פסקי דין על פלוני | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על נהג הרכב המעורב בתאונה | פסקי דין על רם שן שירותים והשקעות | פסקי דין על כלל חברה לביטוח |

1091-11/15 א     31/12/2019




א 1091-11/15 פלוני, המוסד לביטוח לאומי נ' נהג הרכב המעורב בתאונה, רם שן שירותים והשקעות בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 1091-11-15



לפני
כבוד השופטת בכירה יעל הניג


התובעים

1. פלוני
ע"י עו"ד פרדמן

המוסד לביטוח לאומי
– פשרה



נגד

הנתבעים
1. נהג הרכב המעורב בתאונה

2. רם שן שירותים והשקעות בע"מ
3. כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י עו"ד ירון / עו"ד זוכוביצקי






פסק דין



תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה -1975 (להלן: חוק הפיצויים).

עובדות צריכות לעניין

1.
תובע 1 (להלן: התובע) יליד 5.2.63, אזרח סין ופועל בניין במקצועו, הגיע ביום 15.5.06 לעבוד בישראל. ביום 6.6.13 נפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה
(להלן: התאונה). תובע 2 (להלן: המל"ל) הצטרף בתביעת שיבוב על תגמולים ששילם וישלם לתובע בעקבות התאונה.

2.
התובעים טענו כי נתבעת 2 היא בעלת המשאית המעורבת בתאונה
ונתבעת 3 היא מבטחת השימוש במשאית. לאחר עדות התובע, הודו הנתבעות
בתאונת דרכים ונתבעת 3 (להלן: הנתבעת) הכירה בכיסוי ביטוחי ובחבות.

תביעת המל"ל הוסדרה בהסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
. בהתאם למוסכם, שילמה הנתבעת למל"ל 429,544 ₪, נכון ליום 23.10.18.

נותרה מחלוקת בנושא נזקו של התובע.

3.
התאונה אירעה בעת שהתובע עמד על פיגום באתר בנייה. משאבת מערבל בטון שהופעלה בכוח המשאית פגעה בו, כתוצאה מכך נפל מגובה של כ – 3 מטרים ונחבל. ממקום התאונה פונה לבית חולים הדסה שם אובחן כסובל משבר בגולגולת ודימום סוב-דוראלי, שברים בעצם הבריח ובצלעות. הוא אושפז לתקופה שנויה במחלוקת, והשתחרר עם המלצות לחודש מנוחה, מעקב אורתופד ומשככי כאבים.

הנכות

4.
המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה. וועדה רפואית מיום 26.5.15 קבעה כי לתובע נגרמה בתאונה נכות צמיתה בשיעור 28.73% המורכבת מהליקויים הבאים:

א.
הגבלת תנועה בכתף ימין


10% לפי סעיף 35(1)(ב);
ב.
טינטון




10% לפי סעיף 72(4)(ד)(
ii
) ;
ג.
ירידה בשמיעה


2.5% לפי סעיף 72(1)(ד)(2);

(2.5% בגין מצב קודם)
ד.
חיבור גרוע של עצם הבריח

5% לפי סעיף 39(1)-(2);
ה.
כאבי ראש וסחרחורת


5% לפי סעיף 29(6)(2)(1)-(2).

קביעה זו מחייבת לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים.

בנוסף נקבעו לתובע נכויות זמניות: 100% (אובדן כושר עבודה) למשך 3 חודשים (7.6.13 – 4.9.13); 50% למשך 2.5 חודשים (5.9.13 – 18.11.13); 30% למשך 3.5 חודשים (19.11.13 – 28.2.14).

וועדת הרשות מיום 20.3.15 קבעה כי אין מקום להפעלת תקנה 15 שכן התובע מסוגל לשוב לעבודתו כפועל בניין.

5.
לטענת התובע החל לסבול בעקבות התאונה מיתר לחץ דם, שבעבר הצליח לאזן באמצעות תרופות ואף אושפז בחודש יוני 2014. דין הטענה להידחות בהיעדר קביעה של הוועדה הרפואית.

