פסקי דין על ברוך קרא | פסקי דין על החדשות 13 מערכת תוכנית "המקור" | פסקי דין על מדינת ישראל – פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) | פסקי דין על רא"ל (במיל') גבי אשכנזי | פסקי דין על היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ואח' |

14473-08/13 פר     31/03/2019




פר 14473-08/13 ברוך קרא, החדשות 13 מערכת תוכנית "המקור" נ' מדינת ישראל – פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), רא"ל (במיל') גבי אשכנזי, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ואח'




לפני: כבוד השופט גיא אבנון
המבקשים: 1. ברוך קרא

2. החדשות 13, מערכת תוכנית "המקור"

נ ג ד
המשיבים: 1. מדינת ישראל – פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי)

2. רא"ל (במיל') גבי אשכנזי

3. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט
4. יהודה וינשטיין, עו"ד (היועמ"ש לשעבר)
5. רב ניצב (בדימ') דודי כהן
6. תא"ל (במיל') ארז וינר

בשם המבקשים: עו"ד עיינה נוימן
, עו"ד דורון קול

בשם המשיבה 1: עו"ד טוני גולדנברג

בשם המשיב 2: עו"ד שרון קלינמן
, עו"ד מיכאל נאור

בשם המשיב 6: עו"ד עודד סבוראי
החלטה
המבקשים עתרו להסרת צו איסור פרסום שהוטל על ידי בית המשפט במהלך חקירת פרשה המכונה "פרשת מסמך הרפז" (להלן: הפרשה), על מנת לאפשר להם לפרסם תחקיר עיתונאי במסגרת שידור פרק של תכנית "המקור" (להלן: התחקיר), הכולל תמלילי שיחות שהופקו בהאזנה שבוצעה בלשכת המשיב 2 - הרמטכ"ל בתקופה הרלוונטית. במהלך הדיון בבקשה צמצמו המבקשים את בקשתם לאסופה בת 16 שיחות, ואולם כפי שנראה להלן, השיקולים בעד ונגד רלוונטיים לכלל השיחות המוקלטות והמתומללות.

מפאת סד הזמנים הדוחק (הדיון בבקשה התקיים ביום 26.3.19, ולאחריו הוגשו טיעונים משלימים בכתב ביום 27.3.19 וביום 28.3.19) לאור רצונם של המבקשים להספיק ולשדר את התחקיר לפני מועד הבחירות לכנסת הקבוע ליום 9.4.19 (נוכח חלקו המרכזי לכאורה של המשיב 2 בתחקיר ולאור התמודדותו בבחירות), ראיתי ליתן החלטה קצרה וממוקדת. למען הסר ספק, לקחתי בחשבון במסגרת שיקוליי את טענות הצדדים כולם, ועיינתי במלוא המסמכים שהוגשו, אך מסגרת הזמנים איננה מאפשרת התייחסות כתובה לכלל הטיעונים, כמו גם פרישה רחבה של המסגרת הנורמטיבית.

רקע - בתמצית שבתמצית

1. מדובר בפרשה שהעסיקה את הציבור ואת כלי התקשורת החל ממועד חשיפתה ביום 6.8.2010, ולמִ צער עד החלטת היועץ המשפטי לממשלה (דאז) יהודה וינשטיין לסגור את תיק החקירה כנגד המשיב 2 ומרבית המעורבים הנוספים (החלטה מיום 20.1.2016, להלן: החלטת היועמ"ש).

2. תחילתה של החקירה במסמך שחשף, לפי החשד, תכנית אסטרטגית של משרד יחסי הציבור בבעלות אייל ארד, לקידום תדמיתו החיובית ומועמדותו של האלוף יואב גלנט לתפקיד הרמטכ"ל, תוך פגיעה בשמו הטוב של הרמטכ"ל שכיהן באותה עת, המשיב (להלן: המסמך או מסמך הרפז). חקירה משטרתית חשפה בתוך זמן קצר כי המסמך היה לכאורה זיוף שנערך על ידי אדם אחד – בועז הרפז (להלן: הרפז), אלא שבעקבות החקירה נתגלו ממצאים שהובילו לביקורת שנערכה על ידי מבקר המדינה, ובהמשך לחקירה פלילית, בשלב ראשון חקירה צבאית שבוצעה על ידי מצ"ח, שלאחר מכן הורחבה לחקירה בהובלת משטרת ישראל (יאח"ה) בשילוב מצ"ח.

