אחת מורכבת ומסועפת, אשר חלקו של כל אחד מהנאשמים בפרשה יוצר יחדיו התמונה הכוללת, העולה כדי תוכנית עבריינית רבת היקף. לדידנו וככל שהדבר נוגע לנאשמות ויחסן ליתר הנאשמים בתיק ולנאשמים 1-3 בפרט, ישנו צורך כי המערכת העובדתית תתברר כמקשה אחת.
27. שנית, כעולה מתשובת המאשימה לבקשה, לצורך הוכחת האישומים, המיוחסים לנאשמות, יהא צורך להעיד כ-40 עדי תביעה. משכך הם פני הדברים, ברי כי בירורן הנפרד של העובדות נשוא האישומים המיוחסים לנאשמות אינו עתיד להיות קצר וממצה, אלא דומה כי דווקא יסרבל ההליך וייצור כפילות, בין היתר, בהעדת מספר לא מבוטל של עדים פעמיים, וכפועל יוצא בהערכת עדויותיהם. נכון הדבר כי אין ביעילות הדיון, המבטאת כאמור גם האינטרס הציבורי, כדי למנוע מבית המשפט להורות על הפרדת משפטם של נאשמים מקום בו בצירוף כאמור יש משום פגיעה בהגנת הנאשם ובזכותו להליך הוגן. אלא שכאמור מצאנו כי קיימת זיקה ממשית בין מעשי הנאשמות ליתר מעשי הנאשמים, המגיעים כדי פרשה אחת.
יתרה מזאת, ביום 6.2.2006 ניתנה החלטתנו, במסגרתה נקבנו המועדים לשמיעת הראיות בתיק, תוך העלאת ההצעה, לפיה באות-כוח המאשימה תכנה רשימת העדים שיעידו בכל ישיבה, כך שלא יהא צורך בהתייצבות כל הנאשמים ובאי-כוחם לכל אחד מהמועדים. בתשובת המאשימה לבקשת הנאשמות להפרדת משפטן, אף היא מיום 6.2.2006, העלתה המאשימה אף היא ההצעה דלעיל, בציינה כי תודיע מראש מועדי הדיונים בהם יהא צורך בהתייצבות הנאשמות ובא-כוחן, כך שיהיו פטורים מהתייצבות ביתר המועדים. לדידנו, הצעה כאמור מאזנת כראוי בין הצורך בבירור יעיל וממצה של ההליך, המונע כפילות ההליכים, לבין חששן של הנאשמות מפגיעה בהגנתן ולגרימת עיוות דין מחמת קושי לממן ייצוגן המשפטי בנסיבות בהן תידרש נוכחותן ונוכחות באי-כוחן בכלל מועדי הישיבות.
28. ולבסוף, מאחר שהנאשמים בתיק דנן מואשמים הן כראשי ארגון הפשיעה, הן כחברים וכפעילים בו, והן כמי ששימשו הארגון בפעילותו, נמצא כי לבירור משפטם יחדיו ישנה חשיבות מכרעת הן לצורך הוכחת המארג העובדתי, אשר לשזירתו כאחד חשיבות מכרעת בענייננו, והן, אם יורשעו, לצורך קביעת מדרג ענישה הולם וראוי על-פי חלקו של כל נאשם במכלול הפרשה, לרבות, לאור מעמדו של כל אחד מהם בארגון הפשיעה, בין היתר, כאמור בסעיף 2 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
29. העולה מן המקובץ, באיזון בין השיקולים והאינטרסים השונים, נוטה הכף לעבר דחיית הבקשה להפרדת משפטן של הנאשמות ממשפטם של יתר הנאשמים.

סוף דבר
30. הננו דוחים בקשת הנאשמות לביטול כתב האישום המתוקן כנגדן מחמת פגם או פסול. יחד עם זאת, הננו מורים על תיקון כתב האישום המתוקן כמפורט בפסקאות 9, 11 ו-13 לעיל.
המאשימה תגיש כתב אישום מתוקן עד ליום 6.4.2006.
31. כמו כן, הננו דוחים הבקשה להפרדת משפטן של הנאשמות ממשפטם של יתר הנאשמים בתיק.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לבאי-כוח הצדדים.
ניתנה היום כ"א באדר, תשס"ו (21 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.
משה רביד
, שופט

אורית אפעל-גבאי
, שופטת

אהרן פרקש
, שופט
31
בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים
פח 856/05
לפני:
כבוד השופט משה רביד
- אב"ד
כבוד השופטת אורית אפעל-גבאי

כבוד השופט אהרן פרקש








פח בית משפט מחוזי 856/05 מדינת ישראל נ' אברהם גבאי,שי קסוטו,משה גבאי,אורלי קסוטו ואח' (פורסם ב-ֽ 21/03/2006)