הפסד כושר השתכרות

6.
התובע הצהיר כי הוא סובל מירידה בשמיעה בשתי האוזניים , טנטון, מגבלות וכאבים בתנועת צוואר, סחרחורת, כאבים ומגבלות בכתף וביד ימין וחולשה ביד ימין. לאחר התאונה לא שב לעבודתו כפועל ניקיון באתר ובשל מגבלותיו, לא יכול היה לעבוד כפועל בניין ולבצע עבודות גמר כפי שהוכשר לפני הגעתו לעבוד בישראל. בעקבות מגבלותיו פוטר מעבודתו
לאחר סיום תקופת אי הכושר ונאלץ לשוב לסין. מאז אינו עובד, אינו מסוגל לעבוד בשל מגבלותיו ואינו מצליח למצוא עבודה התואמת את השכלתו הנמוכה.
לולא התאונה היה נשאר לעבוד בישראל שנים רבות, ממשיך לעבוד בארצות האיחוד האירופי ומשתכר הרבה יותר מפועל בניין בסין.
התובע מבקש להעמיד את הנכות התפקודית, ליתר דיוק את הגריעה מכושר השתכרותו על 60%.

הנתבעת
טוענת שמגבלות התובע נובעות מתאונה קודמת ומעברו הרפואי (נכות בשיעור 21%). הפגיעה בתאונה אינה מונעת ממנו לעבוד כפועל בניין ולראיה, כך קבעה הוועדה הרפואית. מגבלתו התפקודית נמוכה מנכותו הרפואית ואינה מונעת ממנו להשתלב בעבודה מתאימה. כמו כן, התובע לא מילא אחר חובת הקטנת הנזק ובחר לשוב לסין לאור קצבת הנכות הגבוהה ביחס לשכר שהיה מרוויח בסין
.
הנתבעת
מבקשת לקבוע כי הנכות התפקודית אינה עולה על 14.5%, בגובה הנכות האורתופדית וגריעה בשיעור זהה מכושר ההשתכרות.

דיון

7.
הנכות הרפואית יכולה לשמש נקודת מוצא אך אינה שיקול בלעדי בקביעת הפגיעה התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות. בית המשפט מתרשם ממכלול נתונים כגון גילו של הנפגע, השכלתו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האופק התעסוקתי שלו במומו, גריעה בפועל מההשתכרות, השפעת הנכות על יכולתו לעסוק באותו מקצוע ובאותו מקום עבודה ומצב התעסוקה בשוק הרלוונטי (ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (2010), ע"א 2577/14 פלוני
נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (2015)).

8.


נכות אורתופדית מהווה מקור השראה להערכת הגריעה בכושר השתכרותו של נפגע העוסק בעבודה פיזית (ע"א 2577/14 פלוני
נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (2015). נכות בתחום השמיעה אינה בעלת משמעות תפקודית מובהקת
אם כי לצירוף נכויות בתחומים שונים עשויה להיות השפעה מצרפית גבוהה מסך הנכויות (ע"א 8930/12 הפניקס נ' צחי טוויג (2014). לגבי נפגעי ראש נוהגת מעין-חזקה לפיה הנכות הרפואית משקפת את הפגיעה בכושר ההשתכרות (ע"א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ (1992)).

9.
לענייננו -
התובע כיום בן 56, פועל בניין וטפסן בהכשרתו, נעדר השכלה ומתגורר עם משפחתו בכפר במחוז
jiang su
. בשנים 2000 – 2006 עבד באזור שנחאי בביצוע עבודות גמר. ביום 15.5.06 הגיע לישראל
והחל לעבוד כפועל בניין. ביום 27.4.09 נפגע בתאונת עבודה כאשר מסמר חדר לעינו. המל"ל העמיד את נכותו על 19% ושילם לו תגמולים. בהמשך קיבל פיצוי מהמעסיק (להלן: התאונה הקודמת).

10.
בכתב התביעה נטען שבעקבות התאונה הקודמת לא יכול היה לשוב ולעבוד במקצועו כפועל בניין ולמעשה הועסק בעבודות ניקיון ועבודות כלליות (סעיף 16). בתצהירו השמיט את התאונה הקודמת וטען כי "לאחר התאונה לא שבתי לעבודתי כפועל ניקיון באתר ובשל מגבלותיי לא יכולתי לעבוד כפועל בניין וכמובן לבצע עבודות גמר ..." (סעיף 6). בחקירתו הנגדית טען שהתאונה הקודמת לא פגעה ביכולתו לעבוד. כאשר הוצג בפני
ו כתב התביעה, השיב שמצבו השתפר לאחר כמה חודשים, ושאמר לבא כוחו שעדיין יש השפעה, כבר פחות חריפה (עמ' 25). תשובתו אינה מסבירה מדוע נכתב אחרת בכתב התביעה ואינה מסבירה מדוע לא שב לעבוד כפועל בניין. התרשמתי שכתב התביעה, ולא הגרסאות המאוחרות, משקף נכוחה את המציאות.