3. דו"ח מבקר המדינה ניתן בחודש ינואר 2013 (להלן: דו"ח המבקר). כחלק מלימוד החומרים האזין צוות הביקורת לכתשעים שעות של הקלטות מלשכת הרמטכ"ל, בדק אלפי עמודי מסמכים וערך למעלה מ- 300 פגישות (עמוד 6 לדו"ח המבקר, סעיף 63 להחלטת היועמ"ש). מבקר המדינה וצוותו הוציאו תחת ידם דו"ח ביקורת עב כרס הנושא 293 עמודים וכולל ממצאים לא פשוטים.

4. בעקבות פניית מבקר המדינה ליועמ"ש (במהלך תקופת עריכת דו"ח המבקר), ולאחר שהסוגיה נבחנה על ידי צוות פרקליטים מפרקליטות המדינה, הורה היועמ"ש בחודש ינואר 2013 על פתיחה בחקירה צבאית שתבוצע על ידי מצ"ח. במסגרת חקירה זו הורחבה באופן ניכר ההאזנה להקלטות מלשכת הרמטכ"ל.

5. בחודש אוגוסט 2013 הורה היועמ"ש, על דעת פרקליט המדינה, הפצ"ר וראש אח"מ להרחיב את החקירה הצבאית ולהטילה על משטרת ישראל שתוביל את החקירה בסיוע מצ"ח, ובליווי פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) (סעיף 65 להחלטת היועמ"ש). במסגרת החקירה המשטרתית הורחבה ההאזנה על ידי 25 משקלטים שהקשיבו בפועל במהלך שישה חודשים לכ-100,000 שיחות מלשכת הרמטכ"ל, מתוכן תומללו מאות רבות של שיחות שנמצאו רלוונטיות (סעיף 68 להחלטת היועמ"ש, עמוד 15 שורות 15-18 לפרוטוקול הדיון מיום 26.3.19).

6. כאמור, ביום 20.1.2016 ניתנה החלטת היועמ"ש, בגדרה הוחלט לגנוז את תיקי החקירה כנגד מרבית המעורבים בעילות שונות (חלק מהתיקים נגנז בשל היעדר אשמה פלילית, חלקם בשל כך שמכלול הנסיבות איננו מצדיק העמדה לדין וחלקם בשל היעדר ראיות מספיקות), ואילו בעניינו של הרפז הוחלט להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע.

7. להשלמת התמונה, ביום 27.10.2016 הוגש כנגד הרפז כתב אישום בבית משפט השלום בתל אביב. ביום 18.11.18 הגיעו המאשימה והרפז להסדר טיעון במסגרתו הודה הרפז והורשע בכתב אישום מתוקן בעבירות של זיוף מסמך ושימוש במסמך מזויף, והצדדים הודיעו כי יעתרו במשותף לעונש של התחייבות כספית וצו שעות שירות לתועלת הציבור (של"צ). ההליכים בתיק טרם נסתיימו (ת"פ 16-10-36377).

צווי איסור פרסום

8. בשלביה השונים של בדיקת הפרשה וחקירתה ניתנו צווים על ידי ערכאות ומותבים שונים, לרבות

פסק דין
והחלטות שניתנו על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, לגביהם חלוקים הצדדים האם מדובר בצווים קבועים, אם לאו: בג"ץ 2759/12 אל"מ ארז וינר נ' מבקר המדינה (28.6.2012), בג"ץ 921/13 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה (9.10.2013) (להלן בהתאמה: הבג"ץ הראשון והשני).