11.
התובע פוטר בתום תקופת אי הכושר,
כאשר קיבל הודעה על הפסקת עבודתו החל מיום 4.9.13 (מכתב מעסיקה נספח ה' לתצהירו). הוא הצהיר שחזר לסין ביום 13.7.15 (סעיף 7). בחקירתו מסר שעזב את ארץ חודש לאחר התאונה (עמ' 24). סבורני שמדובר בטעות, ייתכן בשל אי הבנה שלו או של המתורגמן, שכן בשנת 2014 שהה בארץ, הופיע בוועדות הרפואיות ואף היה מאושפז.

12.
לטענת התובע ניסה אך לא הצליח למצוא עבודה לאחר התאונה (עמ' 29). הוא לא פירט אילו ניסיונות עשה למצוא עבודה מחד, ומאידך כיצד התקיים ומימן את מגוריו מקצבת נכות זמנית (1,564 ₪ לחודש בשנת 2014, דף 7 למוצגי המל"ל). בהיעדר סיוע או תימוכין חיצוניים, איני רואה לקבוע ממצא על סמך עדותו היחידה.

13.
וועדת הרשות קבעה שהתובע מסוגל לשוב לעבודתו כפועל בניין. קביעתה אינה מחייבת את בית המשפט וודאי שאין בה לשלול גריעה מכושר השתכרות.
עם זאת, הגריעה תיבדק ביחס למצב במועד התאונה, בעקבות התאונה הקודמת
(ולא בהיקש מעקרון הגולגולת הדקה, כנטען בסיכומי התובע).
אני סבורה שהשילוב בין כאבים ומגבלות בכתף, כאבים ביד ובצוואר, כאבי ראש וסחרחורות, טנטון וירידה בשמיעה פוגע בתפקודו של עובד ניקיון ועבודות כלליות. עבודות אלה דורשות מאמץ פיזי, לעיתים בתנאי גובה וקשיי נגישות (באתרי בנייה) לעתים פעולות מנואליות (כגון טאטוא, הרמת והזזת חפצים).

בשים לב לנתוניו האישיים של התובע וצמצום אפשרויות התעסוקה לעובדי כפיים מבוגרים המתגוררים באזורים כפריים בסין, מצאתי להעמיד את הגריעה מכושר השתכרותו על 30%.

הפסדי השתכרות

בסיס השכר

14.
לטענת התובע, השתכר עובר לתאונה 6,700 ₪ בחודש. אולם יש להעמיד את בסיס השכר על 20,000 ₪ בחודש שכן אלמלא התאונה, היה עובד בישראל עד חודש יולי 2017
ואפילו עד חודש יוני 2019. בתקופה זו היה שכרו משביח ל – 20,000 ₪ בחודש. את בסיס השכר לעתיד יש להעמיד על 5,641 ₪ - כעובד בחו"ל. התובע הגיש חוות דעת ד"ר דרור קוכן, מומחה לסין וחוקר הגירה פנימית בסין (להלן: המומחה).

לטענת הנתבעת, השתכר התובע עובר לתאונה 6,745 ₪ בחודש, משוערך לאחר ניכוי מס – 7,013 ₪ (נ/3, שכר רבע שנתי – 20,235 ₪). את בסיס השכר מיום
שובו לסין, יש להעמיד על 2,860 ₪ בחודש – כפי שמשתכר פועל בניין במחוז מגוריו. חוות דעת המומחה אינה רלוונטית שכן אינה מתייחסת לתובע, לתלושי שכרו ולאשרת השהייה שלו בארץ.
הטענה על שהיית התובע בישראל עד חודש יוני 2019 מהווה הרחבת חזית אסורה.

דיון

15.
תקופת ההעסקה בישראל
–המומחה כתב
כי אשרות העבודה של עובדים זרים בבניין הוארכו מעת לעת ובאופן גורף, מכוח החלטות שר הפנים. זאת, כל עוד לא עברו 11 שנים מיום כניסת העובד לישראל.