9. בתחילת החקירה הפלילית הצבאית הוצאו צווים על ידי קצין שיפוט בכיר בצה"ל, ולאחר הפיכתה לחקירה משטרתית ניתנו צווים על ידי בית משפט השלום בראשון לציון.

10. ביום 8.8.2013 הוצא צו איסור פרסום גורף על ידי כבוד הנשיאה (כתוארה אז) השופטת ד' בלטמן קדראי, צו שהוארך מעת לעת על ידי מותבים שונים (פ"ר 13-08-14473. אם לא ייאמר אחרת, כל ההחלטות מכאן ואילך הן במסגרת התיק דנן).

11. ביום 8.9.2014 נעתר בית המשפט, כבוד השופט מ' מזרחי לבקשת עיתון "הארץ" והורה על צמצום צו איסור הפרסום שהיה בתוקף באותה עת, תוך שהתיר פרסום תמלילי 15 שיחות שסומנו במ/1. בסמוך למתן ההחלטה הודיעו ב"כ עיתון "הארץ" והמשיב 2 על הסכמה שאחת השיחות שפרסומה הותר על ידי בית המשפט לא תפורסם.

12. ביום 30.12.14 ובמספר החלטות נוספות שב והורה בית המשפט על הארכת תוקפו של צו איסור פרסום על כל תמלילי לשכת הרמטכ"ל ועל חומרים שיש בפרסומם כדי ודאולת קרובה לפגיעה בביטחון המדינה.

13. ביום 31.5.15 נעתר בית המשפט לבקשת המדינה (פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי)) והורה על הארכה נוספת של תוקף צו איסור הפרסום, ובצדה צמצום הצו ומתן היתר לפרסם 3 שיחות שהוקלטו בלשכת הרמטכ"ל, אשר נגעו להחלטה לגנוז את החקירה בעניינו של המשיב 3 (אז אלוף במיל').

14. ביום 21.6.15 פנה המשיב 2 בבקשה לאסור על פרסום כל השיחות להן הוא צד (שמע ותמלילים). בהחלטה מאותו היום הורה בית המשפט על הארכת תוקף הצו (הקודם), ובהחלטה מיום 24.6.15 ניתן צו איסור פרסום גורף ביחס לכל השיחות, עד החלטה אחרת.

15. לקראת פרסום החלטת היועמ"ש פנתה המשיבה 1 בבקשה להסיר את צו איסור הפרסום מקטעי שיחות שהוקלטו בלשכת הרמטכ"ל, ומצוטטים או מאוזכרים בהחלטת היועמ"ש. ביום 19.1.16 התקיים דיון בבקשה (בדלתיים סגורות – ככל הדיונים) לו היו צד המדינה (שם המבקשת וכאן המשיבה 1) והמשיב 2 (כמשיב). בפתח הדיון הבהירה המדינה כי הסרת הצו מתבקשת אך ורק בנוגע לחלקי תמלילים, אך לא להקלטת שמע, ולמקטעים שאינם נוגעים לצנעת הפרט או לביטחון המדינה. ב"כ המשיב עתרו לאפשר להם לעיין בתמלילים על מנת להגיב, וב"כ המדינה סירבה בטענה כי מדובר בחומרי חקירה חסויים (באותה עת). בתום דיון קצר נעתר בית המשפט, כבוד השופט מ' מזרחי, לבקשת המדינה והתיר צמצום חלקי של צו איסור הפרסום. בית המשפט קבע כי שוכנע שהחומרים שבפני
ו לא התקבלו בגדרי האזנת סתר שלא כדין, כי בדק את המקטעים הרלוונטיים ומצא שאין בהם חשש לפגיעה בפרטיותו של אדם או בביטחון המדינה, וכי חזקה על היועמ"ש (דאז) שווידא כי נתונים מסוג זה לא יפורסמו. בסיום החלטותו שב בית המשפט והבהיר כי צו איסור הפרסום ימשיך לחול על כל השיחות (שמע ותמלילים), בכפוף להסתייגות הנלמדת מהחלטתו.

דיון

16. על מנת לייעל את כתיבת ההחלטה ומפאת קוצר הזמן, לא מצאתי לפרט בנפרד את טענות הצדדים, אשר חלקן יוזכר כחלק מפרק הדיון בבקשה. אשוב ואדגיש כי נתתי דעתי לטענות כולן ושקלתי אותן בכובד ראש, גם את אלו שלא אזכיר במפורש.

17. העילה המרכזית בקו הטיעון של המבקשים נוגעת לזכות הציבור לדעת, בפרט שעה שעסקינן בפרשייה כה מדוברת, בעלת עניין וחשיבות ציבוריים, אשר נוגעת לדמויות מרכזיות המכהנות בתפקידי מפתח (המשיב 3 – היועמ"ש דהיום) ומצויות בלב הזירה הציבורית והפוליטית (המשיב 3 – היועמ"ש דהיום) ומצויות בלב הזירה הציבורית והפוליטית (המשיב 2 אשר מתמודד כמועמד בכיר בבחירות לכנסת). המבקשים הפנו לכך שהחקירה שנגעה למסמך הרפז הסתיימה בכתב אישום נגדו, כי החקירה כנגד המעורבים הסתיימה אף היא (ללא כתבי אישום), וטענו שהאינטרס המוגן עליו ביקש צו איסור הפרסום להגן, איננו עוד רלוונטי.

18. המשיבים (אלו שהיו צד לדיון: 1, 2, 6) טענו מנגד כי השיחות כולן צריכות להיוותר תחת צו איסור פרסום (בכפוף לסייגים שנקבעו בהחלטות קודמות) מחמת חשש לפגיעה קשה בפרטיות המעורבים כולם והמשיב 2 בפרט (מאחר שהוא מעורב במרבית השיחות שהוקלטו בלשכתו). הם הפנו לאופן בו התקבלו ההקלטות בידי גורמי החקירה, תחילה באמצעות מבקר המדינה שקיבל את ההקלטות בהתאם לסמכותו, ובהמשך בידי מצ"ח ומשטרת ישראל בהתאם לצווים שהוצאו כדין. טענה מרכזית של המשיבים נגעה לכך שהשיחות הוקלטו למטרה ביטחונית-מבצעית, וככאלה ממילא אסורות בפרסום, כי תפיסת הקלטות מלשכת הרמטכ"ל לצורכי חקירה הייתה מהלך חריג ביותר שנעשה בפעם הראשונה במדינת ישראל בגדרי תיק זה, וכי ההיקף העצום של ההקלטות מצביע אף הוא אל החשש מפני פגיעה משמעותית בפרטיות המעורבים. כן הצביעו המשיבים על כך שהחלטת היועמ"ש אשר ניקתה את כלל המעורבים (למעט הרפז שכנגדו הוגש כאמור כתב אישום), התקבלה לאחר שצוות החקירה בראשות היועמ"ש בחן כ- 100,000 שיחות, מה שמצביע על יסודיות הבדיקה. ב"כ המשיבה 1 הוסיפה, כי אילו המדינה ידעה בראשית החקירה את מה שידוע לה כיום (בעקבות החקירה), אזי לא הייתה מבקשת לתפוס את השיחות המוקלטות ולהאזין להן.

19. דומה שלא צריך להכביר מלים בדבר זכות הציבור למידע בחברה מערבית דמוקרטית. זכות זו המבוססת גם על חופש הביטוי וחופש העיתונות, מאפשרת להעביר ביקורת ציבורית על רשויות ועל פרטים, ביקורת שהיא מאבני היסוד של משטר דמוקרטי. ראו ע"פ 11793/05 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' מדינת ישראל (05.04.2006). כחלק מזכות הציבור למידע יש ליתן משקל לתרומת הפרסום לגיבוש סדר היום, בפרט בסוגיות מרכזיות בעלות חשיבות ציבורית.