16.
הסברו של המומחה לא נסתר ואינו שנוי במחלוקת. התובע נכנס לישראל בחודש מאי 2006.
אשרת העבודה שלו הייתה אמורה לפוג ביום 31.12.13. (נ/3, עמ' 25). אין סיבה להניח שההארכות היו פוסחות דווקא על האשרה שלו. מכל מקום, לא נטען ולא בוסס אחרת.

17.
בחודש מרץ 2017 נחתם הסכם בילטרלי בין ישראל לסין במסגרתו הוסדרה העסקתם של עובדי בניין סיניים בישראל (עמ' 34). המומחה העריך שהעיכוב ביישום ההסכם היה מביא להארכת תוקף האשרה של התובע מעבר לתקרת 11 השנים. הערכה זו רחוקה מכדי לבסס ממצא עובדתי בהינתן אפשרויות שונות, למשל, אם התובע היה עוזב את הארץ בתום התקופה המוארכת ובטרם הוחל ההסכם הבילטרלי. התובע הפליג בסיכומיו וטען להארכה עד חודש יוני 2019. הטענה ספקולטיבית ונדחית.

אלמלא התאונה, היה התובע ממשיך לעבוד בישראל עד יום 1.6.17.

18.
בסיס השכר עד יום
1.6.17

- המומחה כתב כי שכרו של התובע עובר לתאונה קרוב לשכר הממוצע לפועל זר בענף הבנייה, לפי נתוני הלמ"ס. עם זאת, שכרם של פועלי בניין סיניים גבוה יותר משכרם של פועלים בניין זרים אחרים
ומגיע ל – 10,000 ₪ בחודש. המומחה הסתמך על דברים שהושמעו בוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים מיום 26.2.14. כך ציטט את הממונה על זכויות עובדים זרים במשרד הכלכלה (תשלום
cash money
) ואת מנכ"ל משרד השיכון לפיהם מדיווחי מס הכנסה עולה שפועל סיני מקבל 800 ₪ - 900 ₪ ליום. באשר לבסיס השכר, הסתמך על טבלה שפרסמה התאחדות תאגידי כוח אדם לבניין באיגוד לשכות המסחר (להלן: ההתאחדות). לפי הטבלה
חלה עלייה ניכרת בשכר עובדי הבניין הסיניים בשנים 2006 – 2015, עד ל -
20,000 ₪ בשנת 2015 . כמו כן הסתמך על דברי
יו"ר ההתאחדות בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת מיום 27.5.13 - לפיה עובד סיני משתכר בין 16,000 ₪ - 17,000 ₪ נטו.

19.
לא אוכל לקבל את קביעת המומחה. ראשית, הפקידים שצוטטו, לא מסרו נתונים על גובה השכר. לא ניתן לקבוע (אף המומחה אינו קובע) שנתוני ההתאחדות הופקו ממחקר מהימן ומסודר, זאת להבדיל מנתוני הלמ"ס. שנית, נתוני ההתאחדות מתייחסים לשכרם של פועלי בניין ואין בהם ללמד על שכרם של עובדי ניקיון ועבודות כלליות בבניין.
לא ניתן לקבוע (אף המומחה אינו קובע) ששכרם של עובדים כאלה עלה כמו שכרם של פועלי בניין.

20.
לפיכך, ייקבע בסיס השכר לפי נתוני הלמ"ס. התובע הגיש נתוני שכר ממוצע של עובדים זרים לפי ענפי כלכלה נבחרים בשנים 2011 – 2017 (ת/3): עובד זר בענף הבינוי השתכר בשנת 2013 - 7,102 ₪ בחודש ובשנת 2017 – 7,224 ₪ בחודש.
הודעת למ"ס בעניין משרות שכיר לרבות עובד מחו"ל ל – 7/18 (נ/2) אינה תורמת, בהיעדר התייחסות לשנים הרלוונטיות ולעובדים בענף הבנייה.

בסיס השכר בישראל מועמד על – 7,078 ₪ (ממוצע בין 7,102 ₪ ל – 7,224 ₪ בניכוי מס הכנסה).

21.
הגירה חוזרת
-
לטענת התובע, היה ממשיך לעבוד מחוץ לסין בתום תקופת העסקתו בישראל. המומחה כתב שפועל בניין סיני יכול להשתכר בחו"ל לפחות 1,300$ לחודש.
עוד הרחיב על "תעשיית יצוא כוח אדם" במחוז מגוריו של התובע ועל יציאת פועלים רבים לחו"ל.
אפשרויות התעסוקה של התובע בחו"ל מצומצמות יותר לאור גילו במועד החזרה המשוער לסין (בן 54 בשנת 2017). המומחה פירט העסקת פועלים בגיל 50 ומעלה במדינות מסוימות כגון הונג קונג וסינגפור. בחקירתו אישר שלא בדק מהו גיל הכניסה המקסימלי של עובדים זרים למדינות היעד. עוד אישר שסין הגדירה את גיל היציאה של עובדים סינים לחו"ל בין 48 ל – 53 (עמ' 35 -36).

22.
התובע לא הוכיח את טענתו. בהינתן גילו (54), לא שוכנעתי בקיומה של אפשרות סבירה להגירה חוזרת.

23.
תעסוקה בתוך סין - בעיר או בכפר
? המומחה העריך בחוות דעתו, שהתובע היה בוחר לעבוד בעיר גדולה, שם קיים ביקוש לעובדי בניין מנוסים והשכר גבוה יותר. עוד העריך שהתובע היה ממשיך לעבוד עד גיל 66 – 68, לאחר גיל פרישה בסין (60), בשל היעדר כיסוי פנסיוני מלא לתושבי אזורים כפריים. המומחה הוסיף ועמד על ערך העבודה בתרבות הסינית.

24.
התובע מתגורר בכפר המרוחק כ – 3 שעות נסיעה משנחאי ואין לו תעודת תושבות בשנחאי. על כן, העיד המומחה, שלא יוכל להתגורר שם באופן רשמי (עמ' 37). תושבי כפרים שמהגרים לערים אינם מקבלים שירותים מלאים כמו תושבי הערים ובתחומים מסוימים "אינם נחשבים".
תושבים כפריים שמהגרים לערים מקבלים פנסיה נמוכה יותר מזו של עובדים המתגוררים בערים (עמ' 38).

25.
המומחה ציין בחוות דעתו כי רוב מכריע של פועלים בענף הבניין באזורים עירוניים, הם מהגרי עבודה מאזורים כפריים. עוד ציין כי מרבית פועלי הבניין בסין חצו את גיל 40, בעיקר בערים הגדולות.
עם זאת העיד שיש לקחת את הנתונים הסטטיסטיים הללו בערבון מוגבל כאשר מדובר על מקורות מידע סיניים (עמ' 38, עמ' 39).

26.
לאור הנתונים, לא
שוכנעתי
בסבירות האפשרות להגירת התובע לעיר הגדולה. סביר יותר שהיה מחפש עבודה במחוז מגוריו –
jiang su
.
כמו כן, סביר שהיה ממשיך לעבוד עד גיל 68, מנימוקי המומחה, אשר לא נסתרו.

27.
בסיס השכר בסין
– התובע לא הציע נתונים
בסיכומיו. הנתבעת
הגיעה
בסיכומיה ל – 2,860 ₪ בהתבסס על נתונים בחוות דעת המומחה. בהתאם לטבלה בעמ' 10, עמד שכרו
השנתי של פועל בניין במחוז
jiang su
על 51,856 יואן, בשנה האחרונה המופיעה בטבלה – 2014. לכך הוסיפו עליית שכר ריאלית של 6% בכל שנה (עמ' 11 לחוות הדעת והגיעו ל – 63,000 יואן המהווים
34,323 ₪, ובחלוקה לחודשים – 2,860 ₪.

התובע לא ביקש רשות להגיב על החישוב, מצאתי שהחישוב מנומק ומבוסס, אני מקבלת אותו
ומוסיפה 6% נכון למועד פסק הדין.

בסיס השכר ליום פסק הדין
עומד אפוא על 3,032 ₪
.


הפיצוי

28.
בתקופת אי כושר מלא ונכויות זמניות (7.6.13 – 28.2.14):

לתובע נקבעו בחלק מהתקופה נכויות זמניות בשיעור 50% ו – 30%, תוך מעקב אחר חיבור השברים, מצב נוירולוגי, תלונות על כאבים, סחרחורות, קשיי נשימה (דפים 46 – 50
למוצגי המל"ל).