"התהליך הדמוקרטי מותנה באפשרות לקיים ליבון גלוי של הבעיות, העומדות על סדר יומה של המדינה,
ולהחליף עליהן דעות בצורה חופשית...בבירור ובליבון האמורים ממלאים כלי התקשורת תפקיד בעל חשיבות ראשונה במעלה. הם המאפשרים פירסום משמעותי
ברבים של מידע, על כל תחומי החיים, דבר ההופך אותו לנחלת הכול, והם כלי מרכזי להסברת תורות והשקפות ולוויכוח הציבורי הפתוח עליהן...כלי התקשורת הם גורמים המסייעים בעיצוב דעתו של האזרח ומאפשרים לו שקילה ובחירה חופשיות, תוך ידיעה של המתהווה ותוך יכולת להעריך טיבו וטבעו של כל אירוע, כל הצעה וכל
דבר ביקורת" (ב"ש 298/86 ציטרין נ' בית הדין
המשמעתי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מא(2) 337, 356,
358).

20. למרות האמור לעיל, וחרף חשיבותה הרבה, זכות הציבור לדעת איננה ניצבת בחלל ריק, והיא נשקלת כנגד זכויות ואינטרסים אחרים, אשר לעתים יגברו עליה. סעיף 70(ד) לחוק בתי המשט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) מורה כדלקמן:

"בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם, לשם מניעת פגיעה בפרטיות של אדם בשל חשיפת מידע רפואי עליו או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם
עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם."

21. כזכור, במסגרת החקירה, ולצורך אפשרות גיבוש כתב אישום (שכאמור הוגש בעניינו של אחד המעורבים – הרפז), נתפסו מלשכת הרמטכ"ל (המשיב 2) הקלטות נפח והקלטות טלפון קווי (מסווג – אדם ושחור) משנה שלמה של פעילות, מהלך חריג מאין כמותו שלא בוצע מעולם לפני כן. דומה שאין חולק על כך שההקלטות שנועדו מלכתחילה לצרכים ביטחוניים ומבצעיים, לא היו יוצאות לאוויר העולם אלמלא הליך ביקורת המדינה והחקירה הפלילית שנפתחה בעקבותיו. ויודגש, אין מדובר בחקירה של שיחות בודדות, כי אם בבדיקה יסודית של כ- 100,00 שיחות, ותמלולן של מאות רבות מהן, גם כאלו בעלות רלוונטיות רחוקה, ולרבות שיחות רכילות על אנשי משרד הביטחון או על שר הביטחון.

22. היועמ"ש הכיר בכך שחרף העובדה שקיומה של הקלטה בלשכת הרמטכ"ל הייתה ידועה לכל הגורמים הרלוונטיים ולא הייתה בגדר האזנת סתר אסורה, עדיין אין בכך כדי להפחית מעוצמת הפגיעה שבעצם ההאזנה לשיחות, אותה מצא כנחוצה לצורך קידום הליך החקירה. אביא דברים בשם אומרם:

"מחומר הראיות עולה שההקלטה בלשכת הרמטכ"ל הייתה ידועה לכל אנשי הלשכה, והייתה אינהרנטית להוויה בלשכת הרמטכ"ל. משכך, הקלטה זו איננה
עונה על ההגדרה של האזנה סתר, לפי חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979.
יחד עם זאת, פעולת החקירה הזו שהחלה כבר בהליך ביקורת המדינה, והתפשטה לממדים עצומים בחקירה הרחבה – הואזנו כל שיחות הטלפון האדום, השחור
והקלטות נפח רבות שבוצעו במשך שנה תמימה - הנה פעולת חקירה יוצאת דופן בחריגותה ובהיקפה, וכרוכה היא, מיניה וביה, בפגיעה קשה מאד בפרטיות
המשוחחים.
הגם שבחלק מהשיחות מתעוררת תחושה לא נוחה
מהיקף העיסוק של הפיקוד העליון בצה"ל ברכילות על המתרחש במשרד הביטחון, ובניסיון להגיע למידע
מכפיש על גורמים במשרד היטחון, הזהרנו את עצמנו בהקשיבנו לשיחות לגבי המשמעות שיש לתת לדברים, בהזכירנו לעצמנו שהקשבה רציפה לשנת שיחות בדל"ת אמותיו של אדם (גם בהיותו בתפקיד ציבורי), משולה להתבוננות במיקרוסקופ במקום בו יש קיום אנושי.
יהא זה אך הוגן לומר שלהערכתנו בכל ארגון בו
פועלים בני אדם, לו היינו מקשיבים להקלטה רציפה במשך שנה תמימה, לא היינו פוגשים שיח נקי של הרמוניה ופרגון הדדי בין הנפשות. סביר שהיינו
שומעים את היצרים, את הקנאות, את הרכילות, ואף ביטויים שיכלו להתפרש כביטויים מחשידים בפלילים. לא יהיה זה מיותר לציין, כי במהלך קריאת התמלילים והקשבה לחלק מהשיחות, נמצאנו לא אחת חווים גם תחושת אי נוחות רבה מעצם ההקשבה והחדירה לפרטיותם של הדוברים" (סעיף 86 להחלטת היועמ"ש).

23. כאמור, ב"כ המשיבה 1 הודתה, בהגינותה כי רבה, כי לו ידע צוות החקירה מלכתחילה את שנועד לו בעקבות ההאזנה לשיחות, לא היה מבקש לתפוס את ההקלטות. ובמלים אחרות: המדינה הגיעה למסקנה, בדיעבד, כי הפגיעה העצומה בפרטיותם של המעורבים, ובראשם המשיב 2, כתוצאה מהאזנה לשיחותיהם משך שנה תמימה, המשולה לחדירה עד נימי נפשם, לא הייתה נדרשת אילו הייתה לצוות החקירה דרך אחרת, מתונה יותר בפגיעתה, כדי להגיע לתוצרי החקירה (המזכים).

24. מעבר לפרטיותם של המעורבים בשיחות, ברי כי ישנם חשיבות רבה לשמירת מעטה כבד של סודיות על המתרחש בלשכת ראש המטה הכללי של צה"ל, וראוי כי הקלטת השיחות תישמר, ככלל, למטרה לה נועדה מלכתחילה, לצרכים ביטחוניים ומבצעיים, ולכך בלבד.

25. עוד לא ניתן להתעלם מהצורך החיוני לאפשר שיח חופשי של בעלי תפקידים בלשכות ממלכתיות בכלל, ובלשכות ביטחוניות סודיות בפרט, מבלי שמשתתפי השיח יחששו שדבריהם יהפכו בעתיד למסמך פומבי וגלוי לעין הציבור.

.26 צוות החקירה בחן, כאמור, כ- 100,000 שיחות, מתוכן מצא לתמלל מאות רבות. המבקשות צמצמו בקשתן לפרסום 16 מבין השיחות. ברי כי התמקדות במתי מעט מההיקף העצום של השיחות, עלולה להביא להטעיית הציבור. מנגד, שיקול זה כשלעצמו, אין בו די כדי למנוע מעיתונות חופשית במדינה דמוקרטית מלהביא את החומרים לעיון הציבור, תוך מתן זכות תגובה הוגנת למושאי הביקורת.