הנתבעת
מבקשת לחשב הפסד לפי שיעורי הנכויות.
אני סבורה שנוכח הדרישות הפיזיות בעבודתו, איבד התובע את מלוא כושר עבודתו גם בתקופת הנכויות הזמניות.

חישוב:

7,078 ₪
x
8 חודשים ו – 21 יום
= 63,886 ₪
(בצירוף הצמדה וריבית אמצע תקופה).

29.
בתקופה מהתייצבות הנכות עד סיום ההעסקה בארץ (1.3.14 – 1.6.17):

חישוב

7,078 ₪
x
30%
x
39 חודשים

= 84,567 ₪
(בצירוף הצמדה וריבית אמצע תקופה).

30.
ממועד השיבה לסין ועד היום (2.6.17 – 31.12.19):

חישוב

3,032 ₪

x
30%
x
31 חודשים =
28,339 ₪
(בצירוף ריבית אמצע תקופה).

31.
מהיום עד הגיע התובע לגיל 68

חישוב

3,032 ₪

x

30%
x
113.0294

= 102,811 ₪.

סה"כ פיצוי בגין הפסדי השתכרות – 279,603 ₪

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה
32.
התובע צירף קבלות בסך כ – 1,600 ₪, עבור נסיעות במוניות, ביקורים וטיפולים בבית חולים איכילוב (בשנת 2014), הפקת תיעוד רפואי ואגרה עבור הארכת רישיון ישיבה.
לטענתו הוציא סכומים עבור תרופות, בדיקות רפואיות וכד' ולא שמר קבלות. כמו כן יידרש לאביזרים שונים כגון משקפי שמש. ועוד לטענתו, יידרש לשלם לנוטריון ולעורך דין, על מנת לקבל החזר מהגורמים בישראל, עבור הוצאותיו
לטיפולים רפואיים בסין (אותם משלם תחילה מכיסו). התובע מבקש פיצוי בסך 100,000 ₪.

33.
לטענת הנתבעת, אין מקום לפיצוי כלשהו. אשר להוצאות רפואיות - הטיפול הרפואי בארץ ניתן לתובע בחינם. על פי הסדרי חקיקה החלים על תאונות דרכים, נושאות קופות החולים והן בלבד בהוצאות רפואיות. מאחר שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה, עילתו של התובע היא כלפי המל"ל בלבד (תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח – 1968. התובע לא המציא אסמכתא לתשלום בעבר בגין טיפולים רפואיים
בסין ולכך שיידרש להוצאות כאלה בעתיד. אשר להוצאות נסיעה – שוב, עילת התובע היא כלפי המל"ל בלבד, אין קשר בין התאונה לבין הנסיעות וחלק מהקבלות שולמו על ידי המעסיק.

34.


נימוקי הנתבעת מקובלים ומתיישבים עם המצב המשפטי והראיות בתיק. אדגיש כי התובע לא הצביע על יריבות בינו לבין הנתבעת. התובע גם
לא הצביע על קשר בין התאונה לחלק מההוצאות (משקפי שמש, אשפוז בבית חולים איכילוב, טיפול בהארכת אשרה) ולא הציג אסמכתאות להוצאות בסין ולגביית ההחזר הנטען.

35.
עם זאת, סביר שהתובע נדרש להוצאות מעבר לכיסוי הקיים, בעיקר בתקופת ההחלמה. פוסקת

8,000 ₪
(גלובלי, על הצד הנמוך והבטוח).

עזרת זולת


36.
התובע טוען כי עד חזרתו לסין, נאלץ להיעזר בחבריו לעבודה
בפעולות היומיום. מאז חזרתו, אשתו מבצעת את כל עבודות הבית והוא מוגבל בביצוע עבודות שיפוצים ותיקונים אותם היה מבצע בעבר. הוא מבקש פיצוי בסך
100,000 ₪.

37.


לטענת הנתבעת, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי לעבר, בהיעדר ראיות כלשהן (מסמכים, עדויות). לאחר שלושה חודשי אי כושר חזר לתפקוד מלא ואף הצהיר שעזב את הארץ חודש לאחר התאונה. לאור אישור המל"ל, התובע כשיר לחזור לעבוד ולכן אינו מוגבל בחיי היומיום, וודאי לא כזו המגבילה אותו בעבודות משק הבית. ככל שקיימת מגבלה, היא נובעת מהתאונה הקודמת ומנכותו הקודמת. לאחר הדברים האלה, מציעה הנתבעת פיצוי בסך 50,000 ₪.