27. בהינתן העובדה שהקלטת השיחות נועדה מלכתחילה לצרכים מבצעיים וביטחוניים; בהינתן תפיסת ההקלטות לצרכי חקירה בלבד; בהינתן תוצאת החקירה אשר ניקתה את המעורבים (הרלוונטיים לבקשה) מהעבירות שיוחסו להם (למען הסר ספק, מבין המשיבים לבקשה רק המשיבים 2 ו- 6 נחשדו בפלילים, ולא כל החשודים נדרשו כמשיבים לבקשה); בהינתן הפגיעה הקשה בפרטיותם של המעורבים בכלל והמשיב 2 בפרט; בהינתן החשש מפגיעה עתידית בשיח חופשי בלשכת הרמטכ"ל ובלשכות סודיות וממלכתיות – בהינתן כל אלו מצאתי כי הצורך להימנע מנזק שעלול להיגרם כתוצאה מחשיפת שיחות כלשהן, נוסף על אלו שפרסומן הותר בהחלטות קודמות, גובר על האינטרס הממשי המגולם בזכות הציבור לדעת, חופש הביטוי וחופש העיתונות [כמאמר מוסגר: חופש הביטוי רלוונטי במקרה דנן לא רק לתקשורת, כי אם גם למשיבים שזכותם להתבטא באופן חופשי בדל"ת אמותיהם עלולה להיפגע קשות ככל שאתיר את פרסום השיחות].

28. תוצאת האמור לעיל היא כי ללא קשר לתוכנן של 16 השיחות שלצורך פרסומן צמצמו המבקשים את בקשתם, מצאתי לעשות שימוש בסמכותי לפי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, ולקבוע כי פרסום איזה מהשיחות המוקלטות (שמע ותמליל) שנתפסו במהלך בדיקת המבקש ובמהלך חקירת הפרשה, עלול לפגוע פגיעה חמורה בפרטיותם של הצדדים לשיחות ושל אלו המוזכרים בהן, ומשכך צו איסור הפרסום יעמוד בעינו, ללא מגבלת זמן.

29. חרף המסקנה אליה הגעתי, ובגדרי למעלה מן הצורך, קראתי בעיון את תמלילי 16 השיחות, ומצאתי כי יש בפרסומן כדי להוות פגיעה של ממש בפרטיותם של המעורבים, פגיעה אותה אין להתיר בהינתן השיקולים עליהם עמדתי לעיל.

30. נוכח תוצאת הדיון עד כה, לא מצתאי לדון בפירוט בטענות נוספות של הצדדים, דוגמת היחס בין צווי איסור הפרסם שניתנו בבג"ץ הראשון והשני לצווי איסור הפרסום שניתנו בבית משפט השלום; טענות לחיסיון עורך דין-לקוח (בין המשיב 2 – הרמטכ"ל דאז, לבין המשיב 3 – אז הפצ"ר), ועוד. אשר לטענת המבקשים שביקשו להקיש מהחלטת בית המשפט שנעתר לבקשת עיתון "הארץ" לפרסם תמלילים של 15 שיחות (8.9.2014), אומר כי הנסיבות היו שונות, וממילא דובר בהחלטה שניתנו עובר לצו איסור הפרסום הגורף שהוצא בהמשך, כמו גם עובר להחלטת היועמ"ש.

תוצאה

31. הבקשה נדחית. צו איסור הפרסום יעמוד בתוקפו, ללא מגבלת זמן, ביחס לכלל השיחות (שמע ותמלילים) שנאספו בהליכי הביקורת והחקירה, ובכפוף לפרסומים שהותרו בהחלטות קודמות.

ההחלטה תישלח לצדדים אשר יודיעו עד מחר (1.4.19) עמדתם באשר לאפשרות פרסום ההחלטה (המשיבה 1 תבצע מסירה למשיבים 3-5).

ניתנה היום, כ"ד אדר ב' תשע"ט, 31 מרץ 2019, בהיעדר הצדדים.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים ותוודא טלפונית.
אסופת תמלילי 16 השיחות תישמר בכספת בית המשפט.

גיא אבנון
, שופט

בית משפט השלום בראשון לציון

פ"ר 13-08-14473 ברוך קרא
ואח'
נ' מדינת ישראל ואח'
1 מתוך 9








פר בית משפט שלום 14473-08/13 ברוך קרא, החדשות 13 מערכת תוכנית "המקור" נ' מדינת ישראל – פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), רא"ל (במיל') גבי אשכנזי, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ואח' (פורסם ב-ֽ 31/03/2019)