38.
אני סבורה שהתובע נזקק לעזרה ממשית עד להתייצבות הנכות. בתקופה זו שהה בארץ והיה למעשה באי כושר מלא (פורט בפרק הפסדי השתכרות). אמנם לא זימן חברים לעדות אך הנסיבות האובייקטיביות תומכות בעדותו היחידה: אין קושי לקבוע שנזקק לעזרת זולת בפעולות היומיום ובהיעדר משפחה, סביר בהחלט שנעזר בחבריו. אשר לעתיד –
השילוב בין מגבלות אורתופדיות ונוירולוגיות שנגרמו לתובע בתאונה עלול
להכביד עליו בביצוע עבודות משק בית, תיקונים ושיפוצים (להבדיל מפגיעה בעין בתאונה הקודמת).
התובע לא פירט עלויות שירותים בשכר ולא הסביר כיצד הגיע לסכום המבוקש. הצעת הנתבעת נראית סבירה על פניה, ואני מאמצת אותו. פוסקת לתובע
-

50,000 ₪.

נזק לא ממוני

39.
הצדדים מסכימים על נכות רפואית בשיעור 31% (למרות שהמל"ל שייך 2.5% ממנה למצב קודם). אכבד את הסכמתם.

40.
התובע הצהיר שאושפז למשך 8 ימים. לטענת הנתבעת אושפז למשך 4 ימים בלבד.

41.
בסיכום אשפוז
(דפים 27 – 29 למוצגי המל"ל) לא מצוין תאריך שחרור. בדף הראשון מצוינים לצד "טיפול נמרץ" ו"כירורגיה כללית" תאריכים מיום 6.6.13 עד יום 9.6.13. בכותרת המסמך נכתב
"
draft, updated for 12/06/2013
. לשון המסמך תומכת בעריכתו לצורך שחרור עתידי. מכל מקום, אינה מלמדת שהתובע שוחרר ביום 9.6.13. בתביעה לדמי פגיעה אשר מולאה על ידי התובע ביום 13.6.13, נכתב שהיה מאושפז עד יום 13.6.13 (פרק ד', דף 36 למוצגי המל"ל). הבאת גרסתו בהזדמנות הראשונה, תומכת במהימנותה. התובע הוכיח 8 ימי אשפוז.

42.
בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו – 1976, פוסקת פיצוי בסך
49,646 ₪.

לקראת סיום

43.
נזקו של התובע - ריכוז :

הפסדי השתכרות
279,603 ₪
הוצאות רפואיות ונסיעות
8,000 ₪
עזרת זולת

50,000 ₪
כאב וסבל
49,646 ₪
סה"כ

387,249 ₪

מסכום זה יש לנכות
435,975 ₪

(שיערוך התגמולים מיום 23.10.18).

התביעה נבלעה. מאחר שהנתבעת אינה "מעביד", התובע זכאי
ל – 25% מהנזק, היינו
96,812 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות.

44.
שכר טרחת עורך דין מחוץ למסגרת המשפט
– לטענת התובע הוא זכאי לפיצוי או השבה של 15,000 ₪ (לפחות) אשר שולם עבור טיפול בתביעתו במל"ל, ליווי לטיפולים רפואיים והשגת אשרות. דין הטענה להידחות. ראשית, הטענה הועלתה לראשונה בסיכומים. שנית, הטענה אינה נתמכת בתצהיר תובע או באסמכתא כלשהי.

45.
שכר טרחת עורך דין במשפט
– הנתבעת הודתה בחבות לאחר שמיעת עדות התובע. ייתכן שהייתה יכולה להקדים ולברר את העובדות. אך זכותה להכחיש ועצם העמידה על זכות דיונית אינה מביאה ל"הענשתה" באמצעות חיוב בהוצאות מעבר לקבוע בדין.
התובע הגיש בקשות רבות, אך לא דרש הוצאות בזמן אמת, ואיחר את המועד.

סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובע 96,812 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 15.21%, שכרו של המומחה ד"ר קוכן ואגרת משפט.

ניתן היום,
ג' טבת תש"פ, 31 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 1091-11/15 פלוני, המוסד לביטוח לאומי נ' נהג הרכב המעורב בתאונה, רם שן שירותים והשקעות בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/12/2019)